יקב יתיר חנך במסעדת לילית (אוכל, אנשים, נשמה) בתל אביב; מסעדה הנמצאת בבעלותה של עמותת על"ם העמותה לנוער בסיכון ושככל הכנסותיה מנותבות באופן בלעדי לטובת יעד חינוכי זה; את יינות היקב החדשים מבציר 2004.

המארחים היו אנשי יקב יתיר: המנכ"ל יעקב בן דור, היינן הראשי ערן גולדווסר, והיינן ברונו דרמון; ומצד הבעלים אנשי יקבי כרמל: ישראל איבצן יו"ר ומנכ"ל, ואדם מונטיפיורי מנהל פיתוח עסקי.

יעקב בן דור, מנכ"ל יקב יתיר, בחר לצטט את המילה "הידד" המוזכרת ארבע פעמים בשירה של נעמי שמר "עצוב למות באמצע תמוז", ומקורה בתנ"ך, כמובן, שם היא מופיעה בהקשר של יין. נראה כי 'הידד' הושמעה בקול על ידי הדורכים בגתות היין כמילת עידוד ודרבון לעוסקים במלאכה, וכאן בהקשר של ערב חגיגי זה, באה קריאת ה'הידד' להמחיש את תנופת העשייה ביקב ואת הכבוד שהוא, המנכ"ל, רוחש לעוסקים במלאכה ולתוצאה שהתקבלה ביינות בציר 2004.

נוכח שאלות וסימני דאגה בנושא עצמאות יקב יתיר במכלול קונגלומרט כרמל, העביר ישראל איבצן, יו"ר ומנכ"ל יקבי כרמל, מסר קצר, תכליתי וברור: "יש לאנשי יתיר עצמאות מקצועית מוחלטת לייצר יין טוב".

ערן גולדווסר, היינן הראשי של יתיר, אומר שיינות בציר 2004 הם נדבך אחר נדבך של ניסיון להגדיר ביינות את אופיים של הכרמים ואת הסיפור של האזור. התרחבות בהיצע הזנים תבוא ביתר שאת בבציר 2005, ותמיד מתוך מחשבה להכניס דם חדש, כיוונים וניואנסים שירחיקו את היין מאופי זני, ויקרבו אותו לאופי אזורי.

"ב-2004 אנו רואים זן נוסף: השיראז, יותר מאשר ב- 2003. הגידול שונה מגידול ענבי קברנה סוביניון. יש התנהגות שונה של הזן, שדורש רגש יחס מיוחד של משחקי השקיה ועקה, ומכאן נגזרים ההבנה והידע איך לגדל את הזן ולהפיק ממנו את המקסימום", אומר גולדווסר. "עוד נראה ביקב ב- 2005 שחקנים חדשים, כמו קברנה פרנק, פטיט וורדו, מלבק ואפילו מורבדר, שיצטרפו לזנים הקיימים".

בערב ההשקה הוטעם יין חדש נוסף של יתיר: ויונייה חצי יבש. ניסוי חדש ומעניין של היקב יין שיצא במהדורה מוגבלת, בוקבק, אך לאור הכמות המעטה שהופקה ממנו (2,000 בקבוקים), הוא נמכר רק ביקב. זהו יין מעניין, קייצי, מרענן וצונן, עם ארומות של אשכולית וניואנסים לימוניים, חמאתיות, ומעט מתיקות מסוימת שוברת בנאליות.

מתוך הדברים של גודלווסר אני מבין שאין ביקב כל כוונה לעשות חיקוי סגנוני של יין ממקום אחר, אלא לשמור על הייחודיות הנובעת מתוך צביונו של האזור הבא לידי ביטוי ביינות היקב.
באזור יער יתיר כ- 380 דונם, שכולם מטופלים אופטימלית – הווה אומר, מתוך מחשבה להפיק את היין הטוב ביותר – וביקב מנסים לראות מה קורה עם הזנים ולאן ניתן להוביל את היין לאיכויות גבוהות.

יתיר 2004 – עשוי 40% ענבי קברנה סוביניון, 40% ענבי שיראז, 20% ענבי מרלו. ליין צבע ארגמני כהה, ניחוח פירותי מתובל של שזיף בשל, דובדבן ופטל שחור, יחד עם מוסקט וקינמון, חמיצות מאוזנת עם טעמי פרי, רמז לשוקולד וקפה. היין התיישן 12 חודש בחביות עץ אלון, ועוד כשנה וחצי בבקבוק לפני השקתו. מהיין בוקבקו 43,000 בקבוקים. מחירו המומלץ לצרכן 105 ₪.

יער יתיר 2004 – עשוי 80% ענבי קברנה סוביניון, 14% ענבי מרלו, 6% ענבי שיראז. ליין צבע ארגמן עמוק, ניחוח עוצמתי מרוכז ומורכב של פרי יער בשל, קסיס ופטל אדום, ורמז לעץ ווניל. גוף היין מלא והטאנינים קטיפתיים. היין התיישן 18 חודש בחביות עץ אלון, ועוד כשנה וחצי בבקבוק לפני השקתו. מהיין בוקבקו 19,821 בקבוקים בלבד. מחירו המומלץ לצרכן 180 ₪.

כששאלתי את אדם מונטיפיורי מיקבי כרמל, האם אין בליבו חשש מתמחור היין הממצב אותו גבוה בין יינות הפרימיום הישראלים, השיב: "כל יין מחפש את השוק שלו, ולאחרונה יצאו יינות טובים כמו "לימיטד אדישיין" של יקבי כרמל או "אלרום" של יקבי רמת הגולן, וליער יתיר יש בהחלט מה לתת בקטגוריה זו".

לצד ארוחת ערב שכללה פרוסות לחם שאור ופוקאצ'ה, מטבל זרעי עגבניות וצ'ילי חריף; אנטיפסטי של קיץ סלט ירוק עם עגבניות תמר וצנונית; טאטאקי סינטה עם מלפפונים, ג'ינג'ר סויה ולימון; טרטר דג ים עם חציל בלדי קלוי, בצל ועגבניות טריות;, סטייק אנטריקוט צלוי עם צ'יפס עבים במיוחד עשויים היטב רכים טעימים ונימוחים בפה; ספייריבס טלה עם עדשים שחורות, מנגולד, עגבניות וצ'יפוטלי; סטייק טונה אדומה צרובה על הגריל עם סלט חם של לוביה ובמיה תאילנדית; ניוקי צרובים עם אספרגוס עגבניות ומנגולד; ומגוון מתוקים לקינוח של לילית; הוטעמו היינות של יתיר שהתאימו למנות האוכל והשלימו את חווית הארוחה והאירוח כיד המלך.

יש ביינות של יתיר קומבינציה שנבנית לפי הטעם שהכי מצליח ליינן. עיקר המסר ביינות של יתיר הוא שורשיות, אזוריות, ייחודיות וריכוז פרי, צבע, טעם וארומה.
היינות שטעמתי בערב ההשקה מבציר 2004, הפגינו עוצמות ונוכחות מסיבית בפה. החיות והפראיות של האזור המדברי משתקפים ביין. אל תצפו לקבל כאן עידון וגם לא אלגנטיות, אלא פרי מרוכז לא מרוסן, אבל כזה שנשלט, לא מכביד ולא בומבסטי. והאתגר כולו שבעשיית יין שכזה, מבטא את האזור במעטפת ייצוגית ייחודית ונעימה.

בהיבט הסגנון, יין יתיר מתאים יותר לטעמי האישי. יין שנוח יותר להתחבר אליו. הוא יותר מתובלן עם רובד פרי קודם,
ואילו ביין יער יתיר חשים בפרי נטו מרוכז, שייפתח עם הזמן. וכשהפרי יירד, יופיעו ניואנסים יותר מעניינים.
לטעמי, חרף היותו סגור במעט, הוא שתי יותר ומוכן יותר מהיתיר.
היינות עצמם מיושנים בחביות ששליש מהן חדשות צרפתיות והשאר משומשות, חלקן אמריקאיות וחלקן מזרח אירופאיות, וזאת במתכוון בכדי לא למסך את אופיו של האזור.

אחוזים נכבדים מיינות בציר 2004 מיועדים לייצוא, ולחלק שנותר בארץ, ישנה קבוצה לא קטנה של חובבים מושבעים של היינות של יתיר, שימצאו את מבוקשם בחנויות היין המובחרות ובמסעדות היוקרה.