השבוע בענף היין 203: מה יהיה גורלו של חג היין במתחם התחנה ת"א? וחשיבותו של איש הפסיפלורה

באווירת חול המועד מתמקד השבוע אלון גונן בתערוכת היין שהתקיימה בתל אביב ובה ביקר וטעם יינות, מציג מה אהב ומה לא, ומהרהר ומערער על התנהלות חלק מהיקבים באירוע. מדור 'חמש שאלות' מארח השבוע את דורון יצחקי שמייצר את יינותיו ברחבי העולם

איך בלנד נולד – סיעור מוחות וטעימות להרכבת בלנד ביקב שאטו גולן. משמאל היינן הראשי אורי חץ. צילום לירי מור
איך בלנד נולד – סיעור מוחות וטעימות להרכבת בלנד ביקב שאטו גולן. משמאל היינן הראשי אורי חץ. צילום לירי מור

סופו של חג היין במתחם התחנה בתל אביב?

כבר שש שנים שעיריית תל אביב-יפו ואיש הענבים מקיימים אירוע-פסטיבל סוף בציר-תערוכה זו במתחם התחנה בין תל אביב ליפו בחול המועד סוכות, הפעם רביעי-חמישי 16-17 באוקטובר, כשלפי המארגנים הציגו והטעימו כאן יותר מ-25 יקבים (מה הבעיה לציין מספר מדויק) "את היינות החדשים שלהם, חלקם בטעימת בכורה עולמית" – יותר מ- 100, והיה גם מתחם לטעימת יינות פרמיום.

יכול להיות שזו הייתה המהדורה האחרונה של התערוכה במיקום זה של מתחם התחנה. העיריה החליטה לשנות את ייעוד המקום ולהפוך אותו למשהו חדש. במצבו הנוכחי הוא כושל, התיירים לא מגיעים, אין מספיק אטרקציות, המסעדות במקום מחליפות בעלים כל שני וחמישי, יקר שם, מאוד יקר שם. בשש השנים האחרונות המקום אירח את תערוכת היין השנתית של איש הענבים, ושקק חיים כאשר יקבים רבים ראו את הפוטנציאל של הטעמת יינותיהם לתושבי תל אביב ולתיירים הרבים שהגיעו למקום. היה הבדל עצום בין תערוכות יין שמתקיימות בערים אחרות לזו התל אביבית; משהו באוויר היה שונה. כנראה שעם השנים משהו השתנה, ועודף התערוכות מאלץ את היקבים לחסוך ולהחליט מיהי התערוכה שטובה עבורם, או איזה תערוכה זולה יותר. השנה התגלה כאן עוד פן: חלק גדול מהיקבים החליטו להביא יינות בינוניים ומטה, יינות סופרמרקטים. חלקם לא היו ראויים לשתייה, חלקם הוגשו חמים ופגעו בשמם הטוב, או קוררו עד לרמה של ברד ענבים שמוכרים  בפיצוציות. לא ראיתי ולו יינן אחד (הבציר נגמר), לא ראיתי איש שיווק אחד או מנכ"ל אחד (מלבד יקב ירושלים), רוב המטעימים פשוט מזגו יין ללא צל של מושג מי נגד מי. אבל מדובר ביין, אז ניתן לו לדבר.

זוכים בפרסים. צילום מדף הפייסבוק של רועי הראל מנהל השיווק של טפרברג

יקב טפרברג

למרות שכל השנה היקב מתפאר בניסיון לכבוש את הקהל בכל מיני מדיות חדשות, ומוציא מאות אלפי שקלים על כך, אנשיו לא השכילו לתרגם זאת לדוכן הדי עלוב שהם הקימו. כמה בקבוקים על השולחן, כמה ארגזי קרטון עם לוגו של היקב, שלט נגלל שמצאו במחסן. הטעימו כאן יינות שלא ברור לי מה הם עברו; או שישבו במחסן חם, או שהיו פגומים מלכתחילה, אבל כשפותחים חמישה בקבוקי מלבק אחד אחרי השני וכולם חומציים להחריד, או שיין המוסקטו האדום  החצי יבש הפך לסוכריה מעיקה ולא נעימה, ובייחוד שאין אף נציג מהיקב שיכול לתת פתרון. מדובר ביקב הכי מעליב שהציג בתערוכה. מעליב את אוצר התערוכה, מעליב את הטועמים, ובעיקר מעליב את עצמו.

יקב ברקן. צילום מדף הפייסבוק
יקב ברקן. צילום מדף הפייסבוק

יקב ברקן-סגל

היקב הטעים מספר יינות, ביניהם סגל בהתססה פראית FREE RUN , וברקן גולד אדישן (מהדורת זהב) קברנה סוביניון 2106 – מעבר לחמיצות הגבוהה וחוסר האיזון, לא מצאתי בו לחלוטין מאפייני קברנה סוביניון. פרי מעיק ויין לא נקי (נטעמו שני בקבוקים שונים). לא פלא שמחירו 40 ₪. היינות הנוספים שטעמי רק ביססו את הביקורות שהם קיבלו לפני מספר חודשים, ולצערי גם הזמן לא שיפר אותם, להפך. יינות בינוניים ומטה.

יקב גוש עציון. צילום מדף הפייסבוק
יקב גוש עציון. צילום מדף הפייסבוק

יקב גוש עציון

בלנד לבן 2017 – עשוי מחמישה זני ענבים והוטעם כיין חצי יבש. כמה עזות מצח להוציא יין כזה ולקרוא לו יין. עשייה  חובבנית של נוזל שנאסף מכל מיני שאריות, והפך לדבר הכי גרוע שהוטעם בתערוכה. מחירו 60 ₪.

הקו ממשיך גם עם בלנד נחל הפירים 2017 – עשוי מענבי סירה, מורבדר וגרנאש. יין חסר איזון, קשה לשתייה ומעיק. מחירו 80 ₪.

ז'אן קלוד מאס. צילום מאתר היקב
ז'אן קלוד מאס. צילום מאתר היקב

הכרם – יבואני יינות

וילה מריה סוביניון בלאן 2017 (ניו זילנד) – מי שהחליט להכניס את היין הזה לארסנל של הכרם, כנראה רק הריח את היין ולא טעם אותו. ארומות נפלאות של סוביניון בלאן עם כל מה שצריך להיות, דשא, חדות, מינרליות, גויאבה. ואז לוגמים והאכזבה כל כך קשה: יין מימי, חסר אופי לחלוטין ומאכזב. מחירו  69 ₪.

לעומתו, אסטייט קריניאן גפנים בוגרות של יקב PAUL MAS  מצרפת התגלה כקריניאן מדהים. מתובל מאוד, עשיר מאוד, נדיב, והמחיר 63 ₪ – מדובר ב-VFM  (תמורה לכסף – תל"כ) מדהים.

צילינסקי. צילום מדף הפייסבוק
צילינסקי. צילום מדף הפייסבוק

צילינסקי – יבוא יינות מאיטליה

כל היינות שאורן צילינסקי מייבא כבר מעל עשור, הם מגפנים מקומיות שחלקן בנות יותר מ- 100 שנים. יש משהו מרתק בטעימת זנים שמאפשרים לחוות עוד טעמים שלא מוכרים, בעיקר כשמדובר ביינות שנבחרו בפינצטה. יש ביינות אלו חוצפה, הם לא תמיד מאוזנים, לא מדויקים, אבל באותה נשימה הם מושכים אליהם רצון עז לאוכל.

Fantini Rosato Calalenta 2018 – רוזה מרתק, שונה, עשיר מאוד. מחירו 85 ₪.

Fantini Primitivo Leggenda Old Vines 2016 – יין שחור, עשיר מאוד, מורכב, עמוס בחוויות. מחירו 240 ₪.

Fantini Aglianico Piano Del Cerro 2016 – יין שונה. חמיצות נפלאה, המון רבדים של טעמים, פירות שחורים, קפה, קקאו. יופי של יין. מחירו 149 ₪.

יקב היוצר. צילום מדף הפייסבוק
יקב היוצר. צילום מדף הפייסבוק

יקב היוצר

היקב הטעים במתחם התחנה חמישה יינות. מרלו 2017 וירטואוזו – היין התגלה כנקי, מאוזן, עשיר בטעמים. יין פשוט נפלא במחיר של 70 ₪. לעומתו המוסקטו 2018 היה מעיק, וחבל שהוגש.

לגאטו קברנה סוביניון 2017 – יין מורכב, עשיר בטעמי פרי שחור, מעט אלכוהולי אבל מאוד מהנה לשתייה.

ליריקה ארגמן 2012 – עבר זמנו בטל קורבנו.

יקב ירושלים. צילום מדף הפייסבוק
יקב ירושלים. צילום מדף הפייסבוק

יקב ירושלים

רזרב סינגל ויניארד פטי וורדו 2016 –  מדובר ביין נפלא. פטי וורדו מרגש, מושלם, עם עומק ואין ספור טעמים שעובדים ומתפתחים. יין מהליגה של הגדולים, שאפו ליינן סם סורוקה. מחירו 85 ₪.

יקב קנאטיר שנין בלאן 2018 וגוורצטרמינר 2018 – מדובר בשני יינות עשויים היטב. נקיים, מאוזנים, אף ופה מתואמים, יינות שמכבדים את זני הענבים הנפלאים הללו. מחירם 70 ₪.

אקרמן. צילום אלון גונן
אקרמן. צילום אלון גונן

חברת אקרמן (יבוא)

בדוכן היו סומלייה החברה ומנהלת תחום היין – נגה שמילוביץ, שלא ויתרה על אף טועם פוטנציאלי, הסבירה ודאגה להטעים יינות על פי סדר הגיוני בדוכן המסודר והמרשים של אקרמן.

Pierre Brevin שאנין בלאן 2017 – עושה בית ספר לכל השאנין בלאן שמיובאים לארץ. חד כתער, עמוס פרי הדר ופרחים לבנים. יופי. מחירו 70 ₪.

Beringer זינפנדל 2017 – קליפורני אמיתי. דובדבן שחור, אוכמניות, פטל ופלפל שחור. מאוד נעים לשתייה, שונה בנוף ושווה כל טעימה. מחירו 90 ₪.

יקב אחת. צילום מדף הפייסבוק
יקב אחת. צילום מדף הפייסבוק

יקב אחת של הייננית ניצן סברסקי

בלנד לבן מבוסס רוסאן וויונייה 2017 – ליין יש ארומות חדות, מעט דבשיות, אגוזי משהו. בפה מרקם שמנוני עשיר כשהמינרליות בקצוות. אגוזים ומשמש בשל, נגיעות של זסט תפוז. יין טוב, מרתק ומעניין, שיתכן שהיה הופך לאחד הגדולים אם היה נבצר טיפה יותר מאוחר. מחירו 120 ₪ -VFM  שווה כל לגימה.

יקב סריג. צילום מדף הפייסבוק
יקב סריג. צילום מדף הפייסבוק

הפתעת הטעימה יקב סריג

יקב קטן שמייצר יינות גדולים במחירים מדהימים. יקב בוטיק משפחתי שממוקם בעמק יזרעאל. יקב סריג מייצר כ- 5,000 בקבוקי יין בשנה, מרביתם מהזנים שיראז, גרנאש ומרסלן. היקב מתנהל בתצורה שלEstate , כאשר שלבי העבודה בכרם וביקב מבוצעים במשק על ידי בני המשפחה.

מרסלן 2018 – היין שופע ריחות נעימים ונקיים, עשבי תיבול טריים ופרי אדום צעיר. בפה טאנינים מוצקים לצד פרי בשל יין לעיס שעושה חגיגה בפה. שאפו. מחירו 50 ₪.

STM  (סירה, טאנאט ומרסלן) 2017 – צבע עמוק, ריחות של פריחה לצד אדמתיות, טעמים מורכבים וחדים. איזה יופי של בלנד, גאוני. מחירו 60 ₪.

איש הפסיפלורה. צילום מדף הפייסבוק
איש הפסיפלורה. צילום מדף הפייסבוק

איש הפסיפלורה

זה הדוכן שתמיד נמצא באירועי יין, אף על פי שמדובר בשיכר. היום ירד לי האסימון למה חובה שהוא יהיה נוכח תמיד. את הלגימה האחרונה בכל תערוכה צריכים לעשות אצלו. על הפנים מתפשט חיוך גדול, שמוחק בבת אחת את כל הזוועות שמגישים אנשי היין.

תמונת השבוע

רואים שקוף בהמתנה לבראנץ' שישי במסעדת הולה בתל אביב. לכוסות נמזג בהמשך יין הבית – שרדונה של נטע. צילום יולה זובריצקי – צלמת נשמה רב-תחומית
הולה יולה: רואים שקוף בהמתנה לבראנץ' שישי במסעדת הולה בתל אביב. לכוסות נמזג בהמשך יין הבית – שרדונה של נטע. צילום יולה זובריצקי – צלמת נשמה רב-תחומית
דורון יצחקי. צילום עופר הופמן
דורון יצחקי. צילום עופר הופמן

חמש שאלות לדורון יצחקי – "היינן המעופף"

אנו מתחילים לפרסם שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel ונתאם זאת

לפני הכל: הצג את עצמך

דורון יצחקי, בעלים ויינן שלTouch by Fusion . יינן בעל תואר בייננות מאוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה. החל משנת 2005 מייצר יינות ברחבי העולם (אוסטרליה, ספרד, איטליה, גרמניה, צרפת). מאמין שבכדי ליצור יין איכותי צריך קצת כישרון והרבה לימוד אקדמי. את יינותיי אני עושה במדינות המתמחות בזן אותו אני מייצר.

ממה אתה הכי נהנה בעולם היין?

הכיף הגדול ביותר זה לפגוש אנשים אשר מעריכים יין טוב ויודעים לפרגן.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

שאלה מורכבת, להלן מספר נקודות: לתמחר יין באופן שפוי; לא להגיד על כל יין שהוא WOW, ולהבין שזה לא מקדם את היין בישראל; להציג את היין בצניעות; לא כל בציר הוא בציר מושלם, ולא צריך מקהלת מעודדות לכל בציר (לא הכל תלוי ביינן).

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

אני לא מכיר תכונה של היין הישראלי אשר מייחדת אותו בעולם, פרט לכשרות. בכדי לקדם את היין נדרשת התמחות או נישה או דבר מה השונה באופן מובהק מהאחר.

איזה יין שלך אתה הכי אוהב לשתות?

מאוד תלוי ומשתנה כל הזמן, כאשר בתקופה האחרונה הרבה יותר לבן מאדום. מאוד אוהב את הריזלינג היבש (בכל זמן וכל מצב), את הרוזה בצהרים של יום שבת, ואת ה- GSM בארוחות ערב משפחתיות.

איזה יין של יקב אחר אתה אוהב לשתות?

מאוד אוהב את עשיית היין של אסף פז מיקב ויתקין, יינן שיש לו חתימה ברורה.






תגובה אחת

  1. חייב להגיב לגבי הGSM של גוש עציון. אני טעמתי את ה 16'- אולי לא מצטיין באיזון אבל בהחלט יין חביב ושתי מאד לא רואה בו משהו מעיק, נשמע שה17 לא הצליח וחבל כי ה16 אחלה דבר במחיר טוב.

כתבו תגובה