השבוע בענף היין 212: אור הגנוז לא גנז בקבוקים עם תווית מטעה, ומי משאיר אבק ליקב הר אודם

השבוע על ביסולפיט שמופיע על תווית יין ללא ביסולפיט, האבק שפוגע ביבולי יקב הר אודם ומגיע לבית המשפט, יין אחד על המוקד, פורשים: מנכ"ל יקב קסטל ומנהלת השיווק של יקב בנימינה, תערוכות: סומלייה בישראל ו-Prowein בגרמניה, וחמש שאלות ללינה סלוצקין מיקב קדמא. קריאה מהנה

אלעד כץ שלט והוציא לפועל את מהלך הצמיחה והמעבר של יקב קסטל למשכנו החדש. עוזב אחרי 8 שנים וראוי לשבחים ואיחולי הצלחה
אלעד כץ שלט והוציא לפועל את מהלך הצמיחה והמעבר של יקב קסטל למשכנו החדש. עוזב אחרי 8 שנים וראוי לשבחים ואיחולי הצלחה. צילום אלעד ברמי

 1: יקב אור הגנוז – מטעות כזו אסור להתעלם

לא, זו לא תמונת השבוע, אבל זו תמונה קשה שמראה כמה זלזול יש בתעשיית היין הישראלית כלפי שותי וחובבי יין. מדובר ביין אלימה 2017 של יקב אור הגנוז, שמסתובב לו על המדפים עם תוויות מטעות. גם אם מדובר טעות של גורם חיצוני, לא יכול להיות שיקב שמתהדר כבר שנים ביינות הייחודיים שלו ללא גופרית דו חמצנית (ביסולפיט), עושה כזו טעות.

ליין ללא ביסולפיט יש קהל הולך וגדל, ויקב אור הגנוז היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל השיווקי הזה. מדובר בקהל עם הרבה יותר  אכפתיות ורגישות באשר למה הוא מכניס לגוף שלו, והם מעדיפים שלא לרכוש מוצרים שעברו מניפולציות כימיקליות. לאי הוספת SO2  (ביסולפיט) ליינות יש שוק פוטנציאלי שכאמור גדל והולך, הנקרא "שוק היינות הבלתי מתוספים. מעבר לכך יש סכנה בריאותית למי שאלרגי לביסולפיט, שעלול לגרום לתגובות אלרגיות אצל אחוז מסוים של חולי אסטמה, וכן אצל רבים מהסובלים מתגובות קיצוניות לשתיית יין, כמו למשל אדמומיות וכאבי ראש בהם מאשימים את הביסולפיט, שהינו הרכיב המוסף ליין היחיד שחובה לציינו על התווית.

ביקשנו את תגובת היקב, והם מסרו כי מקור הטעות הוא בטעות של בית הדפוס. לשאלתי האם הם אספו את היינות מהמדפים, כי מדובר בהטעיית הציבור וזה גם מסוכן , קיבלתי תשובה שהם הם לא אספו את היינות מחנויות היין, אבל אם לקוח פונה אליהם בנושא, מוסבר לו שזו טעות של בית הדפוס והכל בסדר. כל חברה ציבורית או פרטית שמכבדת את עצמה ואת הלקוחות שלה, ושעל אחד ממוצריה הייתה מתגלה טעות שעלולה לסכן את בריאות הצרכנים, הייתה מודיעה זאת לציבור, ודואגת לאסוף את המוצר באופן מידי (ראו ידיעה זאת על קוקה קולה, או זאת על תנובה). ליקב אור גנוז יש מוצר שעלול לפגוע בבריאות של אנשים.  התגובה שלהם לא רצינית, ומעוררת שאלות ביחס לשאר היינות שהם מכריזים עליהם כנקיים מביסולפיט.

בתשובה לשאלתי ענה לי מוקי וינשטוק שמשווק את יינות היקב: "בעיקרון התגובה צריכה לבוא ממנכ"ל היקב. היין הזה ללא גופרית לחלוטין. זו טעות הדפסה של בית הדפוס. עלינו על זה אחרי ההדבקה על הבקבוקים. הפסקנו את ההדבקה ותיקנו את הטעות, אבל יש בשוק כמות קטנה עם המדבקות עם הטעות. למי שפונה אלינו אנחנו מתקנים ומסבירים, וכולם מבינים שמי שלא עושה לא טועה". תהיתי האם היקב ביקש להוריד את היינות מהמדפים. תשובתו של וינשטוק: "לא, אין לזה קשר ליין עצמו. אבל יותר מעניין מה דעתך על היין ולא על טעות דפוס". אז דעתי על היין ממש לא רלוונטית במצב הזה. מעניין אותי רק שהיקב יודיע לציבור שהוא אוסף את היין מהמדפים.

עודד אפריק מנכ"ל יקב אור הגנוז העביר למערכת את תגובתו לכתבה

ראשית, וכבר בפתחם של דברים, יודגש כי אין כל הטעיה של הציבור, ובוודאי שאין כל סכנה בשימוש ביין המדובר. יש להצטער כי לא טרחתם לברר את הדברים לאשורם מול המנכ"ל (כפי שציין מוקי וינשטוק) או גורם מקצועי מטעם היקב.  אכן יקב אור הגנוז פיתח כבר לפני מספר שנים טכנולוגיה ייחודית לייצור יין ללא תוספת ביסולפיט, וזאת כפי שצוין מפורשות על גבי התווית. הטכנולוגיה הינה מורכבת מאוד, ודורשת הקפדה רבה ומשאבים רבים אותם היקב משקיע בתהליך הייצור של סוג היין "אילמה".

נכון להיום, היין היחיד בשוק ללא תוספת ביסולפיט הינו "אילמה", ואין כל יקב שמייצר יין ללא תוספת ביסולפיט. זאת בסתירה חזיתית לדברי הכתב כאילו "ביחס לשאר היינות שהם מכריזים עליהם כנקיים מביסולפיט". הטענה כאילו "מדובר בהטעיית הציבור וזה גם מסוכן" הינה משוללת כל יסוד, ויש בה כדי גרימת נזקים ליקב. אכן על מספר קטן (מאות בודדות) של בקבוקים של אילמה מבציר 2017, הודבקה תווית עם טעות סופר על התווית האחורית, כאילו הוסף ליין גופרית דו חמצנית (ביסולפיט), אך כאמור לא כך הם פני הדברים. מובן מאליו כי טעות הסופר אינה מסכנת את הציבור או מטעה, נהפוך הוא – היא רק גורמת נזק ליקב, שעה שלמרות שליין לא הוסף ביסולפיט, צויין בטעות כאילו כן הוסף.

למען הסר ספק נבהיר בשנית – יין אילמה מבציר 2017 (וכמוהו כל שאר יינות אילמה) אשר יוצרו ומיוצרים ביקב אור הגנוז, אינם מכילים תוספת ביסולפיט. לצורך כך בידינו  דו"ח אנליזות של מכון היין הישראלי של יינות אילמה משנת 2012 ועד לשנת 2017, אשר מראות בצורה שקופה וברורה שליינות אילמה מכל הבצירים לא מוסיפים ביסולפיט, למעט הסולפיטים הטבעיים הנמצאים בכל יין . בהתאם, אין כאן לא הטעיית הציבור ולא חס וחלילה סיכון של מי מקהל הלקוחות החשוב והמכובד של יקב אור הגנוז.

נבקשכם לתקן את הכתבה בהתאם לאמור, וזאת על מנת לצמצם את הנזק שהולך ומתעצם מפרסום הדברים. בברכת כל טוב, כל הברכות והניסים, חנוכה שמח, עודד אפריק – מנכ"ל.

רן שוהם הגיב

לגבי היין של אור הגנוז אני חולק על הכתבה. לפי תגובת היקב, בפועל אין ביסולפיט ביין. לכן הוא בטוח לחלוטין לשתייה, ואינו מסכן את הרגישים לכך. הכללתו בטעות ברשימת המרכיבים עשויה לפגוע במכירות, במקרה שמי שרגיש יבחין בכך. אם המצב היה הפוך, כלומר אם יש ביסולפיט והתווית מכריזה שאין, זה המצב שבו נדרש להוריד את היין מהמדפים ולתקן את התווית. אבל זה לא המקרה כאן, לפיכך לדעתי תגובת היקב מוצדקת.

איל גוטמן הגיב

הנזק הוא נזק שיווקי ואמינות היקב. יש טעות בפרסום וזה הנזק. אסור לכתוב על מוצר מסוים שיש בו חומר שבפועל לא נמצא, כפי  שאסור להשמיט חומר שבפועל נמצא במוצר. אין כאן נזק בריאותי, יש כאן נזק שיווקי כלכלי ליקב ופגיעה באמינות הפרסום.

הערת המערכת

מתגובת היקב נראה כי מקדשים שם את הפרטץ'. הדפוס אשם – אם כי אף אחד לא בודק אותו. יקב שמקדם יינות נטולי סולפיט גם כאקט בריאותי ולא רק מכירתי, אינו יכול להרשות לעצמו תגובה כפי שהגיב. אז אנחנו בישראל והפרטץ' מנצח.

האבא מיכאל והבן אדם אלפסי מיקב הר אודם
האבא מיכאל והבן אדם אלפסי מיקב הר אודם

2: פרשת  השבוע – מי משאיר אבק ליקב הר אודם?

את הידיעה הבאה קראנו ב- E-food – עיתון כלכלי למקבלי החלטות בענף המזון והמשקאות, ואנו מודים למו"ל אריה לביא על האישור להביא אותה גם לידיעתכם. מדובר בתביעה בסך 3.85 מיליון שקלים כנגד חברת 'עמק הבכא אנרגיית רוח' מחיפה ושתי חברות בנייה והנדסה, שהוגשה לפני מספר ימים לבית המשפט על ידי יקב הר אודם בבעלות משפחת אלפסי ממושב אודם שבצפון רמת הגולן. התביעה מתבססת על נזקים שנגרמו לכרם 'אודם' של היקב על ידי אבק רב שנסחף לכרם. עקב כך נמנעה הטמעה של הצמח בשל האבק שהצטבר על העלווה ופגע בהבשלת האשכולות, וכתוצאה מכך היבול בעונת 2020 יקטן בשיעור מינימלי של כ-50%, נאמר בכתב התביעה.

כרם אודם ממוקם למרגלות הר החרמונית בגובה 1,180 מטר. אדמת הטוף הבזלתית, האקלים הקר והגובה הרב, משפיעים על הכרם הזה להניב ענבים באיכות מעולה מהזנים מרלו, קברנה סוביניון, ריזלינג ועוד. לטענת התובעת, חברת הר אודם, חברת עמק הבכא אנרגיית רוח התקשרה עם חברות הנדסה ובנייה, לביצוע עבודות תשתית נרחבות להקמת שתי טורבינות שמתנשאות לגובה של כ-150 מטרים, וכי עבודות הנתבעות בוצעו בחלקן בכרם ובסביבתו תוך גרימת נזקי אבק כבדים לכרם, כתוצאה מענני אבק עצומים שנסחפו לכרם. אלה גרמו לטענת התובעת, למניעת הטמעה של הצמח בשל האבק שהצטבר על העלווה ופגע בהבשלה של האשכולות. נטען גם שהטורבינות מונעת את אור השמש, ובין היתר לא מאפשרות לפרי עקב כך ליצור את הטעמים הארומטיים האופייניים, בנוסף לפגיעה בכמות היבול שכאמור הינה עומדת על 50%.

בתגובה נמסר מחברת הפרויקטים והקבלנים, כי הם עובדים בסטנדרטים המתקדמים ביותר בתחום ופועלים לצמצום ההשפעה על הסביבה, ובכלל זה גם על החקלאות באזור. מחברת עמק הבכא אנרגיות רוח נמסר: “ראשית נציין כי כתב התביעה טרם התקבל בחברה. שנית, אנחנו יודעים על אירוע נקודתי שאירע ומצוי בימים אלו בדיאלוג מול קבלן ההקמה. צר לנו כי התובע בחר בדרך זו עוד לפני שמוצו הדיונים בנושא. חברת הפרויקט והקבלנים מטעמה עובדים בסטנדרטים המתקדמים ביותר בתחום, ופועלים לצמצום ההשפעה על הסביבה, ובכלל זה גם על החקלאות באזור”.

3: אז מי אחראי להדרת היקבים הלא כשרים בסדנת הטעימות?

לפני שבועיים פרסמנו בהשבוע בענף היין 210 כי נעשתה הדרה של יקבים לא כשרים בסדנת טעימות, שהתקיימה באירוע הפתיחה של פסטיבל יקבי המועצה האזורית של מטה הרי יהודה במיני ישראל. תחילה נמסר לנו על ידי מטה יהודה כי מיני ישראל לא מאשרים להכניס יין לא כשר למתחם, ולראייה המקום לא פתוח בשבת, ועל כן לא הייתה אפשרות להגיש בסדנאות היין בתוך המתחם יינות לא כשרים  (ספרה, סוסון ים, הנס שטרנבך, צפרירים ועוד). פניתי למיני ישראל לקבלת תגובה, שהייתה כי הם לא התערבו בנעשה באירוע, והפנו אותי שוב לקבל תגובה ממטה יהודה, ואכן התגובה הגיעה.

ברק כץ, רכז פורומים במחלקת תיירות מטה יהודה, מסר: "כל מה שנעשה במתחם מיני ישראל אכן באחריות שלנו. לראייה, הקמנו אוהל חיצוני בחניה ולא במיני ישראל, על מנת שכן נוכל להגיש שם את מגוון היינות של האזור, וכמובן מקום שיקלוט את מאות המבקרים. מחוסר מקום באוהל, אירוע סדנאות היין נערך בתוך מתחם מיני ישראל, ועל מנת לא לפגוע ברגשות המקום שמוגדר כשר, אני החלטתי לא לצרף לפורטפוליו של היינות יינות לא כשרים. אני אעשה את כל המאמצים שבשנה הבאה נמצא מקום שנוכל להציג בו את כל היינות – כשרים ולא כשרים.

ועל זה אני אומר: תגובה מכובדת וכנה. ניפגש בשנה הבאה ונהיה עם אצבע על הדופק.

דימה אנגרט הגיב

לא הבנתי למה התגובה של המארגנים בנושא הדרת יינות לא כשרים, זכתה לפירגון. הם לא ידעו מראש את מספר האנשים שנרשמים לסדנה? נראה לי כמו תירוץ עלוב לחוסר סדר או לאג'נדה מסוימת של המועצה.

ששון בן אהרון יקב מוני. צילום רות שוורקוז

4: על המוקד – פינה חדשה במדור

בתוך כל היינות שמקבלים ביקורת אצלנו, יהיה יין אחד שיהיה מיוחד ויקבל פסקה משלו. זה יין שצריך לקבל תשומת לב מיוחדת, לא תמיד זה יהיה יין גדול, זה אפילו יכול להיות יין גרוע; כזה שטועמים ויורקים. כשמדובר ביין מומלץ, מדי פעם תרימו גבה ולא תבינו מאיפה הוא נחת עליכם. אבל זה יין בהמלצת המערכת, כזה ששווה לטעום, ואנחנו רוצים לחלוק אותו אתכם כי חשבנו שיש בו משהו מיוחד. אחד כזה שהוא משובח, או אחד כזה שצריך לגנוז לעד. אנחנו נקרא לו 'יין אחד על  המוקד'.

יין אחד על המוקד: יקב מוני פטי וורדו 2015

היין מלא בטעמי דומדמניות שחורות עסיסיות, עם איזון מושלם של טעמי פרי, עץ ואלכוהול. רענן ומגרה, אפטר טיסט מושלם. מחירו 45 ₪. VFM (תמורה לכסף – תל"כ) – מהליגה של 100 ₪ פלוס. אפשר לספור על יד אחת פטי וורדו זני טוב בארץ. מדובר בזן מושלם שרק עכשיו התחילו להבין אותו, אבל עדיין יקבים רבים משחררים אותו מוקדם מדי ופוגעים בתדמיתו. זה זן חייב להתיישן, והכרם צריך להיות בשל. היינן ששון בן אהרון אכן פגע בול, ועושה בית ספר לכולם עם הזן הזה. שאפו.

הגרנד וין הראשון של היקב מ- 1992 ועליו תווית פרי עיצובו של אלי בן זקן, על בסיס הספר 'איך לעצב תוויות בורדו'
אלעד כץ עם הגרנד וין הראשון של היקב מ- 1992 ועליו תווית פרי עיצובו של אלי בן-זקן על בסיס הספר 'איך לעצב תוויות בורדו'. צילום פאפא רצי

5: פרישת השבוע א' – אלעד כץ מיקב קסטל

אלעד כץ, מנכ"ל יקב קסטל, ביקש השבוע לסיים את תפקידו לאחר שמונה שנים ביקב. רבות כתבתי בשנים האחרונות על מינוי מנכ"לים שהונחתו מענפים אחרים – חלב, תפוזים, קפה ושאר ירקות, לא צריך להיות מבין גדול ביין, כדי להבין שהעסק לא עובד עם מנכ"ל שלא מכיר את הענף; שלא מחובר גם רגשית, שלא אוהב לשתות יין, למנכ"ל שמתייחס לנוזל האדום והלבן כעוד מוצר שמונח על המדף, זה לא עובד, זה לא יעבוד. דוגמאות: יקב כרמל שהחליף שלושה מנהלים בחמש שנים, יקב עמק האלה, יקב רמת הגולן שמבזבז מיליוני שקלים על חליטת מים ואף אחד לא עושה לזה סוף, ויש עוד דוגמאות.

עד לפני שמונה שנים ייצר יקב קסטל 100,000 בקבוקים בחצר ביתו של אלי בן-זקן במושב רמת רזיאל. איך היה אומר לנו בן-זקן "כל שנה הייתי צריך ללכת למנהל הבנק כדי להמשיך עוד שנה". המהפכה התחילה לפני שמונה שנים, כאשר המשפחה החליטה להתרחב ולהכניס שותף סמוי, ולגייס את אלעד כץ לתפקיד המנכ"ל שהיה שמור לבן המשפחה. אלעד צמח ביקב במחלקת השיווק. המטרה הראשונה הייתה לעבור מאזור המגורים לאזור תעשייה ביד השמונה, ולהקים יקב שמסוגל לייצר מיליוני בקבוקים במידה ויהיה צורך. יקב ממוכן, גדול ומרשים, עם הטכנולוגיות הכי חדישות שיש, ובד בבד להמשיך לשמור על המותג גם כשגדלים ל- 400,000 בקבוקים תוך מספר שנים, מה שהצריך נטיעות חדשות בכל אזור הרי יהודה, ומציאת גפנים נקיות וכמובן איכותיות.

בשנת 1988 נטע אלי בן זקן את הכרם הראשון בחצר ביתו ברמת רזיאל
אלי בן-זקן מייסד ויינן יקב קסטל. צילום דוד סילברמן dpsimages

תפקיד המנכ"ל בתוך יקב משפחתי עם שותף שקט אינו פשוט. זהו תפקיד קשה שמאלץ את המנכ"ל לנוע בין הטיפות; בין הרצון של היינן (בן משפחה) לקנות את החביות הטובות ביותר והענבים היקרים ביותר, לבין תקציב שחייבים לעמוד בו. גדילה מ- 100,000 בקבוקים ל- 400,000 בתוך ארבע-חמש שנים גם הכניסה את המותג La Vie לשוק – מוצר שהעניק ליקב חשיפה גדולה אצל ציבור חובבי יין. מדובר ביין שהפך מהר מאוד ללחם והחמאה של היקב, והוא זה שגם אפשר לפתוח יקב חדש בשם 'רזיאל', בו מייצר אלי בן-זקן יינות מבעבעים בסגנון שמפיין, וכן יינות זניים שונים כמו סירה, קריניאן ועוד. על כל זה שלט והוציא לפועל אלעד כץ – בחור צעיר ונמרץ, עם שליטה על תקציב שנתי של מיליוני שקלים, שליטה במאות אלפי בקבוקי יין, שליטה בצוות מקצועי גדול וגיוס אנשים מתאימים. את כל אלה הוא עשה בצניעות, בעמידה בתוכניות שנקבעו ובלוחות זמנים מדויקים, ובעיקר בקשר שלו עם הלקוחות.

כפי שיקב קסטל שונה בנוף היקבים הישראלים, כך אלעד כץ שונה בנוף המנכ"לים שמניתי. הכרת הענף, חזון, עמידה בלחצים ובמטרות שנקבעו ויישומן לפרטי פרטים, והרבה אומץ לקבל החלטת קשות ומסובכות. אז  אלעד כץ יוצא קצת לנוח, ולעשות לביתו ולמשפחתו. תעשיית היין לא נפרדת מאלעד אלא מחכה ומצפה שהוא עוד ישוב ובגדול, ודי לחכימא ברמיזא.

מערכת אכול ושאטו מאחלת לאלעד המון הצלחה ומנוחה, ומודה לו על שנים רבות של קשרים מקצועיים וכבוד הדדי, ומסירת מידע אמיתי ללא עיגול פינות גם כשלא תמיד זה היה נוח ליקב.

אסיים במשפטי הפרידה של אלעד כץ שהועברו לעיתונאי היין: "אחרי למעלה משמונה שנים מלאות צמיחה ולמידה, יצירה וסיפוק, הודעתי למשפחת בן-זקן שאני מבקש להמשיך לאתגר הבא שלי. זכיתי לעבוד בעסק שהוא מופת לענף ולתעשייה הישראלית, לצד משפחה מיוחדת ומוכשרת שפתחה בפניי את דלתה, ונתנה לי את ההזדמנות לקחת חלק בתהליך אסטרטגי יוצא דופן ולהוביל את העסק בעידן חדש. אני מסיים את תפקידי ביקב בתחושת סיפוק גדולה, ומבקש להודות למשפחת בן-זקן ולצוות הנפלא שעבד לצדי במהלך השנים".

דנה אבני. צילום נווה אביאני
דנה אבני. צילום נווה אביאני

6: פרישת השבוע ב' – דנה אבני מיקב בנימינה

דנה אבני מנהלת השיווק של יקב בנימינה, פרשה השבוע מהיקב לאחר עשר שנות עבודה במחלקת השיווק, דנה הפכה למנהלת השיווק של היקב לפני שנתיים, ונכנסה לנעליו הגדולות של יוראי רבן שמילא אותו לפניה. אחרי תקופה קצרה נפרדה גם מהיינן הראשי של היקב, יפתח פרץ, שהוביל יחד איתה מהלך מיתוגי ורעיוני חדש של יינות איכותיים במחירים שפויים. יונתן שוטס קיבל את המושכות מיפתח שעבר/חזר ליקב כרמל, ויחד עם דנה המשיכו השניים בקו של שינוים ויזואליים ועיצוביים בתוויות הבקבוקים.

דנה פרשה לטובת עבודה חדשה בתחום הביוטכנולוגיה, וכפי שהיא אמרה לי: "קיבלתי הצעה שלא יכולתי לסרב לה: היקב לא הגיב על ידיעה זאת. מכל מקום, מערכת אכול ושאטו מאחלת לדנה המשך חיים נפלאים.

תמונת השבוע: דוד המלך או סנטה קלאוס?

והימים ימי סוף דצמבר. זאב דוניה מיקב סוסון ים נלכד השבוע על הטרקטור – כי העבודה בכרם וביקב לא מסתיימת לעולם.

תערוכת סומלייה בהיכל התרבות
תערוכת סומלייה בהיכל התרבות. צילום דוד סילברמן dpsimages

7: תערוכה א' – סומלייה 2020 זו גם תחרות

תערוכת SOMMELIER 2020 שביססה את מעמדה כאירוע היין החשוב ביותר מסוגו בישראל, תתקיים בפעם ה-17 בתאריכים 11-10 בפברואר 2020 בהיכל התרבות בתל אביב, בארגון אבי בן עמי וצוות סטודיו בן עמי. זו ההזדמנות לפגוש את היקבים, היבואנים, המפיצים, המנכ"לים, הייננים וגם את סוכני המכירות. זו ההזדמנות להכיר יקבים חדשים, לטעום יינות מהארץ ומהעולם מתוך מבחר של מאות מותגי יין שיוצגו בתערוכה, ולהרחיב את הידע המקצועי. זו ההזדמנות לרענן, לעדכן ולעבות את תפריטי היין במסעדות ואת קטלוגי היין בחנויות לשנת 2020.

עד כאן דברי אבי בן עמי. אבל חברים, אחרי כל כך הרבה תערוכות בארץ שמלוות אותנו כל השנה, לא באמת מדובר בתערוכה – ויסלח לי החבר בן עמי. מדובר בתחרות לכל דבר. תחרות שאם לא תבואו מוכנים לגודל ולעוצמה שלה, אם לא תבואו מוכנים לפגוש עשרות אנשי מקצוע, שהם אלה המחליטים בסופו של דבר מי יהיה בתפריט היין של המסעדה או בחנויות היין או בבתי המלון, לא תפיקו  דבר וחצי דבר מהאירוע. ומהכסף שהשקעתם בו.

מדובר במיני מלחמה, בה אתם חייבים להיות ערים וקשובים, ולדעת לזהות בין מאות המבקרים מי הבן אדם שבסופו של דבר יעשה אתכם עסקים. אז מאות מלצרים, עשרות ברמנים, מלונאים, עובדי חנויות, יגיעו לדוכנים שלכם לטעום יין. כל אחד חשוב וכל אחד צריך לקבל את תשומת הלב הראויה לו, אבל החשובים ביותר הם אלה שאתם צריכים לקבוע איתם פגישה לטעימה מסודרת אחרי התחרות, הם אלה שאתם חייבים להמשיך להיות איתם בקשר.

תערוכת היין לקהל המקצועי Sommelier (סומלייה)
תערוכת היין לקהל המקצועי Sommelier (סומלייה), צילום יולה זובריצקי

כפי שכתבתי מדובר בתחרות. התחרות קשה עם מאות יקבים ויבואנים רבים, שאחדים מהם נחשבים למפלצות בתחום (שקד, הכרם, אקרמן, טיב טעם – הסקוטית ועוד). הדוכנים שלהם גדולים, מרשימים, עם עשרות אנשי מכירה שמסתובבים כדי לאתר ולמשוך את האנשים הנכונים. הם יהיו מצוידים במלוא האינפורמציה על המוצרים שהם רוצים למכור, ברושורים, כרטיסי ביקור, אמצעים דיגיטליים, חדרי טעימה פרטיים ויחס אישי. ככה עובדים, ככה חייבים לעבוד. שוב, להכניס לראש: זו לא תערוכה, זו תחרות.

אני לא מבין יקב שהשקיע אלפי שקלים ולא עושה תדריך לצוות שלו על מנת שידקלם ברהיטות ובמקצועיות על היינות שהוא מטעים, אני לא מבין יקב שלא מגיע מוכן לכבוש ולהיות חדור מטרה למכור יין. אני לא מבין יקב שמביא יינות פגומים, שאף אחד מהיקב לא טועם את הבקבוק לפני שהוא מוזג אותו לאורחים – אין הזדמנות שניה. אני לא מבין יקב שמוציא מתחת לשולחן את היין הטוב שלו. כולם רואים וכולם יודעים. זה מביך, זה פסול, זה לא ראוי. אתם חושבים שזה יין שראוי שרק אותו מבקר יטעם או רק אותו סומלייה יטעם – תזמינו אותו לטעימה אישית. אתם בתחרות, אתם חייבים להיות הכי מקצוענים שיש.

מרים וערן כהנוב בתערוכה
מרים וערן כהנוב בתערוכה, צילום ישראל פרקר

לא פעם אני שומע בדוכנים אנשים שנותנים עצות ליינן ("למה לא הוספת מרלו לבלנד", או "למה לא השרית את הקליפות יותר ברוזה כדי לקבל צבע עמוק יותר"). אלו לא אנשים שצריך להתייחס אליהם; אלו אנשים שבטעות קיבלו אישור כניסה או קנו כרטיס כדי להראות לכל העולם שהם מבינים. המקצוענים (מלצרי היין, הסומליירים, קניינים) לא יתנו לכם עצות אחיתופל, ולא יגידו לכם איך לעשות יין,. הם יטעמו, יחייכו, יתעניינו, יפרגנו, ירשמו וימשיכו הלאה, אלה האנשים שלכם.

תערוכת-תחרות סומלייה 2020 זה המקום החשוב ביותר להיות בו, מקצוענות של סטודיו בן עמי, מקצוענות של היקבים הגדולים והיבואנים המשתתפים, אנשי מקצוע, חובבי יין, מובילי דעת קהל – כולם יהיו שם. ההמלצה שלי לבוא מוכנים.

8: תערוכה ב' – ProWein 2020  בגרמניה – מה עם היקבים מישראל

כמדי שנה, זו כבר השנה ה- 26 שמתקיימת התערוכה אחת החשובות בעולם. רק לסבר את האוזן: בשנה שעברה השתתפו כ-  6,900 מציגים, ו- 61,500 מבקרים מ- 142 מדינות פקדו את המקום במהלך שלושת ימי התערוכה. הגיעו  1,263 עיתונאים מ- 49 מדינות, מבקרי יין, בלוגרים, מובילי דעת קהל, צוותי טלוויזיה. מאות סומליירים, אלפי קניינים, בעלי מסעדות, רשתות שיווק, חנויות יין. יותר מ- 80% מהמבקרים היו מעורבים בהחלטות הרכישה. מאחורי הדוכנים מתרחש האקשן האמתי – הפגישות המרתוניות של סוכני המכירות הנמרצים עם הלקוחות הפוטנציאלים. בעלי הניסיון יודעים לזהות כבר מהלגימה הראשונה מי רציני ומי לא. הטובים יודעים להיות סבלנים לכאלה שהכי לא נראים חשובים, אבל…. הרבה יין נמזג בתערוכה הזו לקהל המקצועי. עשרות אלפי בקבוקי יין, אבל לא רק, התערוכה מציעה גם אלכוהול מכל העולם. יותר מ- 500 אירועים במהלך הפעילות מציעים למבקרים מקור השראה בלתי נדלה. סדנאות קוקטיילים מתקיימות בברים ענקיים שעוצבו במיוחד לצורך זה, לצד סדנאות יין מקצועיות של טעימות רוחב ואורך של יקבים מפורסמים יותר ומוכרים פחות. האירועים והסמינרים המיוחדים הם אבני החן בתוך ההיצע העצום של ProWein , ומועבר בהם מידע תמציתי בנושאים חשובים.

בטרקלין הזהב תוכלו למצוא 50 יצרני שמפניה מהגדולים של צרפת. אפשר לבלות שם יום שלם בין  180 מותגי השמפניה המוצגים ב- ProWein, ולא להספיק כלום. מי שלא ביקר לפחות פעם אחת בתערוכה מסדר גודל כזה, אינו יכול לדמיין את הגודל והעוצמה של תעשיית היין העולמית. התערוכה פתוחה גם לחובבי יין החל מהיום השני, ושווה להגיע וליהנות מהחוויה.

ככה זה כשמצלמים מול תאורה. בכל זאת תמונת משפחת שקד עם אלון גונן בתערוכה
משפחת שקד עם אלון גונן בתערוכת Prowein 2019

הצד הישראלי – חלש

אני מבקר בתערוכה הזו כבר 6 שנים, עוד כשמכון היצוא נתן חסות ואירגן את הביתן הישראלי. בתקופה ההיא השתתפו 11 יקבים.  מכון היצוא הפסיק להשקיע בתערוכות באירופה, והחליט משיקוליו הוא להשקיע רק בשוק האמריקאי. מאז רק יקב רמת הגולן, יקב הרי גליל ויקב רקנאטי משתתפים תחת קורת גג אחת שמאחוריה 'המגש שקד' – חברת ההפצה המשותפת ליקב רמת הגולן ומשפחת שקד. ליקב שאין לו מפיץ באירופה או יכולת שיווקית כל שהיא באירופה, אין באמת מה לחפש בדוכן, אבל יקבים כמו ברקן סגל, כרמל, בנימינה, שכן רואים את היינות שלהם באירופה – ממאנים להשתתף, וחבל. במהלך התערוכה אני פוגש תמיד את בני משפחת שקד, שמגיעים במלוא הדרם ומחפשים להגדיל את פורטפוליו היינות שלהם בחנויות, את עלמות ג'יאקונדה שמחפשות יקבי בוטיק קטנים ומעניינים לטובת החנות הקטנה שלהן בתל אביב, וככה אחרי מספר חודשים אפשר למצוא יינות כתומים ועוד כל מיני יינות יקבי גראז' על הדרך. כמו מדי שנה מספרת לנו רנה זלצמן מחברת זג, האחראית על פרויקט יקבים תאומים גרמניה ישראל, כי היא תכננה להקים ביתן משותף של היקבים התאומים הישראלים והגרמנים, ובכל שנה יש נימוק אחר למה זה לא קרה. אז גם השנה זה לא קרה, אולי בשנה הבאה. מה שבטוח זה שאני אהיה שם, ואסקר את העונג הזה. .

מי שרוצים לקבל פרטים על מנת להגיע לתערוכה כמבקרים, יכולים לפנות לנציגות בארץ, חברת – Itex 03-5377226, או ישירות באתר התערוכה.

לינה סלוצקין יקב קדמא. צילום רות סלוצקין
לינה סלוצקין יקב קדמא. צילום רות סלוצקין

חמש שאלות ללינה סלוצקין מיקב קדמא

אנו מפרסמים שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel  ונתאם זאת

לפני הכל: הציגי את עצמך

שמי לינה סלוצקין, אני היינית והבעלים של יקב קדמא מזה עשור בקרוב. אמא לאסף, יואל, רות ודוד ורעיה לולאד. כל המשפחה משתתפת איתי בעבודות היקב, כל אחד לפי יכולתו ורצונו. בעבר הייתי אשת הייטק, היום נהנית מאוד מהעשייה והיצירתיות ביקב על כל גווניה.

ממה את הכי נהנית בעולם היין?

אני נהנית מאוד לטעום וללמוד על עולמות חדשים ביין. אוהבת להכיר את היינן אישית, ולגלות איך האופי של האדם מתבטא ביין שהוא מיצר. וכמובן לשתות יין עם אנשים, ולראות איך יין גורם לאנשים לחייך.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

הכרת עולם היין על ידי הקהל הישראלי הולכת ומשתפרת. היום הרבה צעירים נכספים לעולם היין, ואני פוגשת אותם ביקב. במהלך עשר השנים שאני עובדת עם קהל, כמות הצעירים מאוד גדלה. החינוך ליין מתבצע גם על ידי היקבים עצמם, בסיורים וטעימות, בפסטיבלים. אם מקדישים קצת זמן לדבר על היין, זה משפר את ההבנה של העומד מולך.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

יינות ישראליים שמגיעים לתחרויות בעולם, זוכים בכמות גדולה מאוד של מדליות ביחס למספרם. לצערנו, יקבים קטנים לא יכולים להרשות לעצמם להשתתף בתחרויות רבות עקב עלויות גבוהות שקשה ליקב קטן לעמוד בכולן, ואנחנו בוחרים בקפידה רבה את התחרויות שאליהן שולחים יין. קצת יותר ארגון ותמיכה של מועצת הגפן או גופים ציבוריים האמונים על עידוד הייצוא, היו מקדמים את היין הישראלי בחו"ל.

איזה יין שלך את הכי אוהבת לשתות?

יין חדש ומיוחד שאנחנו משיקים ממש בימים אלה – גראנד רזרב 2016. זה היין הטוב ביותר שעשיתי מאז שהתחלתי לעשות יין. הוא זכה כבר במדליית זהב בתחרות Vinus בארגנטינה.

איזה יין של יקב אחר את אוהבת לשתות?

יש הרבה יינות ישראליים שאני אוהבת, אבל חשבתי לציין כאן יין שפחות מכירים בארץ. יקב גרבנר (Gravner) בצפון איטליה הינו יקב שמייצר יין בשיטה דומה לשיטה בה אנחנו עובדים – תסיסה בחרס ויישון בחביות. רוב היינות שלו הם יינות כתומים ומאוד מעניינים. היין מאוד שונה מיין ישראלי, וזה גם מעניין אותי.

 






תגובה אחת

  1. היה פעם פטי ורדו מושלם של יקב בן חנה… בציר 2005.
    יהיה מעניין לראות אם יקב מוני הגיעו לאותה רמה

כתבו תגובה