1: וירוס בריח של סלמי
תמונות שפרסם השבוע בפייסבוק היינן עמיחי לוריא מיקב שילה, היכו גלים בתעשיית היין והחזירו לתודעה את מה שקורה בשקט בשקט ובשיטת הסלמי: יותר ויותר כרמים בכל רחבי הארץ הופכים לחומים. לא, זה לא בגלל סוף עונת הבציר. וירוס ליפרול 3 עושה שמות, ולא פוסח על אף חלקה. כרם בן זמרה, הכרמים בכפר שמאי, אלקוש ודישון, בכולם הווירוס משתולל. גם כרמי רמת הגולן כגון כרם שעל, כרם עמק הבכא וכרם נווה אטי"ב, מראים נגיעות. באזור המרכז: כרמי הרי יהודה, אזור גדרה, ועד הנגב. הווירוס לא בוחל בכל אמצעי, ומושרש בקרקע בצורה מסיבית. פתרון כימי או ביולוגי אין בנמצא. אפילו טוב ליבו של אלוהים לא מעניק סעד, גם כשמדובר בכרמים ביהודה ושומרון. אף תקציב מעל השולחן או מתחת לשולחן לא עוזר. הפתרונות של משרד החקלאות לא ממש מתוקצבים ממשלתית, וכל העסק של עקירת כרמים, חיטוי קרקע ושתילת כרמים חדשים, נופל על הכורם או על היקב שהכרמים בבעלותו. גם כל ההפסד של שנות התבגרות השתילים עד להכנת יין, לא נלקח בחשבון מבחינת עלות, ורק יקבים שיש להם אורך נשימה יוכלו לעשות זאת.
השאלה היא האם בכלל למישהו באיזשהו משרד ממשלתי יש בכלל עניין בייצור יין מקומי. היבוא זמין ומאוד זול, הכנסות המדינה ממיסים מאוד מינוריות. גם היצוא שולי מבחינת דולרים, אז בסך הכל, כן יעשו יין לא יעשו יין – את מי זה מעניין? לממשלה לא אכפת מכמה אלפי אנשים שמשתכרים מהענף הזה. מבחינתם הם בדיוק כמו מפעל אחר שפושט את הרגל. החקלאים מקסימום ישתלו זיתים או גידול אחר.
מה כן אפשר לעשות? הגיע הזמן שייפגשו ארבעת הגדולים: מנכ"לי יקב טפרברג, רמת הגולן, ברקן סגל, כרמל; ארבעת הבינוניים: בנימינה, דלתון, רקנאטי, תשבי; גם איגוד יקבי הקוורטט (קסטל, צרעה, פלם וספרה), ואיגוד יקבי הבוטיק. יישבו ויעשו חושבים מה חובה לעשות על מנת להציל את הענף. לא תהיה ברירה אלא לצרף גם יקבי השטחים, כי להם יש לובי בכנסת ולהם יש את השרים שמעבירים תקציב בלי הרבה בירוקרטיה או חוק, ומאפשרים לקבל החלטות אופרטיביות. אולי לחלק את הארץ לאזורים ולקבוע לוחות זמנים של עקירות וחיטוי במקביל (זוכרים את מבצע חפיף של כלבוטק למלחמה בכינים?), אולי לגייס את מועצת גפן יין ולתת לצחי דותן משימה לאומית עם תקציב ראוי רק לצורך זה. יש מה לעשות. צריך רק להתאחד ולגלות אחריות לענף. יש הזדמנות. יש מנכ"לים חדשים ביקבים, והם אולי כן מסוגלים לעשות משהו בנידון בלי הרבה אגו.
שלום בלייר, בעבר מנכ"ל יקב רמת הגולן, הגיב
מדוע אינך מזכיר את הפעילות של יקב רמת הגולן? הוא היחיד שעשה מעשה, בהשקעה של מיליונים. ייבא חומר ריבוי נקי מצרפת, הקים חלקת אם, חלקת ריבוי, ולבסוף משתלה. היקב החליף כבר את רוב כרמיו וממשיך הלאה. התגובה של ויקטור שונפלד וגבי סדן שהובילו את זה מקצועית לפני למעלה מעשור, חסרה כאן. יש מה לעשות! ביקב רמת הגולן עשו זאת. את הבעיה צריך לפתור ברמה של מדינה. עשו זאת במדינות שונות, לא אצלנו.
תשובתו של אלון גונן
ביקשתי את התייחסות היקב לכתבה. לצערי היקב העדיף לא להתייחס. קטונתי מלהבין את הנפשות הפועלות שם.
2: טעימת יינות עולם – קליפורניה הבוערת, אקרמן
חברת אקרמן מתמחה באלכוהול וביינות מהעולם. אין באמתחתה אף לא יקב ישראלי אחד, ועיקר התמחותה ביינות יבוא. כבר שנים מנסים בחברות יבוא שונות לייבא יינות קליפורניים שעלו לכותרות עקב שריפות הענק שהשתוללו בשבועות האחרונים באזורי נאפה וסונומה, ואיפשהו ליינות הללו אין ממש הצלחה גדולה בישראל. השבוע הוזמנו לטעימה של מספר יינות חדשים מקליפורניה, וטעימה זו הצליחה להבהיר לי מדוע קליפורניה לא ממש משגשגת בישראל, אף על פי שהיינות שלהם טובים.
אם אנחנו בוחנים את השכלתם של הייננים בארץ, אנחנו יכולים לזהות באחוזים גבוהים מאוד שרובם רכשו את השכלתם בקליפורניה (נאפה וואלי). אזור הגידול של הכרמים בקליפורניה מאוד מזכיר את האזור שלנו, וכמובן גם מזג האוויר. אני חושב שכאן בעצם טמונה התשובה לאי הצלחת היינות הללו אצלנו. הם פשוט מאוד דומים בטעמים, באחוז האלכוהול, בשימוש בעץ ובטכניקת היינניות, ליינות הישראלים. כאשר טועמים יינות מקליפורניה מרגישים שטועמים עוד יין ישראלי, אז בעצם למה לא לשתות את המקור כחול-לבן. כאשר נמאס לחובבי היין מעוד יין ישראלי, הוא מחפש משהו שונה, מרתק, טעמים אחרים, טכניקות אחרות, שימוש בזנים אחרים, ולא עוד copy paste של אותו יין. המחיר בדרך כלל גם כן נמצא באותה קטגוריה, ואם לא טועמים יין משובח ואיכותי במחירי VFM (תמורה לכסף – תל"כ), אז אין ממש צורך לרוץ ולחפש יינות קליפורניים. היינות שאקרמן מביאים לארץ עברו ביקורת ובחירה של סומלייה החברה, נגה סמילוביצי.
יקב Beaulieu Vineyards – BV – בולייה ויניארדס
שרדונה 2015 – 4 חודשים בחבית. 13.5% אלכוהול. יין שרדונה קלאסי, מאוד טכני, ועם כל מה שצריך להיות בשרדונה קליפורני. יש בו קצת ובמידה מהכל. חמיצות, פרי, עץ, ההפתעה הקטנה באפטר טייסט עושה את היין הזה לטוב מאוד. מתיקות שעוטפת את חלל הפה וממאנת לעזוב. יופי של יין. מחירו 70 ₪.
קברנה סוביניון סדרת המייסדים 2015 – 14% אלכוהול. שימוש בחביות אלון אמריקאיות וצרפתיות. יין בומבסטי, עשיר בריחות ובטעמי פרי. בשל, אבל מאוד מאוזן. עשבי תיבול טריים ומרירות קלילה שמרגיעה את המתיקות. עושר טעמים לאורך כל הדרך. יופי של יין. מחירו 70-75 ₪.
לסיכום: יקב BV מעניק יינות בומבסטיים, שחובבי הקו הקליפורני הקלאסי יתחברו אליהם. אין כאן משהו שונה שאנחנו לא מכירים, אבל יש כאן ללא ספק שימוש בחומרי גלם משובחים, ויד שעשתה יין נקי.
יקבי Sterling – סטרלינג
סוביניון בלאן 2016 – שילוב של נירוסטה וחביות עץ. היין לא עבר תסיסה מלולקטית. 13.5% אלכוהול. מתאפיין בארומות של פרי בשל – אגס ומלון כתום, ליים ומעט פסיפלורה. חמיצות טובה. מחירו 115 ₪. זה לא יין שצריך להיות בליגת המחירים הזו.
שרדונה וינטרס קולקשיין 2015 – היין עבר תסיסה מלולקטית, 13.5% אלכוהול. יין שומני בערסול, ריחות חמאה שמשתלטים על הפרי. היין משחרר טעמי פרי דחוסים ולא תמיד מאוזנים. בפה היין נגמר מהר, ולא משאיר רושם מלבד שעמום. מחירו 80-85 ₪.
קברנה סוביניון וינטרס קולקשיין 2015 – פה כבד, דחוס בטעמי ריבה בשלה. המון טעמים של סוכריה. יין שמזכיר את יינות יקב רמת הגולן המאוד עשירים בפרי מעיק. מחירו 80-85 ₪.
לסיכום: יינות בסגנון ישראלי רמת גולני, פרי ספר המתכונים של היינן ויקטור שונפלד.
יקב Beringer – ברינג'ר
Beringer Main & Vine Cabernet Sauvignon 2015 – עם 13.5% אלכוהול. צבע אדום עמוק ומבהיק. ריחות של פירות בשלים עם נגיעות ווניל. בפה פרי שחור בשל, חמיצות מצוינת. יין שצריך לצנן מעט על מנת להוריד מכבדות הפרי. זה יין בעל אופי ישראלי לחלוטין, מהסוגים של הר חרמון, יסמין של רקנאטי ,או סדרת אימפריישן של טפרברג. מחירו 49 ₪.
Beringer Main & Vine Merlot 2015 – עם 13.5% אלכוהול. גם כאן ריחות מתוקים בשלים. בפה יין רך, ועדין קטיפתי, עם פרי בקדמת הפה. מתיקות מאוד נעימה, בקצוות טעמים חרוכים. מרלו מאוד משמח, גם כן מאוד סגנון ישראלי. מחירו 49 ₪.
Beringer Main & Vine Chenin Blanc 2015 – יין חצי יבש, 13.5% אלכוהול. צבע זהוב בהיר. ריחות של פירות הדר בוסריים, מלון ירוק, המון ג'ינג'ר. גם בהיותו חצי יבש, בפה יש רעננות נפלאה, חמיצות טובה, פירות שמשלימים זה את זה (משמש, אפרסק לבן, אשכוליות ומלון). יין מאוזן, מפתיע באיכותו ובמורכבות הטעמים בו. שאנין בלאן שעושה בית ספר לכל מנסי השאנין בארץ. 49 ₪ זה מחיר מדהים ליין הזה.
לסיכום: יינות יקב ברינג'ר הללו מאוד דומים ליינות הישראלים במחירי 35-50 ₪ לבקבוק. אין בהם משהו יוצא דופן. הם מאוזנים, מתאימים לאוכל ישראלי, ובמחירים הללו אפשר לנסות להתחבר. השאנין בלאן זו הברקה של הסומליירית נגה, ואם מצאת כזה יין בכזה מחיר, אולי את צריכה לפשפש ולחפש דברים שהם לא עוד קברנה או עוד מרלו, מהם יש לנו בשפע.
3: טעימות יינות ישראלים בני עשר שנים
2007 הייתה שנה טובה בפרמטרים של מזג אוויר ויבול. חזרנו ליינות הללו לאחר עשור.
יקב שאטו גולן – סירה 2007, יינן אורי חץ
יין מענבי סירה בתוספת קטנה של מורוודר. 14.6% אלכוהול, 12 חודשי חבית. צבע סגול בוהק, שוליים מעט חומים. עושר תבלינים בוקע באף, נקיים וארומטיים. בפה פרי שחור עוצמתי, דחוס עדיין. לאחר חצי שעה בכוס היין נרגע, ואם חשבתי שמדובר בהתחלה בסירה שלוקח אותי לצרפת, אז העולם החדש זועק ואוסטרליה כבשה. היין נהיה נינוח, הפרי מדבר ונמצא בקדמת הפה, קרירות מקסימה. אפטר טייסט שזועק אוכל. יין בן עשר שמבקש שתעזבו אותו לעוד עשור בבקבוק.
יקב הר אודם – מרלו וולקני 2007, יינן מיכאל אלפסי
יין מלוטש ומרוכז. ריחות של דובדבנים, עשבי תיבול, בפה טאנינים עוצמתיים, ריבת פטל, שוקולד מריר ועץ אלון קלוי. יין מדהים.
יקב רמת הגולן – גמלא שרדונה, יינן ויקטור שונפלד
4 חודשי חבית, 14% אלכוהול. צבע צהוב נחושת. באף וניל עדין עם מעט בננה ופירות הדר, לאחר מספר ערסולים יוצאת חמאה עדינה מתקתקה. בפה תפוחים צהובים ולימון בשל. מינרליות מפתיעה ברעננות שלה. לאחר כמה דקות היין נגמר, אבל ללא ספק מדובר בהפתעה גמורה ליין מסדרת גמלא. זה יין שלא אמור להחזיק יותר משלוש שנים. שאפו.
יקב עמק האלה – קברנה סוביניון VC 2007, יינן דורון רב הון
קברנה סוביניון עם תוספת של 10% מרלו ו- 5% פטיט סירה. 17 חודשי חבית. 14% אלכוהול. צבע אדום אטום מבריק. באף פרי שחור נקי, בשל, ארומטי מאוד, רוזמרין וטימין, ריחות אדמה. בפה עושר של טעמי פרי אדום, קפה, שוקולד מריר, אספרסו, מעט סיגאר בקצוות. אפטר טייסט קשוח. יין מרשים.
יקב כהנוב – פטי וורדו 2007, יינן אבי כהנוב
יין כהה שחור מבריק. באף בוקעות הסיגליות, נגיעות של מיורן טרי, זיתים שחורים. בפה טעמים מאוד נדיבים של דובדבנים, תה שחור ומעט ליקריץ. חמיצות משובחת. אפטר טייסט גירי מקסים, עם עשבי תיבול יבשים ופירות שחורים.
יקב ויתקין – קריניאן 2007, ייננים דורון ושרונה בלוגולובסקי
15 חודש חבית. צבע סגול שחור מבריק. באף פירות שחורים מתובלים, ריחות אדמה ומנטה, שנפתחים לאחר כמה דקות. בפה היין סמיך ושומני. טעמים דומיננטיים של שזיף סגול ופטל שחור, עשבי תיבול רטובים כתושים, נענע ושומר. סיום מאוד ארוך, עם טאנינים חוצפנים שתוקפים.
יקב רקנאטי – קברנה סוביניון 2007, יינן גיל שצברג
צבע אדום-חום. ריחות נקיים וטובים של עשבי תיבול ופרי אדום. בפה היין ריבתי שמראה סימני עייפות, אבל שתי והיה מאוד מהנה.
יקב אמפורה – מקורה מרלו ברברה 2007, יינן דוד בר אילן
היין הטוב ביותר בטעימה. חי, בועט, עושר טעמים, ונראה כאילו הזמן לא נגע בו. שילוב נפלא של פרי בשל עם חמיצות. שאפו.
יקב תשבי – מרלו אסטייט 2007, יינן גולן תשבי
ריחות של פרי בשל, ליקריץ, שוקולד. בפה היין משחרר טעמי דובדבן ועץ משובח. יופי של מרלו.
יקב גבעות – מחול כרמים 2007, יינן שיבי דרורי
בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק 2007. ריחות מרתקים של פרי שחור, אגוזים קלויים, מרווה ומנטה. בפה היין עוצמתי, חמיצות טובה, מינרליות, פרי בשל עם טעמי עץ קלוי, אפטר טייסט חמאתי מאוד. יופי של יין.
יקב אבידן – Full wine 07 פרינג', ייננית צינה אבידן ז"ל
בלנד של קברנה סוביניון – 60%, ופטיט סירה – 40%. צבע אדום בוהק. ריחות נקיים של פרי אדום, מעט חבית, ווניל ואורן. בפה היין עשיר בטעמים. היין כל הזמן עובד, כשעם כל ערסול משתחררים עוד ועוד טעמים. יין חסר מנוחה, שנותן בכל לגימה עוד ועוד טעמים מרתקים. עשר שנים והיין כמו שד בבקבוק שיכול להישאר שם עוד. המון אהבה יש ביין הזה. מתגעגעים לצינה.
לסיכום: עשר שנים של יקבים ישראלים מובילים, הראו לנו כי חומרי גלם שמטופלים נכון מחזיקים מעמד. אחת הבעיות המרכזיות שזיהינו, זה שימוש בפקקים זולים ולא ראויים. מרבית הפקקים נשברו כשחלצנו אותם, וחבל.
