השבוע בענף היין 251: הסגר והיקבים, יינות לראש השנה והמקל והגזר לדרך היין של גזר

השבוע יותר מ-4,000 מילים, קחו את הזמן – גם יום א' זה חג: מה ישפיע יותר על היקבים – החמסין או הסגר? הפרס לכורמים המצטיינים והפרס האלטרנטיבי, הזוכה האמיתי – אפי כוץ, דרך יין חדשה – הרבה חתחתים, יקב בהט – הלכה הכשרות, מה ישתו הייננים בחג? מה ישתה אלון גונן? YES – שניים אוחזין בגביעי יין, וזאב דוניה מסכם שנה שאם לא הייתה כזו היה צריך להמציא אותה בשבילו. קריאה מהנה ושנה טובה באמת

תמונה ראשית אופטימיות והתחדשות לשנת תשפ"א - נטיעה של פטיט סירה ומלבק בכרם ירוחם של יקב פינטו עליו כתבנו בגיליון 237 של 'השבוע בענף היין'. הנטיעה החלה באור ראשון ונמשכה מספר שעות. היקב בבעלות משפחת פינטו. מנכ"ל: דוד פינטו. יינן: יעקב אוריה. צילום דוד סילברמן dpsimages
ד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל ויינן יקב גבעות
ד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל ויינן יקב גבעות

1: החמסין והסגר – הגבלת מספר העובדים תגרום נזק אדיר

בסגר הראשון ערכנו סקר קצר בין הייננים והכורמים. אז לא נרשמה היסטריה, כי בזכות עבודה מהירה ומאומצת של מנכ"ל מועצת גפן יין צחי דותן, היקבים קיבלו מעמד של מפעל חיוני והעובדים יכלו להגיע לכרמים וליקבים, מה גם שהתקופה לא הייתה לחוצה כמו עכשיו. תקופת הבציר בעיצומה, וכל יום שיעבור בלי לבצור או בלי לפקח על התסיסות יכול להוביל לאסון.

ד"ר שיבי דרורי מיקב גבעות ומאוניברסיטת אריאל, כתב לי: "כל עוד אנחנו לא מוגבלים בכמות העובדים, לא תהיה בעיה. הגבלה של כמות העובדים, אפילו מזערית, במצב הבציר ההזוי הנוכחי תגרום נזק אדיר".

מה שמטריד את מרבית הייננים הוא לא כל כך הסגר, אלא השינוי הקיצוני במזג האוויר שנפל עליהם רגע לפני הבציר; חמסינים מטורפים ששינו את כל מה שחשבו על בציר 2020. אם הייתם שואלים לפני החמסין את מיכל אקרמן מנהלת יקב תבור, מה הצפי שלה לגבי יינות 2020, היא הייתה אומרת כי הולכת להיות שנה מצוינת. בסקר קצר שערכתי לא היה יינן אחד שלא הימר כי זו הולכת להיות שנה מצוינת, אבל אז הגיע הטבע וסטר לכולם בפרצוף.

צילום דוד סילברמן dpsimages
גיא אשל יינן יקב דלתון. צילום דוד סילברמן dpsimages

גיא אשל יינן יקב דלתון סיכם זאת כך השבוע: "אין ספק שהסגר ישפיע, אבל לאו דווקא על כל מה שקשור להמשך קליטת הענבים והעבודה הייננית. מבחינת בציר 2020, שעוד לפני הסגר היה בין המורכבים ביותר שידע היקב עם מזג אוויר חם וקיצוני, קליטה של כמות גדולה של ענבים, עבודה בקפסולות – לא חסרות התקלות. כרגע אנו מעל 90% של קליטת ענבים לבציר זה, ולדעתי נסיים את הבציר השנה לפני ראש השנה. מזג האוויר החם עד מאוד צמצם את העונה שהתחילה כעונה מאחרת, וההתרשמות הראשונית ממנה הייתה שגם תסתיים מאוחר. מה אנחנו יודעים, כנראה שלא הרבה, ולטבע תוכניות משלו… התחזיות של אנשי שינוי האקלים מתחילות להתממש. בהקשר לסגר שיתחיל בערב ראש השנה בצהריים, יקב דלתון ויקבים נוספים מוגדרים כמפעלי מזון חיוניים, לכן מותר לנו לנסוע מהבית לעבודה – כפי שהיה בסגר הראשון. הקושי העיקרי יהיה שלמספר לא מבוטל של אנשי צוות היקב, כולל עבדך הנאמן, יש ילדים קטנים בבית, וזה עלול להתנגש עם העבודה של בני או בנות הזוג . המשמעות מבחינתנו, היא שחייבים לעבוד כאן ביקב בצורה סופר-יעילה ומתחשבת. למרות האתגרים, התסיסות נראות ונטעמות מצוין. הצוות שלנו מנוסה ומחויב, ומגיעים להם המון שבחים על התרומה שלהם והעבודה הקשה, במיוחד השנה. בזכותם, אני מצפה לסיים בציר איכותי ומוצלח.

לסיכום: להצטייד באישור מפעל חיוני, ולשתות הרבה מים.

בארי עמוס ארביב יקב מיה לוצ'ה. צילום קובי ארביב

הפרויקטור של המרסלאן

היינן קובי ארביב, היום בכובע של יקב מיה לוצ׳ה, צילם וכתב: "בתמונה בארי עמוס ארביב, בני הבכור בן שמונה וחצי, שמתעניין מאוד בעשיית היין ועוזר כשאפשר. מיניתי אותו לפרויקטור של מילוי חביות 500 ליטר במרסלאן מבציר 2020".

הכורם אשר אליהו. צילום דוד סילברמן dpsimages

2: הידד לכורמים – פרס אשכול הזהב לכורם המצטיין

יוזמה חדשה של אבי בן עמי – מארגן אשכול הזהב, היא  הענקת פרס,  אולי סוג של מפעל חיים, לכורמים שעומדים לצד תעשיית היין הישראלית; אותם כורמים שבעצם מגדלים את היין בכרם. לצורך בחירת הכורם המצטיין גויסו האגרונומית נועה מעוז וגם איש היין שחר זיו, שביחד עם אבי בן עמי היוו את הוועדה הבוחרת.

הכורם אבנר יונצ'ה. צילום דוד סילברמן dpsimages

לפעם הראשונה של הענקת הפרס באירוע אשכול הזהב 2020, לו ניתן בקלות לקרוא "נשף המסכות" (נקווה שבראש השנה תשפ"ב נשכח כבר מהקורונה והמסכות), בן עמי החליט לבקש המלצות רק מארבעה היקבים הגדולים: רמת הגולן, ברקן סגל, כרמל וטפרברג,

הכורם גולן סילוק. צילום דוד סילברמן dpsimages

נכון שחלק מאיתנו – כולל עורך אכול ושאטו שהיה הכעוס ביניהם, זזו באי נוחות מסוימת מההתעלמות מכורמי יקבי הבוטיק המשובחים, אבל לדברי בן עמי בכל שנה יתווספו עוד יקבים למעגל, וגם עוד קטגוריות לקבלת פרס – בסוף אכן נקבל פה טקס אוסקר אמיתי.

הכורם משה פשרמן. צילום דוד סילברמן dpsimages

הוועדה לא הצליחה לבחור כורם מצטיין אחד, ולכן כל ארבעת המועמדים עלו לדוכן וקיבלו פרס, הפרס הראשון ניתן לשניים:  משה פשרמן – הומלץ על ידי יקב רמת  הגולן, ואשר אליהו ממסילת ציון – הומלץ על ידי יקב ברקן. גם שני הכורמים האחרים קיבלו פרסים, אבנר יונצ'ה ממושב מחסיה שעובד עם היקבים כרמל, ברקן והכורמים (של משפחת שור) –  הומלץ על ידי יקב כרמל , גולן סילוק ממושב דישון – הומלץ על ידי יקב טפרברג. אכן כורמים משובחים שעובדים קשה כל השנה, ושומרים על תעשיית היין הישראלית הצעירה.

הכורם ממצפה רמון – צור שיזף. צילום עצמי

3: והנה תחרות הכורם המצטיין האלטרנטיבית

כדי להרגיע את העורך הכועס, פניתי לשורה של ייננים ואנשי הענף ומזירת יקבי הבוטיק, ביקשתי לדעת מי הכורמים המומלצים שלהם. אם תשאלו את ארקדי פפיקיאן למשל, הוא היה מבקש לתת את הפרס לצור שיזף ממצפה רמון, הכורם של יקב רמת נגב, ליהודה שאקיר  מדלתון – הכורם של יקב אור הגנוז, לברק דהאן מזיכרון יעקב – כורם ובעלים של יקב הבוטיק המשובח סומק, ולאייל שוורץ משדמות דבורה – כורם של יקבי ציון ויקב 1848. יוסי רוזנברג מיקב אדיר, ממליץ ומוקיר את דורון רודיטי מכרם בן זמרה – מגדל כבר 30 שנה 70 דונם כרמים, עובד עם יקב בנימינה. איציק כהן מיקב רמות נפתלי מציין את הכורם רון סויה, שמטפל בכ- 800 דונם כרמים ליקב רמת הגולן וליקב פלטר – מקצוען וזוכה לשבחים רבים מאנשי המקצוע.

גידי סיידא יקב לוריא עם אביו הכורם יוסף סיידא
גידי סיידא יקב לוריא עם אביו הכורם יוסף סיידא

עשרות ייננים ואנשי תעשייה לא מבינים איך שכחו את  יוסף סיידא (אבא של גידי סיידא מיקב לוריא), שמגדל בספסופה שבגליל העליון כ- 250 דונם כרמים איכותיים רק ליקבי בוטיק. חקלאי מגיל אפס, שמשנת 1995 נטע כרמים בגליל העליון. נושם וחי כרם וענבים בכל שעות היממה. נכון שמגדל ליקב לוריא המשפחתי, אך גם לעשרות יקבי בוטיק קטנים – הרשימה ארוכה.

הסומלייה אפי כוץ. צילום דוד סילברמן dpsimages

פשוט צילום יפה לראש השנה

יקב מואה קברנה סוביניון 2016. צילום קרין רבנה

קברנה סוביניון 2016 של יקב מואה שבמושב צופר בערבה. אנשי היקב ממשפחת פרידמן מתכוננים לחגים בקרב המשפחה הקרובה. היקב ימשיך במשלוחים ובמכירה בחנות היקב ללא אירוח.

4: הזוכה בפרס האמיתי של כנס אשכול הזהב – הסומלייה אפי כוץ

קבלת פנים שונה ומרתקת לבאי כנס אשכול הזהב בהיכל התרבות, ערך הסומלייה אפי כוץ, שהצליח – ואני בטוח שבמאמצים רבים – לקבל מהיקבים דוגמאות מבציר 2020 שנמצא בעיצומו. מדובר בנוזל שחלקו בתסיסה עדיין, וחלקו רק נבצר וטעמי התירוש נמצאים בו. היה מרתק להשוות בין יינות בתהליך שהגיעו מיקבים שונים אבל עם חלקות כרמים צמודות אחת לשנייה, כאלה שהיו רק בנירוסטה וכאלה שהותססו בחביות עץ, אסכולות שונות של ייננים, וסוגי שמרים שונים על אותו זן, שמשנים את הטעמים והריחות לחלוטין, היקבים ששלחו טעימות ובאומץ רב ראוי להערכה הם: ברקן, וורטמן, כרמל, צרעה, נטופה, אחת, תבור, טפרברג, בר מאור, יקב פינטו, רקנאטי, דרימיה, בנימינה וטוליפ.

אחת ועוד אחת: ניצן סברסקי (מימין) מ'יקב אחת' עם הייננית ואושיית היין רוני ססלוב. צילום דוד סילברמן dpsimages

אחרי מה שווה לעקוב בעוד מספר חודשים כשהיינות ייצאו לשוק? יקב אחת – רוסאן 2020 מהרי גליל הכרמים בכפר שמאי, הענבים נבצרו בבריקס 22, כבר עכשיו אפשר להבין שהוא הולך להיות מאוד מעניין. יקב רקנאטי – בצר בכפר תבור ענבי פרנץ' קולומבר בבריקס 21, והיין תסס 10 ימים, יהיה מעניין אם יגישו לנו אותו יבש או חצי יבש בסוף. יקב נטופה – בצר שנין בלאן בכרם תל קאסר בבריקס 22.5, תסיסה במשך 13 ימים, והעברה לחבית עם מעט שמרים, שמתי עין על היין הזה. יקב בר מאור – בצר מרסלאן לטובת יין הרוזה שלו בנחל עדה בבריקס 19.5, הנוזל תסס חודש עם שיקוע טבעי ושפייה, גאוני.

הסומלייה אפי כוץ. צילום דוד סילברמן dpsimages

יפתח פרץ מיקב כרמל – בצר שרדונה בכרם שורש בבריקס 22. הנוזל תסס 17 ימים ועבר שפייה אחת. יהיה מעניין להשוות ליין של ערן פיק מצרעה – שבצר באותו הכרם שרדונה גם כן בבריקס 22, עם תסיסה של 21 ימים בחבית ועם שמרים שונים מאלה בהם השתמש יפתח, נחכה ונראה. דוד בר אילן מיקב טוליפ – בצר שרדונה מההר המרכזי בהרי יהודה בבריקס 22.5, והתסיס על שמרי בר בחבית, לעומת עידו לוינסון מיקב ברקן – שבצר באותו מקום בבריקס 21 עם שמרים מתורבתים, והכניס את הנוזל לחביות לקראת סיום התסיסה. גם כאן שתי אסכולות, ונראה מה יוליד הבקבוק.

רעיון מקסים ומרתק. שאפו לסומלייה אפי כוץ, ושכל הסומלייריות והסומליירים התל אביביים ימשיכו למזוג בורגון ושאר לבנים במצב צבירה כזה או אחר. מעניין שלא ראיתי אף אחד מהם בכנס.

הג'נדאלי של ברקן

בתמונה ענבי ג'נדאלי של יקב ברקן מכרם בר גיורא. גדלו כאן גם לפני שנים רבות. צילום ניר חן
שר התיירות אסף זמיר וראשת מועצה אזורית גזר רותם ידלין – משקיפים אל העתיד. צילום גיא אנטו

5: דרך יין – המקל והגזר

במועצה אזורית גזר – טריטוריה רחבת ידיים במרכז הארץ, לקחו את עניין דרך היין בשיא הרצינות. מזה מספר חודשים מנהלת ראשת המועצה רותם ידלין, מסע גיוס לובי אינטנסיבי ביותר על מנת לשנות את המעמד של היקבים שנמצאים תחת חסותה, לא מקובל עליה כי "הדרך המקראית" לא מאפשרת על פי החוק להקים מרכזי מבקרים בשטחי חקלאות, ולא מאפשרת להקים מקומות אירוח או מסעדות בצמוד ליקבים. כידוע, החוק מאפשר ליקבים לפעול אך ורק בשטחים המוגדרים "תעשייתיים". המצב האבסורדי הזה חייב להשתנות, וצריך לאפשר ליקבים לארח כמה שיותר אנשים בנוף המדהים והפסטורלי, אשר יש בו אזור יין איכותי, צעיר, מתפתח, דינמי וחוויתי, רצוף בכרמים ובשדות מוריקים, ובעל שורשים חקלאיים הנטועים עמוק באדמה מזה אלפי שנים. יקב איילון, יקב הרצברג, יקב בזק, יקב בן נון, יקב בראון שהיינן שלו הוא אד זלצברג – לשעבר היינן הראשי של ברקן, יקב יערה, יקב רד פואטרי. יקב ברבדו ויקב ברקן סגל. היקבים הללו אף התאחדו לאחרונה בכל הקשור למשלוחי אריזות שי משותפות, ומסתבר כי שיתוף הפעולה הזה מצליח לקדם את יינות האזור. אני מניח שלא ירחק היום וגם יקבי מועצת גזר יבקשו להכיר בהם כמותג אפלסיוני כפי שעשו במטה יהודה. נכון להיום, ראשת מועצת גזר היא היחידה הנלחמת בממסד:  משרדי החקלאות, הבריאות, התיירות והאוצר. כמובן שמנהל מקרקעי ישראל (רמ"י – רשות מקרקעי ישראל בשמו החדש) לא מפסיק לתקוע מקלות בגלגלים של היקבים, ומונע מהם  להתפתח ולקדם פה את התעשייה הנפלאה הזו.

שר התיירות אסף זמיר וראשת מועצה אזורית גזר רותם ידלין – בדרך היורדת אל הכפר. צילום גיא אנטו

לפני מספר ימים אירחה ראשת המועצה את שר התיירות החדש אסף זמיר, לביקור היכרות ופגישה שנועדה להעלות את הצורך לפתח את המקום כאזור תיירותי (מסעדות, בתי מלון, צימרים ועוד). משרד התיירות הוא גוף שכפוף כמובן להחלטות רמ"י, אבל שר חזק שמבין עניין יכול להילחם לטובת קידום תיירות שתחת אחריותו באזורים שונים בארץ. הכול נראה על פניו כמשהו שצריך להיות, כי הרי אין מקום בעולם שבצמוד ליקב אין מסעדה, חניון לילה, בית מלון קטן וכו'.

צילום גיא אנטו

אז מה הבעיה בעצם? שר התיירות שאל שאלה נכונה ואמיתית. כמי שהיה מלא מקום יו״ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב במשך שנים רבות, הוא יודע את כל השטיקים הקטנים והגדולים, והוא שוחה בחומר ויודע בדיוק איזה שאלות לשאול. הראשונה שבהן היא "איך אפשר להבטיח שמחר לא ישתלטו בעלי עניין על הקרקעות וייבנו שם טירה פרטית בחסות בית מלון ויגורו שם?". אני רק יכול להסכים איתו, כי אי אפשר להתעלם מהתקדים שנעשה  ביקב שושנה בעתלית בבעלות דני ושושנה דנקנר, שפתחו יקב על הר המלח ומהר מאוד השתלטו באופן לא חוקי על כל הקומפלקס עם וילה רחבת ידיים, בריכת שחייה, מגרש טניס, ועוד מבנים שונים ומשונים. מה ימנע מעוד אנשים לעשות אותו דבר בשטחים החקלאיים היפים של מועצת גזר? החוק הרי פועל לאט, ולוקח שנים לפנות ולהרוס מבנים לא חוקיים או השתלטות של בעלי עניין על קרקעות.

שר התיירות אסף זמיר וראשת מועצה אזורית גזר רותם ידלין –בכל זאת מחייכים. צילום גיא אנטו

תשובתה המלומדת של ראשת המועצה הייתה מאוד פשוטה: "אי אפשר להיות מונעים תמיד מפחד. עבריינים יש בכל מקום, ואנחנו נמצא את הדרך לטפל בהם". שר התיירות יכול לקדם את העניין, הוא יכול להבין שבתשובתה של ידלין  טמונה בעצם רוב הבעייתיות של מדינת ישראל, שלא מפסיקה לפחד מהשונה ומהאחר; מדינה שנתונה ללחצים של קבוצות קטנות ואינטרסנטיות, בעלי הון, מקורבים ופוליטיקאים שמשקרים ומרמים את ציבור בוחריהם מבלי להניד עפעף. כפי שכתבתי השר זמיר שוחה בחומר, ולצערי ידלין חיה בסרט. לא יתנו לה לקדם דבר וחצי דבר אם בעלי עניין לא יהיו שותפים למהלך ויקבלו "בקשיש". אני מניח שאם ידלין תציע להקים מקווה בצמוד לכל יקב, היא תקבל במיידי מענקים גדולים במיידי. מסעדה, בית מלון, מרכז מבקרים, חניון עם פינות חמד למשפחות – לא ולא. אבל ידלין מגיעה ממשפחה לוחמת, ויכול להיות שהיא קורצה מהחומר הנכון לעשות שינויים, תחילה בגזר ואחר כך במקומות יותר משפיעים.

6: יקב בהט – הרבנות הראשית מכה שוב

לפני מספר ימים קיבלתי הודעה שהכשרות נלקחה מיקב בהט, המוגדר כיקב בוטיק משפחתי שקיבל את הכשרות מהרבנות הראשית גולן. היקב ממוקם בקיבוץ עין זיוון בצפון רמת הגולן, והיינן עופר בהט הפך תחביב למקצוע ומייצר כ- 15,000 בקבוקי יין בשנה שנמכרים רק ביקב. לאחרונה פתח עופר בצמוד ליקב מרכז מבקרים עם הגשה של אוכל (כשר), והרב ישי סמואל ממחלקת הכשרות של מועצת רמת הגולן שלל את תעודת הכשרות של היקב. כך, יקב בהט  לא יוכל להשתמש במונח "כשר" המוקנה אך ורק לרבנות על פי חוק.  נכון לבציר 2020 יקב בהט קיבל כשרות בד"ץ מהדרין מארגון הרבנים, אבל לא יוכל לשים מדבקת "כשר" על הבקבוקים.  כל היינות שבוקבקו עד בציר 2019 כולל, נושאים סימן כשר חוקי.

בשיחה טלפונית עם הרב ישי סמואל, הוסברו לי בנעימות רבה עיקרי ההחלטה לשלול את תעודת הכשרות של יקב בהט. הרב סמואל מלווה את כל היקבים בגולן, ומסקר קצר שערכתי ביניהם, לא היה אחד שלא העריך את העשייה שלו ותמיכתו ביקבים בצפון, תוך הבנה ורצון לעזור ככל שניתן. הדרישה של הרב הייתה שמרכז המבקרים של היקב יהיה סגור בזמן הבציר, על מנת שלא יכנסו מבקרים לחדר החביות או למקום שנקלטים בו הענבים. לאחר שהובטח לו מספר פעמים כי הדבר נעשה, ואף יש מנעול על הדלת, התברר במספר ביקורי פתע של הרב כי יש תנועה ערה של מבקרים, ובנוסף אחת החבית נמצא לא חתומה. עופר בהט זומן לשימוע, אבל העדיף לא להגיע ושלח מכתב עם תשובות לא מספקות, ולכן הכשרות נשללה.

יתכן שבכך לא הסתיים פינג פונג כשרותי זה, אבל על זה אני מוסיף כי הגיע יין עד נפש. מי שמבקש כשרות צריך לעמוד בדרישות ובנהלים, כי אי אפשר לאכול את העוגה ולקוות שהיא תישאר שלמה.

מי מסתתר מאחורי המסכה? חתול מפלצת או ילדה יפה?

השיר "חתול מפלצת", מילים רמי פורטיס, לחן ברי סחרוף ורמי פורטיס. צילום דוד סילברמן dpsimages באירוע אשכול הזהב

 

משתתפי פאנל אשכול הזהב 2020. צילום דוד סילברמן dpsimages

7: בציר וחג בימי קורונה – היקבים צריכים להמציא את עצמם מחדש 

שנה מטורפת ולא פשוטה עברה על יקבי ישראל, כל יקב בדרכו שלו, ניסה להמציא את עצמו מחדש. אי הוודאות גרמה לחישוב מסלול מחדש, ואילצה את מרבית היקבים להתפקס על קהלים חדשים. הלקוח קיבל פרצוף, וכל אחד שנכנס ליקב קיבל מעמד של בן מלוכה. לא קל להתמודד עם חוסר וודאות כשברגע אחד כל המובן מאליו מוטל בספק.

יקב רמת הגולן בתקופה של לוי-רושנסקי הוא יקב משגשג - היינות שהוא מייצר כל שנה ראויים לתשבחות

היקבים הקטנים הצליחו די מהר להתאושש, לסובב את הספינה ב- 180 מעלות, ולהתארגן ביעילות. היקבים הגדולים די נרדמו בשמירה, וכשהחליטו כבר לעשות צעד הם הבינו שלסובב אוניה כבדה ועמוסה בסחורה זה לא פשוט. מרביתם נכנסו להלם, ונראה כי כל דאגתם של המנכ"לים הייתה להכין לטובת בעלי המניות מסמך שמצדיק את ההפסדים. למשל, לא ראינו שום חשיבה מחוץ לקופסה מיקב רמת הגולן. הוא קפא על שמריו, ולא עשה דבר וחצי דבר מלבד עוד קצת הורדת מחירים. יקב ברקן סגל היחיד שדיווח על הפסדים אמתיים, וממנו הסקנו שכל היקבים הגדולים בבעיות רציניות. אף לא אחד מהיקבים הללו נתן מענה מה עושים עם מאות אלפי הבקבוקים שהפסיקו לזרום למסעדות, לבתי המלון, לחברות התעופה, לתיירים שהיו רוכשים יינות בדיוטי פרי ועוד. אף אחד לא השכיל לנצל את המשבר לטובת השוק המקומי שהתעורר והיה צמא לריגושים. זו הייתה עבורם הזדמנות פז להתאחד ולצאת בקמפיין משותף, ולהעלות את תצרוכת היין המקומית ולו בעוד ליטר אחד בשנה – כל התעשייה הייתה נראית אחרת.

יינות צרפתיים כשרים – הולכים ומתרבים

בשנה הבאה, ליקבים הקטנים מותר להשתעשע, אבל לגדולים חייבת להיות אסטרטגיה ארוכת טווח גם בזמן משבר. זו לא מכה קלה בכנף מה שקורה פה. אנחנו רק בתחילת המשבר, אשר החלק הגרוע יגיע עוד שנה ויותר. לאנשים לא יהיה כסף, לא יהיה מצב רוח, לא יהיה עניין לפרגן ולהציל את התעשייה הישראלית עם המוצרים המקומיים שעכשיו מפרגנים לה. צריך לקחת בחשבון שהכלכלה העולמית תשפיע על כולנו פה. האיטלקים והספרדים מוכרים כרגע מלאי עצום של יין בפחות מיורו לבקבוק, וסוחרים ממולחים רוכשים וממלאים את המחסנים לקראת הצפת השוק ביינות האלה. לאף יקב בישראל לא תהיה היכולת להתמודד עם זה. אם היבוא עומד על 20% ממכירות היין בשנים האחרונות, מדברים כרגע על עלייה דרמטית של כמעט 50%. הנתון הזה יפגע בעיקר ביינות הזולים של היקבים, שנמכרים כבר עתה ברשתות השיווק ב- 4 ב- 100  שקלים. הפרמיום לא ממש מעניין כרגע אף אחד, כי הרוב בפלח זה נמכר במסעדות שלא קיימות, ועיקר הכסף הנזיל מגיע מהיינות הזולים.

יוסי בוזנח מנחה הפאנל – ניסה לדלות מהמשתתפים. צילום דוד סילברמן dpsimages

אנחנו גם נופתע מכמות היין הכשר המיובא שיציף את השוק, שכבר עתה עמלים עליו ביקבים בחו"ל. ניצנים מזה ראינו עוד טרום המשבר. תאגידי המזון הכשר הגדולים בעולם, ובתוכם "רויאל וויין", כבר מייצר בעשרות יקבים ברחבי העולם יינות כשרים, ומדווחים לנו שעשרות משגיחי כשרות נוספים צורפו והציפו את היקבים בכל פינה נחשקת. בארצות רבות יהיה להם קל מאוד לוותר על היבוא מישראל, בייחוד עם המחירים הגבוהים של היין הישראלי.

יעל גיא – ניסתה בדרך לא דרך. צילום דוד סילברמן dpsimages

הפאנל המכובד שדן באירוע אשכול הזהב בנושא "בציר וחג בימי קורונה", בהנחיית איש היין יוסי בוזנח שניסה לדלות מהדוברים קצת מידע ותוכניות עתידיות היה אנמי לחלוטין. גם כשיעל גיא – מנהלת מכירות בינלאומיות של יקב רמת הגולן, ניסתה בדרך לא דרך להציג כי יש ליקב שלה איזושהי אסטרטגיה, היה ברור לכולם שאף אחד שם לא מנהל את המשבר באמת. כנ"ל אצל יקב תבור, כשבאומץ רב אמר נועם יעקבי – סמנכ"ל חברת  IBBLS של כי מדובר בעסק ביש, והעתיד הולך להיות קשה יותר.

נועם יעקובי מ-IBBLS – דיבר באומץ רב. צילום דוד סילברמן dpsimages

רועי הראל, סמנכ"ל השיווק של יקב טפרברג, הקריא נתונים מאוד מדאיגים ממה שקורה בתעשייה העולמית, ולא רק מתחום המזון והיין. גם הוא לא שטח איזשהן אסטרטגיות עתידיות ארוכות טווח לניהול המשבר. נראה כי מרבית היקבים רוצים עכשיו בתקופת החגים להכניס כמה שיותר כסף לכיס מהמכירות של ראש השנה, ואז להיכנס לתרדמת ולפטר כמה שיותר עובדים על מנת לחסוך בהוצאות, ואולי להקטין כמויות, לחכות לשנת השמיטה כדי לסגור בכלל את הייצור, ולנסות למכור את המלאי העצום.

רועי הראל יקב טפרברג – נתונים מדאיגים. צילום דוד סילברמן dpsimages

המדינה לא תחלק כסף. למדינה לא יהיה אכפת אם שניים שלושה יקבים גדולים יסגרו או יצומצמו. היקבים הקטנים ישרדו וימשיכו למכור אצלם במקום, ירוויחו יותר ממכירת פלטות של גבינות. המרוויחים הגדולים יהיו אלה שכרגע מתבוננים מהצד ובונים מערכי שיווק, ומתכננים לכבוש את השוק עם יינות היבוא. חנויות היין שלהם חזקות, גם אם כרגע יש האטה במכירות. העצה הכי טובה שאני יכול לתת כרגע, זה להתבונן ולראות מה עושים השקדיות, איך הם מתנהלים, בלי פאניקה, בלי צעקות 'אכלו לי שתו לי'. הם כבר ראו הכול בתעשיית היין הישראלית וגם העולמית, הם יודעים איך לצאת ממשברים. תכלס, בסופו של דבר, עם פעילות היבוא וטביעת הרגל שלהם ביקבים ישראליים, הם התקווה של ענף היין הישראלי.

סימה רב הון יקב ספרה. צילום דוד סילברמן dpsimages

אמנון פלד הגיב

בסקירה השבועית שלו מלפני שבוע ("השבוע בענף היין 250") כתב אלון גונן על מלאי היין העצום שהצטבר ביקבים בעקבות המצב בחודשים האחרונים. ביקבים כולם יודעים שזה נכון, גם אם לא יודו בכך בפה מלא.

בפאנל על מצב שוק היין שנערך השבוע בטקס פרסי "אשכול הזהב" הסכימו המשתתפים שהמצב אינו מזהיר, והעתיד בטווח הקצר לא נראה וורוד במיוחד. כולם מדברים שבתקופת הקורונה, מצד אחד קטנה מאוד צריכת יין במסעדות ובשאר מקומות האירוח ואין מכירות לתיירות הנכנסת והיוצאת בדיוטי בנתב"ג, ומצד שני עלתה במעט צריכת היין הביתית ובעיקר ביינות של 2 ב- 100 ₪ (של יינות יבוא בינוניים זולים בעיקר). תוצאת המשוואה היא שלילית, והמלאי שוכב ביקבים.

לקראת חגי תשרי שבאים עלינו לטובה, נראה לי שהיקבים, במדיניות המחירים שנקטו, איבדו הזדמנות פז להעלות את צריכת היין בישראל ולהקטין את מלאי היין שברשותם. כל כלכלן מתחיל ימליץ שלמכור במחיר זול יותר עדיף על צבירת מלאי. על כן כדאי שהיקבים יעשו גם הם חשבון נפש (וכיס) מהיר, יורידו מחירים כבר בתחילת שבוע זה על מנת להספיק למכור כמויות יין יפות לקראת סוף השבוע הארוך של יום כיפור השנה וחג הסוכות, ויפה שעה אחת קודם. רכישת יין במחיר אטרקטיבי תביא לכך שחובבי היין יצטיידו ביין גם לתקופה שמעבר לתקופת החגים. שנה טובה לכולם.

8: אז מה הייננים ישתו בחג?

יקב ספרה: סימה רב הון תלגום את הפירסט פייג' 2019 -בלנד מענבי שאנין, רוסאן וסמיון, מחירו 109 ₪.

יקב הרצברג: מקס הרצברג ישתה את הרזרב מענבי קברנה, מרלו ומלבק 2016.

יקב הר ברכה: ניר ממליץ על הקברנה סוביניון איש הרים רזרב 2016. גוף מלא, שוקולדי, מחירו 150 ₪.

יקב נטופה: היינן פייר מיודובניק ממליץ על לאטור נטופה אדום. מחירו 90 ₪.

יקב צפרירים: לורי לנדר תשתה בהנאה מרובה את הלבן החדש מענבי פרנץ' קולומבר 2019. מחירו 80 ₪.

ספר של יקב דרימיה. צילום נאוה מובשוביץ

יקב דרימיה: היינן אלעד מובשוביץ ממליץ על יין ספר (SFAR). מחירו 160 ₪.

יקב כישור: בלנד של גרנאש, סירה מורבדר 2017. מחירו 95 ₪.

יקב חמש אבנים: וירטואוז 2017. מחירו 239 ₪ (שווה כל אגורה).

יקב ננה: קברנה סוביניון, סירה, פטיט סירה ופטי וורדו יצרו את יין התטיס. מחירו 120 ₪.

יקב גוש עציון: אסף ישתה את השרדונה עמק ברכה, זוכה מדליית הזהב בטרהוינו. מחירו  129 ₪.

יקב עגור: שוקי ישוב ממליץ על לים (LAYAM). מחירו 105 ₪ (יין מדהים בעיניי),

יקב הר אודם: בני משפחת אלפסי ישתו את הקברנה סוביניון הר אודם. מחירו 130 ₪ (התענוג מובטח).

יקב בן חיים: איתי וכל הג'מעה יפתחו את הקברנה סוביניון רזרב 2017. מחירו 150 ₪.

יקב דלתא: סיגמה קברנה שיראז 2017. מחירו 99 ₪ (יש להם הרבה יינות משובחים השנה).

יקב אדיר: פטיט סירה 2018. מחירו 120 ₪ (יין מרתק).

יקב נעמן: רמי ובטינה יחלצו פקק מ-'10 שנים אחרי', בלנד בורדו קלאסי. מחירו 110 ₪ (יין לאוכל, נקודה.).

לינה סלוצקין יקב קדמא. צילום רות סלוצקין
לינה סלוצקין יקב קדמא. צילום רות סלוצקין

יקב קדמא: הייננית לינה תחלוץ את הפקק מהגראנד רזרב 2016. מחיר התענוג 230 ₪ (צריך הרבה בשר ליד).

יקב וילה וילהלמה: מוטי גולדמן הוא אכן נצחי, עם טיימלס  2006 שסוף סוף מגיע לחלון השתייה שלו. מחירו 185 ₪.

לסיכום: קשה לנבא מה יהיה העתיד, הקרוב והרחוק. שינויים יהיו, הכול משתנה לנגד עינינו במהירות. מה שמחזיק את הענף אלה האנשים שעובדים קשה כדי לייצר פה קצת תרבות וקצת גאווה לאומית.

אביטל שחר מיקב כרם תשע הגיבה

ימי קורונה, עם במצוקה, בעיה כלכלית ידועה ורחבה, כל הכתבות מדברות על זה. אבל מה ישתו הייננים? בקבוקים במחירים של אלפיון עליון. תסלחו לי, אבל גם הקבוצה שלנו קצת מנותקת. אין לי בעיה עם ביקוש והיצע, ואני בטח לא מחווה דעתי על איכות היין וטעמו. להיפך, אני בטוחה שמדובר ביינות נפלאים. אבל מה קרה לכם? לא תשתו אף יין בפחות מ-100 ₪ ואם אפשר את אלה שב- 150? 180? 230? (יסלחו לי שני הצדיקים שהמחיר היה נמוך יותר). מעניין שאלון גונן ישתה את אלה של עד 100 ₪. ויודעים מה? אני בטוחה שגם אלה יינות נפלאים.

זאב דוניה יקב סוסון ים על הטרקטור. צילום יוני כהן

9: זאב דוניה מסכם שנה – מה שאפשר לעשות, ומה שאי אפשר

אני זוכר במדויק את הרגע ההוא, במכונית עם אורלי, ביום האחרון של חופשת פוסט בציר, בדרך המתמשכת מדרום ספרד אל שדה התעופה של מדריד. אלה המילים שיצאו לי מהפה: "אין דבר חוץ מבריאות ומזג האוויר, שכרטיס אשראי בינלאומי לא יפתור".

זה היה בעולם טרום קורונה.

על פניו, הכל עדיין בתוקף. אלא שהכאוס קיבל ממדים חדשים. מפלצתיים. איך אפשר לתכנן פעילות עבודה שבועית, כשהקבינט מחליט בלילה, ולמחרת בבוקר מבטל… יופי-טופי.  לא נותר אלא להתכנס לתוך העולם הקטן שלך.

אייל דרורי יינן יקב סוסון ים. צילום זאב דוניה

ספטמבר 2020. גל חום שהפך את ה"אידיליה" של אוגוסט למשוואה עם אין סוף נעלמים. כל בציר הוא בחינת בגרות חדשה… צוות היקב משתנה. מתכווץ ומתרחב. פנים חדשות. אנשים שצריך ללמוד לתקשר איתם. לשמחתי יש את "היסודות", שעליהם היקב "עומד". אני מדבר על אייל דרורי.

המוחות של אייל ושלי מסונכרנים. זה טוב. טוב ליין. הפיקוח מתהדק. הרזולוציה עולה. מה זה אומר? זה אומר שהמעקב אחרי ההבשלה בכרם מדויק יותר. וכשאנחנו מצליחים לתפוס את הסירה (הזן) "בזנב", לפני שהסוכר מתחיל להשתולל, וכל זה במזג אוויר קיצוני- כנראה שמשהו עובד נכון. זה אומר גם, שהמעקב אחרי התסיסות מדויק יותר. ועוד, ועוד, ועוד…

ענבי מורוודר בכרם. צילום זאב דוניה

לפני כל בציר אני עושה תוכנית עבודה. במהלך כל בציר, התוכניות הללו נזרקות לפח. השנה אני מתכנן כאילו אין מחרתיים. משימה לכל יום. חלקה, שווה ערך לזן ענבים, ש"יורדת" היום. אייל ואני יוצאים למחסום לפנות בוקר, אוספים את העובדים, וחוזרים לבר גיורא. שם אנחנו מתפצלים. אייל מכין את היקב לקליטת הפרי. אני יורד לכרם עם הטרקטור, עמית הולך אחרי ומחלץ את הארגזים מתחת לגפנים. יוני מעמיס את הטויוטה בארגזים שהוצאתי מבין השורות.

חם. חם מאוד. ביקב, אחרי שהענבים ירדו מהרכב, הם מועברים למסוע. שם ממיינים. אייל דואג לבדיקות מעבדה למיץ החדש. אחר כך מכינים שמרים.   זאת תמונת המצב. לא.  זה מה שנראה לעין.

ענבי סירה בכרם. צילום זאב דוניה

מה שלא נראה – אלה המחשבות. הדאגה המקצועית. הפתרונות. נניח: "אם נשאב את שתי החביות למיכל 500 נוכל להוריד את הטמפרטורה…"  הא? סינית? אנטרקטיקה? פשוט Men at work  נספיק עד יום שישי? לא, בוודאי שלא. יש זנים שלא שומעים חדשות, וקצב ההבשלה שלהם נשאר כמו תמיד. מורוודר, למשל. ואני יכול לדמיין, מתוך הממדים הקטנים של סוסון ים, מה קורה ביקבים הגדולים. שנה טובה. שנה בלי קורונה. Oh ye….

”Boy, you're gonna carry that weight, carry that weight, a long time”

חיזקו ואימצו.

אלון גונן באירוע אשכול הזהב – בין סובל לנרדם. צילום דוד סילברמן dpsimages

10: ראש השנה שלי – הבחירה האישית של אלון גונן

יקב ויתקין – מסע ישראלי ורוד: גרנאש נואר וקריניאן. יין רגוע, ממכר. 69 ₪.

יקב מאיה – מארה ווייט: ענבי מרסן ופרנץ' קולומבר. חד כתער, מינרלי מאוד, יין שזועק אוכל. 79 ₪.

יקב דלתון – אסופה 2018: פטיט סירה, גרנאש וקריניאן. יין חזק, עוצמתי, שופע פרי ודיוק. 100 ₪.

יקב גבעות  מחול הכרמים: יין עוצמתי, מלא כל טוב. 100 ₪.

אבא ובן – אסף ואורן קדם. צילום אורן קדם
אבא ובן – אסף ואורן קדם. צילום אורן קדם

יקב אסף – ארבע עונות 2018: יין מרגיע, טעמים נקיים, מדויקים, אהוב במיוחד. 92 ₪.

יקב טפרברג – מלבק אסנס: עוצמתי, עמוס בטעמים נקיים, איזון מדהים. 99 ₪.

כרם שבו – סירה, גרנאש, מורבדר וברברה: חמיצות נפלאה, עושר טעמים מרשים. 79 ₪.

יקב דרימיה – שיראז 2018: עמוק, עוצמתי, עשיר בכל מה ששיראז מסוגל להוציא. 99 ₪.

יקב דלתא – סוביניון בלאן 2019: איזה ניקיון וחדות של טעמי סוביניון בלאן קלאסי. שאפו. 79 ₪.

יקב אליגוטה קברנה פרנק 2015. צילום דור פנטי
צביקה פנטי מיקב אליגוטה. צילום דור פנטי

יקב אליגוטה – סנ'גובזה 2016: פרי נקי, מינרלי, חומציות מרשימה. יין לאוכל. 100 ₪.

יקב אלונה – קברנה פרנק מרסלן 2016: יין שמעלה חיוך של אושר על הפנים. 70 ₪.

יקב רוגלית – דנה 2016:  בלנד קברנה סוביניון סירה מלבק. יין משובח בלי הרבה התחכמויות. 90 ₪.

יקב אדם. צילום איל גוטמן
יקב אדם. צילום איל גוטמן

יקב סוסון ים – PURE M מוסקט יבש 2019: הכי שונה בנוף הישראלי. 75 ₪.

יקב צפרירים – לבנין 2015: סירה, דוריף, קצת קברנה סוביניון – בלנד משובח. שאפו. 95 ₪.

יקב אדם – סירה קותי 2017: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" (נתן יונתן). מחוספס משהו, עוצמתי, לא מתחנף, מדהים.  100 ₪.

דנה מודן ואסי כהן בעונה השנייה של 'ככה זה'. צילום התקבל מ- yes

ככה זה ב- YES – ככה אוחזים כוסות יין?

רני רוגל מדווח: ככה נכתב בהודעת דוברי yes: "ככה זה של yes , הזוכה הקומית הגדולה של טקס פרסי האקדמיה ל- 2019, בכיכובם של אסי כהן ודנה מודן, חוזרת בעונה חדשה ומצחיקה-מרירה. בעונה השנייה, שני השכנים כבר לא לבד אבל עוד לא בדיוק ביחד. החיים, כמו החיים, ממשיכים לספק להם תקלות מלוא הטנא והם מבחינתם ממשיכים להתמודד איתן בצורה הגרועה ביותר האפשרית. יוצרי הסדרה: דנה מודן, אסי כהן (תסריטאים ושחקנים), רם נהרי (הבמאי)".

הביקורת של רותה קופפר שפורסמה ב'כלכליסט', נשאה את הכותרת 'המרירות שאחרי'. אנחנו – צר עולמנו כעולם נמלה, חשבנו שהתמונה שמלווה את הביקורת נבחרה הודות למרירות אפשרית של היין (טוב שלא נבחרה כותרת כמו העפיצות שאחרי), אך תשומת ליבנו נמשכה לאופן אחיזת כוסות היין (או גביעי היין, כפי שמקפיד לכתוב יעקב שקד במילון האנציקלופדי למונחי יין), ופנינו לבדוק מה כותבת המומחית הגדולה בתחום הנימוסים והנוהג הבינלאומי – תמי לנצוט ליבוביץ, על אופן אחיזת כוסות יין: " יין לבן, אדום ושמפניה – אוחזים תמיד ברגלית ולא בגביע עצמו. ישנה טכניקה חדשה, שמאפשרת הנפה קלה יותר, לפיה אוחזים ברגלית, כאשר הזרת תומכת באחורי הרגלית, אף פעם לא מניפים את הזרת למעלה תוך כדי שתייה. ברנדי – אוחזים את הכוס כאשר כף היד מלפפת את הגביע ומחממת את המשקה".

דנה מודן ואסי כהן – בלי כוסות יין הם רגועים יותר. צילום אוהד רומנו

בחזרה לתמונה: דנה מודן מפגינה אחיזה לא מושלמת אבל רבים משתמשים בה, בה היא אמנם לא אוחזת בתחתית, כפי שעושים אוחזים מקפידי ריחוק מגוף הכוס, אך כן אוחזת ברגלית. אסי כהן לעומתה, המורגל כנראה בשתיית קוניאק, מלפף את גוף הכוס ומחמם את היין האדום. כפי שכותבת המבקרת רותה קופפר: "בעונה החדשה של הסדרה לוקחת היוצרת דנה מודן את הסתמיות והמיאוס מהחיים עוד צעד קדימה. הצופים מקווים למעט חמלה, אך ספק אם זו תגיע". אנחנו נתנחם ביין.

כנראה שהצלם התבייש לחתום בשמו. התמונה הגיעה חתומה "צילום יח"צ"

אות הטעם הרע לתמונה של ZER4U

בכנס אשכול הזהב 2020 חולקו פרסים לזוכים של תעשיית היין הישראלית, השנה גם חולק פרס חדש לכורם המצטיין של הענף. אם הייתה קטגוריה שנקראת "אות הטעם הרע של תעשיית היין הישראלית", נראה כי מי שהיה קוטף את הפרס הוא מנכ"ל חברת ZER4U יוסי כהן. הקורונה שהשפיעה לרעה על עסקים רבים בארץ, פגעה מן הסתם גם בעסקי רשת חנויות הפרחים. הוא עלה על רעיון יפה, ופתח חנות יין אינטרנטית בה הוא מייצג 16 יקבים ישראליים. באמת רעיון יפה, אך אות הקלון הוירטואלי שלנו מוענק רק בגלל הדרך בה הוחלט לשווק את המהלך, תוך שימוש בתמונה סקסיסטית של פרזנטורית, שכל קשר בינה לבין המוצר מקרי בהחלט. בתקופה בה נשים ונערות מושפלות, נפגעות מינית ונאנסות, החליט מי שהחליט שכדי לקדם את עסקיו בתעשיית היין הישראלית, צריך פרסומת שהסמלים שלה ברורים: הצגת נשים כאובייקט מיני, עם תפאורה המתאימה לסצנה אירוטית. פרסומת ששמה ללעג את כל סולם הערכים של ענף היין ובטח של חלק גדול מהיקבים שנמכרים באתר של החנות (יקב טפרברג עם המיתוג המשפחתי, היקב החרדי שור, יקב דלתא הכשר למהדרין, יקב פסגות מוביל המאבק של ארץ ישראל השלמה כפי שכתוב בתנ"ך שלו, יקב שילה שגם הוא חובש כיפה ועיקר מכירותיו לציבור הדתי חרדי ויקב תניא המתהדר בבנותיו שמייצגות את יינות היקב. האם הוא היה מסכים שאחת מהן תהיה הפרזנטורית של חנות היינות המקוונת?) היקבים הללו בכלל מודעים לתמונה המובילה את הקמפיין? האם כך אתם רוצים לראות איך משווקים את היינות שלכם, האם כך הייתם רוצים לראות בת, חברה או כל אישה אחרת בחייכם מופיעה בשלטי החוצות; כזו שנראית כדמות חסרת אונים, תלותית, חסרת תועלת, פגיעה, כנועה, ילדותית או טיפשה שמקבעת ומחזקת סטריאוטיפיים מגדריים הפוגעים בנשים ? מעבר לזה אין לי מה להוסיף. כל אחד יחשוב אם יקנה מחברת  ZER4U יין או פרח.

תגובת המשנה למנכ"ל משרד יחסי הציבור של הרשת

היא הפרזנטורית של זר פור יו. ומה סקסיסטי? אני לא מבינה באמת. על מה התגובה?

תגובת רועי הראל סמנכ"ל שיווק יקב טפרברג

לא הייתי מודע לפרסום הנ"ל.

תגובת עמיחי לוריא יינן יקב שילה

לא הייתי מודע לפרסום.






תגובה אחת

  1. מי שבוחר לסיים כתבה על יין בנימה אישית על מי שדאג הכי הרבה השנה לקדם את תעשיית היין, כדאי שיעשה חשבון נפש ערב הימים הנוראים.
    יש להניח שיש כאן חשבון אישי ולא באמת איזה אמירה חשובה, על פרז טורית כזו או אחרת.
    כפי שידוע לי רשת זר פור יו הצליחה לסייע ולהציל לא מעט יקבים שנפגעו בתקופת הקורונה והרשת לירדנה ליקבים הישראלים הכשרים, בדיוק את מה שמבליטה הכתבה בתחילתה.
    ההתקטננות על הפרזנטורית היא חומר מחשבה דווקא לקורא הסביר על כותב הכתבה.

כתבו תגובה