השבוע בענף היין 257: יאסו יוון, מה יהיה ישראל, וטרה וינו השנה לא תחרות אלא מבחן

1: קפיצה קטנה ליוון ותובנות נלוות

סיור בחנויות יין באתונה השבוע, קצת העלה לי את מצב הרוח. ביקרתי בשלוש חנויות יין במרכז העיר, והמוכרים שם דיווחו על עלייה משמעותית בכמויות היין שאנשים קונים. היפה הוא שהיוונים קונים רק יין מקומי. המדפים עליהם מונחים יינות מאיטליה, ספרד וקליפורניה עמוסים לעייפה, והתוצרת המקומית נחטפת כמו לחמניות טריות. ביוון אסור לעשות משלוחי אלכוהול על ידי שליחים בגלל חוק האלכוהול, ולכן היוונים קונים ישירות מהחנויות. המחירים של היינות המקומיים ירדו ב- 15% בעקבות הקורונה לאחר שאיגוד הייננים והיקבים החליטו על הורדת מחירים אצל כל היקבים, ואין יקב אחד שלא עמד בהתחייבות שלו.

הנתונים שקיבלתי ממכון היצוא היווני מראים על ירידה של 18% ביצוא יין יווני לאירופה, ו- 30% לארצות הברית מחודש ינואר עד אוגוסט השנה. המסעדות ביוון פתוחות חלקית ומאוכלסות על פי גודלן. כך גם הברים. בבתי המלון הגדולים, האינטרקונטיננטל למשל מגיש רק ארוחת בוקר. הבר הגדול שלו סגור, ויש רק אפשרות להזמין יין ואלכוהול בשירות חדרים.

על פי נתונים של מכון היצוא הישראלי אותם קיבלתי, עד חודש יולי 2020 חלה ירידה של 6.5% ביצוא יין ישראלי בהשוואה לנתונים באותה תקופה ב-2019. מנתונים שעדיין לא פורסמו ועל פי ניתוח שוק המזון, הירידה ביצוא עד סוף השנה תגיע ליותר מ- 25%, מכה די קשה לענף היין הישראלי. עיקר הירידה בשוק האירופאי, ואם ניקח למשל את פולין שרכשה יינות ישראלים בשנת 2019 ב- 1.3 מיליון דולר –  בסביבות 4.5 מיליון שקלים, הנתון המדאיג של שנת 2020 מצביע על 734,000 דולר עד חודש אוגוסט, כשאנחנו יודעים כבר שהמכירות היו מינוריות במהלך החודשים האחרונים. גם השוק האמריקאי ספג מכה קשה, והיינות הכשרים שמיובאים מכל העולם ומתומחרים הרבה יותר זול מהיינות הישראלים, נמכרו הרבה יותר לקהילות היהודיות.

הפרסום והשיווק של יינות ישראלים בארצות הברית במסגרת המהלך של מכון היצוא, מועצת גפן יין והיקבים המשתתפים הופסק לחלוטין, וכולם מחכים לימים טובים יותר. קשה יהיה לראות את ההתאוששות מגיעה בקרוב, והשוק האמריקאי רק בתחילת המשבר שישפיע גם על שוק היין הישראלי. אמריקאים שאינם יהודים לא קונים יין ישראלי שמעניין אותם כקליפת השום. הציבור הדתי-חרדי, שהוא כוח הקנייה הגדול שם, יקנה מה שחברת רויאל תמכור לו. כרגע ההעדפה היא יינות כשרים לאו דווקא ישראלים.

בסופו של דבר, מהמשבר הזה ירוויחו שוב רק חברות השיווק הגדולות, שיש להן יכולת לשלם "עכשיו". הן יזהו יקבים במשבר וכאלה שחייבים לפנות מקום ליינות חדשים, וירכשו את היינות במחירי רצפה. הבעיה היא שהלקוח הסופי לא ייהנה מהמחיר הנמוך, וככה היין הישראלי נדפק שוב ושוב. מצד אחד הוא גם ככה יקר, ומצד שני אין לאף חברת שיווק רצון להוריד מחירים אפילו כשאפשר. האלטרנטיבה? יינות  כשרים זולים מבורגון, בורדו, ריוחה, קליפורניה.

2: מה נשתנה טרה וינו השנה

אירוע טרה וינו 2020 (TERRAVINO 2020,  22-26.11) מקבל השנה מעמד שונה. זו לא הולכת להיות עוד תחרות, לא רק חלוקת מדליות וחשיפת יינות חדשים. האירוע השנה מתקיים בתקופה של חוסר וודאות של כל היקבים הישראלים, מסחריים וקטנים כאחד. העתיד משתנה לנגד עינינו, כל יקב ממציא את עצמו מחדש, וההישרדות היא יום יומית.

לקח ליקבים כמעט עשור כדי להבין את גודל האסון של וירוס ליפרול 3. הווירוס פשט ב- 90% מהכרמים ואיים לחסל את התעשייה. היקבים  לא עשו כמעט דבר, ורק בשנתיים האחרונות התעשתו והחליטו לעשות מעשה שמציל לאט לאט את כרמי היין. וירוס הקורונה דומה לזה של ליפרול 3, מאותה סיבה בדיוק שיקבים מתעלמים מההשפעה ארוכת הטווח שלו, בעיקר בנושא מכירות יין כפי שהתרגלנו בעבר – מסעדות, בתי מלון, חנויות יין, מרכזי מבקרים, יצוא ועוד. היקבים הקטנים מסוגלים לקבל במהירות החלטות וליישם אותן באופן פרגמטי ומהיר. הגדולים, כמו לאוניות ענקיות נדרש להם הרבה זמן לשנות מסלול. כל החלטה דורשת אישורים, בדיקות, ישיבות, לצאת מקיבעון, לפעמים אפילו העדפה לטמון את הראש בקרקע ולא להבין את גודל המשבר שקיים, ובטח את גודל המשבר שעלול לצוץ ברגע אחד.

העורך ואני לא כלכלנים ולא אנשי שיווק, ולא מתפקידנו להציע עצות. תפקידנו בשעה קשה זו שהענף נמצא בה, הוא להתריע ולנסות לגרום לבעלי התפקידים הבכירים בענף לעשות מעשה. כל מעשה, כל אחד על פי השקפותיו – רק לעשות מעשה, לא יותר.

חיים גן איש הענבים מקיים השנה את טרה וינו חרף המשבר. עכשיו יותר מתמיד טרה וינו לא תהיה עוד תחרות; הפעם צריך לראות בתחרות זו הבעת סולידריות של היקבים  – עכשיו יותר מתמיד חייבים להיות שם, לתמוך, לעודד, להקשיב, לתת עצה, לחלוק מידע, ובעיקר להפגין את העוצמה של הענף הזה. התחרות והזכיות חשובות, והן אלה שבבסיס טרה וינו, אבל השנה חשוב שגם מי שלא משתתף באופן קבוע יעשה זאת. 2020 זו שנה של מאבק, שינוי, שנה מפחידה, זו שנה שהענף חייב להבין זאת – עוד מספר חודשים לא גדול נגיע לסיום השנה והמראה מול הפנים תראה מכה קשה.

כתבתי כבר מספר פעמים שזו שעתם של היקבים הגדולים. מנכ"ל יקב טפרברג, מנכ"ל יקב רמת הגולן, מנכ"ל יקב כרמל, מנכ"ל יקב ברקן סגל, מנכ"לי יקבי בנימינה, מוני, רקנאטי, דלתון – אתם העוגן, מובילי הדרך. אתם חייבים לשתף פעולה; זו עשויה להיות שעתכם הגדולה.

קבוצה נוספת חשובה שנמצאת תחת הרדאר אבל קיימת, והיא מהחשובות שתורמות לשיתופי הפעולה בתוך התעשייה, זו קבוצת הייננים והכורמים של היקבים, IPEVO – הארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין. עמותה שמאגדת בתוכה את אנשי המקצוע של תעשיית היין. על פי הצהרתם, מטרתם היא "לקדם את שיתוף הפעולה הטכני והמקצועי, ונושאים כללים בתעשיית היין הישראלית", ובנוסף לעודד, לטפח, לקדם מצוינות בגידול ענבי יין וייצור יין בישראל, לשמש בסיס למיזמים של שיתוף פעולה טכני בין חברי הארגון. לשמש במה להצגות ודיונים בנושאים רלוונטיים, מחקר ופיתוחים טכניים וטכנולוגיים לקידום תעשיית היין הישראלית, ולקדם את מותג היין הישראלי בישראל ובעולם.

הארגון מאגד ייננים ואגרונומים  מיקבים בישראל, ומקיים מפגשים סדירים לאורך כל השנה, לצד עבודה על פרויקטים ומיזמים שונים בתחום הגפן והיין. ויקטור שונפלד (יקבי רמת הגולן) הוא היו"ר של הקבוצה. זה הזמן של חבריה הרשומים (כ- 50 אנשי מקצוע מהשורה הראשונה), לדאוג שהיקבים שלהם משתתפים ומפגינים סולידריות. מנכ"ל מועצת גפן יין, מנכ"ל מכון היצוא, שני גופים בעלי תקציבים, גם כן חייבים לומר את דברם בקול קורא, ולצטט שוב ושוב את המשפט של טרה וינו 2020: סולידריות של יקבים – כולם מגיעים.

3: הדובדבן של טרה וינו – יקיר התעשייה

אי אפשר שלא להזכיר את כרמי לבנשטיין ז"ל, זוכת הפרס לשנת 2018, שבאירוע טראגי מצער קיפחה את חייה בתחילת החודש. לפני כשנתיים, כשנבחרה כרמי ליקירת התעשייה, הייתה זו הפתעה גדולה, כי בדרך כלל נבחרים אנשים שפרשו מהתעשייה, והגיעו לגיל מכובד שראוי להוקירם עכשיו כי הגיל עושה את שלו. אני חושב שדווקא בגלל מה שקרה לכרמי, פרס יקיר ענף הין חייב להגיע לאדם שנמצא בשיא העשייה, שתרומתו לא תדובר בלשון עבר אלא ידברו על מה שהוא עוד יתרום לתעשייה. אסור שמי שייבחר יהיה ברירת מחדל. הפרס חייב להינתן לאיש נמרץ, חזק, שמשפיע וישפיע; אחד כזה שמסוגל להוביל את התעשייה בהחלטות שלו. כזה שכולם מעריכים, כזה שיבין שגודל האחריות מונחת על כתפיו, והוא הוא המבוגר האחראי.

4: תנועת מי-תוג היין

מעת לעת נבקש מיקבים לספר על המיתוג שלהם, על הרציונל שמאחוריו ועל הקווים המנחים לעיצוב. יקבים שמעוניינים להשתתף מוזמנים לפנות אל רני רוגל [email protected]

יקב תבור – eco

מיכל אקרמן, מנהלת יקב תבור, צילמה וכתבה: "במבט חטוף אחד על התווית של אקו (eco), עשוי לחשוב הצרכן שהוא מביט בכרך של ספר בוטניקה. אייקונים אינפוגרפיים שונים מעולם החי והצומח מעטרים את החזית, ומילים מורכבות בלועזית מתחתם. תווית שונה מאוד מהדפוס הקיים שצרכן היין התרגל לראות. תווית כזו גורמת לך להשתהות רגע, לחשוב, למה התכוון המשורר? מה הם עשו פה בעצם?

לא בכדי שברנו מעט את המוסכמות כשיצאנו עם היין הזה לשוק. היה לנו משהו אישי לספר. משהו שקרוב לליבנו, שעמלנו עליו כמעט עשור. בכדי להבין בצורה המיטבית את התווית של אקו וליהנות מהיין, צריך להכיר את הסיפור שעומד מאחורה. וזה כבר סיפור על מהפכה…

את המהפכה האקולוגית של יקב תבור התחלנו כבר לפני שמונה שנים. ביצענו בכרמים פעולות רבות שכל מטרתן הייתה להפוך את הכרם למקום ידידותי לסביבה בה הוא נמצא. בשל כך, הפעולה הראשונה שנקטנו הייתה הפסקה מיידית של ריסוסי העשבייה, מתוך כוונה להפסיק לזהם את הקרקע ולהתחיל להעשיר אותה בחומר אורגני ובמגוון צמחי רחב, שגם יתרום לעלייה במגוון הביולוגי בתוך הכרם וגם למניעת סחף קרקע.

השלב הבא היה להשיב את בעלי החיים, מקטנים ועד גדולים, מזוחלים ועד מעופפים. הרעיון היה שככל שנמהר להשיב מעגל מגוון של חיים לכרמים, כך נדע שהגפנים גדלות בתוך מקום שנכון וטבעי להן לגדול, ונקבל בתמורה גפן שיודעת לעמוד אל מול שינויי אקלים, אירועי קיצון סביבתיים, והתפרצות של מחלה או ווירוס. למרות שהתהליך עוד ארוך, את הביטוי בכרמים ראינו באופן מידי. בחורפים, אפילו הקשים יותר, כבר לא הייתה סחיפה, באביב ניכרה פריחה בכל הצבעים, וזמזום חרקים מועילים נשמע למרחקים. בקיץ, לאחר כיסוח העשבייה, הקרקע התעשרה בחנקן ובחומר אורגני, ובכל עונות המעבר, כשחלו שינויים קיצוניים באקלים – הגפנים עמדו בהם בגבורה.

המשימה האחרונה הייתה לתת לתהליך הזה ביטוי יינני. הוחלט להכין שני בלנדים לסדרה זו – אדום ולבן. החיפוש אחר השם לקח כמעט שנה וחצי, כאשר כל מילה עברית אשר מגלמת בתוכה משהו מן הטבע – נלקחה בחשבון. בסוף החלטנו ללכת על המילה שפשוט תספר את הסיפור לבד – אקו.

בניית התווית גם היא עברה לא מעט גלגולים, כי הרי איך מעבירים תהליך אקולוגי, בר קיימא, לכדי איור? לבסוף, הוחלט על שישה אלמנטים שיקבלו במה על גבי התווית, ויתארו את המהפכה כולה בעזרת שישה מושגים בלבד:  צבי ארץ ישראלי – שמייצג עם חזרתו את המאזן האקולוגי בכרם; פרח פורח – שמייצג את הגדלת המגוון הצמחי, רגב אדמה – שמייצג את העשרת הקרקע; תיבת קינון – שמייצגת את הגעתן של התנשמות; ציפור שיר – שמייצגת את חזרתן של הציפורים אל תוך הכרם בזכות מזון רב שנמצא שם עבורן; עלה גפן – אחרון חביב, עלה הגפן שמספר על השינוי האקולוגי שהגפן עברה.

התווית אמנם אינה שגרתית, ושוברת במעט את מוסכמות המסורת, אבל היא מספרת סיפור קצר בשישה אלמנטים שכל צרכן יכול להבין את שיתוף הפעולה עם הטבע, שהיקב חרט על דגלו. וזה הסיפור שלנו! מי שניצח על כל הדבר הגדול הזה, הוא לא אחר מאשר אורן סלע, ולו מגיעה תודה רבה. על המהפכה בכרמים – תודה והערכה מלאה לכל כורמי היקב. לעיצוב התווית אחראי המעצב המוכשר נדב שטריימר מ"סטודיו מיכל סודאי". ולכולנו ביקב, יישר כוח על העבודה, היצירה, המחשבה והדיונים במהלך השנים".

חוזרים בזמן – יקב כרמל מזרחי

רני רוגל מדווח: כשמדברים על מיתוג יין, אי אפשר שלא לחזור אל שנות ה- 50 של המאה הקודמת ואל האחים שמיר, שהיו מראשוני ובכירי המעצבים הגרפיים במדינת ישראל הצעירה ואחד מלקוחותיהם היה יקב כרמל מזרחי – הגדול ביותר בישראל דאז.

המודעה שלהם ליינות אדום עתיק ושטו מונטן (אולי על שם הזמר הצרפתי הפופולרי איב מונטן? – לכו תדעו) פורסמה בעיתון דבר השבוע בשנת 1955. בולט בה השימוש באיורים על גבול הקריקטורה וכותרות כתובות ידנית – בלי שימוש בפונטים מן המוכן.

מודעת האחים שמיר ליקב כרמל מזרחי, "אל תשויץ – שתה מזג שפריץ", מגיעה כבר אל מחוזות הקומיקס, עם שלושה חלקים ממוספרים ליתר ביטחון. המודעה פורסמה בעיתון הארץ בשנת 1954.
כאן תוכלו להיכנס לאתר האחים שמיר, לקרוא עליהם ולראות את מכלול עבודותיהם העשיר והמגוון. תודה ליורם שמיר, בנו של גבריאל שמיר, על הסיוע וההכוונה.

5: על המוקד – הגוורץ הזה

מאות אלפי בקבוקים, ואף יותר מכך, נמכרו מהגרמני הזה. בקבוק כחול שכבש את כל המסיבות בעיר, ובטח את חופי הים. למה? שאלה טובה. פרסום, יחסי ציבור, מחיר שפוי, מתיקות שממכרת כי כולנו אוהבים סוכר. אז בלו נאן, נזירה כחולה, שהאסוציאציה ועוד בשפה הגרמנית מחזיר את חלקנו לסרטים הכחולים של קולנוע מרכז בגיל 16, שעד היום ה-יה יה של הסאונד הנוראי בקולנוע עושה לי ריגושים. וכמובן געגועי לדנוטה, שאומנם הייתה פולניה אבל דיברה גרמנית. הבלונדינית המהממת,  פרי מוחו של יהודה ברקן זכרו לברכה מסרטי המתיחות שלו. אז אין לי מושג למה אנשים אוהבים את היין הזה, אבל מה אני מבין ביין חצי מתוק, כחול וזול.

בלו נאן גוורצטרימנר (גרמניה) – 10% אלכוהול, חצי יבש.

באף המון ורדים, וניל, ליצ'י. מתיקות נעימה, בעיקר אם הוא סופר-קר או עמוס בקוביות קרח. ניסיתי גם עם סודה, תכלס היה לא רע בכלל. מחירו 35 ₪. וכן, יבוא אחים שקד.

בלו בנימינה – גוורצטרימנר חצי יבש, 12% אלכוהול. המקבילה הישראלית ל"פאר" היצירה הגרמני. אז גם יקב בנימינה הלכו על בקבוק כחול עם תווית מעוצבת, והארומות מאוד דומות לאלה של היין הגרמני. הפה יותר חומצי, ליצ'י והדרים מתקתקים. האף מאוד פרחוני. מחירו 45 ₪, אז בגדול למה לשלם 10 שקלים יותר עבור אותו יין. ציונות אתם אומרים, חחח הצחקתם אותי.

יקב גוש עציון האלון הבודד גוורצטרמינר – חצי יבש. גם פה הליצ'י שולט, פירות טרופיים ואשכולית אדומה. מינרלי יותר מהקודמים, גם אותו צריך להגיש קר מאוד. מחירו 69 ₪, מהירות ההתהפכות.

יקב פלטר גוורצטרימנר – חצי יבש. 12% אלכוהול. ריחות של מי ורדים, חומציות טובה, פה טרופי. מחירו 89 ₪. נו בחייאת, 3 במאה – לא יותר.

יקב ג'רוזלם הילז גוורצטרמינר– גוורצ חצי יבש, 12% אלכוהול. הכי פחות מתקתק בחבורה, ומאוד מפתיע לטוב. 3 במאה. נייס.

יקב רמת הגולן ירדן גוורצטרמינרץ – חצי יבש 14.5% אלכוהול. ליצ'י, פסיפלורה מנגו, סלט פירות אמיתי. מינרלי, יין עמוס בטעמים, מורכב מאוד. לפעמים קצת העיק עלי. מחירו 65 ₪. שווה? בכל זאת ירדן, למעריכי המותג.

לסיכום: לחובבי החצי יבשים – מגיע לכם העונש הזה.

6: כותב אורח רן בירון – מה באמת מעניין את חובבי היין?

רן בירון הוא חובב יין ותיק, מבקר ביקבים בארץ ובעולם וכותב על יין

יין מלווה את האנושות אלפי שנים. קרוב לוודאי שאין עוד משקה, או מזון כלשהו, שזכה לכל כך הרבה סיקור. תילי תילים של כתבות, הערכות, חוות דעת, ביקורת, ספרים, סרטי קולנוע, מה לא. אין ספק, יש בנושא היין היסטוריה, אין-ספור סיפורי רקע, חקלאות, אקלים, רומנטיקה, תשוקה, ועוד ועוד. וכל זה מגיע בסופו של דבר אל כוס היין שאנחנו לוגמים, בדרך כלל לא לבד, והדיבור על היין נמשך הלאה והלאה ומעלה שלל נושאים ותגובות מהצבע ועד הסיומת. אז בבואנו לכתוב על יין, חשוב לנו להבין מה מעניין את חובבי היין.

בעבר, כתיבה על יין הייתה, ברוב המקרים, נחלתם של עיתונאים, שהיה להם טור קבוע בעיתון זה או אחר. הם תיארו את היינות וחיוו את דעתם, כמו גם כתבי תיאטרון, קולנוע ומוזיקה, כל אחד בטורו ובתורו. בארצנו היה זה  דייוויד ג׳ורוף, המוכר לבוגרים שבינינו בשמו הספרותי, דניאל רוגוב, אשר ליווה את חובבי היין בארץ במשך שלושה עשורים, ולצער כולנו הלך לעולמו לפני תשע שנים.

לרוגוב, היה טור קבוע בג'רוזלם פוסט ולאחר מכן ב"הארץ", ובשנותיו האחרונות גם פרסם מדריכי יין שנתיים. עוד לפני שרבים מאיתנו ידעו מה בכלל טמון בחובו של יין, רוגוב סיפר לנו על טאנינים מוצקים, עץ נדיב, עשבי תיבול ים תיכוניים, פירות אדומים ושחורים, שוקולד, קופסת סיגרים, מינרלים סלעיים, אגסים מתובלים, חומציות מאזנת, אוכמניות וחמוציות, תבלינים אסיאתיים, אדמתיות ועשבוניות, שזיף סגול, יין נקי ועגול, אלגנטיות מובהקת, רמזים למשהו כמעט מתוק, סימני גיל, גוף, סיומת, ועוד ועוד ועוד. בנוסף לכך, כל תיאור יין הסתיים בהמלצת חלון שתייה ובציון.

בשנים האחרונות, לטוב ולרע, האינטרנט ניצח את העיתונות הכתובה, ופייסבוק הפכה לבמה המרכזית לכתיבה כמעט על כל נושא, וגם על יין כמובן. יתרה מזאת, גם כתבות המועלות באתרים המיועדים לנושאים ספציפיים, וגם בעיתונות הכתובה, מועברות תמיד לפייסבוק כדי לקבל כיסוי רחב ומהיר.

לאורך שנים רבות, קראתי ועיינתי בטוריהם ובספריהם של רבים מכתבי היין, מאריק אסימוב, כתב היין של הניו יורק טיימס ועד רוגוב שלנו. גם אני, ברוב חטאותי כותב על יין כבר שנים רבות, בעיקר באתר היין "סומלייה"  וכאמור, בסופו של יום זה מתנקז לפייסבוק.

אז מה בעצם מעניין את חובבי היין? בעבר, נהגתי להעלות תיאור טכני מפורט, שכלל את מיקום הכרם, שיטת הגידול, הבציר, שלבי הייצור ביקב, החביות, הביקבוק וכו'. תיאור היין כלל פירוט מלא של הניחוחות  והטעמים, המבנה, העפיצות, ועוד. בשנים האחרונות, בעקבות שיחות רבות עם עמיתי ועם גולשים שמעורבים ומגיבים, או סתם מסמנים "לייק", הבנתי שהקוראים מדלגים על כל התיאורים הטכניים ורק רוצים לדעת אם טעים לכותב ואיזה ציון היה מעניק לו, ורצים מהר לאייטם הבא.

הערכות מילוליות ליין תמיד מבורכות. לגבי מתן ציונים ליין, הדעות חלוקות. המתנגדים טוענים כי יין הוא יצירת אמנות, וכפי שאי אפשר לתת ציון לציור של פיקאסו או ואן גוך, ואי אפשר להשוות ביניהם על פי קנה מידה מספרי, אי אפשר לקבוע ציון ליין. עם זאת, כאשר יש בעולם כל כך הרבה תחרויות יין וטעימות השוואתיות בפורומים שונים, כנראה שאין מנוס משימוש בניקוד השוואתי כלשהו, גם אם אינו מהווה אינדיקציה מושלמת על איכות היצירה, במיוחד כאשר הטעם האישי בוודאי איננו אחיד.

ואם כבר ציונים, לטעמי, מן הראוי להשאיר את מתן הציונים המספריים למובילי דעה בינלאומיים מוערכים, גם אם הם מואשמים מדי פעם בהעלאת או הפלת יצרן זה או אחר. עליהם נמנים, לדוגמה, רוברט פרקר, ג'נסיס רובינסון, ג'יימס סאקלינג ואחרים ברמתם, ובארצנו חיים גן שמקיים את תחרות היין טרה וינו המבוססת על קריטריונים מוסכמים של איגוד היין הבינלאומי OIV.

לפני מספר ימים, העליתי את השאלה "מה מעניין את חובבי היין" לדיון בפייסבוק, וקיבלתי שלל תגובות, מ"כל המעמיק הרי זה משובח" ועד "או שזה טעים או שלא". הייתה גם נשמה טובה שהלעיזה על רוגוב ז"ל, והיה מי שלעג לחלון השתייה וקרא לו מרפסת. היו גם חילופי דברים בין גולשים ברוח טובה ובהומור. נוצר שירשור תגובות, ובכך הרשת בהחלט הצדיקה את השימוש בה. אבל, בסופו של דבר השאלה נשארה פתוחה: מה באמת מעניין את חובבי היין?

כדאי לקרוא גם את זה

יקב אדם – יקב של בני אדם

יקב אדם מייצר כ-3,000 בקבוקים בשנה מענבים הנבצרים בכרם משפחתי ששטחו 5 דונם ברמת צבאים מעל עמק יזרעאל. מגדלים שם שבעה זנים ים תיכוניים אופייניים: סירה, קריניאן, מלבק, גרנאש, ויונייה, רוסאן וקברנה פרנק. יונתן לבני השתתף בטעימת היינות ומדווח כאן

מועדון יולו בסבב נוסף של יינות שאטונף דו פאפ

יגאל ברנע מדווח על טעימה של יינות שאטונף דו פאפ שחלקם מיקב קלו דה פאפ שהוקם בסוף המאה ה-19. שמו ניתן לו בשל קרבתה הגיאוגרפית של אחת מחלקות הכרמים לארמון האפיפיורים בעיר אביניון. מייסד היקב היה מהדמויות שהובילו בהמשך להגדרת שאטונף דו פאפ כאפלסיון יין. קראו כאן