מספר השבוע

48% מהצעירים בישראל מעדיפים לשתות יין כשר

52% מהם אינם מקפידים על כשרות היין

52% אינם מקפידים על כשרות היין ורק מחפשים יין ערב לחך

27% יעדיפו יין כשר אך מוכנים לנסות מדי פעם גם יין לא כשר

21% מקפידים לשתות אך ורק יין כשר

 (נתוני סקר של אתר היין החדש wineli.co.il בקרב כ- 5,000 מלקוחותיו בני 20-45)

1: קריניאן – מאשפתות ירים אביון

בשנת הקורונה הראשונה למדנו הרבה מילים חדשות: סגר, הסגר, מטוש, וולט, סלסלת פיקניק ועוד. את שנת הקורונה השנייה (החולה הראשון בארץ, הבעלים של חנות הפיראט האדום באור יהודה, התגלה ב- 27.2.20) , אנחנו מתחילים עם עוצר לילה – ביטוי שהיה מוכר בשנות המנדט הבריטי, מוכר לפלשתינאים ביו"ש ובעזה ובנותיה, והופך לרלבנטי בסוף השבוע של פורים. מי שנפגע מהעוצר הזה הוא גם בית איש הענבים, להלן חיים גן וצוותו, שהתכוונו לקיים בית פתוח קריניאן בחמישי ושישי השבוע  (25-26.2.21), ודחו אותו לחמישי ושישי בשבוע הבא (4-5.3.21).

זן הקריניאן נפוץ אצלנו  כבר יותר מ-100 שנים, ושימש כזן משלים ובעיקר כ'סוס עבודה' כמותי של היקבים המסחריים הגדולים, אשר לא מצאו בו עניין והשתמשו בו בעיקר ליינות הזולים שלהם (לא פעם כלל לא טרחו לציין כי הוא נמצא בבלנדים). היין נחשב לנחות, ולא תמיד רצו ייננים להיכנס למאבקים עם כורמים, שהעדיפו אשכולות גדולים ומנופחים מאשר דילול מסיבי שהיה מוריד משקל. בתקופה ההיא שיטת תשלום עבור ענבים שטופלו באופן שונה לא הייתה קיימת, וכמו כל דבר שמורם מאשפתות, גם כאן עברו עשרות שנים עד ששני ייננים צעירים תפסו יוזמה, החליטו ללמוד את הזן והבינו  כי שיטת הגיזום, ההדליה, כמות המים ודילול אשכולות, יכולות להביא לכך שהקריניאן יוביל מהפכה, וזאת בתקופה בה האובססיה בחיפוש אחר זן ישראלי הייתה בתחילת דרכה.

אסף פז מיקב ויתקין ואבי פלדשטין מיקב סגל, שני ייננים בעלי השכלה נרחבת, ויותר מכל תעוזה לכתת רגליים ברחבי הארץ, לחפש גפנים בוגרות, ולשלב שיטות טיפול חדשות ובעיקר חזון.   בשנת 2002 היה יקב ויתקין הראשון שהוציא לשוק קריניאן באופן מסחרי, והסנסציה הייתה בשיאה. צריך להבין שזו לא הייתה תקופת הפייסבוק. תעשיית היין הבוטיקית הייתה רק בתחילת דרכה, תערוכות יין ומפגשי יין כמעט ולא היו קיימים, ובטח לא חשבו על יחסי ציבור מסיביים על מנת לקדם את הזן. היו אז קומץ עיתונאים שהוזמנו לטעימות (דניאל רוגוב ומני פאר ז"ל, שגיא קופר יבדל"א). לעומת זאת, אבי פלדשטיין שלרשותו עמד תקציב יקב מסחרי (ברקן-סגל), העדיף לעשות שימוש בזן הארגמן (הכלאה בין קריניאן  לסינסו). ארגמן רכסים 2006 וארגמן רכסים 2007 זכו בתחרות היין Trophee Citadelles בבורדו במדליית זהב ובגביע הצטיינות. פה המערכת המשומנת של המנכ"ל האגדי בוקסר כבר עשתה מה שעד היום היקב עושה טוב, וזה יחסי ציבור מסיביים. הייתה זו שעתו היפה של פלדשטיין, והוא זוהה כמעט באופן מוחלט עם הזן הארץ ישראלי האולטימטיבי.

אנשים לא הבינו את ההבדל בין הארגמן לקריניאן, ובעצם הקריניאן שוב נדחק לפינה, למרות שעיתונאי יין ומומחי יין דאז טענו שאין ממש הבדל, ולא בטוח שיש באמת כרמים של ארגמן. אבל, כאמור, אי אפשר היה להיאבק אז עם מערכת יחסי ציבור של יקב סגל-ברקן ובטח שלא בבוקסר. זן הארגמן נעלם מהתודעה ברגע בו אבי פלדשטיין עזב את סגל, והמלחמה הגלויה שלו עם בוקסר הובילה גם את הארגמן החוצה.

בעשור האחרון מחפשים ייננים רבים את הזן הישראלי, והופכים כל טרסה על מנת למצוא שרידים ומאובנים, ולהפיק מהם DNA כדי לגלות אילו ענבים היו פה בתקופת דוד המלך, ואיזה יין שתה הכהן הגדול. מזל שאותם אנשים לא סבלו מעצירות, אז השרידים מסתובבים פה ושם ברחבי הארץ. בינתיים מצאו רק כמה סוגי ענבי מאכל שמנסים לעשות מהם יינות דלוחים, ומנסים להצמיד להם סיפורים מקראיים על מנת לבטל את ההיסטוריה הפלשתינאית. לעומת זאת לוקחים את זן הקריניאן, ומצמידים לו תארים על מנת שיהיה יותר נוח לשווק אותו:  "קריניאן פרא", "קריניאן גפנים בוגרות",  "סינגל ויניארד", "קריניאן אשכולות שלמים" ו"קריניאן מגיסטיק" – כל מיני המצאות ובוקי סריקי שכותבים על התווית. התחילו גם לצוץ תערוכות יין מבוססות קריניאן, בעיקר כדי לתת במה ליינן שמבקש לעצמו את התואר "נסיך הקריניאן", למרות שאין לנו נסיכים בארץ ובטח גם לא יהיו בתחום היין. יינות קריניאן לעומת זאת יש, וחלקם אפילו טובים מאוד. לאחר עשור בו ניסו להחיות את הזן ולעלות את קרנו, מבינים הייננים שמתעקשים עליו, שכנראה הקריניאן יישאר בגדר מגרש משחקים פרטי שלהם, וירגש בעיקר אותם ולא את הציבור הרחב. הוא לא יחליף את הזנים המוכרים, וההשקעה לא ממש משתלמת, לא מבחינת הטיפול בכרמים ובטח שלא מבחינת שיווק ופרסום.

גם אם חברי קבוצת הייננים הבכירים בענף לא מתעסקים בקריניאן, ולא חושבים שהוא באמת שווה את המאמץ, אז צריך להבין שיש פה גימיק שמחזיק מעמד כבר שנים, אבל לא באמת יתרומם למעמד אחר מלבד גימיק. אפשר לאהוב את הנוזל ולהתחבר לאין ספור הסיפורים שרוקחים סביבו, אבל בינתיים רק שניים או שלושה ייננים מצליחים בעמל רב להוציא ממנו יין טוב, ולא רק יחסי ציבור. כשייננים כמו  אלי בן זקן, ויקטור שונפלד, ערן פיק, גולן פלם (ואפילו אביו ישראל בוגר כרמל), יאיר מרגלית, דוד בר אילן, זאב דוניה, איתי בן חיים, יכריזו "יחי המלך החדש", תהיה פה אולי מהפכת הקריניאן. בינתיים ממשיכים לשתול בכל חלקה פנויה או כזו שנעקרה את הזנים המוכרים, ואני מניח שתוך עשור לא יישארו כרמי קריניאן, בטח שלא גפנים בוגרות. אבל אני גם מניח באותה נשימה, שיהיה יקב שיחשוב על תווית "קריניאן מתושלח".

הבית הפתוח של איש הענבים בנושא יציע טעימה שהיא טיול היסטורי, ובו אפשרות להבין את גלגולו של הקריניאן הישראלי, ובעיקר אפשר להשוות בין אסכולות יינניות בטיפול בזן הזה. אז הנה המסע שאני ממליץ לעשות בשולחן הטעימה באיש הענבים:

הכי טוב שיש

יקב ויתקין – אסף פז היה כאמור הראשון לזהות, הראשון להבין, והראשון שמייצר באופן עקבי כבר 16 שנים יינות קריניאן בעלי פוטנציאל התיישנות. כשטועמים את הפורטפוליו של אסף מבינים שכל השאר שואבים ונתלים על היסודות שהוא בנה לזן הזה בארץ. סדר הטעימה ביינות ויתקין תמיד יתחיל מהיינות הצעירים ביותר למתבגרים. קריניאן גפנים בוגרות 2018 – עתידי, קריניאן גפנים בוגרות 2017, קריניאן גפנים בוגרות 2009, קריניאן גפנים בוגרות 2006 (מגנום), ולסיים עם קריניאן גפנים בוגרות 2005.

השנה הטובה ביותר

שווה לעשות את ההשוואה בין קובי ארביב מיקב רקנאטי שמציג את  הקריניאן פרא 2016, מול היינן חי וורטמן מיקב וורטמן, שמגיש קריניאן 2016 (אורגני). וצריך לזכור שמדובר באחת משנות הבציר הטובות  ביותר בישראל.

הכי אינטליגנטי

יקב עמק יזרעאל קריניאן 2017 שרקח היינן יהודה נהר, מול יוסי יודפת מיקב עביה שמציג את שוני 2017. שתי אסכולות ייננות שונות לחלוטין שמתחברות לקריניאן ארץ ישראלי – הראשון בולט מאוד בטעמי תות שדה ותבלינים, השני מחוספס יותר ושופע אלגנטיות.

הכי מרתק

יקב כרמל – כרמל סיגניצ'ר סינגל ויניארד קריניאן 2018 מכרם ואדי מילק שהושק בשבוע שעבר, מול יקב סגל קריניאן אשכולות שלמים 2018. גם פה שתי אסכולות יינניות שונות לחלוטין של יפתח פרץ ועידו לוינסון. שני היינות צעירים מאוד, אבל כבר עכשיו אפשר להתרשם ולבדוק אם גרסת האשכולות השלמים משפיעה על הטעמים

אסור לוותר

יקב סומק של הילה וברק דהאן (ייננית וכורם) – שני יינות בטעימה: 2009 ו-2015, שתי יצירות מדהימות.

חייבים

חייבים לסיים עם היין של גיא אשל מיקב דלתון קריניאן מג'סטיק 2019 מסדרת אסופה – בזכותו אולי יש עתיד.

אפשר אם רוצים

יקב נווה ירק יטעים שני יינות קריניאן משנת 2018 מחלקות שונות – כרם נטע וכרם הגר, שניהם במושב נווה ירק. יקב שורק יטעים את שנות הבציר 2013, 2015, 2018 .

כוכב טלוויזיה: יפתח פרץ – היינן הראשי של יקב כרמל

"רני רוגל מדווח: זו הפעם הראשונה בה יינן ראשי עומד במרכז קמפיין ליין", כך כתבו נשות צוות היח"צ של יקב כרמל (שטרן אריאלי סער), ובהודעה נוספת זה כבר היה "זה הקמפיין הראשון בעולם היין ששם במרכז את היינן הראשי". לא ממש בדקנו טענה זו, אבל בהחלט נחשפנו לקמפיין הטלוויזיוני החדש של היקב (משרד פרסום באומן בר ריבנאי, במאי מיכאל פטריק) לתת מותג 'כרמל סיגנצ'ר' תחתיו מכונסים יינות הפרמיום של כרמל, עליהם כתב אלון גונן במדור זה בשבוע שעבר.

תופעה מרעננת בפרסום יין בישראל בכלל הוא כוכב התשדיר – יפתח פרץ היינן הראשי של היקב, כשהבקבוקים מופיעים, אך ככוכבי משנה. מנהל השיווק רן אסא אומר: "אנו גאים להציב בקדמת הבמה את היינן הראשי שלנו יפתח פרץ, ואת צוות הייננים, אשר הביאו את התפיסה הייננית וקדמת הטכנולוגיה והחדשנות לייצור הסדרות החדשות עם חשיבה יצירתית ופיתוחים ייחודיים".

תהיתי על המשמעות של 'חשיבה יצירתית ופיתוחים ייחודיים', ואז נאמר לי כי ביקב "עברו למכלי בטון ועוד חידושים". מכלי בטון זה חידוש? הרי מכלי בטון היו ביקב בזיכרון יעקב עוד מזמן הברון.כאן הגיע ה תשובה נוספת: "בריכות הבטון של יקבי כרמל היו בשימוש רחב בחצי הראשון של המאה הקודמת, אך עם הזמן, לצד המעבר לנירוסטה, כמעט ונשכחו בצד. היום, יקב כרמל חוזר לשורשים ולשימוש במכלי בטון, אשר נותנים ביטוי פרי חד ומדויק". איך אמרו הביטלס? Let it be. אז הגיעה עוד תגובה מיקב כרמל: "מכלי בטון יש שנים. החידוש הוא לשים 100% מהיין רק במכלי בטון. למשך שנה וחצי. זה אין עדיין בארץ". אתה הבנת את זה, ברוך?

2: סדרת גולן – מה שלא עושה הטבע עושה הצבע

גם ביקב רמת הגולן החליטו לעצב מחדש את התוויות של יינות – במקרה זה יינות סדרת גולן, שההבדל בינם לבין סדרת חרמון בכך שהם שוהים להם לפחות 6 חודשים בחביות עץ אמריקאיות, שם הם מקבלים מעט טעמי עישון ווניליות. אלו יינות שלא נמכרים ברשתות השיווק אלא רק בחנויות יין ובמעדניות. רשת AM:PM (אמפם) מוצפת בהם בחודש האחרון, ומחיר בקבוק מרלו גולן וקברנה גולן עומד על 50 ₪, במשקאות הטורקי מחיר בקבוק 35 ₪, ובפנקו 34 ₪. המחיר לקראת פסח עדיין לא התייצב, ואני מניח שאפשר יהיה למצוא את היינות במחיר זול יותר. העניין הוא שלדעתי מדובר ביין שהתחפש למה שהוא לא. מחירו כמעט נושק לסדרת חרמון המצוינת של היקב, ובלי כל סיפור "ההתיישנות" בחבית. זה יין שאם לא היה קיים בפורטפוליו של היקב, אף אחד לא היה מרגיש בחסרונו. הסיפור של יין במעדניות ובחנויות הוא שוב סוג של קשקוש.  בשנים האחרונות רשתות השיווק מנהלות את מדפי היין שלהן בצורה מאוד מקצועית ומאוד ראויה. רק מלהסתכל על היינות ב AM:PM -שתקועים בין הלחם לגבינות, עולות תהיות לגבי החזקת היין בחנויות האלה.

גולן סוביניון בלאן 2020  – ארומות של פירות הדר בוסריים. בפינות אפשר להרגיש אננס ופסיפלורה. בפה חמיצות טובה ופרי שיושב טוב, אפטר טייסט אנמי. מחירו 40 ₪ –  VFM (תמורה לכסף – תל"כ) 30 ₪.

גולן קברנה סוביניון 2019 – הטוב שבחבורה. מאוד פירותי, חמיצות טובה. קברנה צעיר וקלאסי עם קריצה ליין קליפורני שנגוע במעט וניליות. מחירו 40 ₪ -VFM  כן.

גולן מרלו 2018 – גם פה הפרי שופע, וכופה את עצמו על טעמי החבית והאלכוהול המתבקשים עם כזו כמות של ריבה. מרלו צפוני ששוב ושוב מתעקשים לעשות אותו. מחירו 40 ₪ –  VFM 30 ₪, ורק לחובבי ריבה.

לסיכום: עיצוב תווית בסגנון איור, שלא בטוח מושך את העין מספיק למדפים – והרי בסופו של דבר בזה מדובר, שלקוחות הסופר או "המעדנייה" ישלחו יד לדבר הראשון שקופץ להם לעין. אני באופן אישי מעדיף את סדרת חרמון, גם טובה יותר וגם במחיר טוב יותר.

3: על המוקד – יינות יום ההולדת שלי

24 בפברואר הינו יום ששוני, בו מקרר היין אצלי נפתח, וחברים טובים שבאים לארוחת ערב בגינתי מושיטים יד למבחר וקוטפים בקבוק בו חשקה נפשם. יש רק הוראה פשוטה אחת: לא מנתחים את היין כפי שעושים בביקורת יין. אם יש הסכמה שהיין משובח, מרימים טלפון ליינן, והוא רק שומע מחיאות כפיים מעברו השני של הקו – לא יותר. אלו יינות שלא תמיד נמצאים בשוק; אלו יינות שנשמרו במהלך השנים והגיע הזמן לפתוח אותם. השנה לצערי הקורונה לא אפשרה מפגש חברים גדול, אז בחוג מצומצם שלחנו את מחיאות הכפיים למי שהגיע להם. אכן הפכתם את יום הולדתי ליום ששוני, אז מחיאות כפיים לכם:

איתי להט יקב להט

להט אדום 2014: סירה- 85% והשאר קברנה סוביניון. תמצית משובחת של יין מעולה. העביר צמרמורת.

זאב דוניה סוסון ים

אנטואן 2010: גרנאש עם מעט  סירה ומורבדר. התפוצצות של עשבי תיבול, הפרי אח הפרי. "אינני אוהב בני אדם מיושבים בדעתם. הם אינם רוצים לשנות דבר" – אנטואן דה סנט אכזופרי.

איתי בן חיים יקב בן חיים

קברנה פרנק רזרב 2016: 85% קברנה פרנק, 10% קברנה סוביניון  ו-5% פטיט סירה. כאילו שרק עכשיו בוקבק, עם כל הכוח והעוצמה. "מה שאנו מנגנים זה החיים עצמם" – לואי ארמסטרונג.

ערן פיק יקב צרעה

שורש אדום 2016 –  50% סירה, 35% קברנה סוביניון 15% פטי ורדו. חמש שנים ולדעתי הוא הטוב ביותר שלו. "סירבתי לקבל את המלה 'לא' כתשובה" – בסי קולמן, הטייסת השחורה הראשונה בהיסטוריה.

יצחק שלו יקב זאזא

בלאן דה נואר 2018: שלוש שנים אחרי, וכמתמטיקאי הוא יודע לעשות חשבון. יין גדול מהחיים. "יש גאומטריה בצלילי המיתרים, ומוזיקה במרווחים בין הסְפֶרוֹת" – פיתגורס (אחרי שיצא זכאי במשפט)

אסף קדם יקב אסף

50 – 50 קברנה סוביניון ושיראז 2009: טעמתי אותו ב- 2012 – השנה בה גם התחיל הרומן שלי עם היקב. קטלתי את היין הזה, כעסו עלי, לא הבינו על מה אני מדבר. תשע שנים אחרי, ופתחתי את הבקבוק השני שקניתי ב- 2012. "אני בתוך חלום" – ילנה אוסטפנקו מלטביה אלופת הרולאן גארוס, ואלון גונן.

אבי כהנוב יקב כהנוב

באוגוסט 2012, יום שישי שמונה בערב, קיבלתי טלפון ממרים כהנוב. 'היקב נשרף' היא צעקה. הגעתי תוך רבע שעה מתל אביב לגדרה על האופנוע, עוד לפני צוותי הכיבוי, ופשוט התחלנו להשפריץ מים וניסינו להציל בקבוקי יין. הכול הלך. כמו כל דבר אצל משפחת כהנוב – התחילו מחדש.

פטי ורדו 2015: אבי כהנוב הכורם והיינן עושה בית ספר לכל שאר הפטי ורדו-ים שמייצרים בישראל. "אם הייתי יכול הייתי הופך את היין לדם ושותה עד הסוף"  – ברי סחרוף.

ארקדי פפיקיאן יקב אמפורה

מרלו ברברה 2009: אפשר לצאת מהדעת כשטועמים את היצירה הזו.  לחובבי הכוסברה או הגויאבה בלבד; זר לא יבין זאת. האיש גאון, אין מה לעשות.

דוד בר אילן יקב מאיה-טוליפ

מארה נוסטרום 2016: ענבי קריניאן, סירה ופטיט סירה. מתובל, עוצמתי. כשכל השאר מדברים על יינות ים תיכוניים, דוד בר אילן כבר שם מזמן.

יורם שלום יקב אלכסנדר

אלכסנדר הגדול 2011: קברנה סוביניון מתובל עם מעט פטי ורדו וגרנאש. היין הזה הוא כמו יורם – מעצבן, קשוח, זועף, אי אפשר להתעלם ממנו. יין גדול של יינן שלא עושה חשבון.

לינה סלוצקין יקב קדמא

ג'מינו 2014: מרלו וסנג'ובזה. מי האמין שהוא ישרוד, וג'מינו פשוט מדהים. חי בועט נושם, לינה בתחילת דרכה וכבר בשיאה. "לי טלה בהורוסקופ ולך יש תאומים" – חיים חפר.

לורי לנדר יקב צפרירים

עדולם 2012: 66% ענבי קברנה סוביניון, 20% מרלו, 14% קברנה פרנק. ולחשוב שלפני תשע שנים היא חשבה שצריך לגנוז את היין הזה ולא להוציא אותו לקהל. טעמים נפלאים של פירות מדהימים, ריחות של מחטי אורן ועשבי תיבול. יופ יופי יופי. "עד עולם אחכה" – דוד שיץ

צביקה פנטי יקב אליגוטה

מרלו 2013: ירקרקות נהדרת, פרי בשל ומאוד נעים, ממכר. "חיות רעות שוכנות בענפים"  – ערן צור

אמיר ארגוב יקב ארגוב

פטיט סירה 2014: מאוד מתובל, דוריף בשיאו, עוצמתי. וואו, יופי של יין.

ויקטור שונפלד יקב רמת הגולן

ירדן קצרין 2007: טוב, מחיאות הכפיים לא פסקו. אחד בדור. "על אומות העולם להכיר באופן רשמי שרמת הגולן היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל" – ראובן ריבלין

מיכה ועדיה יקב הרי גליל

כרם המעיין ברברה 2016: יין משובח. בלי הרבה מילים. "נשיר לכם ניגון ישן, ניגון ישן על מעיין, על מעיין שובב" – יחיאל מוהר.

שוקי ישוב יקב עגור

שמירה מיוחדת 2016: קברנה סוביניון, קברנה פרנק, סירה. בפה טעמים של פיתה שיצאה רק עכשיו מהטאבון, עם מלא שמן זעתר וזיתים משובחים. "נפשי בקישה רחם בתוך מערבולות"  – ערן צור

אלי בן זקן יקב קסטל

פטיט קסטל 2013: ב- 2103 נפטרה דבורה עומר: "יש לפעמים בשעת מצב רוח שאז נדמה לך כי אבוד הכל, דמעות לוחצות על הגרון זה ימים ואינן יוצאות. אך כשאתה מספר לאדם הקרוב לך זולגות הדמעות, וללב נעשה קל .

תודה לערן צור שליווה את הכתיבה עם משפטים מהשיר ערב ב' כסלו: יום אסוני הוא יום ששוני, ויום ששוני הוא יום אסוני, עיוור בלב ים, מי אותו יציל, נפשי ביקשה רחם, אבל אני חולם

חיים ארוכים למתושלח של רקנאטי

האמת שהתמונה הייתה אצלנו כבר בשבוע שעבר, אבל אתם יודעים, היינו עסוקים עם השלג. לרגל 20 שנה ליקב רקנאטי, הוציא היקב מהדורה נדירה ומצומצמת של יין הדגל ספיישל רזרב 2017 ב- 33 בקבוקי מתושלח (מכילים 6 ליטרים כל אחד) מתוך חבית יחידה בה שהה היין במשך 36 חודשים. בתמונה לני רקנאטי ואורי שקד בעלי יקב רקנאטי חוגגים 20 שנות היקב ונערכים לשנים הבאות. צילום עודד קרני

4: יונתן לבני מבקר – יקב סוסון ים

כשאמרתי לעורך כי אני מבקש לכתוב על טעימת היינות החדשים של היינן זאב דוניה מיקב סוסון ים במושב בר גיורא שבהרי יהודה, הוא שאל אותי: "אתה יכול לבקר באובייקטיביות את דוניה, הרי אתם חברים?". השבתי כי אכן אנחנו חברים, אך אני גם אוהב את יינותיו כי יש בהם משהו שונה ומיוחד כמו האיש, ואם אינני אוהב משהו אכתוב זאת. נכון שזאב ואני חברים טובים וקרובים, אבל יש הרבה ייננים שבמשך השנים הפכו לחברים. כך זה כשאתה כותב על יין; אנשי היין הופכים להיות חברים כי היין הוא לא משקה להרוות בו את הצימאון – יין מקרב בין רחוקים. אם אסור לך לכתוב על חברים אז אינך יכול לכתוב על יין. למזלי העורך הסכים.

אחד החידושים שיקב סוסון ים עובר בשנים האחרונות, הינו שימוש גובר בשמרי בר. "השמרים הם הגורם המשפיע המשמעותי ביותר בקביעת טעמי היין, אחרי זן הענבים", מסביר דוניה. "אותו מיץ ענבים שיתסוס, יהיה שונה בטעמו למרות היות הזן זהה, עקב שימוש בשמרי התססה שונים". רוב היקבים בארץ, כולל סוסון ים, משתמשים בשמרים מתורבתים שמקורם בצרפת, איטליה, ספרד, קליפורניה ועוד. בשנת 2017 התחיל היקב לעבור משמרים מתורבתים לשמרי בר. דוניה אומר:  "אם רוצים לייצר יין שיש בו מאפיינים ברורים של בר גיורא, אי אפשר לעשות זאת עם שמר מבורדו, פיימונטה או פריוראט בספרד". אם היעד הוא יין מקומי שיבטא טרואר נתון, יש לעשות זאת באמצעות השמרים המקומיים.

יקב סוסון ים מגדל היום את מרבית הענבים בעצמו. בשנת 2000 ניטע במקום כרם אורגני בצפיפות גבוהה של 550 גפנים לדונם, בהשוואה ל- 220 גפנים בכרם סטנדרטי. צפיפות יתר גורמת באופן טבעי ליבולים נמוכים; כ- 1.5 ק"ג לגפן בהשוואה לממוצע ארצי של 4.5 ק"ג לכל גפן. כך מבטיחים יבול נמוך אך איכותי, מכיוון שפחות אשכולות לכל גפן מבטיחים ריכוז גבוה יותר של טעם בענבים.  בשנים האחרונות הצטרף ליקב יינן צעיר, אייל דרורי, שגם הוא הפך לי לחבר, ותורם מכישרונו לעשיית היינות. ולטעימה של היינות החדשים:

רומן 2018 – היין מורכב מארבעה זנים: קונואז, גרנאש, סירה וסנסו. מקורו של הקונואז, הזן העיקרי ביין, הוא בעמק הרון שבצרפת. סוסון ים היה מהיקבים הראשונים שנטעו את הזן בארץ בשנת 2010. הזן עדיין נדיר בארץ, למרות שמבחינה אקלימית יש הרבה דמיון בין אזור עמק הרון לישראל. לענב גוף קל אבל נוכחות מרשימה. השילוב בין הגרנאש, הסירה והסנסו יוצר יין מתאים מאוד ליום חם בארץ חמה כמו שלנו. היין התיישן במשך 14 חודש בחביות 500 ליטר מאלון צרפתי, כך שהעץ משמש בעיקר בית קיבול ולא משתלט על היין. יין פירותי, טעמי קסיס ופירות קיץ, עם נוכחות עד לסיום נחמד ומתמשך. לטעמי אחד היינות המעניינים הנעשים בסוסון ים. אסור להחמיץ. מחירו 88 ₪. מאוד VFM (תמורה לכסף – תל"כ)

 WILD CHENIN 2019– אני אוהב ביותר את זן השנין בלאן, זן ענבים לבנים, שהטובים בהם נמצאים באזור עמק הלואר בכפר ווברי. סוסון ים ייצר את השנין בלאן מספר שנים מענבים שנקנו מכורם שלא מהאזור. בשנים האחרונות נעשה היין מענבים מיקב אורגני שבמושב בר גיורא. הענבים ליין הנוכחי הותססו בשמרי בר ולא שמרים מתורבתים, והיין ממש מגלה איכויות האופייניות לזן שאני אוהב. הוא הותסס בחביות עץ אלון צרפתי על שמריו לתקופה של 9 חודשים, ואמור להיות יין לבן עם כושר התיישנות שאינו מאפיין בדרך כלל יינות לבנים – זכיתי לשתות יינות שנין בלאן מאזור ווברי שלא נס ליחם גם אחרי 50  שנה. אני מציע לפתוח את הבקבוק ולתת ליין זמן להיפתח ולא לשתותו מיד. שנין בלאן במיטבו, לימוני מאוד עם טעמי ליים ומלון טרי. אידיאלי ליום חם, וילווה גם גבינות וגם בשר. מחירו 128 ₪. VFM? בדרך כלל מחיר יינות לבנים אינו  עולה על רף ה-100 ₪, ושם הייתי רוצה לראותו.

בלזק 2019 – הבלזק מורכב משנין בלאן וסוביניון בלאן. הסוביניון בלאן והשנין הם שני זני ענבים הדומים אחד לשני. יש להם חומציות גבוהה והם ארומטיים מאוד. הסוביניון בלאן מגלה יותר טעמים טרופיים, ויש לו ארומה נהדרת. לשנין בלאן יותר טעמי תפוח ירוק ויותר גוף. יחד הם יוצרים שילוב מנצח. היין יושן במכלי נירוסטה ובחביות, והתוצאה מוצלחת. רעיון מבריק ליצור את השילוב. אני מציע גם כאן לפתוח אותו ולתת לו לנשום לפני השתייה. מחירו  88 ₪.  מאוד VFM.

זך Underground – המשורר נתן זך נפטר בנובמבר 2020 בגיל 89. כמו מאחדים מיינות היקב הוא זכה ליין על שמו, כפי שדוניה עשה גם עם הסופר עמוס עוז, שליקב יש יין הנושא את שמו. Underground היא סדרת יינות העילית של היקב, Premium בלע"ז. פרמיום הוא משהו עליון, ואנדרגראונד הוא מתחת לאדמה – אבל בסוסון ים הדברים בדרך כלל קצת שונים ומעוררי מחשבה. היינות בסדרה הם יינות המיוצרים רק במקרים בהם מתגלית איכות יוצאת דופן. זך הוא היין הלבן הראשון בסדרה העילית של היקב. עשוי מ- 100% ענבי סוביניון בלאן מכרם בן זמרה. בוקבקו ממנו 400 בקבוקים בלבד, והוא שונה מהסוביניון בלאן הנפוצים אצלנו. מחירו 145 ₪. ממש לא VFM.

PURE G – יין העשוי מ-100% גרנאש זני, כשהענבים מהכרם האורגני של דוניה בבר גיורא. לאחרונה השתתפתי בטעימה של יינות גרנאש מכל העולם. הזן מככב בהרבה יקבים בספרד. אני סבור שהעינב מתאים כל כך לישראל מבחינות רבות, ובין היתר בהיותו יין קליל יותר מהקברנאים ודומיו שמככבים אצלנו. לגרנאש צבע בהיר יחסית, והרבה סבורים שיין בהיר מצביע על יין שאינו מיוחד. הם טועים. יינות הפינו נואר של בורגון, שלטעמי ולטעם רבים אחרים הם מהטובים שביינות העולם, בהירים עוד יותר מהגרנאש. אף על פי כן קשה לשנות הרגלים.

PURE G הוא יין מצוין, עם טאנינים רכים ועוצמה ידידותית למשתמש, גם כתוצאה מהיישון של היין בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 500 ליטר. ילווה מצוין כל סוג של אוכל, כבד או קל. אפשר ללגום ממנו כמות מרובה מבלי להרגיש כבדות. ייו כיפי לכל הזדמנות. מחירו 85 ₪ – VFM.