פסוק השבוע
אבי מקייס כתב בפייסבוק: "למרות שיש כל כך הרבה יקבים בארץ, מחיר היין גבוה מאוד. מעניין שכבר נכתב על כך בגמרא לפני כ- 1700 שנה: בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר… (מסכת סוטה מ"ט, ב)". בהמשך נכתב כך: "פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב" – גם כן שימושי אצלנו.
למה יין ישראלי יקר יותר בחו"ל ומי שולט על המחירים?
אלון גונן: כתבנו כמה וכמה פעמים על יינות ישראלים שנמכרים בחו"ל, בעיקר על שערוריית המחירים הגבוהים וכמובן על איכות היין שמגיע למדפי החנויות. העניין הוא שישראל היא לא מעצמת יין, לא הייתה ולא תהיה, ורוב היין שנמכר בחו"ל מגיע לציבור שומר הכשרות הדתי חרדי, כאשר רובו נמכר בעיקר לאירועי חתונות ואירועים פרטיים כאלה או אחרים של קהילות חרדיות. המוכרים והמשווקים שייכים לאותם מגזרים, והיקבים אינם קובעים את מחיר היין, ובעצם אין להם שום שליטה עליו. המחיר נקבע בהתאם לשיקול הדעת של שרשרת הטורפים בדרך מהיקב לצרכנים, ושרשרת זו משפיעה על המחיר הסופי. צריך לזכור שעד שהיין והמחירים מגיעים למדף, הם עוברים לפחות שלוש ידיים, וכול גורם בשרשרת צריך להרוויח.
חברת השיווק הגדולה ביותר בארצות הברית היא רויאל, והיא גם מייצרת באזורים שונים בעולם יין כשר עם כשרות מהדרין. היות שרויאל היא היצרנית, הספקית וגם המוכרת הסופית, רויאל בעצם משפיעה ומעצבת את המחיר הסופי אשר ייקבע לפי ראות עיניה. היקבים הישראלים הגדולים, דוגמת ברקן סגל, טפרברג ורמת הגולן, מוכרים את היין לספקים או משווקים במחיר לא כל כך רחוק מהמחיר בו היין נמכר בישראל, בתוספת מיסים ומחירי ההובלה שמשתנים כל הזמן, הוצאות על תערוכות ופרסום ועוד. באופן טבעי המיסוי שונה בין מדינה למדינה, דבר שמשפיע על המחיר. בניו יורק, למשל, על כל בקבוק שנרכש משלמים בקופה עוד 8.75% מס קנייה עירוני. זאת כשבארץ המחיר על המדף כולל כבר את כל המיסים.
התלונות שעלו בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות, לפיהן בארצות הברית ובאירופה אפשר למצוא יין ישראלי במחירים זולים מאשר בארץ, הן לא ממש מבוססות מציאות (ואיני מתייחס למבצעים שנעשים על מנת להיפטר ממלאי). בדקנו את מחירו של ברקן פלטינום – בארה"ב הוא עולה 30 דולר (100 ₪ נכון ל- 31.8), בעוד מחירו בארץ 65-70 ₪, כאשר בדיוטי פרי בישראל הוא נמכר סביב 20 דולר (67 ₪).
ברקן קלאסיק קברנה, היין הבסיסי של היקב, עולה בישראל סביב 25-27 ₪, כאשר מחירו לצרכן הסופי בארה"ב הוא 11-14 דולר (37-47 ₪), ובאירופה סביב ה-16 אירו (53 ₪ נכון ל- 31.8). גמלא קברנה סוביניון של יקב רמת הגולן נמכר בארץ בכ-60 ₪, ועל המדפים באירופה תמצאו אותו במחיר של 18 אירו (60 ₪). הר חרמון, יין הבסיס של היקב נמכר באירופה ב-12 אירו (40 ₪) לבקבוק, כאשר המחיר בארץ בתקופה הזו נושק ל-30 ₪.
מחיר טוליפ קברנה סוביניון גליל עליון בארץ 69 ₪, ועל המדפים באירופה תמצאו אותו ב-16 אירו (53 ₪) – לפי היקב, המשווק המקומי שם מבין שכדי למכור את היינות ולהתחרות בענקים הישראלים שנמכרים בשווקים הללו (ברקן ורמת הגולן), הוא צריך להתפשר על רווח נמוך יותר. ההתמודדות שלו היא עם קהל שצורך את היינות של ברקן ורמת הגולן, והוא קהל שבוי שהתמכר לטעם ולמותג. אבל המשווק של טוליפ מכוון גם לקהל אחר, לאו דווקא של יהודים שרוכשים יין לצרכי פולחן. אם אותו ציבור רואה לנכון לרכוש ולשתות יינות שטיבם כשל קלאסיק ברקן או הר חרמון ולשלם עליהם מחירים כאלה, אז שיבושם להם, הכול בסדר.
כל עוד היקבים הגדולים חושבים רק על עמידה ביעדי המכירות, הם יעשו הכול למכור את היין לקהילה הדתית חרדית. כי פריצת המחסום הזה והפיכת היין הישראלי למותג עולמי כמו יינות לבנון, גרוזיה או יוון, שנחשבים ליינות אקזוטיים שנמצאים כמעט בכול תפריט של מסעדה נחשבת, עולה הרבה מאוד כסף שהיקבים צריכים לשלם עבור פרסום, שיווק, תערוכות והדרכות. וכאמור, ישראל לא שם ולא תהיה שם.
כיום אפשר למצוא כמה יינות בכמה מסעדות, אבל אלה לא כמויות גדולות של יין שתעשייה יכולה להסתמך עליהם. מדובר על יצוא של כ- 20% מהייצור בסך הכול. לא ירחק היום בו היינות הכשרים שמיוצרים בחו"ל, שתופסים תאוצה ומגדילים כמויות, ינגסו בפלח השוק של היינות שמגיעים מישראל. כשבודקים את מחירי היין הישראלי בתפריטי היין של מסעדות לא כשרות, מבינים למה אין לו שום אחיזה אצל הציבור הלא יהודי, שמוצא בתפריט יין מישראל לצד יין מלבנון או גרוזיה, ומופתע (שלא לומר המום) מהמחיר. אלה מחירים מופקעים, מגוחכים וגובלים בעזות מצח, והם אלה שגורמים ללקוחות לדלג הלאה ליין "האקזוטי" הבא. נציין שוב לפרוטוקול, שהיקבים לא שולטים במחירים ואינם אשמים במצב.
רק לאחרונה נתקלתי ביינות של יקב טפרברג בתפריט יין של מסעדה שנחשבת מאד יוקרתית בוורשה בירת פולין. תפריט היין מכיל כ- 180 יינות מכל העולם, ומישראל מצאתי רק שלושה יינות של טפרברג שבארץ מחירם נע סביב 180 ₪. המשווק בחו"ל רוכש אותם ב- 90-100 ₪ לבקבוק, ומחירם במסעדה בוורשה היה 600 זלוטי שהם 450 ₪. כששאלתי את הסומלייה מתי לאחרונה מכר בקבוק של היינות האלה, התשובה לא הפתיעה אותי – אף פעם, נאדה, או כפי שהפולנים אומרים NIC. "אז למה אתה מחזיק אותם בתפריט?" שאלתי, וגם הפעם התשובה הייתה צפויה – הסכם עם המשווק, לא יותר. הוא לוקח מהמשווק הראשי עשרות יינות מכול העולם, אז כחלק מהחבילה מכניסים לתפריט גם יינות נוספים שהמשווק מחזיק. שאלתי אותו מה הוא יודע על היין או על היקב, וידיעתו והבנתו היו מועטות. גם זני הענבים לא ריגשו אותו, ומבחינתו יש לו יין כשר מישראל, וזה מה שחשוב. לא נראה לי שייכנס פעם למסעדה יהודי שומר מצוות, ואני די בטוח שישראלי שיגיע למסעדה ויראה את היין במחיר הזה, לא יזמין בקבוק, במיוחד לא כשבתפריט יש כמעט 200 יינות משובחים במחירים טובים יותר.
לסיכום: היין הישראלי שנמכר במסות "הגדולות" לציבור החרדי השבוי, הוא יין מאוד בסיסי, ונמכר ברוב המקרים במחיר קצת יותר גבוה ממחירו בישראל. במחירי יינות הפרמיום שמגיעים לחנויות היין המובחרות ולמסעדות בחו"ל, אין ממש פרופורציה למחירי יינות מארצות אחרות מאותה דרגת איכות. זו תמיד הייתה הבעיה של היין הישראלי בארץ, וכנראה גם בעולם – תמחור מופרע של בעלי מסעדות ומשווקים, שליקבים שום שליטה עליו.
ביינות הזולים הרווח הוא אמנם של כמה דולרים או אירו לבקבוק, אבל במסות בהן הם נמכרים מדובר בהרבה כסף. מותגי היין של יקבי הבוטיק כמו קסטל, טוליפ, פסגות, שילה או סוסון ים, נמכרים בכמויות קטנות יחסית, ומחיריהם לא משפיעים על השוק, אלא רק על מיתוג היין הישראלי. יקר, יקר ויקר.
תודה לשקד קלמר על דגימת היינות
שיר הבוצרים
מילים ומנגינה מתתיהו שלם (ויינר) קיבוץ רמת יוחנן
הַכּוֹרְמִים, הַיּוֹגְבִים, צְאוּ בִּמְצִלְתַּיִם!
נִלְגֹּם אֹדֶם עֲנָבִים כּוֹס וְכוֹסוֹתַיִם.
הוֹי, הוֹי, תַּם בָּצִיר, הָבוּ זֶמֶר, הָבוּ שִׁיר!
שָׁם בַּכֶּרֶם בַּמְּלוּנָה בּוֹצְרִים יָרִיעוּ בִּרְנָנָה.
הַי, הַי, יַיִן, יֵין עֵנָב, הַמְּשַׂמֵּחַ כָּל לֵבָב!
שְׁתוּ טִפֹּנֶת, עוֹד טִפֹּנֶת עַד יִרְוֶה לִבֵּנוּ
מִזֶּה הַיַּיִן, יֵין תִּירוֹשׁ דָּרַכְנוּ בִּיקָבֵינוּ.
הוֹי, הוֹי, הָבוּ שִׁיר, בִּכְרָמֵינוּ תַּם בָּצִיר;
לִכְבוֹד אַרְצֵנוּ כּוֹס נָרִים, מִזְגוּ וּשְׁתוּ נָא הַבּוֹצְרִים!
חַי, חַי, יַיִן, יֵין עֵנָב, הַמְּשַׂמֵּחַ כָּל לֵבָב!
ייננות שונה: "עושה מה שבא לי" – הסיפור של יקב כרם ברק
יונתן לבני: יקב כרם ברק במושב בקוע שליד צומת נחשון, הוא יקב שונה מרוב יקבי ישראל, ובוודאי מיקבי הרי יהודה, שם הוא שוכן במורדות אזור יהודה. יוסי רוזנברג התאהב ביין ובאזור, והקים את היקב בשנת 2011 יחד עם אשתו יעל, שניהם תושבי רמת גן עד היום.
מספר שנים קודם לכן הוא סיים את קורס היין ביקב שורק אצל ניר שחם. "התאהבנו ביין, התאהבנו באזור, והחלטנו להקים יקב ולהשקיע את חיינו ביין שנעשה", הוא אומר לי. היקב נקרא על שמו של בנם הבכור – ברק, שנפטר ממחלה בהיותו בן 18 בלבד. ברק היה אומן וצייר קומיקס, שתמונותיו מופיעות על תוויות היינות שיקב ברק מייצר. ליקב יש 20 דונם גפנים שניטעו לידו, בהן שרדונה, קברנה סוביניון, סירה, פרנץ' קולומבר, ויונייה, מרסלן וקריניאן, מהם מייצרים כ- 20,000 בקבוקים בשנה. יוסי גם מייצר יינות מענבים שהוא קונה מאחרים: בין היתר הוא עושה יינות מענבים "מקומיים": ג'נדאלי, מראווי, דבוקי, שאמי וביטוני; ענבי מאכל שאת חלקם הוא קונה ממגדלים ערביים.
גם הכשרות של יקב כרם ברק שונה: המילה "כשר" שייכת לרבנות הראשית, ואסור להשתמש בה אלא אם תעודת הכשרות היא מטעמה. ליקב ישנו פיקוח של ארגון רבני צהר, המאשרים כי היין אינו משנת שמיטה, ללא חשש עורלה, הופרשו תרומות ומעשרות וכי "היינות מתאימים לפסח". עוד דבר מיוחד ביקב: היקב מעודד ביקורים בו כאזור בילוי, אוכל ואירועים שונים, וכל מבקר המגיע אליו יכול לבחור בין ארבעה–חמישה יינות שונים שברצונו לטעום. כשמחליט המבקר איזה יין הוא מעדיף, הוא יכול להזמין סלסלה, ותמורת 220 ₪ היא תכלול אוכל לזוג – לחם מחמצת וגבינות שמכינים במקום, מטבלים שונים, ירקות ופירות, וכמובן בקבוק יין. ביקב יש שולחנות וכסאות ומקומות מוצלים. סגור כאן בשבת, כאשר שישי הוא יום ביקורים גדול.
כשהתחלתי לטעום את היינות על מנת להתרשם מהם, ראיתי כי ביקב מייצרים כל שנה עשרות סוגי יין שונים וגם קצת משונים, ובהחלט בסגנון מאוד אישי של היינן. זו אינה ייננות מקובלת. במשך מספר שנים היה איתי להט היועץ של היקב, וזה גם מסביר מעט את השונות. בשנת 2019 – 2020 זכה יקב כרם ברק בתחרות טרה וינו בתואר יקב הבוטיק הטוב בארץ.
בסיום הביקור אמר לי יוסי רוזנברג: "אני עושה ייננות שונה. אני עושה מה שבא לי. לא מעניינת אותי המסורת של הייננות, אני עושה יינות Free style". ועוד הערה: ביקב מיוצרים הרבה יינות פט-נט, טעמתי לא פחות מ-20 סוגים שונים. פט-נט הוא קיצור למונח הצרפתי pétillant naturel , ובעברית: תוסס טבעית, שמשמעותו היא שהיינן לא ממתין לסיום התסיסה, אלא זו נמשכת בבקבוק שנסגר בפקק, לא משעם אלא בפקק כמו בבקבוק סודה או בירה. כך מתקבל יין מבעבע קלות, שאינו צלול לגמרי, עם טעמים שונים ומיוחדים. רוב היינות של היקב מתיישנים במיכלים ולא בחביות. כל השמרים לתסיסת היין מאז 2018 הם שמרים טבעיים בלבד. איך אמרנו? ייננות שונה. וליינות:
רוזה סירה 2021 – היין שהה עם הקליפות במשך מספר דקות, ואחר כך נשמר כ- 5 חודשים במיכל נירוסטה. רוזה נחמד וקליל. המחיר 100 ₪.
ג'נדלי 2021 – עשוי ענבים מקומיים הנקנים מערבי מאזור גוש עציון. גם יקבים אחרים מנסים לעשות ממנו יין זני. ביקב עושים גם יינות לבנים מענבי דבוקי, מראווי וג'נדלי. המחיר 100 ₪. לא לטעמי.
ויונייה 2020 – 12.5% אלכוהול. יין שנעשה עם שמרים טבעיים, כמו שאר היינות, ותסס בנירוסטה בלי חבית. לאוהבי הזן זהו ויונייה קלאסי. יין טעים, שהזכיר לי ויונייה מעמק הרון. חד ונקי. המחיר 100 ₪.
פט-נט שרדונה 2021 – לא זכור לי שטעמתי קודם לכן פט-נט מענבי שרדונה. שמפנואז צרפתי ואפילו ישראלי טעמתי ואהבתי. דורון רב הון עושה בלאן דה בלאן, יין מבעבע מדהים משרדונה, אבל זה יין מדויק כי דורון הוא יינן מסורתי ודייקן. לפט-נט של יוסי יש בוקה קלסי של שרדונה. לאחר שהייה בבקבוק במשך שנה המשקעים ירדו לתחתית הבקבוק, ולכן בסוף הבקבוק היין מעט עכור. "יין של Fun", אומר לי יוסי. המחיר 110 ₪.
פרנץ' קולומבר זני 2021 – זו אחת מההפתעות בטעימה. פרנץ' קולומבר הוא ענב לבן מאוד לימוני, רענן, חומצי ויבש. היין של יקב ברק מתוק חמוץ, כשהחומצה כל כך בולטת שהיא משתלטת על הטעמים. שהה 5 חודשים במיכל לפני הביקבוק. יין כיפי, המחיר 110 ₪.
יין כתום 2014 – אינני רוצה להיכנס לוויכוח על טיבם של יינות כתומים – יינות מענבים ירוקים הנעשים בתהליך תסיסה של יינות אדומים, היושבים על הקליפות. היקב עושה הרבה יינות כתומים מזנים שונים: גם פט-נט כתום. אחד מהם נקרא פט-נט כתום מס' 1. יינות מענבי סוביניון בלאן ופרנץ' קולומבר. לא אהבתי אף אחד מהם. המחיר 160 ₪.
CSM 2020 – סביר להניח שעל GSM שמעתם – בלנד של גרנאש, סירה ומורבדר. אבל זה קריניאן, מרסלן וסירה. כרגיל ביקב זה, יין ללא חבית, בו מורגשים שלושת הזנים והבלנד מראה על ייננות שונה. מאותם זנים נעשה גם יין העונה לשם 'ים תיכון 2020' – האחוזים שונים, והים תיכון שהה בחביות לא חדשות במשך כשנה. יש בו מרירות עדינה בסיומת. לטעמי אין הבדל רב בין שניהם, למעט התווית השונה. זהו בלנד מיוחד של היקב, שיוסי מכנה יין שולחני . מחיר ה- CSM – 90 ₪, הים תיכון – 120 ₪. כאמור, לטעמי אין הבדל ביניהם.
דרגון באני 2018 – יין הדגל האדום של היקב, על שם הקומיקס המיוחד של ברק ז"ל – Tales of the dragon Bunny. היין מורכב מענבי פטיט סירה, פטי ורדו וקברנה סוביניון. שהה במשך כ- 12 חודשים בחביות שחלקן חדשות. אני הרגשתי בעיקר את הקברנה סוביניון. יוסי טען שאני טועה, והטעם העיקרי הוא פטיט סירה. יין מורכב עם סיומת שלא נגמרת. טעמתי גם את אותו יין משנת 2017, אך בשנה זאת היין הורכב מפטיט סירה ופטי ורדו. כאן באמת שלט בטעם הפטי ורדו. המחיר 170 ₪.
לא ציינתי את תחושתי בענין ה- VFM (תמורה לכסף). יוסי רוזנברג טוען שהיינות שנמכרים רק ביקב הם בדרך כלל חלק מסלסלה, ולכן יש לו שיטת תמחור שונה, כמו שהכול שונה כל כך ביקב. ללא ספק "יקב שיוצא מהשבלונה " – כך הוא אומר, ואכן צודק בהגדרה.
יקב כרם ברק, מושב בקוע, 052-6288591
ביקורות יין – 10 סוביניון בלאן בטעימה
אלון גונן: זן אציל לבן צרפתי, שמקורו באזור בורדו. הזן מגלה טעמים עדינים ביותר של אננס וגויאבה כאשר גדל באזורים חמים, וניחוחות של דשא קצוץ, פלפל ירוק ואספרגוס כאשר גדל באזורים קרים. בישראל, פרט למקרים בודדים לא נהוג ליישנו בחביות עץ, ואז יציינו על התווית את המילה Fume. אצלנו הופך הסוביניון בלאן עם השנים ליותר ויותר פופולרי, בעיקר במסעדות, שכן הוא נחשב ליין פריך עם רמת חומציות שמתאימה מאוד לאוכל ישראלי. הזן הזה די רגיש למחלות, ולכן לא פעם אוהבים לבצור אותו מוקדם יחסית על מנת להימנע ככל שניתן ממחלות, מה שיוצר לא פעם בעייתיות שמצריכה תיקונים שמשפיעים על איכות היין. אני יכול לזהות לא פעם סוביניונים שהעשייה שלהם חובבנית וגובלת בסוג של "מים מינרליים" ומאידך השקעה אדירה של יינן כדי להנגיש סוביניון בלאן פריך עם ארומות טובות ואפילו גוף חסון.
יקב רמת הגולן – סוביניון בלאן 2021
יין מאוד ארומטי. מלון, אננס, גויאבה קלילה, פריך מאוד. לדעתי צעיר שראוי להתיישן עוד קצת. מחירו 79 ₪. ציון 89. תמורה לכסף – 60 ₪.
יקב טוליפ – נט סוביניון בלאן 2021
יין מאוד עוצמתי, מורכב, בשל, ארומטי. מינרליות טובה וגוף חסון. מחירו 109 ₪. ציון 90. תמורה למחיר 90 ₪.
יקב גוש עציון – האלון הבודד סוביניון בלאן 2021
צבע ירקרק, מאוד עשבוני, מינרלי. וואוו – יין פשוט מצוין. אפטר טייסט חמאתי מאוד מפתיע. מחירו 74 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – בהחלט.
יקב שטרן – סוביניון בלאן אור 2021
ריחות לימוניים, אשכולית בשלה, פה מינרלי, אפרסקי. קליל ונעים לשתייה. מחירו 90 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 80 ₪.
יקב דרימיה – סוביניון בלאן 2021
ארומות של דבש ואשכולית עסיסית. יבש וחד, מינרלי, פה נוטה לפירות הדר. שונה בנוף שמנגיש יותר טעמים טרופיים. יין מאוד מהנה. מחירו 90 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – מעולה.
יקב יפו – סוביניון בלאן 2020
טעמים קלאסיים של פירות טרופיים, מינרליות טובה, חומציות טובה. יין מקסים. מחירו 85 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 79 ₪.
יקב תבור – סוביניון בלאן אדמה 2021
יין שלקחו אותו לכיוון האקסטרים מבחינת ארומות טרופיות, אבל הפה מפתיע בהדריות שבו. משחק מאוד מעניין – כנראה ערבוב של ימי בציר שונים. מקסים בעיניי. מחירו 50 ₪ בלבד. ציון 90. תמורה למחיר – לחלוטין.
יקב בן-חיים – סוביניון בלאן 2019
אכן הזן יודע ואוהב להתיישן אם מטפלים בו נכון, ובעיקר כשבוצרים אותו בזמן, וזו דוגמה קלאסית. היין תפס חמאתיות מדהימה, והפרי הפך למורכב ועסיסי. שאפו. מחירו 100 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – לחלוטין.
יקב שבו – סוביניון בלאן 2021
משחק טוב של טרופיות ופירות הדר עסיסיים, חומציות טובה. יופי של יין . מחירו 89 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – מצוינת.
יקב דלתון – סוביניון בלאן פומה אסטייט 2021
אכן החבית מעניקה ייחודיות מאוד מעניינת בנוף; הפרי תופס מורכבות והטרופיות מעודנת. יין מושלם לאוכל. מחירו 60 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – צריך לעלות לפחות 90 ₪ בהתחשב בייחודיות. יופי של יין.
רוני סומק – עדות יופי
השיר שזכה בתחרות שירי יין בפסטיבל השירה במקדוניה
הַבַּחוּרָה הֲכִי יָפָה בָּעוֹלָם נִגְּבָה בְּכָרִית אֶצְבָּעָהּ אֶת הָאָבָק
מִתָּוִית בַּקְבּוּק בְּאַחַת מֵחֲנֻיּוֹת הַיַּיִן שֶׁבְּבּוֹרְדוֹ.
אֶת מְנִיפַת הַתְּנוּעָה הַזֹּאת לוֹמְדִים בְּבָתֵּי-סֵפֶר לְאַרְכֵאוֹלוֹגְיָה
שָׁעָה שֶׁהָעֵינַיִם נִפְעָרוֹת לְזַהוֹת אֶת שְׁנַת הַבְּרִיאָה.
בְּתוֹךְ הַבַּקְבּוּקִים נִמְחַק מִפְּנֵי הַיַּיִן זֵכֶר הַיָּד שֶׁסָחֲטָה אֶת הָעֲנָבִים,
וּמֵהָעֲנָבִים נִשְׁכַּח רֵיחַ גַּגּוֹת הַצֵּל שֶׁל עֲלֵי הַגֶּפֶן. בֶּעָלִים
כִּבְּתָה הַנוֹסְטַלְגְּיָה אֶת מְנוֹעֵי הָרוּחַ שֶׁל גַּרְגְּרֵי הַחוֹל, וְהַחוֹל
כְּבָר לֹא כִּסָּה אֶת הַשָּׁרָשִׁים שֶׁזָחֲלוּ בָּאֲדָמָה כִּנְחָשִׁים
שֶׁמַּשִּׁלִים עוֹר בְּכָל עוֹנָה.
וְהַבַּחוּרָה? תִּשְעָה חֳדָשִׁים, אֲנִי מְנַחֵשׁ עַל פִּי מְרִיחוֹת הַמִּכְחוֹל בְּגוּפָהּ,
תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים יָשַׁב לֵיאוֹנַרְדּוֹ דָּה –וִינְצִ'י בֵּין הָרַגְלַיִם
שֶׁל אִמָּא שֶׁלָּהּ וְצִיֵּר
אוֹתָהּ.
סיפורי בציר 2022
יקב רמת נגב
נירה צדוק – מבעלי ומקימי היקב בקדש ברנע: "יקב רמת נגב התחיל את הבציר בשבוע השלישי של חודש יולי בזנים הלבנים: סוביניון בלאן, שרדונה, גוורצטרמינר. מתחילת אוגוסט אנו בוצרים את הזנים האדומים: קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק, מלבק, שיראז, שנין בלאן.
אנו קולטים ביקב 400 טון ענבים מהכרמים שלנו ומכרמים נוספים ברחבי הר הנגב ורמת הנגב. התכנון לייצר השנה 350,000 בקבוקים של 17 סוגי יין שונים ב- 5 סדרות מגוונות בתקופת היישון, בתהליך הייצור ובמחיר הבקבוק. בהצלחה ושנת בציר מעולה לכולם".
יקב YA
יוסי אשכנזי – יינן היקב בכרם בן זמרה: " יש לנו 30 דונם כרמים בבעלותנו. בלבנים התחלנו לבצור סוביניון בלאן ב-14.8, אדומים – קברנה סוביניון, מרלו ושיראז נתחיל לבצור בשבוע של 4.9 ליין רוזה, וליין אדום בשבוע של 18.9.
בבציר 2021 ייצרנו 30,000 בקבוקים, השנה נייצר בגלל שנת השמיטה 20,000 בקבוקים של היינות הבאים: סוביניון בלאן, רוזה, מרלו – מתיישן כ- 14 חודשים בחבית. קברנה סוביניון – שתי סדרות: סדרה רגילה מתיישנת כ- 12 חודשים בחבית. סדרת רזרב מתיישנת כ- 18 חודשים בחבית. נייצר גם בלנד קברנה מרלו – סדרת הפרמיום של היקב שנקראת 'ליאור' ומתיישנת בחבית כ- 24 חודשים".
יקב תל אפק
שלומי צור – יינן היקב בראש העין כותב על פרפרים, בציר ומה שביניהם: "אני כותב לכורמת בשעת לילה מאוחרת סביב התיאומים לקראת בציר היין הלבן שלנו ה- Shoval White Blend, ואז משתחלת שורה, כאילו לא קשורה, "אני עם פרפרים בבטן". הייתי חייב לשתף איתה. ההתרגשות הזאת ממלאת באנרגיות, ומוציאה לפועל תוכניות וכיווני חשיבה שהופכים כל עונת בציר למיוחדת ובלתי נשכחת.
השנה הולכים להיות כמה דברים מעניינים אצלנו ביקב: שובל וויט בלנד נעשה כבר שלוש שנים, אבל בשונה מקודם, השנה תהיה הפעם הראשונה שהוא נכנס לתסיסה בחבית. רק על דרך הבחירה בחבית הספציפית על פני שאר הסוגים אפשר להאריך עוד ועוד. זו קפיצת מדרגה בבניית עוד שכבת אופי ומורכבות נוספת בשובל וויט.
יינות חדשים שלנו יגלמו מחקר ולמידה (שבוצעו במהלך השנה שחלפה) של שמרים וזנים, ויעברו השנה ליישום. כך לדוגמא הרוזה מברברה, והבלאן דה פינו נואר שכיכב ב- 2021. בגזרת האדומים – זנים ותיקים כמו פטי ורדו, פינו נואר, קברנה פרנק ומלבק יחזרו גם השנה, ולצידם נתחיל לעבוד לראשונה עם זינפנדל וקריניאן.
אין ספק שיש הצדקה לפרפרים בבטן, והבעירה הפנימית הזאת לאתגר וליצירת עניין מהווה "סטארטר" מדהים לעונת הבציר הנוכחית. אם לסכם זאת במספרים, הרי שנבצור כ- 5 טון ענבים לאורך כ- 10 בצירים שהתחילו בתחילת אוגוסט וצפויים להסתיים עד תחילת אוקטובר.
עד כה, עם כל העומס והלחץ, הרי שהעונה מתנהלת בקצב מתחשב ביחס לשנה שעברה, ושרק ימשיך כך. יש בהחלט למה לצפות בטעימות הבאות. אז שתהיה לכולנו שנה מוצלחת מלאה בהתרגשויות, אתגרים ויין משובח".
יקב שטיינמץ – ענבים יין ובני אדם
רני רוגל: בשישי האחרון (26.8) הגעתי לקריית אונו, למפגש טעימות ומכירות של 'נחמת שותים' – מועדון צרכני יינות VFM בהובלתם של צביקה אמיתי ואחיינו עמי ארליך (קראו עוד בהמשך). הקדמתי והגעתי בשלב ההתארגנות, ותשומת הלב שלי הופנתה לבני זוג חביבים שבעליל לא נראו "עירוניים", שארגנו את היינות שלהם לטעימה. כך הכרתי את אפרת וקובי שטיינמץ-גזית, אנשי יקב 'שטיינמץ'.
הם מדברים בכאב על זכריה שטיינמץ ז"ל, אחיו של קובי, נכה צה"ל שהתנדב להתגייס במלחמת יום כיפור לגדוד השריון 79, ונפל בחווה הסינית. לזכרו הם לא שינו את שם המשפחה והוסיפו לו 'גזית'. יש להם משק במושב גן השומרון בין מחלף עירון לצומת כרכור. עיסוקם המרכזי הוא כורמות – 80 דונם כרם מניב בין זיכרון יעקב לשפייה, ועוד 40 דונם בשלב הכנה – נטעו כנות כי לא היו שתילים, ואלה מחכות להרכבה כאשר תסתיים שנת השמיטה. הם מגדלים ענבי מרלו ליקב ארזה, וטמפרניו ליקב כרמל. הבציר הממוכן בכרמים שלהם כבר בעיצומו, ובציר ידני עבור היינות שלהם שבדרך כלל מתקיים במהלך ספטמבר כשהסוכר יגיע לרמה הנדרשת.
הם גם מייצרים 1,500-2,000 בקבוקי יין בשנה בכפר הנוער שפייה, רק מענבים שהם מגדלים ולא קונים – שלושה זנים אדומים: סירה, גרנאש ומורבדר. מחירי היינות שלהם ביקב: אדומים – 95 ₪, רוזה – 90 ₪. ב- 2021 ייצרו כ- 900 בקבוקי רוזה GSM – גרנאש סירה ומורבדר, השנה לא בטוח שיהיה רוזה חדש, כי נשארו להם בקבוקי רוזה 2020 – 100% גרנאש. טעמתי את שני שנתוני רוזה שטיינמץ – שונים לחלוטין בצבע ובטעם. אני העדפתי את רוזה ה- GSM, אבל זה הטעם האישי שלי ובוודאי לא ביקורת.
ציינתי את ההמתנה לרמת הסוכר הנדרשת לצורך הבציר הידני עבור יינות יקב שטיינמץ. חלק מהענבים יעלו לרמת סוכר גבוהה, קרוב ל- 30 בריקס, וכנראה יעשו מהם "פורט". קובי ואפרת כבר עשו יין כזה בעבר, ולדבריהם היה מאוד מוצלח, אז למה לא מהדורה נוספת?
כאמור, המפגש עם השניים היה במסגרת אירוע טעימות ומכירת סוף קיץ של מועדון 'נחמת שותים', שהאטרקטיביות שלו טמונה במחירים זולים משמעותית בעשרות אחוזים ממחירי מחירון. מדובר ביינות שמגיעים מיקבים מוכרים וידועים – ביניהם אור הגנוז, אייל, גוש עציון, הר ברכה, ירושלים, מדבר, נטופה; או מכאלה שסיימו את פעילותם – כמו כפיר או כרם מוסקט. הקהל שמגיע לאירועי המועדון בקריית אונו ובמבשרת ליד ירושלים, מעיד על כך שמעבר למחירים הנוחים עד נמוכים, יש כיבוד, אווירה, ופשוט נהנים. גם כן משהו בימים מזיעים אלה, או בכלל בארצנו שכל הזמן עסוקה בבחירות לכנסת.
שיר הבציר
כותב המילים לא ידוע
מָלְאוּ מָלְאוּ הַסַּלִּים מָלְאוּ מַלֵּא בָּעֲנָבִים
הֵידָד, הֵידָד יַחַד נִקְרָא עֵת נִדְרֹכָה בַּיְּקָבִים
יְקָבֵינוּ, יְקָבֵינוּ יַיִן נְמַלֵּא אָז נִשְׂמַח, אָז נִשְׂמַח, נָרִיעַ
כֻּלָּנוּ יַחַד בְּשִׂמְחָה הֵידָד, הֵידָד אָז נַשְׁמִיעַ
עַתָּה הָבָה נִדְרֹךְ בַּגַּת עַד יִזֹּב, עַד יִזֹּב דַּם הָעֵנָב
אָז נָשִׁירָה, נְזַמֵּרָה עַל כּוֹס יַיִן וְתִירוֹשׁ
12.9: בראנץ' השפיות השנתי של עמותת רוח נשית ויקב ויתקין
יקב ויתקין ו'עמותת רוח נשית' יקיימו ביום שני 12.9.22 ב- 10 בבוקר, אירוע התרמה ייחודי במסגרת אירוע בציר ברוח נשית שהפך למסורת. זו השנה השלישית ברציפות בה יתקיים אירוע ההתרמה עבור עמותת רוח נשית ביקב ויתקין בהובלת שרונה פז-בלוגולובסקי מנכ"לית היקב, ואתן.ם מוזמנות.ים. במרכז הבוקר: בראנץ' חלומות שיוכן ביקב על ידי נבחרת שפיות, שחברותיה הן אביבית פריאל-אביחי, אפרת אנזל, דנה לי ברמן, טלי פרידמן, יהלומה לוי, לונא זרייק, מאיה דרין, סבינה ולדמן, קרן קדוש.
'רוח נשית' היא עמותה ללא מטרות רווח, המסייעת לנשים נפגעות אלימות פיזית, מינית, נפשית וכלכלית להגיע לעצמאות כלכלית, ולצאת ממעגל האלימות באמצעות ליווי אישי, תמיכה והעצמה מוכוונת תעסוקה.
מחיר כרטיס לבראנץ' 500 ₪. כל הכנסות האירוע ייתרמו לקידום נשים נפגעות אלימות. פרטים והרשמה כאן
SHIR'S Mobile Wine Truck – משאית היין של שיר יוצאת לדרכים
שיר שמולביץ – בעלת קבוצת הפייסבוק 'שיר היין – מדברים על יין': "אני שיר, חיה ונושמת יין כבר למעלה מ-20 שנה. זה התחיל בכך שכסטודנטית אהבתי לצאת למרפסת דירתי השכורה בירושלים עם נרגילה וכוס יין, שכמובן היה יין בתקציב סטודנטיאלי שרכשתי בסופר שמתחת לבית. פה ושם יצא לי לטעום יינות נוספים, אבל השדרוג המשמעותי החל ברגע שהכרתי את בן זוגי ניר. הוא זיהה מיד את האהבה שלי ליין, ומכיוון שהיה לו ידע נרחב יותר, בעיקר בתחום של יינות העולם, כשיצאנו למסעדות הוא הזמין יינות אחרים לגמרי ממה שהכרתי, ופתח לי את הדלת לעולם הנפלא והאינסופי הזה – עולם היין.
מאז ועד היום אני אוהבת לגלות יינות שעוד לא הכרתי וללמוד על דרכי העשייה השונות, על האופן בו שופטים יין, ובעצם – על כל מה שקשור בו. האהבה הגדולה הזאת הביאה אותי גם ללמוד איך לייצר יין בקורס של יקב שורק, מה שהוביל ללידתו של 'שירבוט' – היין הראשון שלי בדמיג'ן, ול"הריון" עם יין נוסף שנמצא כרגע בחבית ועתיד להתבקבק בנובמבר. בגלל האהבה הגדולה ליין, רציתי להיכנס עוד יותר לעולם הקסום הזה ולהביא אליו משהו משלי. זה התחיל מערבי טעימות מיוחדות שעשינו עם חברים, והמשיך בכך שהקמתי קבוצת פייסבוק בשם "שיר היין" והתחלתי לארגן עבור החברים בה ערבי יינן שהועברו על ידי רבים מיינני ארצנו, כולם היו מלמדים ומעשירים.
בשלב זה החלה המחשבה על מקום משלי. חשבתי על חנות או על בר יין שבהם אוכל לקיים גם טעימות, אבל הבנתי שמקום כזה מחייב השקעה מסביב לשעון, הן פיזית והן כלכלית. ואז, בשיחה עם ניר, עלה הרעיון של WINE TRUCK, שתפס אותנו מהרגע הראשון. האפשרות לעבור ממקום למקום עם יינות שאני בוחרת, להנגיש את היין לאנשים שרוצים להכיר וללמוד או סתם ליהנות מחוויית יין קצת אחרת, קסמה לי. מאותו הרגע עד לשלב הביצוע וההגשמה הדרך הייתה קצרה. מאוד.
אז הנה הוא, SHIR'S Mobile Wine Truck, בר היין הנייד שלי, שמאפשר לי לחבר שתי אהבות גדולות שלי – יין ואנשים (לא בהכרח בסדר הזה). נכון לעכשיו הבר פועל באירועים פרטיים כמו ימי הולדת, הצעות נישואין, חתונות בטבע, מסיבות יער, ימי גיבוש לעובדים ועוד, ומציע יינות ישראלים נפלאים, גבינות ונשנושים.
נציע מגוון יינות מיקבים כמו ירושלים, בן נון, מוני, הרי גליל, רמת הגולן, סומק, מוניץ ונוספים, במגוון רמות מחירים – החל מ- 30 ₪ לכוס ו- 110 ₪ לבקבוק. בהמשך הדרך הכוונה היא לפנות גם לתחום של אירועים עצמאיים – בתיאום עם רשויות מקומיות ומקומות פרטיים, ולהתרחב גם להגשת יינות מהעולם, לשיתופי פעולה עם פוד טראקים ושפים. יש עוד רעיונות רבים ומיוחדים בקנה, שעליהם עוד אי אפשר לספר.
לפרטים נוספים והזמנת אירועים – הנייד של שיר: 050-2609310
תגובות
0