השבוע בענף היין 160: מה הסיפור של יקבי שירות ואת מי הם משרתים?

השבוע על תופעת יקבי השירות ומי עלה לקבל את המדליה של יקב יצחק בטרה וינו השנה, היינות של Gaja - לאושר יש מחיר (יקר), יקב בזלת הגולן חוזר למסלול, ארגמן לוינסון של פופינה, ויינות של סוסון ים, גבעות, מוני ובן חיים

יקב אור הגנוז מייצר יין עשרות אלפי בקבוקי יין בשנה עבור יקבים אחרים. צילום מאתר היקב
יקב אור הגנוז מייצר יין עשרות אלפי בקבוקי יין בשנה עבור יקבים אחרים. צילום מאתר היקב

1: יקבי שירות – מי הם ומה הם עושים בשביל הענף

יש סודיות רבה בכל מה שקשור ליקבי שירות, וחבל. לא זאת אמורה להיות מטרתם. עשרות "יקבים" משתמשים בשירותיהם, ומוציאים כל שנה לשוק מאות אלפי בקבוקי יין שמיוצרים בהם. יקב שירות  מוגדר כמפעל ניטרלי, שמשכיר ציוד וידע להכנת יין לכל מי שלא מעוניין להיכנס להשקעות בקניית ציוד, או לכאלה שלא מקבלים רישיון להקמת יקב, מה שמעניק פתרון מצוין לחוק החדש שלא מאפשר להקים יקבים בשטחים שרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) או משרד הבריאות לא אישרו אותם.

נכון להיום יש בארצנו עשרות יקבי שירות, בעיקר אצל היקבים הגדולים, שחלקם בעצם מוכרים יין מוכן לכל דורש במחירי רצפה של 15-40 שקלים. רוכש הבקבוקים רק מדביק תווית שהוא עיצב, ומצהיר כי יש לו יקב. אין חובת גילוי נאות, וחוץ מלרשום את מספר היצרן בקטן אצל רשם החברות, קשה מאוד לעלות על יקב השירות. שלא נתבלבל; אין מניעה חוקית לעשות את זה. אומנם יש כאן סוג הטעיה של הציבור, וחבל שאין הקפדה על גילוי נאות, או דרישה מיקב השירות כן לפרסם לציבור מי עושה את היין והיכן.

היינן הוא גידי סיידה (בתמונה), והיקב ניזון מחומרי גלם משובחים שמטופלים ביד מומחה – אביו יוסי סיידה
היינן גידי סיידא. אכסניה לתוויות של אנשים פרטיים. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב לוריא – בתחרות טרה וינו 2018 הוכרז "יקב יצחק" כיקב הביתי הטוב ביותר. מי שעלה לקבל את הפרס הוא נציג של יקב לוריא ממושב ספסופה בגליל העליון, כי אין באמת דבר כזה "יקב יצחק". יש תווית יין שכתוב עליה יצחק. יקב לוריא משמש כאכסניה לעשרות תוויות יין של אנשים פרטיים, אשר משתמשים ביין מוגמר שמעמיד לרשותם היינן גידי סיידא, או מעורבים ברמת אישור בלנד שהוא מכין עבורם. עשרות אנשים פרטיים מבקבקים אצלו מדי שנה חצי חבית או חבית של יינות בסגנונות שונים על פי טעמם האישי. חלקם בוגרי קורס כלשהו של הכנת יין, אשר לא רוצים להשקיע משאבים רבים בציוד מקצועי, וחלקם הגדול הם חובבי יין שפשוט מצאו דרך להוזיל את עלות היין השנתית שלהם לצריכה  משפחתית ועם חברים. מחיר לבקבוק כמוצר מוגמר נע בין 50 ל- 60 שקלים. השיטה מאוד פשוטה: היינן שואב לבקבוקונים קטנים דוגמיות מעשרות חביות מוכנות, וכל אחד עושה לו את הבלנד שלו על פי טעמו. אין כאן התערבות כל שהיא בהכנת היין, אלא פשוט ערבוב של יין מוגמר שמייצר גדי סיידא, והיקב מבקבק ומעצב את התווית על פי דרישת הלקוח. היתרון הוא יין בטעם אישי, עם חותמת כשרות כמובן.

יקב ליבנה. צילום מדף הפייסבוק
יקב ליבנה. צילום מדף הפייסבוק

יקב ליבנה – יקב שירות נוסף, שאין לו מותג משלו, והוא הוקם כיקב שירות – על מנת לאפשר ייצור מותג יין עבור כאלה שאין להם זמן, או הידע, או הכלים, לייצר יין בעצמם. הלקוחות יכולים להיות כורמים, חובבי יין, מסעדות, ואפילו כאלה שמייצרים יין לטובת אירוע מסוים (בר מצווה, חתונה ועוד). גם כאן המטרה זהה: להוזיל את עלות המוצר הסופי, על ידי קנייה משותפת של חומרי גלם, בקבוקים, חביות ועוד. מחיר לבקבוק נקבע ל-65 ₪.

יקב אור הגנוז מייצר יין עשרות אלפי בקבוקי יין בשנה עבור יקבים אחרים. צילום מאתר היקב
יקב אור הגנוז מייצר יין עשרות אלפי בקבוקי יין בשנה עבור יקבים אחרים. צילום מאתר היקב

יקב אור הגנוז שממוקם למרגלות הר מירון, הוא כבר יקב שמייצר יין עבור מותגים גדולים. כאן מדובר באכסניה שמייצרת עשרות אלפי בקבוקי יין בשנה עבור יקבים אחרים ולא עבור "יקבי תווית". במקום יש ציוד טכנולוגי מתקדם, כן מעבדה מקצועית. בעצם מדובר ביקב שלא מתערב בייצור היין של המשתמשים בשירותו, ומדובר בהשכרה של הציוד הקיים, שמירת היין בתנאים מבוקרים, וכמובן הענקת חותמת כשרות לכל היין שנעשה ביקב.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

דוגמה אחת מני רבות ללקוחות שירות של יקב אור הגנוז, הוא יקב נטופה. פייר מיודובניק, יינן שאת הכשרתו וניסיונו קיבל בצרפת, הוא יינן היקב. ויחד עם שותפים נוספים אשר בבעלותם 120 דונם כרמים, החליטו לייצר יין אבל לא לרכוש ציוד לייצור יין, אלא להשתמש ביקב קיים שיעניק להם את כל המעטפת של ייצור יין. בסדר גודל של נטופה מדובר בחסכון של מאות אלפי שקלים בהקמה, ועוד עשרות אלפי שקלים כל שנה. כאן בדיוק נכנס יקב השירות אור הגנוז לתפיסה של עוד עשרות יקבים שלא רוצים להשקיע בציוד. היקב מאפשר לייננים מקצועיים לטפל בחומרי הגלם כבר מהרגע הראשון, והם אלו שאחראים על המוצר עד לבקבוק. מאחר שכל אנשי אור הגנוז הם דתיים, הרי הכשרות מובטחת.

אילן חסון (מימין) וששון בן אהרון מ- FIVE STONES. היינות מיוצרים ביקב מוני. צילום דוד סילברמן dpsimages
אילן חסון (מימין) וששון בן אהרון מ- FIVE STONES. היינות מיוצרים ביקב מוני. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב מוני – יקב כרמל – יקב עמק האלה – יקב פלטר ואחרים – בשנים האחרונות אנחנו נתקלים גם בכל מיני מותגי יין אשר מיוצרים ביקבים גדולים; דהיינו קניית בקבוקי יין מוכנים או חביות שלמות של יין, ומיתוגם עם שם מסחרי אחר. דוגמה אחת מתוך רבות היא זו של כרם מונטיפיורי, אשר קונה את היינות שלו מיקב מוני, ומי שאמון על עשיית היין הוא יינן יקב מוני, ששון בן אהרון (לפניו עשה זאת סם סורוקה). נציג היקב בוחר חביות מוכנות, ובמוני מבקבקים לו את יינות המותג. במקרה של מונטיפיורי, הם ניסו בתחילה להכחיש כל קשר להכנת היין ביקב שירות, ורק לאחר כמה כתבות וגילויים הם הצהירו שאין להם באמת יקב.

מותג נוסף אותו מפיקים ביקב מוני הוא FIVE STONES של אילן חסון ומספר שותפים. חסון משתף פעולה באופן גלוי עם ששון בן אהרון יינן מוני, ומפיק את מותג היין תוך השקעה ותשומת לב רבה באיכות היין, החל מהענבים שנרכשים ממשפחת  תמיר מגבעת ישעיהו ובחירת החביות. במקרה הזה העניין הוא כלכלי פרופר לשני הצדדים, ובדרך כלל הסיפור הוא של יקב שיש לו עודף יין או צריך תזרים מזומנים מידי, ולצד השני מדובר בהפקת מותג יין במחיר מינימלי, ללא עלויות נלוות מלבד קניית בקבוק יין, מיתוגו ושיווקו. עלות בקבוק כזה נעה בין 20 ל- 30 שקלים, יקב מוני מוכר בשיטה הזו עשרות אלפי בקבוקי יין בשנה לעשרות מותגי יין, שחלקם הגדול לא מצהירים כגילוי נאות על כך שאין להם באמת יקב, או יינן או חומרי גלם.

יקב כרמל מאחורי "הנדיב"
יקב כרמל מאחורי "הנדיב"

לאחרונה נתקלתי בקרטוני יין לפני משלוח לארצות הברית, שרשום עליהם "יקב נדיב". אי אפשר היה למצוא שום מידע על היקב, מלבד זה שהוא משווק בחו"ל לרויאל או באמזון. רק הפעלת אמצעים מודיעיניים מאוד מתקדמים פתרה את התעלומה. מתברר שאין באמת יקב כזה, אלא מדובר ביקב כרמל, שמבקבק יינות עבור יהודי דתי שמוכר בכל העולם עשרות אלפי בקבוקי יין הממותגים כיין מהרי יהודה, ומיוצרים בעצם ביקב כרמל. האם חומרי הגלם באמת באים מהרי יהודה? זו שאלה שעדיין נשארה פתוחה, מאחר ואין כל אפשרות לדעת מי הרוכש.

גם לין גולד היא צרכנית של יקבי שירות
גם לין גולד היא צרכנית של יקבי שירות

הייננית לין גולד (לשעבר ייננית יקב עמק האלה) רכשה בדרך זו אלפי בקבוקי יין מיקב עמק האלה ומיקב פלטר, לטובת פרויקט Gillham Vineyard בו היא מעורבת בקפריסין. במקרה זה רכישת היין נעשתה מאחר שהיקב שהוקם בצמוד למלון לא הספיק לייצר את היינות הנדרשים, אז רכישת היין ומיתוגו תחת השם של היקב המקומי הייתה סוג של צורך, ונעשתה בגילוי נאות ובהערכה רבה ליינות שהובאו מישראל.

יעקב אוריה (למעלה) ביקב השירות ליבנה. צילום פטריסיה אוריה
יעקב אוריה (למעלה) ביקב השירות ליבנה. צילום פטריסיה אוריה

2: יקבי שירות – התובנות של יעקב אוריה יינן יקב ליבנה

  • מלבד טרואר, יין הוא תוצר של החלטות יינניות, ולא של בעלות על מיכשור. אם ליצרן יש שליטה על הגידול בכרם (מועדי טיפולים, חשיפה לשמש, עומס יבול, מועד בציר), ועל התהליכים ביקב (אופן מעיכה, עוצמת סחיטה, סוג שמר, טמפרטורת תסיסה, משך השריה, ובהמשך אופן התבגרות עם או בלי עץ וסוג העץ), הרי שהיין הוא של היצרן, כנגזרת מהחלטותיו, גם אין אינו בעלים של מכונות.
  • המבנה הזה קיים ברוב ארצות ייצור היין. בוודאי בארה"ב ובאוסטרליה, שם התופעה נפוצה מאוד. אין צורך בבעלות על ציוד כדי שהיין יהיה "שלך".
  • בחו"ל השירות מבוזר. אינך חייב להשלים תהליך ביקב השירות. באפשרותך לשכור רק מעיכה, או רק סחיטה, או הכל למעט יישון בחביות וכו'. בארץ, בגלל מגבלות הכשרות, הלקוח לרוב יזמין תהליך שלם. דהיינו מענבים ועד יין מבוקבק.
  • יקב שירות יכול לתת מענה גם ללקוחות שאינם יודעים לכוון בעצמם את התהליך, כגון מסעדות, קבוצות רכישה, או כורמים ללא ידע יינני. למקרים כאלה יהיה ליקב השירות לרוב "יינן ברירת המחדל", שיקבל את ההחלטות היינניות עבור לקוחות שכאלה. זה עדיין יקב שירות, כי היינן הוא שלוחה של המזמין (בדיוק כמו בהרבה יקבים, כשבעל היקב ממנה יינן מטעמו).
  • תנאי בסיסי להגדרה של יקב שירות, הוא האופציה של הלקוח לנהל את התהליך כרצונו. בין אם הוא סומך על "יינן ברירת המחדל", ובין אם ממנה יינן אחר, ובין אם הוא מחליט בעצמו. כל עוד הוא רשאי לנהל ולהשפיע על התהליך, היקב המארח מצטמצם להגדרת אכסניה, והיין באמת של הלקוח.

ומה אינו יקב שירות?

  • כאשר תהליך הייצור מנוהל על ידי היקב כרצונו, וללקוח ניתנת אפשרות לבחור חביות או להרכיב בלנד לטעמו. זה יותר מתווית פרטית. זהו כבר יין פרטי, אך האכסניה היא היצרן, ולכן אין זה יקב שירות.
  • יין מבוקבק שמקבל תווית פרטית, אפילו אינו בגדר "יין פרטי". זו רק התווית שמתחלפת, ובוודאי שאין לה דום קשר ליקבי שירות.

מבחינת המצב בארץ, יש הרבה שירותי ייצור, המבודלים מרכש יין מוכן. למיטב ידיעתי, רק יקב ליבנה הוא יקב שירות שעושה זאת כעיסוק ראשי, ולא מייצר "על הדרך" גם לאחרים.

משפחת Gaja – הדור החמישי
משפחת Gaja – הדור החמישי

3: האחים שקד מכים שוב – יקב Gaja

יבוא חדש של משפחת שקד מחנויות דרך היין, הגיע השבוע למדפים מיקב זה  שמייצר קרוב למיליון בקבוקים בשנה. היקב מנוהל כיום על ידי Gaia Gaja – בת הדור החמישי של המשפחה מברברסקו שבפיימונט, וליקב שלושה ייננים אשר אחראים כל אחד על אזור גידול אחר של היקב.

ג׳יובני גאיה- מנהל השיווק של היקב. צילום יאיר קורן
ג׳יובני גאיה- מנהל השיווק של היקב. צילום יאיר קורן

ג׳יובני גאיה הוא הצעיר במשפחה, ומשמש כמנהל השיווק של היקב. היה לי העונג והכבוד לראות איש יין שבא ממשפחת אצולה איטלקית, מדבר על תפיסה שונה של יקב איטלקי מסורתי. התפיסה הזו גם מורגשת ביינות שטעמתי, בעיקר באלה שיוצרו מענבים שמוכרים לנו יותר מצרפת או קליפורניה, כגון סוביניון בלאן, שרדונה, ויונייה, מרלו וקברנה סוביניון. גם הטכניקות בייצור היינות אופייניות יותר לבורדו או לקליפורניה מאשר לפיימונט.

התחממות כדור הארץ או שינוי האקלים באזור גידול הענבים של היקב, הפכו לעיסוק מרכזי מאוד ב- Gaja, ולכן נעשות פעולות מסוימות כדי להקל על הגפן, כמו שתילת עצי ברוש למניעת רוחות חמות וספיחת אבק וכו', וכמובן החלפת קלונים וזנים לכאלה העמידים במה שמתרחש מסביב. התמחור של יינות Gaja בהחלט גבוה עד גבוה מאוד – לא בסולם ה- VFM (תמורה לכסף – תל"כ) הרגיל בו אני משתמש. מדובר ביינות מורכבים מאוד עם אופי צרפתי וטמפרמנט איטלקי, והשילוב הזה מרתק בעיניי.

יינות Gaja בטעימה. צילום דוד סילברמן dpsimages
יינות Gaja בטעימה. צילום דוד סילברמן dpsimages

Gaja Ca' Marcanda Vistamare 2017  – טוסקנה. עשוי מ- 40% ענבי ורמנטינו, 40% ויונייה ו- 20% פיאנו. צבע ירוק בהיר. באף פרחים לבנים, שיטה וקוצים יבשים, ובקצוות מנטה. בחך שפע של נקטרינות, אגס בוסרי ותבלינים. שופע מינרליות וחדות. אפטר טייסט שמעלה קצת מנגו ותאנה, ומרירות של שקד. מחירו 230 ₪.

Gaja Ca' Marcanda Promis 2016בלנד של 55% מרלו, 35 סירה ו- 10% סנג'ובזה. נפתח עם ניחוחות פרחים, אקליפטוס, אבנים רטובות. החך עסיסי, עם שפע של פירות אדומים ושחורים, פטל, תות שדה. טאנינים חלקים, סיומת מעט מעושנת והרבה רוזמרין. מחירו 315 ₪.

Gaja  Sperss 2014 (Barolo) – עשוי מענבי נביולו. שופע ארומות של טבק, אגוזי לוז, מנטה וניחוחות של גריל, שמתפתחים באיטיות ומעניקים חוויה שונה בכל ערסול של הכוס. החך עם טאנינים מעודנים מתוקים וחומציות טרייה. פלפל חריף, דובדבן עסיסי, תפוז, פלפל לבן ואניס. היין מעניק שכבות של מורכבות, עומק ועדינות. מחירו 1,400 ₪.

Gaja Conteisa 2014 (Barolo) – עשוי מענבי נביולו. באף כוכב אניס, עלי ורדים כתושים, עשבי תיבול ארומטיים ושמן קמפור. בחך מתוח ומלוטש. דובדבנים חמוצים, רימונים, ליקוריץ ומסמרי ציפורן. טאנינים משובחים. יין צעיר אבל מאוזן, עם שפע של חומציות יין מדהים, והתוספת של 8% ברברה גאונית. מחירו 1,390 ₪.

Gaja Barbaresco 2013  – עשוי מענבי נביולו. יין מבושם מאוד. גרגרי יער, ורדים, אדמה, תבליני אפייה ורמז לעור. גם ביין הזה החך מלוטש וטעון בעדינות שמספקת עומק נפלא של טעמים. פטל, דובדבן כהה, ליקוריץ, מנטה ופלפל לבן. חומציות תוססת וטאנינים מאוזנים היטב, מספקים איזון ללא דופי. מחירו 1,100 ₪.

Gaja Ca' Marcanda 2015 (Bolgheri) – 80% קברנה סובניון 20% קברנה פרנק. 18 חודשים בחביות אלון. האף נפתח עם שזיף סגול בשרני, שורשים, קליפת עץ רטובה ומליחות. החך עשיר ומרוכז, בעיקר אוכמניות, ליקוריץ, צור וקקאו, סיומת מלוחה. יין בשרני עם עמוד שדרה חזק. טאנינים משובחים. מאוזן לחלוטין. פוטנציאל ההזדקנות מדהים. מחירו 800 ₪.

Gaja Sori San Lorenzo 2011 – נביולו מפיימונטה. אף מנטולי, כמהין וזפת. החך שופע דובדבן כהה, שוקולד, קפה, פלפל שחור וליקריץ, לצד טאנינים מעודנים אך קמוצים, היין צריך זמן בכוס להתרכך ולהירגע. יין מרוכז מאוד. מדהים. מחירו 2,300 ₪.

לסיכום: הרבה אושר יש בבקבוקים האלה. יקר, כן יקר, אבל אני חושב שהמשפט "החיים קצרים מדי מכדי לשתות יינות בינוניים", מתאים בול אחרי שטועמים את היינות של יקב Gaja. ואכן מדובר ביינות משובחים.

יואב לוי. צילום מדף הפייסבוק
יואב לוי. צילום מדף הפייסבוק

4: בזלת הגולן – לחופש נולד

אז אחרי כמה שנים של מאבקים, היקב נשאר בידיים החסונות של היינן והכורם יואב לוי, ועכשיו זה הזמן לכבוש את הפסגה. חומרי הגלם משובחים, היקב מאובזר ומצויד בשיא הטכנולוגיה, וכל מה שנשאר זה לחזור ובגדול. על פי היינות שטעמתי לפני שבועיים, אפשר לקבוע שבזלת הגולן – עם עוד קצת יחסי ציבור ואיש מכירות מקצועי, יטביע את חותמו בשוק היין הישראלי.

בזלת הגולן שרדונה 2018 – 10,000 בקבוקים יוצרו מיין זה – שרדונה נטול עץ ונטול מניירות. צבע צהוב עם דמעות ירוקות. האף עדין. מנטה עם ניחוחות של פירות לבנים. החך מאוזן עם מינרליות טובה. הפה מעט מתקתק עם אלכוהול מאוד מאוזן. יין מקסים. מחירו 99 ₪.

בזלת הגולן מגמה 2014 – 75% קברנה סוביניון ו- 25% מרלו. נטול עץ. יין שמתנהג כצעיר, ועדיין לא מימש את הפוטנציאל שלו. אף של דומדמניות שחורות ודובדבנים שחורים, עם נגיעות של ורדים, קינמון ועלים יבשים. בעל גוף בינוני. החך מכיל שפע של טעמי דובדבנים אדומים מתובלים, עם מרקם קטיפתי. צעיר, אבל עוד שנה בבקבוק והיין יהפוך  לגבר גבר. מחירו 138 ₪.

יואב לוי. צילום מדף הפייסבוק

יואב לוי. צילום מדף הפייסבוקכרם (חטיבה) 188 לימיטד אדישן 2014 – אף אינטנסיבי של  דומדמניות שחורות, אוכמניות, פטל טרי, ובקצוות טוסט וחמאה מומסת. החך צפוף והדוק, עם טאנינים ופירות טריים בשלים. יין בשרני מלא גוף וחוזק. מתפתח בכל לגימה ולגימה לקראת אפטר טייסט מרוכז, שנשלט בעיקר על ידי אלכוהול, וחבל. יין שחייב לנשום בכוס או דקנטר, ואז האלכוהול מתאזן והיין רגוע ומפתה. מחירו 240 ₪.

כרם (חטיבה) 188 קברנה סוביניון 2015  – צבע אדום עשיר ודחוס. באף פטל ודומדמניות, שזורים בניחוחות מורכבים של שוש, אניס וקרם דה קסיס. על החך היין שופע תבלינים יבשים, קופסת סיגרים ופירות כהים בשלים, המשתהים לאורך הסיום המענג להפליא. המרקם עשיר וקטיפתי, עם צפיפות גמישה. טאנינים עשירים, מעודנים היטב, ומאוזנים עם הפרי, המליחות שצצה, ועץ האלון. מחירו 120 ₪.

לסיכום: לעשות יין זו אומנות; למכור יין זה מקצוע. היינות של בזלת הגולן הולכים ומשתפרים כל הזמן. היקב הוא מותג חזק, ומייצג נאמנה טרואר צפוני משובח. עכשיו העבודה צריכה להתמקד בפן השיווקי-מכירתי. ליקב מרכז מבקרים מרשים, חצר גדולה לאירועים, ואלפי חובבי יין הרשומים במועדון הלקוחות. כל מה שצריך עכשיו, כאמור, זה להתמקד בשיווק.

5: יקב לוינסון – הארגמן של מסעדת פופינה

יין שבוקבק במיוחד למסעדת פופינה בתל אביב, עבור השף אוראל קמחי היצירתי, שמגיש במסעדתו בנווה צדק מנות מוקפדות ומתוחכמות הנמסות בפה. אוראל מדויק, מרוכז, ומגיש יצירות מופת על הצלחת. טרטר ג’ין & טוניק, המבורגר שרימפס, פיצה טלה מעושן – אלה חלק מהמנות המדהימות שהמטבח מוציא. תפריט היין במסעדה מגוון וגדול, ונבחר בקפידה רבה. יינות ישראלים משובחים לצד יינות איטלקים וצרפתים: פלם, אסף, שאבלי, סאנסר, צרעה, שאטו גולן, שאטו נאף דו פאפ, פיימונטה ועוד. מרתף היין של פופינה הוא באמת מרתף ובאמת מרשים, והמחירים שפויים.

כאשר ראיתי פרסום כי יקב גראג' דה פאפא של עידו לוינסון, ייצר חבית יין במיוחד עבור המסעדה מזן הענבים ארגמן, היה זה רק מתבקש ללכת לטעום את היין. עידו לוינסון מיצר כ- 20,000 בקבוקים ביקב המשפחתי שלו, ועוד כמה מיליוני בקבוקי יין ביקב ברקן-סגל, שם הוא היינן הראשי. עידו גם מקורב לתחום הקולינרי, ולמשפחתו יש מסעדה בהוד השרון איטלקית (נונה), שגם שם מקפידים על תפריט יין מגוון.

ולביקורת על היין ארגמן פופינה: עשיר, מלוח ובשרני, שופע פירות ותבלינים. טעמים שחורים ועשבי תיבול מעניקים יין אדום כפרי. בטעימה על הבר מאוד נהניתי מהיין, אבל לצערי הוא לא התמזג עם האוכל, לא העניק לו יתרון כלשהו, ולא הרים אותו בדרגה אחת לפחות למעלה. כאשר בוחרים יין אחד כיין הבית, צריך לחשוב על מכלול המנות בתפריט, בעיקר על המנות הראשונות, כי היין מוגש איתן, ועד שמגיעה המנה העיקרית כבר לגמנו חצי בקבוק. ופה הטעות של בחירת היין הזה. הוא מתאים למספר מאוד מצומצם של מנות בתפריט. הוא סוליסט, שולט ודומיננטי מדי למנות הראשונות. הוא תוקף את החך ובעיקר מחמם את הפה, מה שפוגם בחוויית טעמי האוכל ( לימון, ג'ינג'ר, דג נא ועוד). בחירת זן הארגמן גם מעלה תהיות, האם חשבו בפופינה על הזיקה ומערכת היחסים שצריכה להיות בין האוכל ליין, מלבד השם ארגמן והשם לוינסון.

אי אפשר להישאר אדיש אל זאב ואל יינותיו. או שאוהבים או שלא. צילום דוד סילברמן dpsimages
זאב דוניה – נועז ללכת על הקונואז. צילום דוד סילברמן dpsimages

6: ביקורת יין ישראלי – פנינים לסוף השבוע

לפעמים מגיעים לביקורת יין בקבוקים, שאחרי הטעימה יש הלם מוחלט. הנה כמה כאלה.

יקב סוסון ים Counoise 2014  – יין זני. קונואז הוא אחד הזנים המורשים בשימוש ב- Châteauneuf-du-Pape. זן נמוך תשואה, שבעיקר מעניק תיבול ומורכבות. באף ריבת שזיף מעודנת, תות שדה, פלפל שחור וליקריץ. חך עם חומציות גבוהה, שפותחת את התיאבון באופן מידי. לאחר כמה שניות הפה מתמלא באורגזמה מטורפת. קשה להבין איזה פרי תוקף אותך. אדום, כתום, טרופיות – הכל מתערבב בעדינות ובנגיעות קטנות של אושר. מחירו 95 ₪.

שיבי דרורי יקב גבעות. צילום מהאתריקב גבעות מצדה 2016 – בלנד אדום  של קברנה סוביניון, מרלו ופטי וורדו, 20 חודשי חבית. באף שזיף אדום מפתה, עם ניחוחות של דובדבנים כהים, שבבי שוקולד וסיגליות. בחך פירות אדומים צעירים וחדים (קסיס, לבנדר, ואגוז מוסקט), אלון ואדמה, שממלאים את הפה. אפטר טייסט ארוך ומענג במיוחד. בקצוות ווניל שהופך את היין הזה למושלם. מחירו 199 ₪.

ששון בן אהרון יינן מוני. צילום רות שוורקוז

יקב מוני פטיט סירה נחל 2015 – פטל שחור, דובדבן שחור, תות ורמזים מעודנים של ורדים, וניל. בחך תבלינים, ציפורן וטבק ופרי אדום מתוק. הטעמים נשארים טריים לאורך זמן רב. הטאנינים מהודקים וצפופים, אך רכים להפליא, והגימור ארוך ומענג. מחירו 55 ₪.

יקב מוני שמשון 2016  – קברנה סוביניון ושיראז. צבע סגול. אף שופע ריחות גרגרי רימון, דובדבן וגרידת תפוז. החך מתוחכם, עם טאנינים עשירים וטעמים של פטל שחור, שוקולד, ובקצוות חציר ואוכף. יין מענג. מחירו 159 ₪.

צילום דוד סילברמן dpsimages

איתי בן חיים. צילום דוד סילברמן dpsimagesיקב בן חיים קברנה פרנק 2014 – צבע אדום עז. ניחוחות של פירות אדומים ושחורים, ורמזים למנטה, לבנדר וטימין. בחך אוכמניות אינטנסיביות, מתובלות עם אגוז מוסקט, ציפורן ואניס, תות, דובדבנים כהים, שוש  ותבלינים. טאנינים חמאתיים ומורכבים, אך יחד עם זאת בפה היין נינוח ורגוע. שאפו. מחירו 90 ₪.

 






2 תגובות

  1. כתבה יפה מאוד,אבל כדאי לחדד כמה פרטים, כל יינות הפרייבט לייבל יוצאים תחת השם של יקב לוריא ולא ניתן למכור אותם בחוץ, רק לשתות ולחלק. כמו כן לקוחות מסויימים מעורבים בתהליך הייצור מרגע הבציר ועד הבקבוק. שבת שלום שתהיה

כתבו תגובה