השבוע בענף היין 100: יום כיפור – זמן לחשבון נפש

השבוע אלון גונן עושה חשבון ואולי פותח חשבון חדש, עוסק בפרשת הסוכר ותגובות אליה, משבח את ביקור מיסיס רובינסון, ומעלה את הרב לאו על חבית. גמר חתימה טובה לקוראינו ומשפחותיכם

"זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה התרנגול ילך למיתה, ואני אלך ואכנס לחיים טובים, ארוכים ולשלום"
"זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה התרנגול ילך למיתה, ואני אלך ואכנס לחיים טובים, ארוכים ולשלום". צילום דוד סילברמן dpsimages

1: קוץ בתחת לרבים בתעשייה

מבחינה דתית מדובר אולי בחג הכי חשוב ליהודים המאמינים, המגיע בסיום עשרת ימי תשובה של חשבון נפש בין האיש הקטן לתעלומה הנמצאת בשמים, בין האיש הקטן לעוד אנשים קטנים שנמצאים בסביבתו, איתם הוא מנהל יחסי שכנות, חברות, עבודה, וסתם כאלה שהוא אפילו לא מכיר והוא חולף עליהם מדי יום עשרות פעמים: הקופאית בסופר, המתדלק, הבנקאי האישי, המלצר ועוד. עולם שלם של אנשים שמעבר לקבלת שירות מהם, אין הרבה קשר איתם.

מאיתנו, כתבי היין, מצופה בין היתר לשמור על תעשייה קטנה הזו שנקראת ענף היין. שמור על היינן, הוא עובד קשה כל השנה. שמור על בעלי היקבים, הם משקיעים מיליוני שקלים ונמצאים כל הזמן בהפסדים. שמור על חנויות היין, הן מקדמות את התעשייה ומעניקות פרנסה למאות אנשים, שמור כמובן על החקלאים, הם עובדים קשה ובזיעת אפם מנסים להתפרנס. שמור על עובדי משרד החקלאות, שעמלים ימים ולילות לשמור על הגפנים מפני מחלות, ורובם במשכורות לא משהו. שמור על אנשי מכון היצוא, שעובדים ימים ולילות על מנת לקדם את ענף היין הישראלי בעולם. שמור על התעשייה הישראלית, כי היבוא נוגס ברווחים. שמור על התעשייה, כי היא עדיין צעירה וחסרת משאבים לאומיים.

וכן, צריך לשמור על התעשייה הזו. היא מרתקת, איכותית, נמצאים בה אנשים נפלאים. אבל כדי לשמור על התעשייה, צריך קודם כל לדאוג שהתעשייה תשמור על עצמה. כי בהעדר חוק ובהעדר פיקוח, מישהו צריך להתריע, מישהו צריך להיות עם אצבע על הדופק ולשמור על התעשייה מפני כאלה שפוגעים בענף היין.

עשינו את כשדיווחנו לראשונה על וירוס הליפרול 3, על חוסר תשומת הלב או המחדלים של אנשי משרד החקלאות, שלא הצליחו למנוע את כניסת הווירוס לארץ, ולא ידעו להתמודד איתו שנים לאחר שהוא עושה שמות בתעשייה. עשינו זאת  כשדיווחנו על זיופים בתחום היין הכשר. עשינו זאת כאשר ראינו משקיעים אינטרסנטים קונים יקבים לצורך הנדל”ן שלהם, ועוד ועוד דיווחים שמבחינתנו במערכת הם אלה ששומרים על התעשייה השברירית הזו. קל מאוד לכתוב ביקורות יין כאלה ואחרות (עפיצות, פירות יער, חמיצות, ממסך ולא בלנד – כל אותן מילים שכבר לאף אחד אין כוח לקרוא אותן. קל מאוד לעשות copy paste , קל מאוד להרגיש חשוב כשמזמינים אותך לטעום יין במסעדת יוקרה, קל מאוד להיות בלוגר או בעל דף בפייסבוק שבטוח ומאמין שיש לו אלפי קוראים, קל מאוד להרגיש שאתה משפיע בכתיבה שלך על משהו, קל מאוד להיות מגוחך.

(צילום דוד סילברמן dpsimages)
(צילום דוד סילברמן dpsimages)

כן, אני יודע. אני קוץ בתחת להרבה אנשים בתעשייה הזו. אכול ושאטו זה שיח קוצני גדול, וסביבו שדה שלם של פרחים. אנחנו חריגים, לא מדיפי ניחוחות מטהרי אוויר, לא אינטרסנטים, לא מתפרנסים מיין, לא מבקשי ליטוף וליקוק עכוז, אפילו לא מרגישים חשובים. עומדים על המשמר, ובעזרת המקלדת מנסים להציף את הטוב ואת הרע, את המותר ואת האסור, את הדברים הקטנים שחלקם רואים זאת כלא חשובים והתערבות שאינה הולמת. חלקם חושבים שכתיבה עיתונאית על יין צריכה להסתפק רק בביקורת יין, חלקם חושבים שאין זה מתפקידנו. חלקם פוחדים שהם יהיו לא רלוונטים ומשעממים.

אני יכול לסלוח על הרבה דברים, אני יכול להתעלם מהרבה דברים. אני לא יכול לסלוח על עוולות, על רמאויות, על שקרים, על העמדת פנים. כשיקב פוגע בציבור חובבי היין, כשמשרד החקלאות, הבריאות או התעשייה והמסחר לא עושה את עבודתו, אנחנו פה כדי להתריע. לא בטוח שאנחנו משנים משהו, לא בטוח שמישהו מתייחס למה שאנחנו כותבים, וזה כבר לא משנה לנו. אנחנו מתריאים.

אני יכול לקבל ולהבין קולגות שחושבים שאין זה מתפקידנו לכתוב על נושאים שקשורים בכלכלת יין, בבריאות הציבור, בחוקים ובתקנות. אפילו כתבנו על אתיקה עיתונאים בענף היין, דבר שהפחיד הרבה קולגות. אני לא יכול לסלוח לכאלה שמאחורי הקלעים מנסים בתככנות לטרפד רעיונות כאלה. לא אסלח על כאלה שמתהדרים בנוצות לא להם, גם אם הם רואים עצמם חשובים ובכירים, וכאלה שעבדו שנים כעיתונאים בגופים גדולים.

לא אסלח, ואדאג שגם הם יהיו נושאי כתבה. לא רק מנכ”לים, לא רק ייננים, לא רק עפיצות וריח פירות יער. כן, גם אותם קולגות שכל כתבה וכל שבוע יש להם מה להגיד ועל מה לרטון. להם אני אומר: תכתבו על מה שתרצו, תבינו את התעשייה הזו כפי שתבינו. אל תנסו להיות נחמדים ליקבים על חשבון אכול ושאטו. תבנו את עצמכם בעשר אצבעות לא על חשבוננו. עד עכשיו סלחתי, לא עוד.

על פי כתב התביעה היקבים מהלו סוכר לבן במיץ הענבים שלהם
על פי כתב התביעה היקבים מהלו סוכר לבן במיץ הענבים שלהם. צילום pixabay

2: סוכר – ההבדל בין תה ליין

להקת כוורת שרה “אולי תשים לי קצת סוכר בתוך התה”, אבל אנחנו מתייחסים לשימוש אחר בסוכר, לאור כך שהשבוע נכתב רבות על הגשת תביעה ייצוגית נגד יקב סגל (מקבוצת ברקן טמפו), יקב אפרת (טפרברג),  יקב ציון ויקב ארזה. לכאורה, ועל פי כתב התביעה, הם מהלו סוכר לבן במיץ הענבים שלהם; דבר שמנוגד לחוק, ושלא נדבר על פגיעה באמינותם כלפי ציבור שותי היין. כי אם הם מעיזים למהול סוכר במיץ ענבים, אז למה שנאמין להם שהם לא עושים דברי אחרים ביין, כמו הוספת צבע מאכל, תמציות טעם, תמציות ריח, ביקבוק זנים שונים מכפי שכתוב על התוויות, ועוד ועוד.

אין מה להמעיט בכך ולומר “נו, טוב, זה רק מיץ ענבים”, ולו מהסיבה הפשוטה שכשמדברים על נתוני צריכת יין בארץ – תאמינו בכל נתון שאתם רוצים, כוללים בהם מיץ ענבים/תירוש ויין קידוש. אני חושב שצריך להפסיק להאמין לאותם יקבים שעשו זאת. על זה אסור לסלוח ואסור לוותר. אי אפשר לעבור לסדר היום על כזו רמאות, על כזו השפלה. אי אפשר לטעון שלא ידענו וזו טעות. אי אפשר לצאת למדיה ולומר אנחנו אוספים עכשיו את כל הבקבוקים מהמדפים, אי אפשר לא להתייחס לאותם ייננים שנמצאים ביקבים ועליהם מוטלת האחריות באופן ישיר ואישי, גם כשמדובר במיץ ענבים שאולי לא הם רוקחים אותו. הם הייננים. הם אלה שחתומים על כל הבקבוקים שיוצאים כשהם בעלי תפקיד היינן ביקב. הם לא יכולים לברוח מאחריות, ולומר שהיקב עשה זאת ומשגיח הכשרות או  היינן הזוטר אחראי.

יינן כמו עידו לוינסון שקיבל את התפקיד ביקב ברקן סגל, לא יכול להרשות שהיקב יעשה דבר כזה. אסור לו להסכים שדברים כאלה יקרו כשהוא בתפקיד. צמד הייננים של יקב טפרברג – ראוכברגר ופרתי, חייבים לדאוג שאחרי כל המיליונים שהיקב השקיע על מיתוג שעשה פלאים ליקב, שדבר כה לא יקרה, כי הציבור בסוף לא יסלח. יקב ארזה עם היינן ליכטנשטיין, ויקב ציון שמייצרים מיליוני בקבוקי יין לציבור רחב בארץ ובעולם – נחשבים ליקבים בבעלות חרדית. נכון שבעשרת הדיברות אין את האיסור ‘לא תמהל’, אבל יש כמה איסורים אחרים, שלא לדבר על חוקי המדינה ובעיקר החוק של משרד הבריאות ל”הגנה על בריאות הציבור (מזון)”, שאם מפירים אותו זו  עבירה פלילית.

ומה עם קהל השותים שהוספת הסוכר מבחינתו אינה דבר של מה בכך? על פי דוחות נילסן, 43% מהישראלים מנסים להימנע מצריכת סוכר, 28% מקפידים על תפריט המגביל או אוסר על צריכת מזונות הכוללים סוכר, ו-50% מהישראלים היו רוצים למצוא על המדף מוצרי מזון טבעי לחלוטין. 42% מהישראלים היו רוצים למצוא יותר סוגים של מוצרי מזון מופחת סוכר או ללא סוכר. כלומר, הוספת הסוכר לבקבוקים האמורים מהווה עניין מהותי ורב חשיבות עבור ציבור הצרכנים.

אז נכון שעיתונאים דיווחו על הידיעה המרעישה הזו. אנו באכול ושאטו עשינו עוד כמה צעדים מעבר לדיווח, גם כדי למנוע את המחדל הבא. ראשית ביקשנו את תגובת היקבים לעצם התביעה, שנית ביקשנו את תגובת הרשויות שאמונות על אכיפת החוק, ושלישית, בהעדר תלונה רשמית מעבר להגשת כתב תביעה אזרחי בבית המשפט, הגשתי בקשה לפתוח בחקירה במשרד הבריאות ובמועצה הישראלית לצרכנות. בקשה זו תטרפד את החיסיון שיהיה על הדיונים בתביעה הייצוגית ועל ההסדרים שהיקבים יעשו עם התובעים, חיסיון שיחייב כמו בפעמים קודמות לא לפרסם את ההחלטות השיפוטיות, ובין היתר את אי לקיחת האחריות של היקבים על המחדל כחלק מהסדר פסק הדין. מסקנות וועדת הבדיקה של המועצה לצרכנות מתפרסמות ברבים, ויובאו לידיעת הציבור באתר של המועצה.

תגובת היקבים

מיקב אפרת נמסר: “קיבלנו את התביעה ואנו לומדים אותה”. מיקב סגל נמסר: “יקב סגל מחויב לייצור של מוצרים איכותיים, בהתאם לדרישות כל דין, לרבות התקנים הרלבנטיים. לאחרונה הועלתה טענה, לפיה קיים פער בין הפירוט שבתווית האחורית של שניים ממוצרי היקב (מיץ ענבים ויין אדום מתוק) לזה שעלינו לתת על פי התקינה הישראלית. אנו בוחנים את העניין, וככל שנפלה טעות, נתקנה. יובהר כי בכל אופן אין מדובר במוצרים פגומים”. מיקב ארזה לא התקבלה כל תגובה. מיקב ציון לא התקבלה כל תגובה.

תגובת המועצה לצרכנות

אלון שלום, הנושא שאתה מעלה חשוב מאוד מההיבט הצרכני, שכן הטענה הינה להטעיית הצרכנים המצויה ברף הגבוה של העבירות הצרכניות. דומה כי מההיבט האזרחי הנושא מטופל באמצעי היעיל ביותר – התובענה הייצוגית.לשאלתך, הגורם המאסדר המוסמך לפתוח בחקירה, בין אם לצורך אכיפה מנהלית ובין אם לצורך אכיפה פלילית,  היא הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן.

תגובת משרד הבריאות

הדרישות החלות על יין ומיץ ענבים מעוגנות בתקן ישראלי 1318 ליין ובתקן ישראלי 52 למיצי פירות ותרכיזיהם, בהתאמה. על פי ת”י 52 אסור להוסיף סוכרוז למיץ ענבים. על פי ת”י 1318 ניתן להוסיף סוכרוז ליין המסומן כ”יין ממותק”. התקן קובע גם כי סימון המוצר יכלול את ציון העובדה שהוסף למוצר סוכר. עם העברת סמכות הפיקוח על משקאות משכרים למשרדנו, הנושא ייבדק, ובאם יימצא שישנן הפרות של דרישות החוק, הנושא ייאכף בהתאם.

גברת רובינסון נחשבת למובילת דעת קהל עולמית. ניתוח היין שלה הוא מבריק
גברת רובינסון נחשבת למובילת דעת קהל עולמית. ניתוח היין שלה הוא מבריק

3: “יין חוזר לארץ הקודש” – ג’נסיס רובינסון

החודש ביקרה בארצנו הקטנה עיתונאית היין המוערכת  ג’נסיס רובינסון. זאת לא הפעם הראשונה שהיא מגיעה לישראל, אבל הפעם היא הגיע לכאן על מנת לטעום יינות ישראלים ולכתוב עליהם ביקורות שמפורסמות באתר היוקרתי שלה (www.jancisrobinson.com/articles/middle-eastern-wine-update) ובפייננשל טיימס. הטעימה אורגנה והונחתה על ידי הסומלייה גל זהר IWSI – Israel Wine & Spirit Institute, סומלייה אבירם כץ, וסומלייה שירה צידון.

הכתבה שלה מיועדת ברובה לציבור בעולם. מבחינה תדמיתית מדובר בכתבה חשובה מאין כמוה ליין הישראלי. מיסיס רובינסון כתבה על יין ישראלי, הכשרות הייתה בשוליים. זו לא כתבה שמיועדת לציבור שומר הכשרות בעולם, אלא מיועדת לבעלי מסעדות וחנויות יין בעולם. זו כתבה שממנה צריכים היקבים ומכון היצוא לקחת השראה וכוח, ולנצל אותה על מנת לקדם את היין בעולם.

ג’נסיס רובינסון נחשבת למובילת דעת קהל עולמית. ניתוח היין שלה הוא מבריק. כמובן שלא צריך להתייחס אליו כאל תורה מסיני, ויש עוד יקבים טובים שהיא לא טעמה בביקורה כאן. היא מדרגת את היינות על פי פרמטר ה- 20 נקודות, כאשר 17 נקודות הן ציון גבוה המקביל ל 91-92, ו- 17.5 מקביל ל- 93. בגדול אפשר להבין שרובינסון מאוד אוהבת את הטרואר הישראלי, שמעניק ליין ייחודיות חרף היותו בעל אלכוהול גבוה יחסית והשימוש בעץ מוגזם. היין, ובעיקר הבלנדים, מרתקים ומתאימים לאוכל.

בין השורות אפשר לקרוא את העדפתה ליינות הרי יהודה. יינות בסגנון ארקדי פפיקיאן נדחקים לשוליים, ויינות שנעשים על ידי ייננים צעירים מרתקים בעיניה. יינות של צרעה, קסטל, פלם יתיר, ספרה, רקנאטי, ויתקין, שאטו גולן, בר מאור, גבעות – זוכים בציונים של 90 פלוס. הקו מאוד ברור: היא מזהה טרואר משובח, ייננות נקיה ומוקפדת, אין עיגולי פינות בחומר גלם, פחות בומבסטיות.

חביות מוכנות לפעולה
חביות מוכנות לפעולה. צילום pixabay

4: בתולה, בעולה והקשר ליקבי ישראל

ככה זה בחגים, יש דברים שמתעכבים. את הסיפור הזה שמעתי מרב עוד לפני ראש השנה, אך לא היה מדור. אז הנה זה עכשיו, ובסרטון למטה תוכלו לצפות ולהבין במה מדובר. הסיפור הוא הרב ישראל לאו, לשעבר הרב הראשי לישראל והרב של תל אביב-יפו, ויושב ראש יד ושם, שהעביר שיעור תורה בו הוא מסביר איך בודקים האם האישה בתולה, כשרה וראויה לנישואין, לעומת הבעולה – זאת שקרום בתוליה נבקע והיא טמאה ולא כשרה לתלמיד חכם שיבוא עליה ויעשה בה מעשה.

לשם כך לא צריך גניקולוג מוסמך. בסך הכל צריך חבית יין שמעליה יש להושיב את האישה פסוקת רגלים וערומה כמובן, ולאפשר ליין להתנדף מעלה מעלה. כאשר מריחים מפי האישה את ריח היין, אז ידוע לכל כי היא אינה בתולה, מאחר וקרום הבתולין שלה בקוע ומאפשר לריח לעבור למעלה. במידה ולא מריחים מפי האישה את ריחו של היין, אז ללא ספק מדובר באישה צדיקה, בעלת בתולין כשרים למהדרין, המחכים לאחד והיחיד שיבקע אותה.

לא, אנחנו לא באחד באפריל ולא זו לא מצלמה נסתרת. מדובר בהרצאה, בשיעור מאוד רציני של הרב לאו. להושיב אישה ערומה על חבית יין ולפסק את רגליה, על זה היה השיעור.

אם כבר ביין עסקינן, אולי כדאי להחכים אותנו יותר, ולציין את סוג היין המתאים, מאיזה זנים, איזה חבית עדיפה, וכמובן זמן הם זמן יישון היין בחביות ישנה את ריח היין במבחן חשוב זה? מה אומר כבוד הרב על חבית יין משנת שמיטה? מה גורל חבית זו לפי דעתו, ומה עם יין לא כשר – האם הוא ימלא את ייעודו, או שמא זו סוגיה אחרת? אלו הן כמובן שאלות היפותטיות לאדם פתטי, עליו אנו צריכים לומר : אוי לך, אוי לתורתך, אוי לצאן מרעיתך.

לקראת צום יום הכיפורים, הנה ממני תפילתה של המשוררת יונה וולך בספר השירים שלה “צורות”:

תָּבוֹא לִשְׁכַּב אִתִּי כְּמוֹ אֱלֹהִים, רַק בָּרוּחַ, עַנֵּה אוֹתִי כְּכֹל שֶׁתּוּכַל הֱיֵה לֹא מֻשָּׂג לְעוֹלָם

הַנַּח לִי בְּסִבְלִי אֶהְיֶה בְּמַיִם עֲמֻקִּים לְעוֹלָם לֹא אַגִּיעַ לַחוֹף. גַּם לֹא בְּמַבָּט לֹא בְּהַרְגָּשָׁה

אוֹ בְּמַבּוּל, מַיִם לְמַטָּה וּמִלְּמַעְלָה, לְעוֹלָם לֹא שָׁמַיִם אֲוִיר פָּתוּחַ, הַמָּקוֹם הַפָּתוּחַ הֲכִי סָגוּר בָּעוֹלָם

מָקוֹם פָּתוּחַ תָּמִיד מָקוֹם סָגוּר פָּתוּחַ, לֹא פָּתוּחַ וְלֹא סָגוּר, כְּלוֹמַר סָגוּר פָּתוּחַ, כְּלוֹמַר לֹא סָגוּר וְלֹא פָּתוּחַ. לְעוֹלָם שֶׁלֹּא אֲדַמֶּה לִרְאוֹת מִלְּמַעְלָה אֶת הַכֹּל לִרְאוֹת מִלְּמַעְלָה אֶת הַנּוֹף הֱיֵה רַק רוּחָנִי

כְּאֵב נָקִי וּמְבֻדָּד כִּצְלִיל כְּאֵב לְעוֹלָם שֶׁלֹּא אֶגַּע לְעוֹלָם שֶׁלֹּא אֵדַע לְעוֹלָם שֶׁלֹּא אַרְגִּישׁ מַמָּשׁ

אַף פַּעַם לֹא מַמָּשׁ, כְּמוֹ כֹּל הָאֵלֶּה שֶׁלְּךָ,

תָּמִיד בַּדֶּרֶךְ.






2 תגובות

  1. ומה? גברת רובינסון לא הזמינה אתכם אכול ושאטו המשפיעים בה’ הידיעה על ענף היין? ומה? אתם בטוחים שיש לכם אלפי קוראים ואתם בטח חושבים שאתם משפיעים. מה שכן אתם “קוץ בתחת לרבים בתעשייה”

כתבו תגובה