השבוע בענף היין 287: מיוחד יין לבן – קשר השתיקה "יבול נוכרי" ומספרים שלא יאומנו

השבוע כדאי לקרוא בין השורות: כמה יין לבן ישראלי מיוצר בעצם בחו"ל? מי מקבל רישיונות יבוא? ציטוט חכם של בזלת הגולן, יינות לבנים ורוזה, הסיפור מאחורי תווית הבלאק טוליפ, יונתן לבני ביקר ביקב צפרירים, יריד היקבים הביתיים חוזר, וגם העשרות יין חדשות. קריאה מהנה

הציור הזוכה לתווית הבלאק טוליפ - ציורו של דוד אשכנזי, חניך אקי"ם, אמן בעל תסמונת דאון
צילום pixabay

מספר השבוע

2,159,729 ליטרים יין מבעבע מיובאים לארץ בשנה

6,709,871 ליטרים תירוש ענבים שתסיסתו נמנעה או נפסקה ע"י הוספת כוהל מגיעים לארץ בשנה

קראו נתונים מפתיעים נוספים בהמשך

יותר מ-40% של יצוא היין העולמי מתבצע במכלים גדולים – Bulks שמשייטים באוניות ברחבי העולם. חלק מהם מגיעים לישראל עם "יבול נוכרי" – יין לבן מחו"ל. כנראה גם יין אדום מגיע כך

1: קשר השתיקה של הנוזל הלבן

עכשיו כבר ברור שבשנים האחרונות יש עלייה משמעותית בצריכת יינות לבנים בארץ. הצלחנו לשנות קצת דפוסי התנהגות, והתחלנו להבין שאנחנו חיים במדינה מאוד חמה, ואין שום סיבה בעולם לשתות כל כך הרבה יינות אדומים בתקופת הקיץ (לא שהחורף שלנו קר במיוחד). אני מוצא את עצמי כותב די הרבה על יינות לבנים ודוחף יותר ויותר לכיוון, ויחד עם זאת, ככל שאני מתעמק בנושא יותר, אני מזהה קשר של שתיקה בין כל המעורבים בייצור וביבוא יינות לבנים.

אין נתונים אמיתיים לגבי כמות היין הלבן שמייצרים בישראל. כמה ששאלתי וחפרתי, כל בעלי המשרות הבכירות, הן אצל היבואנים והן ביקבים הגדולים, מילאו פיהם מים (הייתי כותב יין אבל זה היה שקר). זה פשוט לא ייאמן, אבל אין שום מידע, ואפילו למועצת גפן יין שאמורה לקבל נתוני בציר אין שום מידע אמיתי. היקבים פשוט לא מעבירים מידע. לא ברור למה היקבים מסתירים את המידע או ממה הם חוששים, פשוט לא ברור לי מה הבעיה. ושוב, ככל שאני שואל שאלה די פשוטה – כמה יין לבן אתם מייצרים בשנה? כך כולם, בלי יוצא מן הכלל, מנסים להתחמק מתשובות שצריכות להיות די פשוטות.

בשנים האחרונות ניטעו בארץ מאות אם לא אלפי דונמים של גפנים שנעקרו והוחלפו בגפנים חדשות, בעקבות בעיית וירוס הליפרול. ולמרות שידוע גם שהזנים מהם מייצרים יין לבן, עמידים יותר והווירוס פחות משפיע על טיב היין המיוצר מהגפנים, רוב הכורמים והיקבים הגדולים העדיפו לנטוע את הזנים האדומים המוכרים.

צילום pexels

אני לא בטוח שאצל מישהו מהיקבים הגדולים, הייתה איזו חשיבה לטווח ארוך לגבי שינוי הרגלי השתייה של הציבור, ששותה בשנים האחרונות מדי שנה מאות אלפי בקבוקי בלו, נאן ומאות אלפי בקבוקי פרוסקו ולמברוסקו. נראה שרובם המכריע עדיין שבויים בידי דור הייננים שחושבים שמה שצריך בישראל, אלה הם יינות אדומים כבדים, עתירי אלכוהול ותיקוני חומצה. מצד שני, השולטים ביבוא בארץ, לא ממש רוצים לסייע לעליית שיווק היין הלבן המקומי, כי הם מעדיפים להרוויח יותר כסף מיינות יבוא שהזולים שבהם מציפים את רשתות השיווק, ועולים ליבואנים 1.5 יורו ואפילו פחות לבקבוק. תעשו אתם את המתמטיקה, ותבינו למה היבואנים לא מוכנים לומר כמה יין הם מייבאים לישראל (השולטות בשוק היבוא הן החברות שקד, טיב טעם-ישרקו, אקרמן, הכרם).

לצערי, אף אחד מהם לא היה מוכן למסור נתונים, והגדילו לעשות בחברת שקד שמסרו לי כי אין להם מושג והערכה באמת כמה יין לבן מיובא לארץ. אני מניח שזה מעלה עכשיו חיוך על פניהם של אנשי המקצוע בענף, אבל נו שוין, אין להם מושג…

התווית האחורית של כרמל עליה מצוין כי מדובר ביבול חו"ל – שם הצופן ליין מחו"ל. צילום אורי כהן

2: האינטרס הסמוי – הכירו את יבול נוכרי

ליקבים הגדולים ברור שמבחינה כלכלית הרווח על יין לבן הוא מהיר יותר וגדול יותר, כי היינות מוכנים לשיווק תוך מספר חודשים קטן ממועד הבציר, במקרים רבים לא נדרש יישון בחביות, ובעצם מקבלים תזרים מזומנים מהיר. אבל יש אינטרס סמוי מעיניי כול, והוא "יבול נוכרי", ואם חשבתם שרק בשנת שמיטה מביאים יבול נוכרי לארץ, אז טעיתם ובגדול. מדי שנה מגיעים לארץ ליטרים רבים ביותר של נוזל לבן מאיטליה, ספרד ורומניה. כשהנוזל מגיע ליקבים הוא עובר טיפול גופרתי, לחלקו מוסיפים קצת מיץ ענבים מקומי, והופ – הנה יין לבן ישראלי. היקבים שלא מסתירים זאת – כמו יקב כרמל בתווית כאן למעלה, יכתבו על הבקבוק "יבול נוכרי" או "יבול חו"ל", אבל רוב היקבים פשוט לא יכתבו. מדובר במאות אלפי ליטרים שמגיעים בדרך זו לישראל, וגם פה הסיבה היא כלכלית – יקב מעדיף לרכוש מיץ ענבים שעולה לו 40 סנט לליטר במקרה הטוב, כך שחשיבה כלכלית קרה מובילה למסקנה שאין שום סיבה להשקיע בגידול ענבים לבנים מקומיים. גם ככה רוב הציבור לא יודע שמדובר ביבול נוכרי, ובעצם ביין מיובא מחו"ל בתחפושת כחול לבן. הבעיה היא שמוכרים את היינות האלה במחירים של יינות ישראלים, שהם תמיד גבוהים ממחירי היין המיובא. אני לא נכנס לכל נושא הכשרות, כי אם חשבתי שיש קשר של שתיקה בנושא כמות היין שמייצרים בארץ, אז פשוט ברחו ממני כמו מאש כששאלתי שאלות הלכתיות.

צילום pixabay

אז מה יש לנו כאן? מדינת קומבינות, ענף יין שלא מבין את המציאות החדשה, ודווקא הרגולטור שכן מתחיל להבין מה קורה כאן. לאט לאט נופל לו האסימון לגבי כל השטיקים שיש בענף, והרגולטור מתחיל להבין את הסיכונים בחוסר הפיקוח. הענף נמצא כרגע בתקופה של הפנמה ורגיעה, ובעיקר מטפל בהלם הקורונה – המלחמה הקצרה שקיבלנו עכשיו על חשבון הבית, הייתה קצרה מלהשפיע. המציאות החדשה מחזירה למקום את היקבים הגדולים והשולטים, והנחיתה קשה. המהלכים שעשו יקבים רבים על ידי נהירה לצרכן הפרטי,  גרמו להורדה משמעותית במחירי היינות הישראלים, וגם פערי התיווך נחתכו, אבל יחד עם זאת רק עליית צריכת היין תציל את הענף.

הדרך לכך היא דרך של התמקצעות, העלאת מודעות וצריכה נבונה. לשם כך נחוצות חשיבה ותוכניות ארוכות טווח שמנוהלות יחד בנושא הכרמים, הזנים והתקציבים. רק חשיבה מעמיקה ומקצועית תציל את הענף שנמצא על כרעי תרנגולת, כי היבוא נושף חזק בעורפו, ודור שותי היין משתנה. מדינת ישראל צריכה למצוא את הייחוד שלה, ולשם כך אנחנו זקוקים לתוכניות ארוכות טווח, שמנוהלות על ידי אנשי מקצוע. נקודה.

צילום pixabay

3: קצת מספרים והרבה הפתעות

לפניכם נתונים שמפורסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד הכלכלה, וגופים נוספים שביקשו להישאר בעילום שם.

היבוא של יין מבעבע לארץ עומד על כ- 2,159,729 ליטרים בשנה. מאיטליה מגיעים לישראל 587,000 ליטרים של יין, כשהמחיר לליטר שהיבואן משלם בממוצע הוא 3.30 דולר (ברף הגבוה). מגרמניה נכנסים לארץ 336,000 ליטר יין לבן לא מבעבע, במחיר ממוצע של 5 דולר לליטר. מספרד נכנסים 707,000 ליטר במחיר של 3.12 דולר לליטר. מצרפת נכנסים 137,000 ליטר. היבוא מארצות הברית עומד על 108,000 ליטרים במחיר של 7 דולר לליטר.

תירוש ענבים שתסיסתו נמנעה או נפסקה עי הוספת כוהל – בכלי קיבול המכילים 2 ליטר או פחות, מגיע לארץ בכמות של  כ-6,709,871 ליטרים. מאיטליה מגיעים קצת יותר ממיליון ליטרים בשנה, מגרמניה 1.5 מיליון ליטרים, מצרפת גם כן 1.5 מיליון ליטרים, מצ'ילה 500,000 ליטרים, ועוד מארצות אחרות.

תירוש ענבים שתסיסתו נמנעה או נפסקה עי הוספת כוהל בנפחים אחרים, מגיע גם מאנגליה, מולדובה, סלובניה, פורטוגל, קרואטיה, רומניה ועוד מדינות.

והנה עוד נתון מעניין: מכסות יבוא בפטור ממכס שניתנו לשנת 2020 – 2021 במתכונת של כל הקודם זוכה: מיץ ענבים לא מותסס ולא מכיל אלכוהול, תירוש, יין אחר, וורמוט – 890,000 ליטרים. ככל שביקשתי לדעת מה הקריטריונים ליבוא, ועל פי נקבע הפרמטר של כל הקודם זוכה, לא הצלחתי לקבל תשובה. להלן רשימת הזוכים, מדובר ביבואנים מוכרים וגם בעסקנים שיש להם קשרים ששמים יד על המכסות הפטורות ואז מוכרים אותן לבעלי עניין בארץ. אנו מפרסמים את רשימת הזוכים ברישיונות לייבא במכסות פטורות או מופחתות מכס. אתם תזהו חלק גדול מהם, ולא תזהו חלק עוד יותר גדול – אלה הם העסקנים שפשוט מעבירים את המכסה שלהם תמורת עמלות שמנות לאחרים.

צילום pixabay

יין ענבים מארה"ב – מכסות תחילת שנה ל- 2021: הכרם משקאות חריפים, המגש שקד, אנוטקה גדק, א. צור סוכנויות, אלטרנטיבה סחר 2009, איי בי בי אל ספיריט, מיקי יינות.

יין ענבים מהאיחוד האירופי – מכסות תחילת שנה ל- 2021: מ.אקרמן, בי.דאבליו.סי יבוא (1998), הכרם משקאות חריפים, האחים פלם הגפן, פאבו מבשלת בירה, המגש שקד, אלטרנטיבה סחר 2009, אגתד, אנוטקה גדק, פרלמנט צויס אינטרנשיונל (2010), ישרקו שיווק מותגי מזון בינלאומיים, ישראל ויין סרויס מרקטינג 2001, יקבי ארזה ת.ר.ז בע"מ, בני חנא שמשום, צ. צור סוכנויות, אימפורט פור יו, י.ד עסקים 1986, איי בי בי אל ספיריט, אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכפודסטוק, גינפרוף (2006) אחזקות והשקעות, סטוצינר מזור, קבוצת צרפת ישראל ליינות איכות, רגאל זיזין יבוא יין ואלכוהול, בכחוס בוטיק, הבקבוק א.ש.ט, בורגון קראון מרקטינג.

לשאלתנו מה הייתה המכסה הכמותית אותה קיבל כל אחד מהם, קיבלנו ממשרד הכלכלה את התשובה הבאה: "נתוני הכמויות חסויים מפאת שיקולי פגיעה בתחרות, ואיננו יכולים לחשוף אותם".

נתונים שהגיעו מאנשי התעשייה שביקשו להישאר בעילום שםנכון להיום מייצרים בישראל מדי שנה בין 10 עד 13 מיליון בקבוקים של יינות לבנים. זאת בהתבסס על נתון-אמת שניטעו בארץ כ- 10,000 דונם כרמי יין לבן. היבוא עומד נכון לשנת 2020 על 45% יינות לבנים מעבר לייצור המקומי, כלומר בין 4.5 מיליון עד כ- 6 מיליון בקבוקים, ועולה כל שנה בכ- 3%.

תגובת יקב כרמל

"הביקוש הגובר ליינות של יקבי כרמל וכן השפעות מזג האוויר בשנים האחרונות, הביאו לכך שמדי פעם אנו נאלצים להשלים רכש בחו"ל. אנו ממשיכים לטעת כרמים בהיקף משמעותי ברחבי הארץ".

(שאפו ליקב כרמל על חשיפת המידע לציבור ואי הסתרתו, ביקשנו את תגובת היקבים הגדולים על פי המידע שקיבלנו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ואנו מחכים לתגובתם. בסוף האמת תצא לאור).

מצטטים יין – יקב בזלת הגולן

יואב לוי מיקב בזלת הגולן ממשיך את סדרת ההשראה שלו עם ציטוטים מגדולי עולם התרבות. הפעם סנקה (Seneca) שהיה פילוסוף, מדינאי, ומחזאי ברומא העתיקה. וכה אמר סנקה: "שיכרות היא בסך הכול שיגעון מרצון".

מכיוון שלא מצאנו אמרות יין נוספות שלו, בחרנו כאלה המתכתבות עם מצבנו, בלי פוליטיקה:

"הדת נחשבת בעיני ההמונים כנכונה, בעיני הפיקחים כשקרית ובעיני המנהיגים כמועילה"

"מי שיש לו כוח רב, צריך להשתמש בו ברכות"

"מזל הוא המפגש בין ההכנה המוקדמת להזדמנות"

חיים גן איש הענבים. השנה האירוע לא במרינה של הרצליה אבל המבחר גדול. צילום איל גוטמן

4: הקיץ הזה תשתו לבן

אחרי הכתבה על הקומבינות ועל השתיקה סביב היינות הלבנים, אי אפשר בלי להרטיב קצת את הגרון עם הנוזל שעליו דיברתי. גם השנה מקיים איש הענבים אירוע שפותח את חגיגות הקיץ בישראל, אבל הפעם, בגלל הנסיבות, האירוע לא יתקיים בהרצליה אלא השבוע ביום שישי 28.5.21 בבית איש הענבים החדש ברחוב סלמה בתל אביב. יש עדיין מעט מגבלות קורונה (עד 1.6), ולכן כדאי להתעדכן באתר.

באירוע יימזגו לחובבי היין הרבה מאוד יינות סמוקים, מבעבעים, וכמובן יינות לבנים. הרשימה ארוכה ומגוונת, ולצד יינות צעירים יפתחו גם לבנים מתיישנים או יינות שנחשבים אייקונים. לא פשוט להחליט מה לטעום, והשיטה שלי בטעימה מגוונת כזו, היא להתחיל עם היינות הצעירים ולעבור למתבגרים.

צילום אלון גונן
יינות גראז' דה פאפא של עידו לוינסון. צילום אלום גונן

מתחילים עם יינות ששווה לטעום למרות שהם עדיין לא מוכנים לשתייה

יקב הר אודם – וולקני שרדונה 2020: חמאתי מאוד, אלוני מאוד. עוד שלוש ארבע שנים יהיה גדול.

יקב לוינסון – גראז' דה פאפא לבן 2019: חד כתער, חומציות מדהימה. הפרי עוד יפרוץ.

יקב צרעה – הרי יהודה לבן 2020: ינוקא, לפדופילים בשלב זה.

יקב שילה – שרדונה 2020: שילוב של עולם חדש וישן. מקסים, אבל עוד לא. יגיע יומו.

היינן איתי להט עמד בראש הכנס. למה שלא יהיה מעניין? צילום רן בירון
איתי להט מפתיע עם השנין בלאן ביקב גוש עציון. צילום רן בירון

יינות צעירים אבל מוכנים כבר עכשיו

יקב ירושלים – וינטאג' שרדונה 2020: הראשון של ליאור לקסר. מעולה.

יקב גוש עציון – האלון הבודד ויונייה 2020: איתי להט מפתיע ובגדול עם הזן הזה בגוש עציון.

יקב כישור – כישור לבן 2020 – סוביניון בלאן וריזלינג. חד, מינרלי. זה מה שנקרא יין לאוכל. לא לפספס.

יקב רמות נפתלי – גוורצטרמינר 2020: כרם שניטע ב-2014 בספסופה. בציר ראשון 2017. בציר 2020 עולם אחר.

יקב ברבדו – סוביניון בלאן 2020: יין מדהים, עשייה מדויקת. אחד מהטובים, אם לא הטוב ביותר, לסוביניון 2020.

יקב דלתון – שנין בלאן 2020: טרופי, מעט עץ. לשתות בימות הקיץ החמים, או לפחות מתחת לעץ התות בכפר.

אבי פלדשטיין
אבי פלדשטיין מכה בכל הכוח בכל השאר עם הרוזה שלו. צילום דוד סילברמן www.dpsimages.com

יינות רוזה – מצוינים וגם כאלה של יקבים שלצערי עדיין עושים תותי פרוטי על הדרך – די!

יקב פלדשטיין – רוזה 2020: עשוי מענבי גרנאש. פלדשטיין מכה בכל הכוח בכל השאר.

יקב ויינר – רוזה 2020: עשוי מענבי גרנאש. יקב גראז' ביתי ועקבי במצוינות. לא לפספס.

יקב טפרברג – אסנס רוזה 2020: עשוי מענבי גרנאש נואר, מורבדר וברברה. שיחקו אותה. יופי.

יקב גלאי – קאזה רוזה 2019: מענבי מרלו. בלי הרבה מילים, פשוט נהדר.

יקב רמות נפתלי – רוזה 2020: מענבי נביולו. נקי, חומצי. מהגדולים.

יקב כרמל אזורית רוזה 2019: גרנאש וטמפרניו. תותי פרוטי.

יקב בנימינה – פרפום דה בנימינה 2020: רוזה מענבי גרנאש וברברה. תותי פרוטי שמעיד על עצמו שהוא בושם.

יקב נטופה דומיין רוזה 2020: עשוי מענבי סירה. תותי פרוטי.

יקב היוצר – לגאטו רוזה 2020: עשוי מענבי גרנאש. תותי פרוטי.

יוסי רוזנברג ויינות סדרת פט נאט של יקב כרם ברק. צילום דוד סילברמן dpsimages

יינות קיציים מקסימים לאוכל

יקב כרם ברק – פט נט 2020: מבעבע מקסים. מעלה חיוך של אושר.

יקב ויתקין – מסע ישראלי לבן 2020: גרנאש לבן, רוסאן, ויונייה, קולומבר ומעט גוורצטרמינר. לא תרצו שהמסע ייגמר.

יקב סגל – רכסים שרדונה 2019: הכי VFM (תמורה לכסף – תל"כ) שיש.

יקב טפרברג – אסנס פינו גרי 2019: פינו מקסים, קליל ומפתיע.

יקב וילה וילהלמה – כרם בני עטרות סוביניון בלאן 2020: מוטי גולדמן משנה את חוקי המשחק. חובה לנסות.

לסיכום: מי אמר שהחיים קלים? יש גם עשרות לבנים מתוצרת חוץ,  ויהיו גם הפתעות – ככה מבטיח האיש חיים גן.

בית איש הענבים, חצרות יפו – סלמה 4.  יום שישי  28.5.21, 10:00-16:00. רישום וכרטיסים  03-5180533 

הציור הזוכה לתווית הבלאק טוליפ – ציורו של דוד אשכנזי, חניך אקי"ם, אמן בעל תסמונת דאון

5: מציירים תוויות – ביקב טוליפ שבכפר תקווה שמים תוויות על יין ולא על אנשים

רוצים שנפרסם גם תוויות מצוירות של היקב שלכם? שלחו ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

ליטל רוט – מנהלת קשרי לקוחות ביקב טוליפ-מאיה, כתבה: "בתקופה שקדמה ליציאתו לשוק של הבלאק טוליפ הראשון, עדיין נזהרנו מלדבר על ההקשר החברתי של היקב בראש חוצות, ובוודאי נזהרנו מלשים אותו בפרונט. חששנו מציניות, וגם הרגשנו שחשוב לנו שהיין יעמוד בפני עצמו כמוצר טוב ואיכותי (אגב, עד היום האזכור להקשר החברתי על התווית של טוליפ הוא מינורי, בדיוק בגלל סיבה זאת).

אבל כשעמדנו להשיק את הבלאק טוליפ הראשון (בציר 2005) והגיע הזמן ליצור לו תווית, הרגיש רועי יצחקי – מייסד ומנכ"ל היקב, שהבשילה העת לשים את ההקשר החברתי בפרונט, ואף חשב שדווקא כיין הדגל של היקב, ראוי ונכון שתווית הבלאק טוליפ תשקף את האידיאולוגיה החברתית של היקב.

דוד אשכנזי בהשקת בלאק טוליפ 2007. צילום יקב טוליפ

לכן  הוחלט כי במקום לצאת לעוד תהליך יצירת תווית עם המעצב הגרפי שלנו, נקיים תחרות ציורים, בה נזמין אמנים מעמותות וארגונים חברתיים שונים לקחת חלק, ולשלוח אלינו ציורים לתווית. לתחרות קראנו "לא שמים תווית" – כאשר המסר היה "תוויות שמים על יין ולא על אנשים". קיבלנו מעל 1,000 ציורים שונים מאמנים חברי העמותות אקי"ם, איל"ן, בית השנטי, וכמובן כפר תקווה.

הקמנו חבר שופטים ניטרלי, שסינן את הציורים ולבסוף בחר בציור הזוכה – ציורו של דוד אשכנזי, חניך אקי"ם, אמן בעל תסמונת דאון. הציור היה אופטימי, צבעוני ושמח, ומשהו באבסטרקטיות שלו שבה את לב השופטים.

צילום יקב טוליפ

באותו יום בו נבחר הציור, רועי יצחקי התקשר לדוד אשכנזי לבשר לו שהוא זכה, ובו ברגע עשה שלושה דברים: רכש ממנו את הציור המקורי – שתלוי עד היום, אחר כבוד, במרכז המבקרים של היקב; רכש ממנו את זכויות היוצרים על הציור; והזמין אותו  להיות אורח הכבוד במסיבת ההשקה של הבלאק טוליפ שעתידה הייתה להתקיים.

בלק טוליפ עם רועי יצחקי מנכ"ל היקב ודוד בר אילן היינן. צילום דוד סילברמן dpsimages
בלאק טוליפ עם רועי יצחקי מנכ"ל היקב ודוד בר אילן היינן. צילום דוד סילברמן dpsimages

כאשר הגיע ערב המסיבה נכנס דויד לאולם, מלווה בהוריו, הסתכל סביבו ולפתע החל לבכות. רועי ניגש אליו בבהלה לשאול מה קרה, אך דויד הסביר לו: " אני בוכה כי אני מתרגש. כי כאשר התקשרת אלי ובישרת לי שישימו את הציור שלי על בקבוק חשבתי שמדובר בבקבוק אחד, אבל עכשיו אני מבין על מה מדובר". באותו רגע שם רועי את ידו על כתפו של דויד, ומול כל הנוכחים הבטיח לו, שכל עוד הוא, רועי, אחראי על היקב, הציור של דויד ימשיך ללוות את הבלק טוליפ כתווית היין.

וכך הציור של דויד מלווה את הבלאק טוליפ כבר 13 שנה (הוצאנו לא מזמן את בציר 2018). אגב, על התווית האחורית של כל בקבוק בלאק טוליפ (ומ- 2016 על כל בקבוק של היקב), רשום המשפט: "אנו מאמינים שתוויות שמים על יין ולא על אנשים".

לורי ושייקה לנדר מטעימים ביקב צפרירים. צילום יונתן לבני

6: יונתן לבני מבקר – יקב צפרירים

לורי (הייננית) ושייקה לנדר, הבעלים של יקב הבוטיק צפרירים השוכן במושב צפרירים בין עמק האלה להרי יהודה, מתחילים שוב לנשום. זאת אחרי שבשנת הקורונה הם התקשו לתפקד. 8,000 בקבוקים שהיקב מייצר נמכרו בעיקר ביקב עצמו, ומגבלות הקורונה פגעו קשות ביכולת לבצע אירועים או למכור למבקרים. אבל בהיותם אופטימיים מטבעם הם עומדים לבצע נטיעות של גפנים לפני שנת השמיטה הבעל"ט: באדומים עוד קברנה פרנק, פטיט סירה או דוריף בשמו האחר, ושנין בלאן ללבנים. בביקור ביקב טעמנו יינות חדשים, והנה רשמיי:

כל יינות הטעימה ביקב צפרירים. צילום יונתן לבני

רוזה 2020 –  עשוי מענבי קברנה פרנק מגבעת ישעיהו. באף בוקה נעים של פרחי קיץ. היין שהה חצי שנה במכלי נירוסטה, מאז אוגוסט 2020 כאשר נערך הבציר. טעם חד וצבע ממש זהוב ורוד שמראה על הקפדה שלא להביא ליותר מדי מגע עם הקליפות הנותנות את הצבע ליין. איזון נהדר. יין חמאתי עם חומציות נעימה בפה, ובסיומת טעמי דובדבן. יין כיפי ליום חם כשהוא צונן כדבעי. מחירו 88 ₪ – VFM (תל"כ – תמורה לכסף) ביותר.

WHITE 2020 – מדועwhite ? שאלתי את לורי. תשובתה: "חיפשתי שם לא מחייב, כי לא ידעתי אם נמשיך לעשות את אותו היין. וכמו השיר black is black חשבתי שלבן הוא לבן". לטעמי זו הייתה אחת ההפתעות של הטעימה. היין עשוי מענבי פרנץ' קולומבר, שאנחנו מכירים בארץ בעיקר בנוסח המתוק שלו. הענבים מהכרם של מוני בעמק האלה, היין נעשה במכלי נירוסטה, ללא שימוש בחבית. הבוקה לא מרשים אבל הטעם מאוד. חומצי בצורה מעוררת השראה. יין נחמד ולא קשוח למי שרוצה לשתות לבן ביום חם, ורוצה לנסות זן שונה מהמקובל. מחירו 88 ₪ – כמובן VFM .

לבנין 2016 – כמי שעבד שנים רבות ברשות העתיקות, שייקה הציע לתת ליינות שמות של אתרים ארכיאולוגיים בסביבת הבית והיקב, בה ייצרו יין לפני אלפי שנים, ולורי הסכימה – לפחות לחלקם, כמו חרבת לבנין. בלנד של 50% סירה, 35% פטיט סירה ו- 15% קברנה סוביניון. היין שהה שנה וחצי בחביות צרפתיות ישנות וחדשות. צבע כמעט סגול. טעמים עמוקים של פירות אדומים, טבק ותבלינים. טאנינים חזקים. יין רענן, טיפה מריר בסיומת, אבל המרירות מהנה ואלגנטית. מחירו 95 ₪ – VFM.

משפחת לנדר - לורי, שייקה והבנים
לורי ושייקה לנדר והבנים. ביקב צפרירים מייצרים יינות אזוריים-כפריים ושומרים על קו ומסורת אחידים שנה אחר שנה. צילום ענבל רוז

לבנין 2017 –  הלבנין 2016 נחטף על ידי המבקרים ביקב, והלבנין 2017 הוא אחיו הצעיר. בלנד 2017 עשוי ללא קברנה סוביניון, ומורכב מ- 70% פטיט סירה ו- 30% סירה. אכן ללא הקברנה היין יותר עדין ונגיש – יין ים תיכוני מובהק, בעל גוף נחמד ולא כבד. שהה שנה וחצי בחביות ישנות וחדשות, והוא ממש לעיס ובעל סיומת עדינה, שוב מעט מרירה ונעימה לחך. מחירו 95 ₪ – VFM.

פטום 2016 – נקרא על שם חרבת פטום – שרידי ישוב מהתקופה הביזנטית באזור היקב. הבלנד מורכב מ-60% ענבי סירה, 35% קברנה סוביניון ו-15% מרלו. 16חודשי חבית עידנו את טעמיו, ונתנו קצת מרקם של וניל. יין פלפלי מאוד, כיאה לענבי סירה, ולמרות הכבדות של הקברנה והמרלו. הסיומת פחות מורכבת. אהבתי פחות. מחירו 120 ₪ – פחות VFM .

טעימת יינות ביקב צפרירים. צילום דוד סילברמןdpsimages
הזינפנדל של יקב צפרירים – המועדף של הכותב ושל העורך . צילום דוד סילברמן dpsimages

פטום 2018 – בלנד של 50% סירה, 30% מרלו, 20% קברנה סוביניון. הרכב שונה במעט מזה של 2016. זהו אחד המקרים בהם היין החדש יותר דומה לקודמו, וההבדל היחידי ביניהם הוא הגיל. חדש יותר עם מעט יותר ותק. מה שכתבתי לגבי זה מ- 2016 חל גם עליו, גם באשר למחיר והתמורה לו.

זינפנדל 2016 – זינפנדל או פרימיטיבו – אמריקאי או איטלקי, הוא זן שלא עושים ממנו מספיק יין בארץ. אני סבור שהוא מתאים לגידול אצלנו, כי התוצאה של זינפנדל בארץ מאוד טעימה. בזה של צפרירים יש כ- 15% מרלו, על מנת לעגל את הטעמים ביין. כרגיל ביקב – 18 חודשי חבית, מעט יותר חדשות, כולן צרפתיות. 13.5% אלכוהול, כך שהיין לא כבד ומופצץ אלכוהול. בתור חובב הזן, נהניתי ממנו ביותר וביקשתי להמשיך לשתותו גם לאחר סיום הטעימה. ממליץ ביותר לקנותו במחיר של 120 ₪. שווה כל שקל בזכות האיכות המיוחדת, הטעם הנעים והסיומת המורכבת – VFM.

החודש יתקיים יריד היקבים הביתיים השנתי – חשוב שימשיכו להתקיים ואיתם היריד
יריד היקבים הביתיים ביקב שורק

7: הנה הוא בא – יריד יקבים ביתיים ה-12

בסוף השבוע הבא (4-5.6.21), תתקיים בבית הספר ליין ויקב שורק שבקיבוץ נחשון, המהדורה ה- 12 של יריד היקבים הביתי –  אירוע היין שמקדם את תעשיית היין הביתי, ולא פחות מכך את בית הספר ליין שורק, בו למדו הייננים הביתיים – סוג של פרפטום מובילה: לומדים, מקימים יקב, באים להציג, המבקרים רואים ומתלהבים, אומרים "למה לא אני", נרשמים, לומדים, וכך הלאה והלאה.

באירוע מציגים יקבים שאינם מוכרים לרבים שבעליהם ישמחו לספר את סיפורם האישי, למזוג לטעימה מיינותיהם המיוחדים שמיוצרים בסדרות קטנות, ולזכות במשוב וחוות דעת של קהל חובבי יין. בדרך כלל נהגו המבקרים המקצועיים שלא לחוות את דעתם על היצירות של המשתתפים, של- 90% מהם אי אפשר לקרוא יקב. הם לא יקבים, והמבקרים שכן הגיעו הלכו בין הטיפות כדי לא לפגוע בתחביב של האנשים הללו. רובם מכינים יין בדמיג'אנים או בחבית משותפת. לא תמיד היינות מוכנים לשתייה, ולא תמיד נכונים מבחינה מקצועית. אבל שוב, החוויה שמגיעים למקום כזה צריכה להיות שונה, וראוי לפרגן לתלמידי בית הספר ליין שעבדו קשה.

צילום יעל שביט
יקב סימון – אחד הצאצאים הבולטים של בית הספר ליין שהופעת הבכורה שלו הייתה ביריד היקבים הביתיים. צילום יעל שביט

יש מהם הפכו ליקבי בוטיק כמו צפרירים, קדמא ואחרים, ובשנים האחרונות יש כמה יקבים ביתיים שהצליחו להתברג לתעשייה כמו יקב סימון המצוין של זאבי סימון ומשפחתו, ויקב אדם של הייננית אורנה לב ומשפחתה (את היינות היא מייצרת במתקני יקב שורק). יקבים אלה ונוספים נמצאים בחנויות היין ובמסעדות. כאמור, לבאי האירוע כדאי לבוא עם ראש פתוח.  קיבוץ נחשון, שישי ושבת 4-5.6.21 בשעות 10:00-15:00.

היקבים שישתתפו השנה: רוגלית, אדם, בקוש, ויינר, גסקון, דני, מי-טל, שקותאי, רוזה, ארגוב, כרם ברק, נישקה, VEDETTA 52 , חיטים, מואה, רותם

רוני ססלוב נותנת משמעות מיוחדת למונח 'טעימה עיוורת' במפגשים לחיזוק יכולת ההבחנה והזיהוי של ריחות וטעמים ביין. צילום בן יוסטר

8: העשרות יין חדשות

יש בעיה מסוימת, שכל מי שסיים בהצלחה קורס WSET בארץ, חושב שהוא לפחות ג'נסיס רובינסון, ואז מקים אתר יין, פותח קבוצות פייסבוק, מארגן טיולי יין לחו"ל ועוד. בדיוק כמו שכל מי שלומד בבית הספר ליין שורק פותח יקב, וכל בוגר הקורס חושב שהוא רוברט פארקר.

אז זהו שלא, ובעקבות סיומה של שנת הקורונה מוצף השוק בקורסי יין שונים, וכמובן אתרי ופייסבוקי יין, שנפתחים כמו פטריות אחרי הגשם. רובם התחילו כאתרים של חובבי יין, ומהר מאוד הפכו לאתרים עסקיים לחלוטין שעוסקים במכירות יין, תערוכות יין, ביקורים ביקבים ועוד. הרבה כסף מתגלגל שם והרבה אינטריגות ומלחמות בין אלה לאלה. שלא נדע מצרות כאילו החמאס שוב על הגדרות, כמו שקרא לזה בעל יקב בכיר: לצד היין יש הרבה גועל נפש.

אני תמיד טוען שכל מה שנפתח בחופזה ובאופן לא מקצועי, ייסגר וייעלם כאוושת הרוח בעלים, כנ"ל עם כל מומחי היין שצצים השכם וערב. גם כאן תעודה כזו או אחרת לא הופכת את המציג עצמו למומחה שכבר רוצה לחלק תעודות. צניעות אף פעם לא הייתה בענף. לצד כל ה'כאילו כזה', יש שורה ארוכה של מדריכות ומדריכי יין מאוד מקצועיים, שנושמים את הענף וחיים יין ומקדמים את תעשיית היין הישראלית על פי דרכם. לפני שבוחרים קורס כזה או אחר, צריך לבדוק היטב. אם אתם בעניין של לשרוף כמה שעות בשבוע ומחפשים חברותא עם אותו עניין כמו שלכם, אז יש מי שעושה זאת. אם אתם מבקשים להתמקצע ולקחת את העסק ברצינות, אז תבדקו טוב טוב על מי אתם נופלים ונופלות. יש לא מעט חובבנות בתחום, וחבל להתאכזב. תמצאו בין שורות הביקורת שלי בהמשך, מי תעניק לכם יום כייף בקייטנת היין (שזה מעולה בפני עצמו) כשעושים זאת כפי שצריך, ומי תיתן לכם להתאהב ביין.

ויקטוריה כץ. צילום טניה זילברמן

ויקטוריה כץ

ויקטוריה פתחה מועדון יין בשם INVINO, ומזמינה חובבי יין לפיקניק עם יין פורטוגלי מלא בטעמים חדשים ושיחות מרתקות, לחברי קבוצת הפייסבוק יין למתחילים – שם הוגן שממקד את קהל המטרה ולא מתיימר. המחיר 80 ₪. כמו כן היא מציעה לחברי הקבוצה 5 מפגשי יין באוויר הפתוח כשבכל מפגש הנושא יהיה מדינת יין אחת. גבינות ולחמים ויין חופשי. ויקטוריה בעלת דיפלומה ביין ואלכוהול מטעם המוסד הלונדוני WSET.

אורית גרינבוים-לירון. צילום מיכל סביון קושמרו

אורית גרינבויים-לירון

אורית  מזמינה לקורס טעימות והיכרות עם עולם היין ב- 8 מפגשים. זאת במטרה להקנות לכל משתתף כישורי טעימת יין, חידוד חושים, אפיון זני ענבים, והאופן בו הם באים לידי ביטוי במקומות שונים בעולם. הקורס דרך יקב מט"י המתחדש, ובסיומו תוענק תעודה למשתתפים, אורית העבירה ומעבירה קורסים והכשרות גם במסגרות נוספות, ויש לה דיפלומה ביין ואלכוהול מטעם המוסד הלונדוני WSET.

שיר שמולביץ. צילום שיר היין

שיר שמולביץ

שיר מתמחה בסדנאות ייחודיות עם יקבים, ומזמינה להכיר מקרוב למשל את היינות המיוחדים של יקב שילה עם היינן עמיחי לוריא, לוריא בערב טעימות פרמיום בו המשתתפים ילמדו להכיר את העשייה המיוחדת של היינן גידי סיידא. המפגשים מתקיימים בביתה הפרטי במודיעין, ומחיר ההשתתפות כ- 200 ₪. שיר שהקימה את קבוצת הפייסבוק 'שיר היין', היא חובבת יין מושבעת, לומדת לעשות יין ביקב שורק, ומעלה רשמים וביקורות על יינות ולייף סטייל באתר שלה.

רוני ססלוב. צילום בן יוסטר

רוני ססלוב

רוני ססלוב היא ייננית, כורמת, מייעצת ליקבים, שופטת בתחרויות יין, ובעצם ינקה יין מהרגע שפקחה את עיניה. רוני מקיימת סדנה של 6 מפגשים, בהם היא מציעה לחובבי היין לפתח את כישורי טעימת היין, ללמוד להבחין ולזהות ריחות וטעמים, ולהבין את הקשר בינם לבין זן הענבים. הסדנה כוללת הכרה של מגוון הדרכים לייצר יין , ושל הגורמים השונים המשפיעים על טעמו – אזור הגידול, גיל כרם והיין, ועוד. ייחודה של הסדנה ביכולתה להרחיב את כישורי הטעימה, הן לטועמ.ת המנוסה והן לאלו שבתחילת הדרך. כמו כן מציעה רוני ססלוב מפגשי טעימות חד-פעמיים לחיזוק יכולת ההבחנה והזיהוי של ריחות וטעמים ביין. פה הדרישה היחידה מהמשתתפים היא להגיע ללא ריח עוצמתי (בושם, אפטרשייב), ומתאמים כאן: 050-8530320. המפגשים מתקיימים במבנה עתיק ביפו.






תגובה אחת

  1. לא מדויק. יבול חו"ל, זה יבוא. יבול נכרי, זה בעלות לא יהודית ישראלית (כמו יקב מוני) ואילו היתר מכירה, זה בעלות ישראלית ונמכר לאינו יהודי לשנת השמיטה.

כתבו תגובה