החץ של שאטו גולן בדרך היין בנס ציונה: יינן עם נשמה של אמן

הספיק לי ביקור בעבר ביקב שאטו גולן, כור מחצבתו של היינן אורי חץ, ועוד כשעה ומחצה בערב הטעימה שערכה רשת "דרך היין" בחנותה שבנס ציונה, בכדי להיזכר להיווכח ולהשתכנע שאורי חץ אינו סתם עוד יינן מן השורה (ואני חולק כבוד ראוי לכולם).
יש באורי חץ משהו מנשמת אמן. יש לך תחושה שהאיש הצעיר והמיוחד הזה שלפניך מרחף משהו, מלאכי משהו, מנותק משהו, שהאידיאולוגיה של היין היא חלק מישותו ומהווייתו, ושהוא חי ונושם, וכנראה גם בעורקיו יש יותר יין מאשר דם אנוש.

לדעתי, אורי חץ הוא חלק מבשורה, חלק מתנופה לה זוכה ענף ייצור היין בארץ בשנים האחרונות. זה בא לידי ביטוי בידע, במקצועיות, בנפש האמן, אך גם בתעוזה ובחזון ובנשמה המושקעים בתהליך.

יינות שאטו גולן ממוצבים ומתומחרים גבוה ברף יינות הבוטיק בישראל. לא פעם שמעתי וקראתי ביקורות בגנות התמחור הגבוה. אך בשאטו גולן מאמינים כי היינות שהם מייצרים איכותיים ביותר, והתמחור הוא נגזרת של פרמטרים משתנים רבים, לרבות ההשקעה הכספית ביקב.

במהלך הטעימה ממשיך אורי ומסביר על היין, על תפישת עולמו, ריחות טעמים, תהליכי ייצור. "שתה משהו אורי" אומר מישהו. ואורי משיב " לא תודה אני לא שותה בעבודה". קולות צחוק עלו מן הקהל. "מה זה", שאל מישהו, "הסנדלר הולך יחף?", ואורי משיב: "רוב הזמן אני טועם. זה מסבך לי את העבודה והחיים. היחס שלי ליינות שלי הוא מורכב מדי ומסובך מדי, ואפשר להמשיך ולהתפלמס על כך שעות רבות. אני מכיר את היינות שאני עושה, ההסתכלות שלי על פרי עמלי היא אנליטית וביקורתית, ושני הנרטיבים האלו מתנגשים אצלי בראש. ברגע שאני מריח יין שאני מכיר ועושה, אני יודע מהו הטעם שיבוא לפה".

ממשיך חץ: "אנו מייצרים ביקב שאטו גולן כ-6-7-יינות, אחד רוזה, אחד לבן, והשאר אדומים. בכרם יש לנו 13 זנים. אנו מחפשים את הדברים המעניינים, ואין מנוס מלעשות זאת ע"י הרבה ניסיונות בכדי לגלות לבסוף מה טוב. מזג אוויר, גובה, סוג אדמה משפיעים על היין באופן דרמטי. אם היה נעשה ניסיון ביקב לייצר סוביניון בלאן מענבי הכרם שלנו, בהשוואה לענבים המגיעים מצפון הרמה היה היין שונה בתכלית. הוא היה יוצא לגמרי שונה ואחר. מאחר ולהבדלי הגובה השפעה מכרעת על התוצאה, הרבה יותר מאשר השפעתם גם יחד של טיב הענב או של היינן. בסופו של דבר, מרבית היינות של היקב הם איזה שהוא יין שבא מתוך מלאכת הערבוב".

רוזה 2005 – זהו יין לבן עם טאץ' וורוד. היין מיוצר מ-100% ענבי קברנה פרנק. ליין ריח נהדר ומבושם של תות ואננס עם גוף בינוני וטעמים מאוזנים היוצרים הרמוניה חלקה, צבעו ורדרד, והוא מפתיע לטובה.
"לדאבוני יש בציבור הישראלי הגברי "זלזול" מה, ביינות הלבנים, והרבה יותר מזה באלו הוורודים (רוזה)", אומר אורי. "הזלזול, לטעמי, אינו במקומו. האנשים שרואים את הרוזה בפעם הראשונה חושבים אסוציאטיבית על ה"גרנאש" של פעם, אבל זה בפירוש לא ככה".

סוביניון בלאן 2004 – זהו למעשה היין היחידי ביקב המופק מענבים שאינם מכרמי היקב, אלא מענבים המגיעים מצפון רמת הגולן. היין מעניין ופירותי, בעל צבע מבריק צהבהב נוטה לזהוב קש, ניחוח פרי מתקתק בפה, שמץ חמאה, באף הרמוניית ריח שחסר לי במעט אם כי מורכב אך ללא אגרסיביות. ארומות פרי אפרסק ואגס לצד ריחות פרחים. המרקם קטיפתי משהו, החמיצות מאוזנת, והסיומת ארוכה.

סירה 2003 – זהו יין הסירה השלישי שנעשה ביקב. יש ביין תרומה די משמעותית של זן ענבי הגרנאש המורגש באף ומושך לכיוון הטעם הליקרי. בפה מתיקות ורוחב המתפשטים וקשורים לזן הגרנאש. בהשוואה לסירה 2002 ביין הנוכחי פחות אלכוהול, יותר חומציות, יותר צפיפות במבנה, יותר ריכוז אבל פחות בנפח. הוא מיוצר מ-85% ענבי סירה ו- 15% ענבי גרנאש. היין שהה 12 חודשים בחביות אלון צרפתי ישנות. ערבוב הזנים נעשה במיכל טרם הביקבוק. היין עשיר בטעמיו ומורכב. ליין מגוון טעמים וארומות תפוז עם זיכרון לשוקולד ותבלין עם שמץ פטל, צבעו סגלגל עם גוף בינוני וסיומתו ארוכה. זהו יין חושני עד מרגש. אהבתי.

מרלו 2003 – המרלו נחשב לרוב ליין רך וידידותי ונעים. בזה של אורי חץ העפיצות מורגשת והטאנין מורגש – אלה טעמים הקשורים לאופיו של זן הענב. באף ובפה יש עולם שלם של טעמים וריחות. היין מיוצר מ- 85% ענבי מרלו, 13% ענבי סירה, ו-1% ענבי קברנה סוביניון. היין שהה 12 חודש בחביות אלון צרפתי, כאשר הסירה והקברנה מעניקים לתוצר המוגמר את המורכבות והאיזון של המרלו הסופי. ביין ארומות ריבת תות האופיינית ליין המרלו, עם נגיעות קסיס וירק.

קברנה סוביניון 2003 – ענבי הקברנה מגיעים מאותו הכרם שממנו מיוצר יין הרוזה, אך הענבים לקברנה נבצרים שבועיים מאוחר יותר. היין מיוצר מ- 89% ענבי קברנה סוביניון ו- 11% ענבי קברנה פרנק. לאחר התסיסה יושנו שני זני הענבים בנפרד בחביות אלון צרפתי ואמריקאי ולאחר מכן עורבבו יחדיו כחודש לפני הביקבוק. בהשוואה למרלו, לקברנה ריכוז דומיננטי. יותר טאנין, יותר מתיקות, יותר ריכוז של טעמים. התחושה בפה יותר אינטנסיבית. שנת הבציר 2003 הייתה קרירה, והפירותיות ביין מורגשת בשל כך הרבה יותר משנים חמות.
היין שופע ופירותי עם טאנין מורגש, הגוף בינוני נוטה למלא. ליין טעמי ריבה וברקע טבק מעושן. את הקברנה רכשנו בסופה של הטעימה. לדעתנו הייתה זו "עסקה" הרבה יותר מאשר הוגנת. שילמנו על היין 81 ₪ שהביאו לידי ביטוי 10% הנחה מיוחדת לערב הטעימה, 5% הנחה של חבר ב"דרך היין", ו-35 ₪ זיכוי מתוך 85 הש"ח של ערב הטעימה.

אליעד 2003 – זהו יין הדגל הזוכה לעדנה רבה ולאהבת הקהל. היין מיוצר מ- 66% קברנה סוביניון, 20% ענבי מרלו, ו- 14% קברנה פרנק. היינות יושנו בנפרד 12 חודש בחביות אלון צרפתי, לאחר מכן עורבבו יחדיו והוחזרו לחביות ל- 4 חודשים נוספים.
היין אלגנטי, עם ניחוחות עשן וטעמי טבק ווניל מעץ החבית בפה. היין מעניק תחושה של מלאות, עם טאנין מורגש וסיומת ארוכה. הבלנד באליעד מאפשר ליינן להתמודד עם השינויים. היין פחות ברור, יותר מעניין, יותר אלגנטי, יותר מורכב, פחות מוחצן.
בכרם של שאטו גולן קיימות 7 חלקות שונות של קברנה סוביניון. הן שונות אחת מרעותה בשנת הנטיעה, בתתי הזן, בכנות השורשים השונות. כל אחת מהחלקות מניבה קברנה אחר, השונה באופן כזה או אחר מהשני. יש בכך בכדי ליצור אצל היינן את הרצון והמוטיבציה לנסות ולהתנסות בשילוב התוצרת מחלקות אלו, והאליעד מהווה את שדה הניסוי. לעתים הבלנד נעשה עם מרלו, לעתים עם סירה, לעתים עם קברנה פרנק, לעתים עם פטי ורדו, ועדיין לא ניסה היינן את כלל הוורסטיליות. אנו ממליצים בחום.

ולסיום הפתעה – סירה 2004 – זהו יין שטרם יצא לשוק. זוהי טעימה של יין צעיר עם פוטנציאל גדול. התחושה בפה מטעה משהו. הגוף לא גדול, טעמי עשן אופייניים לזן הסירה, העפיצות לא גדולה, הטאנין די צעיר, המתיקות נמוכה, החמיצות בינונית עד גבוהה, נוטה יותר לכיוון יין לבן. הצבע נוטה לסגול – רומז על גיל צעיר. היין שהה שנה בחביות בנות 3 ועוד שנה בבקבוק, ועם צאתו הוא עשוי להפתיע בטעמיו המשובחים.

לסיכום, רשת "דרך היין" שבה והעבירה ערב ראוי, שיש לשמר ולהמשיך, למען הקהל הרחב. היינן אורי חץ עשה דרך ארוכה מרמת הגולן עד נס ציונה בכדי לארח אותנו לשעתיים של יין משובח מול אמן בנפש ובנשמה.
לחיים.










היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה