איך מתחילים כתבה שבסך הכול אמורה להיות אינפורמטיבית, כדי לבשר לקהל חובבי היין כי ליקב כרמל יש מנכ"ל חדש, כאשר יקב כרמל בעצם לא סופר אותנו.
וכשאני כותב 'אותנו' אני מתכוון לחובבי היין, לחובבי יינות כרמל, למרבית העיתונאים ובתוכם כתבי היין.
על פי המסורת של היקב, הוא לא אוהב לשחרר מידע לכתבי היין, אלא אם כן מדובר ביין חדש שצריך לקדם אותו. את שאר הכביסה הנקייה והפחות נקייה, הוא שומר לעיתון הגדול. 

הגודל כן קובע אצל כרמל, אז אולי באמת צריך לבדוק את הגודל, ומה קורה בשנה האחרונה במרתפי כרמל.
ב- 2013 נרכש יקב כרמל על ידי קבוצת משקיעים פרטיים, שמינתה לאחר כחצי שנה לתפקיד המנכ"ל את דליה זוננפלד-מנדלמן, שהייתה לפני כן מנכ"לית שטראוס קפה.
המינוי החזיק כמעט שנתיים, ובסוף דצמבר 2014 היא עזבה את המשרה. חלפו ארבעה חודשים בדיוק, ובמקומה מונה למנכ"ל רן דוד, שהיה סמנכ"ל תפעול ומילא תפקיד מנכ"ל זמני עד עתה. 

כפי שהידיעה על סיום עבודתה של זוננפלד-מנדלמן פורסמה בלעדית בידיעות אחרונות, כך זכתה הכתבת נווית זומר לבלעדיות גם על פרסום מינויו של דוד (ידיעות אחרונות, 29.4.15). שאר קוראי העיתונים ואתרי האינטרנט, כנראה לא אמורים לדעת זאת.

כאשר נכנסו המשקיעים ליקב, הם קיבלו מינוס של 170 מיליון שקל לערך בחשבונות הבנק, מאות עובדים עם הסכמי שכר גרנדיוזיים, ועשרות עובדים שמסתובבים בחצר היקב בלי שבאמת מישהו יודע מה הם עושים, אבל ההסכמים שחתמו איתם בעבר קיבעו את המצב ללא אפשרות לשנותו. כמובן שהם קיבלו את החובות הכבדים שרבצו על כרמל, ולכן היו שתי אפשרויות: או לפשוט את הרגל, או להתחיל למכור נכסים שהעניקו לכרמל את המינוס הגדול בבנקים כסוג של ערבויות. ואכן דליה המנכ"לית התחילה לחפש קונים לנדל"ן של כרמל, והנכס ההיסטורי בראשון לציון אכן נמכר, וכיסה חלק גדול מהחוב.

המהלך הנוסף שהתבקש היה לצמצם את כמות העובדים שיש בכרמל. ההנהלה הציעה תכנית פיצויים ופרישה, ובד בבד החליטה להעביר את יקב כרמל לאזור תעשייה אלון הגליל, שם הנדל"ן הרבה יותר זול. המטרה: היקב החדש יהיה מאוד חדשני, כמות העובדים תהיה מינימלית, והוצאות התפעול יהיו מינימליות.
גלעד הלוי, יושב ראש הדירקטוריון, כנראה הבין וצפה את עתידו של יקב כרמל אם לא יתבצע המהלך הזה. ואיך אומרים זקני היקב: 'לפעמים גרם אחד של מזל שווה יותר מקילו של שכל', כי גם שווי היורו ירד, כך שהסכום שהקציבו להקמת היקב הצטמצם.

אין זה סוד שלאחר שדליה זוננפלד-מנדלמן עזבה, התמודדו על התפקיד מספר אנשים שכבר ניהלו יקבים בעבר, ומבינים ביין ובשוק היין. לפחות אחד מהם היה קרוב מאוד לקבל את התפקיד, אולם לבסוף הוחלט לחסוך במשרה של איש מבחוץ שעלותו כמה מאות אלפי שקלים בשנה, ולמנות את חן שכבר נמצא ועובד ביקב. 

המהלך הבא של יו"ר הדירקטוריון, היה לפנות לכורמים (אגודת הכורמים), ולבקש מהם 30 מיליון שקל על מנת לתמוך ביקב החדש והמתפתח, וכדי להמשיך לשלם את החובות הנותרים של כרמל.
בעצם, החוב אותו ירשו המשקיעים לפני שנתיים, כמעט נשאר בעינו גם לאחר מכירת הנכס בראשון לציון, כי ההשקעה ביקב החדש בצפון הנה פחות או יותר זהה.
עכשיו מחכים לתשובת הכורמים לבקשה או לדרישה, ולראות לאן ינשבו הרוחות. הכורמים, מצידם, בתחושה שהם שוב הולכים לשים את כספם על קרן הצבי.

דבר אחד לפחות יציב ביקב, שממשיך לייצר 15 מיליון בקבוקי יין בשנה כולל מיץ ענבים, וחלק גדול מהיינות שלו זוכים במדליות ובהערכה רבה. מיתוג היקב והתוויות שתוקעות את המלאי, לא באחריות היינן הראשי וצוותו, ולכן המלאי מצטבר.

המון כסף המון פוליטיקה, המון אי ידיעה, שמועות ולחשים, מלווים את יקב כרמל בשנים האחרונות.
המלחמה הזו שלהם להיות היקב הכי גדול, שנלחם ביקב ברקן ויהי מה, קצת התישה את כולם.
המעבר ליקב החדש אולי יציל את כרמל מעצמו, ואולי התכנית שמבצע היו"ר גלעד הלוי, באמת סוף סוף יכניס קצת שפיות ושקט ליקב.
ומה לגבי פתיחות ושקיפות של יקב כרמל מול הלקוחות שלהם ומול העיתונאים?
נ.ב.
ברכות למנכ"ל החדש כמובן, ובהצלחה.

ישראל פרקר מאתר WinesIsrael הגיב על הידיעה שפורסמה בידיעות אחרונות:
אני יודע שהברון אדמונד דה רוטשילד כבר לא יכול להתהפך בקברו שברמת הנדיב, אבל לו יכול הוא בטח היה עושה זאת, ובצער רב. זה לא מה שהוא חשב שיהיו פני יקב כרמל (מזרחי) בשנת 2015, כאשר תרם מיליוני פרנקים להקמתו בראשל"צ בשנת 1887.
אגב, כשהברון מופיע אצלי מדי פעם בחלום, הוא תמיד שואל ומתעניין אולי אני כבר יודע מהו עתידו של בניין היקב והמרתפים בראשון. אני עדיין ממשיך להסמיק ולומר לו, מלא בושה, שאני לא יודע, מפני שזה עדיין אחד מהסודות הכי כמוסים בעירי, ראשון לציון.
אין מישהו המעז לספר לי ולחברי חובבי היין האמיתיים שההיסטוריה של היין (וגם ההווה) כל כך יקרה להם, מה מתכננים לעשות במקום, ומהיכן יגיעו הדחפורים ש"בטעות" יהרסו את המבנה שסימל כל כך בגדול עשרות רבות של שנים את תעשיית היין בעת החדשה בארץ, ואת עיר היין הישראלית שהפכה לעיר קניונים אפופת סודות מרגיזים. סליחה הברון אדמונד דה רוטשילד היקר!!!
אוףףףףף.