פעם בשנה, לקראת ראש השנה, סבא אהרון היה מגיע לבית משפחת בר און עם כמה ג'ריקנים, ומרוקן בחגיגיות את תכולתם – נוזל סגול, עכור ומקציף – לתוך האמבטיה שלנו. סבתא אידה הייתה מביאה איתה כמה בקבוקים ריקים, שבעברם הזוהר אכלסו גזוז, אותם שטפה ברמה לא ידועה של יסודיות, ובערב החג סבא אהרון היה מציב בחגיגיות על שולחן החג שני בקבוקים מלאים בנוזל סגול, עכור ומקציף, שכל המבוגרים העמידו פנים שהם אוהבים.
בתור ילדה שהייתה חייבת לטעום מהכול (שהפכה לאשה שחייבת לטעום מהכול), היין הראשון שטעמתי היה היין של סבא, והוא זכה ממני לציון "פיחס" פסקני (בגיל שלוש לא הייתי האדם הסלחן, המכיל ורב הטאקט שאני היום).
השיעור החשוב שלמדתי מסבא הוא שגם איש עמל, שיומו מתחיל לפני הנץ החמה ומסתיים אחרי שקיעתה, יכול לפנות לו זמן לעשייה שהתכלית היחידה שלה היא לגרום עונג, לו ולאנשים שהוא אוהב.
מאז עבר זמן (כל כך הרבה זמן), הרבה יין נמזג להרבה כוסות. היין שיעניין אותי הוא לא זה שיוצר ב"מפעל", אלא זה שמאחוריו עומד איש עמל, שרוצה לגרום הנאה לעצמו וליקיריו.
סוסון ים, אלול 2017, קברנה סוביניון – סירה – פטיט סירה, 18 חודשי חבית.
הקברנה סוביניון דומיננטי בבלנד ומתובל- פטל שחור בולט עם נגיעות של מנטה, תה שחור פלפל שחור. הטאנינים נוכחים אבל לא מציקים, ותו דק של מרירות "ירוקה", אנדיבית, בפה. בקבוק עם טביעת אצבע. אולי עם סיפור. המחיר 130 ₪ ב'דרך היין'.
