השבוע בענף היין 199: טועמים תירושים ומגנומים לראש השנה, ופעם נוספת מתחם היקב בראשון לציון

מתכוננים לחג: 20 מיליון בקבוקי תירוש בשנה - שאנחנו לא נבחן אותם? כפיצוי מבחן מגנומים. כשנמות לא יקברו אותנו ביקבי ראשון לציון, עוד קצת יין ואל על, וחמש שאלות לכרמי לבנשטיין. קריאה מהנה

בציר ענבי מרלו ליקב פסגות בכרם ירמי גרינהוט. צילום דוד סילברמן dpsimages
בציר ענבי מרלו ליקב פסגות בכרם ירמי גרינהוט. צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דני דין
צילום דני דין

1: מבחן התירושים – איך לברך

לפני שבועיים כתבנו על טעימת ה- 200 עבור אל על בהובלת יאיר היידו (יינות ללא הכשר לא זכו להיכנס לתפריט) לצורך בחירת תפריט היין של מחלקת העסקים של אל על (קראו עוד בהמשך). אני מניח שרוב העם לא זוכה לטעום בשחקים את היינות הנבחרים. אנחנו החלטנו לערוך את טעימת יינות התירוש שמציפים את המרכולים לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה. נראה כי קצת יותר בקבוקי תירוש נמכרים בישראל. מדובר על יותר מ- 20 מיליוני בקבוקים בשנה, כאשר המחיר הממוצע לבקבוק הוא 13 שקלים, אז בחישוב קל העסק נמדד ב- 280 מיליון שקלים בשנה. ולמה בדיוק אנו עוסקים בכך? כי בהיותו עשוי מענבים, מיץ ענבים – תירוש נכלל בחישוב צריכת היין לנפש בישראל – 5-7 ליטר בשנה, או כל מספר זוכה.

מיץ ענבים המופק מענבים שאינם עוברים תהליך תסיסה, ובשל כך לא נוצר בו אלכוהול כמו ביין. הנוזל עובר פסטור, על מנת למנוע את התחמצנותו או קלקלו כתוצאה מהפעילות החיידקית שמתרחשת בו לאחר שנסחט. בישראל נהוג לכנות בשם "מיץ ענבים" גם משקה ממותק בטעם ענבים, אשר אין קשר בינו לבין הפרי, למעט מראהו וטעמו הדומה שמתקבלים על ידי תוספות של חומרי צבע וטעם, וכמובן סוכר – הרבה סוכר. משקה שעונה להגדרה 'מיץ ענבים טבעי' צריך להכיל לפחות 51% מיץ ענבים, שרק אז ניתן לברך עליו "בורא פרי הגפן", אחרת הברכה היא "שהכל נהיה בדברו".

מיץ הענבים (תירוש) מגיע ברובו לשוק בבקבוק של ליטר אחד, שנושא בקרבו כ- 600 קלוריות לבקבוק או כ- 120 קלוריות לכוס,  140 גרם סוכר לליטר – דהיינו 28 גרם לכוס, שווה 5 כפיות סוכר. את מרבית מיץ הענבים מפיקים ביקבים הגדולים, כאשר אלה מכינים אותו לכל מיני תתי-מותגים  של רשתות שיווק או לסוחרי יין. התירושים מופקים בעיקר מענבי יין, אך מוסיפים להם גם מיץ ענבי מאכל. בשנות מחסור קונים מיץ ענבים שמגיע בעיקר מאיטליה, יוון, ושאר המדינות בסביבה. היקב שולח משגיחי כשרות כדי שיהיו נוכחים בעת הבציר והסחיטה.

מה בדקנו בטעימת יינות תירוש שלו?  צבע – צריך להיות צלול ללא משקעים; ארומות, מתיקות – סבירה או מוגזמת; ואיזון בין כל הפרמטרים. המחירים שמצוינים הם לפני מבצעי החג, וכל הבקבוקים מכילים 1 ליטר אלא אם צוין אחרת. היינות נטעמו קרים כשיצאו מטמפרטורת מקרר ביתי.

תירוש יקב כרמל – צבע צלול, ריחות נעימים של תירוש שנסחט זה עתה, מתיקות מאוזנת ומאוד נעימה. המחיר 14.90 ₪.

תירוש של סגל  – צלול, ריחות דבש, מתיקות מאוזנת, מעט צורב בבליעה. המחיר 13.20 ₪.

מיץ ענבים טבעי תירוש נתיב הגפן – צלול, ארומות מאוד נעימות של פרי בשל, מתיקות מוגזמת. המחיר 13.90 ₪.

תירוש ענבים אדום טבעי אפרת יקב טפרברג – צלול, ארומות של דבש ומעט פרחים. מתיקות מוגזמת שהופכת את היין ללא מאוזן. המחיר 14.90 ₪.

תירוש ענבים טבעי יקב ארזה – צלול, ריחות של דבש ומעט פרי הדר. מתיקות מאוד נעימה. המחיר 12.90 ₪.

תירוש יקבי ציון מופחת קלוריות – צלול, ריחות קטנים ולא מגובשים. בפה מתיקות מוגזמת. המחיר 13.90 ₪.

מיץ ענבים אדום מהודר חו"ל יקב ירושלים – צלול, ארומות נקיות של הדרים ופרחים. בפה מתיקות מעט גבוהה, וחבל. המחיר  15.90 ₪.

מיץ ענבים כרמי שי – צלול, ריחות מעיקים. הפה מתוק באופן מאוד מוגזם. המחיר 12.90 ₪.

מיץ ענבים טבעי ענבלים – צלול, ריחות לא נעימים. פה במתיקות סבירה, אפטר טייסט צורב. המחיר 12.90 ₪.

תירוש מיץ ענבים טבעי יקבי בנימינה – צלול, ריחות נעימים. מתיקות מוגזמת. המחיר 18.50 ₪.

תירוש לקידוש יקב ארזה – צלול, ריחות שלא קשורים למיץ ענבים. בפה מתיקות מוגזמת. המחיר 10 ₪.

מיץ ענבים בית סבא יקבי ציון – ריחות מינוריים, פה מתוק מדי. המחיר 16.90 ₪.

תירוש ענבים הלל – צלול, ריחות לא נעימים. פה מתוק מדי. המחיר 19.90 ₪.

תירוש ענבים טבעי טללים – צלול, ריחות של דבש והדרים. פה מתוק באופן מוגזם. המחיר 6.90 ₪.

ניר חן מהיקב האקדמי מרום אריאל הגיב

לכל חובבי מיץ הענבים, אני מציע לכם להיכנס לפחות פעם אחת לאיזה יקב, ולטעום תירוש ישר מהקראש או מהפרס לאחר סחיטת הענבים. הטעם הוא באמת מדהים וטעים ,ואז תגלו שהפער בין מה שמוכרים בבקבוקים בחנויות לבין מה שטעמתם ביקב הוא גדול מאוד. ועדיין, כמו שכתב אלון, גם בתעשייה יש תירושים נפלאים, שחלקם אנחנו זוכרים לטובה עוד מילדות, וחלקם אפילו מכילים מעט ענבים.

מצלמים בציר

נס בראשון לציון: באוגוסט 2016 הוגדלו זכויות הבנייה באורח פלא. צילום מאתר יקב כרמל

נס בראשון לציון: באוגוסט 2016 הוגדלו זכויות הבנייה באורח פלא. צילום מאתר יקב כרמל

2: מתחם היקב בראשון לציון – סיפור בהמשכים

כן, אנחנו יודעים. כבר הרבה זמן אין קשר בין מתחם זה בראשל"צ ליין אלא לנדל"ן בטוח ולשחיתויות לכאורה. אבל הנוסטלגיה… קראנו השבוע בכלכליסט, על אישור לקדם את תוכנית היקב. אמיתי גזית דיווח כי הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה של מחוז המרכז, תדון בשבוע הבא בהפקדת התוכנית להתנגדויות. זאת לאחר שהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד ארז קמיניץ, אישר לוועדהלהמשיך לקדם את התוכנית, שכוללת בנייה של 625 דירות בשלושה מגדלים בני 44 קומות, בניין משרדים בן 9 קומות, שטחי מסחר בהיקף של 23 אלף מ"ר, וכן פרויקט שימור רחב היקף ליקב ההיסטורי ולמבנים סביבו – הנה הקשר ליין.

המתחם שהיה בשליטת קרן קדמה (בעלי יקב כרמל) ובעלים נוספים, נמכר תמורת כ־165 מיליון שקל. כל המהלך הוקפא לאחר שבסוף 2017 נפתחה חקירת משטרה נגד ראש העיר דב צור, כשאחד החשדות שנבדקו היה כי פעל לקדם את ענייניו העסקיים של מקורבו בעבר – ארז מוסצ'ו, שנמנה עם רוכשי היקב. במרץ השנה הודיעה המשטרה כי קיימת תשתית ראייתית להעמדת צור לדין באשמת שוחד מרמה והפרת אמונים, אולם המתחם של היקב לא נכלל בהמלצת המשטרה להגיש בגינו המלצה לכתב אישום, ולכן המשנה ליועמ"ש קמיניץ קבע כי אין מניעה לקדם את התוכנית, ואכן התוכנית אושרה ותצא לדרך בקרוב.

תזכורת על הפרשה, כפי שפרסמנו בכתבה ב'השבוע בענף היין 107': באפריל 2014 קיבלו ביקב כרמל הצעה מיזם פרטי – לשלם 165 מיליון שקלים; סכום שראש העיריה דב צור טען שהעירייה לא יכולה להתחרות איתו (אותו דב צור נעצר בגין פרשה זו). העסקה נסגרה, והנכס עבר לבעלות ארז מוסצ'ו (מבעלי מסעדת סוהו הפופולרית בעיר), שהוא גם שותף של איש הנדל"ן עמיר בירם ושל אריאל רוטר (ממשפחת מייסדי חברת קסטרו), ועוד כמה שותפים לא מוכרים (שרובם נעצרו בגין פרשה זו). שנתיים לאחר מכן, באוגוסט 2016 הוגדלו כבאורח פלא הזכויות בתוכנית הבנייה. אם במקור היו אמורות לקום בפרויקט 153 דירות ומתוכן 144 לדיור מוגן, אושרה תוכנית לבניית 625 דירות, ושטח המסחר שולש. כל אחד יכול לעשות את המתמטיקה בעצמו, ולהבין איזה רווח עצום נפל בחלקם של הקונים, ומדובר במאות מיליוני שקלים.  מי אישר, מי תיחמן, מי רימה, מדוע שומרי הסף בעיריית ראשון לציון לא התייחסו ברצינות הראויה לחששות מניגודי אינטרסים לכאורה בין הקרבה של ראש העיר צור לאיש העסקים מוסצ'ו?  האם המצב יכול להשתנות, וכן אפשר לעצור תוכניות שפוגעות בקופה או במנהל התקין, או הוכח כי נרכשו במרמה? על שאלה זו רק העתיד יוכל להשיב. , כתבנו אז. ואכן החלטת היועץ המשפטי השבוע מאשרת את הקמת הפרויקט. ביקשנו את תגובת יקב כרמל לידיעה בכלכליסט, והתשובה הגיעה קצרה וחותכת: הנדל"ן לא שייך לנו. .

מצלמים בציר

צילום אלון גונן
צילום אלון גונן

3: טעימות מגנומים לראש שנה

יותר ויותר יקבים מבקבקים יינות בבקבוקי מגנום המכילים 1.5 ליטר – כמות של שני בקבוקי יין בבקבוק אחד. לא רק שהבקבוק מרשים יותר ונראה טוב יותר על השולחן או כשמביאים מתנה, אלא שטעם היין שונה ויכולת היישון שלו אחרת לגמרי מבקבוק סטנדרטי. הסיבה היא שככל שנפח הבקבוק גדול יותר, כך היין יתיישן לאט יותר ובעל פוטנציאל לפתח מורכבות גדולה יותר. זאת משום שכמות קטנה יותר של אוויר נכנסת לבקבוק. המונח המקצועי הוא ullage – הנפח הנוזלי החסר בבקבוק על מנת שיהיה מלא.

עיצוב ys
עיצוב ys

קיימים מספר גדלים של בקבוקי יין, כאשר הנפוץ ביותר הוא הסטנדרט בעולם היין 750 מ"ל. אחריו מגיע המגנום: סטנדרטי כפול שניים – ליטר וחצי. בקבוק דאבל מגנום הוא מגנום כפול שניים – 3 ליטר, והשמות הבאים נלקחו מדמויות מקראיות: ירבעם – ירבעם בן נבט, מלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר חלוקת הממלכה המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה. שש פעמים בקבוק סטנדרטי – 4.5 ליטר. אימפריאל או מתושלח – בנו של חנוך, אביו של למך וסבו של נח בונה התיבה. במתושלח מבוקבקים שמפניות ובאימפריאל יין אדום או לבן. הם שווי ערך ל-8 בקבוקים סטנדרטים, או פעמיים דאבל מגנום – 6 ליטר. שלמנאסר – מלך אשור. שווה ערך לתריסר בקבוקים סטנדרטים – 9 ליטר. בלתזר (בלשצר) – נסיך בבל. שווה ערך ל- 16 בקבוקים סטנדרטיים – 12 ליטר.  נבוכדנצר – מלך בבל, שווה ערך ל-20 בקבוקים סטנדרטים – 15 ליטר.

יקב קסטל שרדונה C 2015 מגנום – נוקאאוט. יין עסיסי ואקזוטי, בעל שכבות עשירות של טעמים מסקרנים וחומציות, לצד רעננות. טעים להפליא.

יקב קסטל פטיט קסטל מגנום 2014 – יין צפוף ומורכב. שכבות של טאנינים יציבים, המעניקים עוצמה נפלאה. שופע פירות עסיסיים.

יקב קסטל גרנד וין מגנום 2011 – יין עשיר, צפוף ומרשים, מתובל. פירות שחורים עסיסיים מעניקים ליין את אופיו הבשל והעסיסי. היין צעיר ותוקפני. הפרעתי לשד שבו. .

יקב רקנאטי מרלו רזרב מגנום 2015 – פה עמוס בטעמים של דובדבן אדום בשל וחמוציות. גוף עשיר ומאוד עוצמתי, מתחיל לקבל גוונים חומים. כרגע בשיאו.

יקב ויתקין מגנום קריניאן 2011 – ריח אדיר של סיגליות. החך חלק וקטיפתי בטעמי פרי אדום בשל, עם חומציות בשפע שמאזנת את הפרי. עסיסיות מתמשכת בגימור, לצד רמזים לעשבי תיבול מלוחים ותבלינים. וואו – יין מדהים.

יקב ברבדו מגנום קברנה סוביניון 2008 – חגיגה. שפע של פלפל שחור, עור, דובדבן שחור ומוקה. המאפיינים המשניים מגיעים בשיא אונם – חומציות ורעננות. יין מדהים.

יקב יתיר מגנום פטי וורדו 2015 – מרוכז וצפוף. שזיף, אוכמניות וציפורן פיקנטית, משתלבים בעוצמה נפלאה עם עץ אלון קלוי. סיומת עשירה וארוכה.

יקב כרמל מגנום קברנה סוביניון סומקה ואלי 2012 – ניחוחות של אדמה רטובה, אלון קלוי. החך צפוף ושופע ריבת פטל שחור, מרווה וליקריץ. טאנינים מתוחים שמשאירים גימור מדהים.

יקב רמת הגולן מגנום ירדן מרלו 2000 – תשע עשרה שנים אחרי הבציר, והאלון עדיין בולט. הרבה וניל וטוסט קלוי בחך. מרקם עשיר וקרמי והרבה דובדבן שחור ועשבים יבשים, ממלאים את הפה. חמיצות נפלאה וחמאתיות באפטר טייסט. עדיין לא הגיע לפריים-טיים שלו.

פלדשטיין מגנום דבוקי 2017 – ריחות וטעמי מלון ירוק, עם מעט דבש בקצוות, ומעט דשא קצוץ שמזכיר סוביניון בלאן מאוד צעיר. יין שנעשה מענבי מאכל. חביב.

ספרה מגנום סוביניון בלאן WC 2017 – קליל וקרמי, פירותי  – מצטיין בטעמים של אפרסק, מלון ולימון. גימור פריך ומורכב. צעיר מאוד מאוד.

מצלמים בציר

4: יינות בביזנס של אל על – עוד טיסה

רני רוגל מדווח: הכתבה של אלון גונן בנושא היינות בביזנס/ראשונה אל על – בחירתם וכשרותם, הכתה גלים וזכתה להתייחסויות רבות לכאן (חיובי) ולכאן (פחות חיובי). הנושא שהעסיק אותי, הוא שהטעימה והיינות הנבחרים, הם תרגיל ביחסי ציבור, שעבור הנוסעים אינו רלבנטי כי הם לא טסים בביזנס/ראשונה, אלא במחלקת תיירים בה מקסימום מוצעת כוס יין שמחיר בקבוק שלו בסופר פחות מ- 30 שקל. התרגיל נמשך בכך שלא מספיק שהיין נבחר, אלא היקב צריך להסכים למחיר ולתנאי אל על.

רן בירון, אוהב וכותב יין, נרתם לטובת אופן בחירת היינות, העובדה שכולם כשרים, ושהם מוצעים רק במחלקות היוקרה של אל על. יחד עם יאיר היידו, מארגן הטעימה והאחראי לבחירת היינות לאל על, שלח לי רשימות של היינות מהשנים האחרונות. בניגוד לציפייתי שהרשימות יכללו רק יקבים גדולים (כמו רמת הגולן, כרמל, ברקן-סגל, טפרברג, רקנאטי, בנימינה, דלתון, וגם קסטל הוא יקב בעל נוכחות גבוהה), יש בהן נוכחות – לעתים כיין החודש או הרבעון, של יקבי בוטיק כמו צרעה, יזרעאל, ויתקין, מטר, רמות נפתלי, פייב סטונס, לוריא, ברבדו, מונטיפיורי, והאמת שרבים אחרים.

רן בירון אומר: "אני חושב שכאשר מופיעים, במיוחד ברשימת יינות החודש, שמות כגון יעקב אוריה, איתי להט, עמק האלה, מטר, מוני ואחרים בגודל הזה, כל מילה נוספת מיותרת. מרבית צרכני הטיסות בעולם, טסים ב"אקונומי", אבל חברות התעופה משתמשות ביין כדי להציג את יוקרתן וגדולתן. מה לעשות, יין משדר יותר יוקרה מאשר המרווח בין מושבים, צבע הריפוד ואפילו דיוק ההמראות, והחברות מנצלות את זה. זה כוחו של שוק, וזה כוחם של יחסי ציבור. ובאשר לכשרות, זה לא רלוונטי, כי מלכתחילה אל על, כמו חברות רבות אחרות בתחום המלונאות, ההסעדה והתיירות לסוגיה, לא יכולה להגיש מזון ושתייה לא כשרים".

רן בירון גם הפנה את תשומת לבי לכך שהתפרסמה במגזין  GLOBAL TRAVELER באוגוסט 2018, כתבה שמסכמת תוצאות תחרות טעימת יינות הביזנס ומחלקה ראשונה של חברות תעופה רבות שהגישו את יינותיהן לתחרות, ביניהן אל על. ויונייה 2015 של יקב יתיר, שהופיע בתפריט המחלקה הראשונה של אל על ב- 2017, זכה במקום ראשון בתחרות בקטגוריה של יינות לבנים של מחלקות ראשונות בחברות תעופה בינלאומיות, והקדים יינות שהוגשו לתחרות על ידי בריטיש איירווייס, אול ניפון איירווייס ואמריקן איירליינס.

יין ישראלי נוסף שזכה באותה קטגוריה בתחרות – בשנת 2017, הוא הגרנאש בלאן של יקב ויתקין, וכך כותב לי רן בירון שאיתר זכייה זאת: "שים לב את מי היין של ויתקין מנצח בקטגוריה הזאת: את הבורדו הלבן, את השרדונה רזרב של רוברט מונדאבי – מגדולי וחשובי נאפה וואלי, את הפויי פומה ואת הסנסר מחבל הלואר בצרפת – האזור ממנו מגיעים טובי הסוביניון בלאן בעולם, את השאבלי מצרפת ואת הסוביניון בלאן מניו זילנד, הארץ המזוהה שנייה אחרי צרפת בזן הזה". אז בהחלט כבוד ליקבים הזוכים בעקבות הגשתם לתחרות על ידי אל על.

כמובן מעניין לדעת כמה יין קונה אל על מיקב יין חודש שכזה, ומה התרומה לתדמית היקב. יהודה נהר מיקב עמק יזרעאל, שהסירה שלו היה יין החודש של נובמבר 2016, אהב את הבחירה ותוצאותיה. "קנו מאיתנו הרבה מאוד יין בפרופורציות של 'יין החודש'. לא היינו מאז ברשימה. יש לזה בהחלט ערך שיווקי", הוא אומר. שרונה פז-בלוגולובסקי מיקב ויתקין אומרת כי קניית יין החודש שלהם על ידי אל על הייתה בהיקף גדול, וגם הייתה לכך תרומה תדמיתית-שיווקית. "בנוסף הגיעו גם לקוחות חדשים שנחשפו לראשונה ליין שלנו באל על". מי שמופיע ברשימות היינות של אל על לעתים קרובות, הוא יקב קסטל. אלי בן זקן – בעלים ויינן, אומר בלקוניות: "בכל פעם שיין שלנו נבחר להיות מוגש במחלקת העסקים או מחלקה ראשונה, ונבחר לרשימת המצטיינים, אנחנו שמחים".

לסיום, משה וייזמן שעוסק במסחר מקוון ביין, התייחס לנושא והגיב לפוסט של ישראל פרקר, שהשתתף גם הוא במבחן 200 היינות של יאיר היידו עבור אל על. כך כתב משה: "יוזמה מבורכת. אבל אני לקוח פלטינום באל על כבר כמעט עשור (וזה אומר הרבה טיסות והרבה כסף שהושקע בה), ומאוד מעוניין לגלות מה תציע החברה לנוסעים במחלקות אחרות מעסקים בתחום הזה. ההיצע, ואופן הגשת האלכוהול במחלקות האחרות, הוא – בלשון עדינה ביותר – מתחת לכל ביקורת, ולא עומד, שלא לומר לא מתקרב, לסטנדרט הדומה בחברות מסחריות בינלאומיות אחרות. חבל שהבמה שניתנת לשירות המבורך הזה, היא במה בה רק מחלקות היוקרה נהנות ממנה. אני לקוח ותיק של אל על, וכמו בהרבה תחומי שירות אחרים, התמונה לא משקפת על כל המציאות של כלל הלקוחות. אי אפשר לקחת את מה שחברה מציעה למספר מאוד מצומצם של נוסעים, ולהפוך את זה לגולת הכותרת של השירות שלה".

עד כאן בנושא זה, שמן הסתם נחזור אליו גם בעתיד, והמערב שאלות על מי שותה מה וכמה באיזו מחלקה באל על, כשרות, ומה לא – ככה זה יין; מעורר אמוציות.

כרמי לבנשטיין. צילום קובי קואנקס
כרמי לבנשטיין. צילום קובי קואנקס

חמש שאלות לכרמי לבנשטיין

לפני הכל: הציגי את עצמך

אני עוסקת בייעוץ שיווקי ואסטרטגי לחברות. בין השאר עסקתי בכך ובניהול השיווק של יקבי ברקן-סגל, וכן בייעוץ שיווקי ליקבי בוטיק: יינות פיוז'ן, יקב אלונה, ומיזם יצוא ליקבי בוטיק. בעבר רחוק יותר ניהלתי את אגף השיווק והמכירות של כרמל מזרחי, וגם ניהלתי חנות יין וייבאתי יין ומשקאות אלכוהוליים.

ממה את הכי נהנית בעולם היין?

אני הכי אוהבת את המפגש עם אנשים מסביב לשולחן, עם אוכל טוב ויין. אוהבת לענג אנשים.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

צריך לפנות לקהל מטרה של נשים. נשים רוצות לדעת "מה עושים עם זה?" צינורות הפרסום: אתרי נשים, עיתוני נשים, נקודות מפגש עם נשים.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

ברור שצריך להשקיע משאבים, וזאת לאחר ביצוע מחקר מעמיק.

איזה יין שלך את הכי אוהבת לשתות?

קברנה פרנק של יקב אלונה, כי יש בו כל מה שהאדמה בכרם הזה יודעת לתת – מאוד אדמתי וגירי, מאוד מקומי. כשאני שותה את היין, אני מרגישה שהכרמים מחבקים אותי.

איזה יין של יקב אחר את אוהבת לשתות?

פיוז'ן ריזלינג יבש, המיוצר על ידי דורון יצחקי בגרמניה. אני גדלתי על ברכי אמרלד ריזלינג של כרמל, כשהסלקטד היה הבסט סלר כשניהלתי את השיווק שם. הכל היה מושלם, חוץ מהמתיקות שחסמה את החך, ולא אפשרה לאוכל לבוא לידי ביטוי. לכן כשעבדתי עם דורון יצחקי, מאוד רציתי לטעום ריזלינג יבש. הוא הרים את הכפפה, וזכה לשבחים ממכון היין הגרמני. עכשיו אני מחפשת מי ירים את הכפפה ויעשה גוורץ יבש, עם ארומות של גוורץ אבל יותר יין של אוכל.

הקורא מאיר גבע הגיב

אתה שואל: "מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?" ראשית אני שואל האם באמת צריך להעלות את הצריכה לנפש? שנית, האם זה באמת חשוב? הנה התשובות שלי: לא, לא "צריך" להעלות; שנית, לא, זה לא באמת חשוב. מה כן? בבקשה: להפיק יינות טובים, מענגים, כייפיים עבור הדור הצעיר – שילגום מהם רק(!!!) כשיהיו במחירי בירה… כי מי שמטייל בהמוניו בחו"ל ורואה יינות ב-3 יורו הרי לאחר שיירגע מלקלל "יישבע" שהוא לא יקנה יין בארץ. אז יינות טובים במחירים נמוכים – ולא תעלולי-שיווק ומיתוג. ושתהיה שנה טובה יותר גם ביין!

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה