השבוע בענף היין 260: היקב השווה 100 מיליונים, דרום – סדרה חדשה ליקב יתיר

1: היקב השווה 100 מיליון בלי למצמץ

לפני מספר ימים פורסמה מודעה באחד מדפי הפייסבוק של היין, בו הציעו יקב למכירה. שיחה קצרה עם מפרסמת המודעה, והתקבלו הפרטים הבאים: מדובר ביקב היושב על שטח של 4 דונם, יקב ממותג ומוכר, עם ציוד חדיש ומלאי גדול, את שם היקב סירבו למסור, רק ביקשו לדעת אם הסכום של 100 מיליון שקלים בא בחשבון (אני יודע שהתחתנתי טוב, אבל לא עד כדי כך),

מסתבר כי המודעה גרמה לאנשים לזרוק לאוויר כל מיני שמות של יקבים, והמהומה הייתה רבה. אחת הבעיות בשמועות זה, שהן יכולות להזיק ולפגוע ביקבים שאולי נמצאים בקטגוריה זו אבל לא באמת רוצים למכור את עצמם, לפחות ברגע זה.

משבר הקורונה אומנם פגע קשות בכמה יקבים, ובעיקר בכאלה שעבדו עם מסעדות ובתי מלון שנפגעו בצורה אנושה, ולא צריך להיות חכם גדול כדי להבין במי מדובר. יש יקבים שאנחנו יודעים שהם נמצאים על המדף כבר תקופה ארוכה, או יקב שמעוניין למכור רק אדמות נדל"ן ולא את היקב, ובכלל איזה יקב ישראלי שווה 100 מיליון שקלים??

סטיב אוסטין מתהפך בקברו, אז בניסיון לברר מי היקב שמוצע למכירה, הגענו למי שפרסם את המודעה, ומדובר במשרד תיווך  בשם "יועצי נדל"ן מטה יהודה והעמקים" בבעלות אירוס כהן (שלפי דף הפייסבוק פתחה את השנה כעובדת באנגלו סקסון) ואסי דוד. כל מאמצינו להשיג את שם היקב לא צלחו. כל שם שתזרקו לאוויר יכול להתאים, והאמת, גם אם היקב לא מוצע למכירה במחיר הזה אני בטוח שלקונה טוב עם כסף בבנק הם ימכרו – ולאלתר. אני לא יודע איזה יקב זה, אבל אני חייב לשאול: האם זה רציני שיקב שחושב שהוא שווה סכום כזה יאשר לפרסם בדף פייסבוק של חובבי יין, ולגרום לחרושת של שמועות. האם זו דרך ראויה ורצינית? מי שרוצה למכור יקב פעיל שטוען שיש לו מוניטין, לא עושה כזה דבר. זו בדיחה. אני מניח שחברת הנד"לן מכירה את היקב ואכן מנסה לשמור על שמו הטוב לפני המשא ומתן, אם יהיה, ולכן גם לא גילתה את שמו. הבעיה שזה פוגע ביקבים אחרים שאנשים חושבים שאלה הם, גם יקבים מהצפון וגם יקבים מהרי יהודה. במשאל קצר שערכתי בין אחדים מרשימת היקבים שיכולים לדרוש 100 מיליון שקלים, כולם הכחישו. מה שכן, בטוח שהמשך יבוא.

2: ב-123 – יינות יבוא בראש סדר העדיפויות

הודעה לכאורה משמחת לענף היין הגיעה למערכת מחנות יין בשם 123 באזור התעשייה חולון, המתהדרת באתר שלה ב"מערכות יחסים ארוכות עם גופים כמו מלונות הילטון, קופי בר, בראסרי, בייקרי, סוסו & סאנס, מועדון הפורום באר שבע, רשתות לנדוור, יין בעיר, ג’פניקה". הידיעה חשפה כמה פרטים מאוד מעניינים שהחנות מתגאה בהם, כמו זינוק של 36% במכירות המשקאות בתקופת הקורונה (בהשוואה לאותה תקופה אשתקד), ושצריכת האלכוהול שוברת שיא של כל הזמנים ובעקבות כך רשת יין בעיר (תחליטו, יין בעיר או 123?) משיקה שירות משלוחי אקספרס ומגלגלת את כוח הקנייה שלה לצרכנים. לפי הדיווח, בסגר הראשון נרשמה עלייה חדה במספר המשלוחים. בסגר השני כמות המשלוחים ירדה, אולם ממוצע כמות הבקבוקים למשלוח עלה משמעותית, מממוצע 5 בקבוקים למשלוח בסגר הראשון, ל- 9 בקבוקים למשלוח בסגר השני. לפי 123, מחיר ממוצע להזמנה עלה מ- 280 שקלים בסגר הראשון ל- 450 להזמנה בסגר השני. ואז מגלים בעצם שהיין הישראלי לא ממש מככב, ועיקר המכירות הן של יינות יבוא. לשאלה מה מזמינים, התשובה המצערת הייתה בעיקר יינות פרמיום, כשמובילים את הקטגוריה סוביניון בלאן של קלאודי ביי, שאבלי של אלבר בישו, ופלטר טריו. באלכוהול מובילים וודקה טיטוס (בעבודת יד), וגם הערק הפשוט נזנח לטובת אוזו בארביאני האיכותי. ממוצע גיל הצרכנים ירד, והסקרנות ליינות איכות מיקבים בינלאומיים ניכרת.

נכון, כל חנות יין או רשתונת זו או אחרת יכולה לזרוק מספרים ונתונים לאוויר, אבל במדינה בה לא ניתן לקבל נתוני בציר ולגבי מכירות צריך להתבסס על נתוני סטורנקסט שלא מכסה את כל נקודות המכירה, זה בסדר והכול הולך.

3: תנועת מי-תוג היין

מעת לעת נבקש מיקבים לספר על המיתוג שלהם, על הרציונל שמאחוריו ועל הקווים המנחים לעיצוב. יקבים שמעוניינים להשתתף מוזמנים לפנות אל רני רוגל [email protected]

מיתוג פילוקליה – יקב הבוטיק מבית לחם

רני רוגל מדווח: את שמו של יקב פילוקליה (Philokalia),  ביוונית: "אהוב את היפה, את הטוב" פגשתי לראשונה בכתבה של רונית ורד, שפורסמה במוסף הארץ בפברואר השנה תחת הכותרת 'ביקב עם הנוף הגרוע בעולם רוצים לייצר את היין המושלם'. כשהצלם דוד סילברמן חזר מביקור ביקב בבית לחם ושלח לי תמונות, הבנתי שאני צריך ליצור קשר עם היקב ולדעת יותר. ויקי סאהריאן, אשר על השיווק ביקב, סייעה לי וגם שוחחתי עם סארי חורי, בעלים ויינן, על היקב והמיתוג שלו.

פילוקליה (Philokalia) הוא יקב קטן בבית לחם, עתה בשנה השישית שלו, שמייצר כ- 5,000 בקבוקי יין ואלכוהול בשנה. המיקוד הוא אך ורק בזנים מקומיים של פלשתינה, מדגיש סארי חורי, ארכיטקט בהכשרתו ומקצועו, מה שמסביר את היותו גם איש המיתוג וקונספט העיצוב של היקב. מאיזה זנים עשויים יינות פילוקליה? את זה סארי לא מוכן לספר. "זה מחקר שלנו והיתרון התחרותי שלנו. אף אחד לא עושה יינות כאלה כיום, אולי בעתיד".

השם פילוקליה משקף את כוונתו של חורי מאחורי חקר זה של ה"בלתי ידוע", והוא יוצר יינות שלא מסתתרים מאחורי מסכה ומקוריים, ללא מניפולציה כימית. זאת תוך התייחסות למגילה רוחנית עתיקה בעלת אותו שם. הגישה שלו היא לנסות ליצור את הקשר בין יין מקומי, מטבח מקומי ואקלים מקומי. מבחינתו זו גישה ניסויית, מאחר שיש מעט מאוד של ניסיון בייצור יין מזנים אלה. ודרך אגב, הוא טעם יינות של יקבים ישראליים מזנים קדומים – של רקנאטי, שיבי דרורי מגבעות, וכמובן כרמיזן.

למה הוא לא עושה יינות מענבי קברנה סוביניון ומרלו, לדוגמה? "לא מעניין אותי לעשות עוד קברנה סוביניון. אין לנו גישה למים, ולזנים כמו קברנה סוביניון, שרדונה ומרלו צריך השקיה. כארכיטקט אני יצירתי, ואני חוקר גם קשר בין יין מקומי לאוכל מקומי – יין מקומי שקשור לקונטקסט ואותנטי", הוא אומר. הגישה הניסויית שלו חלה גם על היינות עצמם. "אנחנו מסוגלים להמשיך או להפסיק יין, ואותם יינות עוברים שינויים ועידונים מבציר לבציר. לפעמים אני עושה בלנד של שישה זנים ולפעמים שני זנים. אנחנו עובדים לפי הטעם ואיכות הענבים".

הוא מייצר גם שלושה סוגי ערק, "כמו ששותים יינות פשוטים או מורכבים". כך ערק אחד הוא דיז'סטיף טהור עם 61% אלכוהול, ואחד עם טבק מאיספהן – המיוצר בטכניקת זיקוק דודי כפול כמו קוניאק, לא מיושן בחבית, והטבק מוסיף טעמים וארומות.

לגבי המיתוג והתוויות: הארכיטקט-יינן-מייסד של היקב משקף בפעילותו גישה של 'עשה זאת בעצמך' עם תהליך של 'מן הכרם עד הבקבוק', ומתמקד בחשיבות עבודה ידנית ולתת ליין עצמו לדבר. הוא עיצב וייצר את כדי החמר שלו עבור התססת היינות, וכן גיבש את הקונספט לתוויות, כשהגישה שלו  לתהליך מתחילה עם הקונספט של היין, והסיפור מאחורי התהליך במקרה שלו בונה את השם והסיפור.

בעקבות זה בא שיתוף פעולה עם האמן הפלשתינאי שמתגורר בצרפת – נאסר סומי – לעיצוב המתאים ליין, כששמות היינות הם למשל Stubborn Saints (קדושים עקשנים), Grapes of Wrath (כן, ענבי זעם), או Anima Syrianna– לא השמות הפשוטים ביותר, וכמובן שנוצר עוד סיפור. אך כפי שסארי אומר: "גם החיים עצמם לא כל כך פשוטים, אבל עדיין האלגנטיות והעידון נשארים הרוח המנחה לפירות עבודתנו".

על הקשר עם נאסר סומי הוא אומר: "זה קשר עמוק יותר מאשר התוויות, כי עשיית יין פלשתינאי מענבים פלשתינאים, הייתה חלום של סומי שנתן לי את ההשראה. אז אמרתי לו: הכנסת אותי לבלגן – תעזור לי עם התוויות". סארי אומר שהוא לא אוהב אותיות גדולות, ומבחינת העיצוב הוא אמר לנאסר סומי לזרום. "יש סיפור לכל יין, והוא צייר. לכל יין יש עצמאות משלו ולא ויז'ואל שעובר לכל הרוחב. הקישור הוא לפילוקליה". – בהחלט לא גישה מיתוגית מקובלת.

ניתן לקנות את היינות ישירות ביקב (בפייסבוק Phlokalia ) או ויקי – 050-8555992, וכן במספר חנויות ומסעדות וברים בתל אביב, חיפה וירושלים, ביניהם בוסר, הבסטה, דוק, אריא, קיוסקו, שאטו שועל. המחירים נעים בין 50 עד 100 ₪ ליינות, בעוד האלכוהולים בין 120 עד 300 ₪.

4: הכירו את סדרת דרום של יקב יתיר – יורדים בלבד?

יקב יתיר הוציא לשוק את יינות דרום אדום ודרום לבן, שני בקבוקים ב-150 שקלים. יקב יתיר נתפש בעיניי רבים כיקב הבוטיק של יקב כרמל, המייצר אך ורק יינות איכות ומנהל את עצמו באופן עצמאי. במקרה של יתיר טוב שכך, כאשר היינן ומנהל היקב זוכים בכבוד רב. הם ראויים להערכה, וכמובן היינות נחשבים למובילים בארץ. צוות קטן מקצועי וצנוע עושה שם עבודה מעולה, וקצת קשה לי להבין על מה ולמה מייצרים פתאום סדרה נוספת, שלכאורה מחקה קצת את סדרת לביא (LaVie) של יקב קסטל – סדרה זולה שכביכול קורצת לדור הצעיר שרוצה לשתות מותג במחיר זול. סדרת לביא אומנם הגדילה את כמות היין שקסטל מוכר, אבל לא בטוח שהסדרה עשתה טוב ליקב. חלק מהלקוחות קוראים למותג  'פטיט קסטל לעניים', ורק השנים יגידו אם הלביא ישרוד במחיר שלו, או שייעלם ופשוט ייצרו יותר פטיט קסטל במחיר טיפה יותר נגיש.

קסטל יכול להרשות לעצמו להשתעשע – הוא בבעלות פרטית, אך יקב יתיר לעומת זאת נשלט על ידי אח גדול, ולא בטוח שאת ההחלטה ליצור מותג כזה ולקרוא לו 'יתיר דרום זו' קיבלו מנהל  היקב והיינן בלב שלם. מהיכרותי את התנהלות העניינים בכרמל, לא בטוח שאין פה השתלטות של מנהלי המכירות והשיווק החזקים של כרמל על המהלך. אז שנת 2020 מתקרבת לסיומה עם הפתעה מסקרנת. אני בשלב זה מרשה לעצמי לקרוא לדרום 'סדרת יינות של יתיר עם אופי של כרמל'. האופי המדברי, הטרואר המדברי, חבל ארץ שעל פי יקב יתיר הוא הדבר הבא בעולם היין, אלו בינתיים רק PAROLES PAROLES PAROLES .

וממש טרי: אתמול פרסם האתר 'כדי יין' את מחירון חודש כסלו שלו, ואפשר למצוא יתיר אדום חדש ויתיר אדום חדש ב- 65 שקלים בלבד לבקבוק. I rest my case.

5: על המוקד 3 יקבים – ויתקין, קלו דה גת, שורק

יקב ויתקין – רגע לפני הביקבוק

ויתקין רוזה 2020 – עשוי מענבי גרנאש. חומציות נפלאה, חד כתער, אשכולית, תפוח גראנד סמית, עשיר מאוד.

ויתקין ריזלינג 2020 – הוא שונה, הוא אחר, הוא לא בקטגוריה של שום ריזלינג ישראלי שיש על המדפים. פטרולי, פרחים לבנים, לימון, מעט דבש בקצוות. פטרולי כבר אמרתי, יבוקבק לאלתר.

יקב קלו דה גת

קלו דה גת רוזה 2019 – רוזה שעשוי משלושה זני ענבים: קברנה סוביניון, מרלו וסירה. צבע ורוד תות שדה, ארומות של אשכוליות, תפוז. פה מאוד ארומטי. קצת מחזיר אותנו לרוזה של התותי פרוטי שנעשה על הדרך, ולא באמת עם מחשבה ייננית מפותחת. מחירו 109 ₪ – VFM (תמורה לכסף – תל"כ) – 3 ב- 100 וגם הייתי מרים גבה.

יקב שורק

מארזים הפכו לחלק מהנוף בתקופת הקורונה, וגם בית הספר ויקב שורק מנסה למכור את היינות בדרך זו, ומציע מארז יינות מיקס אדום שנמכר ב -455 ₪  במקום 650 ₪.

שורק פטי ורדו 2017 – פטי ורדו זני לא רגוע, מאוד מתעתע, ואין איתו רגע דל. יש בו את כל מה שצריך להיות בפטי ורדו מבחינת ארומות וטעמים, אבל כאמור הוא מאוד שונה ומיוחד. שאפו.

שורק קברנה סוביניון 2016 – שנה מצוינת, ורואים זאת בקברנה הזה. מאופק אבל בועט מדי פעם בהפתעה גמורה. ירקרקות מעניינת ומפתיעה, עם חבית בקצוות שמעניקה תיבול טוב. מאוד מעניין.

שורק מרלו 2016 – אף מעט אלכוהולי, שמוביל לפה עמוס טאנינים וטעמי חבית חדשה. יין שלא מוכן לשתייה, וצריך עוד שנה להירגע בבקבוק.

קברנה פרנק ומרלו 2016 – כאן כבר מבינים מה הייתה הבעיה במרלו הזני. ריכוך על ידי זן אחר, שמעגל את המרלו ומוציא אותו בכל הדרו. יופי של יין.

שורק קריניאן 2015 – עשיר בטעמים, חומציות משובחת. מעט ירקרק לטעמי, אבל תנו לו עוד שנה-שנתיים.

שורק בלנד בורדו 2015 – קורקי, ולא היה לנו בקבוק נוסף.

לסיכום: 2016 אכן מצטיירת כאחת השנים הטובות של היין הישראלי, והיינות של שורק מוכיחים זאת. תודה למיכאל בן יוסף ממגזין סיגאר על היינות והתבונה.

6: מי-תוג היין – סדרת UNDERGROUND של יקב סוסון ים

זאב דוניה מיקב סוסון ים צילם וכתב: "מדי כמה שנים מייצר יקב סוסון ים, יין בסדרה העילית הנקראת UNDERGROUND . היין הראשון בסדרה זו, מבציר 2008, נקרא קהלת. בדרך כלל מדובר ביין חד פעמי, וכמות הבקבוקים קטנה מאוד. קפקא, בציר 2014, היה היין השני בסדרה (עדיין במלאי). כעת יוצאים שני יינות חדשים:

מרגריט – על שם  מרגריט דיראס, סופרת ותסריטאית צרפתית, ש כתבה את התסריט לסרט הקלאסי "הירושימה אהובתי". היצירה המפורסמת ביותר של מרגריט דיראס היא "המאהב", ספר שעובד גם לקולנוע. היין הוא בלנד של מורבדר וגרנאש. שני הזנים הללו נטועים בכרם האורגני בבר גיורא. ארבע שורות נבצרות יחד, עקב מיקומן הצמוד, ותוססות יחד כבלנד. הכמות, מיותר לומר, היא קטנה: כמה מאות ק"ג. היין שנוצר מיועד בדרך כלל לבלנד של אנטואן.  בבציר 2015 הופקו שתי חביות מבלנד זה, וכך נוצרה מרגריט.

מורבדר, "הזן המוזר", גדל במקור בדרום צרפת. הכפר באנדול ידוע ביינות שמורכבים מ- 100% מורבדר. יקב סוסון ים משתמש במורבדר כזן "תיבלון" במספר יינות: אנטואן, רומיין, טייק 2 ולנון. הזן מחולל פלאים כחלק מבלנד. אי אפשר לשים את האצבע על מאפיין תרומתו. כמטאפורה, המורבדר הוא הסיבוב האחרון בטבעת הפוקוס הידני במצלמה… ולחילופין, הוא הקונטרה בס "המנגן מאחורה" ומוסיף "עושר" למלודיה המרכזית.

זך – על שם המשורר נתן זך, כאשר השם ליין ניתן מספר ימים לאחר פטירתו של המשורר הישראלי, מורכב מ- 100% סוביניון בלאן מקור הענבים – כרם בן זמרה. סוביניון בלאן מהווה ביקב סוסון ים מרכיב מהבלנד של בלזק, אליו מצטרף שנין בלאן. חבית אחת, שפיתחה אופי מיוחד, סומנה ובוקבקה בנפרד. זהו ה- UNDERGROUND  הלבן הראשון.

קונספט העיצוב  של התוויות בסדרת UNDERGROUND הוא שלי, והעבודה הגראפית נעשתה בסטודיו 'שלר הפקות דפוס'. טביעת האצבע שלי, המופיעה על יינות היקב כחתימה, הוגדלה כך שהיא מכסה את כל גודל התווית, ויוצרת אסוציאציה של חלק ממפה טופוגרפית או טקסטורה אבסטרקטית.

7: יקב אמפורה – טובעים ותובעים

אצלנו אוטוטו מתחיל החורף, אבל את נזקי החורף של שנה שעברה אנחנו מגלים רק כעת. ממגזין האינטרנט E-FOOD למדנו כי לבית המשפט השלום בחיפה הוגשה תביעת שיבוב כנגד רשות הניקוז של מועצה אזורית כרמל וחוף כרמל.

מדובר בפיצוי שקיבל יקב אמפורה בעקבות נזקים עצומים שנגרמו בעקבות הצפת מתחם היקב על כל אגפיו. מים חדרו לאולם הייצור וזרמו אל מרתף היין התת קרקעי תוך גרימת נזקים למלאי, למכונות ביקבוק המשמשות למילוי אוטומטי של יין לבקבוקים, לציוד, למרכז המבקרים ולמתחם התפעולי.

סכום הנזק הוערך ב- 350 אלף שקלים. חברת הביטוח מגדל טוענת בכתב התביעה, כי ההצפה נגרמה בגין עלייתו על גדותיו של ערוץ ואדי נחל מהר”ל הסמוך ליקב. זאת עקב תחזוקה לקויה, העדר ניקוז ו/או ניקיון ממפגעים, ובשל הזנחה רשלנית של המועצה; מה גם שהם קיבלו התראות ותלונות מיקב אמפורה מבעוד מועד.

מאמפורה נמסר שהיקב חזר לייצור מלא חרף הנזקים. מרשות ניקוז הכרמל נמסר שנכון לפרסום הידיעה הם טרם קיבלו את כתב התביעה, ויגיבו בבית המשפט.

קורבן נוסף של הקורונה: חגיגות בוז'ולה 2020

מצטערים, הקורונה והמשבר הבריאותי חיסלו את חגיגות הבוז'ולה 2020, שמתקיימות בצרפת ובמדינות אחרות בעולם בכל שנה, בחצות ודקה בלילה שבין רביעי לחמישי בשבוע השלישי בנובמבר – השנה 19 בנובמבר. אנחנו מודים שהשארנו את שני בקבוקי יינות הבוז'ולה שחברת שקד מפיצה בארץ – של ג'ורג' דובף (70 ₪) ושל לואי ז'אדו (80 ₪), ללילה בין חמישי לשישי כשאנחנו עובדים על הכנת 'השבוע בעולם היין' לפרסום בשישי השכם בבוקר, ובכל זאת נהנינו מהקלילות של יינות צעירים מאוד וממש לא מחייבים, שאפילו לא הריחו חבית.

את הבוז'ולה מייצרים מענבי גאמיי בדרום בורגון, והוא בעצם היה ונשאר גימיק שיווקי של אזור בוז'ולה בו מייצרים יינות טובים יותר. הגימיק היה להיות ראשונים עם יין מהבציר של אותה שנה, וזה עבד, עובד, וכנראה ימשיך לעבוד.

קראנו קצת מה כתבו בצרפת על הבציר ואיך חוגגים או לא חוגגים בשנת קורונה. "השנה הייתה יבשה במיוחד", אמר דומיניק פירון, נשיא Inter-Beujolais . "בכל זאת הבציר עבר בשלום, ומספר גשמים קלים בדיוק לפניו אפילו עזרו לשמור על רעננות הענבים ותרמו לאיכותם. מבחינת הכמויות זה היה בציר קטן, במיוחד בדרום אזור בוז'ולה, אבל ליינות יש צבע וגוף, וניתן לדבר על שנתון מוצלח".

את האירועים הגדולים בצרפת החליפה השנה פעילות נרחבת ברשתות החברתיות, והגעתו של הבוז'ולה נובו עוררה לא מעט רעיונות הומוריסטיים. איך אפשר לחגוג את היין הראשון של בציר 2020 במד'ינה עם 70 מיליון תושבים שנמצאים בהסגר עד סוף נובמבר? בהתכנסויות מעוטות משתתפים ובבית, ובחנויות שמוכרות את היינות תחת הסיסמה: הבוזו'לה נובו חי טוב".

וכאשר הברים והמסעדות בהם חוגגים כל שנה את היין החדש סגורים, יש עליה של קניות במעדניות וברשתות כדי לחגוג עם היין בבית. השנה יוצרו 20 מיליון בקבוקי בוזו'לה נובו, אך המשווקים מדברים על ירידה של 20% במכירות עקב הקורונה והסגר.. דרך אגב המחיר של בקבוק ברשתות השיווק בצרפת הוא בין 5 ל- 7 אירו, בעת השקת היין, ויעלה בהמשך ל- 9-10 אירו לבקבוק. בבר או מסעדה יהיה המחיר 10-35 אירו לבקבוק.

התאריך שנקבע להשקתו ומכירתו בחנויות במסעדות ובברים, הוא הלילה שבין רביעי לחמישי השלישי בחודש נובמבר – דקה אחרי חצות. אז אצלנו זה היה הלילה – בין חמישי לשישי – כשפתחנו בקבוק בוז'ולה נובו 2020 ואיחלנו שנה בלי קורונה וסגרים ומובטלים, ועם השאר נסתדר.

נפרדים ממרינה מרים לנדה ז"ל

בצער רב קיבלנו מיקב עמק האלה ידיעה על פטירתה של מרים מרינה לנדה ז"ל, שהגדירה את עצמה בדף הפייסבוק שלה " חייה ונושמת יין וצילום". מי שאירחה אלפי אנשים במהלך שנות עבודתה במרכז המבקרים של היקב נפטרה ממחלת הסרטן. ביקב אומרים כי מרינה תיזכר כאשה הכי חייכנית ומקצועית, שעולם היין ריתק אותה והיא העבירה את תשוקתה זו לכל אורח שהגיע ליקב עמק האלה, והייתה הפנים היפות של היקב. ליבנו עם משפחתה. יהי זכרה ברוך.

מי שביכו את מותה, היו גם חבריה לפורום היין 'טועמיה' אליה השתייכה. בין הדברים שכתב יצחק נמני בדף הפייסבוק של  הפורום: "קשה לעכל. ידענו כל הזמן שהמצב של מרינה קשה מאוד, אך החיוך שלה והעוצמה שהיא השרתה על כולם, נתנו תחושה, ואולי גם יותר מתחושה, שהיא החזקה ודווקא היא מי שמחזקת אותנו. היום התבשרתי בבשורה המרה ושקעתי בהרהורים. בכלל קשה לחשוב על מרינה ז"ל בזמן עבר. הייתה חברה פעילה בפורום טועמיה, חברה שהרושם שלה לא מש מהפורום, והיא הכניסה הרבה רעננות לפעילות הפורום. כשבכל סוף מפגש חיכינו לראות את הקולאז' של היינות. לאחרונה היא עיצבה גם את התווית של יין טועמיה. אנחנו תמיד נזכור אותה כחברה מלאת שמחת חיים. יהי זכרה ברוך".