השבוע בענף היין 140: גיבורי בציר 2018 ויין אחד של חמישה ייננים

השבוע שיקוף הבציר דרך שני ייננים חדשים ביקביהם, יקב ברקן העובדים האתיופים והבד"צ – זה לא נגמר, שופרסל מקצצת גם מחירי יינות בוטיק – השפעה גם על המסעדות, ורשמים מפסטיבל היין בירושלים

יונתן שוטס - קיבל את תפקיד היינן הראשי של יקב בנימינה בהפתעה. צילום מאשה סקילי
יונתן שוטס - קיבל את תפקיד היינן הראשי של יקב בנימינה בהפתעה. צילום מאשה סקילי

הבציר בעיצומו, הייננים עסוקים, הבוצרות נוסעות הלוך ושוב, עשרות ידיים קוטפות פרי בשל לארגזים קטנים שמועברים ליקב למיון וסחיטה, ודפי הפייסבוק של חברינו הכורמים והייננים מלאים בתמונות וסרטונים שמצליחים אפילו להעביר את ריח התירוש ששורר ביקבים. כמעט בכל מקום יש תחושה באוויר שהשנה תהיה שנה טובה, הכל הוקדם, ועם קצת מזל הבציר לא יגיע לחגי תשרי. אז אפילו המשגיחים יהיו מבסוטים. בכל בציר יש את הסיפורים הקטנים שלו. פה שרב, שם סופת חול. השנה בינתיים טפו טפו הכל שקט. הספקתי לקפוץ לכמה ימי בציר במספר יקבים, ובין השאר ביקרתי בשני יקבים עם שני ייננים שפשוט גיבורים בעיניי. האחד יקב בנימינה והיינן יונתן שוטס, והשני יקב עמק האלה עם היינן דרור אנגלשטין.

יונתן שוטס. צילום מאשה סקילי
יונתן שוטס. צילום מאשה סקילי

1: יונתן שוטס – יקב בנימינה

יונתן שוטס קיבל בהפתעה גמורה את הידיעה שהיינן הראשי שלו  – יפתח פרץ, עוזב ליקב כרמל להיות יינן ראשי שם, וזאת בלי שהספיקו למצוא לו מחליף. הופ, עונת הבציר הוקדמה, ויונתן מוצא את עצמו עם מאות דונמים של כרמים שצריך לבצור, ולוגיסטיקה מטורפת שצריך לתכנן. תיאום בוצרות, תיאום משאיות, קבלת הענבים, סחיטות, מכלים. תוך כדי זה אני שומע את מכונת הבקבוק שעובדת,  ויונתן, בקור רוח, מהנהן בראש ואומר: "כן, החגים בפתח וצריך יין". עשרות עובדים ביקב מתרוצצים כדי להספיק לקבל את המשאיות שמחכות, וכמו תזמורת גדולה עם מנצח מיומן – הכל עובד כמו שעון. בשקט, בצניעות מדהימה, במשפטים קצרים, יונתן מצליח להפעיל את המכונה הגדולה הזו.

צילום מאשה סקילי
צילום מאשה סקילי

תוך כדי העבודה יונתן פותח בקבוק צונן של בלנד 2017 מענבי סוביניון בלאן (60%) ושרדונה, ששהה 6 חודשים בחבית. "אלו ענבים מכרם בן זמרה של הכורם דורון רודיטי", אומר יונתן בגאווה. אכן, פרי משובח, ריחות נעימים, חדות לצד חמאתיות. יופי של יין. מהבלנד הלבן עוברים לרוזה גרנאש וברברה 2016. הגרנאש שולט באף והברברה שולט בפה. שילוב נפלא של זנים סוליסטים. איזה יופי של יין. ברברה רמת סירין 2016 מסדרת אבני החושן – ניחוח רענן של לבנדר, אף עשיר ונקי של גרגרי יער ותבלינים, כשהעץ מורגש רק בקצוות. הטעם חם, חזק ונעים, גוף טוב והרמוני. בפה יש מתיקות דובדבן עדינה וחמאתיות נפלאה. ברברה מושלם. מרסלאן רזרב 2016 – שנה וחצי בחבית, הענבים הובאו מהגלבוע. האף עמוס אוכמניות והמון טעמים ירוקים. בפה פירות שחורים,  פטל בשל. היין מאוזן באופן מושלם, עם חומציות נפלאה ואפטר טייסט של אלון מתוק. שאפו על היין הזה.

יונתן עזב אותי אחרי שעה וחצי של טעימות תוך כדי הבציר, ורץ להמשיך את יום העבודה. כשהסתכלתי עליו צועד בבטחה חזרה ליקב, עברו במוחי שלושה דברים: האחד שאני כבר רוצה ומחכה לטעום את בציר 2018 של יונתן, השני זה שהיקב בידיים טובות כשיונתן הוא היינן הראשי של היקב, והדבר האחרון הוא שאני מעריץ את היינן יפתח פרץ על שלימד, חינך וסמך במהלך כל השנים על יונתן כעוזרו, ונתן לו את הכלים להיות מס' 1 אחד ביקב. לסיכום: יש ביקב בנימינה יינן ראשי – יונתן שוטס.

דרור אנגלשטיין. צילום אלה סקר
דרור אנגלשטיין. צילום אלה סקר

2: דרור אנגלשטיין – יקב עמק האלה

אצל דרור אנגלשטיין זה כבר סוג אחר של התמודדות. אם ביקב בנימינה היינן עזב היינן הראשי, אז בעמק האלה עזבו זה אחרי זה שלושה ייננים. שלושה מוכשרים, שכל אחד מהם בעל פילוסופיה ייננית אחרת. יקב של ייננים מתחלפים: דורון רב הון היינן הראשון שעזב אחרי 9 שנים ויצא לדרכו החדשה ביקב היינות הלבנים ספרה שהקים עם רעייתו סימה, ואחריו ברצף מסחרר לין גולד, יעקב אוריה, ועירית בוקסר שנק. המכות שספג היקב בשנים האחרונות בגלל תדמית עזיבת ייננים כל שנה-שנתיים, היא בעייתית מאוד, גם אם יינות היקב באמת טובים. אז לתוך הכאוס הניהולי של היקב מגיע דרור אנגלשטיין.

כשקיבל דרור את התפקיד, כתבתי ב'השבוע בענף היין 116' כך: "אם נשפוט לפי המהלכים שעשה דרור בשנים האחרונות, מאז היותו עוזר יינן של ערן פיק מיקב צרעה, דרכו מובילה לקו מסוים של סוג ייננים בעלי יכולות בינלאומיות, שיש לנו בארץ. גם החיבוק הקצר שהיה לו עם זאב דוניה מיקב סוסון ים, מצביע על פילוסופיה מאוד מעניינת שכנראה יש לדרור בראשו. אז כל מה שדרור צריך עכשיו זה שקט ולהתחיל לעבוד קשה, על מנת להביא את יקב עמק האלה למקום שבו הוא היה ולמקום אליו הוא צריך לחזור".

הגעתי לעמק האלה באמצע הבציר הראשון של דרור ביקב. גם כאן המכונה משומנת, עם עובדים מסורים שמקבלים את הענבים הנפלאים שנבצרו לפני כמה שעות, וכולם במרוץ הזמן להספיק לפני החום הגדול. השאלה הראשונה המתבקשת הייתה "נו, דרור, אחרי שישה חודשים ביקב, מתי אתה עוזב?", והתשובה הייתה אכן של יינן עם חשיבה ארוכת טווח: "באתי לעשר שנים לפחות, והתפקיד שלי כרגע זה לחזק את הקיים".

כפי שכתבתי, שלושה ייננים שכל אחד מהם שונה. אם לין גולד אהבה עץ ואלכוהול, אז הגיע אוריה ומיתן את העץ, ומאוד אהב את החבית ההונגרית שהעניקה ליין משהו שונה. הבוקסרית שהייתה שם תקופה קצרה, השאירה לדרור בחביות חומרי גלם אזוריים של בציר 2017, ודרור ממתן גם אותם ועושה שימוש במשחקי בלנדים על מנת להוריד את אחוזי האלכוהול שהיקב רגיל אליהם. ואכן, בטעימת היינות יש מגמה של פחות אלכוהול ופחות עץ, וגם הפתעה אחת שנשמור לסוף.

הבלנד הראשון של דרור: 61% שרדונה שחלקו בחבית, 20% סוביניון בלאן ו- 20% ויונייה. זה יין מסדרת אסטייט שמיועד למסעדות ולחנויות יין, והוא יקרא נס הרים לבן על שם הכרם ממנו הענבים. צבע צהוב קש בהיר מבריק. באף ריחות עדינים של פירות לבנים, פירות הדר ופרחי אביב, עוצמת ארומה טרייה ויפה. בפה רעננות, עושר של פרי וחומציות מינרלית, זה יין שמציג הרבה ביטוי ואיזון. אפטר טייסט נפלא של עסיסיות מאוזנת עם רמז של אגוזי לוז. שאפו. ויונייה 2017 – 50% חבית. הענבים מכרם נס הרים. צבע קש בהיר עם גוונים ירוקים, ניחוחות מהממים של שומר, צוף, משמש, יסמין ועלי קארי. בפה טעמים עשירים של פרי אינטנסיבי. בקצוות פרי הדר ומעט גויאבה, אבל ממש צריך להתאמץ למצוא אותה. היין הזה ימשיך לגדול ולהתפתח בבקבוק. חסרה בו מעט חמיצות, וחבל. חובבי זן הוויונייה ימצאו בו אושר גדול.

בטעימת היינות האדומים בחר דרור לפתוח ארבעה בקבוקי קברנה סוביניון מהשנים 2014, 2015, 2016 ו- 2017, על מנת להבין את השינויים שהיקב עבר בשנים האחרונות בגלל ריבוי הייננים. זו הייתה טעימה מרתקת כי כל היינות טובים, מאוזנים ומיוחדים. אם ב- 2014 ו- 2015 היו ביין 15% אלכוהול, אז ב- 2016 האלכוהול ירד ל- 14.5%, ב- 2016 ירד ל- 14%, ויינות 2017 מתהדרים ב- 13.5% אלכוהול. שינוי קו ותפיסה מאוד משמעותי של דרור. דרור אומר שגם החביות ההונגריות ייעלמו, ובבלנדים שלו אפשר למצוא גם סירה ופטיט סירה שמעניקים ליינות אופי רענן יותר.

אני אתמקד בטעימת בלנד 2016 של דרור: 88% קברנה סוביניון, 3% סירה, 2% פטיט סירה, 7% פטי וורדו. האף הוא תערובת קלאסית המבוססת על קברנה סוביניון. הוא נוצץ להפליא עם ניחוחות של אוכמניות טריות, דובדבנים שחורים חמוצים, עפרון כתוש, פולי אספרסו קלויים ושוקולד כהה. האלון עדין אך קיים ומשולב היטב בגוף המלא. המרקם והטעמים משתהים על החך לזמן ארוך, ומעלים חיוך של אושר על הפנים. לסיכום: דרור, אם רק יתנו לך עשר שנים, עמק האלה יהיה כנראה אחד היקבים המדהימים שיש לנו בארץ.

יעקב אוריה - הוריש לעירית בוקסר יינות אדומים 2016 במכלים
יעקב אוריה ועירית בוקסר – שניים משרשרת הייננים בעמק האלה

אה כן ההפתעה: Blanc De Blanc 2009  של עמק האלה – יין של דורון רב הון בהכנתו, של לין גולד בשמירה שלו בחביות, של אוריה יעקב בכך שהוא נתן לו את הזמן שלו, ושל עירית בוקסר שהחליטה די זהו, צריך לבקבק, ושל דרור אנגלשטיין שמוציא אותו לאור. 100% שרדונה מבעבע בשיטת שמפיין. ברוט יבש עם ארומטיות קלה של דבש, צימוקים, תפוחים, אגסים ושמנת קלה, אולי אפילו רמז לאגוזים. בעל גוף בינוני, מרובד בעדינות על החך, מבנה מעולה. חומציות עדינה מאוזנת היטב. טעמים מורכבים שמתפתחים כל הזמן, משחק נפלא של מרקמים. מדובר במבעבע בן 9 שנים שקצת נשכח וקצת התמודד לבד עם השמרים שהיו בו ולא הוצאו בזמן, אבל זה Blanc de Blanc  מרשים שצריכים להיות חתומים עליו כל יינני היקב לדורותיהם. 2,000 בקבוקים בסך הכל. ייצא לשוק לקראת השנה האזרחית החדשה. מי שיחכה עד אז כנראה לא יוכל לטעום.

האזרח אלדד לוי מתבקש לחוות דעתו המלומדת בבקשה.

ג'יל אסולין מנכ"ל יקב ברקן. צילום אלירן אביטל

3: יקב ברקן – לא מצליחים להתמודד עם המשבר

סערת יקב ברקן והעובדים יוצאי אתיופיה שהודרו מעבודה הקשורה ליין בגלל דרישות הרבנים, לא הסתיימה, והשבוע התברר כי פוצץ המשא ומתן בין העובדים שהופלו להנהלה. עו"ד אלעד קפלן מארגון עתים, שמייצג את העובדים ביקב, הוציא מכתב לעיתונות ולראש ההסתדרות, ובו כתב: "על אף שהצהירו בהנהלת היקב שההפליה תיפסק באופן מידי והעובדים יושבו לתפקידיהם, עדיין יש קווי ייצור בהם עובדים יוצאי אתיופיה מנועים מלעבוד בגלל דרישות בד"צ העדה החרדית. באחריות היקב לבחור בעובדיו על פני הבד"צ, ולהגן עליהם מפני פגיעה והפלייה".

צילום מכתבת כאן11
צילום מכתבת כאן11

לפני כחודש פורסם לראשונה בכאן11, בתחקיר של אוריה אלקיים, כי במסגרת התקשרות של יקב ברקן עם בד"צ העדה החרדית, הפסיקו את תעסוקתם של עובדים יוצאי אתיופיה בכל מה שכולל מגע עם היין. על פי המסורת היהודית, מעורבות של אדם שאינו יהודי בייצור היין הופכת אותו ללא כשר, אך משגיח הכשרות של היקב, שפועל מטעם בד"צ העדה החרדית, בחר לכלול בקטגוריה זו גם יהודים יוצאי אתיופיה. הדרישה להדיר אותם מקווי הייצור אף הובילה ליחס משפיל ומבזה כלפי העובדים. בין היתר, באחד המקרים, משגיח הכשרות חטף בקבוק יין מידו של אחד העובדים ממוצא אתיופי, מול עיניהם של יתר העובדים במקום. כעת, גם לאחר הפרסום, עולה כי ההנהלה מבקשת להמשיך בקווי ייצור של בד"ץ, אף כאשר הדבר כרוך בהמשך ההפליה של העובדים.

לאחר חשיפת הפרשה מיהרו ביקב להתנער ממשגיח הכשרות, והוציאו הודעה שאף עובד לא יזוז מתפקידו. עם זאת, הבטחות לחוד ומעשים לחוד. במהלך משא ומתן שנערך בחודש האחרון, בין הנהלת היקב, נציגי ההסתדרות,  והעובדים שמיוצגים ע"י עורכי הדין אלעד קפלן ואלה סקעת מארגון עתים, סירבה הנהלת היקב להיענות לדרישות העובדים, וביקשה להמשיך באחד מקווי הייצור תחת השגחת הבד"צ, וכן הסירה כל התייחסות מפורשת לדרישות הבד"צ הפסולות ממסמך ההבנות. "לוחצים על היבלת, על הפצע. עדיין אני לא נחשב כיהודי כשר", אמר אחד העובדים.

כשהתפרסמה הידיעה לראשונה נמסרו הודעות גינוי מכל קצוות הקשת הפוליטית, ואף נשמעו קריאות לחרם על מוצרי החברה. גם הרב הראשי, הרב יצחק יוסף, יצא כנגד הנחיות הבד"צ: "אני רואה בחומרה רבה את ההנחיה שיצאה על ידי מי שמכנים עצמם גוף כשרות, לפסילתם של עובדים יוצאי אתיופיה שומרי מצוות מלעסוק בייצור יין. ספק גדול אם ניתן לסמוך על גוף כשרות הרואה עצמו כמחמיר כביכול, ומקל בהלבנת ובשפיכות דמים של יהודים אחרים רק בשל צבע עורם", אמר בזמנו, ואף הצהיר כי בכוונתו לפעול בעניין בכל חומרת הדין. הנשיא ריבלין חיזק את ידיו של הרב, והוסיף כי "ראוי שדבריו יכנסו אל ליבו של כל אדם באשר הוא אדם".

הרב שאול פרבר, יו"ר ארגון עתים שמייצג את העובדים, מסר: "אמירות אינן מספיקות, דרושים מעשים בשטח. זו שערורייה שמנסים לטאטא את הפרשה מתחת לשטיח, ולהציג מצג כאילו הבעיה נפתרה, כשבפועל ההפליה נמשכת ללא הפנמה אמתית שמדובר בדבר פסול. יהדות אתיופיה היא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית והעם היהודי, ומי שמבקש לנהוג כלפיה בהפליה והדרה – לא יכול לקרוא לעצמו 'כשר' או 'משגיח כשרות'".

אנו במערכת אכול ושאטו ממשיכים לעקוב אחרי ההתפתחויות. כפי שהבטחנו, לא נשקוט עד שההפליה ,תיעלם. יקב ברקן ממשיך לומר שוב ושוב שאין הפליה, אבל משום מה אני יותר מאמין לעובדים שלא פוחדים ומדברים בגלוי על התנהלות ההנהלה והחרפה שהם עוברים שם בחודשים האחרונים. דובר היקב רן רהב ממשיך לשלוח את המכתב שהוציאה ההנהלה, וטוען כי אין הפליה ביקב. אתם תשפטו. הגיע הזמן שהציבור יאמר את דברו ויצביע בידיים וברגליים כנגד התופעות הללו.

4: שופרסל מכה שנית

מי שחשב שבקיצוץ מחירי יינות, שופרסל רק עושה תרגיל ביחסי ציבור על מנת למשוך לקוחות, אז מתברר שלא ממש. היקבים ממשיכים למכור לרשת הקמעונאית הגדולה בארץ יין במחירי גיחוך. עדיין אנחנו מחכים לתגובת מנכ"ל עם אומץ, שיגיד מה לעזאזל קורה בשוק הזה. מתברר שעכשיו שופרסל, בעקבות רשת יין בעיר, החליטה על מבצעים והורדות מחירים גם ביקבי הבוטיק. מי שנכנס השבוע לאתר שופרסל אונליין, ראה רשימה ארוכה מאוד של יינות בוטיק, שנמכרים במחירי הנחה ובמבצעים שונים. למעשה, התשובה של רשת יין בעיר צריכה לבוא עכשיו ממקום של 'אנחנו מוכרים גם יקבים לא כשרים'. נראה את שופרסל מתמודדים  עם הטענה הזו.

לא, לא צריך להתרגש יותר מדי שופרסל לא תמכור יינות לא כשרים, אבל ללא ספק היא עושה בית ספר לכל חנויות היין, וגם המסעדות מתחילות להרגיש את זה. יותר ויותר אנשים מגיעים למסעדות עם יינות, ומבקשים לשלם דמי חליצה. מספר שפים ממסעדות שף בתל אביב, אמרו לי כי מבחינתם אין שום בעיה עם זה, והם מתחילים להבין כי זו גם דרך למשוך לקוחות למסעדות שלהם. צריך לחשוב טוב טוב מה הולך לקרות כאן בעוד שנה-שנתיים, כאשר אם המגמה של שופרסל תימשך, כל רשתות השיווק יכניסו יינות בוטיק ויינות איכות, ישפרו את מדפי היין אצלן ברשתות, והמחירים יהיו בהתאם.  בעלי יקבי בוטיק שאוהבים לראות את המחירים הגבוהים בהם נמכרים היינות שלהם בכוס במסעדות, כי הם חושבים שזה מוכיח שהיין ראוי, יקבלו סטירה מצלצלת כשיפסיקו להזמין מהם יין, כי אפשר למצוא את המוצר שלכם ב- 50% פחות ברשתות השיווק. צריך להתרגל ולהפנים שיש שריף חדש בעיר, שהציבור מתרגל ומבין אותו, ואפילו אוהב את מעשיו.

יקב גלאי. צילום עופר בלנק
יקב גלאי. צילום עופר בלנק

5: פסטיבל היין ה-15 בירושלים – שיחקו אותה

שוב ירושלים שיחקה אותה, וכל שנה רמת המקצוענות עולה. יותר יקבי בוטיק מציגים ומטעימים את יינות האיכות שלהם. יקב רמת הגולן ויקב הרי גליל במפגן כוח גדול עם עשרות יינות לטעימה. יקב ירושלים במפגן של יינות איכות. משפחת שקד עם המיתוג "משפחה של מותגים" הטעימו את הכוכבים שלהם. יקב רקנאטי, יקב עמק האלה, יקב טוליפ, יקבי בוטיק כמו הר ברכה, לוריא, בר מאור, הר אודם, יקב דרימיה, יקב מטר, כרם שבו, רמת נגב, יקב גלאי, יקב שאטו גולן ועוד. מי לא היה? יקב כרמל לא נכח, יקב ברקן סגל לא נכחו, יקב דלתון לא נכח, יקב בנימינה לא נכח, יקב תבור לא נכח, יקב פסגות לא נכח, יקב גבעות לא נכח, יקב טורא לא נכח. לא ניכנס לשיקולים שלהם, וזכותו של כל יקב להחליט איזה מבין הפסטיבלים מקדם אותו הכי הרבה ולוותר על השאר – כתבנו זאת שוב ושוב.

כל הפרסום ויחסי הציבור נעשו במדיה החברתית בצורה שפירגנה מאוד לייננים ולבעלי היקבים. הם היו בפרונט, וכל הזרקורים הופנו אל אנשי העשייה. שאפו על כך. ההחלטה להשתמש במדיה החברתית על מנת להגיע לקהלים מגוונים, עובדת מצוין כבר כמה שנים בפסטיבל ירושלים, וכל שנה הקהל גדל יותר ומראה התעניינות רבה מאוד ביין. אם לפני מספר שנים כתבתי שמדובר בבר הכי זול בעיר וכל מי שרוצה להשתכר בזול מוזמן, אז בשנים האחרונות מפנים את הפרסום לקהל איכותי יותר. יקבים גם יכולים להמשיך להשתמש במקפצה הזו על מנת להמשיך לקדם את עצמם, בטח בתקופה הקרובה ובתקופת החגים שמתקרבת. לא יכולתי לטעום את כל היינות, אבל הנה רשמי טעימה מסיבוב ביום השני של התערוכה, חלקם אולי כבר כהמלצה לחגים הקרבים.

יקב שאטו גולן. צילום עופר בלנק
יקב שאטו גולן. צילום עופר בלנק

יקב בר מאור – סירה 2015: ניחוחות הקקאו, תבלינים החמים והפירות השחורים’ חזקים ומרשימים מאוד. בפה, היין מרובד בדובדבנים עשירים וגנאש שוקולד כהה. הסיום לוקח את הזמן שלו’ והופך את היין הזה למרתק.

יקב גלאי  קאסה נגב 2014: ניחוחות עזים של דובדבנים בשלים, שזיפים ותאנה בשלה, עולים מן הכוס, מודגשים ברמזים של עור וארז. על החך הוא שופע וגמיש, עם חומציות טובה וטאנינים קטיפתיים שתומכים בשכבות של פטל ודובדבנים שחורים, כמו גם רמזים לקפה ושוקולד הממשיכים בגימור הארוך. יופי של יין. שאפו.

יקב דרימיה – קברנה סוביניון 2015: היין נפתח עם ניחוחות של דובדבנים כהים וגרגרי יער, קסיס, וניל מתוק ורמז של זית. על החך, היין בעל כניסה חלקה, עם טעם עשיר וטעם מתמשך של דובדבנים שחורים וקקאו מאובק. יין מרשים.

יקב רמת הגולן – הר חרמון רוזה 2017: לצד אחיו הלבן, האדום, האינדיגו והמוסקטו, שהם כבר סוג של קונצנזוס של היינות הכי VFM (תל"כ – תמורה לכסף) בקטגוריית המחיר של 3 ב- 100, בער ליקב להוציא גם רוזה, כי השיווק מבין שאנשים מבקשים רוזה. הבעיה היא שכשהשיווק מלחיץ את הייננים, בדרך כלל היין לא יוצא מוצלח במיוחד, והחיפזון הוא אכן מהשטן. לצערי מדובר ביין שלא שייך לסדרת הר חרמון. הוא לא מאוזן, חומצי מאוד, וכשהפרי כבר מגיע הוא מעיק. חבל חבל חבל.

יקב הרי גליל – בלאן דה נואר 2016: בלנד של פינו נואר, סנג'ובזה וגרנאש. איזה יופי של יין. מאוזן להפליא, עוצמתי, פרי נקי. שאפו.

יקב ירושלים – גוורצטרמינר 2016 סדרת היובל: צבע נפלא. יין אינטנסיבי, צעיר ותוסס. באף יש רמזים של ירוק. בחך גוף מלא, ארומטי, מבושם רק קלות, בעיקר עם פרחים ותבלינים. יבש לחלוטין על החך, אבל עגול, רך, הרמוני, עם גימור ארוך. גוורצטרמינר נפלא, מדויק, מהליגה של הגדולים. מדהים.

יקב מטר – סוביניון בלאן סמיון 2016: זו צריכה להיות תערובת תוססת וארומטית המדגישה את האופי הייחודי של שני הזנים, אבל לצערי ההכלאה בין הזנים לא עלתה יפה. סוג של נוזל עם קצת מכל דבר, ובעיקר בליל של כלום. חבל.

יקב מטר – רוזה 2017: עשוי מענבי גרנאש. טעמי אפרסק ופטל, מתוק מעיק, ואם הוא לא מוגש כמעט קפוא – קשה לשתות אותו.

יקב שאטו גולן – רוזה 2017: 90% גרנאש ו- 10% סירה. טוב, פה אפשר להבין הבדלים של ייננים, ומה ענבי גרנאש רוצים כשהם מיועדים לרוזה. יינן טוב שעושה רוזה לטובת רוזה, רוצה קודם כל ללכוד את החומציות הטבעית שיש בפרי. ביקב צריך לדאוג לפרס מינורי, אם בכלל, על מנת למנוע צבעוניות יתר, ולהשיג צבע סמוק יפה למיץ. לדאוג לתסיסות בטמפרטורה קרירה של 12-16 מעלות למשך 14 ימים כדי לשמור על הארומטיות שיוצאת מענבי הגרנאש, ועם השלמת התסיסה צריך לדאוג לבנות את המורכבות השמנתית שרוצים שיהיה למיץ בפה. בטעימה: צבע ורוד בהיר. על האף, זר נפלא עם ניחוחות עדינים של פירות לבנים, תותים, ותווים פרחוניים. הפה מורכב, עם פטל ותותי בר, עשבי תיבול, פרי הדר, וטעמים של אבן רטובה. חומציות מרעננת, סיום עגול, ארוך ומענג. רוזה נפלא. זה כל הסיפור.

עוללות

צילום יקיר תמם
צילום יקיר תמם

מסעדת הרברט סמואל הרצליה עם מותגי יין שלה

במסגרת אירועי דרך הגפנים של מסעדת הרברט סמואל במלון ריץ קרלטון הרצליה, שהתקיימו במהלך השנה, קיימה המסעדה ערבי קונספט שנתנו את הבמה לחבלי היין השונים של ישראל וליקבים הממוקמים בהם. מור כהן, שף מסעדת הרברט סמואל, אומר כי ערבים אלה הובילו לימירת יין לבן ויין אדום של המלון, בשיתוף עם יקב טוליפ ויקב מאיה, בו טוליפ שותפים עם שני אנשי מקצוע יוונים. את היינות שנוצרו ניתן לקנות במסעדה בלבד. היין הלבן משלב ענבי מרסן מהגלבוע וענבי פרנץ' קולומבר מגפנים בוגרות באזור בנימינה. מחירו 189 ₪. היין האדום משלב ענבי שיראז, קברנה פרנק ומרלו. מחירו 208 ₪ לבקבוק במסעדה בלבד.

 

 

 

 

 






2 תגובות

כתבו תגובה