ראש המועצה האזורית מטה יהודה, משה דדון, מלווה כבר שנים את תעשיית היין משה דדון, יוהאזורית שלו בצורה מדהימה. הקשר שלו עם הייננים ובעלי היקבים, מעניק לאזור כולו תנופה תיירותית ומבדל את האזור כדרך יין אטרקטיבית.

ענף היין הישראלי, שבע מתערוכות ומאירועים שעולים הון רב ליקבים ולא תמיד מצדיקים את עצמם (בדרך כלל בגלל חוסר המקצועיות של המארגנים). פסטיבל יקבי יהודה הוא היחידי שיש לו מעטפת וגב של נבחר ציבור, ומעבר לתקציב ההקמה יש גם חשיבה לטווח הארוך – לא רק לגבי יקבים אלה גם לגבי האזור כולו. יש תחושה של משפחתיות ואחווה בין היקבים, שמעבר למכירת יין גם הם מנסים כל אחד בדרכו לקדם את אזור יהודה.

מעבר לראש המועצה שכיבד את המעמד, ומעבר לייננים הרבים שהיו במקום (אפילו חיים גן (משמאל) עם משה דדוןאלי בן זקן מיקב קסטל), יותר מכל הופתעתי לראות את איש הענבים חיים גן, מכבד בנוכחותו את האירוע.
אין זה סוד שמאוד קשה מבחינה כלכלית להפיק אירועים פרטיים בנושא יין, כפי שעושים זאת כבר שנים ובצורה מאוד מקצועית אבי בן עמי וחיים גן, כל אחד בתחומו.
השנה בן עמי ויתר על תערוכת סומלייה, ובהחלטה אמיצה לדעתי דחה אותה בשנה. חיים, גן לעומת זאת, לא מתכוון לוותר על תחרות טרה וינו הבינלאומית המסורתית שלו, ועם כל הבעייתיות הכלכלית הוא חושב שדווקא יקבים אשר כן ישתתפו בתחרות יוכלו לעשות שימוש בפלטפורמה הזו, וכן לקדם את היקב והין שלהם בארץ ובעולם.
ההשתתפות בטרה וינו מעבר לריגוש של תחרות בינלאומית תראה גם על חוסן של יקב, שגם בתקופה קשה החשיבה שלו היא לא לטווח הקצר, אלא ראייה קדימה.

אי אפשר היה לטעום כמובן את כל היינות שהוצגו והוטעמו. ביקשתי מכל יקב לטעום יין אחד בשולחן הטעימה, על מנת לקבל רושם ראשוני לגבי איכות היין.

יקב טפרברג
נבחרת יינות מרשימה הוצגו לטעימה על ידי היינן אוליביה פרתי, מסדרת סילבר, סדרת טרה וסדרת הרזרב.
אכן היקב עובר מהפכה בשנים האחרונות. האיכות השתפרה בצורה דרסטית, מגמת עשיית יינות איכות שנגישים לקהל חובב היין, היא מטרת היקב. אין פשרות, אין משחקים. יש השקעה עצומה בחומר גלם ובאמונה כי תעשיית היין הישראלית בסופו של דבר תתאושש, ואף תגדיל את הצריכה הישראלית ותכבוש את השווקים בעולם.

יקב כץ
היינן יוסי כץ. מבחינתי זו הפתעה עצומה. היינות של יקב כץ השתנו לבלי הכר. מה שייחד בעבר את היקב אלו יינות בומבסטיים קשים מאוד לשתייה. בטעימה מצאתי יינות עדינים, אלגנטיים, מאוד מרשימים. ללא ספק שינוי מבורך. יין שצריך להבחן בטרה וינו על ידי שופטים מקצועיים, ובטעימה עיוורת לדעתי יפתיע.

יקב קדמא
הייננית לינה סלוצקין. יקב שמשתמש בשלב הראשון בכדי חרס ליישון היין – שיטת יישון עתיקה. לאחר כ- 4 חודשים בכדים, היין נכנס לחביות עץ אלון. היינות של סלוצקין מאוד עוצמתיים ומאוד בשלים. טעמי פרי טוב, ויש אופי ליין.
בטעימת הסנג'ובזה מצאתי יין נגיש וקליל עם ארומות נפלאות. טעם הענב נשמר, ואהבתי מה שלינה עשתה איתו. יופי של יין.
זה הזמן לקפוץ לליגה של הגדולים, וכן לתת לאחד היינות סיכוי לקבל מדליה.

כרמי יוסף ברבדו
הייננים פרופ' בן עמי ברבדו ופרופ' עודד שוסיוב. ליינות של ברבדו יש את האפיון והקליקה הסגורה שרוכשת ואוהבת את הסדרה שהיקב מפיק כל שנה (שרדונה, מרלו, קברנה, שיראז, ומדי פעם בלנד ייחודי).
אני חושב שהגיע הזמן, חבריי המלומדים ביקב ברבדו, לתת ליין שלכם לרדת קצת לעם ולאפשר לו להתחרות גם בארץ ולא רק בחו"ל. אין מה לפחד.
טעמתי את השרדונה: חמיצות טובה, מאוזן, משלב טעמי וניל עם תפוח ירוק. אפטר טייסט מענג מאוד.

יקב נבות
היינן מוטי בוהדנה. זה כבר כמה שנים שיקב נבות מקפיד על עשייה מאוד מרשימה של היינות שלו. חומרי גלם משובחים, הקפדה כי היינות יהיו עוצמתיים ובעלי נוכחות.
גם כשטועמים את הקברנה או את המרלו האזורי, מרגישים ייחודיות ביין. אכן בליגה של הגדולים, והגיע הזמן גם לצאת לעולם הגדול.

יקב מוני
היינן סם סורוקה. הדבר הטוב שקרה ליקב בשנתיים האחרונות, זו ההבנה שיש להם חומרי גלם מהמשובחים בארץ.
כל מה שהיה צריך, זה להביא יינן מהשורה הראשונה ולאפשר לו לקחת את הענבים ולא להרוס אותם.
ואכן, הסדרה החדשה של היקב מרשימה ביותר. יש שינוי בתפיסה שמורגש כמובן בבקבוק. חומרי הגלם המשובחים הופכים ליין איכותי, נגיש ומאוד אלגנטי. יקב מוני ללא ספק עושה את זה בגדול. שאפו.

יקב צרעה
היינן ערן פיק, מי שמוביל את הגישה כי יין צריך להיות מתאים לאוכל ומייצר יינות עם חמיצות גבוהה, נפלאה ומרעננת, גוף בינוני חסון.
ביינות האדומים הצבעים אדומים בוהקים, והעץ מלטף באלגנטיות את הפרי שערן מקפיד לדלל באופן מסיבי, וגם בוצר לא פעם מוקדם על מנת לקבל את הטעמים הייחודיים שיש ביינות צרעה.
שלא תטעו, אלו לא יינות עולם חדש; להפך. עולם ישן במיטבו עם גישה נפלאה ומרתקת, תוך התחשבות מקסימלית באוכל שמלווה את היינות הללו.
בטעימה: נווה אילן שרדונה. היין מאוד רענן , מינרלי וחמאתי. העץ משתלב נפלא עם טעמי הפרי.

יקב משק הנס שטרנבך
היינן גדי שטרנבך, והיין שנטעם בערב הפסטיבל הוא כחליל 2009. בינואר שנה זו טעמתי את כחליל 2009, ובטעימה הנ"ל כתבתי כי היין לא מאוזן, וכל מה שאני מרגיש מעבר לריחות טובים, זו מרירות קשה מאוד וטעמי הפרי שלא באים לידי ביטוי.
בטעימה שערכתי היום, כמעט עשרה חודשים אחרי, השינוי מדהים. היין התאזן, התעדן, וטעמי הפרי עוטפים את חלל הפה ומעניקים עוצמה נפלאה של פרי בשל ומשובח, עם חמיצות טובה וחבית עץ שלא משתלטת. האלכוהול נמצא בפינות ומאפשר לפרי לבוא לידי ביטוי.

יקב בר גיוראאלון גונן (משמאל) עם עופר יוכלמן
בטעימה: מורבדר 2010 עם תוספת של 15% קברנה פרנק. יין מפתיע באיכותו.
ענבי המורבדר הקשים טופלו ביד נכונה. טעמים טובים של פרי צעיר, חמיצות נפלאה. חסרה לי מעט חבית על מנת לקבל גוף שיחזיק את 14% האלכוהול, שמדי פעם תוקף ולא מאפשר לריח לבוא לידי ביטוי. תוספת הקברנה פרנק גאונית, ומעניקה טעמי פלפל שחור וטבק באפטר טייסט. יופי של יין.
פטי וורדו 2010: המון טעמי פירות והעץ המעט מעושן, עושים לזן הזה, שבדרך כלל נמצא בבלנדים, רק טוב בקדמת הבמה אצל יקב בר גיורא. חמיצות מדויקת, טעמי קפה באפטר טייסט. יופי של יין.

צילומים באדיבות צילום משכר