אחת מי יודע? הלבן של ניצן סברסקי

וכך כתב אלדד לוי, מי שהיה מכתבי ומבקרי היין הטובים בארץ, עד שהחליט "לעשות לביתו", כלומר לעבור לצד המסחר האיכותי ביין איכותי, והיום משתמש בבמת הפייסבוק גם לקידום עסקיו (ראוי ביותר), וגם להבלחות כתיבה (רצוי ביותר):
"הפתעה נפלאה באמצע טעימת ריזלינגים. את ניצן סברסקי פגשתי פה ושם בעבר. קצת בברקן, קצת עם איתי להט. שנים אחרי, והיין הראשון שלה, שילוב של רוסאן עם ויונייה, כבש אותי מלגימה ראשונה.
מי שחושב על "יין בסגנון עמק הרון" – גדול, רחב, שמן – מוטב שיעצור כאן. ניצן לקחה את היין שלה למקום אחר. מסגרת עץ דקיקה מקיפה יין אינטנסיבי וחד, עם שפע של פרי שמאוזן על ידי חמיצות פנטסטית. אי אפשר גם להתעלם מהתווית הדעתנית והאישית, בעיני אחת המקוריות בשפה העברית.
120 ש"ח והוא שלכם, מתנה לאישה אהובה, ואולי הוכחה חותכת שאפשר לעשות יין לבן גרזן גם בישראל. בהצלחה!"

כשאלדד לוי ממליץ על יין לבן ישראלי, אני לא רק קורא אלא גם מתרשם, ובמקרה זה גם פעלתי: יצרתי קשר עם ניצן, והזמנתי שני בקבוקים, אותם היא הביאה אישית אל ביתי.

כאמור מדובר ביין שנקרא "אחת" – יין לבן יבש משנת 2014 של הייננית ניצן סברסקי, עם תווית יפה ונקייה (עיצוב: קדם שנער), כזאת שמתחשק לקחת את הבקבוק מהמדף בחנות יין – אם מוצאים אותו שם – לקרוא, לשים במקרר, וכשהיין קר ללגום ממנו.

וכך כתוב על התווית של בקבוק 677 מתוך 1923 שיוצרו:
בשלהי אוגוסט בשעות הלילה הקרירות, כאשר הוויונייה והרוסאן הגיעו למיטבם, נבצרו ענבי ה"אחת" בבציר ידני בכרמי היקב שבעמק האלה, והובלו עם שחר ליקב, שם מוינו, הופרדו, ונמחצו בעדינות כדי להוציא מהם את מירב הארומות. תהליך התסיסה היה חלקו בנירוסטה וחלקו בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות, כמו גם היישון על השמרים אשר מורגש כבר מהטעימה הראשונה, יחד עם ארומות של פריחת הדרים, אשכוליות, אגסים ירוקים ותפוחים. היין אלגנטי, מורכב ומרענן". 

עד כאן דבר היינית, שאיני יודע אם היא כתבה אותו או הטילה את המשימה על קופירייטר/ית (טוב, היא כתבה בעצמה). ועוד משהו על התווית: האיור שעליה משלב ענבים, פרח וציפור. איזה פרח? "תורמוס ההרים הוא פרח בר מוגן הגדל בעמק האלה ובעמק יזרעאל". והציפור? "השרקרק המצוי היא ציפור ססגונית הנודדת מאפריקה לאירופה, אשר בדרך עוצרת לקינון בארץ ישראל".

כל שנותר זה כמובן לטעום מהיין, ולהתרשם לא רק מהקנקן בו הוא מוגש תמורת 120 ₪ לבקבוק (אני נהניתי מאוד מעושר הארומה והטעמים שבו. בהחלט יין לבן מעולה)


אי אפשר שלא לדבר עם הייננית ולהכיר את ניצן סברסקי:

ניצן, אם לארבעה ילדים, למדה לתואר ראשון במילנו שבאיטליה במילנו, באותה אוניברסיטה בה למדו הייננים יפתח פרץ ועידו לוינסון. תואר שני למדה בספרד, ועבדה קצת בצפון איטליה – ליגוריה, אזור מעניין עם גידול גפנים מאתגר מבחינת המגדלים, על טרסות.

אחרי שקיבלה תואר שני, נסעה ניצן לעבוד בדרום אפריקה, ביקב קטן יחסית שמתמחה בעיקר ביינות לבנים בעיקר, ושם התחזקה אצלה אהבת יין לבן.
כשחזרה ארצה עבדה ניצן סברסקי במשך שני בצירים ביקב ברקן, אך כפי שהיא אומרת: המסגרת של יקב גדול לא התאימה לה. היום היא מייעצת ליקב הגבעה בקיבוץ גבע, ולראשונה עשתה את היין שלה, מחלקה קטנה בגבעת ישעיהו שבעמק האלה. היין אותו טעמתי הוא הבציר הראשון שלה, ובקרוב בציר שני.

 

על בחירת הענבים אומרת ניצן, כי לא רצתה סוביניון בלאן ושרדונה, אלא משהו אחר ומעניין. אולי היא תוסיף יין אדום בעתיד, אבל הכוונה להישאר ברמה אישית ומשפחתית, כדי ליהנות מהעשייה – לגעת ביין באופן אישי, ולעשות דברים שלה, לא כיקב מסחרי אלא כמה בקבוקים שיוצאים והיא יכולה לעשות לבד.

דעות טועמי "אחת" עבור אכול ושאטו:
טועמת אחת אהבה את המתיקות לצד מרירות ואלגנטיות, והגדירה את היין כ'כייפי – בין נישתי לקלאסי'.
המרירות הורגשה גם ע"י טועם אחר שמצא בו טעמי שקדים מרים, וציין כי יש לו עומק.
טועם שלישי דיבר על מרירות שהופכת לחמצמצות שנשארת בפה, והגדיר את 'אחת' כיין לפתיחת ארוחה.
הם העניקו ליין ציון 4 מתוך 5 – בהחלט גבוה במדרג שלהם, ויתכן שלא ניתן ליין ציון מושלם בהשפעת המחיר – 120 ₪, לגביו קבעו הטועמים פה אחד כי הנו גבוה, ולדעתם מחיר של 80-90 ₪ היה מתאים יותר.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה