השבוע בענף היין 152 – מראווי וביתוני על ציר הזמן, כבוד ליוסי בן אודיס ויקבים תאומים פורטוגל-ישראל

השבוע רשמים ומחשבות בעקבות טעימת יינות מראווי וביתוני של יקב רקנאטי, טעימת יינות באירוע של משפחת שקד, פרס ליוסי בן אודיס וכבוד לישראל, יוזמת יקבים תאומים עם פורטוגל, וגם חזון הקיימות וההסמכה של יקב רמת הגולן

ריטה הייננית מיקב אדגה דה פונטה לימה במפגש היקבים התאומים ישראל-פורטוגל. צילום דוד סילברמן dpsimages
נועם יעקובי מנכ"ל יקב רקנאטי (משמאל) וקובי ארביב היינן הראשי עם גיבורי הטעימה. צילום דוד סילברמן dpsimages
נועם יעקובי מנכ"ל יקב רקנאטי (משמאל) וקובי ארביב היינן הראשי עם גיבורי הטעימה. צילום דוד סילברמן dpsimages

1: מראווי וביתוני של רקנאטי – ציר הזמן הוא דבר יחסי

קובי ארביב, היינן הראשי של רקנאטי, התגלה במסיבת עיתונים שנערכה השבוע במסגרת האירוע של משפחת שקד (ראו האייטם הבא), כדובר כריזמטי שיודע לנאום ולהציג את המוצר שלו כפוליטיקאי ממולח, ושאפו על כך. אבל  לשמחתי לא נפלתי בפח. כתבות בניו יורק טיימס ו- CNN לא ממש מרגשות אותי, וכמה מאות נוצרים אוונגליסטים שקונים את היין בדיוטי פרי, גם זה לא עושה עלי רושם. המראווי הוא לא ממש הזן הישראלי שיכבוש את העולם, כי הוא לא ממש מחזיק יין, או מים כמו שאומרים. תקציבי העתק שמקבל ד"ר שיבי דרורי מהאוניברסיטה באריאל לחקר הזנים הקדומים בארץ ישראל, לא יעזרו לזן הזה להתגייר. הוא לא ממש שלנו. בינתיים פלסטינאי, גדל בחברון, אין עליו ממש שליטה ישראלית. הענבים מגיעים ליקב דרך צד שלישי, וקובי ארביב לא באמת יודע מה שולחים לו לסחיטה, ומה הם שם בחברון בוצרים באמת. רקנאטי מנסים לפתור את זה על ידי הכרם הניסיוני שלהם בבירנית בגליל העליון, בו נטעו 13 מזני שיבי דרורי – המראווי ביניהם.

זה ליד זה בטעימה השוואתית המראווי מהשנים 2014, 2015 ו- 2016
זה ליד זה מהשנים 2014, 2015 ו- 2016. צילום אלי פרכטר

"הרמנו כפפה חשובה של ייצור יין מזנים מקומיים", אמר ארביב, שציין גם כי "אלה יינות איזוטריים, לא כמויות מסחריות – 4,000 בקבוקים". הוא אמר כי מראווי וביתוני הם "זנים שלנו", ועל הערת ביניים שאלה זנים פלסטינאים, ענה: "זנים של האדמה שלנו". אמרנו פוליטיקאי. בינתיים כולם ברקנאטי מאושרים. יש עוד כתבה. השאלה היא האם היין בטעימה מצדיק את הוואג'אררס שהיקב עושה לנו.  אני לא מאמין למחקר שבא ממקום פוליטי, שכל תאוותו היא לרשום את הזן הזה בבוא הזמן בספרי ההיסטוריה של היין הישראלי כ"יין של דוד המלך", וגם נעזרים בטקסטים מהמשנה כדי להוכיח שבמאה השנייה יהודים שתו יין שנעשה מזני מראווי וביתוני.

ד"ר שיבי דרורי מחפש את הזנים הקדומים של ארץ ישראל. צילום מאתר יקב גבעות

מדוע יש בנו אובססיה למצוא את הזן הישראלי? זו השאלה. באזור הים התיכון יש מאות זני ענבים מקומיים שמייצרים מהם יין בלבנון, קפריסין, טורקיה ויוון. ואם אנחנו בוחנים את הענבים המקומיים כיין, אז המראווי (לבן) והביתוני (אדום) האלה לא מתאפיינים במרכיבי טעם וארומה דומיננטיים מספיק כדי שיהיה אפשר לומר שיש פה יין ברמה סבירה או יין איכותי, ההיפך הוא הנכון. היינות נטולי ארומה או טעם ייחודי או מורכב או אפילו בעל פוטנציאל עתידי. האובססיה של שיבי דרורי נראית משיחית, ושל רקנאטי היא יחסי ציבור ופרסום. אין ביין הזה שום דבר מיוחד, מרגש או אפילו מנחם.

כן, בטעימה של המראווי והביתוני על ציר הזמן 2016 2017 (שנתיים אחרונות הן ציר זמן? המראווי הראשון יוצר ב- 2014, אך לא נותרו ממנו להביא לטעימה – שומרים בארכיון), היו אלה יינות נחמדים לימות הקיץ החמים של ישראל. לא יותר לא פחות. אפשר לספר לתיירים האוונגליסטים הרבה רומנטיקה וסיפורי מורשת קרב מימי שאול ודוד המלך, אבל תכלס ככה לא בונים חומה. יין ישראלי הוא קודם כל יין טוב, יין שמתאים למזג האוויר הישראלי. הוא יכול להיות מבחינתי בלנד בורדו או זנים ניו זילנדים, הוא פשוט צריך להיות יין טוב. מה הבעיה לעשות יין טוב בלי כל הבולשיט מסביב? וברקנאטי יודעים לעשות יינות טובים אחרים.

קשת רזילי-מיכאלי - מנהלת יקב הרי גליל. צילום דוד סילברמן dpsimages
קשת רזילי-מיכאלי – מנהלת יקב הרי גליל. צילום דוד סילברמן dpsimages

2: ממלכת שקד מכה שוב

אין זה סוד שמשפחת שקד יודעת לשווק את היינות שהם מייבאים ומהיקבים המקומיים שהם שותפים בהם, באופן מדהים. כל אירוע השקה שלהם מטופל בשיא הרצינות ובשיא המקצוענות. השבוע הציגה משפחת שקד את בגלריה דובנוב בתל אביב את פורטפוליו מותגי היין שלהם, הן היבוא והן המקומיים. ייננים מכל העולם הגיעו ועמדו מאחורי הדוכנים, והגישו לנו טעימות עולם – בורדו, בורגון, ניו זילנד, דרום אפריקה וארגנטינה; עולם של ריחות וטעמים. קצרה היריעה מלכתוב על עשרות מותגי היין שהוטעמו בהשקה. הכי נכון זה  לקפוץ לאחת מחנויות דרך היין וחנויות אחרות ברחבי הארץ שקונות משקד, ופשוט לטעום ולחוות. המשפחה הקימה בשותפות עם יקב רמת הגולן חברת הפצה (היכל היין) שמשווקת את יינות יקב רמת הגולן, יקב רקנאטי (בו שקד גם שותפים), יקב הרי גליל, ויינות היבוא והמקומיים של שקד. טעמנו אחדים:

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב רמת הגולן – קצרין בלאן דה בלאן 2007 – ניחוחות שופעים של פרחים לבנים, אבן, דבש וטוסט חמאתי. טעמים  של אגסים, פריחת תפוזים, קרמל ותבלינים. איזון נפלא בין פירות עסיסיים וחומציות חריפה.

יקב הרי גליל – גרנאש 2016 – ריחני, טרי, ומלא דובדבנים, פטל ורימונים פריכים. מתובל מאוד בעשבי תיבול מיובשים. חך תמציתי אך מתוחכם, עם פירות אדומים עשירים וטאנינים רגועים, לצד חומציות מאוזנת להפליא. יופי של יין. מחירו 70 ₪.

יקב הרי גליל – סירה 2015 כרם הסלע – ארומטי להפליא. פירות כהים עסיסיים, עם טאנינים שמחזיקים יפה. לא מורכב במיוחד, אבל החך קטיפתי ומעניק חוויה מאוד ייחודית. שאפו. מחירו 185 ₪.

יקב הרי גליל – מרלו 2015 כרם יפתח – רך, גמיש ובנוי טוב. יין עם טעמים צפופים מלאים של דובדבנים אדומים ופטל, עם הרבה כוח. לדעתי המרלו הצפוני הטוב ביותר שאפשר למצוא היום. פשוט נפלא. מחירו 199 ₪.

יוסי בן אודיס (ראשון מימין): "התחרות מול כלל הנציגים בעולם הייתה מאתגרת וחוויתית, ולא ציפינו בכלל להגיע לגמר"
יוסי בן אודיס (ראשון מימין): "התחרות מול כלל הנציגים בעולם הייתה מאתגרת וחוויתית, ולא ציפינו בכלל להגיע לגמר"

3: יוסי בן אודיס – לפעמים חלומות מתגשמים

אם יש מסעדן עליו ניתן לומר שהוא אובססיבי לגבי קידום יינות ישראלים, אז ללא ספק אפשר להכריז על יוסי בן אודיס – סומלייה והבעלים של מסעדת הטרקלין התל אביבית, והבעלים של מותג היין שאטו דה גליליי. אלפי בקבוקים נמזגים בשנה במסעדה של יוסי, אלפי אנשים שמגיעים לטעום יינות ישראלים לצד חוויה אינטראקטיבית המשלבת אוכל מסרטים ידועים לצד יינות ישראלים.

לפני מספר שבועות השתתף יוסי בן אודיס באולימפיאדת המסעדנות WFRS CUP  בסן פטרסבורג ברוסיה. 24 מדינות השתתפו בתחרות העולמית שהתקיימה במסעדה הגדולה ביותר באירופה (1,200 מקומות ישיבה), במשך שלושה ימים, שבמהלכם נדרשו המתחרים להציג מגוון יכולות הקשורות בשירות, אופן הגשת היין, ההבנה שלהם ביינות, התאמת היינות למנות שף, אופן שיתוף הפעולה עם איש השירות בזמן סידור השולחן, הגשה לשולחן, והצגת השולחן בפני האורח. לאחר שיקלול כל הציונים זכה סומלייה בן אודיס במקום הראשון, והוכרז כסומלייה הטוב ביותר בעולם. מדובר בתחרות מתוקשרת מאוד, שלוקחים בה חלק מאות משתתפים.

בעקבות הזכייה של בן אודיס, ב- 2019 תתקיים התחרות בישראל, ותסייע באופן משמעותי להעלאת רמת השירות והחשיבות של תרבות האירוח, המסעדנות והיין בישראל.  בתחרות ישתתפו שפים ואנשי אירוח מרחבי העולם, ולפי המארגנים מדובר בהשקעה כספית אדירה, שתביא לארץ תיירות רבה מרוסיה ומכל מדינות אירופה.

מערכת אכול ושאטו מברכת את יוסי על הכבוד שהביא לענף היין הישראלי.

מפגש היקבים התאומים ישראל-פורטוגל. צילום דוד סילברמן dpsimages
מפגש היקבים התאומים ישראל-פורטוגל. צילום דוד סילברמן dpsimages

4: קינאת סופרים תרבה חוכמה? תאומים פורטוגלים

יוזמה חדשה ושיתוף פעולה בין יקבים ישראלים ליקבים מפורטוגל. רבים מכירים את המיזם המאוד מצליח של "זג יינות" בהובלת רנה וחוחי זלצמן והשותף יובל שמיר, עם יקבים תאומים מגרמניה – שיתוף פעולה בין יקבים ובין ייננים מגרמניה וישראל, שיחד אוטוטו מציינים עשור של חברויות ואירועים משותפים על מנת לקדם את היינות ואת שיתוף הפעולה בכל הקשור להחלפת  מידע בנושא יין.

יונתן קורן, היינן של יקב לוטם, הגה את רעיון יקבים תאומים עם פורטוגל, והחל לקדם את המיזם המשותף בו לוקחים חלק היקבים דלתון, אמפורה, עמק יזרעאל, בת שלמה וטוליפ. לאירוע הראשון שהתקיים השבוע, הגיעו מספר ייננים מפורטוגל והטעימו את היינות שלהם. נכון לעכשיו המיזם קורם עור וגידים, ועדיין לא התאימו יקב ישראלי ליקב תאום מפורטוגל. שגריר פורטוגל שנכח באירוע, בירך על המיזם וציין שיותר מ- 200 אלף ישראלים ביקרו בארצו בשנה שעברה, וכמות מבקשי הדרכונים הפורטוגלים הגיעה לכחצי מיליון (ברור, אבות כולנו הגיעו משם). פורטוגל היא ארץ ענייה, ותעשיית היין שלה מדשדשת מול אחותה בספרד.  לאט לאט מתחילים להבין כי יין מפורטוגל הוא לא רק פורט, וטעמנו יינות מזנים מקומיים שם. להגיד לכם שנפלתי מהכיסא בטעימה? אז התשובה היא לא. היינות שהוטעמו היו בינוניים ומטה, ומחירם בהתאם. לא היה שם יין שעבר את ה- 7 יורו לבקבוק, ואולי טוב שכך. חזקה על היקבים הישראלים שרוצים לשתף פעולה עם המיזם, לבדוק טוב טוב מי התאום שהם בוחרים בו.

יאיר שפירא וויקטור שונפלד עם הירדן רום והקצרין 2014. 450 ₪ וזה הרום האחרון שייצרו. מחיר השוק יעלה? צילום דוד סילברמן dpsimages
יאיר שפירא וויקטור שונפלד עם הירדן רום והקצרין 2014. 450 ₪ וזה הרום האחרון שייצרו. מחיר השוק יעלה? צילום דוד סילברמן dpsimages

5: יוזמת הקיימות של ויקטור שונפלד

רני רוגל מדווח: במסגרת החגיגה של משפחת שקד בגלריה דובנוב (למעלה), הציגו יאיר שפירא, מנכ"ל יקב רמת הגולן, וויקטור שונפלד, היינן הראשי, את שני יינות הדגל והיוקרה (גם מבחינת יוקר) של היקב: ירדן רום 2014 – המהדורה האחרונה, כי לא יהיו יותר, של פרי השת"פ של היקב עם הייננית האמריקאית זלמה לונג שהסתיים, וירדן קצרין 2014 – מחיר כל אחד מהם כ- 450 ₪. אני לא כותב על היינות ומשאיר זאת לאלון גונן. אציין  מדבריו של יאיר שפירא כי בנובמבר יחגגו 35 שנים ליקב, ויעשו זאת במבצע ב- 35 מסעדות ברחבי הארץ עם תפריט יין מיוחד. מעניין ומסקרן. מי שבהחלט היה מעניין הוא ויקטור שונפלד, שסיפר בהרחבה על פעילות הקיימות בכרמים של היקב, ומסתבר כי לא מהיום: "זה נושא חשוב שאנו עוסקים בו ולא מדברים עליו מספיק כבר 11 שנים. זה החל עם נושא הווירוס בכרמים ב- 2007, כשחיפשנו לא רק איך לפתור את הבעיה, אלא איך לא להיכנס שוב למשבר בעתיד ולהתנהל לטווח ארוך – כולל עבור הילדים והנכדים שלנו".

ויקטור ציין כי יש תכניות הסמכת כרמים לקיימות, אבל אפס דונם כרמים בעלי הסמכה בזאת בארץ ביקבים אחרים. הבעיה מס' 1 היא הווירוס בכרמים, וכחלק מהפתרון עשו ביקב מאמץ להקמת חלקת ריבוי, כדי להבטיח שהשתילים בטוחים. אבל זה ממש לא הכל, ויקב רמת הגולן הצטרף לתוכנית ההסמכה לקיימות של ארגון LODI RULES  הקליפורני, שם יש 180,000 דונם מוסמכים. מי שבודק את הכרמים הוא ארגון חיצוני, שבוחן ביקבים הניגשים להסמכה ניהול עסקי, ניהול כוח אדם, ניהול האקוסיסטם (הסביבה הכוללת), ניהול קרקע ועוד. בכל פרק צריך היקב הנבחן לקבל לפחות 50% מהנקודות, ובסך הכל לפחות 70% מהנקודות כדי לקבל הסמכה, וכן עמידה בעוד דרישות כמו פקח מזיקים.

ויקטור שונפלד משדר קיימות. צילום ישראל פרקר
ויקטור שונפלד משדר קיימות. צילום ישראל פרקר

ויקטור אמר כי מאחר שיקב רמת הגולן מנהל רישום מדויק של כל דבר שהוא עושה בכרמים וביקב, קל לו יותר לעמוד בדרישות הכוללות רישום כזה, שאני מניח כי אינו מתבצע בחלק ניכר מהיקבים בארץ, כי למי יש זמן לכתוב. בכל מקרה, ב-2017 קיבל היקב הסמכה ל- 1,700 דונם גפנים. ב- 2018 הגדילו את שטח הכרמים המוסמכים ב- 29%. מאחר שביקב מנהלים 40% מכרמיהם, אז כל כרמים אלה בתכנית, ובעתיד גם ה- 60% האחרים מהם היקב מקבל ענבים. ויקטור רואה לרחוק, וחושב על כל הגולן והגליל, ובהמשך שכל הכרמים בארץ יקבלו הסמכה על בסיס התשתית שיקב רמת הגולן מניח עבור כרמים ויקבים אחרים שיצטרפו, במקום לפתח תוכנית מסקראץ'. אבל זה לא כל החזון, כי ויקטור שונפלד מדבר על כך שתעשיית היין תיקח על עצמה מנהיגות בנושא קיימות בכלל בחקלאות הישראלית.

מערכת אכול ושאטו מאחלת לויקטור שונפלד וליקב רמת הגולן הצלחה במימוש חזון הקיימות

שישי בבוקר אחרי הסערה בגליל העליון. צילם רמי נעמן

 

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה