אז נהיה קצת יותר חם והסערה עזבה את ירושלים, ואפשר להתעמק בתוצאות
תחרות טרה וינו של שנת 2013. הפעם החלטתי להתעמק ולנתח את מדליית הזהב שקיבל יקב סגל על היין הלא מסונן מבציר 2009.
סגל לא מסונן 2008 נעשה על ידי היינן אבי פלדשטיין, שעזב את היקב מאז. את מהדורת 2009 של יין זה עשו ביקב ברקן-סגל תחת עינו הפקוחה של היינן הראשי אד זלצברג.
אז מה ההבדלים, ההחלטות, וכל מה שנעשה בדרך?
ניסיתי בשבוע האחרון לקבל מהיקב קצת תשובות לגבי יין סגל לא מסונן 2009. היקב ומשרד יחסי הציבור שלו לא חזרו אלי עם תשובות, והייתה התעלמות מוחלטת מהשאלות שלי; מה שכמובן עניין וסיקרן אותי יותר.
המידע וההצלבות שביצעתי, נעשו מעיון בדפי הייננים שהיקב פרסם בשנים האחרונות ומהמאמרים של אבי פלדשטין. האמת; היה מרתק לגלות את המידע הזה.
יקב סגל ויקב ברקן נמצאים באותה אכסניה. היינן הראשי הוא אד זלצברג
והייננים הנוספים הם עירית בוקסר-שנק, ושחקן הרכש החדש מהיקבים ויתקין ובנימינה, אסף פז.
סגל לא מסונן 2009 הוא פרי יצירתו של היינן אד זלצברג. היין מ- 2008 היה האחרון של היינן אבי פלדשטיין.
בציר 2009 היה בציר מאוד מתעתע. מזג האוויר לא נתן מנוחה לכורמים. החורף היה חם, בסתיו הגיעו כמה קרות, הסוכר הגיע לענבים באיחור, ומבחינת הבשלת הענבים הייתה בעיה. בשל כך, בציר 2009 היה בציר של הימור: העדפת סוכר או העדפת החומציות המתבקשת.
יינות 2009 שכבר יצאו לשוק אכן שונים, ורואים יפה מאוד איזה יינן בצר מוקדם, ולמי היה האומץ להמתין בסבלנות.
בשנה מתעתעת שכזו, לא אמור יקב לקחת סיכון ולעשות את יין הדגל שמלווה אותו שנים רבות. אני לא בטוח שפלדשטיין היה ממליץ לעשות לא מסונן 2009 אם הוא היה עושה את היין הזה.
אד זלצברג החליט כן לעשותו; ללא ספק החלטה מעניינת, בייחוד שהוא החליט לא לייצר את הסופרייר בשנת 2009, כנראה מהסיבה הזו . אז למה כן לייצר סגל לא מסונן?
על פניו, לא מסונן 2009 זכה במדליית זהב בטרה וינו 2013, אז בעצם על מה אני מקשקש? ננתח יחד ונראה.
ראשית: כשטועמים את 2008 לצד ה- 2009, יש הבדלים של שמים וארץ בין היינות.
שנית: סגל הלא מסונן 2009 ביצע תפנית של 180 מעלות בטעם.
סגל לא מסונן לדורותיו, מאופיין כיין אייקוני ששומר על קו מסוים: פרי שלא מאופיין בהבשלת יתר, עוצמות של פרי טרי, איזון בין העץ לפרי, המון תבלינים בפה, עם מתן העדפה ברור לטעם הפרי ולא לעץ, והירקרקות ביין גם כן מתפרצת ומנגישה את היין לאוכל.
עד 2009, הענבים לסגלים הלא מסוננים כללו בסיס קבוע של קברנה דישון, מתובל במרלו דובב וקצת קברנה דובב, והחוכמה בשנים עברו הייתה השימוש דווקא במרלו דובב שמאופיין כבעל מבנה מוצק ביותר, ולא עוד מרלו מרכך.
בטעימה של 2009 לא יכולתי שלא לחוש את ההבדלים המהותיים שדיברתי עליהם קודם. הקברנה סוביניון מכרם דישון כנראה לא היה במיטבו, בלשון
המעטה, ולכן אד זלצברג לא הכין ממנו בשנה זו את יין הדגל של יקב ברקן – הסופרייר שבעצם מתבסס על הקברנה דישון. המרלו בלא מסונן 2009, מאוד מודגש ועוטף את היין בפירותיות יתר (ההנחה שאומרת כי תוספת גדולה יותר של מרלו בבלנדים מצביעה על שנה לא טובה, כנראה מוכיחה את עצמה ב- לא מסונן 2009). משהו השתבש בקברנה סוביניון שהוכנס לסגל 2009. הוא יותר מזכיר ברמתו את יינות אסמבלאז׳ – שאכן ראויים למחירם. כידוע, הסגל מתומחר אחרת.
אם מציצים בדפי היינן של יין אלטיטיוד 720 של ברקן, רואים שהקברנה סוביניון נלקח מכרם דובב, וכעובדה: היין זכה בדאבל גולד. חבל שהדבר לא זוהה בבציר, ולא התקבלה החלטה להפריש ענבי דובב ללא מסונן.
אז לשאלה למה כן עשו את סגל לא מסונן 2009: מאחר ולא קיבלתי תשובה מהיקב, אני יכול רק לשער שכוחות השוק פעלו כאן, והצד המסחרי גבר על שיקול הדעת המקצועי. יינות סגל לא מסוננים נחטפים בארצות הברית כבר שנים רבות, אולם היין מ- 2008 היה בעייתי לשוק זה עקב שנת השמיטה, ולכן היה הכרח להוציא מוצר לשוק הצמא.
לסיכום: אם הקו של סגל ימשך, כנראה שאנו לא נטעם יותר את הסגל המסורתי שהורגלנו אליו בשנים האחרונות.
בשנים האחרונות מנפק כרם דובב יופי של חומר גלם, אף על פי שבביקור באזור, הכרם נראה לא טוב ודי מוזנח.
יינן הוא כמו שף, בסופו של דבר. הוא מרכיב ורוקח ומתבל, ובסוף נותן את הנגיעה המיוחדת שלו ביין, וכשהוא עוזב מגיע שף אחר והכל מתחיל מהתחלה, ותמיד – אבל תמיד, שונה לחלוטין. מי שמנסה לחקות, בדרך כלל מפשל בגדול.
לטוב ולרע – לי נעים לזכור את הסגלים הלא מסוננים עד 2008. הדור הבא זה כבר סיפור אחר. אכן זה יין שזכה בזהב, אבל הוא שונה לחלוטין מהזהב המקורי.
.

תגובות
0