מהיכן מתחילים לכתוב כתבה שהיא כולה חוויה שהשלם עולה על סך חלקיה; שמרכיביה הם הרבה יין טוב עם חברותא מדהימה.

למארח שלי, יורם שלום מיקב אלכסנדר, אין אף פעם את הזמן להקדיש לי לשיחת "אחד על אחד" ארוכה שאני מבקש לחטוף איתו, ומאידך הוא נותן לי להרגיש אצלו ואיתו כחבר, כבן בית. מחשיב אותי ומכבד אותי, ורואה בי משל הייתי אחד מהמשפחה בעת שאירח את אחיו של אביו, את בנו ורעייתו, ואת הוריה של אשתו מאנגליה, משפחה יהודית וחמה שכולם רופאי שיניים כבר דור חמישי, אוהבי ומביני יין.

העוזר של יורם, עלם חמודות דתי, מופקד על עבודות היקב, הדבקת תוויות, סגירת חבקים, סידור ארגזים; אבל גם על הקפדה יתרה על הכשרות, ולפיכך יורם כלל אינו נוגע בחביות, ומפקיד את מלאכת הבאת בקבוקי הטעימה הקטנים אל השולחן בידיו של עוזרו.

פתחנו עם קברנה פרנק 2009 בטעימת חבית. יין מפתיע עם הרבה ארומה ירוקה. הענבים מגיעים מהכרם בכפר שמאי. זוהי שנת ההשתבחות הראשונה של היין בחביות. מדובר כרגע ב-100% יין זני, כאשר את משחק הבלנד יעשה יורם רק לקראת המילוי.
ליין צבע יפהפה – רובי סגלגל עמוק ומרשים, תכולת האלכוהול מעל 14%. היין כרגע מחוספס, וחסרים לו מסביב שומנים ומשקל בכדי להעניק לו את המעטפת. זה יקרה כשמולקולות הטאנין יתרככו.
לצורך המחשה מה צפונותיו של היין במשחק הבלנד, מבקש יורם שלום מעוזרו להיביא לשולחן בקבוק קטן של פטיט וורדו. יורם מכנה את הפטיט וורדו "המלח" של היין, ולדבריו ניתן להוסיף את הוורדו במגוון רחב של אחוזים בבלנד, וגם לזנים אחרים.
יורם הוסיף אל הכוסות שלנו עם הקברנה פרנק כ- 30% פטיט וורדו 2009 שנמצא גם כן בחביות, ואז ערבבנו אותו תוך שאנו מערסלים את הכוס, וזאת לא לפני שהרחנו את הארומה הנפלאה שהגיעה מהפטיט וורדו.
ראוי לציין שהטאנינים כבר מורגשים, והצבע סגול כהה ומשגע. הפטיט וורדו הביא עמו נימה מתובלנת מבושמת קלות ופרחונית משהו, והיא הוסיפה עניין ליין. באף ובפה ניתן היה לחוש עתה פחות קפה ושוקולד ויותר נופך חלבי. גם בפטיט וורדו יש למעלה מ- 14% אחוזי אלכוהול.

מספר לי יורם: "לפני כחודש נפלה בחלקי ההזדמנות להשתתף בטעימת יינות. כעשרה בקבוקים ששוויים יחד נאמד בכ- 45,000 ₪. מהיין הכי טוב של יקב גאיה ועד יינות ידועי שם כמו ססיקאיה ושאטו פאלמר, כשבהפסקה בין היינות, כדי "לרענן" את החך, נטעמה שמפניה של דום פריניון.
איני זוכר יום יותר מיוחד מזה שהיה לי בתחום היין בחיים. אתה טועם יין מהשנים 1986-1987 של היקבים האלה, ואתה אומר בלבך: הנה אנחנו הולכים לטעום יין שהוא לבטח כבר עייף וגמור. ואז אתה טועם, ופתאום וואו. איזו עוצמה, איזה גוף, איזו נוכחות של יין, ואתה אומר לעצמך: מה זה? זה תינוק. יש ליין הזה כוח לעוד שנים רבות, ולמה בכלל פתחו אותו עכשיו.
סביב השולחן ישבו כשמונה אנשים, ביניהם מנהלי בנק ושועי כלכלה, והם יושבים אבל הם לא בקטע של היין; לא מייחסים לטעימה יותר ממה שהיא, לא מקדישים ולו לרגע להתענג על היינות הנפלאים הללו, ובזווית העין הם מביטים לעבר מסך הפלסמה לראות איזה שהוא משחק כדורגל מטופש.
מול המעמד הזה והמנגליסט ששכרו במיוחד להביא אלינו בשר אל השולחן הממשיך ומעמיס, אני מביט בחצי מבקבוק הססיקאיה (למי שלא מכיר מדובר בבלנד בורדולזי מאזור בולגרי) שנשאר מיותם על השולחן ואף אחד אינו מושיט את כוסו בכדי למלא אותה שוב, ואני חושב לעצמי שאילו הייתה לי שקית ניילון קשיחה הייתי ממלא לתוכה את שארית היין הזה והולך איתו בכיס הביתה".

מה התובנות שקבלת מהמפגש ומהטעימה?, אני שואל, ויורם משיב: " שיש כזה דבר שנקרא יינות גדולים, יינות מיוחדים, וברור לי שניתן להוציא יין מאוד מאוד מיוחד, מאוד טעים, מאוד שונה מהנוף הישראלי. אתה טועם יינות של אותם יקבים גדולים והיין כבר בן 15 שנה, והיין הוא אומר לך בעוצמה רבה: אני פה. אני חזק. אני שומר. וכשאתה טועם בארץ יינות בני שבע עד עשר שנים, מה אתה מקבל? יין מרוסק.
ואני מסתכל על הגפנים שלי של הענבים לאלכסנדר הגדול, שהן כבר בנות 29 שנים, ואני יודע מה הכרם יודע לעשות. אני מרגיש כי בכל שנה וככל שהגפנים נעשות מבוגרות יותר, אני מאבד בממוצע חבית כי הגפן הולכת ומזדקנת, ואין לה את הכוחות והתנובה של פעם. הבסיס ליין טוב לדעתי הוא רק חומר גלם טוב ואיכותי, ומכאן הגורם הבא המכריע הוא שלב המעבר מהכרם אל היקב. טיפול נכון, עבודת יינן טובה, חביות נכונות, היגיינה, ואז לזמן ולסבלנות יש החלק המכריע והקובע".
 
אלכסנדר שיראז רזרב 2008 – טעימת חבית: פרי יער שחור, דובדבנים ופטל, נגיעות של אדמה רטובה אחר הגשם, שוקולד ותיבול עשיר. אופי פירותי ופרחוני, רמז לשזיף סגול.

אלכסנדר קברנה סוביניון רזרב 2007 – באף עץ קלוי ורמז לווניל. גוף מלא ועשיר, עם בשלות שזיף ופרי יער שחור וקאסיס. טאנינים רכים משתלבים ומאוזנים.

היין הבא הוגש בבקבוק ללא תווית, ועורר קריאות התפעלות והנאה בשל העניין, הטעם ומורכבותו של היין. אני חייב לציין שהייתי שותף להנאה, והיין בהחלט היה ראוי למחמאות. יורם ישב משמאלי צמוד, צמוד, לא יכולתי שלא להבחין בחיוך הניצחון ובאור שבעיניו.
כשביקשו ממנו לחשוף את היין הוא הודיע חגיגית שמדובר באלכסנדר סנדרו 2008 – היין בוקבק ממש החודש, ויצא לשוק לקראת חג הפסח. הוא מורכב מעירוב של שלל זנים: 60% קברנה סוביניון, 20% מרלו, 10% פטיט ורדו, 6% שיראז, ו-4% סוביניון בלאן.
באף פרי יער שחור והדרים, עשבוניות, פרחוניות ופירותיות. מיין שבפירוש לא מתיימר להיות יותר ממה שהוא, התוצאה המתקבלת באף ובפה היא לא פחות מהפתעה, ולטובה.

אלכסנדר אמרולו "אמרונה" 2007 טעימת חבית – עבור יורם ואורחיו היין הזה היה אמור לבטא את שיאה של הטעימה, אבל לדידי היין לא היה מחובר ולא היה מאוזן.
אני בהחלט לא בא בטענות ליין ששוכב זמן לא מועט בחביות, ויש לו לפחות עוד שנה של חבית ועוד שנה בבקבוקים בטרם ייצא לשוק. מה כן היה בו? המון אלכוהול שמטפס ומכה אותך נמרצות באף, אינטנסיביות של פרי יער שחור, אולי מודגש אפילו במעט לכיוון הריבתיות, טאנינים בולטים וחמיצות.

חג שמח.

צילומים: דני רובין