השבוע בענף היין 262: יקב הארוחות הרשמיות בבית רוה"מ, הבלוגריות וכיפה אדומה החדשה, והזהב ליינות שזכו בטרה וינו בכסף

1: יין בשרות המדינה או בשרות האחים פאליק

מקובל לחשוב שנציגים רשמיים של המדינה יעשו שימוש במוצרים תוצרת כחול לבן באופן שווה והגון. משרדי הממשלה, שגרירויות, אירועים רשמיים, ארוחות רשמיות שמארחים שרים, ראש הממשלה ונשיא המדינה –  מדובר במאות אירועים וארוחות רשמיות בשנה בארץ ובעולם. כל נושא היין באירועים ובארוחות אלה הוא תעלומה אחת גדולה, שכן אין פרוטוקול רשמי בנושא, ולא קיים נושא תפקיד רשמי שאחראי על בחירת היין, התאמת היין לאוכל, תקציב והכי חשוב – לשקיפות.

בכתבה שפרסמה רונית ורד מעיתון הארץ על "מה אפשר ללמוד מהתפריטים בארוחות המוגשות במעון ראש הממשלה עם מנהיגים זרים", ואתם יכולים לקרוא במלואה אם אתם מנויים, היא מגלה טפח אבל מכסה טפחיים לגבי ארוחות שהוגשו שם בשנים 2017-2018. כך בסעיף היין תוכלו ללמוד כי יינות יקב פסגות נמזגו בתקופה זו  ב- 34 ארוחות רשמיות, אחריו יקב רקנאטי ב- 7 ארוחות, קסטל – 2 ארוחות, ויקב רמת הגולן – ארוחה בודדה אחת. נראה כי כל נושא היין במעון הרשמי, ומשפיע באופן ישיר על שאר המשרדים, נגוע בפוליטיקה וכוח, וקשור לאנשים שתורמים למערכות בחירות ולפוליטיקאים בארץ, ולאוליגרכים יהודים העטופים בדגל אמריקאי ושולטים בשוק היין בחנויות דיוטי פרי בארה"ב – הפאליקים (קראו את כתבתו המעניינת של ניר קיפניס במעריב למרות שהיא מ- 2016). תקציב האירוח הרשמי מגיע למיליוני שקלים בשנה, וממומן על ידי קופת המדינה ללא שקיפות מינימלית.

כשמדברים על יין שמוגש בארוחות מבינים כמה הכל נגוע בפוליטיקה, אחרת אי אפשר להבין למה רק מספר קטן מאוד של ייננים זוכה לביקורים של אח"מים רמי מעלה ביקבים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שיקב פסגות, בבעלות על רבות ממניותיו ובשליטתם של האחים פאליק מפלורידה, בעלי רשת גדולה של חנויות דיוטי פרי בארה"ב, מככב כמעט בכל אירוע ואירוח של גורמים אמריקאיים רשמיים. כך למשל אירוחו של שר החוץ של ארה"ב, מייק פומפאו, שהגיע בשבוע שעבר לביקור של שלושה ימים בישראל. בביקורו פומפאו טרח וסייר ביקב פסגות שבשער בנימין ביו"ש, ואפילו הושק עבורו יין חדש עם תווית ועליה פניו המחייכים של האורח (שאלתנו האם זה יין מיוחד שהוכן עבורו או יין קיים שמותג במיוחד לביקורו, לא נענתה).

יקב פסגות שהוקם בשנת 2003, אינו היקב הגדול במדינה, אינו היקב המעוטר במדינה, ואינו יקב שהקים את תעשיית היין בישראל, אלא יקב שנמצא במקום שנוי במחלוקת. בשנותיו הראשונות התבסס היקב על כרמים אותם נטעה משפחת ברג ממזרח להתנחלות פסגות, על אדמות בבעלות פרטית פלסטינית. ביוני 2007 נכנסו האחים פאליק האמריקנים כשותפים ביקב, והקימו בפנמה הרחוקה חברה בשם Psagot Wine INC., שבאמצעותה הם רכשו זמן קצר לאחר מכן 32,000 מתוך 60,000 המניות של חברת "יקב פסגות בע"מ" תמורת סכום של 4.1 מיליון ₪, ובכך הפכו לבעלי השליטה בחברה. יעקב ברג מצידו שמר על נתח נאה של מניות החברה (21%), וכן על משרת המנכ"ל, ומספר שנים שימש גם כיינן היקב. מתחקיר של העיתון הבריטי אינדיפנדנט בנובמבר אשתקד, אפשר להבין איך יקב פסגות קיבל את ההכרה הבינלאומית שלו. הזרמת המזומנים של 4.1 מיליון ₪ (915,000 ליש"ט לפי האינדיפנדנט) על ידי האחים פאליק, אפשרה ליקב, שנמצא ביישוב בלתי חוקי על פי החוק הבינלאומי, להפוך מעסק משפחתי קטן יחסית ליצרן בינלאומי עטור פרסים. השותפים החדשים ביקב הם טייקונים השולטים בחנויות דיוטי פרי בארה"ב, ומחזיקים במאות חנויות בשדות תעופה ברחבי ארה"ב.  היקב מייצא 70% מתוך 400,000 בקבוקי היין שהוא מייצר בשנה, לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין איפה נמכרים בקבוקי היין. התחקיר באינדיפנדנט מציין כי משפחת פאליק היא בין התורמות הגדולות ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך כמה מערכות בחירות, לכן לא קשה לנחש מדוע יינות יקב פסגות מככבים בארוחות הרשמיות בהן מארח נתניהו אורחים רמי דרג, או מדוע זוכה היקב בכזו תשומת לב בזמן שיקבים אחרים  גם כאלה מיו"ש, כמו שילה, הר ברכה, גבעות ואחרים, ממודרים ובכלל או כמעט לא קיימים. שלא נדבר על יקבים שהקימו את התעשיה שלנו (כרמל, רמת הגולן, ברקן, סגל ועוד), כולם כשרים דרך אגב ממש כמו פסגות.

תגובתו של יעקב ברג מנכ"ל יקב פסגות

כהרגלך אלון, עמדתך הפוליטית קובעת את כתיבתך, ואין בין המציאות לבין מה שכתבת דבר וחצי דבר. לקחת כתבה שנכתבה במגזין שונא ישראל ידוע (independent) , תיבלת אותה בידיעה שקרית ומגמתית מ"הארץ" הידוע כאוהב ישראל, והנה נולדה לנו כתבה יעני "מקצועית" בנושא יין.

ולעובדות: מחלקות הרכש במשרדי הממשלה השונים, ובוודאי במשרד רוה"מ, בית הנשיא ואף הבית הלבן שלכולם אנו גאים לספק יין, הינן מחלקות עצמאיות ומקצועיות אשר השיקולים הקובעים בהן הינם שיקולי מחיר (לצערי…). יין המוצע למשרד ראש ממשלת ישראל בארוחות רשמיות מכובדות צריך לעמוד ברף נמוך של כמה עשרות שקלים בודדים, ולהערכתי מעטים מאוד היקבים המוכנים לספק יין ברמה הנדרשת ובמחיר המוצע.ישנו גם שיקול ביטחוני המכביד מאוד על האספקה, שאין זה המקום לפרט. כמות הארגזים השנתית אותה לצערי סיפקנו ניתנת לספירה על יד אחת, וגם זה בקושי רב…

אנו חשים כבוד עצום ושליחות שבארוחות רשמיות עם מנהיגי עולם יוגש יין ישראלי ברמה הגבוהה ביותר, ולא שמשיקולי תקציב יוגשו יינות שלא ייצגו באופן ראוי את האדמה הנפלאה שלנו. .. (דרך אגב, מעולם לא זכינו במכרז ממשלתי לאספקת בקבוקי יין לאריזות שי/מתנות על אף שיש עשרות אלפי יינות שנרכשים – וזאת מהסיבה הפשוטה שאיננו רואים בכך שליחות והמחיר שלנו כנראה איננו אטרקטיבי).

ולעניין ביקורו ההיסטורי והמיוחד של כבוד מזכיר המדינה מייק פומפאו. ברור שלא העלית בדעתך לכתוב כתבה על העובדה שזהו הביקור ביקב ישראלי של האישיות החשובה ביותר שהתרחש מעולם. לא שאלת איך קרה, לא התעניינת מדוע בחר לבוא ליקב ולא לסתם מפעל/ישוב/אתר ארכאולוגי. לא שאלת מה זה עושה לענף היין שלנו, לא חקרת מה היה בביקור, וכמובן שלא סיקרת בזמן אמת על אף שהביקור כיכב בעיתונות הישראלית והעולמית .

ולשאר ה"עובדות" בכתבה. מספרי ההשקעה מצוצים מהאצבע, מכירותינו בדיוטיפרי מהוות כאחוז מהפעילות העסקית, חלילה לא ציינת שמשפחת פאליק מהתורמות הגדולות לצה"ל  (נילי כיהנה כיו"ר FIDF  (ידידי צה"ל הארה"ב) עד לא מזמן), לויצ"ו, ולעשרות ארגוני צדקה וחסד בארץ, שטח היקב נקנה בממון רב מהמינהל, ובעצם מה נכון בכתבה למעט השם יקב פסגות?

ולסיום אלון, נראה כי נמשיך בדרך בה אנו הולכים יחד שנים. אתה תנסה לקלקל ולהרוס, ללכלך ולפגוע מסיבותיך האידיאולוגיות, ואנו נמשיך לבנות, לנטוע, וכמובן להפיץ ולספר את סיפורה של הארץ הטובה שלנו שחזרה לחיים לאחר 2000 שנות גלותנו, ושבה להפיק את פרותיה ויינותיה המשובחים אשר נודעו בעבר בעולם כולו, והנה חוזרים ועולים על שולחנות מלכים, ומנהיגי עולם שבים ומתעניינים בהם כבעבר.

2: שעתן המכוערת של הבלוגריות

"זאביק הזאב פגש ילדה- דה- דה, הולכת לה ביער לבדה- דה- דה, הולכת לה עם סל, ובלי לדאוג בכלל. אז זאביק הזאב שאל אותה: הם…הם… מה יש לך בסל ? – אני זאב נחמד, הם…הם… מה יש לך בסל ? – עני לי ומיד!" (מילים מיכל חזון, וביצע טוביה צפיר עם ילדים). נזכרנו בסיפורם הידוע של האחים גרים בו כיפה אדומה נשלחת על ידי אמה לבקר את סבתא החולה, ובידה סלסלת מצרכים, כשאלון גונן חזר למערכת עם סיפור זה. אז ילדים, הסכיתו וקראו:

אופנה חדשה מציפה את היקבים בחודשים האחרונים, ואני לא מתכוון לפעילות מרכזי המבקרים או שיווק היין העצמאי שהפך לפופולארי מאוד, ובכמה מקרים אפילו מציל יקבים מפשיטת רגל. התופעה החדשה היא הצפה של בלוגריות, המבקשות להגיע למרכזי המבקרים ולסקר את "סלסלות הפיקניק" שהיקבים מוכרים, בגלל שאינם יכולים לארח. רבים מבעלי יקבים לא מבינים, ורובם לא מסוגלים להתמודד עם כמות הבקשות לקבל חינם מזון ויין, תמורת פרסום בבלוג או תמורת סטורי באינסטוש המפורסם של הבלוגריות הצעירות.

עד עידן הקורונה סבלו מהתופעה בעלי המסעדות שהתבקשו על ידי בלוגרים ובלוגריות, לארח אותם ואת חבריהם לארוחות גורמה, על חשבון הבית כמובן. אלא שבחצי השנה האחרונה התופעה זלגה ליקבים, והיא מתפשטת כאש בשדה קוצים. מספר רב של מנהלי יקבים ומנהלי מרכזי מבקרים, סיפרו לי שאין כמעט יום בו לא מגיעה בלוגרית כזו ליקב. קל מאד לזהות את הבלוגריות החדשות, כי נראה שיש להן קוד לבוש וקוד צילום – כולן חבושות במגבעת לבנה או שחורה, חמושות בטלפון נייד שאיתו הן מצלמות שתי תמונות  (בעיקר את עצמן עושות פוזות של פרצוף ברווז), ומנסות ללכת ישר על נעלי העקב כאשר הן מקבלות חינם את בקבוק היין והתקרובת.

ביום שישי האחרון יצאתי ליקב (שמו שמור במערכת) על מנת לבדוק מקרוב את התופעה, ולמרות שכבר קשה להפתיע אותי בכל מה שקורה בתעשייה, הפעם הייתי בהלם. היקב פתח שעריו ביום שישי בתשע בבוקר, ובין המתקשרים להזמין סלסלות פיקניק היו שלוש בלוגריות שהודיעו מבעוד מועד שהן באות לסקר את היקב, ולהעלות חוויות בפייסבוק או באינסטגרם, כשהן מצהירות שלכל אחת מהן יש מאות ואלפי עוקבות ועוקבים. התמורה לפרסום הייתה אירוח חינם ביקב של הבלוגרית ואורחיה, ומתן 5% הנחה לכל אורח שמוסר את שמה בהזמנה. במהלך היום הגיעו ליקב לא פחות משבע בלוגריות, ביניהן כאלה שלא הזמינו מראש, ופשוט נכנסו והציגו את עצמן (ושוב אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות שלהן – מגבעת, עקבים, איפור כבד ומוכנות לצילום).

כשהצגתי את עצמי כעיתונאי ושאלתי אותן לגבי אתיקה מקצועית, הגבות הורמו ולא היה להן מושג על מה אני מדבר. מדובר בחבורה גדולה, שרק הולכת וגדלה, ומנצלת בציניות את כוחה, ואת העובדה שיש ל"בלוגריות" האלה עוקבים ועוקבות בגילאי טיפש עשרה פלוס, שבאות ובאים אחר כך ליקב בדרישה להנחה שהבלוגרית הבטיחה ב"כתבה" שלה. לצערי אני יכול לאפיין את הבלוגריות איתן נפגשתי במקרה, כנשים שמשדרות בעיקר  שחצנות, תחמנות וקמצנות.  ליבי נכמר כשראיתי את חוסר האונים של נציגי היקבים, את החיוך המאולץ שמסתיר סוג של חשש, ואת הידיעה שכל מה שהם רצו זה להעיף את המנצלות הללו מהיקב. ליבי נכמר גם בגלל ההבנה שאלה פני הדור, והרשתות החברתיות מנוצלות היטב ומהוות, בין היתר, אמצעי לקבלת שררה, לניצול ציני של מעמד ולהפחדה. אני מבין את בעלי היקבים שמסכימים לתת חינם יין ותקרובת, רק כדי לא להסתבך חלילה עם  בלוגרית שתעשה להם שיימינג .

הערה: אז הבלוגריות הן כיפה אדומה, והשאלה היא אם היקבים הם הסבתא החולה או האמא עם המצרכים. מצטער על הנימה השוביניסטית, אבל בכתבה נזכרו רק נשים בלוגריות מאחר ובהן נתקלתי. כששאלתי האם מגיעים גם בלוגרים גברים ליקבים, לא היה ולו יקב אחד שאמר שהגיע אליו בלוגר או דורש סלסלת פיקניק ללא תשלום.

ימי בנימינה של רמי בר-מאור

"אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי, הימים היחפים של בנימינה כן, אני זוכר, הכל זרם לאט, השמש לא מיהר. אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר", כתב אהוד מנור המנוח והלחין ושרו מתי כספי ורבים אחרים. הצלם דיויד סילברמן הגיע אל רמי עם ידידתו הטובה, השפית ניצן גולדנברג, אחרי שביקרו ביקב מרגלית. את  הם הגיעו אל יקב בר-מאור ומצאו את רמי עם שני חברים שפים מחיפה, כשהם שוקדים על הכנת מנגל דגים בסמטה מחוץ ליקב. ניצן השתלבה בהכנה, ודיויד נהנה מיינות 2020 הצעירים של רמי: ריזלינג, רוזה ממרסלאן, וסוביניון בלאן. כולם עדיין במכלים בהמתנה לביקבוק. אך לפי דיויד, היין הטוב ביותר היה רד מון (ירח אדום) 2012 –  בלנד של 85% מרלו ו- 15% קברנה פרנק. ניצן היא שפית פרטית, ואת עבודותיה ניתן לראות כאן.

 3: טרה וינו 2020  – מאחורי הקלעים

ניתוח תוצאות טרה וינו 2020 מצביע על כך שלאו דווקא מדובר מי זכה במדליית זהב או אפילו זהב כפול, אלא מי הצליח לקלוע לטעמם של השופטים. קשה לי להתעלם מהעובדה שבשנים האחרונות יקבים יודעים לפצח את טעם השופטים בתחרויות השונות, ומכווינים לשם יינות מסוימים שיש להם הסיכוי הטוב ביותר לזכות באחת המדליות היוקרתיות. התופעה לא קיימת רק בישראל, והיא נחלתן של תחרויות יין בינלאומיות רבות. לפי הניתוק של השופטים באשר הם ממה שקורה בשוק הצרכני, עושה רושם שהם מנותקים מהמציאות לאור הזכיות האחרונות. רובם שבויים עדיין בטעמים שיין הראוי למדליה הזהובה חייב להיות בומבסטי, אלכוהולי, עמוס פרי וחבית כמובן; יין עוצמתי כמו שנהוג לכנותו. אחד כזה שישתלט על הפה ויעניק חוויה בלתי נשכחת לטועם ושיאפיל על האחרים.

היה זה מרתק לעמוד בצד ולשמוע שתי אסכולות של ייננים בכירים מיקבים גדולים מתווכחים על אותו יין לבן, שאחד אמר שהוא היה מזקק אותו לאלכוהול ולא מוציא אותו לשוק, והשני אמר שהיין עושה לו טוב והוא ראוי לבקבוק ולצאת למדפים. כאשר ביקשתי טעימה מהיין לאחר שקיבל את הציון מהשופטים, אכן ירד לי האסימון: שני הייננים צדקו, וכל אחד משקף אסכולה שונה ודור אחר. האחד שרוצה להגיש לקהל יין קליל, צעיר נמרץ, בלי הרבה צורך לנתח אותו, והשני חיפש כיינן משהו שיפתיע אותו, שירגש אותו, וייתן לו חוויה עוצמתית בפה.

אם מנתחים את התוצאות של היינות שזכו במדליית כסף, אני חושב שאלו היינות שבטעימת מדפי היין בחנויות על ידי קהל פוטנציאלי, הם אלה שהיו נחטפים. יקב 70 עם היין האדום 2018 – מדובר ביין מבריק, עשוי נכון ובמדויק. יין אדום הכי ישראלי שמתאים ל- 8 חודשי אוגוסט שיש לנו כאן,בשנה. ברקן אסמבלאז' ריחן 2017 וברקן קריניאן 2018 ששניהם קטפו מדליות כסף – אלו יינות מחוץ לקופסה של ספר המתכונים, יקב בן נון רזרב 2018 – גם פה יש יין מחוץ לקופסה, טרואר אזורי במיטבו, עשוי במדויק ומעניק חווית שתיה אחרת.

כרם מצודה תפן 2017 של יקב כישור – זהו אחד מהיינות שצריכים להפתיע כל טועם שאוהב יין מורכב אבל לא מעיק, אחד כזה שמעלה חיוך על הפנים וקשה להפסיק לשתות ממנו, יקב שטרן עם הקברנה פרנק 2017 – מדובר ביין שמוציא מזן הקברנה פרנק את כל המיטב שבו, בלי משחקים ובלי צורך לתקן ולעוות כדי שימצא חן; AS IS כמו שאומרים. יקב הר אדר קטף שני כסופים עם קברנה סוביניון 2018 וקריניאן 2016 – אלו שני יינות שהם הכי עולם חדש ישראלי.

הייתי שמח אם "בטועמים זהב" שמתקיים באיש הענבים היום שישי 4.12 ומחר שבת 5.12, היה שולחן של יינות שזכו במדליית כסף. יכול להיות מרתק.

מדליית הפח ליקב רמת הגולן

אם הייתה כזו, לדעתי היא הייתה מוענקת ללא היסוס ליקב רמת הגולן. היקב לא שלח ולא שולח יינות מתוך מדיניות לא מובנת של מנכ"ל וסמנכ"ל שיווק, אשר מעדיפים תחרויות בינלאומיות ולא חושבים שתעשיית היין ראויה שהיינות של יקב רמת הגולן יישפטו בארץ. גם בשנה קשה כזו בה כל היקבים הגדולים האחרים נרתמו לתת כתף, והמילה ערבות הדדית ליוותה את תחרות טרה וינו, יקב רמת הגולן התעלם בהפגנתיות. אז אני רק יכול לצטט את המשפט של יעל גיא, אחראית השיווק בחו"ל, שהעירה ליקב כרמל בדף הפייסבוק הפרטי שלה: "למה כרמל-יתיר היו צריכים להעתיק ברגל גסה כל כך את הסלוגן של יקב רמת הגולן 'ארץ היין". התשובה כנראה קשורה לזה שאתם לא באמת "ארץ היין". רחוק מזה, אתם יקב מנותק מהמציאות.

היקבים מהשומרון מכים שוב

למה לי פוליטיקה עכשיו (קראו רגע שוב מה כתב יעקב ברג למעלה): יקב גבעות, יקב שילה, יקב תום, יקב כביר, יקב גת שומרון, יקב נחלה; כל אחד מהם זכה במספר גדול של מדליות זהב, ולא בכדי. הם מייצרים יין טוב כבר שנים, הם זוכים במדליות ובהכרה כבר שנים, ובעיקר רבים אוהבים את היינות שלהם. אז מדובר קודם כל ביקבים שמלווים את תעשיית היין הישראלית כבר שנים, ולא בזכות יחסי ציבור ורעשי רקע, ובטח לא משדרים שאכלו לי, שתו לי ומגיע לי כפי שעושים זאת אחרים. הם פשוט מייצרים יין טוב, בהתמדה, בנחישות, ובאהבה אמיתית ליין. יש להם מוצר שלא צריך הרבה – הוא מדבר בעד עצמו.

ואם יש לכם זמן בראשון בערב – אל תחמיצו את הזום הזה

ביום שלישי הקרוב, 8.12 בשעה 20:30 יתקיים בזום ובפייסבוק לייב 'פותחים בקבוק – פאנל על יין ואלכוהול בגליל, שההשתתפות בו ללא תשלום. הפאנל יעסוק בהתפתחות עולם האלכוהול בישראל ולאן מתקדמים, השפעת אקלים הגליל על התוצרת, החיבור בין יין לאוכל, ועוד נושאים שאתם תוכלו להעלות במהלך הפאנל, שהדוברים בו יהיו יובל (ג'וב) הר-גיל ממזקקת יוליוס, ג'וני שטרן מיקב שטרן, והיינן ויועץ היין יונתן קורן.

כל אחד מהשלושה יביא כמה בקבוקים מעניינים מהתוצרת שלו, יספר עליהם ועל החיבור האישי שלו אליהם, וכמובן ישתה יחד עם האחרים. ג'וב יביא יוליוס ביטרס (ליקר עשבוני), מאר דה גלילי (תזקיק גפת ענבים אדומים), ועכו ג'ין – הג'ין היחיד בעולם המבוסס על צמחים ישראליים. ג'וני שטרן יביא קברנה פרנק 2017, סירה 2017 ויין גדות (בסגנון פורט) 2013. יונתן קורן יביא שני יינות אורגנים מהבציר האחרון: סוביניון בלאן ובלנד של שיראז וקריניאן שלא מזמן בוקבקו. את הפאנל ינחה טרוור גלאור מצוות עמותת זמן גליל מערבי.

האמת היא, שלהשלמת החוויה אפשרו המארגנים לנרשמים בעוד מועד, להזמין מארזים מיוחדים של המשתתפים בפאנל שיגיעו אליהם הביתה. אבל אתם תעשו כמונו: פתחו בקבוק טוב או שניים, עזבו את נטפליקס לשעה או שעה וחצי, ותנו לעצמכם ליהנות. אם תחמיצו, אנחנו נצפה, ובשבוע הבא נתמצת לכם מה נאמר. במהלך המפגש יוכלו הצופים לשלוח שאלות לפאנליסטים. פרטים והרשמה ללא תשלום באתר עמותת זמן גליל מערבי.