1: רשות ההגבלים העסקיים (רשות התחרות), יקב ברקן-סגל ויקב פלדשטיין
ללשכת הממונה על התחרות (מה שנקרא בעבר 'רשות ההגבלים העסקיים') הוגשה בקשה של חברת טמפו משקאות, הכוללת בתוכה את יקבי ברקן וסגל, להתמזג בצורה כזו או אחרת עם יקב בוטיק. על פי תקנות המיזוגים חייבת חברה ציבורית להודיע על כוונה כזו, והרשות אמונה על בדיקה האם מיזוג שכזה לא מהווה מונופול, קרטל, או עלול לפגוע בצורה כלשהי בציבור.
אין זה סוד שכבר כמה שנים יקבי ברקן סגל לא מסוגלים לפרוץ את שוק המסעדות, והם נמצאים בעיקר בשוק המלונאי וברשתות השיווק. יינות הפרמיום שלהם ממותגים כמיושנים וככאלה שלא קורצים לסומליירים או לחובבי היין, שמעבר ליין טוב מחפשים גם מיתוג. מזה כמה שנים, עוד מימיו של שמואל בוקסר כמנכ"ל, ניסו בחברת טמפו לרכוש יקב שיענה על הצורך המיתוגי הזה. בזמנו ניהל בוקסר משא ומתן עם אלכס הרוני מיקב דלתון לרכישת היקב או המותג. המספרים נעו סביב 50- 60 מיליון שקלים, אך העסקה לא צלחה. ברקן סגל אף גייס לפני שלוש שנים את עידו לוינסון, יינן כוכב שאמון כרגע על יצור של מעל 12 מיליון בקבוקי יין בשנה, ובתוך כל זה מנסה להוציא יינות ממותגים כמו סדרת בטה של ברקן או FR של סגל.
למערכת אכול ושאטו נודע כי חברת טמפו מנהלת משא ומתן עם אבי פלדשטיין – אחת הדמויות הצבעוניות והמרתקות בתעשיית היין הישראלית. פלדשטיין עבד במשך כשני עשורים כיינן הראשי של יקב סגל, ופרי יצירתו 'סגל לא מסונן' יישאר כנראה בתודעה לעד, מאחר והוא נושא את טביעת האצבע הייחודית של אבי. ניסיון עדכני להוציא את היין תחת אותו מותג ואפילו לייצר את התווית מגפת של ענבים – כפי שעשה פלדשטיין, היה רק ניסיון חיוור. חברת טמפו מחפשת בדיוק מישהו עמו פלדשטיין – יינן צבעוני, מרתק, אחוז תזזית, ובעל יכולת אינטראקטיבית משובחת, שמעודכן ביחס לשוק המשתנה כל הזמן, חי אותו, קשוב, אוהב דיאלוג עם הציבור; דיאלוג שבזכותו נוצרת תחושת מעורבות כך שהסיכוי כי האדם שנחשף למסרים יתרגש, יתעניין, יהיה קשוב ובעצם יהיה שבוי על ידי היינן והיינות שלו.
טמפו לא מבקשת לרכוש את היקב של פלדשטיין אלא לשווק את היינות תחת מותג 'פלדשטיין'. נכון להיום היקב מייצר כ- 50,000 בקבוקי יין בשנה, תוך גידול משמעותי בשנים האחרונות. במידה והעסקה תצלח, אני מניח בשפלדשטיין יצטרך מהר מאוד להגיע ל- 500,000 בקבוקים בשנה (חצי מיליון). יהיה מעניין לראות את ההתמודדות שלו עם התססת יינות לבנים בחביות עץ אשר מייחדים אותו כרגע, כי הוא הרי לא יסכים לשנות את העשייה שמאפיינת וממתגת אותו. נכון להיום צריכה רשות התחרות להבין שכרגע עם 50,000 בקבוקי יין לא תהיה למיזוג המבוקש כל השפעה על השוק, אבל אם תוך שלוש עד חמש שנים המספרים יגיעו למאות אלפים, או אז זה יהיה משמעותי בשוק היין הישראלי.
2: נגיף הקורונה – השפעת קריסת התיירות על ענף היין הגלובלי
לפני שבועיים כתבנו על קריסת השוק הסיני והשפעתו על תעשיית היין האוסטרלית והצרפתית. ככל שחולף הזמן ואין פתרון לנגיף (עד בוא הקיץ?), כל נושא היינות שמוגשים במאות אוניות ה- Cruise שרוכשות מיליוני בקבוקי יין בשנה, וכן חברות תעופה שרוכשות גם הן מיליוני בקבוקי יין בשנה ישפיע על תעשיית היין. אלפי טיסות לסין וממנה ולמדינות אחרות במזרח הרחוק בוטלו, הפגיעה בענף התיירות ברחבי קשה, ובתוך כך נפגע גם כל תחום המזון והמשקאות שחברות מספקות לענף התעופה ולאוניות הפאר הענקיות שמשיטות מיליוני אנשים כל שנה ברחבי העולם. אוניית הפאר שנעצרה והוכנסה להסגר מול חופי יפן התבררה כמדגרה של הנגיף, ואף אחד לא לוקח סיכונים ויוצא נכון להיום לשוט.
סין היא לקוחה ענקית של תעשיית היין הצרפתית עד לדרגה של רכישת יקבים בבורדו, מעבר להיותה לקוחה מובילה בקניות יינות צרפתיים. לכן מובן המעד של ממשלת צרפת, שהפעילה קרן ביטוחית מיוחדת כדי לתת פתרונות ליקבים אשר נקלעו למשבר בגין כך, משהו שדומה לקרן בצורת או קרן שנת שמיטה אצלנו. מה שברור זה שהמילה האחרונה של הווירוס עדיין לא נאמרה.
3: תחרות Mundus Vini – המון זהב ליקב הרי גליל
בית ההוצאה לאור Meininger Verlag שמארגן את תחרות היין השנתית והיוקרתית Mundus Vini, אירח השנה 7,481 יינות ובהם 25 יינות ישראלים. התחרות העניקה לענף היין הישראלי כבוד רב, כאשר יקב הרי גליל קטף שש מדליות זהב. גם יקב רמת הגולן ויקב ברקן ליקטו מדליות זהב וכסף, אבל ללא ספק הייננים שמגיע להם את השאפו הם אנשי הרי גליל – היינן מייקל אייברי ומיכה ועדיה, היינן הראשי של היקב. היינות שזכו במדליות זהב הם הרי גליל כרם משגב עם 2016, הרי גליל יראון 2017, הרי גליל מירון 2017, הרי גליל אלון 2016, הרי גליל אלה 2016, הרי גליל לבן 2019.
מדובר בהישג מרשים ליקב שדי נחבא אל הכלים ולא זוכה במיתוג, פרסום וביחסי הציבור שמגיעים לו. הרי גליל יכול להיות האח הצעיר והשובב של יקב רמת הגולן שמחזיק במרבית המניות (השאר בידי קיבוץ יראון), ולתפוס בקלות את נישת המסעדות במקום היינות הנפלאים של ויקטור שונפלד שבשנים האחרונות נעלמו מהמסעדות.
אין זה סוד שהרי גליל היו תמיד היקב החורג. מיכה ועדיה הוא לא טיפוס שיחסי ציבור או תקשורת כל שהיא עם הקהל מעניינת אותו, וכריזמה היא ממנו והלאה. עם כניסת מייקל אייברי לתפקיד יינן בשנת 2018, ציפיתי שהוא יהיה בפרונט ויוכל לייצג את היקב, אבל זה לא קרה. אולי ביקב רמת הגולן מחכים להצעה טובה יותר של הקיבוץ שמבקש כבר שנים להחזיר לעצמו את מה שלדעתו מכר "בטעות". אז המדליות אכן מעלות את המחיר בשוק, אבל שווה למנף את הזכייה ולעשות עם זה משהו, כי כפי שכתב ניקולה בואלו: "זהב, גם אם הוא מכוער, מעניק גוון של יופי".
התמונות התקבלו בתודה מיאיר קורן – מבקר היין והשופט הישראלי בתחרות
4: הביקור של סנט-אמיליון בישראל
סנט אמיליון (Saint-Émilion) היא עיירה קטנה בבורדו שבצרפת, ובה 2,100 תושבים בסך הכול (הם קוראים לה כפר), תיירותית מאוד, שהיין הוא המוטיב העיקרי בה ובאזור הכרמים והיקבים סביבה הנקרא על שמה. מעבר ליין יש בה אנשים נפלאים וחייכנים, והשבוע פגשתי קבוצה של יותר מעשרים ייננים ובעלי יקבים ואחוזות משם, ובראשם את ראש עיריית סנט אמיליון, שהגיעו לביקור בישראל.
הם היו האורחים של אילן חסון מיקבFive Stones , שבינו לבין אנשי הכפר הציורי הזה יש מערכת יחסים בת 25 שנה, שבמסגרתה זכה בתואר כבוד והוכתר כשגריר של הכפר. הקבוצה הגיעה לסיור קולינרי בישראל, כשאת המסלול תכננו דויד קישקה ואילן חסון. המטרה הייתה להעניק זווית ביקור טיפה שונה – גם מקומות היסטוריים וגם יין ואוכל מכל קשת הטעמים שקיימים בישראל, כולל טעימת יינות באיש הענבים, ארוחת ערב במאנטה ריי, ארוחת ערב בג׳ונה קלאב נתניה, ארוחת ערב ביקב מוני, ארוחת צהרים במדבר, קבלת שבת אצל השף ליעוז מלול, סיורי שווקים, ביקורים במזקקת הוויסקי מילק אמד האני עם טל חוטינר פגישה עם ראש עיריית נס ציונה שמואל בוקסר (יקב ברקן בעבר), וזה לא הכול.
פגשתי את הקבוצה ביקב מוני, כאשר הוגשה להם ארוחה על האש במערה המדהימה של היקב, לצד היינות ובעיקר 15 מגנומים ישראלים שנפתחו לכבודם – היינות זכו למחיאות כפיים. אז מדובר אמנם בכפר קטן שמונה קצת יותר מ- 2,000 תושבים, אבל מארח כל שנה מיליוני אנשים שמסתובבים ביקבים ובחנויות היין באזור המדהים הזה בו מיוצרים ממיטב יינות בורדו. הביקור הזה לא יגדיל מכירות של יינות ישראלים בעולם, אבל אין ספק שיצר קבוצה של שגרירי רצון טוב.
5: יין על המוקד – טוליפ ESPERO אספרו 2014
בלנד מענבי סירה, מרלו, קברנה פרנק. יינן: דוד בר-אילן. אכן יין שמעניק הרבה תקווה ליינות שמתפתחים ומשתנים לטובה עם השנים. גם בטעימה השבוע לקח ליין זמן להיפתח, אבל כשזה קרה, בום; איזה יין מושלם. ריחות נקיים של פרי אדום צעיר, המון תבלינים טריים, סיומת חריפה שפותחת את הפה לאוכל בצורה נפלאה, העץ הקלוי בכל הדרו. יופי של יין, שדקנטר עשה לו מצוין. שאפו .
6: נגה שמילוביץ' מאקרמן וחוק החמש ליינות עם פקקי הברגה
רני רוגל מדווח: מי יודע ש- 18 בפברואר הוא יום היין הבינלאומי? עובדה, אבל נראה לי שחובבי יין לא צריכים עוד תאריך כאשר כל יום (כמעט) הוא יום יין. בכל זאת ניצלתי את ההזדמנות לשיחה עם נגה שמילוביץ', מנהלת תחום היין באקרמן – יבואנית ומשווקת מותגי אלכוהול, יין ובירה.
נגה שעובדת בחברה משנת 2016, הגיעה אליה כדי לפתח מחלקת יין, ומאז ממלאת תפקיד זה. אקרמן עוסקת ביינות מיובאים, בלי יקבים ישראלים כפי שמוצאים בפורטפוליו של יבואנים אחרים, והרעיון היה להגיע ליינות ממדינות מעבר לצרפת, איטליה וספרד, תוך תשומת לב ליינות מנאפה ואליי, ניו זילנד (מסתמן קאמבק ליינות ניו זילנדים, בעיקר סוביניון בלאן), ואוסטרליה, שזכו לפחות דגש.
לפי נגה, בבדיקת טעם השוק בשלוש השנים האחרונות, תחילה הייתה נהירה לגוורצטרמינר מתוק. "לאנשים ונשים ששתו קולה ומיצים פתח הגוורץ המתקתק דלת לעולם היין", היא אומרת. "היום רואים מעבר ליינות לבנים אחרים, מתקתקים אך לא גוורץ, כמו פינו גריג'ו חצי יבש, או ווברה (Vouvray) מענבי שנין בלאן שמצליח יפה". מתוך ההיצע של ווברה יבש, חצי יבש, וחצי מתוק – המצליח ביותר בארץ הוא החצי מתוק. מסתבר גם כי סוביניון בלאן ניו זילנדי תפס תנופה בארץ, ויש לא מעט יקבים שמהם מביאים את היין.
מה אוהבים? "הקהל הישראלי אוהב ארומות טרופיות, רעננות, בלי הרבה חמיצות מכבידה, מה שמתאים לקיץ החם. אני מזהה ירידה בסנסר ומעבר ליינות אחרים. בשנתיים האחרונות יש לנו מוסקדה של יקב לה שאטו מעמק הלואר; רענן ויבש, וגם יותר נגיש במחיר".
טווח המחירים בהם קונים? "בחנויות בין 50-60 ₪, ומבצע הכי טוב זה 2 ב- 100 ₪. ישראלים אוהבים מבצעים של 2 ו- 3 ב-. מי שמבין יותר מוציא בדרך כלל כ- 75 ₪ על בקבוק".
מה עוד שותים? "הרוזה עלה בשנים האחרונות, ובקיץ הקודם היה גידול מאוד משמעותי בצריכה – גם אצל גברים, לא רק כ"יין נשי". רוזה זו לא מילה גסה, ולא חייב להיות מתוק. רוזה פרובנס הוא יבש עם חמיצות נעימה, בכלל לא יין פשוט וזול, למשל רוזה שאטו מינוטי – 89 ₪. אפשר למצוא במחיר יותר נגיש כמו רוזה חדש, פלר דה פריירי שהבאתי מפרובנס – 65-70 ₪ לצרכן. זה הבדל, וגבול המחירים שבדרך כלל קונים בהם".
מה עם השמות הקלאסיים של עולם היין? "אמרונה עדיין זוכה לקניות יציבות. במשך שנים הבאתי צ'לו אמרונה יחסית נגיש – 160-170 ₪, לא בומבסטי וכבד. גם יינות בורגון מצליחים, עם שאבלי פרמייר קרו – בעיקר במסעדות, פחות בחנויות, ובורגון פינו נואר פרמייר קרו – מעט. יש קבוצה של מבינים שקונים, אבל אני אוהבת לדבר אל הקהל הכללי ברחבי הארץ. הם עדיין לא בבורגון פינו נואר".
מה בנוגע ליינות עם פקק הברגה? "זה אחד הנושאים שלקחתי לי כשליחות. אני מאוד בעד פקקי הברגה, ובכול הדרכה והרצאה מסבירה את 'חוק החמש' – למה פקק הברגה מצוין, ורואה שיותר ויותר מקבלים. זה לא פשוט, תהליך שימשך זמן, אבל רואה שיפור משמעותי ותגובות יותר טובות".
אז מהו חוק החמש? "חמש הסיבות לפקק הברגה: 1. הפקק לא יכול להיות קורקי; 2. לא צריך להשכיב את הבקבוק כי פקק הברגה לא מתייבש; 3. מוזיל את עלות הבקבוק – הרבה יותר זול מפקקי שעם; 4. הנשימה של היין עצמו – בפקק שעם יש חרירים דרכם היין נושם, וזה משתנה מבקבוק לבקבוק. בפקק הברגה היין נושם כל הזמן אותו דבר – אין הבדל בין השנים בכמות החמצן שנכנסת לפקקים שונים; 5. וכמובן, אין צורך בפותחן".
מה הטרנד של השנה? "בגדול ירדו קצת מאדומים אל לבנים ורוזה, אבל באדומים חוזרים בהדרגה לבורדו. לקוחות מבוגרים יותר ומבינים ביין, שותים יינות בורדו יקרים וגבוהים, אבל לקוחות עד גיל 40 לא חיפשו במיוחד יינות בורדו. היה בום בורדו לפני 8-10 שנים, שירד. אני מרגישה שהבורדו יחזור ,ויש עלייה בבורדו כי יש ביקוש ליינות מזנים שישראלים אוהבים ומתחברים אליהם: קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, והאופי של היין. בורדו זה שם וסיפור. גם בקוט דו רון יש עלייה חזקה. אני מאמינה שבחורף הבא בורדו וקוט דו רון יככבו באדומים".
מה עם יינות אוסטרליים? "בהחלט ראוי לציין את העלייה של שיראזים אוסטרליים. הבאנו את יקב פנפולדס שמאוד מוכר בעולם, ומהרגע שהיינות הגיעו ואינם זולים (70 עד 500 ₪ ברמות ביניים שונות), יש היענות וביקוש רב ליינות. כל מי שטועם אוהב. לא מדובר ביין עם טעמים מיוחדים כמו ברולו או ברבסקו. פנפולדס מציעים יין טוב עשוי נכון, והשיראז מתאים מאוד לטעם שאוהבים בארץ".
7: חמש שאלות לנעמה סורקין – ייננית יקב אורטל
אנו מפרסמים שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel ונתאם זאת
לפני הכול: הציגי את עצמך
נעמה סורקין. ייננית יקב אורטל מאז 2017. לפני כן הייתי כורמת וייננית של יקב דלתון בין השנים 2002 עד 2014.
ממה את הכי נהנית בעולם היין?
מהעבודה בכרם, מגידול חומר הגלם וההכרה איך מאפייני הכרם באים לידי ביטוי בטעמי היין. כמו כן, מאז שהתחלתי לעשות יין לא כשר, אני נהנית מהעבודה הפיזית הכרוכה בייצור יין. בעיקר בזמן התסיסות, אבל גם במהלך כל השנה.
מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?
לא בדיוק תחום ההתמחות שלי… אני מניחה שזה קשור לתרבות יין שעדיין לא חזקה אצלנו כל כך. צריך בעיקר סבלנות ואנשי מקצוע שלוקחים את העבודה שלהם ברצינות בכל השלבים – מיצרני היין ועד המלצרים והמוכרים במסעדות ובחנויות, דרך הסומליירים, אנשי השיווק וכולי. יש כבר הרבה מאוד כאלה, ועם הזמן אני מניחה שזה ייצור עלייה בביקוש ליין מתוך היכרות והנאה.
איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?
עוד פחות תחום ההתמחות שלי… אני מנחשת שההתעניינות במטבח ישראלי מביאה איתה גם עניין ביין ישראלי.
איזה יין שלך את הכי אוהבת לשתות?
תלוי בעונה ובמצב רוח. אני מאוד אוהבת עכשיו את הסוביניון בלאן 2019 והרוזה 2019. קברנה פרנק תמיד אהוב עליי מאוד, אבל זה מאוד משתנה מיום ליום.
איזה יין של יקב אחר את אוהבת לשתות?
יין ורוד מבעבע של יקב רמת הגולן. נפלא.
תגובה אחת
א. זה לא שישי בלי השבוע בעולם היין !!
ב. מחכה כבר ליינות של פלדשטיין הכשרים.
הייתי שותה את הסגל לא מסונן מ1999 ועד 2007
פשוט "teamo" !! מדהים !!
ג. פקק הברגה אולי ביין לבן צעיר ורענן שמיועד לתווך של שנה כמו הרוזה..
אבל ליין אדום זה לא מתסדר לי הרעיון הזה ואני לא אקנה את זה !