השבוע בענף היין 261: למה אין נשים שמשפיעות על תעשיית היין בישראל, וכבוד לאורי שקד – איש השנה של הענף ובצדק

השבוע הרהורים בעקבות כתבה של אדם מונטיפיורי על הנשים הבולטות בתעשייה לדעתו, הקשר בין תחרות טרה וינו 2020 ללהקת קווין, מיתוג מבעבע וטבעי ליינות יקב כרם ברק, יינות איטלקיים בסדנה, וההנפקה של עודד שוסיוב מיקב ברבדו – לצערנו לא קשורה ליין. קריאה מהנה.

1: נשים בתעשייה – אי אפשר יותר להתרפק על הנוסטלגיה

אחרי שראש הממשלה נתניהו אמר כי נשים הן סוג של בעלי חיים וכל הזכויות מגיעות להן, לא יכולתי שלא לקרוא שוב בג'רוזלם פוסט את כתבתו של שגריר היין האמיתי, אדם מונטיפיורי.

הכתבה הציפה את פעילות נשות תעשיית היין, וניסתה להראות כמה הן משפיעות על הענף. אני בעד נשים, במיוחד בתעשיית היין, וחושב שיש בענף נשים ראויות ומוכשרות. אבל יחד עם זאת, הכתבה קצת מנותקת מהמציאות בעולם וגם בישראל בכל הנוגע לנשים בכלל, ובתעשיית היין בפרט. על כל 100 מנכ"לים, רק 15 הן נשים; על כל 100 יזמים, רק 9 הן נשים, ומתוך סך ההון שבעולם, רק 3 אחוזים מוחזקים בידי נשים. איך ניתן להסביר את הנתונים ההזויים הללו? אולי פשוט כי שוויון זכויות אכן קיים, אך שוויון הזדמנויות – לא ממש.

אני יכול לסכם את הכתבה שלי בקביעה שאין היום ולו אישה אחת שמשפיעה על התעשיה המקומית; אין ולו אישה אחת שאפשר להצביע עליה ולומר שהיא נמצאת בפורומים של מקבלי ההחלטות של הענף. מאז ומעולם, נשות תעשיית היין דוכאו, והיוו רק תכשיט בכל נושא מכירות היין. לצערי, הכתבה התמקדה בעיקר בשמות המוכרים והמתוקשרים מהדור של הכותב, בעוד הוא התעלם לחלוטין מדור העתיד. חמור מכך, בין הנשים שאדם הציג, אין ולו אחת שמשפיעה על הענף; הן בעיקר עוסקות בדָּלֶת אַמּוֹתיהן.

טלי סנדובסקי יקב רמת הגולן

כשאני מדבר על השפעה על הענף, אני מתכוון לתקציבים למחקר, אקדמיה, השפעה פוליטית, חינוך ליין, קביעת מדיניות ועוד. הכתבה עסקה בנשים שעובדות קשה מאוד בתעשייה, אבל לא מקבלות הכרה אמיתית ביכולתן לשנות את התעשייה שתקועה כבר שני עשורים תחת משטר גברי עם תצרוכת יין מגוחכת.
גם כשאדם כותב על הייננית טלי סנדובסקי מיקב רמת הגולן, שהינה הייננית הראשונה בארץ וממשיכה לעבוד גם היום, באותה נשימה הוא כותב (תרגום): "היא הייתה הסגנית הנאמנה והנוכחת תמיד של היינן הראשי, טלי מאוד חכמה, מוכשרת, אך שקטה, צנועה ולא תובענית". אם תשאלו חובבי יין בגילאים שונים, מי זו טלי סנדובסקי, לצערי יהיה מעטים שיענו נכונה. זה לא שהיא לא רוצה להיות בפרונט, או שאינה חושבת שהיא ראויה להכרה המגיעה לה, אלא שטלי שייכת לדור של נשים ששתקו, לא מירפקו, והעדיפו להמשיך לעסוק ביצירה שלהן. היא נמצאת בתעשיית היין כארבעה עשורים, האם השפיעה על התעשייה? האם יש טביעת אצבע של טלי באיזשהו תחום בענף שקידם את התעשייה? האם היא מקבלת את ההערכה הראויה לייננית בסדר גודל כזה? לצערי לא.

צילום מדף הפייסבוק
מיכל אקרמן מנהלת יקב תבור . צילום מדף הפייסבוק

עוד מציין מונטיפיורי את מיכל אקרמן מיקב תבור. אישה דעתנית, חזקה, חכמה ומקצוענית, שידעה לעשות שימוש ביחסי הציבור ולהיות בפרונט, כי היינן של תבור אוהב להיות בצל והוא פחות תקשורתי. לא הייתה מתאימה ממנה להיות מנכ"לית היקב כאשר האחרון פרש מהתפקיד, אבל הכוח הגברי אצל הבעלים קוקה קולה לא חשב כך. לכן המציאו עבורה הגדרה של "מנהלת יקב", ומעליה שמו שומר ראש גברי. נכון שכולנו פירגנו ושמחנו בשמחתה, אבל שוב, היא לא באמת תשפיע כפי שהיא יכולה להשפיע, ובודאי כפי שהיקב צריך שהיא תשפיע.

יעל גיא
יעל גיא מנהלת היצוא והשיווק של יקב רמת הגולן

יעל גיא היא מנהלת המכירות הבינלאומיות של יקב רמת הגולן משנת 2007, ואף הוכתרה כאשת השנה, וכמנהלת המכירות מצטיינת בשנה שעברה. יעל עברה שלושה מנכ"לים ואין ספור סמנכ"לי מכירות, אבל האם מישהו חשב לקדם אותה לתפקיד הראוי של סמנכ"לית שיווק? לא, ואחוות הגברים שנמצאים בקוקפיט לא תאפשר זאת. אין ראויה ממנה אפילו לתפקיד מנכ"לית היקב, שכן יקב רמת הגולן תקוע כבר שלוש או ארבע שנים, ואינו מסוגל לקרוא את השינוי שחל בענף היין בישראל ובעולם, כי התפקיד השיווקי הבכיר נמצא בידי גבר מונוליט, ולצערי גם ההגה נמצא בידיים של מי שכנראה עדיין לא מבין את הענף (ראו בפרק על טרה וינו), מה שגורם לי להתגעגע למנכ"לית הקודמת.

יעל גיא ויאיר שפירא מנכ"ל יקב רמת הגולן (מימין)
יעל גיא ויאיר שפירא מנכ"ל יקב רמת הגולן (מימין)

בתגובה לכתבה של אדם מונטיפיורי כתבה יעל שהיא "גאה לייצג בחו"ל את מדינת ישראל" – לא יכולתי שלא להעיר לה שהאמירה שלה לפחות תמוהה. יעל מייצגת רק את יקב רמת הגולן, ולא את מדינת ישראל. הפנטזיה הזו לפיה כל הישראלים מייצגים את המדינה, מגוחכת. את עובדת בחברה ישראלית, תפקידך למכור יין ולהכניס כסף לקופת היקב. אין לתפקיד קשר רשמי למדינת ישראל, אני מניח שאת לא מחזיקה דרכון שרות או דרכון דיפלומטי בכיסך. אף בעל יקב או איש שיווק איטלקי, צרפתי ואפילו אמריקאי, לא יוצא כשהוא מוכר משטח בקבוקי יין למדינה אחרת, בהצהרה שבמכירה זו הוא מייצג את המדינה שלו. אבל האמירה של יעל אינה מנותקת מהמציאות, וטומנת בחובה את התסכול שהיא אולי מרגישה כשהיא מייצגת את החברה שהיא עובדת בה, לכן היא צריכה להתעטף בדגל ישראל שיעניק לה קצת חום בצינה שיש ביקב.

מירה איתן שנייה משמאל בתמונה
מירה איתן שנייה משמאל בתמונה

אדם מונטיפיורי לא פסח על מירה איתן שסוגרת את הכתבה. מירה עבדה שנים רבות לצידו ביקב כרמל, אבל לצערי אי אפשר לבנות על נוסטלגיה. כשאדם מצהיר שמירה איתן היא שחקנית ראשית בין מבקרי היין (במקור: "the main female player"),  לצערי הוא טועה ומטעה. מבקר או מבקרת יין כותבים ביקורות יין על מנת להשפיע על התעשיה, בעוד הכתיבה של מירה מעבירה רשמים וחוויות שעברה ונהנתה מהן. אין בה ניתוחי יין ואין ביקורות יין מעמיקות, אלא התייחסות ל"טעים לא טעים", וזה בסדר גמור. אבל המשמעות היא שמירה אינה שונה מכל אדם מהישוב שכותב על חוויות היין שלו, ולכן מונטיפיורי קשר לה כתרים שלא בהכרח הם שלה. נראה כי מירה איתן מייצגת בכתיבה שלה את האליטה התל אביבית, ועסוקה בלקדם ולפרגן לקבוצה קטנה שנדמה לה כי היא משפיעה על הענף.

אחת ועוד אחת: ניצן סברסקי (מימין) מ'יקב אחת' עם הייננית ואושיית היין רוני ססלוב. צילום דוד סילברמן dpsimages

היחידה שעוסקת באמת בביקורת יין היא רוני ססלוב, והיא עושה זאת תוך שהיא מלמדת מאות אנשים, ותוך כדי כתיבה שנונה ומתן ראיונות ברדיו ובטלוויזיה, ומצליחה בדרכה המיוחדת והפוליטית, לא לפגוע בקולגות שלה. רוני ססלוב מחנכת אנשים לאהוב יין טוב ולברוח מיינות גרועים, והסדנא שלה לזיהוי פגמים ביין, היא מיצוי הביקורת הכי אמיתית שיש. היא אומנם לא מזכירה את שמות היקבים שיצרו יין פגום, אבל בדרכה השנונה היא מוציאה אותם מהארון ובשקט אומרת "המלך הוא ערום". כמלכה למלכה אני מעריץ את האומץ שלה.

כרמי לבנשטיין. צילום קובי קואנקס
כרמי לבנשטיין. צילום קובי קואנקס

אשר לכרמי לבנשטיין ז"ל שמוזכרת בכתבה כמנהלת מכירות ומנהלת השיווק של יקב כרמל. אדם קטלג ותחם אותה, כי עצם ההגדרה של "מנהלת" סיפקה אותו. זה כשלעצמו מספיק להכניס אותה לקטגוריה של אישה משפיעה ומוצלחת בתעשייה, אבל לא חשף באמת את התפקיד שכרמי מילאה מ-1984 בכרמל ויקבים אחרים: ברקן-סגל, Touch by Fusionשל דורון יצחקי, אלונה ונוספים.

כרמי לבנשטיין שייכת לדור שחינך ליין ישראלי. היא עברה מחנות לחנות והדריכה דור צעיר, קיימה חוגי בית, התרוצצה עם אוטו עמוס בקבוקי טעימה בכל חור אפשרי, ולימדה לטעום ולאהוב יין טוב. זו היתה השפעה אמיתית על ענף וזה קידום יין ישראלי.  כשאתה כותב שהיא הייתה מנהלת, אתה ממעיט מהעשייה האמיתית שלה במשך ארבעה עשורים, משום שאת כרמי לא עניין התואר מנהלת, אלא העשייה היא שעניינה אותה וקידום מוצר ישראלי עניין אותה. היא לא עסקה בתקשורת ובמיתוג עצמי, אלא עבדה – ועבדה קשה.

אדם מונטיפיורי

אני מצטער אבל "אי אפשר לבנות על נוסטלגיה". אי אפשר לנסות לייפות דברים, ולא לחשוף את התעשייה במערומיה, כי אין באמת נשים משפיעות  בתעשייה, ולצערי גם אין באופק נשים שיעשו זאת. אז אפשר לשחק בכאילו, ואפשר לכתוב שוב על אותן נשים ולנסות להחיות סלביות מהעבר (אם נשווה זאת לתחום המוזיקה), אבל לדעתי זה אף משריש את הבעיה.

הכתבה היא עלה תאנה, שיעלה  חיוך גדול על פניהם של הגברים השולטים בתעשייה, שזכו ליופי של כתבה ופירגון על כך שהעניקו לנשים כל כך הרבה. כך נוצר שירות למותג הגברי של התעשייה ותו לא. אני מאמין כי זו לא הייתה כוונת הכותב, אבל כנראה שתמיד מונטיפיורי יישאר הבריטי האציל שיפתח את הדלת לאישה ותמיד ינשק את גב היד ויקוד בפני נשים. אבל במקביל יהיה חבר במועדון הסגור של הגברים, עם הספריה העמוסה בכתבי שייקספיר וסיגר לצד כוס קוניאק או שרי טוב, בחדר עם כורסאות מעור צבי כשמסביב – רק גברים, ואולי אישה או שתיים לקישוט.

דורית בן סימון
דורית בן סימון

 

אחרית דבר: אדם, צא, למד, הכר את העולם החדש של תעשיית היין הישראלית, הכר את המשפיעות החדשות של הענף, תן להן כוח והכרה, תן להן אומץ להגיע למקומות שהן ראויות להיות בהם. כתוב על מחדלי הבכירים שנמצאים בענף. אתה יודע טוב ממני מה קורה בתעשייה ומי מנהל אותה בצורה חובבנית ופוגעת, ובחדרי חדרים כואב לך לראות את המנכ"לים שמגיעים מתחום החלב והקפה, ואת מנהלי השיווק שאין להם מושג וחצי מושג מה קורה סביבם.

נגה שמילוביץ' מאקרמן. צילום אמיר צילום אמיר יעקבי
נגה שמילוביץ'. צילום אמיר יעקובי

אחרית דבר: אדם, צא, למד, הכר את העולם החדש של תעשיית היין הישראלית, הכר את המשפיעות החדשות של הענף, תן להן כוח והכרה, תן להן אומץ להגיע למקומות שהן ראויות להיות בהם. כתוב על מחדלי הבכירים שנמצאים בענף. אתה יודע טוב ממני מה קורה בתעשייה ומי מנהל אותה בצורה חובבנית ופוגעת, ובחדרי חדרים כואב לך לראות את המנכ"לים שמגיעים מתחום החלב והקפה, ואת מנהלי השיווק שאין להם מושג וחצי מושג מה קורה סביבם. אתה מתעלם מאילנית צמח, דנה בני, ניצן סברסקי, מורן עשור, דורית בן סימון, כרמית ארנרייך, יערה שמעוני (מכון היצוא), או שרי דודיאן (מכון היין) ורבות אחרות, כמו למשל נגה שמילוביץ, אשת שיווק יין תותחית עם יכולות אירופאיות, שעבדה באקרמן שנים רבות ועכשיו כבר לא. מי שיגייס אותה לעבודה לא יצטער על כך.

המסכה היא הביטוי המתאים ביותר לאיך נזכור את טרה וינו 2020. צילום איל גוטמן

2: טרה וינו 2020  – הזוכה האמיתי הוא אורי שקד

תחרות היין הבינלאומית טרה וינו (TERRAVINO) מספר 15, התקיימה השבוע על אף כל המגבלות והקשיים בבית איש הענבים החדש ברחוב סלמה (דרך שַׁלְמָה) בתל אביב-יפו. למשפט הנדוש " The Show Must Go On " כתב בריאן מיי, הגיטריסט האגדי של להקת קווין את המנגינה, ופרדי מרקורי שר בביצוע יחיד ומיוחד.

חיים גן איש הענבים. צילום איל גוטמן

חיים גן אימץ אותו, החליט באומץ רב לקיים את התערוכה ולתת  לתעשיית היין לנשום קצת. היינות זרמו, השופטים הגיעו, והתוצאות מפתיעות, הייתה זו שעתם היפה של היקבים הגדולים אשר שלחו את הייננים הבכירים שלהם לשפוט בטעימה העיוורת. גם סומליירים, אנשי שיווק ושופטי יין בינלאומיים לקחו חלק בטעימה של מאות בקבוקי יין ואלכוהול, ומדי פעם היו מחיאות כפיים כאשר יין זכה במדליית דאבל גולד (זהב כפול). חיים גן דאג למקצועיות, וחבר השופטים היה בפיקוח מתמיד של הוועדה בראשות עורך הדין עידן בר אולפן המתמחה בחקיקת יין, שקיבל את התוצאות והוא היחידי שהיה מוסמך לאשר את הדירוגים.

מיכאל (מימי) בן יוסף עם חיים גן. צילום איל גוטמן

את מה שעבר במדינה בשנה האחרונה סיכם בדרכו חיים גן איש הענבים: "ימים וחודשים קשים עוברים על כולנו. לילות של מחשבות מטרידות לצד ימים של הכלה ואפאטיות. נחלת הכלל, חבל. החלטות חפוזות כמענה למשבר לא מוכר, מובנות ומשקפות מציאות פוליטית מורכבת. יופי נחמה. החלטה פסולה מביאה עצב לרבים – החל״ת. אנשים מוכשרים שעבדו והתמחו במקצועם במשך שנים רבות, הוצאו לחופשה ללא תשלום לחודשים רבים תוך כדי פגיעה קשה ברווחתם. נכון שהמדינה משלמת סכום הגון ל״אזרח בחופשה״, ובדרך ממסמסת את כל ההשקעה ב״אזרח מורחק״ מקצועית וחברתית. מוזר. לו המדינה הייתה מציעה למעסיק 80 אחוז מהסכום שהיא משלמת לאזרח, רוב המעסיקים היו מסכימים להשלים. המדינה הייתה חוסכת כסף רב, ובדרך עומדת בהתחייבות הלא כתובה לשמור על כבודו, חינוכו, בטחונו, בריאותו ופרנסתו של האזרח.

בחודשים אלו, אנו באיש הענבים הוצאנו את רוב הצוות הקבוע, כולל צוות הסומליירים שליוו אותנו בעשרות הפקות בשנה, לחופשה ללא תשלום. עתה, בסוף נובמבר 2020, שנה מאז הפקת המקור האחרונה שלנו, קיימנו את תחרות היינות הבינלאומית טרה וינו ה- 15 בביתנו החדש. החזרה לשגרה במגבלות השעה הביאה שמחה לרבים. תודה לאנשי הצוות המופלאים ולמתנדבים וחברים. תודה לצוות השופטים, תודה לענף היין הישראלי. ולך מדינה יקרה  ואהובה, עורי".

צילום איל גוטמן

הזוכים בתחרות

קיבלנו את התוצאות קצת לפני שסגרנו את הכתבות בלילה בין חמישי לשישי. לכן לא נוכל להביא רשמים והסתייגויות, ויש כאלה כמובן – נעסוק בנושא בשבוע הבא.

במבט ראשון אפשר לראות שאכן יש הרבה יינות ישראלים שזכו במדליית זהב כפולה ובמדליית זהב. זה שלעצמו שאפו גדול. הזוכה הגדול של התחרות הוא ללא ספק יקב בוטיק קטן הממוקם בראש העין, שהצליח לקטוף 6 מדליות דאבל וגולד – יקב אפק והיינן אהרון ג'אלח (ותמיד לצידו חלי). יקב טוליפ שיחק אותה עם דאבל גולד ושני גולדים, יקב רקנאטי קטף מספר מדליות מכובדות וכמובן דאבל גולד עם המרסלאן רזרב 15, אמפורה עם וולרוס 13 זכו בדאבל, ושאפו לארקדי פפיקיאן. יקב ברקן עם אלטיטיוד 585 מבציר 2016 זכה בדאבל גולד, יקב כרמל קטף דאבל עם כרמל לימיטיד, כל אחד היקבים פייב סטונס, קדמא ורמת נגב, קטף זכייה בדאבל גולד.

יפתח פרץ היינן הראשי של יקב כרמל. צילום איל גוטמן

פרסים מיוחדים: כיקב הבוטיק הקטן המצטיין הוכתר יקב אפק, יקב פייב סטונס זכה ביקב המצטיין עד 10,000 בקבוקים, יקב אמפורה זכה כיקב הבוטיק המצטיין עד 100,000 בקבוקים. יקב זאזא קטף את מדליית הזהב עם הבלאן דה נואר 2019, ושאפו על כך.

(תודה לישראל פרקר על ריכוז התוצאות בעברית)

אורי שקד (משמאל) ואלי שקד - מנכ"ל רשת דרך היין
אורי שקד (משמאל) ואלי שקד – מנכ"ל רשת דרך היין. צילום אורי טאוב

טרה וינו איש השנה – פרס מפעל חיים

כבכל שנה מעניקה תחרות טרה וינו את הפרס המכובד של יקיר ענף היין, או פרס מפעל חיים. מי שנבחר כזוכה לשנת 2020 הוא אורי שקד, מנכ"ל "שקד משפחה של מותגים", שמלווה את תעשיית היין הישראלית ושייך לה בנפשו ובכל רמ"ח אבריו כבר ארבעה עשורים –שותפות בבעלות על יקב רקנאטי, שותפות בהפצת יינות יקב רמת הגולן ויקבים נוספים, חברת היבוא, רשת חנויות דרך היין, תמיכה בדרכו ביקבים בשעה קשה, וזה לא הכול.

מימין לשצאל: אורי שקד, יאיר שפירא מנכ"ל יקב רמת הגולן והיינן הראשי ויקטור שונפלד, ונועם יקבי לשעבר מנכ"ל יקב רקנאטי

הנה למה אורי שקד הוא גם האיש שלי הראוי לקבל פרס זה:  ליצור יין זו אומנות, למכור יין זה מקצוע. אורי שקד הצליח להפוך את המקצוע לאומנות של ממש. הוא השפיע על תרבות היין בארץ יותר מכל אדם אחר. הוא שם, כולו, כבר עשרות שנים. הוא לא ממלא תפקיד ביקב מאלה שהוא מעורב בהם, הוא לא יינן שעובר ממקום למקום. אורי הוא איש נחוש, מקצועי, הגון. ערנותו מעוררת כבוד. דואג לעובדיו ולשותפיו כמו משפחה. יודע לפרגן כשצריך, וגם לנזוף כשנדרש. הכול על פי המצב. אותנטי, ללא משוא פנים.

פרס יקיר ענף היין חייב להיות שלב בדרך לקבלת פרס ישראל. אם היינו מדינה שפויה, אורי שקד היה מקבל את הפרס מזמן. בלעדיו לא בטוח שהיה ענף יין משגשג ומקצועי בישראל, בלעדיו המילה תרבות לא הייתה נאמרת באותה נשימה עם המילה יין ישראלי. אורי שקד הוא הישראלי היפה – ציוני, אכפתי, איש עבודה, תורם לתרבות ולהנאה של אין ספור לקוחות מכל שכבות האוכלוסייה, בשקט שלו, בענווה, בסתר מְקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת מָרִים אֶבְיוֹן.

אורי שקד – אין ראוי ממך. נקודה. עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְּרִיתִי, לִי רֵעִים בְּסֵתֶר הַיָּם, וְשִׂיחַת אִילָנוֹת אָבִין כִּשְׁלֹמֹה הַנָּבוֹן בָּאָדָם (רחל המשוררת).

3: תנועת מי-תוג היין

מעת לעת נבקש מיקבים לספר על המיתוג שלהם, על הרציונל שמאחוריו ועל הקווים המנחים לעיצוב. יקבים שמעוניינים להשתתף מוזמנים לפנות אל רני רוגל [email protected]

סדרת פט-נט של יקב כרם ברק. צילום דוד סילברמן dpsimages

מיתוג Pét-Nat – יין מבעבע טבעי  

יוסי רוזנברג מיקב כרם ברק, כתב: "אנחנו יוצאים לשוק עם סדרת יינות פט-נט –  Pét-Nat (בצרפתית (Pétillnat Naturel, שמשמעותו יין מבעבע טבעי – יין תוסס קליל כיפי ומרענן .היין הותסס על ידי שמרי פרא ללא כל תוספות או ביסולפיט, ובוקבק לפני תום התסיסה כדי לסיים את התסיסה בבקבוק. היין בוקבק ללא סינון, ויתכנו מראה עכור ואף משקעים בתחתית הבקבוק.

סדרת פט-נט של יקב כרם ברק. צילום דוד סילברמן dpsimages

אחד הדברים החשובים לי הוא החופש היצירתי, ואני חושב שהסדרה הזו ממחישה את זה, בחרנו לייצר סדרה רחבה של פט-נט, בה באים לידי ביטוי מגוון הזנים שאנחנו מגדלים, כמו גם מגוון הסגנונות: רוזה משני סוגים – קברנה סוביניון, וסירה עם קריניאן; שלושה לבנים: פרנץ' קולומברד זני – זן שהיינו מהראשונים לייצר ממנו יינות לבנים זניים כבר מ- 2012, שרדונה, ויונייה – זן שאנחנו עושים השנה לראשונה מכרם חדש שניטע ב- 2017, אדום – סירה עם קצת מרסלאן, וכמי שעושה יינות כתומים כבר משנת 2012, בחרתי לעשות שני כתומים: 1 מסוביניון בלאן ופרנץ' קולומברד, 2  משרדונה וויונייה. מחיר בקבוק כל יין 95 ₪. היינות אינם כשרים.

לגבי המיתוג והעיצוב: התווית משדרת צעיר ותוסס, שמחה וחגיגה. המגוון של הדמויות מכוון לתת דגש על אנושיות, שונות, מגדר וגיוון אנושי. היקב חרט על דיגלו את המשפט "יינות יקב כרם ברק מיוצרים מתוך אהבת האדם והאדמה", ואני מקווה שהמסר הזה עובר גם דרך התוויות החדשות.

הדמויות הן פרי יצירתה של הילה רוזנברג, ביתנו הגדולה, שגם עיצבה את התוויות. הילה – , [email protected] היא אומנית ויוצרת, סטודנטית לתקשורת חזותית בבצלאל, שיצרה מגוון דמויות בסגנון ייחודי, מהן בחרנו יחד את הדמות שתתאים לכל אחד מהיינות.

מנחי סדנת יינות איטליה. צילום יונתן לבני

4: יינות איטלקיים – גם פחות מוכרים

יונתן לבני מדווח: מי עוד זוכר את הימים בהם טיילנו באיטליה המדהימה? אז על מנת שניזכר באותם ימים רחוקים ולהגביר את הגעגועים לארץ המגף, התקיימו השבוע במסגרת שבוע האוכל האיטלקי ה-5 בישראל, עשרות סדנאות בישול ואפיה וירטואליות של מאכלים פופולריים כמו ריזוטו, פולנטה או גלידה איטלקית, וסדנאות עם שפים איטלקיים בכירים. כמובן שלא נפקד מקומן של גם סדנאות על יינות איטלקיים מאזורים פחות ידועים, הכול ביוזמת וארגון לשכת התיירות של איטליה ושגרירות איטליה בישראל.

הזום גם בשירות הסדנה. צילום יונתן לבני

אני השתתפתי בסדנה לטעימת ארבעה יינות משני אזורים: יין לבן ויין אדום מסיציליה, ומאזור פוליה דרומית לנאפולי, אותה הנחו השף המומחה לאוכל איטלקי ולסיורים קולינריים לאיטליה  בני בן ישראל, יחד עם עמנואלה פנקה, עולה חדשה מאיטליה המדברת עברית מצוינת כמי שהגיעה אלינו רק לפני שנתיים. טעמנו יין לבן  ואדום מהאי סרדיניה. היין הלבן עשוי מענבי ורמנטינו, עם טעמים מצוינים של פירות קיץ, אננס ופסיפלורה. ליין סיומת מעט מלוחה המרמזת על מקום גידולה של הגפן ליד הים. היין האדום שנטעם עשוי מענבי קנאנאו – קרובים רחוקים של ענב הגרנאש שגדל גם בארץ. יין בעל גוף מיקב בסרדיניה שמייצר יינות איכותיים. האיטלקים טוענים כי הענבים גדלים באזור כבר 3000 שנה, ואולי הגיעו במקור מארצנו שהייתה לפנים ארץ יצוא של יינות לאימפריה הרומית. לצערי, בשלב זה לא ניתן לרכוש בארץ את היינות ששתינו.

פרופ' עודד שוסיוב וזורי ארקין מיקב ברבדו – חלוצי העקה לגפנים. צילום איל גוטמן

פרופ' עודד שוסיוב וזורי ארקין מיקב ברבדו – חלוצי העקה לגפנים. צילום איל גוטמן

5: עודד שוסיוב מיקב ברבדו בבורסה – אבל לא עם יין

רני רוגל מדווח: חברת SavorEat  (סבוריט) שמפתחת טכנולוגיה לייצור תחליפי בשר, הונפקה בבורסת תל אביב לפי שווי של כ- 170 מיליון ₪ לפני ההנפקה, כאשר בהנפקה גויסו 42.6 מיליון ₪.

מימין לשמאל: פרופ' עודד שוסיוב, רחלי ויזמן, פרופ' עידו ברסלבסקי. צילום שרון בירון

אז עם כל הכבוד, למה זה מעניין אותנו, כי סבוריט  הוקמה ב-2018 על ידי פרופ' עודד שוסיוב המשמש מדען ראשי – כן, עודד שוסיוב מבעלי יקב ברבדו שאת שמו ניתן למצוא במיזמים חדשניים נוספים. יחד איתו רחלי ויזמן שמכהנת כמנכ"לית, ופרופ' עידו ברסלבסקי. חברו אליהם צוות של יועצים בכירים ושותפים כמו רשת מסעדות ההמבורגרים BBB . מקור הטכנולוגיה של החברה במחקר שנעשה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ולפי רישיון בלעדי למסחור מ'יישום' – חברת המסחור של האוניברסיטה.

המבורגר טבעוני של סבוריט. איזה יין תשתו איתו?

בגדול, החברה מפתחת טכנולוגיה לייצור של תחליפי בשר המשלבת חומרים בפורמולציה חדשנית ממקורות צמחיים, מערכת רובוטית חכמה המאפשרת ייצור של תחליפי בשר באמצעות הדפסה בתלת ממד, וצליית המוצר בשיטות בישול מתקדמות. הייחוד של סבוריט בא לביטוי ביכולת לייצר ולבשל מוצרים המתחקים אחר הטעם והמרקם הייחודי של בשר (כולל שומן, שריר ורקמות).

עודד שוסיוב, אמר בעקבות ההנפקה: "הטכנולוגיה שלנו היא צעד משמעותי לקראת מזון בהתאמה אישית, הקטנת עלויות ייצור המזון  וצמצום פליטת גזי החממה לאטמוספרה, ולעתיד טוב יותר לכדור הארץ". אז עם מסרים כאלה חיוביים אנחנו פונים אל עודד בקריאה נרגשת: בוא וקדם הנפקה בתחום היין שתביא כבוד וגאווה לטכנולוגיה הישראלית, ותבנה לנו שם עולמי שכל כך דרוש לתעשיית היין הישראלית. אחרי הכול, יין שותים גם בארוחה של המבורגר שמתחקה אחר הטעם והמרקם הייחודי של בשר. בהצלחה לך ולנו.

 






4 תגובות

  1. מירה איתן….אמרת סנהנדרינק. אמרת חבורה שחושבת שהיא האליטא התל אביבית השלטת בעולם היין הישראלי וטיפש מי שסבור שאכן הם כך. נהנתנות אמנם היא לא מילה גסה אבל מקצועיות זו אופרה אחרת. מירה איתן מבקרת יין או אלכוהול זה לא פחות מקוריוז מגוחך ומי שקורא את מה שהיא כותבת הוא לא פחות משה תמים או בתול ירוק שלא מבין דבר וחצי דבר בתחום

  2. ואילו אני תוהה ביני ובין עצמי, מה הצורך להקטין אחד על מנת להעצים את האחר?
    אני חי זמן רב בתחושה שעולם היין גורם לאנשים להיות טובים יותר (זה לא שהם היו רעים לפני כן…). מעת לעת, אני מקבל זבנג בקוקפיט בו אני חי. דמויות כמו אילן כהן (אינני מכיר אותו…) ויותר מכך, אלון גונן (אותו כולנו חושבים שאנחנו מכירים…), מעירים אותי מהטיסה בגבהים (אינני טייס) ומושכים אותי הישר אל המדמנה בה כולנו חיים. וחבל שכך.
    שבת של שלום

  3. עדי, צר לי על צניחתך למדמנה – כואב ומסריח. הכתבה של אלון גונן לא באה להקטין ולא הקטינה. כן שמה בפרופורציות. ואם אתה חושב שבעולם היין אין פוליטיקה אלא רק דומדמניות ועפיצות – אתה טועה. פוליטיקה היתה גם בכתבה בג'רוזלם פוסט. ואתה יודע מה? זה נכון לעולם כולו. אז תתעשת, תמשיך לשתות יין וליהנות מהכל

  4. למען הרחבת היריעה של נשים בעולם היין ,קיים גם הפן המעבדתי של בדיקות היין ליבוא,ייצוא ושוק מקומי
    שמתבצע במעבדת כימיה במכון התקניים היישראלי,שברשות המעבדה עומדת ד"ר רות ארדי,רמ"ד יין עדי שלום,
    ומהנדסות בודקות.

1 Trackback / Pingback

  1. המדליה הראשונה שלי - 70 Winery

כתבו תגובה