הנשים מאחורי היין

יותר ויותר אנחנו פוגשים נשים כיינניות ואף בעלות יקבים: אורנה צ'ילאג, רוני ססלוב, שושנה ויזן, נעמה סורקין – דלתון, לורי נדלר מצפרירים, יעל סנדלר המשלימה ומרחיבה את השכלתה הייננית העשירה בחו"ל, כרמי לבנשטיין כשותפה ביקב; אם למנות אחדות מהן.
אך בעולם היין יש נשים לא רק בחזית, כי אם גם מאחור ולצד – אלה שמלוות, דוחפות, מקשרות בין עולם יצירת היין לעולם של שיווקו, מכירתו, ובעצם בניית תדמית הענף וקידום צריכת יין בישראל.

בחרנו הפעם שלוש נשים, והתנצלותנו לאלה מהן אליהן לא פנינו, ודרך סיפורן ננסה לפרוס פסיפס של ענף היין בארצנו היום.
השלוש הן רותי בן ישראל, אילנית אפרים-צמח, ושמרית נחמיאס. שאלנו אותן שאלות זהות, וכל אחת ענתה לנו מהזווית שלה.

תחילה שאלנו את השלוש על הרקע שלהן:רותי בן ישראל
רותי בן ישראל תחגוג באוקטובר הקרוב את יום הולדתה ה- 51. נולדה בעפולה חצי שנה אחרי שהוריה הגיעו ממרוקו, כך שהתפתחה על אנייה, כפי שהיא אומרת. גדלה בקרית ים למשפחה עם 3 בנות מעליה ובן מתחתיה. מגיל 18 עד 40 הייתה בחיל האוויר (היום כמובן גמלאית החיל) – במערך המבצעי, קצינת מודיעין, במחלקת ארגון, למדה ניהול משאבי אנוש באוניברסיטת ב"ש וסיימה בהצטיינות.
רותי נשואה לבני בן ישראל (מאסטר שף 3), שהיה טייס ואחר כך עבד במשרד ראש הממשלה. במסגרת זאת יצאה המשפחה לשתי שליחויות: הראשונה בבלגיה – אז יצאה רותי לחופשה ללא תשלום מהצבא של 4 שנים, והשנייה לאיטליה – ואז השתחררה.
לרותי ובני יש שלוש בנות: נטע בת 22, מפקדת קורס מש"קיות ת"ש; גל בת 20, הנמצאת בשנת שרות בשומר הצעיר; ואור בת 14, תלמידת בית ספר ומנגנת בפסנתר ובגיטרה בס (מגניבה, כפי שאימא רותי אומרת).

אילנית אפרים-צמח, בת 41, נשואה לתמיר – שף, ואימא לניתאי וליאם (המקסימים).
אילנית אפרים-צמח"כילדה ירושלמית היה לנו בוסתן בגינה, בו אבי ואני הקפדנו לטפל, מספרת אילנית. "בשנים שחלפו נשכחה האדמה, ובמקומה הופיעו בחיי מגדלי בטון וזכוכית שהשכיחו ממני את ריח האדמה הרטובה והוורדים האדומים".
אילנית היא בוגרת לימודי עיתונאות ותקשורת בביה"ס "כותרת" באוניברסיטת תל אביב, וניהול השיווק באוניברסיטה הפתוחה.
עבודותיה הראשונות בתחום התקשורת היו כפרילנס במוסף גלריה של עיתון הארץ, כתבת לענייני חברה ברשת ב', וכתבת תיירות בעיתון המקצועי "חדשות תיירות" ומגזין "רואים עולם", שמשכו אותה להעמיק ולהתמקצע בענף התיירות.
בהמשך הייתה מנהלת השיווק של חברת "נחשון תכנון מערכות מזון", ובתום 5 שנים של עבודה מול מאות עסקי מזון בארץ ובחו"ל, הייתה דוברת פארק מיני ישראל.
בשנת 2007 הקימה חברה לפיתוח עסקי ותקשורת שיווקית, ושירתה לקוחות רבים.

שמרית נחמיאס, בת 30 נכנסה לענף היין בגיל 23. היא נולדה במושב כרם בן זמרה, בת שמרית נחמיאסלמשפחה חקלאית שמגדלת פירות וגם כרם ענבים. שמרית שלמדה באולפנת מירון, עובדת מגיל 13, ובגיל 18 עבדה באילת לפני הצבא במלון דן פנורמה. "שם הבנתי מה זו עבודה ומה זו עצמאות", היא אומרת. בצבא הייתה מש"קית תחזוקה ולוגיסטיקה בגדוד נ"מ לוחם.
אחרי הצבא ניהלה שמרית את מסעדת סברס בקרית שמונה, חסכה כסף, וטסה ל- 7 חודשים לאוסטרליה, ניו זילנד ותאילנד. כשחזרה החליטה לעבודה בחברת שיווק של חברות כרטיסי אשראי, שם ניהלה 70 עובדים וביצעה פרויקטים בבנקים במשך שנתיים.
לשמרית תואר ראשון במנהל עסקים וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה ובמרכז האקדמי (דרבי לשעבר).

עד שלב זה בחייהן, לא היה לשלוש גיבורותינו קשר לעולם היין. ובכן, מעניין לדעת איך כל אחת מהן הגיעה לתחום זה.
בעת השהות עם משפחתה באיטליה, עבדה רותי בן ישראל עבדה בשגרירות, עסקה רותי בן ישראלבתרגומים מאיטלקית, והתעמקה בקולנוע איטלקי ואמנות איטלקית.
בטיול משפחתי בקיאנטי, שמעה רותי ממדריכה מבוגרת ביקב כי בעברה הייתה אחות, ובגיל מבוגר למדה אוצרות יין (סומלייה).
"זה מצא חן בעיניי. בחרתי קורס של שלושה שלבים למשך 10 חודשים – זרה יחידה בין אנשי מקצוע איטלקים", מספרת בן ישראל. "היה קשה מאוד להבין מונחים שלא הכרתי בעברית. שלב קשה בלימודים היה התאמת יין לאוכל, ושכנה עזרה לי כשנתנה לי אנציקלופדיה לאוכל איטלקי".
עם קבלת התעודה ולקראת החזרה ארצה, התקיים אירוע במלון שרתון רומא, בו התארחו יקבים ישראליים. רותי הגיעה למלון, פגשה את אלי בן זקן (יקב קסטל), אורנה צ'ילאג (יקב צ'ילאג) ובתיה לוי, מנהלת היצוא של יקבי כרמל.
כשחזרה ארצה פנתה רותי אל בתיה לוי, שסיפרה לה כי היקב עומד להקים מרכז מבקרים בזיכרון יעקב. רותי נפגשה עם בכירי היקב, ישראל איבצן ואדם מונטיפיורי, שאמרו לה מה הם רוצים. למרות העדר ניסיון התקבלה בן ישראל לבניית תפיסת קונספט מרכז תרבות היין של היקב. היא הביאה אתה את הידע האירופאי שלה, לצד הדיוק והתכנון מחיל האוויר.
במשך כחמש שנים עבדה ביקבי כרמל – הכי הרבה שנים במקום אחד, כפי שהיא אומרת.

נקודת המפנה בחייה של אילנית אפרים-צמח, הייתה כאשר חלתה. את הפרויקטים היא העבירה לקולגות, והתרכזה בהחלמה. כך בחרה לוותר על השאון שליווה את חייה, אילנית אפרים-צמחלהתמודד יחד עם בני משפחתי בשקט ובסבלנות ולטפל בעצמי באמצעות האדמה, בגידול צמחי תבלין וירקות בגינה הביתית.
לתחום היין התקרבה אילנית מהזווית השיווקית, כשהתבקשה לקדם את היקבים במטה יהודה ומילאה תפקיד מנהלת מקצועית של 30 היקבים שהיוו את דרך היין הראשונה בארץ. במקביל ניהלה את יקב נחשון עד להעברתו לגורם חיצוני. בתקופה זו החליטה אילנית להמשיך בדרכה ולקדם את היקבים באזור מתוך רצון לחזק את התיירות הכפרית האותנטית, ולקדם פיתוח חברתי וכלכלי. לצורך כך יצאה לספרד, ארגנטינה ואיטליה, במטרה ללמוד ולהבין שיטות ניהול וקידום של יקבים בפרט ואגרותוריזם בכלל. במדינות אלה נחשפה אילנית לאופן המיצוב של דרכי יין והדרך לפתח אותן.
במקביל היא החליטה ללמוד לייצר יין, כדי להיכנס לנעליו של היינן ולהבין עם מה עליו להתמודד. לצורך כך למדה אילנית בקורס כרם בבי"ס שורק, שפתח לה צוהר ראשון לעולם זה, והמשיכה לעבוד עם האגרונום יעקב כהן אחדות והכורם ברוך נעים, שמלווים אותה עד היום.
בדצמבר 2011 השתתפה בנסיעה לימודית לארגנטינה עם משלחת ייננים ומנהלי יקבים מטעם מועצה אזורית מטה יהודה. במהלך נסיעה זו פגשה במורה שלה לעשיית יין, שוקי ישוב. הבעלים והיינן של יקב עגור.
אילנית החליטה לייצר יין מהזן האהוב עליה, קברנה פרנק. היא קנתה שורה של ענבי קברנה פרנק בכרם נחשון, טיפלה בגפנים כבילד, ובצרה עם המשפחה וחברים 550 ק"ג ענבים. ביולי 2013 בוקבק הקברנה פרנק 2012, ואת התוצאה יטעמו קצת לפני בציר 2014.
במקביל שכרה והשביחה את בית הקיטור הישן והרעוע בסמוך ליקב הישן בקיבוץ נחשון, ויחד עם בן זוגה תמיר, הילדים וחברים קרובים, חלמה להקים את מרכז המבקרים הראשון ליקבי יהודה.

נפרדנו משמרית נחמיאס כשעבדה בתחום כרטיסי האשראי. מהר מאוד היא הגיעה שמרית נחמיאסלמיצוי, וקיבלה הצעת עבודה מיקב רימון ויקב הר אודם. כבת למשפחת בעלי יקב רימון, היא הגיעה לראיון בעילום שם, התקבלה לעבודה, והחליטה לנסות את תחום היין.
"התחלתי הכי למטה: סחיבת ארגזים, נהיגה, הטעמה, כדי להכיר את כל הצדדים של תחום היין בראייה מרחבית ולא מלמעלה", אומרת שמרית.
יקב הר אודם נפרד מהחבילה, ושמרית בנתה את מערכת השיווק של יקב רימון – חנויות ומעדניות בכל הארץ.
"זהו ילד ראשון שניתנת לו זכות וכבוד", היא אומרת על תקופת פעילות זאת, שאחרי שנתיים וחצי הסתיימה כשפנו אליה יקבים והיא החליטה לפתוח חברת שיווק שלי – שיין שיווק מוצרי פרמיום, שבקרוב ימלאו חמש שנים לפעילותה.

מה עושות גיבורות סיפורנו היום?רותי בן ישראל
רותי בן ישראל מרכזת היום את ענף כרם יקב בכפר הנוער מאיר שפיה, עם 50 דונם כרמים שהיא אחראית כלכלית על ניהולם ועל מכירת ושיווק היין. רותי שותפה גם בקטע האקדמי לימודי ומכינה תלמידים לבגרות. היא מספרת שבכפר הנוער מתכוננים להרחיב את הפעילות.
במקביל היא מלווה ויועצת ליקבים במרחב של אזור בנימינה – גבעת עדה – זיכרון, שלדבריה דומה למשהו בין יוון, קפריסין או דרום איטליה.
רותי עוזרת ללקוחותיה ליצור במרכזי המבקרים שלהם חוויה מקצועית ייחודית והרמונית. זה נכון ליקב שושנה, יקב וורטמן, יקב בנימינה ויקב ארנס.
לשושנה היא מסייעת בפרסום ושיווק ולוורטמן בעיצוב מרכז האירוח החדש. ואם כל זה אינו מספיק, רותי מרצה במכללת רמת גן על תיירות ויין, ועל יינות איטליה.

בחייה העסקיים, אילנית אפרים-צמח היא מלווה עסקית-שיווקית ליקבי בוטיק – ברבדו, צפרירים, קדמא, עגור, רמאן; ועוסקת בפיתוח אילנית אפרים-צמחתיירות כפרית של מועצות אזוריות מטעם משרד התיירות ומשרד החקלאות.
לדבריה, החיבור בין סוגי העשייה יוצר מכלול רחב של אפשרויות לחבר את עולם היין, שהוא תחום נישתי, לעולם התיירות והלייף סטייל.
"בעבודתי, שמורכבת ממכלול רחב של נושאים, החל מלהיות אחראית על אירועים, יחסי ציבור, וניהול הפעילות השיווקית של היקב, נחשפתי לתרבות היין ולאנשים המיוחדים שעוסקים בה: כורמים, ייננים, אנשי תקשורת וצרכנים כאחד", אומרת אילנית.
"קהל היין שאני פוגשת, הוא קהל שמחפש איכות ומוכן לנסוע עבורה ולטעום אותה ביקבים השונים. מדובר בחתך של אנשים בעלי השפעה, בעלי ידע רב וסקרנות, אנשים מרתקים המשוגעים לדבר".

שמרית נחמיאס מובילה, כאמור, את פעילות חברת שיין שיווק שלה מזה כחמש שנים. לפני שמרית נחמיאסמספר חודשים היא נפרדה מיקב רימון, והיום היא משווקת את יקב אדיר האיכותי, יקב לביא – יצרן ליקרים, יקב גת שומרון, ומותג יקב אסתר שבשלב זה מייצר יין לבן. היקב נקרא על שם סבתה של שמרית, הענבים מגיעים מהאבא, ואת היין ייצרה שמרית בשת"פ עם יקב בצפון. אחרי הכל, היא למדה ייננות במשך שנה אצל עידו לוינסון במכללת אריאל.
שמרית ידועה כמי שבוחרת מוצרים בפינצטה, ורק מוצרים מובחרים, כמו הטונה של אידי ו-וודקה מובחרת מאנגליה.
היא מאוד אוהבת את תחום היין, ובמיוחד שיווק ומכירות, אנשים, אינטראקציה. כפי ששמרית אומרת : "אני אוהבת את העולם בכלל, ואת עולם היין בפרט. כל יום אני לומדת. עובדת תמיד עם מטרות ויעדים, ושואפת גבוה. אני רוצה לגעת בהרבה תחומים בעולם היין, ובתחום שיווק ומכירות בכלל".

ואם דיברנו על שאיפות, רותי בן ישראל חולמת להקים מרחב הדרכתי, אליו אנשים באים ללמוד לטפל בכרם, לעשות יין, להיות סומלייה, או להקים מרכז מבקרים, ואפילו לארגן ולכתוב תווית יין – כל ההקשרים סביב היין.
חלום אחר שלה הוא לבנות דרך-מרחב יין אזורית, כמו זו של יואב יהודה.
והנה שאיפה שמתגשמת: באוקטובר הקרוב יוציאו רותי ובני בן ישראל – פעם ראשונה יחד, טיול אוכל וביין לאיטליה: אמיליה רומנה – בולוניה, פארמה, רימיני, וקצת ונטו (אזור אמרונה).
הצעד הבא בפעילותה של אילנית אפרים-צמח, יהיה הקמת מרכז מבקרים וחנות יין אזורית לקהל הרחב, לחשיפת אוצרות אזור יואב יהודה – הגתות והיקבים השוכנים בו. זאת לצד המרכז לפיתוח עסקי לקהל המקצועי של יקבי הבוטיק, והמשך פעילות וקידום של יינות ישראל מול גופים שונים בארץ ובחו"ל.
זה יכול להיות באמצעות אירועים ייחודיים, שיתופי פעולה עם מכון היצוא, משרד החקלאות, משרד התיירות, שגרירויות, ארגונים ועמותות המביאים את הבשורה של ארץ אחרת. ומהצד השני של היקבים – לפתח ולפתוח את עולם היין לכל מי שחפץ ללא משוא פנים.
"להתפתח בתוך תעשייה כזו, אומר עבורי לעשות את מה שאני אוהבת, ללמוד שיטות עבודה שונות, והכי חשוב לגעת באדמה, שעבורי היא הכוח המניע", אומרת אילנית.

שמרית נחמיאס אומרת כי תחום היין – האנשים והלקוחות הפכו לחלק מהמשפחה שלה,שמרית נחמיאס ובפעילותה העתידית היא בודקת מה להביא לחנויות יין, או איך להביא יין לחנויות אחרות.
היא רוצה להכניס צעירים לתחום הזה. "חבל שהם מתחברים לוודקה ולא לעולם היין", היא אומרת, ובהחלט לוקחת חלק בתערוכות, הדרכות וערבי טעימות שנועדים לכך.
במסגרת זאת היא פועלת גם בחנויות קונספט – פרחים, שוקולד, מעדניות וחנויות כלים, ולא רק בחנויות יין. הכול כדי להגיע גם לקהלים אחרים.

אי אפשר לסיים שלוש שיחות מעניינות אלה, בלי לשאול את השלוש איך נראה ענף היין בארץ בעיניהן.
רותי בן ישראל אומרת שהענף עצוב. "ראו את זה באירוע אשכול הזהב האחרון, והיה עצוב כמה שזה עצוב, כי יין ישמח לבב אנוש", היא אומרת ומציינת כי בכל השיח בענף לא מדברים באמת ולא נותנים מקום ומרגישים את חוויית היין. זה כולל מחירים גבוהים במסעדות.
"זה מה שהצלחתי לעשות ביקבי כרמל – לחוות מה זה יין. חוויית יין היא זו שתגדיל את הצריכה. זה מה שיש באיטליה ובצרפת, וזה אמיתי", היא אומרת.

אילנית אפרים-צמח, אופטימית יותר מרותי. "אם עד לא מזמן היין יוחס לסטטוס חברתי אילנית אפרים-צמחבלבד, היום אנו רואים יותר ויותר התעניינות וקרבה של אוכלוסייה צעירה ומגוונת לענף. על מנת שגם צריכת היין תגבר נצטרך להמשיך ולקדם את הענף כמוצר שהוא בעל ערך גדול יותר עבור הלקוח", היא אומרת.
ומבחינת פני הענף, אילנית מאמינה כי מספר יקבי הבוטיק יתייצב על מה שיש כיום. איכות היין תעלה והמחירים יתייצבו על הרף שבו הם נמצאים היום לפחות בשנתיים הקרובות.
אחד הדברים המעניינים ביותר, הוא שיותר יין יימכר ביקבים עצמם, כחלק ממיצוב תיירות היין וחיבור תרבות היין לחוויה ייחודית ביקב.

אופטימיות מסויגת מביעה גם שמרית נחמיאס, האומרת כי תחום היין מתפתח בהחלט, אף על פי שבשנים האחרונות לצד ההתפתחות אין התאמה בין היצע וביקוש.
"חייבים לאחד כוחות בענף ולעשות יותר דברים ענפיים, כדי להרים את התחום, להיחשף לאנשים ולהביא את מסר היין אליהם. זהו תחום מדהים. מאוד אשמח שאנשים נוספים ייחשפו אל האנשים המדהימים שיש לי זכות להכיר ולעבוד איתם, ורבים ייסחפו לענף", דברי שמרית נחמיאס.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה