השבוע בענף היין 139: יקבים ביקורות יין ומנהל היקב שרוצה להיות ראש עיר

השבוע בלי וירוסים ובלי מהפכות ומידע מהחדרים האחוריים ולשכות מנהלי היקבים – פרט למועמדות בוקסר לראשות עיריית נס ציונה. בסופו של דבר מדובר ביין, והשבוע רשמים מיקב שטרן, היינן עמית טולדו, יקב נטע, טפרברג, יקב טורא, וגם קצת חו"ל

רגע לפני שעמית טולדו נסע לבציר ביקב גאיה בסנטוריני הוא שיחרר שני יינות מרתקים. צילום Marco Mastrandrea
רגע לפני שעמית טולדו נסע לבציר ביקב גאיה בסנטוריני הוא שיחרר שני יינות מרתקים. צילום Marco Mastrandrea
אולי הגיע הזמן ליקב משפחתי קטן?
הוא רוצה להיות ראש עיר. היא מסתפקת באיש הענבים. צילום אלירן אביטל

1: כבוד ראש העיר בוקסר

שמואל בוקסר, לשעבר מנכ"ל יקב ברקן סגל, ומי שהפך יקב קטן ליצרן היין הגדול ביותר בישראל, ועשה זאת במקביל לדרגת סגן אלוף פעיל במערך המילואים של צה"ל, וכמפקד יקל"ר (יחידת קישור לרשות) בפיקוד העורף, החליט להתמודד על ראשות עיריית נס ציונה. זה המקום בו צמחה השושלת המשפחתית שלו, החל מסבו ועד ילדיו ונכדיו. דור חמישי למייסדי נס ציונה, ונכד לסב ששימש כמוכתר המושבה נס ציונה עוד בתקופת השלטון הבריטי. בוקסר כותב כי הוא מתרגש לחזור ולשרת את העיר הזו, ורואה בהכרזתו על החלטתו להתמודד על ראשות העיר, מימוש צוואה משפחתית וסגירת מעגל היסטורית. לא פחות. אז "אני רץ", מכריז בוקסר. "ב- 30 באוקטובר אהיה ראש העיר שלכם".

מערכת אכול ושאטו מברכת על ההחלטה ומאחלת לשמואל בוקסר ניצחון, ואנחנו מבטיחים כי השמפניה עלינו.

ג'וני שטרן. צילום ישראל פרקר
ג'וני שטרן. צילום ישראל פרקר

2: יקב שטרן – יינות מרתקים, מאוזנים וחצופים

ביום שישי שעבר העמסתי את חמותי שתחיה, ואמרתי לה: 'נוסעים לסוף העולם ואז פונים שמאלה לקיבוץ תובל, לשתות קצת יין. אני צריך אותך נהגת בדרך חזרה', ועם הנהיגה שלה זה יכול להיות אפילו סוף העולם באותו יום פעמיים. נסענו והגענו. זו פעם הראשונה שאני נמצא ביקב של ג'וני שטרן, והאמת שהופתעתי מהגודל, מהעיצוב, מהירוק מסביב. פינה קסומה ששווה ביקור בכל פעם שנוסעים צפונה דרך כביש עכו צפת לכיוון כרמיאל.

אלה - חמותו שתחיה
אלה – חמותו שתחיה

עבורי זו הייתה גם טעימה מאוד מיוחדת ומאוד מעניינת. זה לצד זה הוטעמו היינות הלא כשרים של היקב מהשנים 2014- 2015, והיינות הכשרים מבציר 2016. סיבות רבות יש ליקב לעבור לייצר יינות כשרים, ורובן מן הסתם כלכליות. המכשול הקשה הוא של היינן הלא דתי, שצריך לעבור סוג של  מהפך בראש ולקבל את המגבלות שיש לו בייצור יין. מעבודה אינטנסיבית בחיבוק חביות, לעבודה בעיקר עם הפה: לבקש שיביאו לך ויעשו לך ויתנו לך (אפשר להתרגל לכל הטוב הזה), אז טעמתי את שתי התקופות ולהלן רשמיי.

סירה 2014 – האף שופע פירות אדומים צעירים, הממשיכים אל החך עם טאנינים רכים ומלוחים. חומציות מורכבת ומשתנה כל הזמן. סירה נפלא. מחירו 95 ₪.

קברנה סוביניון רזרב 2014 – צבע אודם עשיר ודחוס. אף של פטל ודומדמניות, שזורים בניחוחות מורכבים של שוש שחור, אניס וקרם דה קסיס. על החך, היין נפתח עם תבלינים קלויים, קופסת סיגרים ופירות כהים בשלים. המרקם עשיר, צפוף וחמאתי. טאנינים עשירים, מעודנים היטב ומאוזנים. שד נפלא שרוצה עוד להישאר בבקבוק. מחירו 140 ₪.

פטי וורדו 2015 – אף ופה עם מרכיבים של דובדבנים מתוקים, פלפל חריף, סלע מרוסק, נימות של שומר ועלי דפנה. יין מלוטש, אקספרסיבי. מחירו 100 ₪.

סוביניון בלאן 2017 כשר  – אף ארומטי עם משמש בשל  ופרי הדר. חך עם שפע של אפרסק לבן, ריחות וטעמים נוספים של פרחים לבנים. חומציות טובה. מחירו 90 ₪.

סירה 2016 כשר – סגול כהה עם גוונים אדומים. אף של שזיפים בשלים, וניל עדין עם רמזים של סיגליות. ניחוחות פרחוניים. החך נדיב בטעמי פטל שחור ושזיפים. טאנינים רכים וגמישים, עם רמזים לשוקולד מריר  ותבלינים. הסיום ארוך ועסיסי. מחירו 105 ₪.

קברנה סוביניון רזרב 2016 כשר – היין מציע המון קסיס ודובדבן, שפע של עשבי תיבול עליים. גוף עשיר ומוצק. היין לא רגוע ומתפתח כל הזמן בכוס, צריך לתת לו זמן. מחירו 145 ₪.

פטי וורדו 2016 כשר – יין מורכב שהכי ריתק אותי. תווים של פירות אדומים, עשבי תיבול, טבק, פלפל שחור ותבלינים. היין בנוי היטב. מאוד רענן ומאוד מינרלי. שאפו. מדהים. מחירו 110 ₪.

תובל 2016 כשר – בלנד מענבי קברנה סוביניון, פטי וורדו וסירה. ניחוחות טבק עם דומדמניות וזיתים שחורים. גוף מלא עד בינוני. טאנינים עדינים להפליא, והרבה טעמים של עשן, צ'ילי קלוי, כמהין שחורות, פטריות יער ופירות אדומים מוצקים. חומציות שמלווה את כל הטעימה. היין מאוד נגיש עכשיו, אבל צפויה לו עוד דרך ארוכה ושווה לחכות. מחירו 110 ₪.

יקב שטרן. תבואו. שווה
יקב שטרן. תבואו. שווה

לסיכום: בציר 2016 הכשר ממשיך את הקו של שטרן עם יינות מרתקים, מאוזנים, חצופים, שמוכנים לשתייה אבל מבקשים עוד זמן כדי להשתבח. VFM (תל"כ – תמורה לכסף) כיאה ליקב בוטיק מוביל.

עזריה אלבורג הגיב

תובנה ראשונה מקריאה מרפרפת: שימו לב להפרשי המחירים בין יינות מאותם זנים ביקב שטרן, שהפך מרגיל לכשר. למרות שהיין צעיר יותר, והתרשמות המבקר קצת פחות מחמיאה – עדיין מחיר היין הצעיר גבוה יותר מהיין הבוגר, הטוב, והיותר מוכן לשתייה. כלומר בפירוש רואים שהכשרות מייקרת את היין, למרות שאינה מוסיפה שום דבר לצרכן שאינו שומר כשרות. לא טעם, לא עומק, לא איכות, ולא כלום. רק קצת יותר התאמה לחוקים מומצאים של חבר דמיוני. אז למה בעצם הולכים יצרנים שבי אחרי העניין הזה? ולמה צרכנים נבונים מוכנים לממן את נציגיו של החבר הדמיוני? האם לא למדנו דבר מתקדים ברקן ותקדים העובדים האתיופים? האם יפנימו ייננים ומנכ"לי יקבים את מה שלמדה אל על בדרך הקשה?

עמית טולדו. צילום Marco Mastrandrea
עמית טולדו. צילום Marco Mastrandrea

3: יינות חדשים ליינן עמית טולדו

עמית הוא היינן לשעבר של יקב טריו (שסגר שעריו) ויקב אבידן (על שם צינה אבידן ז"ל). שני היקבים שכנו בתוך יקב רמות נפתלי של איציק כהן, במושב רמות נפתלי, אך היו להם כרמים שלהם, חביות שלהם, ויינן שלהם – עמית טולדו. יקב טריו היה שייך לבני הדור השני של האחים שקד מרשת דרך היין, והיה מותג מוביל בחנויות הרשת בשנים האחרונות. היינות של יקב טריו היו מוקפדים, מאוד מסורתיים ומאוד מאופיינים. אסכולת עולם ישן ששיחקה עם העולם החדש בכל מה שקשור לחביות מתקדמות מפולימרים שהביא יותם שרון ליקב, וכמובן תוך היכרות עם השוק הצרכני. רגע לפני שעמית נסע לבציר ביקב גאיה בסנטוריני שביוון, הוא שיחרר שני יינות על שמו.

צילום עמרי יצחק
צילום עמרי יצחק

טולדו לבן סמיון 2017 – תווית צהובה ועליה שרבוטים צבעוניים שתופסים את העין. אף נקי עם רמז לימוני, אשכולית ומעט פרחוניות מתקתקה. החך מאוזן ללא דופי. הדרים טריים, וניל, אפרסק, דבש ותבלינים. סיטואציה מסקרנת של גוף עוצמתי ומורכבות של פרי מהודק. שאפו על הבריחה מהמסגרת.

טולדו אדום 2016 – בלנד סירה  70%, מורבדר 21% וקרינאן 9%. תווית לבנה ועליה כתמי דיו שמזכירים את מבחן רורשאך. וואו. זוהי סירה אמתית,  ארומות עם מבנה ועומק של פירות אדומים, בשר יבש ותבלינים.  יין בעל יצירתיות עצומה ואומץ. בפה אוכמניות, שוקולד מריר, בשר ותבלינים הודים, פלפל שחור כתוש. הטאנינים קטיפתיים ועסיסיים, עם כל כך הרבה טעמים שמשתנים בכל לגימה ולגימה. משחק מעולה של שלושה זנים מרתקים. אפשר רק לדמיין את נתח הבשר העסיסי, שלא לומר חזיר בר או הארנבת, שצריכים לבוא לצד היין הזה. יין צעיר, בועט ומרתק. נפלא עכשיו לשתייה לחובבי היינות המשוגעים, יהיה רגוע ונפלא עוד שנה שנתיים. אבל מי יחכה עד אז.

היינות של עמית נמכרים בדרך היין ב- 99 ₪, או דרך האתר שלו ב- 10% הנחה.

מימין: איגי אלוני, יעל אלוני, זורי ארקין – ברבדו דור ב'
מימין: איגי אלוני, יעל אלוני, זורי ארקין – ברבדו דור ב'

4: יקב נטע N – הדור הצעיר של ברבדו

יקב חדש בבעלותם של איגי אלוני, יעל אלוני, והיינן זורי ארקין, שנולד מתוך רצון של  דור ההמשך שגדל וצמח ביקב כרמי יוסף (ברבדו) לצאת עם יינות נגישים יותר לצעירים, יום יומיים יותר, ושפויים יותר מבחינת מחיר מדף ומחיר במסעדות. אין זה סוד שהשותפים ביקב ברבדו הרימו גבה, ואולי קצת קשה היה להם להבין את המהלך. הרי ברבדו הוא יקב מבוסס תדמיתית, עם יינות שמוערכים בכל העולם, ושאיפות של דור צעיר נמרץ לפעמים קצת מאיימות על דור המקימים. אבל כמו שאמרו לי בברבדו, קודם כל זה משפחה ולא רבים עם משפחה, ולכן ברכת הדרך ניתנה. ומי יודע, אולי המהלך הזה יביא לעוד כמה שינויים טובים.

בהשקה שנערכה לפני שבוע הוגשו לנו שני יינות – נטע לבן 2017 ונטע אדום 2016. ואכן, אין כל קשר ליינות שמייצר זורי ארקין ביקב ברבדו. מדובר באסכולה שונה לחלוטין, שמחה יותר, עסיסית יותר. יינות שמעלים חיוך על הפנים, ולא יינות מורכבים שצריך זמן כדי להבין אותם. יקב נטע נמצא לצד יינות לביא  (La Vie) של יקב קסטל, שעשה מהלך דומה כדי להנגיש את היינות הכבדים של היקב.

צילום אורי גרון
צילום אורי גרון

נטע לבן 2017  – בלנד של שרדונה 65%, סוביניון בלאן  35%. יין מעודן, עטוף בארומות של תפוח ואגס. בפה טעמים עשירים של שרדונה קלאסי חמאתי, אבל הסוביניון בלאן משתלט פה על העסק הכבד, ומעניק חריפות ותיבול רענן. האמת, הופתעתי. כי זה באמת יין שמעלה חיוך על הפנים, ועם כל התחושה שהיין אמור להיות קליל ונגיש, ההשקעה בניואנסים הקטנים מורגשת היטב ביין הזה. שאפו. מחירו 70 ₪ – VFM לחלוטין.

נטע אדום 2016 – בלנד של  מרלו 50%,  סירה 20%, פטי וורדו 15%, פטיט סירה 15%. ניחוחות של דובדבן חמצמץ, שוקולד כהה, ווניל, אדמה רטובה וזפת. חך עשיר וחלק, עם שכבות מורכבות של פירות אדומים עסיסיים, ואז הסירה יוצאת בכל הדרה ותוקפת עם שלל תבלינים ונוגט נפלא. הפטיט סירה מכה באפטר טייסט עם מרירות קלה ונפלאה, שפותחת את התיאבון לאוכל מתובל ועשיר. זה יין לאוכל. הוא גם חזק ומורכב, וגם אלגנטי מאוד ומאפשר חיבור מידי  ונכון לאוכל. מחירו 80 ₪. VFM – יין טוב במחיר מדהים.

לסיכום: אושר גדול נסוך על פניו של זורי ארקין כשהוא מדבר על היינות הללו, ואני גיליתי כי זורי יכול לעשות יינות שמחים ומרגשים. יינות שמרגשים אותו, ומאפשרים לו לעשות יינות מוקפדים, אבל עם טאצ'. משחק עם זנים שונים, השריות פחות דידקטיות, ופחות להיצמד לספר החוקים האקדמי. אני מקווה שזו תחילתו של עידן חדש, אותו יובילו יקב נטע עם איגי ויעל אלוני, ביינות בוטיק איכותיים המיועדים למסעדות ובמחירים שפויים.

יינני טפרברג: אוליבייה פרתי (מימין), שיקי ראוכברגר (יינן ראשי), דניאל פרידנברג. צילום רן בירון
יינני טפרברג: אוליבייה פרתי (מימין), שיקי ראוכברגר (יינן ראשי), דניאל פרידנברג. צילום רן בירון

5: יקב טפרברג ורוזה אסנס 2017  – תמציתה של השקה

אחרי כמעט שלושה חודשים על המדפים, החליטו בטפרברג לעשות השקה ליין הרוזה אסנס (Essence) 2017 – בלנד שמורכב מ- 50% גרנאש נואר ו- 50% ברברה. לא השתתפתי בהשקה, כי לא ממש היה ברור לי מה מטרת האירוע, ולמה היקב החליט להתמקד ביין אחד בלבד, ועוד רוזה שכאמור כבר נמצא על המדפים. בשנים האחרונות נעשו יינות הרוזה למאוד פופולריים, והיקבים הכניסו את הרוזה לארסנל באופן קבוע. אם עד לפני כמה שנים אלו היו יינות שנעשו כבדרך אגב, אז נכון להיום יש הקפדה, וייצור יינות הרוזה קיבל מעמד שווה ליינות הלבנים והאדומים.

ליקב טפרברג יש רוזה שעשוי מקברנה סוביניון מסדרת Impression, ומחירו בחנויות היין עומד על 33 ₪. זהו רוזה חביב ולא מתיימר, שמעניק לחובבי הרוזה תמורה נפלאה ליין טוב. אבל בטפרברג החליטו גם לעשות רוזה מסדרת Essence הגבוהה יותר, כאמור משני זני ענבים: גרנאש וברברה, ואת כל הטוב הזה דחסו בבקבוק מעוצב ומהודר, על מנת שיהיה אפשר לגבות עבורו 75 ₪, ושיחררו לשוק. אז לעשות השקה אחרי שלושה חודשים, אומר כנראה שהציבור לא ממש התלהב מהיין או מהמחיר, וצריך את העיתונאים על מנת לתת לו זריקת עידוד. בדרך כלל מקובל לעשות השקה או לקבל ביקורת מקצועית על היין, ואז לשחרר לשוק, אבל בשנים האחרונות שולט בטפרברג השיווק – ועל פיו יישק דברו.

בטעימה: האף חד, עם ניחוח נעים של פרחי הדר. חך רענן, צעיר. טאנינים בשלים וחומציות תוססת. סממנים של פירות יער, תבלינים, ומתיקות קלה של תות שדה בשל ופטל. בקצוות אפשר לחוש שוקולד ותיבול חרפרף. מחירו 75 ₪ VFM לא. כאמור, הבקבוק גרנדיוזי, הנוזל פחות. מקומו ומחירו הראוי מתאימים לסדרת אסנס.

 ורד וארז בן סעדון - הכוח הרועש והכוח השקט של יקב טורא. מצליחים

ורד וארז בן סעדון – הכוח הרועש והכוח השקט של יקב טורא

6: יקב טורא – אפשר להקפיד טיפה פחות

לרגל השנה החדשה המתקרבת, משיק יקב טורא שני יינות משנת 2017, ושלושה יינות מבציר 2015 – שהייתה שנה מאתגרת לייננים ולכורמים. מבחינת מזג האוויר הייתה התקפה של סופת חול, שכיסתה את רוב הכרמים בשכבת חול דקה, ומרבית היקבים היו צריכים לשטוף את הענבים או לטפל במשקעים בתשומת לב מרבית.  החורף בשנת 2015 היה גשום יחסית, והאביב התאפיין במתינות. בתחילת אוגוסט החלו שרבים, ועומסי חום גרמו לעליית PH והבשלה פחות אחידה. וכמובן אי אפשר לשכוח ש- 2015 הייתה שנת שמיטה, מה שאומר אתגר גדול בכרם, בגלל פיקוח מוגבר מצד הרבנות. הפיקוח הוא בעיקר על בציר מכני, ובכל מקרה יש להפריד בשנה הזו ביקב יבול שביעית מיבול שנה שישית. האתגר הלוגיסטי גדול, ותקף גם עבור ייננים וגם למשגיחי הכשרות עצמם, והוא ללא ספק מאפיין את 2015 בצורה בולטת. גם כל נושא היתר מכירה או אוצר בית דין, משפיע על המכירות. בקיצור, 2015 הייתה שנה מרתקת, ואם אני שופט לפי יינות יקב טורא, אכן 2015 היא שנה מרתקת מבחינת היינות שלהם.

SNOW 2017 – בלנד מענבי ויונייה, סוביניון בלאן, שרדונה. צבע היין קש בהיר. ארומות קלילות של קליפות הדרים, אפרסק בשל ודבש. בחך היין חד, כיאה ליין יבש. מינרלי מאוד. טעמי מלון כתום ואשכוליות בשלות. יין קיצי כייפי. מחירו 79 ₪ – VFM ראוי ביותר.

רוזה 2017 – בלנד של 67% ענבי מרלו ו- 33% קברנה פרנק. צבע אדמדם בהיר צלול ומענג. ארומות של פרחים לבנים מתוקים, יסמין ומעט טבק, אשכולית אדומה ופומלה בקצוות. בחך מתיקות מעודנת ומינרליות מקסימה. יין מדויק, חף מפגמים. שאפו. מחירו 79 ₪ – VFM לחלוטין.

שיראז 2015 – 22 חודשי חבית. שיראז קלאסי, שמעניק את כל הסממנים של שיראז. תיבול חריף, פירותיות בשלה, ליקריץ, פלפל שחור, ועשבי תיבול טריים רטובים. מדויק מאוד. מחירו 129 ₪. מבחינת VFM מתאים יותר לקטגוריית הדו ספרתיים.

מרלו 2015 – 22 חודשי חבית. ללא ספק הפתעת הטעימה. מרלו מאוד מעניין ומיוחד. חד כתער, מתובל בנדיבות, עשיר מאוד, סמיך. בעל יכול התפתחות מהירה בכוס, מה שהופך אותו מושלם לאוכל. אחד המרלו המרתקים שיש היום על המדפים, מהליגה של הגדולים. שאפו. מחירו 129 ₪ – VFM לרוץ לטעום.

מאונטיין פיק 2015 Mountain Peak – בלנד מענבי קברנה סוביניון 54%, מרלו 24%, פטי וורדו 12%, קברנה פרנק 10%. וידבר יהוה, אל-משה לאמור. ואתה קח-לך, בשמים ראש, מור-דרור חמש מאות, וקינמון-בשם מחציתו חמישים ומאתיים; וקנה-בושם, חמישים ומאתיים.  וקידה, חמש מאות בשקל הקודש; ושמן זית, היין. כה ועשית אותו, שמן משחת קודש רוקח מרקחת, מעשה רוקח שמן משחת-קודש, יהיה.   כן ומשחת בו, את אוהל מועד ואת, ארון העדות. ואת-השולחן, ואת-כל-כליו, ואת-המנורה, ואת-כליה; ואת מזבח הקטורת ואת-מזבח העולה ואת כל-כליו; ואת הכיור, ואת כנו. וקידשת אותם, והיו קודש קודשים; כל הנוגע בהם, יקדש. 

ואם יש אלוהים, היא הייתה פשוט מבקשת ממשה לפתוח בקבוק מאונטיין פיק במקום כל ההוראות המסובכות שהטילה עליו. יין עוצמתי, מורכב ואלגנטי. אושר גדול יש בבקבוק הזה. יין שרוח האלוהים מרחפת סביבו. מחירו 219 ₪ – VFM לחלוטין.

לסיכום: יקב טורא של ורד וארז בן סעדון, מסמן את עצמו בין יקבי הבוטיק הטובים והמתמידים בעשייה מרתקת וביינות איכות. הקפדה על חומרי גלם משובחים ועשייה ייננית מדויקת. (לפעמים יותר מידי מדויקת). הייתי מצפה מיינן מוכשר כמו ארז בן סעדון, לשחרר לשוק יין פחות מוקפד ופחות אובססיביות לדיוק. יינות שמיטה 2015 הם יינות מעניינים מאוד, שעתידם לפניהם. שאפו. יינות 2017 נכנסים בול לנישת ימי הקיץ הנוראיים שיש לנו כאן.

מרקוס מוליטור לקח לידיו את מושכות ניהול היקב כשהיה בן 20. בתמונה על רקע הצפחה בה נטועים כרמי היקב
מרקוס מוליטור לקח לידיו את מושכות ניהול היקב כשהיה בן 20. בתמונה על רקע הצפחה בה נטועים כרמי היקב

קפיצה קטנה לחו"ל 1: יקב Markus Molitor

בשנת 1984 נכנס מרקוס מוליטור לנעליו של אביו בניהול היקב המשפחתי בהיותו בן 20 בלבד. מטרתו הייתה ברורה: לייצר יינות ריזלינג שנותנים כבוד למסורת ייצור היין של שמונה הדורות במשפחת מוליטור, ומייצגים היטב את טרואר אזור המוזל בגרמניה 30 שנה מאוחר יותר נחשב מרקוס מוליטור לכוכב יין עולמי, ולאחד היצרנים החשובים והנחשבים בגרמניה. עד כאן מידע יחצני מטעם האחים שקד היבואנים, ועכשיו ליינות.

היינות של מוליטור אוהבים את רוברט פרקר, לפי רשימת 50 פלוס יינות של היקב. כל אחד מהם קיבל ציון בין 92 עד 98, ויש אפילו ציון 100. כשעוברים על הרשימה אפשר להתפעל ולהתרשם, והציניקנים ירימו גבה ויתהו על קנקנו של מרקוס. האם הוא מייצר יינות עבור מבקר היין הספציפי הזה בלבד? האם הוא מכיר את חולשותיו ואת אהבותיו, ולכן היינות שלו מקבלים כאלה ציונים? או שמא היינות שלו אכן גאוניים, ואולי האובססיביות לציונים היא אכן חלק מהעשייה הדקדקנית שלו.

Markus Molitor, Zeltinger Sonnenuhr Riesling Auslese, Mosel, 2015 - 99 Robert Parker
Markus Molitor, Zeltinger Sonnenuhr Riesling Auslese, Mosel, 2015 – 99 Robert Parker

2016 Haus Klosterberg – יין יבש חד כתער, כשהחומציות משתלטת על הטעמים. לעומת זאת האף מאוד נעים. מחירו 90 ₪

2015 Wehlener Klosterberg Kabinett – יין יבש שבוקבק בבקבוק של ליטר. ריזלינג סטנדרטי, שיש בו כל מה שריזלינג שולחני יכול להציע. תפוחי עץ בוסריים, לעיס מאוד. מחירו 100 ₪.

2016 Haus Klosterberg – יין חצי יבש. פרחוני, מינרלי. טעמי פרי טובים אבל נעלמים במהירות. מחירו 98 ₪.

2015 Wehlener Klosterberg Kabinet – יין חצי יבש. זה כבר יין עם עוצמות טובות, פרי בקדמת הפה, ארומות חדות ומינרליות. יופי של יין. מחירו 120 ₪.

2015 Bernkasteler Badstube Kabinett – יין חצי יבש, לאוהבי הריזלינג המלוכלך והמחוזר. יופי של יין. יופי. מחירו 120 ₪.

2016 Zeltinger Sonnenuhr Auslese – כוכב הטעימה. מחירו 550 ₪, ויש בו ארומות מרתקות, כובשות, סקסיות. בפה פרי עוצמתי, מרוכז. שאפו.

תבור להט הגיב

אני מודה שקצת יותר התלהבתי מהטעימה של מרקוס מוליטור, רק לא ברור אם ה- Zeltinger Sonnenuhr Auslese 2016  שכתבת עליו, הוא היבש (פקק לבן), חצי יבש (פקק ירוק), או המתוק (פקק זהב).

אלון גונן השיב

האוס קלוסטרברג, ריזלינג יבש (קפסולה לבנה) 2016

האוס קלוסטרברג, ריזלינג קפסולה ירוקה (חצי יבש) 2016

וֶהלֶנֶר קלוסטרברג, ריזלינג קבינט יבש (קפסולה לבנה) 2015

ברנקשטלר, באדשטובה ריזלינג קבינט חצי יבש (קפסולה ירוקה) 2015

אלטֶה רֶבֶּן מוזל ריזלינג יבש (קפסולה לבנה) 2016

צלטינגר זוֹהנֶנְאוּהְר ריזלינג אאוסלזה (קפסולה לבנה) 2016

קפיצה קטנה לחו"ל 2: Ginarte  חדש ובלעדי בדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון

למרות התדמית המחוספסת שיש לג'ין בקרב רבים, מאחורי שמו של המשקה מסתתר עולם שלם של טעמים ומורכבויות. ג'ין הוא אחת מקטגוריות המשקאות הצומחות בעולם, ולא סתם. כייף לשתות אותו בקוקטיילים מושקעים, או סתם  ג'ין ומלפפון ירוק, וגם כצ'ייסר. הג'ין החדש בישראל, Ginarte, נולד בטוסקנה. הבקבוק היפהפה מעוצב בהשראת גוש השיש הבתולי של הפסלים הגדולים של הרנסנס, וקנבס הציור העירום של הציירים. בצדו הצר של הבקבוק מתנוססות יצירות אמנות במהדורה מוגבלת ומשתנה, מה שהופך כל בקבוק ליצירת אמנות כשלעצמה.

בטעימה: כיאה לכל ג'ין מכל מקום בעולם, המשקה מתובל בגרגירי ערער עדינים ונפלאים שגדלו פרא בשדות טוסקנה, מחטי אורן שמעניקים מרירות נפלאה, והרבה טעמי פרחים לבנים שמעניקים מתיקות קלילה בבליעה. יופי של ג'ין. Ginarte נמכר בבלעדיות בדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון, במחיר של 39.90 $, ובקניית שלושה בקבוקים המחיר יהיה 99 $. VFM לסגנון הזה ולייחודיות. ללא ספק משתלם.






2 תגובות

  1. אפשר להתרגל גם לרחיצה נפרדת בים,סכילת הומואים, הליכה עם כיסוי פנים ואפשר גם לכיבוש וגזלת אדמות. גם לכל הטוב הזה אפשר להתרגל

כתבו תגובה