השבוע בענף היין 134: 3 אמפורה 3 קלו דה גת 1 ויתקין 1 יוסי אייזיקוביץ' ו-0 לגו-מיו

ברוח המונדיאל המדור השבוע מרוכז במספרים ותוצאות: חילופי יינן 1 ביקב הבוטיק מצודה, טעימת 3 יינות רוזה של אמפורה, 3 יינות של יקב קלו דה גת, ולצערנו ציון 0 בתחום היין למדריך המסעדות גו-מיו ישראל שפורסם השבוע

משהו בלבנים של קלו דה גת מוזר והארומות משתלטות ולא מאפשרות לטעמים לבוא לידי ביטוי. צילום דוד סילברמן dpsimages
משהו בלבנים של קלו דה גת מוזר והארומות משתלטות ולא מאפשרות לטעמים לבוא לידי ביטוי. צילום דוד סילברמן dpsimages

1: יקב מצודה –  חילופי יינן

היינן יוסי אייזיקוביץ' בתערוכת סומלייה 2017. צילום איל גוטמן
היינן יוסי אייזיקוביץ' בתערוכת סומלייה 2017. צילום איל גוטמן

היינן יוסי אייזיקוביץ' עוזב את יקב מצודה אחרי שבעה בצירים, ומפנה את מקומו ליינן אברהם פוזן מיקב מודיעין לשעבר. ליינות יקב מצודה התוודעתי לפנישנה בתערוכת סומלייה, בסוג של מיני-מסיבת עיתונאים שהיקב ערך באמצע ההמולה. יינן צעיר עם כיפה שחורה על הראש הציג את היינות, ואני רק  רציתי שהעסק יסתיים, כי מה עכשיו איזה דוס מירושלים רוצה מהחיים שלי. ואז בום, כמו רעם ביום בהיר – היין בבקבוקים היה מרשים, מוקפד עם נגיעות קטנות של תחושת אובדן חושים עם כל לגימה ולגימה, וקצת היה קשה כל המסביב.

2011 הייתה שנת הבציר הראשונה של היקב, ונכון להיום מייצרים שם כ- 20,000 בקבוקי יין משתי סדרות: מותג "רזיאל" – הסדרה המרכזית של היקב. יינות זניים ושהתבגרו בחבית לא פחות מ- 18 חודש, מותג "הר איתן" – סדרת הדגל שיוצאת רק בשנים נבחרות, וכוללת  בלנדים שהתבגרו בחבית לפחות 24 חודשים. מה שמאפיין את יינות מצודה והקו של אייזיקוביץ', הוא שיש ביטוי זני ומיצוי מקסימלי של טעמים וארומות ביינות שלו.

אנו מאחלים ליוסי, וכמובן לאברהם.  הצלחה בהמשך הדרך.

2: רוזה אמפורה – שלישייה תמיד עשתה לי את זה

ביקב אמפורה השיקו לאחרונה שלושה יינות רוזה מבציר 2017, ומבחינתי זו פסק דין חלוט שזהו; תם עידן ארקדי פפיקיאן ביקב. בשנת 2009 הוציא ארקדי את הרוזה הראשון של אמפורה, בלנד של 50% קברנה סוביניון, 30% מרלו, ו- 20% שיראז. זו הייתה תחילתה של התפרצות יינות רוזה בארץ, וכל יקב הרגיש חובה להוציא יין כזה לשוק. לא תמיד עם מספיק ידע או עם אמצעים נכונים, לא תמיד עם חומרי גלם איכותיים, אבל אנו העיתונאים היינו סבלניים, והביקורות ברובן היו מחמיאות. זאת למרות שב- 90% מהמקרים רמת החמיצות מצד אחד, או המתיקות הבומבסטית מאידך, העידו על יינות בינוניים ומטה. אבל אלו היו חבלי לידה, ועם השנים ודרישת השוק, יינות הרוזה השתפרו לאין שיעור.

כשקיבלתי את שלישיית רוזה אמפורה, לא יכולתי שלא להרים גבה ולשאול את עצמי, האם יש פה קפיצת מדרגה או עוד שלב של התפתחות של התינוק הזה, ועכשיו מחפשים להגיש לנו רוזה בעל אופי טרוארי. האם הגיע זמנו של הרוזה הישראלי להיות מאופיין, עד כדי כך שנוכל להרגיש ולהתפעל מההבדלים המשמעותיים של הקרקע ומזג האוויר והעבודה הייננית ביקב? האם מעמדו של הרוזה צריך להשתנות, ובעצם מה מעמדו? הוא אף פעם לא היה משהו שהתייחסו אליו ברצינות. בתפריטי המסעדות כמעט לא היה קיים. כמתנות לעובדים בחגים לא העזו לתת אותו, אפילו למסיבות על האש לא לקחו אותו. הרוזה היה בשוליים, סוג של יין לא יין.

אז שלישיית אמפורה כוללת את הראשון והמוכר: בלאן דה נואר מאזור הכרמל, עשוי מבלנד של קריניאן, סירה ומרלו. בסך הכל מאוד מאוזן ונעים לשתייה. הרוזה השני עשוי רק מזן הקריניאן מהכרמל, ולא – הוא לא הפיל אותי או העניק לי חוויה טרוארית, שאני יכול לשים את האצבע ולומר כי יש פה משהו שונה ואולי מרגש. השלישי הגיע מרמת הגולן. עשוי מברברה וסירה, ומבחינתי הוא הכי מעניין, כי ענבי הברברה עושים את העבודה עם המון פרי ורעננות מצוינת, שלא מפריעה ליובש ולעפיצות המקסימה.

אז לסיכום: ביקב אמפורה יצאו מגדרם ושחררו לשוק שלושה סוגי יינות רוזה. מהלך קצת לא מובן, אבל יצאו. אין ממש איפיוני טרואר. אין שוני גדול בין יין ליין, שאפשר להגיד שיש פה איזו קביעה. אולי הדבר נעשה רק אפילו כדי לומר 'היינו ראשונים שעשינו זאת, והשאר יגיעו אחרינו'.

המחיר 75 שקלים לבקבוק. VFM (תל"כ – תמורה לכסף) בשביל הקטע ובשביל החוויה; אחרת ה- VFM לא צריך לעבור את 50 השקלים.

3: מדריך גו-מיו ישראל – מביך, נטול הבנה ואפילו מבזה

מסעדת חוות צוק - "מספקת את שירות היין הטוב ביותר" בישראל? צילום אלי כרמי מתוך דף הפייסבוק
מסעדת חוות צוק – "מספקת את שירות היין הטוב ביותר" בישראל? צילום אלי כרמי מתוך דף הפייסבוק

מדובר במדריך מסעדות (גם אינטרנטי) שנוסד בשנת 1969 על ידי שני צרפתים (Henri Gault ו- Christian Millau). המדריך נכתב במקביל למדריך מישלן היוקרתי והוותיק, שבעצם היה סוג של מילון מקוצר למסעדות, עם הרבה סימנים והמלצות של מומחים עלומים. מה שייחד את מדריך גו-מיו, הייתה פנייתו לקהל יותר צעיר, שאהב את חוש ההומור בכתיבה במדריך. ברבות השנים יצא גם מדריך גו מיו למסעדות ישראל, בהובלתו של אביטל ענבר, וב- 2003 הפסיקו בגו מיו לכתוב על מסעדות בישראל.

והנה השנה התבשרנו ששוב פוקדים אותנו אותם מבקרים, והמדריך יצא השבוע לאור בריבוי פורמטים – מודפס ודיגיטליים, ובריבוי שפות. אין לי עניין לכתוב על הבחירות של השפים או המסעדות, או כל מיני ממציאי גלגל – על זה תוכלו לקרוא כאן. אבל הבחירה במסעדת "חוות צוק" בתל אביב לתואר המסעדה המספקת את שירות היין הטוב ביותר, היא מגוחכת, מבזה ופשוט לא מתקבלת על הדעת. היא מראה את חוסר ההבנה במושג "מספקת את שירות היין הטוב ביתר". על מה מדובר? על מסעדה שכונתית ברמת אביב החדשה, שמבוססת על בשר (משובח, כי אני אוכל שם לפעמים). אבל מבחר היינות שעל הקיר לא ממש מספר איזה סיפור. אלה בעיקר מותגים שחייבים להיות. לא נראה שמישהו שם חשב על היין ותפקידו לצד האוכל. היינות נמכרים כמו בחנות יין. כל אורח בוחר בקבוק במחיר חנות (מופקע, לטעמי), וזהו, אין תפריט יין עם הסבר, אין מבחר של יינות פתוחים למזיגה לכוסות, או יינות שמתחלפים לפי האוכל שמתחלף שם די הרבה. אין שירות סומלייה – אחד הדברים העיקריים שצריך לבדוק אם מכתירים את המסעדה בתואר כזה.

האם מבקרי מדריך גו מיו לא ביקרו במסעדות כמו הטרקלין, הוטל מונטיפיורי, טוטו, יפו תל אביב, נורמן? ויש עוד, ולא רק בתל אביב. לא ברור לי מי החליט, מי ניווט, מי שלח או מי מימן. מה שבטוח הוא שתעשיית היין הישראלית צריכה לגחך על המלצות המדריך. ביזיון.

4: יקב קלו דה גת –  מתחת לרדאר

משהו בלבנים של קלו דה גת מוזר והארומות משתלטות ולא מאפשרות לטעמים לבוא לידי ביטוי. צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

קלו דה גת בקיבוץ הראל, בין בית שמש לרמלה, הוא יקב שנמצא מתחת לרדאר, בלי יחסי ציבור או השקות או פרסום. היקב נמצא באחד המקומות היפים ביותר בארץ, ועורך טעימות יינות לאורחים המגיעים על פי תיאום מראש.

שרדונה 2016 – ארומות של עשבי תיבול, גרדת תפוז ומעט אשכולית. בפה טעמי אגס והדרים, מגובים בחומציות לימונית. גוף בינוני ומרקם שמנוני. הבעיה זה האיזון בין העץ לפרי, ולצערי יש השתלטות מעיקה שלא מאפשרת מקום לרעננות. מחירו 164 שקלים. האם VFM? צעיר מדי ולא מאוזן למחיר הזה.

שנסון לבן 2016 – שרדונה, סמיון, ויונייה. כבר במזיגת היין לכוס מתפרצות הארומות של פירות ההדר לכל עבר. אשכולית, תפוז, קלמנטינה; הכל בסוג של תרכיז או תמצית הדרים. מדי פעם יש עקצוץ של ליצ'י ומנגו. היין מאוד מרענן בפה, והחומציות נפלאה. הבעיה היא שיש השתלטות די מעיקה של ארומת הדרים, וחבל. מחירו 99 שקלים. VFM? אם תשימו סודה בכוס, תיהנו משפריץ נחמד.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

הראל קברנה סוביניון 2014 – לקברנה סוביניון הוסיפו 6% מרלו ו- 5% פטי וורדו. יין שמציע המון קסיס ופירות דובדבן. שפע של עשבי תיבול. עושר טעמים עם גוף בינוני, שמעניק חמאתיות וגמישות. יופי של יין. מחירו 129 שקלים. VFM? יין שמחירו צריך להיות דו ספרתי.

לסיכום: משהו בלבנים של קלו דה גת מוזר, והארומות משתלטות ולא מאפשרות לטעמים לבוא לידי ביטוי. בשרדונה העץ דחוס ומעיק, ובשנסון ריח תמצית ההדרים ששולט. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו, כזה שנתן את האופי הזה ליינות, הם שמרים מסוימים שהשפיעו על הארומות בכזו קיצוניות בתירוש.

5: ביקורת יין – יקב ויתקין שורשים 2008

יורם גלאי ז"ל. צילום מאתר היקב
יורם גלאי ז"ל. צילום מאתר היקב

היין מוקדש לזכרו של יורם גלאי המנוח, איש חברת הכרם. בלנד מענבי קריניאן, פטיט סירה, סירה, פטי וורדו ומעט קולומברד. 20 חודש בחבית 350 ליטר. יין בן עשר שנים, שמכיל בתוכו תמצית מופקרת, חושנית ואקזוטית של ענבים משובחים וצפופים. פירות אדומים אינטנסיביים בשלים, תבלינים יבשים וריחות של פרחים טריים, לצד עלי דפנה ומנטה. טאנינים מוצקים וחומציות עסיסית, מעניקים ליין זה אישיות ייחודית ופוטנציאל ההזדקנות של עוד עשור לפחות.

 

 

עוללות

עצה למשפחת ייננים אוסטרלית שנכשלה בהנפקה בארץ

משפחת קאסלה (Casella) שהיגרה מאיטליה לאוסטרליה, נטעה בשנת 1965 כרמים באזור ניו סאות' וויילס, וב- 1969 הצטרף היקב שלה, בעל המותג הידוע Yellow Tail. השבוע קראנו בדה מרקר על כישלון הנפקה ראשונית (IPO) בבורסת תל אביב, של רותם אנרגיה – שותפות חיפושי והפקת נפט מפצלי שמן, הנשלטת על ידי משפחת קאסלה. ואנחנו שואלים את בני המשפחה: למה לכם להסתבך בתחום שנוי במחלוקת, בו אמנם החלומות גבוהים אך מימושם נמוך? אם אתם מחפשים מתכון בטוח להפסד כסף בישראל, השקיעו בנטיעת כרמים ובהקמת יקב גדול בו תוכלו לייצר יין "זנב צהוב" כחול-לבן.

26-27.6: הזמנה ללא תשלום לתערוכת פרש אגרומשוב במרכז הירידים

כורמים, ייננים, שפים, טבחים ומסעדנים וחובבי יין, אוכל ובישול, מוזמנים ללא תשלום לתערוכת התוצרת החקלאית פרש אגרומשוב שתתקיים במרכז הירידים בימים ג'-ד' 26-27 ביוני. התערוכה היא האירוע הגדול בישראל לשיווק תוצרת חקלאית, תוך מיקוד באפשרויות השיווק והרווח של החקלאים, ומיתוג התוצרת החקלאית להגברת תדמית ורווחיות. התערוכה עוסקת בנושאים חשובים של ביטחון מזון, בריאות הציבור, יכולת הציבור להבחין בין טוב לרע בתוצרת חקלאית טרייה, וכן בנושא שאריות חומרי ריסוס במזון. התערוכה מפגישה בין מגדלי תוצרת חקלאית טרייה לבין קניינים, סיטונאים, יצואנים ויבואנים של שיווק תוצרת חקלאית טרייה ומשווקים מהארץ ומחו"ל. צפויים להגיע אליה אלפי מבקרים ממגוון רחב של תחומים ומגזרים במשק.

הירשמו כאן ללא תשלום






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה