השבוע בענף היין 221: פרידה ממייסד שאטו גולן, מבחן היין המבושל ומה יתרמו המחקרים?

השבוע פרידה משוקי שי ששנים רבות היה שם נרדף ליקב שאטו גולן. הרהורים בעקבות מינוי מיכל אקרמן למנהלת יקב תבור, טיסה לבורגון להשוואת אותו יין – רגיל ומבושל, האם החוקרים יפתרו את בעיית הוירוסים, וזאב דוניה האומר כי ריאלית אי אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם

בני הזוג לורן ומארי-נואל טרנינק שהוכיחו לאלון גונן ששאבלי מבושל טוב יותר מאחיו הרגיל. צילום דוד סילברמן dpsimages
בני הזוג לורן ומארי-נואל טרנינק שהוכיחו לאלון גונן ששאבלי מבושל טוב יותר מאחיו הרגיל. צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום אלון גונן

1: שאטו גולן – השקה בצל קבורה

שמואל (שוקי) שי, שהקים יחד עם משפחת ריבק את יקב שאטו גולן בשנת 1999, הלך לעולמו לאחר מחלה קשה. כמה ימים אחרי ההשקה של יינות שאטו גולן 2019 שקיימו משפחת ריבק והיינן אורי חץ בתל אביב, קיבלתי את הבשורה. את היקב ברמת הגולן הקים שוקי מתוך אהבתו והגדולה למדינת ישראל ומציונות שזרמה בדמו. עיקר עסקיו היו באפריקה ובאנגליה, אבל הוא דאג להגיע לכל אירוע והשקה של היקב. לא היה חג ששוקי לא שלח הודעה או התקשר לברך, זכר ימי הולדת, תמיד היה זמין לשיחה ולשאלה בנושא היקב. שוקי היה הראשון שהבין שיין ישראלי חייב גם נראות, עיצוב בקבוק, בניית יקב יפהפה ומרשים, ובעיקר הוא נתן יחס אישי לכל אחד שהתעניין ביין ישראלי. דיבור בגובה העיניים, תמיד עם חיוך גדול שמקרין חום ואהבה לחובבי היין שהגיעו ליקב או להשקה. הוא היה מסתובב עם בקבוק ומוזג לכולם, מקשיב לדעתם, לא מתקן, מכבד כל דעה. בשנת 2013 נקלעו בעלי המניות ריבק ושי למשבר אמון חריף, מה שהוביל את שוקי למכור את מניותיו ב- 2014 למשפחת ריבק, ולעזוב את היקב שהקים ואהב.

צילום מדף הפייסבוק
צילום מדף הפייסבוק

שוקי שי נקבר השבוע, וספדו לו חברים רבים. ספר הזיכרונות שהוצב בביתו היה גדוש במילים חמות, ודפיו היו רטובים. נכון שבשנים האחרונות שוקי כבר לא היה בשאטו גולן, וכששאלתי את בני המשפחה אם הוא התגבר על אובדן האהבה והיקב שלו, הם אמרו לי שכן, זה היה קשה אבל הוא הצליח להתגבר. המשפחה הפסיקה מאז לשתות את יינות שאטו גולן. ביקשתי מהבן להוציא בקבוק יין מהתקופה ששוקי היה ביקב, ולצלמו לצד נר הזיכרון שדלק בסלון ותמונתו עם בתו שהונחה ליד. שותפיו לשעבר מהיקב והיינן אורי חץ לא הגיעו ללוויה, ואף לא הגיעו לנחם את המשפחה.

הקורא אלי גולדשמידט הגיב עם תמונה

לחיי שוקי שי… שאטו גולן 2008 !!! זיכרונות...

צילום מדף הפייסבוק

2: ביקורת יין – השקת שאטו גולן

גשם ורוד 2019 – גרנאש עם תוספת של 10% ענבי סירה. פרובנס רמת גולני. אף מינרלי, ריחות של קליפת אבטיח, ומלפפון ירוק קצוץ, הפה שופע פטל ותות חמצמץ. מחירו 119 ₪.

רוח 2017 – פטי וורדו וגרנאש, עם מעט קברנה סוביניון וסירה. ביקב קוראים לו 'יין למסעדות'. הפטי וורדו שולט בטעימה, יין מלוטש, טאנינים רכים. דובדבן שחור, תאנה מיובשת ושוקולד מריר ממלאים את החך, וממשיכים לאפטר טייסט ארוך. היין מתומחר ב- 125 ₪, ואחרי היין בקופסה שייצא מתישהו לציבור והיין הכשר, אז מדיניות היקב להנגיש את היינות לעם הפשוט ממשיכה.

צילום מדף הפייסבוק
מיכל אקרמן המנהלת החדשה של יקב תבור. צילום מדף הפייסבוק

3: יקב תבורקוקה קולה, משפחת שקד

השבוע פרסמנו ידיעה בלעדית על שלושה מהלכים משמעותיים שקרו ביקב תבור. הידיעה הכתה גלים וזכתה לאלפי צפיות. אז הנה עיקר החדשות: מהלך אחד – אורן סלע ממקימי היקב ומנכ"לו עד עתה – עזב; השני – מינוי נועם יעקובי לתפקיד מנהל תחום היין בחטיבת  IBBLS של תאגיד קוקה קולה ישראל ששולט על יקב תבור, ויהיה אחראי לכל נושא היבוא, היצוא ויינות תבור; והשלישי – מינוי האגרונומית מיכל אקרמן למנהלת היקב.

על המינוי של אקרמן אין הרבה מה להוסיף; היא הולכת לעבוד קשה. המינוי של יעקובי מרתק בעיניי. הוא הגיע מיקב רקנאטי שם שימש שנים רבות כמנכ"ל היקב תחת סוג אחר של בעלי שליטה – משפחת שקד, שמתפעלים את השיווק וההפצה של יקב רמת הגולן וכמובן את יקב רקנאטי, ולכן הוא יודע ומבין איך זה עובד שם: הקונצרן נותן תקציב, הקונצרן מתווה יעדים, ותפקידו של יעקובי יהיה  לעמוד ביעדים של הבוס הגדול. עכשיו השולטים האמתיים הם מנהלי החשבונות.

תמונת השבוע 1: חילופי מנכ"ל ביקב רקנאטי: יניב ענבר (שני משמאל) נכנס לתפקיד במקום נועם יעקובי (שני מימין). בתמונה גם גיל שצברג סמנכ"ל היקב (מימין) וקובי ארביב היינן הראשי. צילום דוד סילברמן dpsimages
חילופי מנכ"ל ביקב רקנאטי: יניב ענבר (שני משמאל) נכנס לתפקיד במקום נועם יעקובי (שני מימין). בתמונה גם גיל שצברג סמנכ"ל היקב (מימין) וקובי ארביב היינן הראשי. צילום דוד סילברמן dpsimages

המזל הגדול של תבור זה ה"חינוך" שקיבל נועם יעקובי מאורי שקד כמנהל ייחודי, קפדן, רהוט, שוחה בים של כרישים כבר המון שנים. אם יעקובי הצליח קצת לקחת מכל הטוב הזה, אז יקב תבור יכול תוך חמש שנים להיות המתחרה העיקרי, הן באיכות והן בגודל, ביקב רמת הגולן ובברקן סגל. בסופו של דבר הכול שאלה של יעדים ושגעון הגדלות של הקונצרן. האם החברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה) החליטה במינוי זה של יעקובי לפתוח חזית נגד טמפו וחברת שקד, ולנצל את הידע שיעקובי צבר שם. נדע זאת בשנה-שנתיים הבאות; אם על ידי הגדלת היקב המקומי וכמות חומרי הגלם שיינטעו או בהסכמים עם כורמים, ומצד היבוא – האם ירצו בקונצרן להגדיל את יבוא היין ולהתחרות עם חנויות דרך היין. רועי יניב (ג'וניור מיקב רמת הגולן) נמצא כבר כמעט שנה ב-IBBLS , ומעניין יהיה לראות איך נועם הולך לעבוד עם המחלקה הזאת.

בני הזוג לורן ומארי-נואל טרנינק שהוכיחו לאלון גונן ששאבלי מבושל טוב יותר מאחיו הרגיל. צילום דוד סילברמן dpsimages
בני הזוג לורן ומארי-נואל טרנינק שהוכיחו לאלון גונן ששאבלי מבושל טוב יותר מאחיו הרגיל. צילום דוד סילברמן dpsimages

4: המבושל שמשחק אותה – Les Marronniers Chablis 2018

לפני שלושה שבועות המלצתי על יין לה מרונייה שאבלי  של זוג ייננים מבורגון, לורן ומארי-נואל טרנינק  (Ternynck) שמשתפים פעולה עם 'צור עולם של יין' – יבואני היין  שמייצגים  את רויאל וויין (Royal Wine) – יבואנית היין הכשר הגדולה ביותר בארה"ב. ביקב המרשים של בני הזוג, החולש על 20 דונמים של כרמים מטופחים, הם מייצרים גם כמה אלפי בקבוקי יין עבור היהודים שומרי הכשרות והמצוות.

לאחר הטעימה באירוע של צור בתל אביב, ביקשתי לערוך טעימה השוואתית בין המקבילה של היין הכשר ליין הלא כשר שמייצר היקב, ולנסות להבין מה ההבדלים, והאם היין המבושל דומה לאחיו או שהוא יוגדר על ידי כיין נחות. אי אפשר היה למצוא את המקבילה הלא כשרה בטעימה בתל אביב, אבל לורן ומארי-נואל טרנינק מהיקב חייכו, ואמרו לי "בוא לטעום, בשבוע הבא אנחנו מבקבקים".

Les Marronniers Chablis 2018 המדהים ושני הייננים שעשו אותו. צילום דוד סילברמן dpsimages
Les Marronniers Chablis 2018 המדהים ושני הייננים שעשו אותו. צילום דוד סילברמן dpsimages

מנחם ישראלביץ' הוא האיש של חברת רויאל שאחראי על הפלא הזה. הוא משה שמכה על הסלע, וממנו יוצא היין הכשר ביקבים הכי מפורסמים בעולם. הוא זה שמסתובב בעולם וסוגר עסקאות עם הייננים והיקבים שחשקה נפשו שהם יעשו יין בורדו, בורגון ועוד. מספיק להציץ על הפורטפוליו הזה ולהבין את האופרציה שהוא מפעיל: לשנע משגיחי כשרות, לדאוג לבקבוק כשר ותוויות, אבל הדבר העיקרי הוא בעצם לדאוג שהיין הכשר המבושל לא יתגלה כיין שיפגע ביקב שנותן את שמו. כשאמרתי למנחם שאני טס לטעום ולעשות השוואה בין שני היינות, הוא לא היסס ונתן את בירכתו, ללא חשש או צל של חשש מהביקורת שתבוא.

אז הנה אני בערך שעתיים וחצי נסיעה ברכב מפריז, ובדרך עשרות יקבים ומסביב אלפי דונמים של כרמים מנמנמים את שנת החורף.  פה ושם רואים בין השורות איש עם מזמרה ביד, ופה ושם פזורות כנסיות קטנות שמזכירות כי ימי הביניים עדיין כאן, פה ושם מסעדות בתוך עיירות של חמישה בתים שמציעות plat du jour (מנת היום) בורגונדית אמיתית, לצד יין מקומי כמובן.

צילום אלון גונן

נסיעה של עשר דקות על שביל קופצני, ואני ביקב שממוקם בין הכרמים. מבנה עתיק, דלתות עץ חורקות, וריח של שמרים על הקירות. הזוג החייכני הזה מקבל אותי בחיבוק גדול שקצת הפתיע אותי, ועורך לי סיור ביקב. עשרות מכלי נירוסטה, חביות יין, כדי אמפורה ענקיים, ועשרות כלובים של יינות שמתיישנים להם. בין כל אלו אני מזהה את הכלובים של היינות הכשרים. הם מסומנים, מכלי הנירוסטה סגורים ומסוגרים בנייר דבק שנושא את חתימתו של ישראלביץ', וחביות יין ששוכבות באזור נפרד בלתי נגיש. אני מרים גבה ושואל בנימוס, מדוע אתם צריכים את הכאב ראש הזה? “Il est impossible de refuser Israël”, אומרת לי בחיוך גדול מארי-נואל, אי אפשר לסרב לישראל. כנראה שכח השכנוע של ישראלביץ' באמת ייחודי (משה, כבר אמרתי) והכסף הוא טוב, אבל על זה הם מסרבים בתוקף לדבר.

צילום אלון גונן

אז לעבודה, אני אומר להם, באתי לטעום שתי גרסאות של אותו יין,  המבושל של צור והלא מבושל שלכם. מרתף הטעימות מרשים, מארי-נואל פותחת שני בקבוקים בלי להראות לי את התוויות, ומוזגת לשתי כוסות קטנות של טעימה מקצועית, ובנוסף לשתי כוסות רגילות שמגישים במסעדות (שתי הכוסות מסומנות). שנינו יושבים וטועמים בשקט. עוד הרחה, עוד טעימה, עוד ערסול בפה ויריקה, קצת מים, ושוב אותו ריטואל. אני שם את שתי הכוסות שאהבתי יותר מולה, ואומר לה כי יש דמיון רב בין שניהם, אבל אלה טובים יותר. היא מחייכת שוב ואומרת לי: בחרת את היין המבושל.

מארי-נואל אכן מסכימה איתי שהארומות שהיין המבושל מוציא, הן הרבה יותר פתוחות. זה גם תמיד מפתיע אותה ואת האורחים שלה. הפה די דומה; מינרליות נקייה וחדה, המון אגוזי לוז, גרדת תפוז ולימון בשל מתקתק, קצת מרירות של שקדים טריים. אבל ללא ספק הארומה במבושל הכריעה את הבחירה שלי. מארי-נואל עדיין מנסה להבין למה ומשתפת גם ייננים אחרים מהסביבה, וזה מסקרן אותם.

ראוי לציין שטעמתי את השאבלי הבסיסי של היקב, כי הם מייצרים רק כשר אחד. היינות המתיישנים של היקב עשירים, חמאתיים, מורכבים מאוד, כיאה ליינות שאבלי משובחים. אין לי מושג האם בישולם יעניק להם טוויסט נוסף אחר כמו שהעניק לשאבלי המבושל הזה. כל מה שיש לי להגיד זה אכן שאפו. Les Marronniers Chablis 2018  – מחירו 130 ₪, הוא יין מקסים, מפתיע ומאוד מיוחד.

הקורא ניר חן הגיב

מרתק ומהנה כרגיל. לגבי היין המבושל באמת צריך לעשות מחקרים בנושא.  יכול להיות שהבישול תורם לארומות להיפתח, אך פוגע ביכולת היין להתיישן בגלל הטמפרטורה הגבוהה, שאולי גורמת להאצת תהליכים ביין. מעניין לבדוק את חומרי הארומה בשניהם במעבדה ולראות את ההבדלים כרגע, ולבדוק יינות מבושלים לאחר כמה שנים לעומת אחיהם הרגילים ולהשוות ביניהם.

אנשי מו"פ צפון (מימין לשמאל): ד''ר עומר קריין, ד''ר רקפת שרון, חיה רק יהלום - מנכ"לית מו"פ צפון, ד''ר מרי דפני-ילין. צילום תקשורות
אנשי מו"פ צפון (מימין לשמאל): ד"ר עומר קריין, ד"ר רקפת שרון, חיה רק יהלום – מנכ"לית מו"פ צפון, ד"ר מרי דפני-ילין. צילום תקשורות

5: כנס מחקרי גפן היין 2020

כנס ענף כרם היין התקיים השבוע במכללת אוהלו שבקצרין. זאת ביוזמת מו"פ (מחקר ופיתוח) צפון שבמכון המחקר מיגל של החברה לפיתוח הגליל, בשיתוף קק"ל, מכון שמיר למחקר, מועצת גפן היין ומשרד החקלאות.

בקרוב ימלאו 40 שנה למהפכת האיכות בענף היין הישראלי שהוביל יקב רמת הגולן בשנות ה-80 של המאה הקודמת, והציבה את האיכות בראש סדר העדיפויות על פני הכמות; מה שהעניק דחיפה משמעותית לענף היין הישראלי עשרים שנים מאוחר יותר. מהפכת יקבי הבוטיק חיזקה את הענף כולו, והיום פועלים בישראל למעלה מ-350 יקבים. כרמי היין הישראליים משתרעים על פני כ- 55,000 דונם – מרמת הגולן והגליל העליון עד דרום הנגב. היקף ייצור היין בישראל עומד על כ- 50 מיליון בקבוקים בשנה, בהם 77% יינות אדומים ו- 23% יינות לבנים, ומחזור המכירות השנתי מסתכם בכמיליארד שקלים.

כרם בגליל. צילום עומר שביט

נושא הכנס השנה היה הצגת מחקרים חדשים בנושא משטר השקיה שונה לזני הענבים האדומים לשיפור איכות הענב והיין, שימוש בטכניקת ה"חילון" לטובת ענבים בריאים יותר בכרמים. מחקר נוסף הציג פיתוח זני גפן היברידיים, תוצרי הכלאה של הגפן האירופאית הרגישה, Vitis Vinifera  עם גפן אמריקאית עמידה למחלות. מחקר אחר שהוצג מתבצע בחלקת מודל שתינטע בקיבוץ שמיר, שם יבחנו זנים עמידים חדשים שהובאו על ידי המו"פ עבור יין כמותי. עוד מחקרים שהוצגו: פיתוח ממשקי הדברת עשבים משלבים בכרם היין, ואחרים בנושא מחלות ופטריות.

עלים נגועים בליפרול 3
עלים נגועים בוירוס ליפרול 3. צילום רמי בר-מאור

אחד מתפקידי החוקרים הוא לצפות את העתיד ולתת מענה מהיר לבעיות שצצות. ללא ספק טראומת וירוס ליפרול 3 יושבת חזק מאוד במוחם של החוקרים ובעלי התפקידים שבמשמרתם קרתה הקטסטרופה הזו. רק בהתערבות מועצת גפן יין בראשות צחי דותן ולחץ חזק של כורמים וייננים, מתקנים אנשי משרד החקלאות עכשיו את טעותם, ואכן יש סיכוי לא רע בכלל כי המחקרים הנקודתיים וההחלטות על הבאת חומרי ריבוי נקיים ופתיחת משתלות לא מונופוליסטיות, מייצבים את הענף. תקציב המחקרים לא גדול, אבל את העוגה צריך לחלק רק לטובת מחקרים רלוונטיים, תוך ביקורת ומעקב אחרי התפתחות המחקר והפצת המסקנות לכולם. אך לא רק מחקרים: בנטיעות 2020 יהיו כמיליון שתילי גפני יין מ'הרכבות ירוקות' בכדי להתגבר על בעיית ליפרול 3, שיינטעו במקום הכרמים שניזוקו על שטח של 5,000 דונם.

צילום דוד סילברמן dpsimages
זאב דוניה יקב סוסון ים. צילום דוד סילברמן dpsimages

6: חמש שאלות לזאב דוניה מיקב סוסון ים

אנו מפרסמים שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל– rani rogel  ונתאם זאת

לפני הכול: הצג את עצמך

זאב דוניה – יינן  ובעלים של יקב סוסון ים, חי ועובד במושב בר גיורא.  הרקע המקצועי שלי הוא קולנוע, ובשנת 1994/5 ביימתי סרט דוקומנטרי על תעשיית היין בארץ. ניתן לצפות בסרט 'בשכיבה במקום קריר ואפל' ב- Youtube. היקב הוקם בשנת 2000, וחוגג השנה 20 שנה לקיומו. במקביל ניטע כרם אורגני במושב בר גיורא, המספק את רוב הענבים הנחוצים ליקב. הכרם נטוע בצפיפות גבוהה 550 גפנים לדונם (לא הסטנדרט המקובל בארץ). שילוב הפרמטרים אורגני וצפוף, יוצר עקה (סטרס) שגורמת להפחת היבול באופן טבעי, ולהקטנת גודל הענב האינדיבידואלי. התוצאה היא איכות גבוהה של הפרי, המתבטאת בריכוז טעמים גבוה. משנת 2017 החל ביקב תהליך של מעבר לתסיסות ספונטניות של שמרי הבר (בניגוד לשימוש בשמר מתורבת). צעד קטן נוסף בדרך הארוכה ליצירת יינות המבטאים את הטרואר המקומי.

זאב דוניה מיקב סוסון ים מציג את עוז
זאב דוניה מיקב סוסון ים מציג את עוז שמשמח אותו

ממה אתה הכי נהנה בעולם היין?

לבהות בחביות, בערב, לבד, בשקט, שעות… וגם, לשאוב את היין האחרון,  מהבציר האחרון, לחבית האחרונה. זהו, נגמר. ועל זה אמרו פינק פלויד:

… And when at last the work is done

Don't sit down, it's time to dig another one

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

כלום. רק המדינה, והמשאבים שברשותה, יכלה לעשות משהו, אבל יש לי רשימה ארוכה מאוד של מה שהמנגנון שנקרא מדינה צריך לעשות ולא עושה. יין לא בראש הרשימה… יש דברים הרבה יותר חשובים.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

ריאלית – אי אפשר. מחיר היין הישראלי גבוה, ואין לו שוק "אזרחי", כלומר לא השוק הכשר, ליהודים, שהוא תחום (ת בקמץ) ומוגבל.

איזה יין שלך אתה הכי אוהב לשתות?

תלוי באיזה מצב רוח קמים בבוקר. כרגע: עוז. משמח אותי כל פעם מחדש.

איזה יין של יקב אחר אתה אוהב לשתות?

אני מניח שהשאלה מכוונת ליינות ישראלים. הכיוון הכללי הוא זני עמק הרון. המועדפים שלי הם היינות של גבי סדן ואורי חץ, כלומר יקב שבו ושאטו גולן. בחו"ל אני מגלה בשנים האחרונות יינות מצוינים ביוון. וגם: יינות של נשים יינניות. אריאנה אוציפינטי – בסיציליה, ומאדם הואווט – בסנט' רמי דה פרובנס.

 כדאי לקרוא

לני רקנאטי בעלים ויו"ר היקב. צילום איל גוטמן
לני רקנאטי בעלים ויו"ר היקב. צילום איל גוטמן

ספיישל רזרב חדשים לרקנאטי – לבן 2017 ואדום 2016

יקב רקנאטי השיק לאחרונה את המהדורה החדשה של  יינות הדגל שלו: ספיישל רזרב לבן 2017 וספיישל רזרב האדום 2016 שזכה לציון 92 מהמבקר רוברט פארקר. קראו כאן

טוסקנה – אבל קצת אחרת

המפגש ה-153 של מועדון יולו התאפיין בטעימת יינות טוסקנה אבל מאזורים החורגים מעט מטוסקנה הקלאסית כמו יינות מיקב באזור פירנצה, יינות מאזור מארמה בדרום טוסקנה ומאזור בולגרי. קראו כאן

 






תגובה אחת

  1. תודה רבה!
    בנוגע ליין המבושל (המידע מובא כפי שהבנתי אותו, סליחה מראש על שגיאות אפשריות): פרדריק דוד, כורם ויינן בדרום עמק הרון בצרפת הסביר לי שתהליך הבישול (בעצם פסטור סביב ה 85 מעלות לזמן קצר מאוד) בעצם מייצב את היין. התהליך לא בהכרח ״מקלקל״ את היין אלא פשוט מקבע אותו. לעתים הפסטור אף יכול לתקן פגמים שנוצרו ביין בתהליך הייצור (הפסטור למשל יכול ״להרוג״ בקטריות שגורמות לריח רע ביין).לכן יין שעבר תהליך כזה של פסטור יכול להיות טוב מאוד אולם חסר לו משהו שהוא מרכזי ביין והוא החיות של היין. היופי ביין הוא היכולת שלו להשתנות ולהשתבח עם הזמן, הצורך על ההקפדה על יישון בתנאים נאותים, ההבדל בין בצירים ואפילו בין חביות ובקבוקים מאותו הבציר. זו ההרפתקה של היין והפסטור משפיע על החיות הזו.
    לחיים!
    נ.ב. חלק מהיינות הכשרים של פרדריק דוד (vignobles david) מיובאים לארץ על ידי אקרמן

כתבו תגובה