השבוע בענף היין 187: האם שלוש שנות ניהול יקב הן קדנציה?

השבוע על הודעת הפרישה של מנכ"ל ברקן-סגל ומה שמאחוריה, ביקור ביקב גתו של מלכיאל הדרי וטעימת יינותיו, ולאן נעלם יקב בנימינה. קריאה מהנה

ביקור בית אצל מלכיאל הדרי ביקב גִתּוֹ. הקו בייצור היין הוא מסורתי, מדויק וטכני מאוד. ההמלצה: יותר תעוזה. צילום איל גוטמן
ביקור בית אצל מלכיאל הדרי ביקב גִתּוֹ. הקו בייצור היין הוא מסורתי, מדויק וטכני מאוד. ההמלצה: יותר תעוזה. צילום איל גוטמן
ג'יל אסולין מנכ"ל ברקן-סגל. "ביקש לסיים את תפקידו". צילום אלירן אביטל
ג'יל אסולין מנכ"ל ברקן-סגל. "ביקש לסיים את תפקידו". צילום אלירן אביטל

1: יקב ברקן – מה קורה בממלכת דנמרק?

ההודעה הלקונית שיצאה השבוע מבית מדרשו של יחצן ברקן  – "ג'יל אסולין, מנכ"ל יקבי ברקן, ביקש הבוקר מיו"ר יקבי ברקן, מר אמיר בורנשטיין, לסיים את תפקידו בחודשים הקרובים לאחר 3 שנים" – מכסה טפח ומגלה טפחיים. לא, ג'יל אסולין לא יוצא מיקב ברקן עם חיוך על הפנים. לצערי, שלוש השנים שלו בתפקיד המנכ"ל היו רוויות בעיות, ויקב ברקן לא הצליח למצוא את מקומו בשוק היין הישראלי חרף הבאת יינן ראשי חדש ליקב.

צילום מכתבת כאן11
צילום מכתבת כאן11

רבים זוכרים את פרשת "האתיופים" שעשתה נזק בלתי יתואר ליקב, שמנע מיוצאי אתיופיה לעבוד בייצור יין מטעמי כשרות על פי דרישת בד"ץ העדה החרדית שהטיל ספק ביהדותם של אלה, והתוצאה הייתה חרם מתמשך בקרב הציבור על היקב ויינותיו. אבל לא המנכ"ל אחראי על הפרשה – זה היה גדול ממנו. ג'יל אסולין לא סתם עזב את היקב, כפי שאפשר להבין מההודעה של היחצן, כי מנכ"ל מצוין לא עוזב יקב אחרי שלוש שנים בלבד – תקופה שאינה מספיקה לכלום בתחום היין, אפילו לא להבאת גפן בודדת לניבת ענבים לייצור יין. התוצאות הכתיבו את ההחלטה, וההנהלה קיבלה את סיום עבודתו של המנכ"ל כי הוא האחראי על התנהלותו הכוללת של היקב. אבל לאמיתו של דבר היה צריך שניים לטנגו על מנת להביא את היקב למצבו הנוכחי.

ג'יל אסולין מנכ"ל ברקן ועידו לוינסון - היינן הראשי החדש. לא נגע ביינות אלה
ג'יל אסולין מנכ"ל ברקן ועידו לוינסון – היינן הראשי. צילום דוד סילברמן dpsimages

בואו נשאל את עצמנו מה עשו ביקב ברקן במהלך שלוש השנים האחרונות. האם יצא יין חדש (לא בציר חדש של אותם יינות)? האם יצא מיתוג חדש? האם יצאו בפרסום חדש חוץ מאשר המנטרה הקבועה שמדובר ביקב הכי מעוטר במדליות? (תמיד זה מזכיר את המערכון של הגשש החיוור על זה שזרק את המדליות בעין של קוסיגין). מדוע לא ראו בברקן מה קורה ביקב טפרברג, מה קורה ביקב כרמל, מה קורה ביקב רקנאטי? מה עשו ביקב ברקן שני הבכירים שמצוינים בהודעת היחצן? נאדה, דבר לא במיתוג ודבר לא באיכות. עם כל הכבוד, הם עדיין תקועים עם סופריור ואלטיטיוד, והם קוראים לעצמם היקב הגדול בישראל. המותג ברקן התאדה בשלוש השנים האחרונות. על פניו נראה שמותג סגל של ברקן חביב יותר על יינן היקב, והוא כן דחף להוציא שם דברים מעניינים, בעיקר לתקשורת ובכמויות קטנות. כפי שאמרתי, צריך היה שניים לטנגו עצוב זה כדי לגרום ליקב מעוטר להגיע למצבו הנוכחי.

צוות יקב ברקן-סגל. מימין: היינן הראשי עידו לוינסון. צילום דוד סילברמן dpsimages

צוות יקב ברקן-סגל באשכול הזהב 2019. מימין: היינן הראשי עידו לוינסון. צילום דוד סילברמן dpsimagesלא מעט כתבות באכול ושאטו בשנים האחרונות עסקו במנכ"לים שהובאו לתעשיית היין בלי שום הבנה או היכרות עם ענף היין. ג'יל אסולין בא מהקוסמטיקה, וללמוד את נושא היין לוקח הרבה זמן. זה לא עוד מוצר; מדובר בענף ייחודי, ומי שלא צומח מבפנים קשה לו לשרוד. כאמור, שלוש שנים הן לא קדנציה בענף זה, בו אפילו גפן בודדת צריכה יותר שנים כדי לתת ענבים ראויים ליין. הוסיפו לכך בעיות קשות עם עובדים, וחוסר יכולת לנהל יקב בגלל תסמונת יינן דומיננטי שיש לו לובי בהנהלה ובמשקיעים, אז קל מאוד להסתכסך עם יו"ר יקב ברקן אמיר בורנשטיין, שישמש כממלא מקום מנכ"ל היקב. לא בטוח שבתוך ארגון כל כך גדול כמו טמפו, היו"ר יתפקד באופן מעשי. כנראה שאת המושכות יתפוס מישהו אחר. ימים יגידו מה יוליד יום ביקב המעוטר ביותר במדליות. זה מזכיר לי את התמונות של גנרלים רוסים שאין להם יותר מקום על החולצה למדליות שהדביקו עליהם, והמדליה שזרקו בעין של קוסיגין פגעה הפעם בעין של אסולין.

לסיום גילוי נאות: לפני פחות מחודשיים ביקשתי מיחצן ברקן תגובה למידע שקיבלתי, כי מנכ"ל היקב אסולין ביקש לעזוב את התפקיד. תוך מספר שניות ביקש היחצן לשוחח איתי טלפונית, הכחיש את המידע שברשותי, ביקש שלא אפרסם מידע זה כי הוא לא נכון, וכי הוטעיתי ממי שמסר לי את הידיעה. לא פרסמתי אז, אבל הידיעה עתה לא הפתיעה אותי. ברור שאני לא הוטעיתי והיה אמת במידע שקיבלתי. זה היה רק עניין של זמן.

אלדד לוי הגיב

יש קטע בסנדק 1 בו אל פאצ'ינו אומר "להיפך. הכל אישי תמיד". לברקן וסגל יצאו מלא מלא מלא מלא יינות חדשים, סדרות שהתחילו לעניין מסעדות, מה שלא קרה ליקבים הגדולים כולם כבר עשר שנים וכו'. זה לא משנה אם ברקן מייצג את הקבוע הבלתי משתנה, וסגל את השובב החצוף המחדש והמאתגר. יש שם דברים מעניינים, בקבוצה, ואפילו טעימים. מאוד.

ניר חן הגיב

אם אין זהות וחזון, אז כל חלק בפאזל מושך לכיוון אחר. כל עסק ולא רק יין, חייב חזון, ייחודיות וכיוון ברור של דרך שהוא רוצה ללכת בה. לצערי בברקן זה מאוד חסר, וזה משליך על הרבה דברים . באשר לג'יל, הוא בא עם הרבה ברק בעיניים לעשות ולשנות ולמצב את היקב במקום טוב יותר. כנראה שצריך לפעמים טיפול שורש ולא רק סתימה מקומית בדמות הבאת יינן ומנכ"ל מבחוץ. בהצלחה ליקבי ברקן שימצאו את הייחודיות שלהם והחזון, ויתחילו לאט לאט לעבוד על פיו, ואני מאמין שבאמת יכולים להיות מהמובילים ביקבים בישראל.

יקב גתו. צילום מדף הפייסבוק
יקב גתו. צילום מדף הפייסבוק

2: ביקור בית ביקב גִתּוֹ

יקב הגראז' של היינן מלכיאל הדרי נמצא בשכונה שקטה בהוד השרון, בבית מטופח עם גינה גדולה המשמשת בסיס לטעימות ומכירות היין. רוב יינות היקב נמכרים באירועים פרטיים שהמשפחה מקיימת במקום, כשמלכיאל מייצר בסביבות 7,000 בקבוקי יין בשנה. תערוכת סומלייה 2019 של סטודיו בן עמי הוציאה לאור את יינות יקב גִתּוֹ, והדוכן של מלכיאל הדרי היה בין המבוקשים בתערוכה. גם לי זו הייתה הפעם הראשונה שטעמתי בחטף את יינותיו, והבטחתי לו לחזור ולטעום את היינות באופן מסודר לטובת ביקורת יין.

מלכיאל הדרי יקב גתו. צילום אלון גונן
מלכיאל הדרי יקב גתו. צילום אלון גונן

שרדונה 2018 – יין בעייתי: צבע זהוב קש, ריחות נקיים, טעמים נקיים, חדים וחומציים, פרי מרשים וסיומת ארוכה ונעימה. איפה הבעיה? לצערי הוא לא מזכיר שרדונה באף פרמטר. כל מה שהיה לי באף ובפה אלו טעמים של סוביניון בלאן נפלא. היין מאוד מזכיר את השרדונה  של יקב שירן, מאחר והענבים נלקחים מאותו הכרם בראש צורים, וגם איתו יש לי בעיה בביקורת. אני לא מטיל ספק בכך שהייננים מלכיאל הדרי ואלי שירן בטוחים שמדובר בשרדונה. הם מכירים את הכרם, הם בטוחים שאכן המשתלה מכרה לכורם שתילים של שרדונה ומבחינתם זה שרדונה. אבל אני גם לא מטיל ספק בחך של עשרות אנשים שטעמו את היין הזה, והכריזו שמדובר בסוביניון בלאן. יכול להיות שזה שרדונה שתפס מוטציה, יכול להיות שבין השורות בכרם השתרבבו להם שתילים של סוביניון בלאן, יכול להיות שאצבע אלוהים שמרחפת מעל גוש עציון אחראית על הבלבול הזה; אבל אני לא יכול לבחון את היין הזה כשרדונה, ובטח שלא לתת  לו ביקורת על פי פרמטרים של שרדונה, מי שעושה כך מטיל ספק באצבע האלוהים. כפי שכתבתי: יין טוב אבל בעייתי. העורך קורא ליין הזה שרדוניון בלאן.

שנהב 2018: בלנד של שרדונה ו- 30% סמיון. ריחות מתוקים. בפה חמאתיות לצד מורכבות של פרי בשל, קפה,  מוקה, תיבול מצוין של ענבי הסמיון. יין טוב. מחירו 120 ₪. האם VFM (תמורה לכסף  – תל"כ)? יקר. ליין כזה מתאים מחיר דו סיפרתי.

רוזה 2018: עשוי מענבי קריניאן מכרם בן 40 שנה, בתוספת 25% גרנאש. עשיר בטעמים, חומציות טובה. רוזה קיצי טוב. היין מתומחר ב-  90 ₪. מבחינת VFM 60-70 ₪, לא יותר.

אופז 2018 סמיון: שופע ארומות של מלון כתום ואפרסק לבן, ובקצוות הדרים. פה מהודק, יבש. מינרלי ובעל נוכחות של יין רציני. יופי של יין. מתומחר ב- 120 ₪. VFM לא – מתאים 70-80 ₪.

אדום 2016: פטיט סירה (אשכולות שלמים), סירה, פטי וורדו וגרנאש. יין צפוף, עוצמתי, עפיצות קלילה, חמאתי מאוד. יופי של יין. מתומחר ב- 149 ₪ – VFM לאאאא. מחיר דו סיפרתי ראוי יותר ליין הזה.

לסיכום: נטעמו עוד כמה סוגי יינות וגם יינות עתידיים שעדיין בחבית. הקו בייצור היין הוא מסורתי, מדויק וטכני מאוד. אני מצפה מיקב קטן שיש לו חומרי גלם טובים וציוד טוב, לעשות דברים שונים. יותר תעוזה, פחות copy paste. מבחינת התמחור – גבוה בלשון המעטה, אבל אם קונים אז אני ממלא פי מים ולא יין.

אושיק אפרים מנכ"ל יקב בנימינה והמערה. צילום דוד סילברמן dpsimages
אושיק אפרים מנכ"ל יקב בנימינה והמערה. צילום דוד סילברמן dpsimages

3: לאן נעלם יקב בנימינה

לפני יותר מחצי שנה החליף יקב בנימינה את משרד יחסי הציבור שלו (אורלי סגל), ולקח במשרדו של יועץ האסטרטגיה והתקשורת אלי קמיר, שלא התעסק מעולם עם ענף היין. הפעילות הראשונה והאחרונה שלהם אליה אני מודע, הייתה השקת יין המערה ותו לא. היקב, שבדרך כלל יש סביבו שמועות על רצון הבעלים למכור אותו, נעלם מהמפה התקשורתית. השאלה היא למה יקב בנימינה, שגם ככה סובל מדימוי לא בדיוק משגשג, לא פועל תקשורתית, לא משאיר ערוץ פתוח עם עיתונאים, אבל במשרד קמיר יש דממת אלחוט, ויקב בנימינה כנראה מפעיל אסטרטגיה חדשה בכל הקשור לפרסום ושיווק. אבל בבנימינה כמו בבנימינה. ככה זה כשמנכ"ל יקב לא בא מתחום היין, ראו ג'יל אסולין למעלה.

אילנית צמח הגיבה

יינני יקב בנימינה, יפתח לשעבר והיום יונתן, ייצרו ועדיין מייצרים יינות טובים שה- VFM שלהם קצת נמוך ממה שבאמת מגיע להם. היינות רעננים, מאוזנים, ובהחלט ראויים למדליות שגרפו באשכול הזהב. לצערי, היקב אכן נעלם ממפת הענף, ממפת התקשורת, והשינוי הטוב שעובר עליו אינו זוכה לסיקור ולחשיפה כפי שמגיע לייננים ולעובדים, שנותנים את כל הנשמה להביא בשורה חדשה לשוק. כפי שציין אלון, הקשר בין משרד יח"צ או חברת מיתוג שיודעים את העבודה אבל אינם מכירים את הענף בו הם פועלים, גורם עוול הן ליקב והן ללקוחות שיכלו לגלות יינות חדשים, טובים ומעניינים, שאינם נופלים באיכותם מיקבים אחרים בארץ.

מוזמנים להתיידד עם הטלגרם שלנו: אכול ושאטו – foodis.co.il

 

 






תגובה אחת

  1. אם אין זהות וחזון אז כל חלק בפזל מושך לכיוון אחר, כל עסק ולא רק יין , חייב חזון ייחודיות וכיוון ברור של דרך שהוא רוצה ללכת בה
    לצערי בברקן זה מאד חסר וזה משליך על הרבה דברים
    באשר לג'יל הוא בא עם הרבה ברק בעניים לעשות ולשנות ולמצב את היקב במקום טוב יותר
    כנראה שצריך לפעמים טיפול שורש ולא רק סתימה מקומית בדמות הבאת יינן ומנכל מבחוץ
    בהצלחה לייקבי ברקן שימצאו את הייחודיות שלהם והחזון ויתחילו לאט לאט לעבוד על פיו ןאני מאמין שבאמת יכולים להיות מהמובילים ביקבים בישראל

כתבו תגובה