1: סגר שני: פנטזיית המכירות מתפוגגת
קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה. לצערי, בום המכירות בעקבות הסגר הראשון לא יחזור על עצמו. אם מספר רב של יקבים, בעיקר הקטנים והבינוניים, מצאו מזור בחודשים האחרונים והצליחו למכור יין בכמויות יפות חרף המצב הקשה, הסיפור כנראה לא יחזור על עצמו בתקופה זו של המשך חגי תשרי, ובעיקר סוכות – חג בו מציפים מאות אלפי ישראלים את רחבי הארץ (צימרים, בתי מלון, בתי הארחה, מסעדות). הכול סגור ומסוגר, לא תו סגול ולא נעליים. עכשיו גם ההתפקחות של הישראלים מגיעה לשלב שאנשים מבינים שגם אין כסף והמענקים לא מגיעים, ואנשים יתכנסו בתוך עצמם ויתחילו ללקק את הפצעים. חנויות היין ריקות, מדפי היין של רשתות השיווק נראים מוזנחים, ואף אחד שם לא חידש את מלאי היין שאזל מראש השנה.
חברת טמפו, הבורסאית היחידה בענף, והכוללת בתוכה את יקב ברקן סגל, הודיעה כי היא מוציאה לחל"ת מאות אנשים בעקבות נפילת רווחי החברה ב- 47% ומכירות היין שירדו ב- 12%, לא כולל דיווחי אוגוסט ספטמבר, ולא כולל חובות לקוחות, בעיקר בתי מלון, ברים ומסעדות, שכנראה יחושבו כחובות אבודים. שאר היקבים שבעיקר משווקים לבתי המלון ואולמות האירועים, ספגו הפסדים דומים אבל הם לא מפרסמים נתונים (כמו תבור, טפרברג, רמת הגולן, בנימינה ודלתון). הם גם לא עושים דבר וחצי דבר על מנת להמציא את עצמם מחדש. יש קפיאה על השמרים.
נראה שכרגע להוציא לחל"ת זה החיסכון היחידי שהם עושים, ואולי לייצר פחות יין השנה. שום יקב לא יצא עם תוכנית חדשה, עם הברקה חדשה, לא למדו כלום ממה שקורה פה ובעולם בחצי השנה האחרונה. לא היה אף דיון מעמיק של מובילי התעשייה, כל אחד מתכנס בהפסדים שלו ולא יוצא מההלם. אין ולו אחד מהמנכ"לים שחושב על התעשייה ואיך להוציא את העגלה מהבוץ. היחידי שמסוגל וראוי הוא מוטי טפרברג, שחי ונושם את התעשייה ובנה סביבו צוות מקצועי. השאר לא באו מהתעשייה, והיא לא ממש מובנת להם. אלה שבאו מתחום החלב והקפה, נס לא יהיה להם -זה בטוח.
עכשיו צריכים להתכנס לגיבוש עמדות, לקבל החלטות, להפעיל לובי על מנת להשיג תקציבים, לקבל הנחות במים, ארנונה, לדרוש את סבסוד הענף ולו לתקופה מוגבלת על ידי המדינה בכל הקשור למוצרי היבוא שהענף צורך, להחליט על הורדת מחירים מסיבית של היין הישראלי. כן, הורדת מחירים. להציף את השוק ביינות פרמיום במחירי מדף ברשתות שיווק, כי אחרת היבוא יעשה בכם שמות עוד חצי שנה.
זה הזמן של היקבים הגדולים להשתלט על השוק ולמכור יין בזול, הכי בזול שאפשר. לייצר בקבוק מסדרת ירדן עולה 3 שקלים יותר מלייצר את הר חרמון, וכנ"ל לגבי יינות של יקבים אחרים. קצת יותר חומר גלם איכותי וקצת מחיר שהייה בחבית (בטל בשישים). המשחק ידוע, וברובו מושתת על מיתוג, לא יותר. זה לא הזמן למיתוג, זה הזמן ליחסי ציבור ופעולות שיווק שימכרו לכם את היינות, כדי שתפנו מקום במחסנים לקלוט את בציר 19 ו- 20. המחסנים מלאים עד אפס מקום, מי שטוען אחרת שיקום.
תעשיית היין הישראלית קורסת. תעשיית היין הישראלית אלה אינם יקבי הבוטיק שרואים קצת נחת רגעי. מי שמחזיקים את התעשייה הם הגדולים, שכאמור לא מסוגלים לצאת מההלם. מבחינת קונצרן טמפו (ברקן סגל) וקונצרן קוקה קולה (תבור), ענף היין שווה פרוטות בתמהיל הפעילויות וההכנסות שלהם. שאר היקבים שמשווקים רק יין, לא מבינים שהם הגיעו לנקודת האל חזור. היבוא יגמור אתכם לפני הקורונה.
תסיסה ביקב עבייה – עליצות פסיכדלית
יוסי יודפת מיקב עבייה כתב בערב ראש השנה: "הבציר ביקב עבייה בשיאו. כמעט כל מכלי התסיסה ביקב מלאים ומבעבעים בעליזות פסיכדלית, כאילו העולם מחוץ לדלתות היקב לא לוהט וטרלללה… בתוך כל הטרפת הזו גם אני מסתנכרן עם קצב הבצירים והתסיסות מתחיל סוף-סוף להיכנס לפוקוס, להתמקד.
מרחוק, הקולות העמומים של סגר-לא-סגר, מגפה-לא-מגפה וממשלה-לא-ממשלה מאבדים שרידים אחרונים של משמעות, שממש לא בטוח שאי-פעם הייתה להם עבורי…
מעכשיו, בתוך חגי תשרי ועד סוף הסחיטות, אי שם בעוד כמה שבועות, יש בצירים, סחיטות, סירקולציות, שבירת כובע הקליפות (cup), סחיטות, שפיות, או במילים אחרות, עבודה בקצב היין בתוך עולם של יין ללא הסחות דעת מיותרות.
השנה אני מייצר בערך 11,500 בקבוקים משלוש חלקות קריניאן שונות אשר יבוקבקו כשלושה-ארבעה יינות שונים, וחלקת קולומברד אחת ממנה אני מייצר "יין כתום". כל היינות מיוצרים על פי עקרונות הייננות הטבעית במינימום התערבות. הכרמים מגודלים אורגני (לא תחת תקינה אורגנית של אף ארגון פיקוח אורגני, אני הולך בדרכי ואינני זקוק לאישור אף גוף).
הבוקר, בתזמון קוסמי מושלם, קפץ לי בפייסבוק ביצוע מעולה של ברי סחרוף ל"את חירותי". השיר השתלט על הפס-קול של הבציר, מזכיר לי שוב ושוב שהדבר היחיד עבורו אני מוכן לוותר על חירותי (ובעצם כבר ויתרתי) הוא האהבה. ברכתי, ערב ראש השנה, לכל אזרחי ישראל, היא שנשכיל לא לוותר על חירותנו (אלא בעבור אהבה, כמובן). שנה טובה וחג חירות שמח.
אמנם לא קשור ליין אך צולם על ידי אשת יין
ציפורים נודדות חונות בשמי קיבוץ גשר. צילום מיכל אקרמן – מנהלת ואגרונומית יקב תבור שמתגוררת בקיבוץ
2: הטרואר מת ב-2020 – יחי הייננים
בשנים האחרונות אין כתבה ואין הרצאה אחת שלא מוכנסת בה המילה "טרואר". למביני עניין זו מילת קסם שאי אפשר להתווכח עליה – 'הטרואר מצוין', 'הטרואר משתנה', 'הטרואר קובע את היין' וכן הלאה. אז בציר 2020 הוא השנה של הייננים בלבד. שנה שתוארה כנפלאה ונוחה, התהפכה והייתה תוך זמן קצר ביותר לשנה הרת אסון עבור מספר גדול של יקבים. שבועיים של חמסינים רציפים ייבשו את העלים, והבריקסים תעתעו בכולם, כם בייננים הבכירים והמנוסים ביותר. רוב הייננים נבהלו ובצרו בהיסטריה בציר מוקדם, ואלה שלא נכנסו ללחץ וחיכו וחיכו וחיכו, הגיעו השבוע לבריקס שנשק ל- 30, והם נמצאים בבעיה עצומה.
למשל, ויקטור שונפלד מיקב רמת הגולן חובב בציר מאוחר, ורבים מהיינות שלו אכן ריבתיים ועתירי אלכוהול, אבל הפעם כאמור הוא בצר סוג של צימוקים על הגפן האומללה, שלא היה מה שיכסה את ערוותה. במדינות אחרות החוק מאפשר הוספת מים במקרים כאלה, אצלנו תקן היין לא מאפשר, ומעניין מה יקרה עם בציר 2020 ברמת הגולן. היינות יהיו חייבים להיות שונים ואחרים, אם ישאירו אותם לחסדי הטרואר ולא יעשו תיקונים, שכאמור אסור לעשות.
הייננים יצטרכו להיות וירטואוזים במיוחד. מה שבטוח שזו הולכת להיות שנה מאוד מעניינת, שתספק הרבה יינות שיהיה מה לכתוב עליהם. כדי לדגום כמה חומרי גלם בתסיסה, נסעתי השבוע למספר יקבים ברחבי הארץ ולהלן החוויה.
הראשון שביקרתי אותו הוא ערן פיק מיקב צרעה, היינן שחשיבות הטרואר היא נר לרגליו. בחודש האחרון הוא ישן בכרמים, והצליח לבצור את הענבים בדיוק בזמן על פי השקפתו. הכי הפחידה אותו הסירה, שגם ככה יש לה בעיות, אבל הוא הספיק. השרדונה מראה התפתחות יפה ומורכבות, והחמאתיות כבר באה לידי ביטוי. הסובניון בלאן לוקח את הזמן שלו. ענבי האוסלטה שנבצרים עבור יקב אחר, נסחטו בכמות מאוד קטנה לצורך ניסוי מאוד מעניין, אשליית המתיקות עדיין ניכרת, אבל גם פה נראה לאן הוא יתפתח, כאמור כיין לניסוי בלבד. ערן מסכם את הבציר כפי שערן מסכם כל דבר. לא הבנתי.
משם משכתי ליקב מוני, בו ששון בן אהרון היה תקוע בחדר המחשב, תופס את הראש ועושה חישובי בציר אחרונים ובלנדים שיתקנו את הראוי לתקן. "כאב ראש אחד גדול", מסכם זאת ששון.
לינה סלוצקין, הייננית קוטפת הפרסים של יקב קדמא, ישבה רגועה והייתה אחרי הבציר. הפעם כל המשפחה וכל מי שהיה זמין גויס על מנת לבצור את כל הענבים בזמן. "הכרמים היו במצוקה והייתי חייבת לבצור, הכרמים סביב היקב קמלו והעלים נשרפו עד כדי שאפילו הצבעים היפים שמעניק וירוס ליפרול 3 לא העזו לצאת השנה".
יקב בן נון ממועצה אזורית גזר, הוא יקב צעי ר אבל רץ למרחקים ארוכים. שם חושבים לפני שעושים. לדני יניב, אדי גנדלר והיינן הראשי לואיס פסקו, הייתה תוכנית לקטסטרופה שהתקרבה וזוהתה, והוחלט לבצור פחות. הוחלט לעשות השנה יותר יינות רוזה, אפילו משלושה זנים, על מנת למצות את הפרי שנבצר בתקופה קשה. " בכלל יהיה הרבה רוזה השנה בגלל הבציר הקשה", אומר אדי היינן. טעמתי את הרוזה בתסיסה שנבצר מענבי קברנה סוביניון ומרלו שהיה עשיר מאוד, סמיך ומלא טעמים, וטעמתי רוזה בתהליך מענבי סנג'ובזה שהפתיע אותי ואני צופה לו מחאות כפיים רבות. מה שהכי הפתיע אותי זה השאנין בלאן שהולך לתת פייט רציני להכי טוב של זאב דוניה, ואת שניהם אבדוק שוב ושוב במהלך החצי שנה הקרובה.
בגזרה הצפונית : ביקב טוליפ נראה דוד בר-אילן היינן כמי שלא ישן שבועיים רצוף, אבל זה היה שווה את טירוף המערכות, והוא הצליח לבצור ולקלוט את ענבי 2020. בטעימה חומרי הגלם הלבנים מאוד מרשימים, עטופים ברכות ומלאי פרי. מבחינת האדומים קשה מאוד לדעת לאן ייקח אותם דוד. הפוטנציאל יכול להוביל ליינות הפרמיום, או מאידך לסדרות מאיה. באמת שאי אפשר לדעת בגלל הבציר השנה.
יקב סימון הסמוך לטוליפ היא יקב בוטיק משפחתי, שבשלוש השנים האחרונות זאבי סימון, היינן שהתחיל כחובב, הפך ליינן זאב בודד, ועם קצת יעוץ פה ושם הצליח בזמן קצר להטביע חותם וטביעת אצבע מאוד ייחודית ליינות שלו. הדרך עוד ארוכה, ואני חושב שדווקא בציר 2020 הולך להיות הכי מעניין לזאבי סימון. חומרי הגלם שטעמתי ביקב, בעיקר הלבנים שנמצאים בסוף התסיסה, הולכים לעשות לו כאב ראש לא קטן, והוא יצטרך להחליט מה לעשות איתם: בלנדים חביבים שהקהל הצעיר יאהב, או יינות זניים עוצמתיים ושונים, שירתקו בעיקר קהל שמבין ביין. בגזרת האדומים גם כן נבצרו מעט השנה, וגם פה שווה לעקוב אחרי היקב הזה.
לסיכום: אלוהים הביא את חומרי הגלם והשטן את הייננים. הפעם השטן הוא לא המלאך המקטרג; הפעם הוא באמת יכול להושיע.
נ.ב: ביקשתי מהעורך שיפנה השנה תקציב לבדיקות יין במעבדות חיצוניות, על מנת שנוכל לעקוב אחרי רמת הסוכר, האלכוהול ואפילו אם יש תוספים כמו מים וכולי בבציר 2020. הבטחתי לו שזה יהיה על חשבון התקציב של התביעות, והוא אישר.
שנה חדשה – כרם ראשון לדוד בר-אילן
ואם דוד בר-אילן, יינן היקבים טוליפ ומאיה, מסתבר שמעכשיו הוא גם בעל כרם וכורם מן המניין. וכך הוא כתב: "וואוו איזה יום. השבוע נטענו כרם חדש צעיר בקיבוץ רמת השופט (רמת השופטת, שם זמני לזכרה של RBG – השופטת העליונה מארה"ב רות ביידר גינסבורג, שהלכה השבוע לעולמה). התרגשות אמיתית, הגשמת חלום, נטיעה חלוצית משהו עם מתנדבים מקסימים מהנעורים בקיבוץ ומהמכינה שבקיבוץ, באזור כרמים חדש, לא ממומש.
חלמתי על זה המון, והנה זה קרה. נטענו 11 דונם של סירה, פטיט סירה, סמיון וסוביניון בלאן. בשנה הבאה מקווה לנטוע קריניאן (בהנחה שיהיה חומר ריבוי נקי) וזן לבן נוסף. תודה לכל מי שבא ומי שעוד יבוא, ולכל מי שעזר להגשים עוד חלום. שנה טובה, חתימה טובה והגשמת חלומות לכולנו".
3: תחרות דקנטר – כבוד ליינות הישראלים. אבל…
דקנטר Decanter הוא כתב עת ליין ואלכוהול, המתפרסם בלמעלה מ- 90 ארצות מדי חודש. המגזין כולל ידיעות על הנעשה בתעשייה, מדריכי בצירים והמלצות על יינות. דקנטר מארגן את תחרות "פרסי עולם היין של דקנטר" המוענקים מדי שנה, בה נשפטת איכות היינות אותם המגזין מסקר, בלי כל קשר למחירם.
הזוכה הישראלי הגדול של התחרות השנה הוא עמיחי לוריא מיקב שילה, שקטף מדליות זהב וציונים מרשימים. יחד איתו זכו בגדול גם יקב פסגות – הציון הגבוה ביותר ליין ישראלי, גבעות, רמת הגולן וטוליפ. אכן שאפו ליקבים שזכו והביאו כבוד לישראל וליהודה ושומרון (או השטחים הכבושים, תלוי את מי שואלים) בעיקר – אכן טרואר משובח.
אני מפרגן ליקבים, וחושב שכל התעשייה צריכה להוקיר את הזכיות. אבל לי יש השגה אחת קטנטונת, ויסלחו לי מראש כל אלה שיתקשרו אלי ביום שישי אחרי העלאת הכתבה ויצעקו עלי ויקראו לי עוכר ישראל: כבר שנים שאנחנו מחפשים זהות. שנים שיקבים מנסים למצוא את הזן האולטימטיבי, את היין שמתאים למזג האוויר הישראלי, לחמסינים, ליין הים תיכוני – כפי שכל היקבים רוצים שנקרא ליינות שלהם, ואז אנחנו מקבלים רשימה של יינות שזכו במדליות וציונים טובים. כולם ללא יוצא מן הכלל יינות בומבסטיים, עתירי אלכוהול. אין ולו יין אחד שאפשר להצביע עליו ולהגיד 'וואלה, למישהו היה אומץ לשלוח משהו שונה, משהו שיזרע את הזן שהוא רק שלנו'. כולם אוהבים מדליות כפי שכולם אוהבים סוכר,
רק לציין לפרוטוקול שהשוק האמריקאי שקונה את היינות האלה, משתנה במהירות, וצריך לשים לב למגמה שהם דורשים פחות ופחות אלכוהול ביין שלהם. בשנת 2019 צריכת היינות שיש בהם 11% אלכוהול עלתה בעשרות אחוזים, ומשווקים רבים בארצות הברית באים בדרישות ליקבים לשים לב ביינות שלהם לשינוי המגמה. כפי שכולנו יודעים, גם אנחנו נחקה את השוק האמריקאי בעוד כמה שנים.
בציר בסגר – יקב הר אודם
אנשי יקב הר אודם כתבו בדף הפייסבוק שלהם: "מעניין ת'ענבים שלנו הסגר. מפלצת הבציר, כפי שאדם מכנה אותה באהבה וביראה, לא נחה לרגע. השנה גם היבולים יפים מאוד, וגם עומס החום שהיה הסתער על הכרמים במלוא עוצמתו. אז אנחנו משכימים, מברכים על כל רגע, בוצרים ידנית, מחייכים, ויודעים שזה בציר מיוחד במינו".
4: בנובמבר TERRAVINO 2020
TERRAVINO (טרהוינו) – אירוע היין הבינלאומי החשוב ביותר בישראל של איש הענבים, יתקיים השנה בתאריכים 22 עד 26 בנובמבר 2020. מן הסתם שופטים בינלאומיים יתקשו להגיע, אם בכלל, ולכו תדעו באיזה מספר סגר/עוצר נהיה בערב אירוע הסיכום – שאולי לעבור למתכונת וירטואלית שתאפשר להרבה יותר אנשים לצפות בו, וכך להכיר ולעודד את תעשיית היין בישראל.
ובהקשר לכתבה על דקנטר למעלה, פה אכן מדובר בבמה שנותנת אפשרות לייננים וליקבים לבוא לידי ביטוי עם יינות מקומיים, להיראות ולחשוף יינות חדשים, ובעיקר לפרגן ולהרגיש שייך לתעשייה מקומית יפה ותוססת. כתחרות יין בינלאומית, טרהוינו עומדת בסטנדרטים קפדניים ביותר המקובלים בענף, ומנוהלת על פי התקנון של ארגון היין הבינלאומי OIV. עם זאת לא ראינו בשנים האחרונות יקב גדול כמו רמת הגולן בתחרות, ומעניין למה. מדובר בתחרות חשובה ששמה מראה אמיתית לתעשייה, שבמהלך השנים גרמה לשינוי תפישה ותודעה בקרב יקבים וגם בקרב צרכנים, היא משפיעה על השוק המקומי ובעיקר ובסופו של דבר נותנת עידוד והכרה. דווקא עכשיו, בתקופה קשה בה אף אחד לא יודע מה יוליד יום, חשוב לשמור על הקיים ולהראות לציבור שהתעשייה חזקה ומסוגלת להתנהל נכון גם במשברים.
פסגת צנרת ליד המכלים
5: ביקורות יין – חדשים שהגיעו במהלך החודש האחרון ונמצאים על המדפים
יקב בזלת הגולן – יינן יואב לוי
בזלת הגולן רוזה 2019 – קברנה סוביניון, איזבלה, ו- 55% שרדונה. ואני לתומי חשבתי שתם עידן יינות הרוזה המאולתרים. פרחוני, מתקתק, קצת תותי פרוטי. מחירו 140 ₪.VFM (תמורה לכסף – תל"כ) WTF.
בזלת הגולן רזרב שרדונה 2019 – שרדונה בשל, חמאתי, שמנמן, אבל החמיצות יושבת טוב ומאזנת את המתיקות. מחירו 150 ₪. VFM? כנ"ל.
יקב צובה – יינן פול דאב
צובה שרדונה 2018 – 8 חודשי חבית. יין חמאתי מאוד, אף הדרי עם דבש בקצוות. פה עמוס, חסרה הרעננות והחומציות. מחירו 90 ₪. VFM סביב ה- 60.
צובה סירה 2015 – סירה שטופלה במסירות ובמצוינות. יין מפולפל, קריר, טעמים נפלאים. שאפו. מחירו 110 ₪.VFM – היה שווה להשתדל 90 ₪.
יקב בת שלמה – יינן ארי ארל
קברנה סוביניון 2016 (וינטרס) – יין עשיר בטעמים וריחות. עץ שמשתלט ואלכוהול שממאן להתנדף. מחירו 235 ₪. VFM לא.
יקב הר אודם – יינן אדם אלפסי
הר אודם וולקני שיראז 2016 – יין מקסים. ריחות נקיים של פרי טוב. הפה חמאתי, חומציות נפלאה. שיראז במיטבו. מחירו 69 ₪. VFM לחלוטין. שאפו.
יקב יזרעאל – יינן יהודה נהרי
יקב יזרעאל סירה 2015 – ריחות עץ שקצת משתלטים, הפה דחוס ומעט מאובק. מחירו 115 ₪. VFM לא.
יקב קלו דה גת – יינן אייל רותם
קלו דה גת עמק איילון 2014 – בלנד בורדולזי של קברנה סוביניון, מרלו ופטי וורדו. היין התיישן במשך 18 חודשים בחביות, ופה עיקר הבעיה. ריח וטעמי הנגריה השתלטו, ולא מתמזגים עם הפרי, החמיצות והגוף שמציע היין. מחירו 205₪. VFMלחלוטין לא.
קלו דה גת הראל סירה 2015 – יין מוחצן עם ריחות וטעמים עזים, לא ממש נקיים. הבומבסטיות גם כאן לא ברורה ומאוד מעיקה. מחירו 149 ₪. VFM לא.
קלו דה גת שרדונה-ויונייה 2017 – בלנד שונה ולא מובן , ובכל זאת יין מעניין. הויונייה מעניק ריחות עזים של פרחים ואפרסק לבן. מדי פעם צץ לו האניס. השרדונה מעניק חמאתיות ומעט מינרליות. מחירו 205 ₪. VFMלחלוטין לא. לא יותר מ- 100, וגם פה אני נדיב.
6: קורונה? תערוכת היין ב- BULK תתקיים באמסטרדם בנובמבר
רני רוגל מדווח: לפני ארבע שנים הייתי בתערוכת יין מיוחדת באמסטרדם – WBWE, יחד עם ידידי כתב ומבקר היין יאיר קורן. תערוכה מיוחדת, כי היא עוסקת אך ורק ביין המשונע ונמכר ברחבי העולם ב- BULK – צובר, במכליות, מכלים ממגוון חומרים ושאר צורות אריזה ושינוע בנפחים גדולים; רק לא בבקבוקים. כתבתי על זה אז ומוזמנים לקרוא כאן.
לא מדובר בתופעה שולית; ב- 2015 כתבתי שיין ב- BULK היווה 38.6% מכלל יצוא העולמי באותה שנה, וב- 2019 הגיע ל- 40%, ולהיקף כספי של יותר מ- 3.5 מיליארד דולר. חלק מהיין הזה נמכר לצרכנים סופיים בקנקנים חסרי שם כיין הבית במסעדות, אבל לא נהיה תמימים: הרבה מהיין נמכר בבקבוקים עם תוויות מעוצבות ועליהן שם יקב זה או אחר שלא קיים בעצם, וברמות מחיר שונות, כי חלק היינות הם ברמה גבוהה.
זו תהיה הפעם ה- 12 שהתערוכה תתקיים במרכז התערוכות באמסטרדם, השנה בתאריכים 23-4 בנובמבר 2020. לא עניין של מה בכך בשנה שהרבה תערוכות בוטלו/נדחו. ההולנדים והאיטלקים שעומדים מאחורי התערוכה לא חוששים כנראה מקורונה, ומעניין כמה מבקרים יגיעו. מכיוון שמדובר באנשי עסקים שמגיעים כדי למכור ולקנות ולא סתם להסתובב בין דוכנים, השנה כנראה זח חשוב במיוחד.
בכל מקרה, המארגנים טוענים שב- 2020 צריכת היין העולמית לא ירדה ונשארה יציבה, ובאזורים מסוימים בעולם אף עלתה. הם אומרים כי צריכת היין הביתית זקוקה לשיטות אריזה חדשות המותאמות לאורח החיים המודרני, ומכאן ההזדמנויות לצמיחה של Bag-in-Box הן עצומות.
"מותגים פרטיים של יין שמסוגלים לחדש במונחי יצירתיות ועיצוב, יזכו ביתרון תחרותי גדול", אומרים מארגני WBWE. "קניינים מרחבי העולם, מהגדולים ביותר עד קמעונאי בוטיק, צריכים עתה לגלות יינות חדשים התפורים לצרכיהם, ומבקבקים דורשים יינות ושיטות אריזה שמספקים חלופות לבקבוקים, כמו פחיות ו- Bag-in-Box". דבר אחד בטוח, יאיר קורן ואני לא נהיה בתערוכה באמסטרדם השנה.
ברכות שנה טובה שצדו לנו את העין
יקב תל אפק – בזכות הפשטות
הצלם דוד סילברמן – המסכה שמסמלת את השנה
תגובה אחת
אין, אין, על היינות של השטחים הכבושים ! שילה, פסגות, גבעות, הם הם הדוגמאות ! שאפו לבאות ולזכיות !