גוצ'ה. צ'ה, צ'ה, צ'ה

לא בכל יום מגיע אדם לגיל 50. בעצם רק פעם אחת. ובשביל פעם שכזו, כדאי מן הסתם להתאמץ לעשות אותה שונה, מיוחדת וגם אחרת.

ההרגל במשפחת רובין הוא לצאת, כל השבט, ביום ההולדת של מי מבני המשפחה למסעדה, לחגוג בצוותא, לאכול, לשתות יין טוב, ולשמוח בכדי להעצים ולהדגיש את האירוע.
לעתים, הבחירה באיזו מסעדה לחגוג, היא קשה. לעתים, היא קלה והיא נעוצה בעובדה שחתן יום ההולדת בוחר את סוג המסעדה וסוג האוכל שהוא חפץ באותו אירוע בעצמו.
הפעם, כשגיל ה- 50 כבר נמצא בעצמות הגוף, נותנים לו לזקן שבחבורה לבחור את המסעדה בעצמו.

בתחילה, הכיוון היה בשרי. רוצה לומר הרבה בשר, והרבה כמויות.
אבל במחשבה שנייה, מסתבר שבשר היה הכיוון של בניי הגדולים ולא הבחירה שלי.
ומאחר ואני חתן השמחה, הבחירה הפעם היא כולה שלי.

בפינת הרחובות דיזנגוף ובן גורין בתל-אביב, ממוקמת מסעדת גוצ'ה. כשהתקשרתי ביום שישי לבדוק את התאמת המסעדה לחגוג את אירוע שמחת יום ההולדת ואת האפשרות להביא יין מהבית, היה בחור צעיר בשם ארז, חביב ומקצועי, מעברו השני של הקו, ושטח בפניי את האפשרויות:
"יין אפשר להביא מהבית, וזה כרוך בדמי חליצה בסך 25 ₪", וזה כבר התאים לי.
כשביקשתי להזמין מקומות לשעה 12:00 בצהרים בשל התחיבות מאוחרת יותר לשעות הערב, ארז התלבט קמעה, וביקש ממני לבדוק את האפשרות להעתיק את ההזמנה למסעדת גוצ'ה בסניף החדש שבאבן גבירול.
כששאלתי לפשר ההפניה, השיב ארז בזו הלשון: "במסעדה החדשה שלנו באבן גבירול המקום גדול יותר, מרווח יותר, מעוצב חדשני, והוא משדר יותר יוקרה. שם לבטח לא תתקשו למצוא מקום".
כשהתעקשתי ללא סיבה על המסעדה שבדיזנגוף, השיב לי ארז כי "בסיס הסועדים במסעדה מורכב ממקום פנוי. הגעתם, נכנסתם, מצאתם את מקומכם – אחלה לכם. לא מצאתם – תאלצו להמתין קמעה ואנו נמצא עבורכם מקום".
לשניות שררה דממה בין ארז לביני, ואז ארז הודיעני: "אתה יודע מה? אני פותח את המסעדה בדיזנגוף בדיוק בשעה 12 בצהרים בשבת. אם תגיעו בזמן, שולחן יהיה מוכן וערוך בשבילכם". הזמנו.

כשהגענו כרבע שעה קודם לפינת הרחובות דיזנגוף וקרן קיימת בכדי למצוא חנייה לרכב, המסעדה הייתה עדיין סגורה, וישיבת מלצרים נערכה בפנים.
בחוץ הייתה השמש יוקדת, חמה מאוד, רטובה ולא נעימה, לנו שרק עתה יצאנו מרכב ממוזג.
המתנו דקות ספורות על מושבי השולחנות בחזית המסעדה, עד לשעה בה השעון נקש 12 בדיוק.
מכאן, שלב השירות המצוין, הדיוק, ההקשבה, המקצועיות ותודעת השירות, עבדו בקצב מטורף של שעון שוויצרי מוקפד.

בתחילה הייתה זו עלמת חמודות שיצאה אלינו, והודיעה כי המסעדה מוכנה והשולחן שהזמנו ערוך לקראתנו.
המקום בו הושיבה אותנו טלי המלצרית שלנו, ומעתה היא הייתה כולה שלנו ובשבילנו, היה נכון, מזמין, וממוקם בדיוק מתחת לכנפי המזגן הצונן בצמוד לחלון הראווה והנוף הנשקף אל פינת דיזנגוף.
לא חלפו להן שניות מספר, וטמפרטורות הגוף של כולנו שבו לנורמה מתבקשת.

הוצאתי את בקבוק היין שהבאתי מהבית לכבוד האירוע. אפתח ואומר שלדידי, אין מדובר בסתם בקבוק של יין. מדובר בגשם לבן 2007 של יקב שאטו גולן. אישית, יש בליבי חיבה עזה ליינות היקב ולכל העוסקים במלאכה בו; לידידיי שוקי שי ואיציק ריבק, הבעלים, לאורי חץ היינן המיוחד, ולבועז אשר על השיווק.
את בקבוק היין שמרתי לאירוע מיוחד, בכדי להעניק גם ליין וגם לטעימתו סיבה למסיבה, והיא הייתה עכשיו בדיוק בעיצומה.

כשטלי פתחה עבורנו את הבקבוק, מייד עם שחרור הפקק עלו מתוך כוסות היין ריחות פרחוניים מבושמים מאוד של מלון, אפרסק לבן, נגיעת חבית ופריחת הדרים. טלי המלצרית סיפרה כי "רק הבוקר עלה שמו של היין בישיבת המלצרים, על שום היותו יין מיוחד ומבוקש במסעדה, שהכיוון הכללי שלה הוא דגה ופירות ים". אבל לדברי טלי, "המחיר הגבוה יחסית ליין שכזה, והיותו די נדיר בכמויותיו, עשוי במעט להרתיע סועדים", אבל היא שמעה והיא יודעת שמדובר ביין לבן מהטובים שיש.
ובכן ידידיי, טלי לא טעתה. היא הגדילה לעשות, ודאגה למקם את הבקבוק בתוך מיכל שמפנייר מקורר בקרח ועטוף במפית צחורה. לכל אורך הארוחה, היווה היין גרעין מרכזי ותרם לחוויית האוכל, כשהוא משלב גוף מלא ומהנה עם מרקם חלקלק יבש וסמיך במעט, עם עידון ואלגנטיות כאחד, וסיומת קלה והרמונית.
זהו יין שמורכב משילוב מעניין של 63% ענבים מזן ויונייה, 29% ענבים מזן גרנאש בלאן, 7% ענבים מזן פרנץ' קולומבאר, וכ- 1% ענבים מזן רוסאן. ייחודיותו של יין זה באה לידי ביטוי גם בכמות המאוד מצומצמת שיוצרה בכלל ביקב; משהו בסביבות ה- 800 בקבוקים בסך הכול.

פתחה ואמרה טלי: "אפשר להציע לכם את המיוחדים שלנו"?
אמרתי לטלי שעליה לרגע קט להיות קשובה, שכן משפחת רובין מעט "בעייתית באוכל", ולכל אחד קפריזה אחרת.
ובכן, רעייתי שתחיה, לא אוכלת בשר ולא דגים; קל וחומר הס מלהזכיר פירות ים. אצל ניר הבן הקטן, עוגה כושי, כוס שוקו, וקערת צ'יפס מהווים עבורו הגשמה קולינרית. אצל אור וגל, בניי הגדולים, צריך להציע בשר בלבד לאור, ולהציע אפשרויות נוספת לסושי, חוץ מבשר, לגל.
ואילו אני, "ילד טוב", אוכל הכול מכל וכול.

כששמעה טלי את ההקדמה שלי, חייכה בלבביות ואמרה שמוטב אולי שהיא תאמץ את השיטה, ולהבא היא תאפשר ללקוחותיה לשטוח את המאוויים שלהם בפניה, וכך יוקל עליה למצוא התאמה מושלמת בעבורם.

פתחתי בגון-קאן סושי – 34 ₪, שהיה מורכב משלושה חלקים עבים ורחבים יחסית של רול עם ספייסי טונה, טעים וערב לחך. גל הבן לקח רול של סושי חם – 36 ₪, שהיה מפתיע לטובה ומדויק בטעמיו, וכמו שגל הגדיר אותו "סושי חזק". אור, הבן הבכור, הלך על מנת קרפצ'ו בקר – 35 ₪, שהגיעה עשויה היטב וטעימה.
ניר הקטן לא הקשיב לאף אחד, והיה עסוק עד ראשו עם קערית הצ'יפס, שהייתה גדולה על מידותיו והתאימה להפליא לציפיותיו – 17 ₪.
זוגתי פתחה בחציל רך ונימוח בפה וגבינת פטה – 25 ₪. מאוחר יותר היא ניסתה נואשות להתגבר על מנת סלט הקיסר – 43 ₪, שהיה גדול, טרי וירוק, וכאן תמו כוחותיה והשלימו היטב למידותיה במלחמה התמידית לשמר ולטפח את הגזרה.

לעיקרית בחרו הבנים הגדולים סטייק אנטריקוט – 79 ₪. נתח יפה, עשיר בגודלו ובעסיסיותו, שהגיע עם טוגנים והיה עשוי למידה מבוקשת. לבקשתי להתמקד בפירות הים, הציעה לי טלי מנה שלא הופיעה בתפריט, והיא נחשבת למיוחדת וכללה מיקס פירות ים ספיישל – 58 ₪, ומאפשרת לסועד לבחור באילו מפירות הים הוא מבקש להתמקד על חשבון חבריו לשחייה. לפיכך קיצצתי במולים והגדלתי את השרימפסים. המנה הייתה נאה, הצלחת גדושה, מעוטרת בשמנת וחמאה בעירית, כוסברה, ובלמון גראס, ששחו להם יחדיו פירות הים היו נעימים למראה וטעימים לחך.
האם הסתפקתי בזה? התשובה היא: לא.
יום הולדת 50, כבר אמרתי, לא חוגגים יותר מפעם אחת (בעצם, במסעדה אחת).

ביקשתי מטלי חצי קילו של קלמארי וראשי דיונון – 47 ₪, שהגיעו לאחר קימוח וטיגון בשמן. הכמות שהגיעה הייתה ענקית ומשביעה, והצלחת או קערית ההגשה מרשימה בגודלה. הקלמארי היו נפלאים, בשרניים ועם טעם של ים, ראשי הדיונון היו מטוגנים במעט יתר על המידה. הם היו קריספיים אמנם, אבל איבדו צלם וטעם ים של מקום מוצאם.

לקינוח הזמנו מנה התופסת במתיקותה את יושבי השולחן, והיא מכונה גופרה בננה – 36 ₪. על חשבון הבית הוסיפו כמתנת יום הולדת וללא חיוב, מנה נוספת הנקראת סמי פרדו – מנת קינוח מתוקה וטעימה.
היין ומשקאות הקוקה קולה והספרייט ליוו את הארוחה והרוו את הצימאון.

כשיצאנו, אשתי לא ויתרה על הרעיון לנסות ולשדך בין אור הבן הבכור לטלי המלצרית המקסימה. בעצם, למה לא.
איך היה?
נפלא!


גוצ'ה
רח' דיזנגוף 171 תל אביב
טל. 035222886



ברכות לבביות לדני רובין מכולנו במערכת אכול ושאטו. מזל טוב, וחוץ מזה, אתה רק בן 50 – הכל עוד לפניך…






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה