השבוע בענף היין 272: גיליון נטו יין (כמעט) בלי פוליטיקה ווירוסים

השבוע טעימת זום לספיישל רזרב החדש של רקנאטי, לא כל יום פורים נכון גם ביין, על המוקד יקב אדיר, ביקורות יין יקב 1848 ויונתן לבני יקב רביב, יקב נאות סמדר והרשת החברתית של נחמת שותים. קריאה מהנה

הסלסלות חוזרות: עם תום הסגר והאביב שהקדים היקבים פותחים את שעריהם למבקרים. סלסלות הפיקניק (שם גנרי לערכות פיקניק במגוון פורמטים) שהם מציעים חוזרות להיות אטרקציה למטיילים ואחד מסמלי עידן הקורונה. בתמונה ערכת פיקניק של יקב שדות במושב שדה יעקב על רקע כרם הטמפרניו. צילום שלי פארי – יוצרת תוכן ובלוגרית @shellypeeri
ערכת טעימת הזום והספיישל רזרב 2017 של רקנאטי. צילום מדף הפייסבוק

1: סגר שלישי וטעימת הזום של רקנאטי

אם בסגר הראשון והשני היקבים הצליחו להכיל ולשנות מסלול, אז מתברר שהסגר השלישי הוא כבר לא צחוק. הוא התיש, הוא דיכא, והוא בעיקר גרם לכולם לאבד תקווה ולא לראות את האור בקצה המנהרה. סגר, בחירות, כאוס, קבוצות אתניות חסרות כבוד לאחר, אנשים שלא מאמינים לכלום זולת האלוהים שלהם.

הזום התגלה כאחת ההמצאות החשובות בשנה האחרונה, ופתר המון בעיות. אנשים תפקדו מהבית, עבדו מהבית, ניהלו את חייהם, ואיכשהו התחלנו לחבב את העסק. זה היה נכון עד הסגר השלישי, כאמור, שבו גם לי נפל האסימון.

מאחורי הקלעים של טעימת הזום. צילום אינסטגרם רקנאטי

טעימות יין בזום. בהתחלה זה היה משעשע, כולם חייכו אל מול המסך, השיקו כוס עם עצמם, והייתה תחושה של "יהיה בסדר". אבל לצערי, טעימת הזום האחרונה של יקב רקנאטי הצליחה לחדד לי את מה שאני כבר חושב חודשים רבים – הענף במצוקה, הענף בדיכאון, והפרצופים המוכרים של עיתונאי היין שרוב הטעימה שתקו, אמרו הכול. אם אנחנו רגילים להיפגש ולפרגן ליינן, ללחוץ ידיים, להביע את הערכתנו, ולשתות בחברותא (שהרי זו בעצם מהות ההשקה), אז הזום השבוע טרף את הקלפים, או בעצם החזיר את הקלפים לחפיסה.

ערכות הטעימה והיין כוכב הזום מוכנים למשלוח. צילום מדף הפייסבוק

המארז המאוד משמח שצורף לבקבוקוני הטעימה, אף חידד את המצב שאנחנו נמצאים בו. המוצרים במארז באמת הכילו את כל הדברים הטובים שמייצרים אנשים, שגם הם נמצאים באותו מצב ביש שכולנו נמצאים בו: יצרני השוקולד דה קרינה, אודם הבר שמייצרים ריבות תוצרת בית ברמת הגולן, מאפיית הבוטיק פתפותים בפארק דלתון, מחלבת בת הרים מהגליל העליון, משק תירוש שמייצר שמני זית מדהימים, ומאפיית הבוטיק ברדלי במושב שריגים-ליאון מאזור שפלת יהודה.

כל המוצרים שהיו במארז הם של אנשים שעובדים קשה, ושנת הקורונה מאיימת לחסלם. לכן זה הזמן של כולנו להגיע לכל אותם מקומות קטנים, משפחתיים, איכותיים, ולתמוך בהם. שאפו ליקב רקנאטי ולאורנה בן חיים בעלת משרד יחסי הציבור של היקב, שהגיעו לכל אותם מקומות שדרך אגב, קשורים לכרמים מהם הופק הספיישל רזרב 2017, שהינה מגיע תורו:

קובי ארביב עם רקנאטי ספיישל רזרב מהדורת 2011 . צילום דוד סילברמן dpsimages

רקנאטי ספיישל רזרב 2017 – יין מחמש חלקות שונות מארבעה  אזורים שונים בארץ: 35% סירה מכרם דישון – השריה עם השזרות שמוסיפות רעננות וקרירות. מפולפל מאוד, לא טעמי סירה טיפוסי שמאופיין בפרי בשל; 10% מרסלן – כידוע הכלאה של קברנה סוביניון וגראנש. הוא בעיקר מעניק לבלנד את ההפרחוניות של לוונדר ופרחים יבשים; 10% פטיט סירה – שתרומתו היא בעיקר גוף חסון ועוצמתי; כ- 10% קריניאן כרם פרא משפלת יהודה שאחראי בבלנדים בעיקר על הטאניות, אבל בבלנד 2017 הוא רגוע מאוד והטאנינים מגיעים בעיקר באפטר טייסט; 35% קברנה סוביניון שנבצר סמוך למנרה, והחלקה יועדה כולה לספיישל רזרב.

היינן קובי ארביב עשה לי את החיים די קלים בטעימה הווירטואלית. הוא פירק את היין לבקבוקונים קטנים, כשבכל בקבוק היה אחד הזנים מהם הרכיבו את הבלנד של רזרב 2017. כשחומרי הגלם נטעמים בנפרד, מה שנשאר לעשות זה באמת לראות האם היינן בחש ורקח נכונה את חומרי הגלם שאלוהים נתן, ולצערי לא פעם השטן מתערב וגורם לייננים לקלקל.

מערכת אכול ושאטו מברכת את קובי, ומאחלת לנו יינות טובים ממנו
קובי ארביב היינן הראשי של רקנאטי עם גיל שצברג המנכ"ל והחביות. צילום בן יוסטר

רגע לפני הביקורת שלפתי ספיישל רזרב 2007 על מנת להבין האם אכן הפילוסופיה הייננית ברקנאטי השתנתה או התפתחה לכיוון הים תיכוני. את הרזרב 2007 רקחו יחדיו הייננים גיל שצברג ועידו לוינסון, שבערך באותה תקופה התחילו לטפטף לנו על שינוי. הבלנד של 2007 הושק ב-2011, ומורכב מענבי קברנה סוביניון מקדיתא (85%), מרלו (5%) וסירה (5%) שנבצרו בקיבוץ מנרה, ופטיט סירה (5%) מגפנים בוגרות בעמק יזרעאל. מדובר בטעימה של יין בן עשר שנים, עשיר בטעמים, כבד, מורכב ומאוד מהנה. חמיצות של ינוקא שמעלה חיוך גדול על הפנים. היקב אכן הלך בדרך של שינויף והבלנד של 2017 אכן מוכיח זאת – הבומבסטיות נעלמה, הריבתיות פינתה את מקומה למינרליות ולטעמי פרי בוסרי יותר. אני חושב שיום הבציר הפך ליותר קריטי, וכן מקפידים לבצור בזמן הנכון לפרי ולא ליינן או לבוצרות – מכונות הבציר.

צילום מדף הפייסבוק של רקנאטי

השימוש בחביות העץ השתנה, מחביות חדשות בקלייה מרבית שמשתלטות לא פעם על היין, לחביות שרק נותנות אכסניה נוחה ולא מעיקה על הפרי. זה מעיד על שינוי נקודתי בתפיסה, בלי להיכנס לשאלה הגדולה האם אלו באמת יינות ים תיכוניים. אם ספיישל רזרב 2007 סימן את תחילת הרעיון וההבנה כי צריך יינות שמתאימים למזג האוויר הישראלי, אבל הכול נשאר בגדר דיבורים, אז ספיישל רזרב 2017 נמצא במחצית הדרך הלא פשוטה הזו במדינה חמה כמו שלנו, ועם חובבי יין שהתרגלו לשתות מיצי עץ. קובי ארביב עובד קשה על מנת לתור את הארץ ולמצוא את הנוסחה המנצחת, וכמובן זונח  טעמי הנגרייה ומחפש אחרי תיבול מינימלי מבחינת חביות.

אהבתי את 2017, כי זה היין שממנו אי אפשר לחזור אחורה. היינות העתידיים ייבחנו מעתה על פי הפרמטרים של הזנים הללו, וככל שנראה פחות ופחות קברנה סוביניון ומרלו ביינות, נבין שהיקב אכן מוביל את מהפכת הזנים החדשה בישראל, ויגיע יום שגם החבית תעלם. מחירו של הספיישל רזרב רקנאטי 2017 הוא 189 ₪. יין לעשור ו VFM – תמורה לכסף – תל"כ) לחלוטין כן.

צילום יקב מואה

סלסלת פיקניק – למה לא ארגז?

יקב מואה ממושב צופר שבערבה מציע עם ביטול מגבלת המרחק מהבית להגיע ליקב, לטעום מיינותיו ולהצטייד בארגז קרטון – לא בסלסלה מפונפנת, שמכיל בקבוק יין לבחירה מיינות מואה, גבינה ממחלבת בארי, לחם, שמן זית אורגני, זיתים וירקות טריים מהשדה. מחיר הארגז 199 ₪.

לא כל יום פורים. צילום pixabay

2: יינות לפורים – אלה שמתחפשים ואלה ששווה להסיר את המסכה עבורם

מבחינת יין, חג פורים נמצא קצת מתחת לרדאר של הציבור החילוני, והמצווה לשתות עד לא ידע לא ממש מיושמת. פריקת העול שמגובה במצווה ובעידוד רבני אצל הציבור החרדי, מעלה את מכירות היין במאות אחוזים בחנויות היין שמוכרות למגזר הזה, ויקבים שמשווקים יין למגזר החרדי כל השנה, רואים עדנה בחג הפורים. היין אכן נשפך כמו מים, למרות שרוב היין שמגיע לישיבות הוא זול, והמותג או סוג היין ממש לא מעניינים את בני התשחורת ששותים ומקיאים. זאת אף על פי שהמשורר ממש לא ממש התכוון שהשותים יגיעו לאיבוד חושים, ממש לא, ויש מספיק פסקי הלכה כנגד השכרות, לפיהם זה איסור גמור, ואין לך עבירה גדולה מזו, משום שהיא גורמת חס וחלילה לגילוי עריות ושפיכת דמים, ועוד וכמה עבירות זולתן.

סניף של רשת אושר עד בניו יורק תחת השם בינגו. צילום אושר עד

הציבור היותר מבוגר במגזר הדתי-חרדי הוא כבר סיפור אחר. הם מאוד מקפידים על איכות היין והמיתוג, בדיוק כפי שהם מקפידים לשתות על מנת להיות שמחים ולא להגיע למצב של הוללות ושל שטות, אלא באמת להסתפק בשמחה של תענוג, שיגיעו מתוכה לאהבת השם יתברך והודיה על הנסים שעשה להם.

אז פורים בפתח וחנויות היין מתחילות להתארגן, וכך גם בסניפי רשת  "אושר עד", בהם אפשר למצוא את כל היינות שעולים 15 ₪ ו-18 ₪, שבימים כתיקונם הייתי מגדיר אותם כיינות שרמת החמיצות שלהם מיועדות לפתיחת וניקוי צינורות הביוב. על המדפים תמצאו את סדרת קלאסיק של יקבי ברקן במחירים של 19 ₪, וינו-יין אדום יבש של יקב כרמל יעלה 15 ₪, סדרת סלקטד תעלה 17 ₪, יין אימפריאל קברנה סוביניון של יקבי ציון יעלה 18 ₪, יין אדום של סגל יעלה 15 ₪, וסדרת ישראלי של יקב  טפרברג נמכרת גם כן במחירי 17-19 ₪. על זה נאמר מגיע לכם כנראה.

ג'וני שטרן יקב שטרן. צילום איל גוטמן
ג'וני שטרן יקב שטרן. צילום איל גוטמן

אז הנה עשרה יקבים עם המלצה לעשרה יינות (לא, לא על שם עשרת בני המן) שאפשר לשתות מהם, להתבשם, ולא להגיע לשכרות גם אם תסיימו בקבוק לבד.

יקב גוש עציון – האלון הבודד סוביניון בלאן 2019: טרופי, עשבוני, חומציות טובה. מחירו 69 ₪. יופי של סוביניון בלאן.

יקב שטרן – גדות יין בסגנון פורט: מחוזק עם קוניאק צרפתי 17.5% אלכוהול. מחירו 140 ₪.

יקב Five Stones – יין לבן מסדרת DVSG  : ארומטי, עשיר בטעמים. מחירו 85 ₪.

יין ג'אם סשן החדש של יקב בן חיים. צילום מהיקב

יקב בן חיים – ג'אם סשן אדום 2017: קברנה סוביניון, קברנה פרנק ופטיט סירה. יין חדש של היקב, שמוקדש לעולם המוזיקה שנפגע בתקופת הקורונה. אוקיי איתי, שאפו שאפו שאפו, זו אכן יצירה. משווק ברשת יין בעיר, מחירו 150 ₪.

יקב שילה – שיראז מסדרת SECRET RESERVE : אחד היינות המורכבים, העוצמתיים, המושלמים שיש היום על המדפים. מחירו 130 ₪.

שלישיית יינני יקב טפרברג ומוטי טפרברג הבעלים

יקב טפרברג – מלבק מרסלן 2018: חד כתער, מאוזן להפליא, פרי שיושב טוב. יופי של יין. 60 ש"ח.

יקב רמות נפתלי – רוזה נביולו 2020: רוזה משובח, עדין, נקי, מאוזן. מהליגה של הגדולים. מחירו 70 ₪.

אלי שירן יקב שירן. צילום איל גוטמן
אלי שירן יקב שירן. צילום איל גוטמן

יקב שירן – טריו 2018: בלנד של קריניאן גפנים בוגרות, סירה, פטיט סירה ומעט גראנש. יין עצמתי בארומות שלו. שזיף שחור, פטל, ומעט חווה. פה אינטנסיבי, עשיר מאוד, וחומציות שתומכת נפלא. מחירו 120 ₪. נפלא כבר אמרתי.

יקב נעמן – פינק פלויד 2018: יין שהתחפש ל-6 זני ענבים, ואכן אפשר רק לצטט את המשפט של פינק פלויד: "יש מישהו בתוך ראשי, אבל זה לא אני". מחירו 90 ₪.

יקב אפק – ארומה 2017: פטיט סירה, מרלו וקברנה סוביניון. 14.5% אלכוהול שמחזיקים את הפטיט סירה העוצמתי. מאוזן להפליא. יין שצריך אוכל טוב לידו, ובטח לא אוזני המן. יופי של יין. מחירו 150 ₪.

שלישיית בקבוקי ה-500 מ"ל החדשים של אדיר. צילום מהיקב

3: על המוקד – יקב אדיר

שלושה יינות חדשים של יקב אדיר, והפעם הפתעה בצורת בקבוקי 500 מ"ל על מנת לאפשר כמות זוגית נגישה, בעיקר בפיקניקים ובסלסלות המלוות אותנו בתקופת הקורונה. יקב אדיר יושב באזור התעשיה דלתון, והוקם בשנת 2003 על ידי האחים רוזנברג, אנשי יין, אנשי אדמה, ואנשים שאוהבים לארח אנשים. היקב ומרכז המבקרים הם בין היפים בארץ, ומשלבים קידמה עם מורשת.

אבי רוזנברג יינן יקב אדיר. צילום איל גוטמן
אבי רוזנברג יינן יקב אדיר. צילום איל גוטמן

היינות של היקב נגישים מאוד לקהל מגוון,  ובמקביל יש היינות המתיישנים שלו, שככל שעוברות השנים מבינים את הפילוסופיה שמסתתרת בבקבוקים שלהם, את חומרי הגלם המעולים, את העשייה ללא קיצורי דרך, ובעיקר את הענווה, כיאה לאנשי יין אמיתיים. היקב זכה במהלך השנים בעשרות פרסים ומדליות, אבל בסופו של דבר היינות או הפנינים האלה שהוא מוציא מדי פעם, באמת מוכיחים כל פעם מחדש את הכישרון של היינן אבי רוזנברג.

האחים רוזנברג: אבי היינן (משמאל) ויוסי המנכ"ל
האחים רוזנברג מיקב אדיר: אבי היינן (משמאל) ויוסי המנכ"ל. צילום דוד סילברמן dpsimages

קולומבר 2020 (500 מ"ל) – אף מאוד פרחוני, דבש עדין, זסט של תפוז, פה מינרלי, חד וחומציות טובה. יין עשיר מאוד, זועק לאוכל. יופי של טיפול בזן הלא ממש מוכר הזה בישראל. שאפו.

גרנאש בלאן 2020 (500 מ"ל) – גם כאן סוג ענבים די ייחודי שטופל בעדינות, והיינן הוציא ממנו ארומות פרחוניות ושקדים מרים. בפה איזון מדהים. היין חייב להיות מוגש לא קר מדי, על מנת שאפשר יהיה להבין את הגדולה של הזן הזה. אפטר טייסט ונילי שהרים את היין הזה למעמד אחר. חסרה לי מעט עטיפה של חבית אלון. יין שמוכן לשתייה, אבל שנה שנתיים בבקבוק והוא יהיה מושלם.

מרסלן 2020 רוזה (500 מ"ל) – צבע ורוד סלמון, אף הדרי עם פרחים לבנים, פה מינרלי, רענן מאוד, קריספי. החמיצות טובה ומשתלבת טוב עם טעמי הפירות הטריים., סיומת טאנינית. יופי של רוזה, מהליגה של הגדולים.

מרכז המבקרים של יקב אדיר. צילום דוד סילברמן dpsimages

לסיכום: לא הופתעתי. אבי רוזנברג הוא יינן רציני, שלא מעגל פינות ורץ למרחקים ארוכים. סדרת ה-500 מ"ל היא חשיבה מחוץ לקופסה ופרגמטית מאוד, עם עיצוב יפה של בקבוק ותווית. המארז מושלם בעיניי, ופסח מתקרב אז בכלל זה רעיון נפלא. מחיר בקבוק יין 60 ₪ – VFM  לחלוטין, אף על פי שבכל יקב אחר המחיר היה מגיע ל-80 ₪ פלוס.

יוסי שור מנכ"ל יקב 1848. צילום מהיקב

4: יקב 1848 ביקורת יין

משהו טוב עובר על יקב 1848 בשנה האחרונה. אני שומע יותר ויותר אנשים מדברים על היקב, והבקבוקים שלו נמצאים בחנויות היין הטובות. מיקב שנחשב תמיד לסוג של אליטה חרדית, הוא זולג לחובבי יין נוספים, והיינן אילן אסולין שנמצא ביקב משנת 2011, עושה עבודה טובה. הרכש החדש, דייויד גרוניך, מנהל היצוא של היקב, משלים את המשפט הכי חשוב שכל מנכ"ל יקב צריך ללמוד: "לייצר יין זו אומנות, למכור יין זה מקצוע". ואכן דייויד מתגלה כבולדוזר בתחום, וחרף הקורונה והעדר מרכז מבקרים ליקב, היינות נמצאים על המפה. בטעימה:

יקב 1848 מתחיל לבלוט על המפה – אנשים מדברים על היקב. צילום איל קרן

פטיט סירה דור 7 2017 – צבע סגול שחור אטום, ארומות של פרי בשל, שזיף וריבת אוכמניות משובחת. בפה היין מפתיע והוא קריר ומינרלי, מתובל מאוד, עוצמתי, פרי מרוכז. יין קשוח ומחוספס משהו. אחד הדוריפים המעולים שטעמתי בשנים האחרונות. עשוי כהלכה (משחק מילים לשנונים בקוראים). מחירו 119 ₪ – VFM כן, ואם המחיר היה 135 ₪ גם הייתי מסכים.

ארגמן דור 7 2017 – הצד השני של המטבע. יין רך, עדין, מלטף ונקי מאוד, כמו שכתוב. היינן כיבד את הזן והשאיר את הדובדבן, החמיצות הטבעית, טיפה טאנינים. הרבה כבוד נתנו לארגמן בבקבוק הזה. שאפו. מחירו 119 ₪ –  VFM דו ספרתי יותר מתאים לו.

אופיר ודינה רביב. צילום יונתן לבני

5: יונתן לבני מבקר – יקב רביב

יקב רביב שוכן במושב נס הרים שבהרי יהודה, לא רחוק ממושב בר גיורא. באזור נטועים כרמים רבים של יקב ברקן, יקב סוסון ים, ויקבים קטנים יותר כמו יקב נבו בישוב מטע ואחרים. האזור מאופיין בגובה של כ- 700 מטרים, מזג אויר חם ביום בקיץ וקריר בלילות. החורפים קרים כל הזמן, והקרקע כנראה עושה טוב לגפנים. השבוע ביקרתי ביקב רביב, המייצר כ-5,000 בקבוקים בכל שנה. זהו יקב משפחתי הממוקם מתחת לבית בו מתגוררים אופיר ודינה רביב. ביומיום, אופיר רביב הוא מהנדס אזרחי, אחד האחראים לבנית הרכבת הקלה בתל אביב.

רביב אופיר. צילום יונתן לבני
אופיר רביב בחדר החביות. צילום יונתן לבני

"תמיד אהבתי לשתות יין". הוא מספר לי בערב טעימת היינות שהתקיים אצלו ביוזמת לינדה גרדשטין, עיתונאית יין ברשות עצמה, הכותבת ביקורות יין בעיתונות הזרה. אופיר למד ייננות וגידול גפנים אצל ניר שחם מבית הספר ליין ביקב שורק. ליד ביתו בנס הרים נטע אופיר כרם בשטח 10 דונם, בו הוא מגדל ענבי קברנה סוביניון, מרלו, סירה ופטי ורדו, מהם הוא עושה יינות זניים ובלנדים מאותם זנים. הגפנים ניטעו בשנת 2010, והיין הראשון יוצר על ידו ב- 2013.

עוזרת לו אשתו דינה, שהיא המשווקת והמעצבת הגרפית של התוויות. אופיר הוא הכורם, היינן והמפיץ של יינותיו, והוא מבטיח לי כי "כשאצא לפנסיה אעסוק ביקב במשרה מלאה". אגב, לדבריו הקורונה עשתה טוב ליקב. יותר ויותר אנשים נמצאים בבית, והם צורכים יינות אותם הוא מספק להם באמצעות משלוח או באיסוף עצמי. וליינות:

הסירה 2016 של יקב רביב – פגז! צילום דינה רביב

סירה 2016 – יין ששהה 24 חודשים בחביות עץ אלון, שליש מהן חדשות. צבעו כהה מאוד, עם בוקה אופייני לזן. טעם ברור של יין סירה, אם כי בסוף השתייה ישנה מרירות מסוימת שנעלמת לאחר שהבקבוק שוהה זמן מה באוויר הפתוח. בכלל יינותיו של רביב צריכים לדעתי להיפתח מספר שעות בטרם השתיה, מכיוון שהם עוצמתיים וזקוקים להתחמצנות לפני שיפיקו את המיטב שבתכונותיהם. חזרתי ליין אחרי שעה. פגז!

קברנה סוביניון 2016 – רביב מספר כי הדילול של גפני הקברנה סוביניון גורם לכך שהוא מפיק בערך 700 ק"ג לדונם. גם היין הזה שהה 24 חודשים בחביות ששליש מהן חדשות. צבעו סגול עמוק. יש בו טעמי קסיס ופירות שחורים, עם גימור חזק ומתמשך. פחות התחברתי לקברנה סוביניון של רביב , אם כי גם הוא היה טוב יותר בהמשך הערב לאחר שנתתי לו יותר זמן בכוס.

הכרם של יקב רביב. צילום דינה רביב

בלנד 2016 –  במהלך הטעימה טעמנו את הבלנדים של הזנים המאפיינים את יינות יקב רביב – קברנה, מרלו, סירה ופטי וורדו. המרלו והסירה הם הדומיננטיים בבלנד, עם מעט השפעה של הקברנה סוביניון והפטי ורדו. טעמנו גם את אותו בלנד מהשנים 2014 ו- 2015. היין שהה 14 חודשים בחביות חדשות וישנות, ואז עורבב. לאחר הביקבוק היין התיישן בבקבוקים תקופה נוספת, והוא בשיאו עכשיו. סיומת ארוכה ללא מרירות. טעמים ארומטיים ועמוקים. יין עם טעמי קסיס ייחודיים, שמביא לביטוי את טעמי היקב ולמה הוא מכוון.

מרלו 2016 – לא בכדי מרלו טוב נחשב בעולם כיין מובחר. שאטו פטרוס, הטוב שביינות בורדו, עשוי כולו מענבי מרלו שנחשבים גם כיינות עם תכונות ומאפיינים נשיים. אני אוהב את המרלו ואת המרלו הישראלי בפרט. היין שהה 24 חודשים בחביות חדשות וישנות, ואף על פי כן החבית לא השתלטה על התוצר הסופי. אחד המרלו-ים הטובים שטעמתי לאחרונה. מומלץ מאוד לאוהבי הזן.

אופיר רביב. צילום דינה רביב

פטי ורדו 2016 – הפתעת ערב הטעימות. לא בהרבה ארצות מייצרים פטי ורדו זני. בעיקר לא עושים זאת בצרפת, שם הוא משמש ליין כמוסיף צבע כהה וטעם ארומטי לבלנד. בדרך כלל חלקו של הפטי ורדו אינו עולה על 15% מהבלנד. שתיתי פטי ורדו זני טעים ביקב ג'יליו במחוז לציו, לא הרחק מרומא, שאינו בדיוק המחוז הפופולרי ליינות איטליה. הפטי ורדו של אופיר רביב הוא יין ייחודי. גם הוא התישן במשך 24 חודשים בחביות עץ אלון והינו נגיש וטוב כבר עכשיו, אך זהו יין עם יכולת התיישנות ולדעתי יהיה עוד יותר טוב למי שיש לו סבלנות להמתין. ממש כוכב ערב הטעימות.

מחיר כל אחד מיינות יקב רביב הוא 80 ₪ –  ממש  VFM (תמורה לכסף – תל"כ)

שמואל רוזה יקב נאות סמדר. צילום פאפא רצי

6: תנועת מי-תוג היין

מעת לעת נבקש מיקבים לספר על המיתוג שלהם, על הרציונל שמאחוריו ועל הקווים המנחים לעיצוב. יקבים שמעוניינים להשתתף מוזמנים לפנות אל רני רוגל [email protected]

יקב נאות סמדר – מיתוג מדברי טבעי ליינות

רני רוגל מדווח: כמי שנוסע לאילת דרך כביש 40 (מצפה רמון), אני מכיר את פונדק נאות סמדר כתחנת עצירה אחרונה לפני אילת. השבוע הגעתי לראשונה לקיבוץ נאות סמדר עצמו, ופגשתי את שמואל רוזה (רוזה לא כמו היין, אלא כמו רוזה בשיר של יהורם גאון) שמנהל את היקב ב- 12 השנים האחרונות. את הכרם הדרומי ביותר בארץ נטע הקיבוץ ב- 1997, ויין ראשון הופק ב- 2001.

יקב נאות סמדר – יקב קטן וריבוי מוצרים ונגזרותיהם. צילום פאפא רצי

הרעיון להקמת היקב היה של חבר בקיבוץ ונבע מתשוקה שלו לנושא, כמו ענפים אחרים בנאות סמדר: דיר העזים, המחלבה, ייצור שמן זית, וקוסמטיקה משולבת בצמחי מרפא – רעיון או תשוקה של חברת הקיבוץ אורית זוהר – רוקחת קלינית שלפני הקמת פעילות הקוסמטיקה הייתה חברת צוות של שתיים שהובילו את היקב במשך 12 שנים תחת היועץ ד"ר ארקדי פפיקיאן.

צילום פאפא רצי

היקב האורגני מייצר 10,000 בקבוקים בשנה, כאשר זן מוביל כאן, ממנו מייצרים אלפי בקבוקים, הוא מוסקט קנלי ממנו מייצרים שלושה יינות: מוסקט קנלי מתוק, מוסקט קנלי שמש – שוהה 6 חודשים בדמיג'נים בשמש ומקבל טעם של דבש, ומוסקט קנלי חצי יבש (סיגל). עתה עומדים ביקב להוציא את המוסקט חצי יבש וגם את הרזה שלהם כיינות פט-נט שתוססים בבקבוקים באופן טבעי.

מענבי סוביניון בלאן מהכרם מייצרים יין לבן יבש, שבמדבר שונה מהותית מאותו זן שגדל בצפון. "מקבל טעמים טרופיים כמו סוביניון בלאן ניו זילנדי, מאוד ייחודי", אומר שמואל, שמציין כי השיראז שגדל בכרם נהדר במדבר ואוהב את מזג האוויר, בשונה ממעט הקברנה פרנק שהם מגדלים עבור הבלנד עם השיראז, "וקשה לו לגדול כאן", דברי שמואל רוזה.

מהשיראז מייצרים ביקב גם יין אדום מתוק בסגנון פורט, כשמתקבל יין עם טעם דובדבנים, וממנו עושים גם דיז'סטיף בעקבות השרייה ביין של 22 צמחי מרפא מגן צמחי התבלין ומהמדבר. "מספרים לנו שטרנטינו יושב על הבר בטאיזו ומת על הדיז'סטיף הזה", אומר שמואל.

הדמיג'נים של מוסקט קנלי שמש מתחרדנים בשמש על המרפסת. צילום פאפא רצי

"הייחוד שלנו בכך שאנו מייצרים Natural Wine – יין טבעי: סחיטה, תסיסה טבעית על ידי שמרי בר, בלי סינונים ובלי תוספות, פרט למעט מאוד ביסולפיט לפי התקן ביו אורגני". ואם כל אלה אינם מספיקים ליקב קטן זה, מייצרים בו גם סיידר תפוחים טבעי חצי יבש, מוגז בבקבוקים ומכיל 6% אלכוהול – "כשר לפסח", מדגיש שמואל, בעוד היינות אינם ללא כשרות, וגם מזקקים כאן ענבים לגראפה עבור היין המתוק שהינו יין מחוזק. ומאחר שתמרים הם ענף חשוב בנאות סמדר, לא מוותרים כאן על זיקוק תמרים לערק – מחייה בבקבוקים קטנים, וגרסה הנקראת 'תמרה' של אלכוהול אורגני ללא אניס, עבור מי שאינם אוהבים טעם דומיננטי זה.

צילום יקב נאות סמדר

אז נכון שמייצרים כאן 10,000 בקבוקים בשנה, אך גם כמות לא מאוד גדולה זאת צריך למכור. איך מוכרים? בשלושה ערוצים: שליש במרכז המבקרים, שכבר ביום השני לאחר סיום סגר ינואר 21, הייתה בו נוכחות ערה של מבקרים, שליש בפונדק נאות סמדר, ושליש נוסף במסעדות וחנויות אורגניות, וחידוש משנת הקורונה הראשונה: מכירות אונליין שהינן בתחילת הדרך.

אחד הדברים השייכים למיתוג יקב נאות סמדר, הן התוויות המיוחדות שאינן דומות לאלה של יקבים אחרים. את התוויות מעצב איצ'ה הצייר, שהוא גם הנגר של נאות סמדר. לא לצחוק, ציורי נוף מדברי וצבעוניות המדבר על התוויות, שבהדרגה יחליפו תוויות עם ציורי דמויות נשיות ומתנדבות בקיבוץ (עדיין בתמונות כאן), ויבלטו בנוכחות העדינה על המדף.

צילום יקב נאות סמדר

אחת הבעיות של תוויות יינות ישראליים טמונה בתווית האחורית, עתירות מלל בגודל לא קריא, ושפע כשרויות. מכיוון שכאן אין כשרויות, בחר שמואל רוזה לשלב בצד האחורי ציטוטים משירי יין של משוררים כמו שלמה אבן גבירול על ה"פורט": " יְדִידִי, נַהֲלֵנִי עַל גְּפָנִים וְהַשְׁקֵנִי וְאֶמְצָא שְׂשׂונִים, וְכוֹסוֹת אַהֲבָתְךָ יִדְבְּקוּן בִּי וְאוּלַי אָז יְנוּסוּן הַיְגוֹנִים"; רבי יהודה הלוי על מוסקט חצי יבש סיגל: "יֵין אֲהָבִים וְיֵין שְׂפַת שָׁנִי בָּם כְּאֵב נֶעֱקָר, שָׁלְחוּ מִפְּאַת צְבִי בָּשְׂמִי, חֻצְּבוּ מִיקָר"; או שיר אחר של יהודה הלוי על בלנד השיראז קברנה פרנק: הַבְּכוֹס הַלְּבָנָה יֵין אֲדַמְדַּם הוּרַק, אוֹ בְתוֹךְ הַבָּרָד נֶאֱחַז הַבָּרָק. כּוֹס כְּלִבְנַת סַפִּיר אָחֲזָה עֵינָיִם, וּכְכֶתֶם אוֹפִיר שִׁבְּצָה יָדָיִם עַל יְמִין שַׂר מַחְפִּיר כּוֹכְבֵי שָׁמָיִם".

"נכון שאין לנו כשרות, אבל דרך שירים אלה רצינו להראות את הקשר החזק שלנו לתרבות היהודית", אומר שמואל רוזה.

7: הרשת החברתית

פינה חדשה בה נציג קבוצות פייסבוק לתחום היין. מעוניינים להשתתף ולהציג את עצמכם ואת הקבוצה שלכם? שלחו ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

נחמת שותים – שתי קבוצות פייסבוק ויינות פרטיים לחברים

רני רוגל מדווח: 'נחמת שותים' הוא מועדון המיועד לחובבי יין שמחפשים יינות בוטיק שנאספו ממבחר יקבים קטנים וגדולים וקצת פחות מוכרים מכל הארץ, ומוצעים לחברי מועדון היין במחירים המוגדרים כמשתלמים ובמשלוח מהיר. המועדון הוקם ב- 2009 על ידי שניים: צביקה אמיתי, ובן אחיו עמי ארליך – למתבלבלי משפחולוגיה, צביקה הוא דוד של עמי, ותרומתו של עמי לכל נושא הדיגיטציה והרשתות החברתיות של נחמת שותים מהותית ביותר.

צביקה אמיתי (משמאל), יגאל מור ואלכס פינטו טועמים ומעריכים יין חדש מיקב צובה עבור חברי המועדון. צילום פול דאב יינן ומנהל יקב צובה

מאפיין מעניין של נחמת שותים, הוא שהם לא רק מחפשים יינות טובים במחירים מועדפים עבור חבריהם, אלא שהם מייצרים עבור החברים ובמעורבותם יינות מותג פרטי. "החל מ- 2015 עשינו מספר פעמים כנגוסיאנטים יין איכותי שנרכש מראש על ידי החברים במכירה עתידית ב- 69 ₪. היין יוצר ביקב ליבנה על ידי היינן יעקב אוריה (מה שבהחלט מעיד על איכותו), וב- 2016 מספר יינות של אורנה צ׳ילאג, שאנחנו אוהבים מאוד אותה ואת יינותיה. בסך הכול יוצרו עד עכשיו עשר חביות כאלה".

יין פרטי של נחמת שונים. מוקדש לחבר מועדון שנפטר. צילום צביקה אמיתי

פעילות קידום השיווק והקשר עם חברי המועדון, מתקיימים אונליין במספר ערוצים: כ- 1,500 מקבלי עדכונים בווטסאפ, 2,700 מקבלי ניוזלטר באימייל, 3,500 עוקבים בפייסבוק – ולא סתם אלא מדובר בשתי קבוצות בהובלת קרובי משפחה אלה, שאמנם שותפים ועובדים יחד אבל מפוצלי פייסבוק: נחמת שותים – מועדון יין, ומועדון היין של נחמת שותים. אולי הסיבה לכך כי נראה שאין להם הערכה רבה לאמצעי תקשורת זה: "מכיוון שהשתמשנו בפייסבוק אישית, התחלנו להשתמש לפעילות העסקית בקבוצת פייסבוק. זה מקום נחמד שבו לא שוכחים אותך, אבל לא מוכר יין (אולי עד 10%). יש אלפי אוהדים לדפים ומעט מאוד תגובות או אפילו לייקים – בזה זה נגמר".

היינן יעקב אוריה בטעימה סופית של היין הפרטי שותים 2019 ביקב ליבנה. צילום צביקה אמיתי

לפי צביקה אמיתי, הרבה יותר יעילות הן קבוצות הווטסאפ: "יש שני סוגי קבוצות ווטסאפ – אחד הוא כמו של ספק כמונו שמוכר עשרות מוצרים. מכיוון שמוגבלים ל- 250 שמות בכל אחת, יש לנו בערך 10 קבוצות כאלה באמצעותן אנו משדרים מידע. זהו אמצעי מאוד יעיל כדי למכור ולשמור את השם. אנחנו שולחים כ- 30-40 הודעות בשנה על מבצעים, מפגשים, או מאמרים מעניינים. אלה קבוצות שההשתתפות בהן היא רק בהסכמה, ואפשר לצאת מהן. הסוג השני הן קבוצות שאותן הקמתי ללקוחות רציניים שקונים יין, ובהן אפשר להתכתב רק על יין ויינות שלנו. יש בהן כ- 200 שמות, תוך הקפדה על איכות החברים בקבוצה ועל המידע שמועבר להם.

בנוסף אני חבר בווטסאפ במספר קבוצות של מכירת/קניית יין במכרזים או המלצות, ויש קבוצות יותר חברתיות שקשורות לארגון ביקורים ביקבים או מכירות קבוצתיות – כפי שמכרתי עכשיו לקבוצה כזאת 100 בקבוקים של מותג נחמת שותים שאנחנו עושים כנגוסיאן.

צילום עמי ארליך
צביקה אמיתי נחמת שותים עם אורנה צ'ילאג. צילום עמי ארליך

המסקנה של צביקה: "פעילויות אלה הרבה יותר יעילות בהשוואה למספר פעמים בהן השתכנעתי להוציא עשרות אלפי שקלים על מקדמי פעילות ומקדמי האתר של חנות היין בה חברי המועדון קונים לעתים. זה מעבר לכל מה שאני עושה ללא תשלום – ולא היו תוצאות כלל".

והוא מסכם: "אני אומר תמיד שחובה לפנות לאנשים. כשאתה סתם "מונח" בשוק, לפעמים קונים ממך. אבל פנייה אישית היא הרבה יותר יעילה – ווטסאפ או מסנג'ר אישי לאדם זה הכי יעיל, כי האדם מרגיש קשר אישי. אני מפרסם ביותר ממאה קבוצות טעימות יין ובקבוצות פייסבוק אזוריות לתחום הין, ומזמין אנשים מאזורים אלה לטעימת היינות בנוסף לחברי נחמת שותים, אבל אין כמו פנייה אישית גם בעידן האונליין".

 אם לא הספקת לקרוא את הגיליון הקודם שלנו 'השבוע בענף היין 271' – הנה הזדמנות נוספת

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה