השבוע בענף היין 288: יש חידוש ביינות הקידוש, שניים אוחזין בראול פרז אחד, איך יצאו יינות 2017 ולמה אין להם VFM

השבוע: החרדים שאנחנו לא מכירים כקוני יינות איכות, הציטוט מתהילים אותו בחר יואב לוי, היינן הספרדי שכולם יכירו עכשיו, משתלת האנטי-וירוס של סוסון ים, צ'ירס ל-CHEERS שנכנסים בדרכם לייצור יין, איזה יינות הביא בציר 2017, חנוך פיבן מצייר תוויות ליקב שיזף, יונתן לבני מבקר יינות ננה, וקורס ניהול יקב רווחי עולה לצפון. קריאה מהנה

את התוויות מושכות העין ליינות יקב כרם שיזף ממצפה רמון יצר האומן והמאייר חנוך פיבן שהמציא שפה מגרוטאות שמלמדת לראות את המצחיק והאנושי בכל מה שהשתבש בעולם. קראו עוד בהמשך
מדף היינות החרדי – מחיר גבוה אינו מפחיד אלא נקודת יתרון. צילום שרגא גבהרד

1: יינות קידוש – כמה שיותר יקר יותר טוב

בחנויות היין בבני ברק ובירושלים, המדפים עמוסים ביינות פרמיום משובחים של יקבי הארץ, החברה החרדית כבר אינה מה שהייתה פעם, הצניעות והענווה הן כבר לא חלק מהז'רגון המקובל. החיפוש של היינות המשובחים, ובעיקר היקרים, הפך לסמל סטטוס בקהילות השונות. בעלי המעמד הגבוה והעשירים בקהילה החרדית קונים יינות יקרים, בעיקר בשביל ההתרברבות וה- Show Off – 'תראו אותי'. החתונות הראוותניות מחייבות להוכיח את סימני העושר, ולכן גם היינות שמגישים לאורחים חייבים להיות כאלה. היקבים המובילים במכירות הם יקב בנימינה עם מותג המערה, יקב קסטל – גרנד וין, יקב פלם – נובל, יקב מוני – VIA , יקב יתיר – יער יתיר ונחל יתיר, רמת הגולן – קצרינים למיניהם, יקב גבעות, וכמובן יקבים נוספים עם כשרות בד"צ החשובה ביותר למגזר, כמו אור הגנוז, פסגות ודלתא.

יין קלאסי משובח. המחיר 250 ₪ - VFM. זה יין הדגל של היקב, אז מותר להם
יער יתיר – אחד הפייבוריטים של המגזר החרדי. התוית חשובה להם ובודקים את הכשרויות. צילום ישראל פרקר

תופעה מעניינת עליה מספר דודי פרי מ- Wine&Friends, היא החיפוש אחרי יינות מתיישנים במגזר החרדי, כמו יינות מבצירי 2005 עד 2008, לא מחנויות אלא מאנשים פרטיים שרוצים להיפטר ממלאי (רבים מהם קונים משטחים שלמים). תת-מגזר בתוך עולם זה, הוא מגזר החסידויות, שבחלקן מייצרות לעצמן יינות בקטגוריית איכות-מחיר גבוה. כאן בולט יקב חבל יהודה בבעלותם של חסידי גור, שמייצר יין גם לחסידות תולדות אהרון. היקב רוצה למכור גם בשוק הכללי, אך איש מכירות שמגיע לחנות יין בתלבושת חסידות גור, מן הסתם מתקשה בכך, וחבל – כוחן הרע של סטיגמות מול יין טוב.

הפקקים מדברים בעד עצמם – מיינות המגזר החרדי. צילום אלי גולדשמידט e.g.

היקבים משקיעים בציבור החרדי יחסי ציבור מאוד ממוקדים, ומאידך חנויות היין יודעות למי לפנות בחסידיות השונות, וכמובן להוציא מהיקבים מחירים "טובים". יותר ויותר צעירים חרדים "פותחים שולחן", ועל אותו שולחן מוצאים את המיטב של התעשייה הישראלית, גם אצל אותם צעירים היין הופך לסמל סטטוס – הבגדים אותם בגדים, הבלורית אותה בלורית, ולכן החפצים מסביב מפגינים את המעמד והעושר. מדובר במונח  "צריכת ראווה" – קניית מוצרי יוקרה על מנת להפגין בצורה פומבית את העושר והייחוס המשפחתי. דור ה-Z עדיין לא נולד בעדה החרדית.

צילום pixabay

חשיבות היין לקידוש

אותו דבר גם רואים על שולחן הקידוש אצל המשפחות העשירות. כבר מזמן יינות התירוש של יקב כרמל לא נכנסים למפתן הבית. נכון שמותר לקדש על כל  יין או מיץ ענבים (שולחן ערוך סימן ער"ב סעיפים, ב, ד), אבל העדיפות הראשונה היא לקדש על היין המשובח. וכאשר כל היינות משובחים באותה מידה, המצווה היא לקדש על יין אדום (משנה ברורה שם סעיפים ה, י). נושא היין קשור באופן עקיף לנושא הקורבנות שהיו מעלים לעולה בבית המקדש. היין בעצם מחליף מצווה זו, ומשמש כשריד לאותה מצווה של שחיטת קורבנות. זו גם הסיבה שמתייחסים ליין בכזו חרדת קודש בכל מה שקשור לכשרותו.

לקידוש ולארוחת ערב שבת יינות צמרת ומחירי צמרת. צילום אלי גולדשמידט e.g.

לגבי סוג היין שמקדשים עליו – בעבר הדעות של גאוני הדור נטו להמליץ  על יינות אדומים, כי אלה היו יותר משובחים. אולם היום, כשהיינות הלבנים גם כן נחשבים למשובחים, הרי שמעלת היין האדום נכונה רק לארבע הכוסות בליל הסדר – "זכר לדם שהיה כשפרעה תכנן לשחוט את בני ישראל" (אורח חיים תע, יא), אבל כאמור בכוס שבע הברכות ובקידוש של שבת וחג אפשר גם וגם. לגבי יין מבעבע, גם פה ברכת פרי הגפן. לגבי יינות קלים שמוסיפים להם הרבה תוספות – כאן חובה להיזהר, ואם יש ספק הברכה תהיה "שהכול נהיה בדברו". לגבי הוספת מים ליין, אז כל עוד שממשיכים להרגיש בטעמו של היין, אפשר להוסיף מים ליין (בסייג אחד שהיין הטבעי מהווה עד שישית מהתערובת). על מה לא מקדשים? אין מקדשים על יין שריחו רע, אסור לקדש על 'סתם יינם', או על יין שנגע בו מחלל שבת בפרהסיה.

דודי פרי שמע לא פעם את הביטוי "עדיף בשר מכובס ויין יקר בארוחת שבת". הוא אומר כי "לקדושת השבת היין חשוב יותר מכל דבר אחר, ולקידוש עם יין איכותי יש חלק מרכזי בכך. לכן גבר שאוהב יין יעדיף יין יוקרתי על פני מטעם טעים יותר".

מקור: אתר kosher wine

כשרויות – הריקבון הלא אציל

קשה לעקוב אחרי חוקי היין של כל הגאונים. מדובר לא פעם בסוג של פוליטיקה פנימית, מלחמות האשכנזים בספרדים, מקורבים, קשרים, וכמובן הרבה כסף, כל יקב מחפש עוד ועוד חותמות של כשרויות מכל מיני חצרות של מקובלים, והעניין מנוצל היטב על ידי אותם מקובלים. כל נושא הכשרות הפך לטירוף דתי, שמלווה בשיכרון כוח גואה והשחתה עמוקה של המידות. הבעלות על יין ישראלי ש- 90% ממנו כשר, כבר מזמן נשלטת על ידי הדת ולא באמת על ידי בעלי היקבים. השנאה והבוז שמפגינים אותם עסקנים כלפי כשרויות שמבחינתם נחשבות "לייט" (גם הרבנות הראשית בפנים), מוכיחות כמה ריקבון (ולא אציל) קיים בתחום. מספיק להזכיר את הדוגמה שנעשים מאמצים רבים להשכיחה מאיתנו על ידי משרדי יחסי ציבור חזקים והיא ההתנהגות ליהודים האתיופים והדרישה לפטרם בגלל ספק ביהדותם ביקב ברקן סגל, הטירוף הדתי העניק מכובדות לגזענות, להתנשאות, לשנאה ולרֶשע. נושא היין הכשר הפך לסמל סטטוס וכוח שאי אפשר להתעלם ממנו, הקהילה החרדית מצאה נישה, והם למדו לשחק בנישה זו, ובעיקר לעשות ממנו הרבה כסף.

שרגא גבהרד בפעולה. צילום פרטי

למתעניינים בנושא אני מציע לקרוא את המאמרים של הכתב ומבקר היין החרדי (וסוחר היין) שרגא גבהרד – מומחה לכשרות וייצור יין באתר האינטרנט שלו, ובו המדור המלצה לשבת, בו הוא קושר בין פרשת השבוע ליין של יקב מסוים, עם כתיבה בגובה העיניים וסיפורים על יינות ויקבים כשרים בלבד. שרגא הוא בוגר קורס ייצור יין וניהול יקבי בוטיק באוניברסיטת אריאל, וקורס לטעימה שיפוטית של איש הענבים.

מצטטים יין – יקב בזלת הגולן

יואב לוי מיקב בזלת הגולן ממשיך את סדרת ההשראה שלו עם ציטוטים קשורים ליין מגדולי עולם התרבות. הפעם אנחנו באחד הגדולים ביותר, אם לא ה: התנ"ך, וליתר דיוק ספר תהילים:

וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד

האתגר שיואב מציב לנו הוא למצוא ציטוטים נוספים מעולם היין בספר תהלים – שניים חביבים, והשלישי מהצד הקשוח של תהילים:

"אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ"

"גֶּפֶן, מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ; תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם, וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ; וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, וַתְּמַלֵּא-אָרֶץ"

”הִרְאִיתָ עַמְּךָ קָשָׁה; הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה“

ראול פרז שהחל את הקריירה שלו בגיל 19 ביקב המשפחתי דוגל בהתערבות מינימלית. צילום מהאתר

2: הסיפור המוזר של היינן ראול פרז – תחקיר

מחלוקת שעלתה בפייסבוק, גלגלה אותי למסע לספרד. רוב הביקורות והתחקירים שלי בשנים האחרונות, הם על יינות ישראלים ויקבים ישראלים. אבל כשמדובר ביינן ענק כמו ראול פרז שנמצא בעין הסערה בארץ הקודש, אז גם אני נכנס לעובי הקורה על מנת לעשות סדר. המחלוקת עלתה בעקבות פוסט שהעלה דניאל ליפשיץ מי שהקים ומנהל  את חברת בורגון קראון המתמחה בקידום והפצה של מיטב היינות של אירופה הקלאסית למסעדות ואספנים פרטיים ברחבי ישראל. בין היתר החברה שלו מייבאת יינות שחתום עליהם ראול פרז.

הפוסט עלה לאחר שהשבוע יצאו בחברת המגש שקד בפרסומים שאפשר למצוא את היינות של  ראול פרז בחנויות דרך היין. בפוסט הנגדי שכתב ליפשיץ נאמר כי "קסטרו פרז הוא יקב בבעלות משפחתו של ראול פרז. ראול פרז לא מכין את היין ביקב והוא לא אחראי על כלום, מלבד אחוזי רווח שהוא מקבל מאחר והיקב משפחתי. השם מגיע ונשאר בגלל סבו של ראול פרז של היום, שמו גם כן ראול פרז, וזה לא על שם ראול פרז היינן היום. אין שום קשר לעשייה של ראול ליינות הללו. שאף אחד לא יעבוד עליכם ולא יטעה אתכם!!".

 

התבלבלתם? הפוסט הזה העלה הרבה תגובות מאנשי תעשיית היין, מאחר וליפשיץ זרק פצצה כנגד חברת היבוא וההפצה המגש שקד, להלן משפחת שקד, השולטת בשוק מעל ארבעה עשורים ואמינותה לא הייתה מוטלת בספק אף פעם (עד עתה). אי אפשר היה להשאיר את העניין הזה כלא פתור, וכאמור התחלנו לבדוק את העניין עם ההבנה שמדובר כאן בהאשמה רצינית, שאם תתברר כנכונה א "יוסטון, יש לנו בעיה".

ברם של ראול פרז

נתחיל מההתחלה, ונספר על מי בעצם מדובר.  היינן ראול פרז הוא בן למשפחה מקומית בביירזו, עיר הולדתו בספרד. למשפחתו יש מוניטין, עם שנים של ניסיון בגידול ענבים, והם הבעלים של יקב Castro Ventosa  השוכן בכפר Valtuille (וולטויל) באזור Bierzo של Leon. ראול פרז, שהחל את הקריירה שלו בגיל 19 ביקב המשפחתי, דוגל בהתערבות מינימלית, ונחשב לחלוץ של טכניקות כמו בציר מוקדם, תסיסה באשכולות שלמים, יישון במכלים ועוד. ראול נחשב למאסטר בזן המנסייה (קרוב המשפחה של הקברנה פרנק). הוא זכה בתואר יינן השנה לשנת 2014 ממגזין הגורמה הגרמני ׳דר פיינשמקר׳, ובתואר היינן הטוב ביותר בעולם מהמגזין הצרפתי.Bettane+Desseauve  בפברואר 2018 כתב מאסטר היין פדרו בלסטרוס במגזין היין דקנטר: "ראול פרז הוא הארכיטיפ (אבטיפוס) של הגאון האינטואיטיבי של ייצור היין", ותחת התמונה של פרז הוא כתב: ״האם זה היינן הטוב בעולם?״. לואיס גוטיירס, יד ימינו של רוברט פרקר בספרד, כתב על ראול פרז: "ראול הוא רוח חופשית, הוא ׳עושה׳ ו׳לא עושה׳, הוא עובר ממקום למקום, הוא לא מפסיק להמציא, הוא לא עוצר, הוא מייצר, הוא לא מפסיק לטעום, הוא משתנה ומשתנה שוב ושוב".

מרתף החביות של ראול פרז

המחלוקת

כאמור, המחלוקת עומדת האם חברת המגש שקד אכן מייבאת את היינות של ראול פרז והוא בעצמו מכין אותם וחתום עליהם, או שמא הם רוכשים את היין מהיקב המשפחתי, בו לטענת ליפשיץ אין התערבות של פרז. ארסנל היינות ששקד מייבאים לארץ מהיקב גדול, וכולל מספר יינות שמחיריהם נעים בין 80 שקלים לבקבוק ל- 135 שקלים, ויש הנחות על קניית חבילה. באתר של בורגון קראון יש יין אחד תחת שמו של ראול פרז משנת 2018, במחיר של 119 שקלים. אותו יין משנת 2015 אזל מהמלאי.

המכתב המקורי של ראול פרז בכתב ידו בספרדית

העובדות

אלה העובדות כפי שקיבלתי אותן ונבדקו על ידי: ראול פרז שלח מכתב בכתב ידו עם חתימתו, בו הוא מאשר שהוא עובד עם חברת המגש שקד, והיינות שהם מוכרים בארץ הם מעשה ידיו. בשיחה איתו הוא אישר לי את הדברים. כך הוא כתב: "אני מודה לחברת המגש שקד על העבודה שהם עושים עם קידום היינות שלי ויקב  Bodegas Castro Ventosa, ומבהיר כי אני מעורב בכל תהליכי היצור של היינות שלנו. צר לי על הספק שנוצר".

המכתב המתורגם לאנגלית בחתימתו של ראול פרז

דניאל ליפשיץ מבורגון קראון כתב לנו כך: "אנחנו שמחים על הזכות שנפלה בחלקנו להיות הראשונים שמנגישים לקהל הישראלי בבלעדיות את יינות העל מעשה ידיו של ראול פרז עצמו. כפי שנכתב בתגובתו, ראול אינו היינן ביקב אך מעורב ומייעץ ליקב המשפחתי. אין לנו עניין להיכנס לעניינים המשפחתיים של משפחת פרז, ומצטערים להיכנס למלחמות לא לנו. אנו מאחלים לכל קהל הלקוחות להמשיך ליהנות מהיינות של ראול, ואתם מוזמנים להיווכח בעצמכם מה הם יינות העל שראול פרז מייצר בעצמו. אנחנו מאחלים למשפחת שקד המשך הצלחה רבה ביבוא היקב המשפחתי ושאר היקבים אשר מיובאים על ידם".

עכשיו נותר לראות איך פותרים את המחלוקת ומגיעים לעמק השווה בצורה מכובדת. בסופו של דבר מדובר ביין, ומדובר בחברות שעושות עסקים עם הרבה יקבים, ופרסום שלילי יפגע בשמם הטוב בעולם. לכן צריך לשבת ולדבר ולהבין, שבסופו של דבר מחר היקב הזה אצל יבואן אחר, ומחרתיים יקבים שהיו אצל אחרים ישווקו על ידי מישהו אחר.

לאחר השרשה עוברים הענפים לעציצונים. צילום זאב דוניה

משתלת האנטי-וירוס של זאב דוניה

זאב דוניה מיקב סוסון ים צילם וכתב: "בגלל פאניקת הווירוסים בגפנים, המשתלות מסרבות לקבל חומר ריבוי "ישן", כלומר שאיננו מגיע מהמשלוחים האחרונים מדרום אפריקה.  לא נותר לי אלא לעשות, שלא מבחירה עצמאית, את עבודת המשתלה. הענפים נזמרו בכרמים  של סוסון ים, נחתכו והוטמנו בנסורת רטובה. לאחר השרשה, (ה"דבר" הלבן שפרץ מהענף) הם עוברים לעציצונים. מדובר כמובן בכמות קטנה מאוד, שנועדה לעבות כרם זעיר של 2 דונם".

הענפים שנזמרו נחתכו והוטמנו בנסורת רטובה. תוצר ההשרשה הוא ה"דבר" הלבן שפרץ מהענף. צילום זאב דוניה

התבקשה השאלה על איזה זן מדובר. זאב: "מעדיף לא לדבר על כך. לא סודי, קיים בארץ בכמויות מאוד קטנות, אבל כמו שאמי ז"ל נהגה לומר בגרמנית: לא צריך לספר לכולם…". אז אתם יכולים לנחש כמובן.

יאיר היידו ואיתי גלייטמן מתחברים ליינניות וייננים מקומיים מובילים ומנסים ליצור יחד יינות שמקורם בחשיבה מחוץ לחבית. צילום איתי גלייטמן

3: CHEERS וכל הג'אז הזה

יאיר היידו ואיתי גלייטמן, המייסדים של מותג CHEERS, לא מפסיקים לחשוב וליזום. בשנת הקורונה קמו מתחרים כאלו ואחרים, שניסו לחקות את האופן בו הם משווקים חבילות יינות על בסיס בניית פרופיל טעמים אישי. כמובן שאין לאף אחד בעלות על דרך שיווק כזו או אחרת, ואני מניח שהם לקחו את הדבר בחשבון. בכל מקרה הם היו הראשונים, והמומנטום נוצל.

עכשיו הם עוברים שלב. הם מתחברים ליינניות וייננים מקומיים מובילים, ומנסים ליצור יחד יינות שמקורם בחשיבה מחוץ לחבית; כלומר יינות שבדרך כלל לא מוצאים את עצמם בפורטפוליו הקבוע של היקב. איתי מבהיר כי בחלק מהמקרים הם כבר באים עם הרעיון, ובמקרים אחרים הם מזהים חומר גלם ביקב ורוצים אותו לעצמם, תוך כדי שיש להם רעיון איך היו רוצים שיבוא לביטוי בבקבוק. המטרה היא לא להתקבע, אלא לייצר תהליך דינמי שמשאיר את המרחב פתוח ליצירה ולהעלאת רעיונות.

צילום רן שהם

יין הג'אז הראשון – That Jazz No. 1, הינו שרדונה כרם הרוח 2018, עליו חתומים היינן אסף פז ויקב ויתקין, וממנו יוצרו 550 בקבוקים. השלב החדש הינו חלק מתוך האני מאמין של היידו וגלייטמן, שיין הוא לא סתם משקה אלא סיפור, ומאחורי היינות שלהם יש תמיד סיפור ייחודי – אפילו ליינות ברמות המחיר הבסיסיות יותר. תמיד יהיה מאחוריהם אדם עם כוונה וסגנון, ותמיד הם יהוו ביטוי של המקום בו הם נעשו. החיפוש אחרי דברים ייחודיים מהווה הזדמנות להתחבר עמוק יותר לעשייה בענף היין הישראלי שהם מאוד אוהבים, ועל הדרך לנסות לעודד חשיבה על ביטויים נוספים של טרואר מקומי. לשאלתי האם יהיו מעורבים בעשייה בפועל של היינות, כמו החלטה על בלנדים, משוב איתי כי "כל יין ג'אז, כמו במוזיקה, יביא את המקום השונה שלנו בתוך הג׳אם, בהתאם לזמן, למקום, לאפשרויות ולתהליך המשותף".

אני אוהב את ההשוואה של איתי לג'אז, וככל שאני חושב על הרעיון החדש שנוצר לנו מול העיניים, לא מדובר בדבר קליל כפי שאולי זה מצטייר. מדובר בשני יועצי יין שמעורבים עשרות שנים בתעשיית היין – כל אחד מהכיוונים שלו, שינסו יחד עם ייננים לחשוב מחוץ לקופסה, לנסות לגרות ולהביא לקצה כל מיני ייננים שאולי מקובעים בעשייה מסוימת ולשחרר אותם מהקיבעון, כאשר זה יהיה גירוי חושים מקסימלי ונועז מבחינת הייננים.

משלוח של CHEERS בהכנה. צילום מדף הפייסבוק

החיפוש אחר ייננים אמיצים זה החלק הקשה, כמו להיכנס לקודש הקודשים של שף מפורסם ולנסות לשנות את המנות שלו אפילו במעט. שם זה יכול להיגמר בצלחות ומחבתות שיעופו על הרצפה, וכאן אין מקום לייננים אנמיים, מפורסמים ככל שיהיו. אני חושב מה יקרה כאשר יינן יישב מול יאיר היידו ששותה יינות משובחים מכל העולם, פילוסוף ברמ"ח אבריו, שלא תמיד מובן לעם הפשוט; ומנגד איתי גלייטמן שבדמו זורם מבקר היין הקשוח והדעתן, שלא יוותר ולא יעשה הנחות או ייפול ברשת שינסו לטוות לו ייננים. הולך להיות מעניין ושונה, זה בטוח, ייננות חדשה צומחת לה בשקט, בשקט ויכול להיות שמדובר אפילו במשהו יותר גדול שאיתי ויאיר לא שמים לב שהם עושים לענף היין בארץ. אולי תוך שנים מועטות נפנים את המושג 'מות היינן', והחשיבה והפעולה הקולקטיבית ישתלטו.

אסף פז יקב ויתקין. צילום דוד סילברמן dpsimages
אסף פז יינן יקב ויתקין. צילום דוד סילברמן dpsimages

ובאשר ליין הג'אז הראשון שהגיע למנויי Cheers במשלוח החודשי האחרון – שרדונה כרם הרוח 2018 של אסף פז ביקב ויתקין, נתנו את רשות הדיבור לחובב היין פלוס פלוס רני (רן) שהם: "באופן מאוד לא מפתיע, היין מצוין. השילוב בין הטרואר של כרם הרוח בגולן לבין היכולות של אסף פז ויקב ויתקין, יצר יין טעים להפליא. הסגנון הוא של יין בעל גוף וטעמים מורכבים, לא רזה במיוחד אבל גם לא מוגזם. העץ כמעט לא מורגש, חומציות נאה, יותר קטיפתי מאשר עוקץ, טעם שיורי ארוך ומורכב. מהנה מאוד!".

 

4: 2017 – מה בצרו ומה שתינו: ולאן נעלם ה-VFM

בציר 2017 נחשב לאחד הטובים שהיו לנו. כמעט ארבע שנים אחרי, אני חוזר לכתבה 'השבוע בענף היין 101 – ייננים מסכמים את בציר 2017', והתוצאות בטעימה מאוד מרשימות. כנראה שרוב הייננים  לא רעים בכלל.

ערן פיק. צילום רן בירון
ערן פיק יקב צרעה. צילום רן בירון

ערן פיק – יקב צרעה

"עונת הגידול הייתה ללא אירועים מיוחדים עד חודש יולי (זמן ההבשלה של ענבי היינות הלבנים), שהיה החם ביותר בעשורים האחרונים. החום השפיע בעיקר על ההבשלה של הענבים הלבנים, ופחות על הענבים האדומים. מזג האוויר באוגוסט היה נוח ברובו, וההבשלה של הענבים האדומים התקדמה בצורה רציפה וטובה."

היין: צרעה הרי יהודה לבן 2017 

שרדונה עם מעט סוביניון בלאן. כאמור, ארבע שנים אחרי היין עדיין צעיר, ויש לו עוד הרבה שנים לפניו. חומציות בשמיים, ארומות נפלאות ומכות בעושרן. הטוב ביותר מהלבנים שלנו. אם תוכלו לשים עליו יד, הרווחתם. טווח מחירים 120- 200 ₪.

איתי בן-חיים בכרם בן זמרה

איתי בן-חיים – יקב בן-חיים

"בציר 2017 מסתמן כבציר הטוב ביותר בארבע השנים אחרונות. ההבשלה המאוחרת יחסית הביאה תוצאות טובות מאוד ביחס סוכרים לחומציות, כך שלא היה צורך כלל בהתערבות של תיקון חומצה".

היין: בן-חיים שיראז 2017

עם 15% קברנה פרנק ומרלו. צבע מרשים ומהפנט של אדום ארגמן בוהק. ריחות עשירים של אוכמניות בשלות, וניל וטבק, ועץ שעוטף הכול באיזון מדהים. מחירו 125 ₪.

עמיחי לוריא עם אשכול פטי ורדו שמשתלב בבלנד. צילום איל קרן

עמיחי לוריא – יקב שילה

"הייתה שנה מאתגרת. סיום הבוחל התעכב והסתיים בעצלתיים. ההבשלה הפנולית מגיעה מאוחר יחסית, מזל שמזג האוויר עכשיו יפה, וצבירת הסוכרים איטית מאוד. בינתיים האיכות הכללית מדהימה".

היין: שילה מוזאיק 2017

בלנד מענבי מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק וקברנה סוביניון.  20 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות. יין מורכב ועוצמתי, שופע פרי. חומציות טובה לצד מינרליות משובחת. יין מדהים ומרשים. מחירו 200-220 ₪.

רמי נעמן יקב נעמן עם הגפנים ליד הביתן. צילום בטינה נעמן

רמי נעמן – יקב נעמן

"חורף שנת 2017 היה נדיב מאוד במנות קור, אולם מאכזב מבחינת כמויות הגשם. הגשם חלף מוקדם, אבל תודות לקור, האביב לא הקדים. ואז הגיע יוני ואחריו יולי – חודשיים רצופים של חום ביום ובלילה, הבציר כולו היה בבומה (אלכוהול פוטנציאלי) של 13.3-13.7 – כלומר הפוך מהצפוי: יינות "קרים" משנה חמה. כל היין נכנס עתה לתסיסה השנייה (מלולקטית), והכל טעים להפליא.

היין: פטי ורדו גרנד רזרב 2017

צבע אדום כחול כהה ועמוק. ארומות של פטל צעיר ופקאנים. פה בשרני, טאנינים מאוד מרשימים, חמיצות נפלאה. הפטי ורדו הכי טוב שטעמתי השנה, שיש על המדפים. איזה יין מרשים. מחירו 180 ₪.

איציק כהן - כרמים באזור יין מוערך
איציק כהן – כרמים באזור יין מוערך. צילום מאתר המושב

איציק כהן  – יקב רמות נפתלי

"בחלק מהזנים היו הבשלות לא אחידות, והיה עלינו להוריד אשכולות. בסופו של דבר הענבים נבצרו, היבולים היו נמוכים מאוד מהרגיל. בקברנה סוביניון הגענו ליבול של 775 ק"ג לדונם, ובשאר פחות מ- 1,000 ק"ג. בטעימת הענבים שהגיעו ליקב, ניתן לומר שיש טעמים טובים מאוד. צבע היין לאחר הסחיטה עוצמתי ביותר. חומציות היין השנה גבוהה משנים קודמות".

היין: פרימו 2017

70% ברברה  30% מרלו.  יין מאוד מורכב וחד. עץ מודגש עם פרי שחור צעיר. טעמי המרלו משפיעים נפלא על חומציות הברברה, ומעדנים אותה. יופי של יין. מחירו 149 ₪.

יהודה נהר יינן יקב עמק יזרעאל - אלופי הארגמן
יהודה נהר יינן יקב עמק יזרעאל

יהודה נהר – יקב עמק יזרעאל

"בציר נינוח יחסית, ללא דרמות מיוחדות ואילוצים, מה שאפשר להתרכז במה שחשוב. אני מאמין שהתוצאות יהיו יפות".

היין: אייקון 2017

קריניאן וסירה,  22 חודשי חבית. זה יין שאני טועם בפעם הראשונה, ולא ברור לי איך זה לא היין הכי מדובר. מורכב מאוד, בשל, מאוזן להפליא. משובחחחחחח. מחירו 299 ₪.

צילום דוד סילברמן dpsimages
דורון רב הון מיקב ספרה – רק יינות לבנים. צילום דוד סילברמן dpsimages

דורון רב הון – יקב ספרה   

"יולי חם מתמיד עיכב אצלנו את הבוחל, מה שהוביל לאיחור בהבשלה של כ- 10 ימים. דווקא העיכוב בבוחל מנע פגיעה ארומטית בזנים המקדימים. במהלך אוגוסט היה  מזג אוויר די ממוצע, עם לילות יותר חמים. הכרמים שלנו בנחלים פחות הרגישו  בהבדל. היבולים השנה היו נמוכים, ובחלק מהחלקות  ממש נמוכים.  היו הבשלות פנוליות שלא ראיתי מעולם, חרצנים  שחורים ושזירות מעוצות. חומצות יותר חלשות בחלק מהזנים. התסיסות  היו טובות ונסתיימו בבטחה. עכשיו נותר לראות את אופי הטעמים והניחוחות של בציר 2017".

היין: ספרה White Signature 2017

אז חיכינו 4 שנים כדי לטעום את היין: בלנד מענבי סמיון ושרדונה. ריחות הדרים נפלאים, חומצי ומינרלי באופן מרשים. האיפוק שהיה בו לפני שנה נעלם, והוא כעת במלוא הדרו. מחירו 140 ₪.

אלי בן זקן יקבים קסטל ורזיאל. צילום דוד סילברמן dpsimages

אלי בן זקן – יקב קסטל ויקב רזיאל

וזה מה שאמר בן זקן לפני ארבע שנים: "בציר מאתגר בלבנים. הבשלה איטית באדומים. הרבה צבע. אולי סוכרים נמוכים מהצפוי."

התוצאה עם רזיאל: רזיאל 2017 – סירה וקריניאן. מתובל מאוד, עוצמתי, עץ מאוד עשיר. יופי. מחירו 169 ₪.

התוצאה עם קסטל: גרנד וין 2017  – קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק. צעיר עדיין וככה מתנהג. עוצמתי, מינרלי, פרי טוב, חבית מורגשת היטב. בועט היטב. אחחחח. מחירו 280 ₪.

ששון בן אהרון יקב מוני. צילום רות שוורקוז

ששון בן אהרון – יקב מוני

"החום הרב סגר את פיוניות הגפנים, והאט את קצב צבירת הסוכר. בתחילת ספטמבר ההבשלות כבר רצו קדימה בקצב טוב, שאפשר בציר במועד של כל הזנים האדומים. הבשלות פנוליות טובות באדומים".

היין: מוני ויה 2017

ויה 2017 של ששון הוא אחד היינות הטובים שיש על המדפים. בשל, עוצמתי, חמאתי. באפטר טייסט עם טבק וקפה מאוד עשירים, רעננות טובה. מחירו 260 – 280 ₪.

צילום דוד סילברמן dpsimages
גיא אשל יינן יקב דלתון. צילום דוד סילברמן dpsimages

גיא אשל – יקב דלתון

"אומנם הבציר עדיין לא נגמר ומוקדם לסכם, אך בגדול נראה כבציר גדול ואיכותי. עד כה אני מאוד מרוצה מתוצרת הכרמים שלנו. זה סיפוק גדול עבורי לייצר יין מכרמים שאנחנו מגדלים שנה לאחר שנה".

היין: דלתון קברנה סוביניון אסטייט 2017

גדולתו של יינן היא דווקא ביינות הבסיסיים של היקב, וכאן מתגלה גיא אשל כיינן מבריק. יין מאוד חמאתי. ארומות של דובדבן שחור ובשל. מעט אניס ומנטה באפטר טייסט שגורמים לחיוך גדול,  טבק, ועשבי תיבול טריים. מחירו 65 ₪ – יין מצוין. פשוט מצוין.

יעקב אוריה ויינותיו הלבנים בערב מיוחד שהתקיים במתחם wework בדרום תל אביב. מתפלל? מטיף? בתמונות מערב זה עיניו עצומות. צילום נהדר של דוד סילברמן dpsimages
יעקב אוריה – יינן חוקר ולא מתיימר. צילום דוד סילברמן dpsimages

יעקב אוריה – יקב פסגות

"סיכום ביניים של בציר 2017: בציר של לבנים מצוינים – חומצות טובות, ארומות וטעמים טובים. בציר אדומים של הכרעות לא פשוטות. בכרמים תופעה של הצטמקות חלקית של האשכול (שמעלה סוכרים), יחד עם יתרת האשכול שההבשלה הפנולית בו איטית ביותר. ההכרעה קשה מכרגיל בין טעמים מחד ואלכוהול מרוסן".

היין: פסגות מרלו 2017

כשטועמים את המרלו 2017 של אוריה, מבינים טרואר מהו. יין מאוד עשיר, מהודק וחסון. חומציות נפלאה, ארומות וטעמים של פירות יער אדומים, שזיף בוסרי וירקרקות שמפתיעה. מחירו 99 ₪.

מוטי גולדמן היינן הוא טרואר בעצמו - "חוויה החבויה בחבית"
מוטי וגילי גולדמן מיקב וילה וילהלמה – "חוויה החבויה בחבית". צילום רועי גולדמן

מוטי גולדמן – יקב וילה וילהלמה

"היבול היה בממוצע השנתי. שני דברים מעניינים קרו השנה מבחינת גידול הגפנים. הראשון: הבשלה איטית מאוד עד תחילת יולי (הייתי בטוח שהשנה נבצור שבועיים באיחור), ואז האצת ההבשלה בעקבות הימים החמים. השני: בריאות הענבים. כמעט ולא נדרשו ריסוסי הדברת מזיקים השנה. אנו באמצע תהליך התסיסה בזנים האדומים, וזו תהייה שנה מצוינת".

היין: וילה וילהלמה גרנד שרדונה 2017

יין בוהק ועוצמתי, ששהה שנה בחבית. ריח אלון עדין לצד חמאה ממוסת והדרים. פה חסון, מורכב ומאוד בשל. אחד המרגשים. שאפו. מחירו 95 ₪.

עידו לוינסון – גראז' דה פאפא. צילום פאפא רצי

עידו לוינסון: יקב גראז' דה פאפא

"האביב היה מתון מאוד, והייתה הרבה עלווה שהגנה והצלה על הענבים מאוחר יותר. כמו בשנים חמות אחרות, זנים וכרמים מבכירים יכולים להראות תוצאות מאוד יפות, מכיוון שנבצרו יחסית מוקדם לעונה החמה".

היין: גראז' דה פאפא לבן 2017

חמיצות טובה ומינרליות מאוד מרשימה. עטוף בחמאתיות גם באף וגם בפה. שרדונה מורכב שכל הזמן עובד ומשחרר עוד ועוד דברים מרגשים. הוא הטוב ביותר שטעמתי. מחירו 149 ₪.

לסיכום: אין באמת שנה לא טובה בישראל. יש לנו מספיק שמש, מספיק מים, אין טבע שמשתגע פתאום, יש רק ייננים שלפעמים נלחצים, לפעמים מגרשים את עין הרע, או מקלקלים. איך אומרים: 'אלוהים הביא את חומרי הגלם, השטן את הטבחים'. אז זה פחות או יותר נכון גם בתחום היין, לא נגעתי הפעם ב- VFM (תמורה לכסף – תל"כ), כי מאוד קל לי לסכם את זה: לצערי, רוב היינות שכתבתי עליהם פה מתומחרים שערורייתית. חוץ מיקב דלתון, יקב וילה וילהלמה ויקב דלתון, כולם ירדו מהפסים.

עיצוב התוויות חנוך פיבן

5: מציירים תוויות – כנעני לבן וכנעני אדום ביקב שיזף שבמצפה רמון

רוצים שנפרסם גם תוויות מצוירות של היקב שלכם? שלחו ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

הכורם והיינן צור שיזף מיקב כרם שיזף, כתב לנו כך: האומן והמאייר חנוך פיבן ואני, נפגשנו בגן של הילדים. לא היה לנו מושג אחד על השני, עד היום שדורית חזרה מאיזה מקום עם שקית שעליה הייתה שרה עם מטאטא קש במקום ראש. וג'ייקוב שנהיה חבר של דריה כי שניהם היו האאוט־סיידרים של הגן בו נפגשו, אמר: "אבא שלי עשה את זה."

חנוך פיבן מקבל השראה בכרם. צילום צור שיזף

ניצלנו הזדמנות ונעשינו חברים. אולי מכיוון ששנינו לא אוהבים שמישהו אומר לנו מה ואיך לעשות, ואנחנו לא מאמינים בגבולות ובמגבלות, ואוהבים לנסוע, להיפגש, לאסוף את מה שאנחנו מוצאים ולהרכיב מזה משהו חדש דומה מאוד ושונה לגמרי.

חנוך המציא שפה – מגרוטאות. שפה שמלמדת לראות את המצחיק והאנושי בכל מה שהשתבש בעולם. קשה להמציא את העולם, אבל בהחלט אפשר לארגן אותו מחדש מאותם בסיסים. זה הא-ב.

לקח לנו כמעט 20 שנה להבין שאנחנו מדברים שפות אחיות – דרך היין. רציתי תוויות לבקבוק ורציתי אומנות. חיים בלי אומנות הם די משעממים, או כמו שנהגה להגיד הדודה האנגליה שלי – "כל הדברים האלו שלא צריך אותם ואי אפשר בלעדיהם".  חנוך הבין מיד לאן אני חותר. הוא לקח את הענבים, הגפן, הזמורות היבשות, המבצרות, ישב עם ספרים ואסף את טעמי הפרי של הזנים השונים, ויחד עם ג'נט שותפתו לחיים – ובמקרה הזה ליצירה, הרכיבו מהם דמות. הוא אמר שהתווית של המוסקט זו בעצם הדמות שלי, והמלבק זו דורית, והסירה – מי זה הסירה?

לא מאוד משנה, התווית מלכדת את הרצף מהאדמה, המים והצמחייה, לגפן, ליין, לבקבוק. נותנת להם פרצוף. בהתחלה היו מי שהרימו גבה – ככה לא נראית תווית של יין. יין הוא עניין שמרני ומכובד.

דורית – המוזה לתווית המלבק וצור שיזף. צילום דריה שיזף

האם יין הוא עניין שמרני ומכובד? גם. אבל יין הוא גם טעים לא טעים, חמוץ מתוק, עמוק ואפל או קל ועליז, מעניין ומשעמם, מדויק ופרוע, צעיר ומיושן, טוב ורע.

ויין הוא גם ארוטי וחושני ושובב ומחייך וממסטל. אני מגדל גפנים כמו שאני חושב, לא כמו שאמרו לי לגדל. הזהירו אותי שאכשל.  בפרמטרים המקובל – אני בטוח כישלון. ג'נט וחנוך עושים את התוויות משוחררים מכבלים של איך תווית 'צריכה להיראות'. יש לי מה להגיד בתהליך העבודה, אבל בשפה הבסיסית של היין – טעים לא טעים, כן ולא.

בכרם לא מרסס, לא מדשן, העשבים גדלים ועליהם כמות נאה של חרקים טובים שאוכלים את הכנימות. צילום צור שיזף

כמו בכרם. אני לא מרסס, לא מדשן, העשבים גדלים ועליהם כמות נאה של חרקים טובים שאוכלים את הכנימות, ומי שיטפונות והגשמים חודרים לתוך הקרקע, כי העשב הלא מרוסס מחדיר אותם, ואז גדלים עוד עשבים ועוד מים חודרים, ובסוף יש לנו את כמות החרקים הטובים הגבוהה בנגב. והפטריות השיתופיות של המיקוריזה מעבירות מידע על רשת השורשים של עשבי וגפני הכרם.

על השער שלנו כתוב שענבים טובים עושים יין טוב. ואנחנו חושבים, כמו האיטלקים, שיין עושים בכרם. שיין עושים מענבים. כמו שאמרה לי פעם עדה בולוטין (שנולדה בפירנצה במאה שעברה) – על שלושת בניה המצוינים: "שמים חומרים טובים מקבלים אוכל טוב!".

יקב שיזף. צילום צור שיזף

כל המרכיבים האלו ביחד הם שלם אחד, שהחלקים מסתדרים בו איך שנוח להם. הצרפתים מצמצמים את זה למילה טרואר, שכשפותחים אותה – היא אומרת את הכול.

שִמרי הבר שנולדו בכרם מתסיסים את התירוש, והחביות שלנו ישנות ולא עוטפות את היין במעטפת וונילית. יין טבעי. בעצם, כמו פיבן, אנחנו לוקחים את כל מה שמונח באדמה ועל פניה, ומסדרים בצורה שתיתן פרצוף דומה מאוד ושונה לגמרי.

נכון, השורות שלנו מלאות בעשבים ובאביב זה ניראה די ג'ונגל. אבל אנחנו מחבבים את זה. ולפחות על פי ההרגשה, התווית משקפת יפה את מה שקורה בבקבוק. יש בו צבע, וניחוח, והפתעה וטעמים ואין כמוהו בשום מקום אחר. הוא בא מהכרם שלנו.

כנעני אדום ולבן של יקב שיזף עם התוויות של חנוך פיבן. צילום צור שיזף

התוויות הכי חדשות הן הכנעני הלבן והאדום. כמו כלב כנעני. מעורבות אבל מקומיות. אם היינו מרססים ומדשנים את הענבים ומוסיפים להם גופרית וחומצה טרטרית, ומשתמשים בחביות עץ חדשות, במה היינו שונים מכל יין גזעי שעושים בכל מקום אחר בעולם?

אבל כשאתה מערבב את הגפנים שגדלות אצלנו כמו שהן גדלות, בלי השפעות זרות ובלי לנסות לרסן אותן או להיזהר איתן, הן מתבטאות כמו שהן.

והכנעני הלבן, או האדום, הוא תערובת של הזנים. ביחסים שיכולים להשתנות משנה לשנה, כי פעם השרדונה פרחוני יותר, ויש שהמוסקט עם הריח המתוק שלו מרמה את האף שחושב שזה יין מתוק, והוא יבש וחמצמץ.

פסל נמרוד – יצירתו של יצחק דנציגר והיסוד לתווית כנעני לבן. צילום מיוטיוב

הרעיון המקורי של התווית היה הכלב הכנעני המעורב המקומי, ביחד עם 'נמרוד של דנציגר'. אולי הפסל היפה ביותר שנעשה כאן. נמרוד, אל הציד הכנעני הקדום. העברתי את הרעיון לחנוך פיבן וג'נט סטיין. והם חזרו עם העיצוב של הכנעני הלבן.

הארץ טובה ויש בה חומרים מצוינים. כל מה שצריך זה לא להפריע.

הענבים מגיעים ליקב ננה מאחד האזורים הנחשקים ביותר בארץ היום לגידול ענבי יין. צילום דוד סילברמן dpsimages

6: יונתן לבני מבקר – יקב ננה

יקב 'ננה' נקרא על שמו של כורם הענבים המשמשים את היקב, ערן רז המכונה 'ננה'. הענבים מגיעים מאחד האזורים הנחשקים ביותר בארץ היום לגידול ענבי יין – האפיק העליון של נחל צין בגובה 800 מטרים מעל פני הים, לא הרחק ממצפה רמון. זהו כרם של 100 דונם ענבי יין, שניטעו על אדמת לס המאפיינת את האזור, הלוהט ביום וקריר בלילה. הוסיפו לכך ייננית שהתחנכה בבית איטלקי ולמדה ייננות באיטליה, דנה בני, שחותמה על היינות היקנה ליקב בקרב חובבי היין, שם של אחד מיקבי הבוטיק הטובים בארץ.

דנה בני ייננית יקב ננה. צילום פאפא רצי

"טוב שם טוב משמן טוב", כמאמר שלמה המלך, ואני אומר 'טוב יין טוב מאזור לא כל כך טוב' בגלל החום הכבד השורר בו רוב הזמן. בימים אלה, כשאנו חוזרים לשגרת טעימות יין ולא בזום, הושקו שלושה יינות לבנים חדשים של היקב על גג מלון ורה, מלון בוטיק חדש בתל אביב, ואליהם צירפתי יין אדום אחד שהיה לי בבית.

צילום דוד סילברמן dpsimages

שנין בלאן 2020 – חוזר ואומר כי זהו הזן הלבן האהוב עלי, שבשנים האחרונות מתגלה בארץ ככזה שמספר ייננים עושים ממנו יין נהדר. השנין 2020 של ננה נעשה מענבי הכרם בנחל צין בבציר ידני במהלך שעות הלילה הקרירות של הנגב. הענבים עברו סחיטה באשכולות שלמים, ותססו ויושנו במכלי נירוסטה עד הביקבוק. ליין בוקה של פרחי קיץ האופייניים לזן, וכשאת.ה פותח את הבקבוק נדמה לך שפתחת בקבוק בושם ריחני. רק 13.2% אלכוהול, עם טעמים חדים ומאוזנים של תפוח ירוק ואגסים טריים. יש ליין מינרליות מצוינת , המלווה אותו לאורך כל השתיה ואופיינית לזן. הסיומת ארוכה, חדה ומעט מלוחה, כיאה לענבים הגדלים במדבר. שאפו לייננית על יין איכותי ביותר. מחירו 95 ₪ – מאוד VFM (תמורה לכסף – תל"כ).

שנין בלאן רזרב 2020 – אותה הגברת בשינוי אדרת. רק 1,500 בקבוקים יוצרו מהשנין רזרב שיש בו 12.8% אלכוהול. הבדל נוסף בינו לבין קודמו, הוא היישון בחביות עץ אלון ישנות, ולא במכלי נירוסטה בלבד. בטעימה מאד דומה לקודמו, אם כי הכול חד יותר ומלא יותר. אין טעמים של חביות העץ בהן התיישן היין. יש  ביין עוד רבדי פירות נוספים כמו אשכוליות ומעט טעמי וניל. הסיומת ארוכה מאוד, וממלאת את הפה. מחירו 130 ₪. ב- 110 ₪ הייתי אומר VFM . ההבדל בין השנין הרגיל לרזרב אינו מצדיק את ההפרש.

צילום דוד סילברמן dpsimages

שרדונה 2020 –  100% ענבי שרדונה, שמחציתם עברו תסיסה ספונטנית בחביות עץ אלון והתיישנו על שמרים, והמחצית השנייה במכלי נירוסטה, שאמורים לשמר יותר רעננות. הבוקה לא ממש אופייני לשרדונה ישראלי. בפה טעמים חדים ורעננים של פירות טרופיים ופירות קיץ בשלים, עם חמיצות מאוזנת וגוף בינוני. סיומת נחמדה. ללא ספק יין שעשוי היטב. אני מעדיף שרדונה עשיר וחמאתי יותר, אבל זה טעם אישי. של ננה הוא שרדונה אופייני לאזור מדברי. יין מענין לאוהבי שרדונה חד ורענן. מקורר היטב הוא יעשה את העבודה ביום חם. מחירו 120 ₪. ב- 100 ₪ היה  VFM.

קסיופאה 2019 – יין אדום המורכב מ- 85% סירה, 12% פטיט סירה, ו- 3% פטי ורדו מכרמים של היקב במצפה רמון. קסיופאה היא קבוצת כוכבים בולטת הנראית בברור במצפה רמון. 14.4% אלכוהול, והיין התיישן במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין כמעט סגול, עם טעמים וריחות של אורן ואקליפטוס, וטעמי פירות אדומים. יין נהדר שהסירה שולט בו. עגול בפה עם טעם קטיפתי נעים. סיומת שלא מסתיימת. רצוי לפתוח אותו כמה שעות לפני השתייה, על מנת לתת לו להתפתח בכוס. מהבלנדים מבוססי סירה הטובים ששתיתי בארץ. מחירו 130 ₪. בהתחשב באיכות המצוינת של היין VFM . לא להחמיץ.

משתתפי הקורס הראשון (מימין לשמאל): אסף רוזנברג – יקב גוש עציון, יריב שימרון – יקב עמק האלה, נאוה מובשוביץ-לב – יקב דרימיה, דורון כהן – יקב גינתון, חן כספי – יקב גינתון, דורית בן סימון – מרצה בקורס על שיווק לחו"ל, אילנית צמח, אסף פז מיקב ויתקין – מרצה בקורס, ארי גוטהלף – יקב פאר, אלי שירן – יקב שירן, אייל פרנקו – יקב לטם, אבריימי בורשטיין – יקב אלול, ענאן ערף – יקב ג'וליה, אירנה ואריק פיפר – יקב פיפר שבהקמה. צילום גיא אנטו

7: יוני 2021 – קורס ניהול יקב רווחי מגיע לצפון

רני רוגל מדווח: בעקבות קורס ניהול יקב רווחי הראשון מבית מדרשה של אילנית צמח, שהסתיים לא מכבר, עולה לצפון ומגיע לו הקורס ליקבי בית-גראז'-בוטיק קיימים ופועלים או בהקמה. הקורס שייפתח ב-20 ביוני 2021 במתחם הכוורת בקיבוץ גינוסר, מיועד לבעלי יקבים המעוניינים לקדם את העסק שלהם בתחומי ההסדרה, הרגולציה והניהול העסקי. אילנית גייסה סגל מרצים שכולל מומחים בענף היין, נציגי ממשל ואנשי שיווק שיסבירו מה קורה ולמה, יתנו כלים מעשיים, ויחשבו יחד עם משתתפי הקורס איך יוצרים יקב מצליח.

צילום גיא אנטו

שאלתי את אילנית צמח, מה הביא אותה ליצירת הקורס ועתה מימושו בפעם השנייה: "כבר שנים אני פועלת בענף היין, מלווה בעלי יקבים בתהליכי ההסדרה, השיווק והפיתוח העסקי, ורואה בפני אילו אתגרים צריך לעמוד בכדי שהחלום יהפוך להצלחה. במהלך השנים למדתי כי בכל רשות ובכל מחוז יש צרכים והגדרות שמשתנים, אך הבסיס הוא משותף עם צורך בהתאמות למקום ולעסק. שיחות רבות שניהלתי עם בעלי יקבים ואנשי יין, הביאו אותי ליצור קורס ייעודי לניהול יקב רווחי".

בין המרצים בקורס הצפוני: איציק כהן, אסף פז, שחר זיו, אדם שיבלי, אייל פרנקו, ענת רון, דורית בן סימון, אופיר שפיגל, אדם בלוס , בני בן מובחר – ראש מועצת מבואות חרמון, רענן אמויאל – מנהל האגף לתכנון ופיתוח הכפר במשרד החקלאות, ענת אביה נבעה – מנהלת מותג היין במשרד התיירות .

את תוכנית הקורס המלאה, מועדי המפגשים וכמה תשלמו תקבלו כאן

 

יריב שימרון מנכ"ל יקב עמק האלה עם אילנית צמח. צילום גיא אנטואותי עניין מה אמרו בוגרי הקורס הראשון שהתקיים, כי הם קהל המטרה, השתתפו וחוו. מעבר לשבחים שמשתתפי הקורס שיגרו לאילנית, התגובה המעניינת ביותר היא של יריב שימרון – מנכ"ל יקב עמק האלה. הוא נכנס לתפקיד לאחרונה, והקורס היווה עבורו הזדמנות ייחודית ללמוד ולהחכים: "הגעתי לקורס מנהלי יקבים שנוהל על ידי אילנית צמח. כמות הידע, איכות המרצים והמגוון היו פשוט מרשימים;  כל עולמות התוכן שצריך כדי לצאת לדרך חדשה בניהול יקב, החל בשיווק ועד רגולציה, ממכירות לניהול זמן ביקב. אומנם סיימתי את הקורס לא מזמן, אבל ישנם תכנים שאני כבר מאמץ, ואת היתר ייקח לי קצת זמן אבל גם אותם אאמץ בהמשך הדרך. מומלץ בחום למי שמתחיל את דרכו בעולם ניהול היקבים, ואפילו יותר למי שמנהל יקב וכמו רבים לא מוצא את הידיים והרגליים".

 אם החמצתם את גיליונות 'השבוע בענף היין' של מאי 2021

 השבוע בענף היין 287: מיוחד יין לבן – קשר השתיקה "יבול נוכרי" ומספרים שלא יאומנו

 השבוע בענף היין 286: האם שנת השמיטה היא קומבינה ושטויות במיץ ענבים? ומכון היצוא מקפיא את ענף היין

 השבוע בענף היין 285: כך היה אשכול הזהב 2021 ויינות לשבועות. מיוחד: מוסף כורמות וייננות ביו-דינמית

 השבוע בענף היין 284: כשרות זה כסף אך גם כוח ושליטה, ושומר קברים יהודי מקדם יין ישראלי בפולין

 

 

 

 






3 תגובות

  1. לגבי cheers וכדומיו
    אני מעדיף לקנות בעיקר יין ישראלי ועדיף לי להשקיע ביינות תוצרת הארץ כחול לבן…
    מאשר לקנות תוצרת חוץ…
    יש לנו אחלה יינות בארץ !!!
    לחיי יין ישראלי

כתבו תגובה