אנחנו במו ידינו הורסים את התעשייה הזו. וכשאני כותב אנחנו, אני מאשים את כל חבריי 
העיתונאים, שמסקרים כל השנה את יינות היקבים, גדולים כקטנים, טובים ופחות טובים.
אנחנו אשמים כי אנחנו מלקקים לכולם, כותבים כמה שהיינות שלהם נפלאים, וכמה שהם מאוזנים וכמה שהם מרשימים ואלגנטיים (מילה מפגרת וסתמית לתאר יין גרוע).
אנחנו לא באמת כותבים על התעשייה הכושלת הזו, בה כל אחד מנסה לדפוק את השני, עם מועצת גפן מסורסת, משרדי יחסי ציבור ששולחים קומוניקטים ורובן פשוט מועתקות עם שגיאות כתיב. כי לא רוצים לפגוע, כי חייבים לפרגן לאפרוח הפגיע הזה.
השתגענו לגמרי. כתבות שנקנות בכסף, ומילא כתבות – גם ביקורות יין, בעיקר מצולמות, שמשלמים עבורן. לאן עוד נגיע? אין בושה, אין דין ואין דיין גם אצלנו.
אנחנו במו ידינו נותנים יד למחדלים שנעשים. יקבים שלא באמת קיימים, המון קריניאן ביינות הקברנה סוביניון, רמות בי סולפיט ללא פיקוח, נטיעות כרמים חסרות רסן וללא כל ראייה עתידית, יקבים שלא משלמים לחקלאים עבור ענבים.
מכל זה אנחנו מתעלמים ולא אומרים מילה, והכל כדי לשמור על שקט תעשייתי וכדי שלא יאשימו אותנו חס וחלילה שאנחנו עלולים לשפוך את התינוק עם המים.
לא עוד. פשוט לא עוד. יותר בושה מזה לא יכולה להיות.
מאות יקבים יש בארץ, ורק 54 יקבים שלחו יין לתחרות הכי רצינית, הכי הוגנת, הכי ברורה וחפה מכל אינטריגות. 
מה נסגר אתכם? יקבים שולחים יינות לתחרויות בכל מיני חורים שכוחי אל בעולם, מקבלים מדליות הזויות, ואחר כך מתגאים בזה כאילו זו התחרות הכי חשובה.
קשקוש. מי מאמין למדליות שמקבל יקב בתחרות כזו? אתם מגוחכים.
אשכול הזהב מעניק בימה רצינית בגיבוי של עשרות שופטים מהמקצועיים שיש בתעשייה, והכל בטעימה עיוורת.
נכון, אבי בן עמי לא רץ אליכם עם מחשב וטבלאות אקסל על מנת למצוא בעבורכם את המדליה הנחשקת.
נכון, אבי בן עמי הוא לא מהמלקקים והמחייכים שמבטיחים לכם הישגים מרשימים אחרי הזכייה.
כן, ההשתתפות בתחרות עולה כסף, אבל להשתתף בתחרות מכובדת שכזו עם אינטגרטי כזה של מארגן – שווה זהב, גם אם לא מקבלים מדליה הפעם.
ניצחון הוא למעשה השגת התוצאה הטובה ביותר בנושא מסוים, בזמן מסוים.
מקובל שניצחון מתייחס להשגת תוצאה בתחרות בהשוואה למתמודדים האחרים ו/או ביחס למתמודדים היסטוריים.
אז יקבי כרמל קטפו את רוב המדליות לא בגלל שהיינות שלהם הכי טובים. פשוט בגלל שהמשתתפים בתחרות היו פחות טובים (בהתחשב במחירים של היין שהתחרו בו היקבים, עד 120 ₪ כמדומני). כן כן, יינות סופר שמקבלים מדליות.
לתשומת לב יקב כרמל: הצרה עם ניצחון היא שאתם עלולים למצוא את עצמכם בצד השני, אם לא תראו מה קרה ליקבי רמת הגולן בשנים האחרונות.
אשכול הזהב משול לאגודת העיתונאים – מקצועי ומקצועני. אם יקבים לא ישתתפו בתחרות הזו, שום דבר לא יעזור להם לקבל יחסי ציבור והכרה אמיתית.
כן, אפשר להמשיך לקנות כתבות ממומנות באתר כזה או אחר. כן, אפשר להמשיך לקנות ביקורת יין באתר כזה או אחר, ואפשר למצוא את העורך או הכתב שיכתבו בדיוק מה שאתם מבקשים ממנו. ואתם תמשיכו לשלוח לנו יין לטעימה ותצפו שנכתוב רק טוב.
אני מקפיד לכתוב עלינו ולהאשים אותנו, כי למה להאשים את מנכ"לית יקב רמת הגולן 
שחושבת שהתעשייה מדהימה ונפלאה והכל בסדר. אז לא, לא הכל בסדר, והיינות של היקב כבר לא מרגשים; כך קבעו השופטים המכובדים.
יכול להיות שעצימת עיניים והאשמת השופטים והמארגנים היא הדרך הנכונה, אבל זו סטירת לחי שצריכה להעיר את היקבים ולומר להם: לא, אתם כבר לא באולימפוס. רדו ממגדל השן. הגיע הזמן לשינוי וריענון העסק שם למעלה.
נכון, ייננים שהגיעו ולא זכו במדליה, נראו כעוסים ולא מאמינים, וסביר להניח שהם אמרו בליבם כי לא ישלחו יין בפעם הבאה. זו בדיוק הבעיה. אסור לקבור את התחרות הזו, זה שכרמל זכה הפעם במירב המדליות, רק צריכה להעיר ולהאיר את העיניים לכולם.
צריך לתהות, כפי שרוב השופטים תהו, והייתי לידם כשפרסמו את הזוכים ורובם לא האמינו למשמע אוזניהם: נראה כי יקב כרמל ניצח את עצמו, לא יותר.
הפנייה שלי היא אל יקבים כמו (רשימה חלקית): צרעה, ויתקין, בן חיים, אלכסנדר, צ'ילאג, אור הגנוז, אסף, שטרן, כהנוב, ברקן, ג'יסקלה, ססלוב, אבידן, הנס שטרנבך, ציון, ירושלים, וילה וילהלמה, טוליפ, ברבדו, עמק האלה, ססלוב, סוסון ים, פלטר, פלם, צובה, קלו דה גת, קסטל, מרגלית – מצטער אם שכחתי מישהו, ויש עוד רבים.
עכשיו מונחת על כתפיכם המשימה של הצלת התעשייה.
מהיקבים הגדולים לא תצמח הישועה והם ימשיכו להתקוטט ולהרוס את הענף. הם לא מסוגלים לחיות יחד, לא מסוגלים לקדם יחד את התעשייה במיזמים משותפים – אפילו לא בראייה עתידית של גידול הגפן.
מספר יקבים גדולים ייעלמו או יקטינו את הכמויות בצורה משמעותית. אף אחד לא יודע מה קורה בבנימינה, ואני מניח שהפצצה תיפול עלינו מתישהו. כנ"ל גם אצל כרמל עם ההנהלה החדשה, ועוד כמה כאלה שנמצאים על המדף.
אתם, הבינוניים והקטנים, חייבים להבין שכולם יושבים על כרעי תרנגולת. את הרגולטור אתם מעניינים כקליפת השום. אתם לא מכניסים דולרים למדינה, ולכן לא תקבלו כלום מלבד סיפורי מעשיות. העתיד הוא כאן, אצל הציבור הישראלי.
לשלוח מכולה לארצות הברית ולחשוב שכבשתם אותה, או לשלוח משטח לסין ולחשוב ש'הנה עשינו את זה' – הרי אתם אפילו לא מאמינים לעצמכם כאשר אתם שולחים לנו את הקומוניקט כדי שנפרסם.
יין ישראלי יכול וחייב להימכר בארץ, וחובה להגדיל את התצרוכת לאדם. זה ייעשה רק אם
אתם תשכילו להשתמש בכלים השיווקיים הנכונים והאמינים, ולא ליפול לכאלה שמבטיחים לכם הרים וגבעות: כתבות תדמית, ביקורות בכסף, תחרויות מכורות מראש, ועוד ועוד קשקושים.
קל ליפול למלכודת הדבש הזו, אבל למה ליפול כמה וכמה פעמים?
כרמל, ברקן, רמת הגולן, טפרברג – יכול להיות שביקשו מכם כל השנים להיות האבא השומר או האח הגדול. לצערי, ולצער התעשייה, מלחמות האגו שיבשו את דעתכם, ואתם שופכים את התינוק עם המים, וזה לא מעניין אתכם אפילו.
רגע לפני שזה קורה, חפשו בגוגל את המאמרים של פרופסור עמוס הדס. הוא היחידי בתעשייה שמישיר מבט ואומר לכם בנועם את האמת בפנים. תפסיקו להתעלם. תרימו אליו טלפון ותשאלו מה לעשות. זה חשוב לכולנו.
היינן יהודה כמיסה מיקב אור הגנוז שלח התגובה הבאה לאלון גונן:
שלום אלון
הרגשתי צורך להגיב לקריאה שלך ליקבים להשתתף בתחרות יין .
תחרות בכל תחום היא דבר מבורך – ״קנאת סופרים תרבה חכמה״. כיקב שיינותיו השתתפו במספר תחרויות בארץ בלבד, אנחנו הגענו למסקנה שרוב היקבים הגיעו או יגיעו אליה: זה נכון וברור שיש הוצאות לא מבוטלות בקיום תחרות, ובוודאי שצריך לשלם על השתתפות. אבל איני מבין את האבסורד, שכאשר יין זוכה היקב צריך לשלם ״קנס״ בגובה סכום לא מבוטל, וככל שהזכיה חשובה יותר, כך גובה הסכום.
זו שיטה שאין לה אח ורע בתחרויות בתחומים אחרים.
ומה גם שהזכייה לא מועילה כהוא זה לקידום מכירות, אפילו לא ליין שזכה במקום הראשון.
הייתי מצפה ממארגני התחרות להתאמץ מעט ולא להשתמש באגו של היקבים כדי לממן את התחרות. אולי אתה אלון גונן תצליח לשנות את הגישה.
אולי לצורך העניין אפשר לגייס מסעדות ובתי מלון, ואפילו חנויות יין מקצועיות, לטובת העניין. ללא עלות כספית בכלל, אפשר למנף זכייה בתחרות יין , לדוגמא יין שזוכה במדליית זהב – במקום לשלם 4500- 5000 ש״ח בלי לקבל מכך מאומה, אותן מסעדות ובתי מלון יכריזו על היין הזוכה כיין החודש או משהו בסגנון הזה.
בגישה זו לא רק שיגיעו יותר יינות לתחרות, אלא גם תרמנו רבות לתרבות היין .
התגובה הבאה מאת "יונא" הגיעה דרך מערכת התגובות של האתר:
אני מצפה שעוד ייננים/יקבים יואילו בטובם להגיב על הכתבה שכל כל חשובה לתעשיית היין. אלון מדבר מהלב, כי אכפת לו מאוד.
אני ראיתי כמה בקבוקים הוא טועם לביקורת על יין שהוא. וכשאלון כותב ביקורת – היא אמיתית ולא מתחנפת לשום יקב/יינן.
יש שיגידו כי זה לא טוב, אבל, זהו אלון גונן, ואי אפשר לשנות את הבנאדם.
בטעימות עם עוד אנשים, הוא פשוט צודק בהבחנות שלו לגבי יין זה או אחר.
הבעייה היא לא אלון גונן, אלא: שפע התחרויות/פסטיבלי יין בארץ, תימחור היינות במסעדות, אי התאגדות של היקבים בארץ, מכון היין שקרס, ואם שכחתי משהו אתם מוזמנים להוסיף. כתבתי מידיעת החומר, כי גם לי חשובה תעשיית היין בארץ.
הקורא איתי גלייטמן הגיב לכתבה:
אלון היקר, קודם כל אני עוקב אחר הכתבות שלך, ובין אם אני מסכים או לא, זה תמיד מעורר מחשבה ומייצר עניין.
כאחד שקורא כמעט כל מה שמתפרסם בנוגע ליין, כבר מזמן הבנתי את הבלוף של עיתונות היין בישראל, ולכן התחלתי לכתוב את הבלוג שלי, "נכנס יין יצא בלוג", שמתפרסם גם במסגרת בלוגים "הארץ", ומנסה לתת ביקורת אישית של חובב יין מבלי להיות ממומן על ידי מישהו.
קשה לי להסכים איתך באופן מלא לגבי התחרות, שכן אינני מאמין בתחרויות. חיי היומיום שלנו מונעים על ידי תחרות בכל תחום עד מיאוס. לא תמיד חייב להיות מישהו שקוטף את הפרס, בטח שלא בתחום המבוסס על טעם וריח. איזה רוזה טוב יותר? זה המתקתק והמהנה של ססלוב, או דווקא המריר והמורכב של דומיין דה לה מורדורה מטאוול? האם יש צורך הכרחי לקבוע מה מענג יותר?
זאת מנקודת המבט הפילוסופית. זה שהיקבים הישראליים שולחים את מרכולתם לכל תחרות קיקיונית אחרת ודווקא לא במגרש הביתי- זה אכן מעצבן.
חשוב שתדע שדווקא הענף שאתה יושב עליו, ענף המסעדנות, הוא רעה חולה בכל מה שקשור ביין. אני מצטער מראש על ההכללה, אבל אתם מנפחים מחירים מעבר לכל פרופורציה והצדקה, וגורמים לחובב יין כמוני לצמצם את צריכת היין ולקנות את היין הזול ביותר בתפריט כדי לא להשאיר 20% משכרי בחשבון בתום הארוחה.
בסופו של יום כולנו רוצים יין ישראלי, והזעקה שלך לביטול האגו והמלחמות הפנימיות היא חשובה וצודקת.
העיתונאי ומומחה היין יאיר קורן הגיב:
ההווייה הישראלית היומיומית אינה כוללת בקבוק יין על השולחן בארוחות בבית, למרות שאנחנו מדינה ים תיכונית ויצרנית יין. בכך מתמצה הכל, ויש לזכור שאנחנו מדינה של מהגרים, ושהורינו, שבאו ממרוקו או מפולין, לא הרגילו אותנו שיין הוא חלק אינטגרלי מן הארוחות (אני לא נכנס למשפחה זו או אחרת). הוסיפו לכך את המחירים הגבוהים של היין, ותקבלו מוצר שאינו שווה לכל נפש. להאשים בהרס התעשייה עיתונאים וגם יקבים שאינם משתתפים בתחרות זו או אחרת, אלו שתי טענות שבשל חיבתי אליך, אלון, אסתפק בלהגדיר "מופרכות".
באשר לביקורת שלך על עמיתיך, בוא ותרים את הכפפה – כבר לפני שנים הצענו להקים תא מצומצם מאוד מאוד של מבקרי יין, אך דווקא חברנו המנוח דייויד רוגוב התנגד להקמתו. הצענו, עבדך הנאמן, שלמה פפירבלט, ועוד כמה חברים, להשתתף בטעימות נטו בלי מסעדות ובלי הסעות.
בעניין הטענה שלך ש"אלגנטי" זו מילה מפגרת ליין גרוע, רצוי שתתעניין מה חושבים על כך אישים מובילים בענף היין בעולם – זו הגדרה מקצועית שיש להשתמש בה במשורה, לצערי זה לא מה שקורה כאן.
ולפני סיום: 5,000 הקטר זה לא ביג דיל, זה בקושי יקב אחד גדול בחו"ל. זה לא שווה את כל היצרים והמחלוקות. הייתי בקהל שהאזין לפאנל שקדם לאשכול הזהב, והשתכנעתי יותר מתמיד שלא מבינים כאן את שורש הבעיה – צריכת היין לא תגדל משום שבמסעדה הצליחו לשכנע אותך שיין זו חוויה – רק הסברה מסיבית ברמה הארצית שיין הוא מוצר חקלאי-תרבותי-ישראלי, תגרום לכך שהצרכן ישים בקבוק בעגלה במרכול. השאלה היא אם זה כל כך חשוב.
דבריך, אלון, שכוונו אל מנכ"לית יקבי רמת הגולן, אינם במקומם, ועם כל הכבוד לשופטים המכובדים, דירוגיהם עדיין לא מכרו שום בקבוק יין – ענת לוי מנהלת עסק גדול ולא מועדון ריגושים. אם עקביות, הצלחה ביצוא וקפדנות מפרנסים עשרות משפחות של חקלאים ושל עובדים בעסק המפואר הזה – דיינו.
