השבוע בענף היין 163: איך הזיכרון של הגפן תורם ליינות אדומים איכותיים יותר?

ד"ר ישי נצר מאוניברסיטת אריאל שפרסם את המחקר במגזין American Journal of Botany. עובד על פלטפורמת השקיה אינטרנטית חינמית לכורמי ישראל. צילום מיוטיוב
השבוע: מה תורם ה"זיכרון" של הגפן לנושא ההשקיה ולאיכות היין האדום שאנחנו שותים, הדרך ממכבסה ליקב אפק וטעימת יינותיו, ביקורת יינות של היקבים ברבדו, בן נון, הר ברכה ולוריא, ולקינוח סיפור מעשה מהעולם שמאחורי היין על אתיקה ועיתונות. קריאה מהנה

1: זיכרון גורלי –  בדרך לפלטפורמת השקיה אינטרנטית חינמית לכורמי ישראל

קשה להאמין, אבל לצמח יש "זיכרון" המאפשר השקיית גפנים מדויקת ליצירת יינות אדומים איכותיים יותר. מחקר של מו"פ אזורי מזרח באוניברסיטת אריאל, בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, קובע לאחר מחקר של ארבע שנים כי השקיית גפנים מדויקת תתרום ליצירת יינות אדומים איכותיים יותר. מדובר בשיטה להטיית האנטומיה הטבעית של הגפנים, כך שיתאימו לצרכים המדויקים ליצירת היין הנדרש. ממשק השקיה משופר בתחילת העונה ומופחת בסופה, מוביל לקבלת יבולים גבוהים וגם לאיכות יין משופרת.

פרופ' עודד שוסיוב וזורי ארקין מיקב ברבדו – חלוצי העקה לגפנים. צילום איל גוטמן
פרופ' עודד שוסיוב וזורי ארקין מיקב ברבדו – חלוצי העקה לגפנים. צילום איל גוטמן

הפרופסורים ברבדו ושוסיוב מיישמים בכרמי יקב ברבדו כבר שנים את התובנה המוכחת, כי כדי לקבל יין איכותי יותר יש צורך "להצמיא" (עקה) את הגפנים. אך יש לבצע את "ההצמאה" באופן מאוזן: לשמור על היבולים, שהאיכות שלהם עדיין תהיה טובה, וליצור איכות טובה של יין. זה סוד הצלחתו של יין איכותי. השאלה הגדולה היא עד כמה להשקות כדי ליצור איזון נכון. ההמלצה של צוות המחקר באוניברסיטאות אריאל והעברית, היא לפנק (באופן יחסי) את הגפנים בתחילת העונה, ולהצמיא אותן בסוף העונה. הטכנולוגיות שפותחו מאפשרות מדידת כמותית מדויקת של כמות המים שהצמח צורך.

המחקר שנעשה ע"י שראל מוניץ – דוקטורנט ממו"פ אזורי מזרח באריאל, בהנחייתם המשותפת של פרופ' אמנון שוורץ מהאוניברסיטה העברית, ד"ר ישי נצר וד"ר אילנה שטיין ממו"פ אזורי מזרח באריאל ואוניברסיטת אריאל, קובע כי לצמחים יש "זיכרון", כלומר צמחים "זוכרים"  מה שהוטבע בתוך האנטומיה שלהם. מנגנון הזיכרון מוטבע עמוק בקוטר הצינורות העצה, שהם בעצם צינורות המורכבים מתאים מתים המעבירים את המים מהשורשים אל העלים. הצמח למעשה מפזר סיכונים: מצד אחד מייצר צינורות רחבים המאפשרים הובלת כמויות מים גדולות, אך הנמצאות בסיכון לכניסה של בועות אוויר שסותמות אותם, מול יצירה של צינורות צרים המובילים הרבה פחות מים, אך עמידים לפריצות אוויר אפילו בתנאי יובש קשים (סוג של "פוליס תביטוח").

כרם של ברקן בחולדה. צילום מהאתר
כרם של ברקן בחולדה. צילום מהאתר

במחקר הנוכחי בחן צוות החוקרים במשך ארבע שנים את ההשפעות של מספר ממשקי השקיה, על האנטומיה וההידראוליקה של מערכת העצה בגפני ענבי יין מזן מרלו, הגדלים בקיבוץ חולדה בכרמים של יקב ברקן. מסקנת המחקר היא שדרך אנטומיית העצה, קיים מנגנון זיכרון שיקבע את רגישות הצמח לתנאי עקה, וממשק השקיה משופר בתחילת העונה ומופחת בסוף העונה יוביל לקבלת יבולים גבוהים (כמעט כמו צמח המושקה היטב כל העונה), אבל איכות היין תהיה משופרת (אפילו ביחס לצמח שחווה עקה כל העונה).

עד כאן הם, ועכשיו אני: סביר להניח שהושקעו תקציבים אדירים במחקר הזה, בשל העובדה שהוא מערב השקיות שונות, ולבסוף גם מייצרים יין מכל בלוק ניסוי. בנוסף, כל מחקר שדורש בכרם שינוי מערכות השקיה ועבודה בספיקות נמוכות בשל כך – דורש גם הרבה תקציב. אז לאחר שקראתי את המחקר שהמסקנות שלו מתבססות על טיב המוצר המוגמר, העברתי מספר שאלות לד"ר ישי נצר מאוניברסיטת אריאל, שפרסם את המחקר במגזין American Journal of Botany: האם במהלך ארבע השנים היו תוצאות מובהקות? מי טעם את היינות ודירג? מי הכין את היינות ואיך, והאם מולם הייתה קבוצת ביקורת של מרלו מאותו אזור?  האם נבחרו הזנים הנכונים ובאזורי הגידול הנכונים? האם ההשקיה שניתנה משקפת את הרצוי להשגת יבול או איכות? והשאלה הכי חשובה בעיניי: האם התשובות שהמחקר הזה סיפק לא היו ברורות מאליהן?

דולב – הכרם השתתף במחקר. צילום לגור ביו"ש
דולב – הכרם השתתף במחקר. צילום לגור ביו"ש

וכך השיב לי ד"ר ישי נצר: שאלת מספר שאלות ממוקדות ואני אענה עליהן. יחד עם זאת חשוב לי להבהיר את הקו המחקרי שעומד מאחורי מספר לא מבוטל של שנות מחקר בפיתוח מודל ההשקיה (חולדה ארבע שנים, דולב חמש שנים, מבוא חורון שלוש שנים, יתיר חמש שנים, שילה חמש שנים, מירב שנתים). בבסיס המודל עומד מחקר אמפירי, שהחל בענבי מאכל והמשיך בענבי יין. המחקרים הסתמכו על מדידת מים מקסימלית של צמחים הגדלים בשטח במכלי ענק (ליזמטרים) המודדים את צריכת המים של צמחים ללא עקת יובש. נתונים אלה כוחם יפה לכרם המחקר, אולם אם מתקננים את הנתונים ביחס לשטח העלים של הגפן ולתנאי האקלים, אפשר לחשב בקירוב מצוין את צריכת המים המקסימלית של כל כרם וכרם בכל מקום על פני הגלובוס. אתה מוזמן להתרשם בביקור במבנה הליזמטרים בשילה, על כל המורכבות הלוגיסטית שלו: תעלה תת קרקעית עמוקה, ואוטומציה מתקדמת בתנאי שטח קשוחים – יש בעולם ארבעה מתקנים כאלה בענבי יין.

הנדבך השני בנוי על יישום מקדמי השקיה או מקדמי עקה, שהם למעשה דרגות שונות של הצמאה. בשטח זה השקענו מעל 25 עונות מחקריות (בחלקן הרצנו כמה ניסויים במקביל), כאשר התובנה הקיימת הייתה שככל שמשקים יותר, מתקבל יותר יבול ואיכות היין יורדת. תוצאה טריוויאלית זו התממשה גם במחקרים שלנו, אולם מה שהיה מעניין יותר, היו הטיפולים בהם מקדמי ההשקיה השתנו במהלך העונה. העובדה שפינוק של הגפן בתחילת העונה הוביל לעקה חריפה יותר בסופה (שילוב מצוין בין כמות ענבים לאיכות יין, יחד עם חיסכון במים) הייתה ממצא מפתיע, מרענן ויישומי. תוצאות אלו חזרו במשך כל שנות הניסוי במרלו בחולדה (ארבע שנים), ובניסוי תואם שלו בקברנה סוביניון בדולב (חמש שנים). הקומה השלישית היא המחקר שמסביר איפה נמצא המנגנון של הזיכרון – טבוע עמוק בעצת הגפן.

ד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל ויינן יקב גבעות
ד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל ויינן יקב גבעות

לגבי היינות: בחולדה הוכנו בשנתיים האחרונות של המחקר יינות (20 בשנה), שנה אחת ביקב הרצברג ובשנה השנייה ביקב המחקרי באריאל. היין היה באיכות נמוכה הנגזרת מאזור כמותי, וסבל מהרבה פגמי הכנה של טירונים (חיזור, VA גבוה). בשל כך הסתפקנו בבדיקות ספקטורופוטומטריה של מגוון אורכי הגל של היין. לעומת זאת, בקברנה האיכותי של דולב הכנו יין בכל חמש השנים (בשנה הראשונה 12 יינות, ואחר כך 20 יינות בכל שנה). היין הוכן בשנה הראשונה ע"י שיבי דרורי ביקב גבעות, שנתיים נוספות ביקב שפיה ע"י קובי ארנס, ובשנתיים האחרונות ביקב המחקרי באריאל.

יעקב אוריה היינן עושה יינות משמחים, מרתקים, נוגעים, עטופים בהמון מורכבות
יעקב אוריה – גם הוא בטועמים. צילום דוד סילברמן dpsimages

היינות נטעמו ע"י פאנל הטועמים של היקב באריאל שמשתנה מטעימה לטעימה (בין 7-12 טועמים). הטועמים הכמעט קבועים הם הצוות המורחב של יקב טפרברג, וכן ניר שחם, סם סורוקה, צבי סקייסט, ארקדי פפיקיאן, אבי פלדשטיין, דוד בר אילן, יעקב אוריה, עידו לוינסון, יפתח פרץ, קובי ארנס, ערן הרכבי, ועוד רבים וטובים מיינני התעשייה. הטעימות הן כמובן עיוורות לחלוטין, כאשר מתבצעות שתי טעימות כיול לפני הטעימה שמתנהלת בכארבעה פלייטים, בכל פלייט חמישה יינות. הניקוד ניתן על פי טפסים של ה- OIV. הטועמים אינם מורשים להחליף רשמים אחד עם השני תוך כדי טעימה. תוצאות היין, כמו כל תוצאות המחקר, עוברות עיבוד וניתוח סטטיסטי כמקובל במדע (מבחן טוקי קרמר). רק לאחר הטעימה (ואיסוף דפי הניקוד) אנחנו נותנים את ההסבר על מהות המחקר, ופותחים את הדיון על היינות.

ניר שחם יינן יקב שורק
ניר שחם – גם הוא בטועמים. צילום דוד סילברמן dspimages

אני מציין את עומק ההשקעה של מחקרי השדה. יש מעט מאוד עבודות שדה שמכסות מנעד רחב כזה של תחומי דעת: קרקע, מים, פיזיולוגיה של הצמח, מטאורולוגיה, אגרוטכניקה של הגידול, מאפייני כימים ואורגנולפטיים של תירוש ויין, אנטומיה של צמחים. מודל ההשקיה למעשה כבר עובד כיום על כשליש משטחי יתיר ומרבית כרמי ברקן. אני עובד על פלטפורמת השקיה אינטרנטית חינמית לכורמי ישראל, על מנת שהם ייהנו מפירות המחקר. במקביל אנו עובדים על התאמת יישום המודל בכלים של חישה מרחוק ע"י לוויינים ורחפנים (פרויקט קנדל, בו משתתפות 11 קבוצות מחקר מוולקני, גילת, טכניון, באר שבע, מו"פ צפון ומו"פ מזרח). אתה מוזמן ליום סיור בשטחי המחקר, ובהחלט לטעום את היינות פרי המחקרים.

ביקור אכול ושאטו ביקב אפק – משמאל לימין אלון גונן, יגאל ברנע, רני רוגל, אהרון ג'לאח. צילום חלי ג'לאח
ביקור אכול ושאטו ביקב אפק – משמאל לימין אלון גונן, יגאל ברנע, רני רוגל, אהרון ג'לח. צילום חלי ג'לח

2: יקב אפק – ממכבסת ג'ינסים לעיסוק מלא ביין

היקב של אהרון וחלי ג'לח ממוקם בחצר ביתם בראש העין. בעצם הבית הוא יקב והיקב הוא בית. אהרון, שבעבר הייתה לו במשך 25 שנה מכבסת ג'ינסים בתל אביב, כן – לקריעת מכנסי ג'ינס, כביסתם ושפשופם כדי להקנות להם מראה הולם עבור צעירות וצעירים, נכנע לסינים, מכר העסק לשותף ופרש מהתחום ("הם למדו אצלי, חזרו לסין והשתלטו על הענף", הוא אומר בחיוך), והתמסר לנושא היין. אהרון, שגדל עם היין שאביו עשה במחסן ביתו, למד אצל ניר שחם ואצל עידו לוינסון. לאורך השנה הוא מלווה את החלקות בכרמים מהם הוא קונה ענבים, ומייצר 7,000 בקבוקים בשנה תוך ניצול מרבי של המשאבים שלרשותו ("אני מיישן כל יין בנפרד, תסיסה מלולקטית בדרך כלל מופרדת בחביות. בכשאני מסיים את ביקבוק 2017 בחדר החביות, אני מוריד לשם את היין של 2018"). הזנים שלו הם קברנה סוביניון, מרלו, פטיט סירה ושיראז/סירה – הדומיננטיים בכמויות, ופטי וורדו. את כל ההובלות לחנויות הוא עושה בעצמו, ומוכר גם למעט מסעדות.

ערב טיפוסי ביקב אפק. צילום מדף הפייסבוק
ערב טיפוסי ביקב אפק. צילום מדף הפייסבוק

הכל בעצמו? לא בדיוק. חלי, העזר כנגדו, היא כוח משמעותי בצמד יקב אפק. לא רק בולטת בנוכחותה באירועי הענקת פרסים – בעיקר בטרה וינו, אלא מובילה את ערבי היין הרבים שהשניים מקיימים בביתם, כשהיא על האוכל והמאפים, ואהרון תורם זיתים כבושים ואת היינות פרי יצירתו. ראויה לציון הנוכחות הבולטת שלהם בפייסבוק, והתמונות הרבות מעידות על הצלחת ערבי היין בביתם, שמסתיימים במכירות נאות. ככה זה, אחרי יין, אוכל וסיפורים, הארנקים נפתחים. וליינות:

שרדונה  רזרב 2017 הר ברכה – ריחות מורכבים בגוונים של תפוז, קליפת אשכוליות, אגוזים מלוחים, פטריות,  דבש. החך שופע חומציות ומינרליות. בעל גוף בינוני קרם ברולה, חבוש, אגוז מוסקט ואלון. מדובר בשרדונה משובח, עוצמתי, נקי להפליא. מהליגה של הגדולים  יופי של יין. מחירו 120 ₪.

 שרדונה 2017 גוש עציון – ריחות של וניל, מנגו, שומר ומעט אלון קלוי. בחך חומציות טובה, סיד, מלון ירוק. לאחר ערסול עולים טעמי ההדרים עם מעט דבש ולימון. אגוזים קלויים מעניקים שומניות מרשימה ליין. הסיום ארוך ומענג. יין שלא נגמר. מחירו 120 ₪.

סיקרט 2014 סנג'ובזה – ריחות וטעמים של דובדבנים אדומים ושחורים. טאנינים קלילים שמתמזגים יפה עם החמיצות האופיינית לזן. יין חנפני שמעורר תאבון. מחירו 120 ₪.

טרז'ר 2016 פטיט סירה וקברנה סוביניון – עצם בחירת השילוב הזה כבר מגרה. צבע אדום כהה, עם ניחוחות של פטל שחור, מנטה, שוקולד וטעמים חריפים. טאנינים גמישים, וזה המשחק המקצועי מאוד של היינן, בלהרגיע את הפטיט סירה עם הקברנה סוביניון. שאפו. מחירו 120 ₪ –  VFM (תמורה לכסף – תל"כ) ללא ספק.

מיתוג ישן (מימין) וחדש – חלק מהדינמיות
מיתוג ישן (מימין) וחדש – חלק מהדינמיות

ארומה 2016 פטיט סירה, מרלו וקברנה סוביניון – מותג 'ארומה' החליף ביקב את 'ניחוח הגפן' שקדם לו. יין שבועט. ריחות של שוקולד כהה, דובדבנים ומעט עור. גוף מלא, טאנינים גמישים, על החך טעמים עסיסיים של פירות כהים. מעט מנטה ועשבי תיבול יבשים באפטר טייסט. יין צעיר שכאמור בועט, והאלכוהול עוטף את כל הטוב שבו – אבל צריך לחכות. מחירו 150 ₪ – VFM לא. מתאים 115 – 125 ₪.

ארומה 2014 פטיט סירה, מרלו וקברנה סוביניון – פה אפשר לראות את התפתחות היין בבקבוק. יין רגוע, חלק, אך יחד עם זאת עוצמתי בתיבול שלו ובפרי האדום שממלא את הפה. 50% פטיט סירה במלוא הדרו: ניחוחות עשבי תיבול עשירים, וטעמים מרוכזים של אוכמניות, טבק וטוסט קלוי. לדעתי היין בנוי לעוד שנים רבות. מחירו 150 ₪ – VFM כן.

ולרון 2014 סירה, שיראז, פטיט סירה, מרסלאן וס'נג'ובזה – 'ולרון' על שם עמק הרון. צבע אדום עמוק. ארומה חזקה המשלבת פירות אדומים, מינרלים, מנטה ואקליפטוס. חך רך עם גימור אינטנסיבי וארוך. יין עם אישיות חסונה, שמראה ביטוי חזק של פירות אדומים בשלים עם מינרליות משובחת. לדעתי היין הטוב ביותר בטעימה. מחירו 120 ₪ – VFM כן.

אהרון וחלי ג'לח מיקב אפק. צילום מדף הפייסבוק
אהרון וחלי ג'לח. צילום מדף הפייסבוק

לסיכום: אהרון וחלי ג'לח חיים ביקב תרתי משמע, ונושמים יין כל היום. מדובר ביקב בוטיקי שעובד נכון, לאט ובטוח. אין פשרות בחומרי גלם ובחשיבה ארוכת טווח, ורואים זאת ביינות שמשתבחים נפלא עם הזמן. בטעימה ההשוואתית בין  שני בצירים 2014 ו- 2016, רואים את גדולתו של היינן בהבנת עבודה ייננית מדויקת לצד חומרי הגלם. בלעדי המגע הזה היינות היו עוד יין של יקב בוטיק ביתי. אפק הוא יקב שאוהב לארח קבוצות, ולהעניק להן חוויה יוצאת דופן.

הרוזה של ברבדו. צילום איל גוטמן
הרוזה של ברבדו. צילום איל גוטמן

3: יינות מהמקרר

עוד כמה יינות שחיכו בסבלנות במקרר היין, ונטעמו השבוע ועולים לביקורת יין. מי אמר שהחיים שלי קלים? אבל לפחות הפעם נהניתי מהיינות הללו, ואני אפילו מפתיע את עצמי שלא מצאתי ולו יין אחד שלא היה ראוי או עיצבן אותי. אבל איך אמרה סקרלט ב'חלף עם הרוח': After all, tomorrow is another day.

יקב ברבדו  – רוזה מרלו 2018

ייננים: פרופסור עודד שוסיוב, פרופסור בן עמי ברבדו, וזורי ארקין. ליין מרקם רך. טעמי שזיפים בוסריים חמצמצים, לצד מתיקות של דובדבנים אדומים ושחורים, וכמובן הפטל. בערסול הכוס עולים רמזים של פלפל שחור ותבלינים. החך שופע, בשרני ומושך לכל אורך הטעימה, עם ניחוחות פרחוניים. היין מאוזן היטב עם טאנינים רכים. יופי של יין, פשוט מקסים. מחירו 80 ₪ – VFM. יופי של מחיר ליין מצוין.

צילום מדף הפייסבוק של יקב בן נון
צילום מדף הפייסבוק של יקב בן נון

יקב בן נון –  שנין בלאן minuet 2017

יינן: דני יניב. אם חשבתי שהפה יתמלא בפרי מתקתק חנפני, אז הופתעתי לחלוטין. היין לא מעודן, עם ליבה קדמית של תפוח צהוב, אגסים ומנגו, פאי חם וג'ינג'ר. בפה היין שומר על תחושה שמנמנה, עם פרי נקי וטעמי הדרים שמשתלבים נפלא עם טעמי העץ המודגש. מחירו 85 ₪ – VFM. יופי של מחיר ליין מצוין.

כל המשפחה עוסקת בייצור היין, החל מגידול וטיפוח הכרמים ועד הביקבוק והמכירה
כל המשפחה עוסקת בייצור היין, החל מגידול וטיפוח הכרמים ועד הביקבוק והמכירה

יקב הר ברכה –  איש הרים קברנה פרנק 2014

יינן: ניר לביא. הוסיף לקברנה פרנק 10% ענבי מרלו ו- 5%  ענבי פטי וורדו. האף מפתה, עם רוזמרין, לבנדר וטימין. בפה אוכמניות אינטנסיביות וטריות, עם תווים מתובלים של אגוז מוסקט, ציפורן ואניס. טאנינים מורכבים משובחים בגוון חמאתי, שמאזנים את פרי הפרי הכהה. גימור חלק עם רמזים לשוקולד כהה. יין מרתק. מחירו 130 ₪ – VFM מדהים.

היינן הוא גידי סיידה (בתמונה), והיקב ניזון מחומרי גלם משובחים שמטופלים ביד מומחה – אביו יוסי סיידה
היינן הוא גידי סיידה (בתמונה), והיקב ניזון מחומרי גלם משובחים שמטופלים ביד מומחה – אביו יוסי סיידה. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב לוריא – טרסה 2013 קברנה סוביניון וקברנה פרנק

יינן: גידי סיידא. יין שמרגיש צעיר. מאוד דינמי ומינרלי. בחך אוכמניות. גוף מלא, טאנינים מוצקים וגימור טרי. יין ממוקד וקלאסי. אני אוהב את הגימור החד כתער, שזועק אוכל לידו. מחירו 80 ₪ – VFM לחלוטין.

4: אתיקה שמתיקה

הפעם החלטתי לפתוח מקרה לדיון ציבורי, ולתת במה ליקבים ולמשרדי יח"צ. יקבים ומשרדי יח"צ נמצאים תחת מתקפה של בלוגרים ועיתונאים, שחושבים שתמורת כתבה או אזכור מגיעה להם תשורה.  בואו נקרא לילד בשמו – מדובר בתופעה מכוערת, הרסנית, חסרת בושה ומנוגדת לכל כללי האתיקה העיתונאית. יש מי שרוצה להפוך את הדבר ללגיטימי ולראוי, להכתים את כולם, כי לדעתו כולם עושים זאת, וחמור מכך: כולם אמורים לעשות כך. זהו מדרון  חלקלק, ואני חושב שצריך לעצור את התופעה. לשם כך צריך שיתוף פעולה של כולם – משרדי יחסי ציבור, יקבים, וכמובן אנו הכותבים. מרבית העיתונאים לא מקבלים  תקציב לרכישת כל בקבוקי היין שהם טועמים, לכן לא פעם יקבים שולחים בקבוקים חינם. לארגון העיתונאים יש כללי אתיקה ברורים שמגבילים את כמות הבקבוקים לטעימה, וכמובן שתמיד אפשר לטעום יינות באירועי יין, מסעדות, השקות וכו'.

היקבים ומשרדי יחסי הציבור חייבים לסרב להזניית הענף,  ולניצול של אנשים תמימים. היקבים, שמקבלים פניות לתרום יין, לבוא עם יינותיהם ללא תשלום לאירועי חינם (כי המארגן עושה להם טובה שבכלל מסכים שיגיעו), שמתבקשים לארח חינם קבוצות כי אלה לקוחות פוטנציאלים –  לא הגיע הזמן לעצור את השטף הזה? לומר למשרדי יחסי הציבור שלכם שיש גבול לכל תעלול? משרדי יחסי ציבור מכובדים שמבינים את הענף, לא יפלו למלכודת של נצלנים.

ממש לאחרונה הבלוגר דני בר שכותב בין היתר על יין, פרץ את הסכר, ואולי טוב שכך, כי הוא הציף את העניין. הכל התחיל במייל וסמס שהופצו ליקבים ולמשרדי יחסי ציבור, והותירו את חלקם  פעורי פה וחוששים. חלקם אפילו פחדו שאזכיר את שמם או שתגובתם תפורסם, אבל מדובר בהרבה יקבים (קיבלתי עשרות הודעות מיקבים על המקרה שהגדיש את הסאה). בסמס שנשלח ליקבים נאמר: "מגיע לביקור בצפון עם עוד שני בלוגרים שמבקשים להגיע לטעימת יין ושמן זית, ותמורת אזכור כזה או אחר אתם מתבקשים לתת תשורה".

בהמשך הוא שלח אימייל למספר משרדי יחסי ציבור, ובו נכתב בגדול כך (תוך קיצור מתבקש ומגע ידו של העורך):  "יחצנים רבים עובדים יפה ובשיתוף פעולה, תוך הבנה שזה עניין הדדי – אני מקדיש זמן וממון על מנת לפרסם אייטם של לקוח משרד יח"צ, וזה נותן בתמורה שווה כסף כמו מוצר, הזמנה לסרט,  ארוחה או שובר קניה. לידיעתכם, מי שקובע מה המתנה  הוא משרד היח"צ ולא הלקוח. הלקוח נותן תקציב, ומתנה ממוצרי הלקוח היא בטלה בשישים. אבל יחצן שדואג שתקבל מתנה מבישה, עושה זאת כי זה מה שהוא חושב שמתאים לתת לך. מספר משרדים, והגדולים שבהם, חושבים שאנחנו עובדים אצלם – נקבל חומר כמו קומוניקט, ובטח נטרח להעלות אותו לאתר מבלי לקבל כל תמורה.

התחיל עם כך המשרד הגדול בענף. אני הודעתי כבר מזמן שאיני מוכן לעבוד כך, והפסקתי לעבוד איתו. הרווחתי הרבה פחות מהומה ואייטמים סתמיים שכולם מפרסמים, ואינם תורמים כלום לאתר אינטרנט (להיפך, גוגל מוריד דרוג על אייטמים זהים). מה הפסדתי?  בקבוק ויסקי וכמה בקבוקי בירה? מי שעובד עם משרד זה, שיבחן מה קיבל במסיבת עיתונאים שטרח לנסוע אליה ולבזבז חצי יום. משרד אחר שהפסקתי לעבוד איתו מאותה סיבה, נותן אריזה ושקית גדולה ויפה, ובתוכה דש"צ (דברים שלא צריך). בקטגוריה זו יש עוד כמה משרדים, ואני מבהיר לכוווולם – ללא תמורה אין פרסום. מזה כמה חודשים אני מתלבט מה לעשות עם המשרד ששולח 10-15 קומוניקטים כל בוקר, ותמורה אפסית. לאחר כמה פעמים שהודעתי לבעלת המשרד שבלי תמורה אין פרסום, ולאחר שהמשיכה במיילים שלה כל בוקר – הודעתי לה: די. לא רוצה לראות יותר מיילים ממשרדה. די לביזיון. כל אחד שיעשה את החשבון של עצמו, אבל כדאי לעשות את חשבון הרווח וההפסד גם של  הכבוד העצמי. על החתום דני בר".

שתי בעלות משרדי יחסי ציבור התייחסו לדבריו של דני בר. דניאלה רייבנבך: "אני מכבדת כל עיתונאי וכל בלוגר, ולא תמיד המשרד יכול לעמוד בדרישות שאנחנו מקבלים. לא מדובר בכסף הפרטי שלי, אלא בכסף של החברה או היקב שאני מייצגת, ואני צריכה לשקול טוב טוב איך לתעל אותו הכי טוב, לטובת הלקוח. צר לי על זה שבלוגר כזה או אחר נפגע, או שהוא לא מקבל מתנה ראויה לפי ראות עיניו". אורנה בן חיים: "לצערנו הרב נתקלנו לא אחת בהתנהלות בסגנון זה מצד מספר קטן של בלוגרים. החלטנו לפני מספר שנים כמה החלטות עקרוניות, שאנחנו עומדים בהן מאז: האחת היא לברור את המשתתפים באירועים שלנו, בהתאם להיקף החשיפה וליכולת התקשורתית של הכותב בלבד. השנייה היא להזמין נציג אחד בלבד מכל גוף תקשורת, ולא להעמיס במספר מוזמנים מאותה פלטפורמה תקשורתית. השלישית היא לא לתת שום שי ושום פינוק הביתה. בחלק גדול מהטעימות אנחנו גם לא נותנים בקבוקי יין, מכיוון שמדובר ביינות יקרים מאוד, אלא מבקשים מהמשתתפים לגבש התרשמות על סמך הטעימה אליה הוזמנו. הרביעית היא להקפיד על מידע וניהול טעימות יין ואלכוהול ברמה מקצועית גבוהה מאוד, ולהתייחס למוזמנים במלוא הכבוד וההערכה מבחינת התוכן, החוויה והמידע שהם מקבלים. החמישית היא לא להיכנע ללחצים גוברים והולכים, והם רבים מאוד, מצד אנשים שהחלטנו, על בסיס האמור לעיל, לא להזמין לאירועי הטעימה שלנו. השישית היא לקבל כפועל יוצא מכך, שאנחנו מוותרים על חשיפה במדיות מסוימות – ואין לנו שום בעיה עם זה".

אחרית דבר:  יש מי שמניק ויש מי שיונק, ואולי הסימביוזה הזו הכרחית ומשרתת את כל הצדדים. מצד אחד משרדי יחסי ציבור שיעשו הכל לטובת שורה, ומצד שני בלוגרים ועיתונאים שצריכים להתפרנס. כבר השלמתי עם  דו השיח של תן וקח, ועם  התופעה הזאת שקיימת בכל תחום. אנחנו נתקלים  באנשים שלא קשורים לתחום, ומגיעים לאירועי יין רק כדי לקבל מתנה. בגלל שהתעשייה קטנה וכולם מכירים את כולם, לא פעם העסק נעשה מביך ולא ראוי בייחוד ליקבים. מילה טובה לגבי המסע של חבורת הבלוגרים לצפון. היקבים שקיבלו את הבקשה של הבלוגרים, דחו את ההצעה או שהעדיפו לא לענות, ולראיה, הכתבה שפורסמה נטולת ולו ביקורת יין אחת. על זה מגיע שאפו ליקבים. ממש לסיום, ציטוט של העיתונאי הוותיק מתי גולן: "אתיקה היא עניין של יושר אישי, שישנו או איננו. אם אדם אינו אתי, לא יעזרו לגביו כל כללי האתיקה שבעולם. ואם הוא אדם ישר, הוא לא זקוק לכללים כדי לנהוג בצורה אתית".

גילוי נאות: גם אני, ככתב יין של אכול ושאטו, מקבל בקבוקי יין לטעימות ממשרדי יחסי ציבור או מיקבים. גם אני מגיע להשקות  שמתקיימות במסעדות בהן מוצגים היינות, ומתקיימות מסיבות עיתונאים. אנו גם מקפידים לקנות יינות בחנויות יין, או לטעום יינות גם אם לא  נשלחו אלי או למערכת. אני ושאר העיתונאים שאוחזים בתעודת עיתונאי של תא עיתונאי היין, חתומים על כללי אתיקה, ובהם כתוב במפורש מה ראוי ומה לא ראוי כשמדובר בקבלת בקבוקי יין עבור כתבה. כל מי שאינו נוהג לפי כללי האתיקה , אינו  רשאי ואינו  ראוי להיקרא עיתונאי.

ועוד גילוי נאות של רני רוגל, עורך אכול ושאטו: מעת לעת מתקבלים במערכת אכול ושאטו מוצרי מזון חדשים, יינות חדשים, הזמנות לאירועים או למסעדות עבור כתבי אכול ושאטו. אף גורם לא התנה זאת בקבלת כיסוי חיובי בלבד.

 הקורא יוסף חיים גולדשמידט הגיב

אתיקה שמתיקה…. מה חדש בזה שהכל עובד פה בתן לי ואתן לך, והכל פה משוחד ועם המון אינטרסים. מה שברור זה שהקונים באים לחנות יין וקונים מה שהם אוהבים, ולא יעזור לשום יחצן או כתבה לגרום להם לקנות יין שהם לא אוהבים. כי אולי זה יכול לגרום לקנות פעם אחת, אבל ברגע שהם באים הביתה ופותחים את היין שההוא דחף להם או גרם להם לקנות, והם לא אוהבים, הם לא יקנו את זה בפעם הבאה.

צביקה אמיתי ממועדון נחמת שותים הגיב

שלום לחברים (השפוטים כמוני) לסקירה השבועית התמיד מרתקת של אלון ורני. מועדון היין שבניהולי ובניהול עמי ארליך; ״נחמת שותים״ מעיד באלף עדויות כי אלון גונן ורני רוגל (אשר העניק סיקור מאוד חיובי לאירוע של אורנה צ׳ילאג במועדון רק לאחרונה), קנו תמיד את היינות שאהבו במחיר רגיל לחלוטין וללא שטיקים, וכמוהם נוהג ישראל פרקר ואבי הלוי. ״החינמים״ שהם ״נהנו״ מהם, אלו רק היינות באירועי הטעימות של המועדון, וזה כידוע פתוח לכול מאות המבקרים באירועי היין וב״שולחנות האבירים״ של המועדון שם הם גם הקובעים את ה- V.L.F. של יינות ״נחמת שותים״. כבוד!

 

 

2 תגובות

  1. אין מוצר ואין יצרן שלא מבקשים לעצמם הכרה ושיפה. אם אתה יצרן או משווק מוצר אבל המוצר שלך לא מוכר אף אחד לא יקנה. פרסומת וחשיפה עולה כסף זה כלל ברור. ותמורת פרסום או חשיפה לעוקבים ברשת האינסטגרם או הפייסבוק יש מי שמשלם כסף ויודע גם לתגמל באופן שמן ויותר. בל ניתמם, מערכת אכול ושאטו והכותב מקבלים יינות לטעימה, מוזמנים להשקה, למסעדה, ולהצגה, זה כלל ברור של יחסי סימביוזה בין הצדדים. אה מה מה? הכללים האלה ידועים ומי שלא מבין אותם בין הצדדים יצא מופסד ויוותר באלמוניותו. רק מה? מי שמשתין לבריכה מהמקפצה וטוען שמגיע לו או מנסה לי ור מצב של תיאום ציפיות מתוך כפייה חוטא לאותן ההבנות. אז בל ניתמם.

  2. כבוד למחקר ישראלי שגילה דבר שאפילו בבורדו לא יודעים, מעניין אם הם ישנו את חוק ההשקיה שם בעקבות מחקר כזה או אחר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר