עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. השבוע: אדום ולבן – מה שותים עם מה, מה קורה בגליל, פירגון לליאור לקסר מכרמל, וביקורת יינות

1: חג שבועות של יינות לבנים
לקראת החג כבשו היינות הלבנים כל מדף בחנות או בסופר. זאת לצד עשרות המלצות לגבינות ויין, וכמו ששברנו את העניין של דגים ליין לבן ואדום לבשר, הגיע הזמן גם לנפץ את המיתוס הזה: יין טוב הולך עם אוכל טוב. זה מאוד פשוט.
מתחשקת לכם ארוחת גבינות עם יינות לבנים או אדומים? מה הבעיה, תדאגו לאדומים עם פחות ארומות, יינות יותר מינרליים ויותר חומציים.
רוצים סטייקים עם ין לבן? גם פה יש בשפע. יותר יינות ארומטיים, יותר חמאתיים, וגם פה אפשר לחיות בשלום.
חבורת סנהדרינק דווקא הלכה בשבועות עם גבינות ובירות, ותכלס, גם זה נראה לי שילוב מנצח. 

שיהיה חג שמח!


2: מה בין מצוינות ביין והמשרד לפיתוח נגב גליל
הגענו לכנס המצוינות ביין בתל חי, וזה היה אירוע מאוד מרשים, בו נרשמה נוכחות גבוהה מאוד של הרבה ייננים וכורמים.
האמת שאני לא יודע מה זה מצוינות; אולי אלו החמש היחידות של בנט במתמטיקה, או אולי הניסיון לאפיין זן ענבים ארץ ישראלי שהתחיל לקרום עור וגידים בכנס הייננים לפני חודש; הצעה שהעלה ארקדי פפיקיאן וכתבה נרחבת בנושא תעלה אחרי החג ( מבטיח שיהיה שמח).
ואולי מצוינות זה אירוע היין שהתקיים בראש פינה, שעל אי אזכורו ההולם במדור הקודם, נזפה בי רותי בן ישראל (אחראית דף הפייסבוק של האירוע), על כך שלא ציינתי שמתקיים אירוע יין בראש פינה של כל המי ומי, וכמובן שהאירוע שונה מכל האירועים האחרים בכך שלטענתה מאופיין בכך שהוא היחידי "ללא מטרת רווח" – כלומר מלכ"ר.
אבל התגובה של רותי הביאה כמה אנשים טובים מהצפון לחלוק על קביעתה, והם שאלו בשקט: אוקיי מלכ"ר, אז איפה הכסף שנאסף מאלפי האורחים ששילמו עבור כרטיס הכניסה? או איפה הכסף שגבו מהיקבים עבור הדוכנים שהוקמו במתחם?
כן, ברור שיש הוצאות. צריך לשלם למשרד יחסי ציבור, ולקנות כוסות, ומשטרה ומד"א. אבל רגע, יש תקציב של המועצות האזוריות, והמשרד לפיתוח הגליל נותן כסף, הרבה כסף כפי שהבנתי.
נכון, צריך לממן את מיקי גבריאלוב. זה קצת יותר חשוב מאשר לממן כל השנה אירועים נוספים, או שילוט הולם ליקבים, או עזרה ליקבים לקבל רישיונות עסק (לרובם אין), אף על פי שמבחינת החוק זו בעיה לאשר ליקבים להשתתף ביריד כזה או לקבל מימון ללא רישיון עסק. אז מה עושים כל השנה בצפון?
השנה בעיקר עסקו בהפרטות של משרדי ממשלה שאמורים לפתח את הגליל, והמנכ"לית עברה והמנכ"ל שינה סטטוס, ולאף אחד לא היה זמן להתעסק עם הגליל. רק חודש לפני האירוע נזכרו שיש אירוע, והחיפזון מהשטן כמו שאומרים. אבל היי, העיקר שיש דף פייסבוק. 

צילום רותי בן ישראל

3: יקב כרמל עבר לצפון ויוצא עם ריזלינג קאיומי 2014 חדש
היינן ליאור לקסר לא תמיד רווה נחת מהביקורת שלי על חלק מהיינות שלו בשנים האחרונות, וחלק מהכתבות היו אף קשות וביקורתיות באופן אישי.
אבל כשצריך לפרגן, אז גם את זה אנחנו יודעים לעשות.
מי שטעם בפסטיבל היינות הלבנים בהרצליה את הריזלינג בדוכן של כרמל, לא יכול היה להתעלם מריח מאוד חזק של פטרוליות ביין. גם עשרות ערסולים לא הצליחו לנדף את הריח, וראיתי די הרבה אנשים מנסים לעשות את זה.
אז קודם כל קצת הסבר לגבי פטרוליות: מדובר בתרכובת כימית שנמצאת בזנים מסוימים כמו ריזלינג וסמיון. קבוצת התרכובות נקראת מונוטרפינים (Monoterpenes), ולחומר עצמו קוראים TD. מה שגורם לריח הזה בריזלינג, זו החשיפה של הענבים לשמש, שמשפיעה על רמת ההצטברות של TDN בגרגרים.
אזורים חמים יותר, עם כמויות משקעים נמוכות והרבה שעות שמש, יתנו ריזלינג עם הרבה פטרוליות. אפשר לראות שריזלינג שמגיע מהמוזל או מאזורים קרים אחרים נותן פחות פטרוליות ביין. לעומת זאת, בישראל, ארה"ב ואוסטרליה מריחים יותר מזה. ב
עצם אין כאן השפעה ייננית בכלל, זו רק עבודה של אזור גידול ועבודת כורמות.
ואפרופו מצוינות ביין, זאת דוגמא מצוינת. ייננים באמת חשובים, אבל כורמים יכולים לעשות את ההבדל בין נוזל אדום או לבן לנקטר האלים.
אז מה היה לי בריזלינג 2014 קאיומי של יקב כרמל? ריח פטרולי עשיר ומרתק, סוף סוף ריזלינג לא חנפן ולא מתקתק ולא פירותי, ולא ניסיון חיקוי של המוזל הגרמני. יש כאן ריזלינג שקיבל טיפול נכון בכרם, נבצר אולי טיפה מאוחר, אבל זה מה שעושה אותו כל כך מיוחד. אי אפשר להפסיק לשתות ממנו. מאוזן, מינרלי. שאפו.
המחיר 80-90 ₪ – לקנות לפני שיעלם.

4: ביקורת יינות: יקב מאיה, יקב בקוש, ושרדונה צרפתי מהאחים שקד
יקב מאיה: רוזה 2015
יקב מאיה מציע בלנד מענבי קריניאן ומורבדר. זה רוזה אחר, שונה, בעל נוכחות מסיבית גם בריח וגם בפה. עוצמה של פרי עם מינרליות שמחזיקה מצוין. בדרך כלל, יינות רוזה מענבי קריניאן אינם יינות בעלי נוכחות גדולה ומורכבות.
תוספת המורבדר ברוזה של מאיה, נותנת את הטון: ריחות של פרי צעיר ותוקפני, מעט פטל והרבה אבטיח. בפה מקבלים מרירות מאוד נעימה שפותחת את כל בלוטות הטעם, ויש רצון עז לאוכל לצד היין הזה.
זה לא יין שצריך לפתוח כבדרך אגב. מדובר ברוזה מאוד מרתק, ולצד אין ספור הרוזה-ים הכמעט בלתי שתיים שעושים בארץ, מדובר ביצירה.
המחיר 69 ₪ 

צילום רועי יצחקי

יקב בקוש: החייט – סמיון 2014
היקב הביתי של היינן אלי בקוש. לא הרבה עושים סמיון זני. 2014 עדיין צעיר מדי, ולדעתי מחכה לו עוד דרך ארוכה לעשות.
ריחות של לימון ירוק עסיסי ומעט סיד, לצד נגיעות קטנות של פרי אקזוטי. לאחר כמה ערסולים מגיעים השומר ועשבי תיבול טריים. בפה יש אפרסק לבן. חומציות מצוינת שכל הזמן שומרת להיות בפוקוס. זה סמיון עם הרבה אופי, שכרגע הוא בומבסטי לגילו הצעיר. אפטר טייסט עם המון פרי וחמאתיות מהנה, שתתפתח לכדי קטיפתיות בהמשך. לשתות עכשיו וליהנות ומבומבסטיות מצוינת, או לחכות חצי שנה ולקבל עונג צרוף.

יקב בקוש: הנגר – בלנד GSM עם תוספת קריניאן 2013
יין אדום חזק ומבריק, באף יש המון קרם דה קסיס, פטל שחור, ליקריץ וריח מעושן של סלמי.
בפה היין שמנמן ועסיסי, עם תחושה של mouthfilling. יין שבנוי יפה ומוצק. אפטר טייסט שמעניק טעמי גרנאש מדהימים. יין מהליגה של הגדולים.
אלי בקוש, 054-2077137.
צילום איל גוטמן

Domaine Fourrey Chablis 2014 – שרדונה מבית האחים שקד
נכון שיש יופי של יינות לבנים לשבועות, אבל אם כבר נפלתם על גבינות צרפתיות ולא ישראליות, אז ללכת עד הסוף וליהנות מהשבלי הצעיר הזה.
והצעיר הזה מעניק ריחות רעננים של אשכולית עסיסית, גרדת לימון טרייה ומעט משמש. מינרליות טובה ולא חזקה מדי, שמאפשרת לגבינות צרפתיות בשלות להתמזג נפלא בטעמי הפרי שהיין משחרר. יין קליל, מרענן וצרפתי.
המחיר 95 ₪ – VFM לחלוטין.