אוסקה רמת השרון שוברת את המנחוס של כיכר אוסישקין

היום האחרון של חופשת חנוכה בצהרים, אנחנו בסניף המסעדה האסייתית אוסקה ברמת השרון, אחות צעירה לאוסקה שבלב מחוז ההיי-טק ברעננה – שתיהן כשרות, שנפתחה לפני 8 חודשים ושייכת לאותם בעלים.
המסעדה מלאה, וכייף לשמוע קול של ילדה המכריזה: "אני רוצה נודלס ילדים". אז למה באים בטענות אל מערכת החינוך שלנו?

לפני פירוט המנות שאכלנו מתוך תפריט עשיר ומפתה לחזור ולדגום אותו, כפי שעושה שוב ושוב חברי ד. מישל, שהביא אותי לאוסקה רמה"ש – יש לדון בסוגיה בה עסקנו במהלך הארוחה, גם עם מנהל המסעדה רן: למה מסעדות איכותיות, למעט עדנה ורביבה וסיליה – כמובן, לא שורדות ברמת השרון?

מתוך הזיכרון דלינו את ארתור, היבאצ'י, גרציה, ג'ויה, סבוויי – רק אחדות מאלה שהיו ונעלמו, ומישל ציין גם ש- BBB סבלה מהתנגדות ממושכת של השכנים טרם פתיחתה.
"למה חומוס שורד וקרנף שורד – ומסעדות לא? למה הן מתאדות? בגלל השכירות? בגלל הקהל?", ביכה ד. מישל את מר גורלו כרמת שרוני שרוצה לאכול בעירו.

אבל המקרה של מיקומה של אוסקה חמור במיוחד, כי המסעדה שוכנת בכיכר אוסישקין המרכזית מול משרדי עיריית רמת השרון. מקום שוקק אדם ואזור מסחרי – לכאורה סימן בטוח להצלחה.
"המקום בו פתחנו את אוסקה ברמת השרון הוא מנחוס. היו פה עשר מסעדות קודמות שנכשלו ונסגרו זאת אחר זאת", אומר רן, מנהל המסעדה. "ניסינו את מזלנו ואני מרגיש שהסרנו את המנחוס, כי אני מאמין במוצר ובמה שאנחנו מציעים לקהל".
והוכחה לאמון ולביטחון העצמי של בעלי אוסקה: החוזה למקום בו שוכנת המסעדה, נחתם לעשר שנים.

איך יודעים שאנחנו ברמת השרון, ושמה שמספרים על העיר נכון?
אלי, מנהל משמרת במסעדה, מספר על לקוחה שהתקשרה, התעניינה בסושי ושאלה אם אפשר לחתוך את הרולים ל- 16 במקום ל- 8 חתיכות. אלי שאל למה, והגברת אמרה שהיא מזמינה את הסושי לילדי גן בני שלוש וחצי – ארבע, וזו תהיה הפעם הראשונה שהם אוכלים סושי. מתחילים מוקדם ברמת השרון.
אלי היה בשוק, ומכל מקום לאחר ביצוע ההזמנה התקשר אליה ושאל איך היה. מסתבר שהצוציקים נהנו.

ואם כבר מדברים על מנות באוסקה רמה"ש, הכי פופולרית היא הספייסי מיקס – נתחי סינטה ועוף מוקפצים עם אטריות ביצים, כרוב, גזר, בצל ונבטים ברוטב סויה (46 ₪ – אפשר לבחור חריף או לא חריף).

ומה אנחנו אכלנו?
אני פתחתי במרק אינדונזי – דלעת, בטטה, גזר וגי'נג'ר על בסיס חלב קוקוס עם בצל ירוק – 22 ₪. מרק טוב, היה יכול להיות מתובל מעט יותר.

מישל הסתפק במנה עיקרית: עוף חמוץ מתוק – בטמפורה, פלפלים בצבעים, בצל ושבבי אננס מוקפצים ברוטב חמוץ מתוק על מצעי אורז מאודה ובעיטור בצל ירוק – 43 ₪ – המנה המועדפת עליו. שלחתי את המקלות וחטפתי נתח, בהחלט מנה מוצלחת.

אני התפתית,לשם "מנה כפרית", והצלחתי, כאשר ניתן לבחור בין טופו, עוף או סינטה, מוקפצים עם שעועית ירוקה, חצילים, בצל ותפו"א ברוטב סויה על מצע של אורז מאודה – 44 (טופו) או 48 ₪ (עןף או סינטה).

כחובב טופו הייתה לי בקשה מיוחדת: שהטופו במנה שלי יוכן בטמפורה. אמנם נאלצתי להמתין מעט יותר למנה, כי כפי שאומר רן: "הטבח הסיני עובד לפי נוסחאות ויודע מה מכילה כל מנה. הבקשה שהטופו יהיה בטמפורה בלבלה אותו", אבל התוצאה הייתה שווה בהחלט. אולי יש לנו כאן סטארט אפ והטופו של המנה הכפרית יצופה באופן קבע בטמפורה?

מכל מקום, בביקור הבא שלי באוסקה רמת השרון, שוב אאתגר את הטבח הסיני עם הטופו ספיישל שלי.

צילומים: ד. מישל