ביקור במסיק קיבוץ מגל – שמן זית והתאהבות בשקדיות

במסיק קיבוץ מגל מציעים סלי פיקניק בימי שישי ואז אפשר להזמין סל, להגיע לאסוף אותו, לשבת וליהנות בתוך כל היופי הזה. מהרו לפני שהפריחה תסתיים

אם אתם ואתן צורכות שמן זית, בוודאי שמעתן על שמן הזית של 'מסיק קיבוץ מגל'. גם אני שמעתי, וביקרתי בחנות שלהם מספר פעמים, ובכל זאת, כשחברי אוהד רוט הזמין אותי להצטרף לסיור של חברי קבוצת הפייסבוק 'קולינריה מקומית', לא יכולתי לסרב. בסוף הסיור הבנתי כמה לא ידעתי על החברה ועל שמן זית בכלל.

צילום מדף הפייסבוק

בבוקר סגרירי התכנסנו מסביב לשולחן במרפסת חנות המפעל של מסיק קיבוץ מגל, חבורה של חובבי קולינריה וגם נשות ואנשי מקצוע, כמו שלומית ביינגולד המכונה "שלומקה", ומוכרת בעיקר בקהילת הפליאו בזכות חטיפי האנרגיה והקרקרים שהיא מייצרת, ושף אוריאל אשרוב שעבד במסעדות פסטל וקלארו, ובעקבות הקורונה עורך כיום ארוחות פרטיות לבד ועם שפים אורחים. נשנשנו קרקרים של שלומקה, טעמנו מלח מיוחד עם עשבי תיבול שאוריאל אשרוב הכין והביא לטעימה, אכלנו קצת שקדים, וכך גיליתי שמסיק קיבוץ מגל מגדלים ומוכרים שקדים.

אורן הכסטר. צילום מדף הפייסבוק

אורן הכסטר – האיש שהמציא את מסיק קיבוץ מגל ומכהן כמנכ"ל החברה, סיפר איך אחרי שסיים את שירותי הצבאי, נולד אצלו הרעיון לייצר שמן זית איכותי ומוקפד, על האתגרים הכרוכים בכך, על בניית הקשר שלהם עם חקלאים ועם בית הבד בו הם מייצרים את שמן הזית. הכסטר לא חושש מהתחרות עם שמני זית מיובאים, שואף למצוינות  ומחכה ליום בו השימוש בשמן זית יתרחב, והוא יחליף את השמנים הצמחיים המזוככים.

נכון שתמיד סיפרו לנו שאי אפשר לטגן בשמן זית כי הוא נשרף? מסתבר שזה רחוק מלהיות מדויק. שמן זית בלתי מסונן אינו מתאים לטיגון בטמפרטורות גבוהות, כי המשקעים בתוכו הם אלה שנשרפים. אבל בשמן זית מסונן אפשר לטגן שניצלים, צ'יפס ואפילו סופגניות, שבעלי הניסיון אומרים שהן טעימות להפליא. אורן הכסטר הוסיף שאפשר גם להמיר חמאה בשמן זית כשאופים עוגות (יחס של 1/3 שמן זית לחמאה), והפתעת ההפתעות – בצק פריך עם שמן זית במקום חמאה. מסתבר שזה עובד.

אהוד סוריאנו בהרצאה לקבוצת השפים והמסעדנים בקפה נורדוי 2019. צילום מדף הפייסבוק

גם אהוד סוריאנו, היועץ המקצועי של מסיק קיבוץ מגל, השתתף במפגש. סוריאנו הוא אחד מהאנשים המובילים בארץ בתחום שמן הזית, והאורגנולפטיקה של השמן (בדיקה על ידי מערכת החושים). הכרתי את סוריאנו במפגש של העמותה הישראלית לתרבות קולינארית, התרשמתי מאוד מהידע והבקיאות שלו בכל מה שקשור לשמן זית, וממנו למדתי את המעט שאני יודעת בתחום.

סוריאנו דיבר על הסיבות ההיסטוריות לכך שבמדינה ים תיכונית כמו ישראל, צריכת שמן הזית נמוכה יחסית למדינות ים תיכוניות אחרות. לדבריו הדבר נעוץ בעלייה הגדולה ממדינות אירופאיות בהן לא צרכו שמן זית, בקשיים שניצבו בפני העולים ממדינות בהן השתמשו בשמן זית כי רק ערביי ישראל ייצרו אותו אז, והגישה אליהם לא הייתה פשוטה בשנים הראשונות לקום המדינה, ודרשה נסיעות ממושכות.

צילום מדף הפייסבוק

במשך השנים, גם מי שהגיעו ממדינות ים תיכוניות ומזרח תיכוניות, התרגלו להשתמש בשמנים שהיו זמינים – שמנים צמחיים מזוככים. הוא סיפר לנו שצריכת השמן הכוללת בספרד ובישראל היא כמעט זהה, אבל ההבדלים בצריכת שמן זית הם עצומים. הוא גם הסביר לנו איך הוא בונה את בלנד הבית של מסיק קיבוץ מגל, בלנד שמשתנה משנה לשנה בהתאם לטעימות העיוורות שהוא עורך לבלנדים שונים.
דיברנו גם על ההקבלה המעניינת בין ההתפתחות של ענף היין וענף שמן הזית, ועל הרגלי הצריכה שלנו שמשתנים בשני התחומים, בהפרשים של כמה שנים טובות. בדומה להכנסת זני ענבים חדשים לתחום היין, כך נכנסו זנים חדשים לענף שמן הזית, ומרביתנו כבר נתקלנו בשמות כמו קורינייקי, לצ'ינו וקורטינה, ולא רק סורי וברנע הוותיקים.

צילום אודליה בנאי

שרון גולן, מנהלת השיווק של מסיק קיבוץ מגל, סיפרה שדווקא הזנים הוותיקים (סורי, ברנע ונבאלי), הופכים אצלם למהדורת פרמיום מוגבלת של שמנים ארץ ישראלים. היא הסבירה לנו כמה חשיבה נכנסה לתהליך המיתוג והיצירה של המארז הראשון, שיצא בשנה שעברה ונמכר כהרף עין. מהדורה מוגבלת חדשה תצא בקרוב, ובתמונה תוכלו לראות איך ייראו הבקבוקים המיוחדים.

צילום אודליה בנאי

אחרי שאהוד סוריאנו לימד אותנו איך טועמים שמן זית (מחממים את הכוס, מריחים וטועמים כמו יין עם הכנסת אוויר לחלל הפה), טעמנו כמה מהשמנים המצוינים של מסיק קיבוץ מגל, ואז שרון לקחה אותנו לכרם השקדיות (כן, כרם שקדיות ולא מטע שקדיות). השקדים שלהם גדלים בשטח קיבוץ מגל, ונמכרים באריזות של 300 גרם בחנות בקיבוץ. מרבית השקדיות הן מזן אום אל פאחם, שמקורו בכרם אגדי אחד, אכן באום אל פאחם, והן פורחות בדרך כלל מעט אחרי השקדיות בטבע. איך אפשר שלא להתאהב ביופי פורח כזה?

צילום אודליה בנאי

בין שורות העצים, מפוזרות כוורות כדי לאפשר האבקה, אחרת לא יהיה פרי. אם שאלתן את עצמכן למה אין דבש שקדים (אני שאלתי), אז הסיבה פשוטה: עונת פריחת השקדיות היא זו בה הדבורים משתמשות בפולן לבניית הכוורת, ולא לייצור דבש.

ידעתן שפרחי שקד הם אכילים ויש להם טעם עדין? אני לא. צילום אודליה בנאי

לאור המצב החשוך של ימי הקורונה, במסיק קיבוץ מגל מציעים סלי פיקניק בימי שישי, ואז אפשר להזמין סל, להגיע לאסוף אותו, לשבת וליהנות בתוך כל היופי הזה (מהרו, לפני שהפריחה תסתיים).

צילום מדף הפייסבוק

תגובה אחת

  1. קונה רק שמן זית של מסיק. מצוין. יש מספר סוגים.
    גם השקדים הטבעיים נהדרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר