איל קרן צילום קולינרי – סוד צילום בקבוקי היין

מספר פנינים מהריאיון עם איל קרן: המקצוע בחר אותי; ללא ספק ההישג הצילומי הגדול ביותר שלי הוא יצירת שפה צילומית של בקבוקי יין; בקבוק יין שווה לגביע הקדוש של צילום טכני; צילום בקבוק יין מסובך הרבה יותר מאשר צילום תכשיט. ועבור מה הוא מצא פתרון של לצלם במקום לשלם

כשהתחיל לצלם באופן מקצועי זיהה איל כי נושא צילום בקבוקי יין מסובך מבחינה טכנית ובארץ לא עושים זאת כפי שצריך. צילום איל קרן
כשהתחיל לצלם באופן מקצועי זיהה איל כי נושא צילום בקבוקי יין מסובך מבחינה טכנית ובארץ לא עושים זאת כפי שצריך. צילום איל קרן

הפגישה שלי עם איל קרן התקיימה במסגרת סדרת כתבות על צלמות וצלמים, איתם נפגשתי כדי לתת כבוד למי שתורמים לכל כתבה בעיתונות ובאתרי אינטרנט: אפרת אשל, אנטולי מיכאלו, אפיק גבאי, דוד סילברמן, איל גוטמן, דן פרץ, דן לב, טל סיון ציפורין, שרית גופן, תמוז רחמן, ויולה זובריצקי.

איל קרן. צילום אביב אטלס
איל קרן. צילום אביב אטלס

כמי שעורך כתבות רבות על תחום היין, לא יכולתי שלא להיחשף לאיל קרן, שחתום על צילומי המון בקבוקי יין של יקבים רבים. צלם אחד מצלם עבור כל כך הרבה יקבים? הסתקרנתי ונסעתי לסטודיו של איל בטירת יהודה. לפי אתר האינטרנט שלו: איל קרן צילום הוא סטודיו לצילום עם התמחות בצילום קולינרי, החל מחומרי גלם לתעשיית המזון, צילומי יין ומשקאות ועד צילומי גסטרונומיה לשפים, מסעדות, יקבים, מבשלות בירה וברים. מלבד צילום קולינרי, לאיל ניסיון רב בצילום טכני תעשייתי: צילום תכשיטים, צילום ארכיטקטורה וחללים, צילום פריטי ואביזרי אופנה, קוסמטיקה, צילום פריטי עיצוב לבית ומכשירי חשמל.

מהשיחה עם איל (בן 51, נשוי ואב לארבעה ילדים), מתברר כי 50 אחוז מפעילות הסטודיו הם צילומי יין. ולא סתם: לפני 15 שנה כשהתחיל לצלם באופן מקצועי, זיהה איל כי נושא צילום בקבוקי יין מסובך מבחינה טכנית, ובארץ לא עושים זאת כפי שצריך. כדי להתחיל להתמקצע בכך הוא עשה מחקר: בדק איך עושים זאת בעולם, ניתח טכנית צילומים רבים, למד ועשה ניסיונות. היו אז הרבה פחות יקבים מכפי שיש היום. איל שלח לכולם את התוצאות שהשיג בדמות צילומי בקבוקי יין. שתיים חזרו אליו – כרמי לבנשטיין מיקב ברקן-סגל – הגדול ביותר בארץ, ושרונה פז-בלוגולובסקי מיקב הבוטיק ויתקין. בעקבות עבודתו עם שני יקבים אלה נפתחו בפניו דלתות יקבים אחרים. היום איל מצלם עבור כ- 100 יקבים – עם חלק מהם באופן שוטף, ועם אחרים פעם בשנה.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

איל, מה ההישג הצילומי הגדול ביותר שלך?

ללא ספק יצירת שפה צילומית של בקבוקי יין. כל מי שמצלם מנסה לצלם כך. אני רואה זאת כהישג.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

ספר לנו על הרקע שלך

נולדתי ביהוד, לא רחוק מביתי כיום. אמי מיהוד, בת לעולים מרומניה, ואבי הגיע לארץ בגיל שנתיים. למדתי בתיכון מקיף יהוד, וחלק גדול מחיי היה סביב הצופים – חניך, מדריך, משלחת לארה"ב, הדרכתי בקורסי הדרכה, ואחרי הצבא הייתי רכז שבט בנוה מונוסון. הצופים עיצבו את חיי חינוכית וערכית. בצבא שירתי במגלן כחובש בסדיר ומילואים, נפצעתי בתאונת דרכים ושוחררתי. מאוד אהבתי את מגלן. זה היה שירות מעניין ומאתגר.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

איך הגעת לצילום?

תמיד צילמתי. אח של אבי היה צלם – אהרון קרן (קיקי), צלם אמן שנהרג בתאונת דרכים בגיל 31, כשאני הייתי בן ארבע. בגיל שש קיבלתי מצלמה, זורקי 4 רוסית – חיקוי של לייקה המקצועית שהייתה אז, ובגיל שמונה-תשע צילמתי פרחים ומכרתי את התמונות לחנות שהדפיסה אותן כרקע לשעונים. תמיד צילמו בבית, והציוד של אבי עבר אלי. גם בצבא צילמתי – בכל מקום וכל הזמן. השתחררתי מהצבא ב- 1989. אחרי הצבא נסעתי לטייל, ועבדתי על ספינות קרנבל קרוז כצלם – כך מימנתי את הטיול. כשחזרתי אחרי כמה חודשים על הספינות כצלם, חיפשתי מה לעשות וגיליתי שיש בית ספר לצילום בקרית אונו. נרשמתי ללימודי ערב לתואר הנדסאי צילום, למדתי במשך 3 שנים – 1990-1992, ובמקביל עבדתי בחנויות צילום. הכיוון היה ברור – המקצוע בחר אותי.   התפרנסתי מצילום כל הזמן;  כבר בתחילת הלימודים היה לי כרטיס ביקור. עבדתי כצלם בבוקר – באירועים וצילום טכני, ובערב למדתי.

איל קרן בפעולה. צילום יקב עמק האלה
איל קרן בפעולה. צילום יקב עמק האלה

היכן עבדת בתחילת הדרך?

רציתי להיות מקצוען, ולכן הייתי במשך כשנה אסיסטנט של הצלם הטכני יוסי רום. המשכתי כאסיסטנט של יקי הלפרין, ואחר כך אצל מירי דוידוביץ. עברתי לעבוד כצלם בסטודיו של שוקי קוק, ואז החלטתי שאני רוצה לעבוד לבד – מיציתי את העבודה אצל אחרים. השנה הייתה 2000, והדיגיטציה התחילה להיכנס בעוצמה לצילום.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

מה הביא אותך לצילום דיגיטלי?

כבר ב- 1999 הרגשתי שהצילום בורח לי מהידיים – אני למדתי צילום של חדרי חושך, והנה הצילום עובר למחשבים ודיגיטציה. שלושים עשיתי מאפס הסבה למחשבים ודיגיטל, וחזרתי לשוק כצלם בעל ידע בצילום טכני, שיודע גם פוטושופ – זה היה נדיר אז. מצאתי עבודה אצל שוקי קוק, שהיה מעין נביא וקנה ציוד דיגיטלי כשהיה בחיתוליו. באותו זמן שוקי היה הצלם היחיד שעבד עם מחשבי מקינטוש ומצלמות עם גב סורק. תוך שנתיים המחירים ירדו, והאיכות עלתה – במקום חצי מיליון שקל לפתיחת סטודיו, היה צורך ב- 30,000 שקל. קפצתי על ההזדמנות ופתחתי סטודיו ביהוד .

אתה קורא לעצמך 'סטודיו לצילום קולינרי'. איך נכנסת לתחום?

לפני שפתחתי את הסטודיו שאלה אותי יחצ"נית אם אני יודע לצלם אוכל. אף פעם לא צילמתי אוכל, אבל אמרתי 'למה לא'. היא שלחה אותי לבית קפה, לצלם מאפים ליד קפה. התאהבתי בנושא, והמצאתי את עצמי מחדש כצלם מזון – מעבר מצילום טכני-טכנאי של תמונות לצילום אמנותי, לשפה שמאפשרת לצלם באור טבעי ומשחקי פוקוס שאין בצילום טכני. היה לי ידע טכני שיכולתי להעביר לשפה אמנותית וצילומית של אוכל, ובישול היה אצלי תמיד תחביב לצד הצילום. התחומים התחברו יפה יחד. בסטודיו יש מטבח עבודה עם כל הציוד להכנה ולצילום מזון מכל הסוגים – צלחות, כוסות משטחי עץ – כל מה שסטייליסטיות אוהבות.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

מה הגישה הצילומית שלך?

לא צריך תמיד להשתמש בידע הטכני-מתמטי היבש של צילום כדי להגיע לתוצאה טובה, אבל כשהחבית מלאה קל לשתות ממנה ולא לגרד מהתחתית. אני מבין אור וצבע, ויודע להשתמש בכלי הצילום הטכני. יודע מגבלות ויתרונות, ואיך לארגן כך שאוכל ליצור את האמנות. כמו שפסל משתמש באזמל ויודע מגבלות, כך אני מכיר מצלמה על בוריה בכל המושגים הטכניים, ואיך להיעזר בה ליצירת אמנות.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

נראה כי אתה נעזר מאוד בטכנולוגיה

אני  עובד הרבה פחות קשה בצילום כי יש פוטושופ. אני יודע על מה להתעקש בצילום עצמו, ועל מה לוותר ולתקן בפוטושופ, שמהווה כלי עבודה בדיוק כמו המצלמה. חלק מהמשאבים אלה ניקון והעדשה, וחלק אדובי ופוטושופ, שביחד יוצרים כלי אחד. למדתי צילום בפלאשים של אולפן, וכשהחלטתי לעבוד לבד החלטתי לא לצלם עם פלאשים, אלא עם תאורה שוטפת – הלוגנים. היתרון העיקרי הוא שאפשר לראות את התוצאה לפני הקליק. בפלאש רואים רק אחרי הקליק.  רק בעידן הדיגיטלי התאפשר לעבוד בהלוגן, כי עושים תיקון צבע במצלמה. זה לא התאפשר בתקופת הפילם. לפני חמש שנים אירעה מהפכת הלדים – בעשירית מחיר, כעשירית משקל, נוחות עבודה, לא כבלים ולא לסחוב, אור לא משתנה, פילטרים של צבע. מאוד נוח. מהפכה.

עוד מהפכה היא חיבור המצלמה למחשב הנייד, שבו משתמשים בתוכנת צילום. הכיוון הראשוני נעשה במצלמה, אבל השליטה על צמצם, מהירות וכל הפרמטרים, היא דרך המחשב. ניתן לעבד את התמונה היישר בתוכנה, אבל אני מעביר לפוטושופ. היום כל הציוד מתפרק ונוסע לשטח בשני תרמילים. זה נוח מאוד להתארגנות  במסעדה לצילומי אוכל תוך 10 דקות.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

בוא נעבור לצילום בקבוקי יין. אולי תראה לי איך אתה עושה זאת?

בקבוק יין שווה לגביע הקדוש של צילום טכני. הבקבוק הרי עשוי מזכוכית. כשבבקבוק יש יין אדום, הוא מהווה מראה שמשקפת את כל מה שנעשה ונראה בסטודיו. לא סתם מראה אלא עגולה. פוטושופ הוא לא הפתרון. נעבור לתווית – אטומה, עשויה מנייר, לעתים קרובות עם הטבעה של זהב או כסף. הנייר מגיב אחרת לאור מאשר הזכוכית, כסף וזהב – כנ"ל. על ראש הבקבוק יש קפסולת מתכת שמגיבה אחרת. ומה עם בקבוק שקוף של יין לבן או רוזה? עוד יותר מסובך, כי צריך להראות שקיפות, צבע, תלת ממד. כפי שיינן מתחייב לנוזל ורוצה להביא את היין שלו לשלמות, כך אני רוצה לתת אותו כבוד למראה הבקבוק. אני משתכלל מדי שנה ורוצה להגיע לשלמות – במחיר נוח.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

הסיבוך משפיע על מחיר צילום בקבוקי יין?

צילום בקבוק יין מסובך הרבה יותר מאשר צילום תכשיט – שנחשב צילום קשה. לכן לקח לי הרבה זמן עד שפיתחתי דרך ושיטה לצלם בקבוקי יין, ולעשות זאת מספיק מהר כדי שאוכל לקחת על צילום מחיר אחיד לבקבוק בודד או חמישים, ליקב גדול או קטן. היום (ספטמבר 2019) המחיר הוא 170 שקל לצילום בקבוק יין, ובינואר 2020 יעלה מעט. יחסית להשקעה ולמורכבות, זה מחיר שווה לכל נפש ולכל יקב.  בדרך כלל אני עובד מול מנהלי מותג ביקבים, ולא מול משרדי פרסום ויחסי ציבור, שבהמשך משתמשים בתוצאות עבודתי. אני חושב איך התמונה הגדולה תיראה בהקטנה בעיתון או באינטרנט, ושם לב לכך שכל ניואנס קטן שהקפדתי עליו בצילום, ייראה.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

בעצם מה הביא אותך לתחום צילום בקבוקי יין?

פניתי לתחום זה כי אני חובב יין, הרגשתי שאני לא יכול לשלם עבור מה שאני רוצה לשתות, אז מצאתי פתרון: במקום לשלם – לצלם. אני מספק ליקבים גם שירותי גרפיקה ווידאו – סרטי תדמית, סרטי אוירה, תהליכי ייצור, סרטים פרסומיים.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

האם מיצית את פוטנציאל היקבים לעבודה איתם? לאן אתה מכוון?

ביין הגעתי לנקודה שכיוונתי אליה. אשמח מאוד לעבוד עם מסעדות קונספט עם אג'נדה קולינרית, שיש להן אמירה קולינרית שאני יכול להעביר מבחינה צילומית. אלה יכולות להיות מסעדות טבעוניות, או קרניבוריות עד הסוף, שיש להן מה להגיד בנושא אוכל – אמירה שאשמח להעביר בשפה צילומית. הדבר נכון גם לשפים

צילום איל קרן
צילום איל קרן

אתה מדבר על פיתוח שפה צילומית בתחום היין. תרחיב בבקשה

אני מנסה לפתח שפה צילומית חדשה בנושא יין. חוץ מצילום טכני של בקבוקים, עליו דיברנו, לאחרונה אני פועל להפוך את הצילום ליותר אמנותי, או כזה שמעביר מסרים ופחות מידע. לדוגמא מסר שמשדר יוקרה, או טעמים או אווירה מסוימת של מצב רוח לשתיית היין. אלה מגוון מסרים שהיקב–יינן–יחצ"ן רוצים להעביר דרך תמונת היין; ושוב דרך הכלים של אור, פירמוט וחיתוך, הפניית המבט על ידי אור, פוקוס, חוסר פוקוס, שימוש בצבעים ודברים נוספים כדי להעביר טעם ותחושות.  צריך לזכור שבשורה התחתונה המכנה המשותף לכל המערכת; יקב-צלם-יחצ"ן – הוא הרצון למכור יין. אנשים קונים יין מהבטן, מהחך, מהראש. כשאני מצלם אני צריך לגרום להם לקנות יין. אני משיג הרבה דרך התאורה והצילום המקורי – ללא או לפני פוטושופ, כולל ניואנסים קטנים שאני משיג בצילום האמיתי.

צילום איל קרן
צילום איל קרן

מה אתה אוהב לאכול?

אני כמעט לא אוכל במסעדות. אני אוהב ואני אוכל חומוס ופלאפל בדוכנים בשוק. לא נהנה לשבת במסעדות. כצמחוני, מנת פלאפל טובה עושה לי את זה. אני אוהב לנסות כל פלאפל חדש שפוגש. לאחרונה זה פלאפל בלגי – וופל פלאפל שמכיל את הסלט והרטבים. יש להם דוכנים בראשון לציון ובתל אביב. התלהבתי מהטעם ומהקונספט – יותר פלאפל, עשיר בחלבון, אין כמעט פחמימה כי אין פיתה. מאחר שאני לא אוכל במסעדות, כשאני מצלם אני מסתכל ויזואלית על המנה, ולא מעריך אותה לפי הטעם.

 






2 תגובות

כתבו תגובה