ליובל ג'וב-הרגיל יש ג'וב לא רגיל: הוא מבקר המסעדות של Time Out תל-אביב, והוא עושה את עבודתו בכשרון רב. עובדה, למסעדת בית תאילנדי ברח' בוגרשוב 8 בתל-אביב הגענו בזכות כתבתו הממליצה (תחת הכותרת "מו של חזיר", גיליון 22-15 בפברואר 2007).
הגענו שישה אנשים, וההתמודדות הראשונה שלנו הייתה עם נבכי התפריט – גם שמות תאילנדיים, גם הרכבי מנות לא בהכרח שגרתיים, וגם זה שבשעה שבע ושלושים בערב שמענו על יותר ממנה אחת ש"אין לנו היום" – משל היו דמפלינגס מעוף מאכל עונתי תלוי מצאי חומרי גלם בשוק.
האמת היא שהרבה פעמים עברנו בפינת בן יהודה בוגרשוב בואכה רחוב הירקון, ולא שמנו לב לבית תאילנדי, לא שהמסעדה לא משולטת כהלכה, אך איכשהו היא משתלבת עם הנוף האורבני, וגם בפנים היא משדרת פשטות לצד שימוש עתיר במוטות במבוק כאלמנטים דקורטיביים של מחיצות בין חלקי המסעדה הצרה והמתפרשת לרוחב.
ג'וב-הרגיל המליץ להזמין כמה מנות למרכז השולחן בתוספת אורז דביק, ולחלוק אותן בין הסועדים, אבל אנחנו בחרנו להזמין איש איש את מנתו הוא, ועדיין לתת לאחרים לטעום כרצונם, כך שאנחנו כמעט בסדר בעניין זה.
למנות ראשונות הזמנו – רגע, זה מסובך, כי אני צריך לחזור לפנקס הרשימות שלי ולתפריט המסעדה המלא באתר Rest, מפני שבפתק החשבון הידני שקיבלנו מופיעים מחירים וקודי סתר פנימיים של בית תאילנדי ולא פירוט כתוב. אם אני טועה באחת המנות – סליחה מראש.
ובכן: סלט שרימפס עם אטריות שקופות "ים וון סן גונג" (32 ₪) כלל שרימפס, ירקות חיים, אטריות שקופות, עשבי תיבול ופלפלים חריפים. קיבל ציון התחלי "טוב" וטיפס ל"מעולה" בסיום המנה.
סלט פאפאיה "סומ-טאם" כלל מלבד רצועות פאפאיה אורגנית ירוקה, גם עגבניות שרי, בוטנים כתושים שום ולימון סחוט, ותובל באופן בנגקוקי טיפוסי – הווה אומר חריף, למרות שגל המלצרית אמרה שתביא את החריף בצד. 23 ₪ למנה זאת, שמי שאכלה אותה נהנתה ממנה.
האגרול (שתי יחידות) במילוי אטריות שעועית שקופות, נבטים וירקות (20 ₪) נראה סיני יותר מתאילנדי, ובכל זאת היה טוב מאוד.
פרוסות בשר לבן צלוי "מוי יאנג" לצד רוטב פלפלים פיקנטי חמצמץ (28 ₪) היו המנה הטעימה ביותר מכל מנות הפתיחה שלנו. גם ממרק הטום יאם, שבתפריט מופיע דווקא במנות העיקריות, ואמור להספיק יחד עם קערית אורז לצדו לסועד ממוצע (52 ₪). המרק בו שחו פטריות יער ושפיניון, בצל, עגבניה וכוסברה הוזמן עם טופו, והיה חריף כהלכה.
הבעיה הגדולה שלו: היו בו הרבה דברים לא אכילים – גבעולי למון גראס, עלי דפנה, ועוד שורש לא מזוהה, שפשוט היה צורך להוציאם מהפה. לא נעים.
את יין האנטואן 2003 של זאב דוניה מיקב סוסון ים, מחבית פרטית לה היינו שותפים בשישה בקבוקים, הבאנו מהבית תמורת 29 ₪ דמי חליצה. הארומות היו מדהימות ולא עזבו את היין עד סיום הבקבוק. הטעם היה בעייתי קצת יותר, עם מרירות קלה בלתי מוסברת. לזה בוודאי לא אחראית המסעדה.
הגענו למנות העיקריות, שכולן ראויות בגודלן והגיעו עם אורז לבן צמוד. מפרק התבשילים בחלב קוקוס נבחרה מנת "גנג מאן – טאד גאי": תבשיל חלב קוקוס מתובל בממרח שורשים, קוביות בטטה, נתחי עוף ובקר, בזיליקום ועלי ליים (56 ₪) – "נורא טעים".
"נאק טום מו/נואה" היא מנה מיוחדת המגיעה בטמפרטורת החדר כפי שהוזהר זה שבחר בה – ודבק בבחירתו, הכוללת פרוסות בשר לבן או סינטה בקר צלויות למחצה, עם נענע, בצל סגול, כוסברה, פלפלים חריפים מיובשים ולימון סחוט בתיבול איסן (52 ₪) – המנה חריפה ומוצלחת מאוד.
"תלה פאד הולפה" הוא השם התאילנדי לצלחת גדושה בפירות ים מוקפצים: שרימפס, מולים וקלמרי עם פטריות ועלי בזיליקום ברוטב צדפות. מול חריפות המנה הקודמת, מנה זו הייתה דווקא מתקתקה יתר על המידה משום מה.
"נאה פאד נאמן הוי" – בשר בקר פרוס דק, מוקפץ בווק עם שלושה סוגי פטריות וברוקולי (48 ₪) הייתה מנה טעימה מאוד, וכך גם ה"גאי פד קין" – רצועות חזה עוף עם ג'ינג'ר, פטריות יער ושמפיניון, פלפל ובצל ירוק (52 ₪).
כללית, התחושה הייתה שבמנות העיקריות יש לא רק מבחר גדול יותר, אלא גם שליטה רבה יותר בחומר – חומרי הגלם לבישול והידע בהכנה. לפיכך ההנאה מהן הייתה גדולה יותר.
תפריט מצומצם יש גם בקינוחים – שלושה בלבד מבוססים בעיקרון על אורז מלווה בפירות. ויתרנו ודילגנו לתה המגיע בכוסות גדולות, עתיר בצמחים לפי דרישה – למון גראס, ג'ינג'ר, נענע.
יחד עם שני בקבוקי סבן אפ, 4 בקבוקי סודה קטנים ושני קנקני מים על הבית, שילמנו 606 ₪ – לא כולל שירות, אותו התבקשנו לשלם במזומן ולא להוסיף לכרטיס האשראי.
והתובנות מהארוחה: כבר ציינתי שיובל ג'וב-הרגיל כותב היטב, והתובנה השניה קשורה לשם המסעדה: בית תאילנדי – לא הבית התאילנדי. אין ה' הידיעה. וזה בדיוק מה שהרגשנו שחסר בארוחה: משהו שיעשה WOW ויגרום להרגשה שלמשך שעתיים עברנו את בוגרשוב פינת בן יהודה, והמראנו לבנגקוק פינת צ'אנג מאי.
בית תאילנדי
רח' בוגרשוב 8 תל-אביב
טל. 03-5178568
