דרכים ראשיות – לטייל ולטעום יינות בעמק נאפה

יש שתי דרכים לטייל בדרכי היין של קליפורניה – עמק נאפה וסונומה.
הדרך הראשונה – הנכונה, היא לשכור מכונית, לתכנן מראש את המסלול, ולבקר ביקבים כמו מונדאבי, אופוס 1, ניבאום-קופולה ודומיהם; להתנייד בנחת בין היקבים ולפרוס את הטיול על מספר ימים – יין, אוכל, נסיעה, לילה במוטל או בחוות יין – וחוזר חלילה.
הדרך השנייה, החפיפניקית – היא להשתתף בטיול מאורגן ליום אחד, שיוצא מה- Ferry Building בקצה רחוב Market פינת Embarcadero בסן פרנסיסקו – המקום ממנו מפליגות המעבורות. טיול זה מיועד למי שיש להם רק יום פנוי אחד בסן פרנסיסקו, לא מתחשק להם לנהוג, ובוודאי לא להתלבט מי שותה ומי נוהג. בקיצור, זה הטיול לאנשים כמוני.

לטיול תירשמו באינטרנט (הפרטים בסוף הכתבה) ותשלמו 95 דולר למשתתף. זה הטיול היקר בין השניים אותם תמצאו באינטרנט – אך בזה תבקרו בארבעה יקבים. שימו לב שבנוסף תצטרכו לשלם עבור הטעימה והסיור בחלק מהיקבים. אמנם תקבלו תלוש בשווי 10 דולר לארוחת הצהריים שלכם. אבל בסך הכול זה עולה לא מעט כסף. האם זה שווה? נגיע אתכם למסקנות.

יוצאים לדרך. הנהג בריאן. המדריך ג'רי – מדבר הרבה, אבל משעשע. למי שלא יספיק לעשות טיול מאורגן בעיר, הנסיעה עד גשר הזהב, המעבר עליו והנסיעה בהמשך בואכה עמק נאפה דרך סונומה – מלווים בהסברים רבים על האזור והנוף.

יש משהו מרגש בכניסה לאזור בו רואים את שלטי הדרך – סונומה ונאפה. הכבישים הצדדיים, הירוק, הגפנים. נכון, אנחנו כבר בתוך סרט – ועדיין לא הגענו ליין.

ג'רי המדריך מספר שנקודת התפנית בייצור יין באזור הייתה ב- 1966 – הימים בהם סן פרנסיסקו הייתה בעיצומה של המהפכה ההיפית. מה קרה אז? רוברט מונדאבי למד מחברו הברון פיליפ דה רוטשילד להתסיס יין במיכלי נירוסטה ולא בחביות עץ ענקיות, כשבאזור נאפה היו 25 יקבים בלבד – לעומת יותר מ- 400 כיום? כשנכנסים לאוטוסטראדה של עמק נאפה – Highway 29, נמצאים על כביש שאורכו 37 מייל, כ- 57 ק"מ, ומצדדיו משתרעת תעשיית יין, שמן זית ותיירות שלמה, המושכת כמות תיירים שנתית דומה לזו של דיסנילנד.

והגבול בין סונומה, גם כן עם אוטוסטראדה של כ- 37 מייל, לנאפה, הוא פשוט רכס גבעות אחד – הכול באזור קטן יחסית אחד.
קחו קצת מידע מג'רי המדריך: היין היקר ביותר בנאפה הוא Screaming eagle – "הנשר הזועק", שמחירו ביקב 500 דולר. במסעדות: 1,200 דולר. וקונים.

הגענו ליקב הראשון בסיור: דומיין שנדון – Domaine Chandon
יקב דומיין שנדון, בבעלות הקונצרן הצרפתי LVMH (לואי ויטון מואט הנסי), קיים מ- 1973, וכאחיו הצעיר של בית השמפניה הצרפתי מואט-שנדון, מתמחה בייצור יינות תוססים, אם כי כאן אסור לקרוא להם, כמובן, שמפניה. כבר בתחילת הסיור תראו דוגמיות של גפני זני הענבים פינו נואר, שרדונה, פינו מונייר – ענבי שמפניה טיפוסים משמשים ליינות התוססים של היקב. אך כמובן שבאזורי הגידול הנרחבים של היקב מגדלים גם זנים אחרים ומייצרים יינות שאינם בעלי בועות מקפצות.

הבציר לתוססים מתבצע באמצע אוגוסט, וזה של היינות האחרים באמצע ספטמבר.
אולם מיכלי התסיסה הענקיים ובמבהיקים העשויים מנירוסטה בהחלט מרשים, והריח הדומיננטי בכניסה לאולם הוא דווקא של תפוחים. למי שלא יודע, עד 1976 הגידול העיקרי בעמק נאפה היה דווקא תפוחים, ואז הגיעו למסקנה שהדבר הגדול הבא יהיה ענבים. מה נאמר ומה נגיד? הם צדקו בגדול.

בכל מקרה, ריח תפוחים המגיע בעוצמה כזאת מענבים באולם מיכלי התסיסה הנו נדיר, כפי שמציין חווייר, המדריך המקומי של היקב, המסביר על התסיסה הראשונית והתסיסה המשנית של התוססים של היקב, שהרגילים בהם מתיישנים שנתיים בבקבוק ויוצאים לשוק, הרזרב נהנה מארבע שנות התיישנות עם השמרים בבקבוק, וסדרת הפרמיום – הפרסטיז' – בין 5-7 שנים התיישנות בבקבוקים לפי התוצאה המתקבלת.

סיבוב הבקבוקים הידוע של השמפניות כבר לא מתבצע ידנית אלא במכונה גדולה. המדריך אומר שזה טוב יותר מאשר סיבוב ידני של הבקבוקים, ואני לא מתאפק ואומר לו שזה בוודאי תעשייתי יותר אבל לא טוב יותר, וחושב לי על טל פלטר, שמסובב ידנית את בקבוק הבלאן דה בלאן שלו בצפון רמת הגולן.

עוברים לטעימה תמורת 10 דולר לאדם (מחיר קבוצתי מוזל). הראשון הוא הקלאסיק, עם ארומות וטעמים של אננס ותפוחים. השני: בלאן דה נואר – פירות אדומים: דובדבנים, פטל. השלישי: וינטג' ברוט ריש שהתיישן חמש שנים ומעלה. זהו בלנד של כל זני התוססים של היקב, כולל מוסקט הממתיק אותו עד לגבול של קיר רויאל – למרות שלא נוסף לו קרם דה קסיס.
אבל עכשיו מגיע המילכוד: רוצים טעימה נוספת בבר? אין בעיה: נא להוסיף עוד 15 דולר. אני מתחיל להמריד את חברי הקבוצה ומספר להם שהטעימות בארץ ביקבים רבים הן ללא תשלום.

היקב השני – V.Sattui
יקב V.Sattui הוקם ב- 1885 בסן פרנסיסקו ע"י ויטו(ריו) סאטוי, שהיה אופה לחמים. את היין מכר במאפייה – שם היו לקוחותיו. מהר מאוד התחיל למכור יותר יין מאשר דברי מאפה. היום הדור הרביעי מייצר יין בעמק הנאפה – והמקום היחיד בו מוכרים את היין הוא ביקב, שהפך ליעד אליו מגיעים אנשים רבים.
כאן יש גם שטחי פיקניק עם שולחנות וספסלי עץ במדשאות רחבות הידיים, ומעדנייה בה ניתן להצטייד לארוחה.

מתחילים בטעימה – שישה יינות ב- 5 דולר. עסקה הוגנת לכל הדעות.
יוהנסברג ריזלינג 2006 יבש שזכה במדליות זהב. 15 דולר – זה יבש? זה מתוק, אבל טוב. האמת היא שחשבתי לסיים את הטעימה במתוק – המוסקט, אבל היוהנסברג ריסלינג מביא מתיקות עד לרמת משמש ואננס.
נראה איך יהיה הגמאיי רוז' 2006 – הרוזה של יקב סאטוי מאותו ענב ממנו עושים בוז'ולה נובו בצרפת . 12.75 דולר שוב מתוק, תוסס מעט. האמת שנעים. יין קייצי ליום בו נמדדות בעמק הנאפה 20 מעלות צלזיוס בחודש פברואר.
הנרי ראנץ' מרלו 2005 – מגיע מהכרם המשפחתי. שוקולד, שזיפים, וגרגרי יער. שונה ממרלו ישראלי. 27 דולר.
קברנה סוביניון נאפה ואליי 2005 – בלנד נוסח בורדו עם 85% קברנה 10% מרלו, 3% פטיט ורדו, ו- 2% מלבק. 20 חודש בחבית אלון צרפתי נתנו ליין וניליות לצד טעמי טבק, דומדמניות ואניס – 32 דולר. עפיצות גבוהה מפתיעה אחרי הרכות של המרלו.
קברנה סוביניון ויטוריו'ס ויניארד 2005 – המחיר 42 דולר. יין הדגל הנושא את שמו של מייסד היקב. 20 חודש בחבית. יין עתיר ניחוחות של פירות שחורים, שוקולד כהה ומינרלים, עם אלון של החבית. צבע אדום כהה יפה. חמיצות גבוהה מהמצופה ואיתה טאנינים. אין ספק שבאדומים דווקא המרלו מנצח, ואני לא בדיוק חסיד של מרלו.
הגענו לקינוח: מוסקט 2006 – ניחוחות משמש ופריחת תפוז. דווקא כאן המוסקטים הישראליים מתוקים יותר, ולפנינו יין מרענן ונעים, לאו דווקא לקנח איתו ארוחה, אלא אולי לפתוח אותה. משונות דרכי קליפורניה.

ובין יקב ליקב קצת על אוכל ואוירה. כאמור, כל משתתף מקבל תלוש בשווי 10 דולר לשימוש במעדנייה שביקב סאטוי. אם אתם בחבורה, עצתי לכם לאגד את התלושים וליצור כוח קנייה משמעותי. מכל מקום, עבור סלט פירות ים וכריך לחמניית באגט מלא בשינקן וגבינת גרוייר, הוספתי 8 דולר. אבל ההנאה הגדולה הייתה בהצטרפות לחבורה הקוסמופוליטית החביבה של זוג מיוון (היא) ויוגוסלביה (הוא), יוון (היא) ויוון (הוא), פולין (היא) ואקוודור (הוא). היין זרם ליד השולחן עם קריאות לחיים במגוון שפות, האוכל שפע, והצחוקים הלכו ונעשו רמי-קול ככל שמפלס היין בדם עלה.

Rutherford Ranch Winery
Rutherford Ranch Winery, אחד היקבים הידועים בעמק הנאפה, קיים משנת 1977. ביקב מתמחים בייצור יינות קברנה סוביניון, אך מייצרים גם סוביניון בלאן, שרדונה, מרלו, ובלנד הנקרא ריאנון. מגיעים לכאן דרך נוף גבעתי-הררי המזכיר את הגליל העליון ורמת הגולן. מה לומר ומה להגיד, כייף להתגעגע הביתה מעמק נאפה.

סוביניון בלאן 2006 – לא בילה כלל בחבית (14 דולר). יין בנאלי למדי, וכדרכה של אמריקה מעלה בסיומת שלו מתיקות.
שרדונה 2006 (15 דולר) – זכה ב- 98 מתוך 100 נקודות בתחרות יין אזורית בסקרמנטו – קצת דומה לתחרות מלכת היופי של עפולה. העובדה שרוב תכולת הכוסות נמזגה לאחר כבוד לקנקן העודפים, העידה על בחירת הרוב, שבמקרה זה הייתה הרבה יותר אחידה מאשר המחלוקת שהצתתי סביב השולחן בסוגיה מי המועמד המועדף שלהם לנשיאות ארה"ב.
מרלו 2005 (17 דולר) – מארק האמריקני/יוגוסלבי אומר שהמרלו היה יבש מאוד. ניתן לו את הקרדיט על כך. יין טאניני משלב חמיצות עם מתיקות. צריך להתרגל ליין כאן.
קברנה סוביניון 2005 (18 דולר). באף פירות שחורים עם טבק ושוקולד. בפה – סיומת ארוכה וטאנינים, והחבית משחקת כאן. 89% קברנה, 5% פטיט סירה 4% סירה 2% מרלו.
ריאנון אדום 2005 – יין בעל שם וולשי על שם הסבתא (Rhianon) של המשפחה, עשוי 60% ענבי קברנה, 29-30% מרלו, והשאר סירה ופטיט סירה – בלנד בעל אופי בורדולזי, גם אם לא עומד בדרישות באופן מלא. סוף סוף יין טוב ביקב הזה.
כנראה שהיין באמת מצא חן בעיני, כי מצאתי את עצמי באוטובוס מחבק בקבוק שקניתי ב- 18 דולר, אחרי שהזמנתי את החבורה הקוסמופוליטית שלי לטיול יין בישראל.

Andretti Winery
היקב הרביעי והאחרון בטיול יין מומלץ זה הוא Andretti Winery שהוקם 1996, אבל מראה היקב מנסה לשדר ותק ושנים ארוכות. היקב הוקם ע"י נהג מכוניות המרוץ (Indinapolus 500) המפורסם מריו אנדרטי, יחד שני אנשי עסקים מצליחים ועשירים שהחליטו לשחק אותה בגדול בעמק הנאפה, ובנו יקב-וילה בסגנון טוסקני בעזרת ארכיטקט יודע דבר.

יקב אנדרטי מציע ב- 14 דולר לאדם טעימה של 4 יינות וכוס יין ממותגת בלוגו היקב.
היינות הלבנים: נאפה ואליי 2006 סוביניון בלאן (ב- 23 דולר) שזכה למחמאות מחבריי לטיול – פרי הדר נרמז, טימין, קצת דבש ומלון בסיומת המתוקה. 90% סוביניון בלאן, 10% סמיון.
פומה בלאן סלקשנס 2006 (ב-20 דולר) – רמזים לפרי הדר ופסיפלורה עם קצת תפוח וסיומת ארוכה. עשוי 100% סוביניון בלאן.
שרדונה נאפה ואליי 2006 (ב-25 דולר) – ארומות של תפוחים בשלים ומעט פרי הדר, וכמובן חמאה מהחבית והתסיסה המלולקטית.
פינו נואר סונומה 2006 – מאכזב למדי. שטוח, למרות שאמור לשלב תות, דובדבנים ותבלינים (35 דולר).

האדומים של יקב אנדרטי:
בלנד זינפנדל-פרימיטיבו נאפה ואליי 2005 (ב- 35 דולר) – WOW ליין שקיבל 95 נקודות מה- Beverage Dynamics. יש בו הכול: שזיף בשל, תות עשיר, מעט פלפל באף. הפה מתמלא בפרי עם רמזים לשוקולד ווניל. הטוב ביינות היקב.
שני לו במרחק קטן הסנג'ובזה נאפה ואליי 2006 (ב-35 דולר) – האימא של הקיאנטי מעמק הנאפה ביקב בנוי בסגנון טוסקני. באף דובדבנים, שזיף בשל, אלון מעושן ומעט עור. בפה חגיגה. 100% סנג'ובזה.
סירה נאפה ואליי 2006 (ב- 35 דולר) – מאכזב מאוד. לא ידעו מה לעשות עם היין הזה. אמרו שיש בו שזיף, דובדבן ואלון. אז אמרו. 90% סירה, 10% ויונייה.
טעמתי גם מהפורט של אנדרטי – נו, טוב. הפורט של משפחת אלפסי מיקב הר אודם לוקח אותו בגדול. ככה זה, לפעמים בעמק הנאפה מתגעגעים לארצנו.

סוף דבר:
מהיום הזה תצאו עשירים בחוויות, תכירו חברים חדשים, תשתו הרבה יין, כנראה גם תקנו כמה בקבוקי יין – לא נורא (שימו לב, אתם חייבים להכניס למזוודה, אי אפשק לקחת במטוס ביד – ביטחון).
במעבורת, כשתעברו ליד כלא אלקטרז בדרך חזרה אל סן פרנסיסקו, מן הסתם תגידו לעצמכם: Good life is good. ואתם יודעים מה? אתם צודקים.


Wine Country Tour Shuttle
www.SFSuhttleTours.com
tel. 415-513-5400






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה