השבוע בענף היין 295: האם שנת השמיטה תהיה ביצת הזהב של היקבים הגדולים? איזה יינות הניבה שנת השמיטה הקודמת? והאם פוקס תשתלט על מכירות אלכוהול באונליין?

במדור הפעם: פרס מפעל חיים לפרופ' בן עמי ברבדו, הבציר התחיל: יקב אדם ויקב תבור, שנת שמיטה 2021-22 – כלכלה וקלקלה, מה עם יינות שמיטה 2015? שיטפונות בגרמניה – הקשר הישראלי, יקבים נוטעים: צפרירים וטברנקל, חלוץ בענף – מאיר ויניק מהיקב בראשון, גלית בר און על יין שיש בו שקט, יונתן לבני מבקר ביקב פלם, האם פוקס תביא את המבצעים שלה למכירות אלכוהול? ג'וליאן 6 – כלב ואלכוהול, ויש גם נלהב יין. קריאה מהנה

השבוע הוענק פרס מפעל חיים לפרופסור בן עמי ברבדו (בתמונה עם שר החקלאות עודד פורר) מטעם המועצה לגפן היין ותא עיתונאי היין של ארגון העיתונאים. באותו מעמד נחגג גם יום ההולדת ה-88 של בן עמי. קראו בהרחבה בהמשך. צילום איל גוטמן

תמונת השבוע

השיטפונות הכבדים בגרמניה גבו חיי אדם – למעלה מ-150 אישה ואיש

 נזקים רבים נגרמו גם לכרמים ויקבים – חלקם יקבים תאומים של יקבים ישראלים

אל תיתנו לתמונה הפסטורלית להטעות אתכם – הסתכלו בחלקה התחתון ותראו כרמים מוצפים

צילום באדיבות יקב גאורג מוסבכר התאום של יקב ויתקין

תעודת הרשמה בספר הזהב של קק"ל לפרופ' ברבדו. מימין לשמאל: רותי ברבדו האישה שאיתו, בן עמי ברבדו, צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין, חיים גן איש הענבים, מיכאל (מימי בן יוסף) ותיק עיתונאי היין. צילום איל גוטמן

1: פרס מפעל חיים לפרופסור בן עמי ברבדו

חברת המערכת אודליה בנאי מדווחת: השבוע הוענק לפרופסור בן עמי ברבדו, פרס מפעל חיים מטעם המועצה לגפן היין ותא עיתונאי היין של ארגון העיתונאים. באותו מעמד בהשתתפות שר החקלאות עודד פורר, נחגג גם יום ההולדת ה-88 של בן עמי ברבדו.

אמנון פאר מנחה הערב מלהטט בין הדוברים. מושיט מיקרוםון לבן עמי ברבדו כשברקע שר החקלאות עודד פורר. צילום איל גוטמן

נדמה שרק אירוע לכבוד אדם כמו פרופסור ברבדו, יכול לכנס בין הכרמים בכרמי יוסף, אנשים בכל הגילאים, נשים וגברים מן האקדמיה, העולם הפוליטי, תחום החקלאות, וכמובן ענף היין. כך ישבו סביב שולחן אחד: שר החקלאות עודד פורר, צחי דותן -מנכ"ל המועצה לגפן היין, אורי שקד – יו"ר חברת שקד משפחה של מותגים וחנויות דרך היין, אריאל אפשטיין – יו"ר דירקטוריון חברת הכרם, וחיים גן – איש הענבים.

דור ההמשך של היקב: זורי ארקין עם הדר אלרואי-ברבדו. צילום איל גוטמן

כיבדו את פרופסור ברבדו נשים וגברים מתעשיית היין, כמו אלי בן זקן מיקב קסטל, ד"ר ארקדי פפיקיאן, היועץ-יינן יותם שרון, אלי שירן מיקב שירן, שיקי ראוכברגר ואוליביה פרתי מיקב טפרברג, שרונה פז-בלוגולובסקי מיקב ויתקין, רות ואלי בן-חיים מיקב בן-חיים, טלי סנדובסקי מיקב רמת הגולן, ד"ר שיבי דרורי מיקב גבעות, נורית שמיר ושריאל שני מחברת הכרם, אילנית צמח העוסקת בפיתוח עסקי-שיווקי ליקבים ותיירות חקלאית, מנכ"לית מכון  היין שרי דודיאן, ואורי רן, לשעבר מנכ"ל יקב צרעה.

מקהלה עליזה של בני משפחת ברבדו הענפה עם שיר אהבה קוסמי מותאם לאבא-סבא. צילום איל גוטמן

גם חבריו הוותיקים של פרופסור ברבדו הגיעו לאירוע; אנשים שחוו דבר או שניים בחייהם, וחלקם הגיעו מרחוק כדי לכבד את חברם ולספר לו כמה הם מעריכים ומוקירים אותו. כך נשא דברים חבר הכנסת לשעבר גדליה גל, שהיה מזכיר תנועת המושבים. גל, בן גילו של ברבדו, הגיע בנהיגה מעמק חפר, וסיפר על היכרותם עוד בצבא. גם נתי ברק ממפעל נטפים בקיבוץ חצרים, הגיע וסיפר איך בן עמי ברבדו פתח עבור המפעל דלתות ביקבים בארצות הברית, כאשר ברק היה איש השיווק של נטפים.

פרופ' עודד שוסיוב – תלמיד ושותף של בן עמי ביקב, במקביל רץ למרחקים ארוכים ככוכב היי-טק בתחומים הנוגעים לכולנו כמו מזון. צילום איל גוטמן

לא נפקד מקומם של שותפיו לדרך ובני משפחת ברבדו, כמו פרופסור עודד שוסיוב – תלמידו וחברו למסע באקדמיה וביקב, שסיפר על ההיכרות כשלמד לתואר ראשון, איך פרופסור ברבדו שכנע אותו לעשות גם תואר שני, וכיצד, ממש כמו אבא, דאג לו לתקציב מחקר כשעשה דוקטורט.

רגע אינטימי מיוחד של קירבה – שני פרופסורים שני דורות והבנה אמיתית. מימין צופה הרעיה רותי. צילום איל גוטמן

החיבוק בין ברבדו לתלמידו ושותפו שוסיוב היה מרגש במיוחד. זורי ארקין, חתנו של ברבדו – מנכ"ל, יינן ומנהל היצוא של היקב, והדר אלרואי-ברבדו, בתו הבכורה של בן עמי שמלווה את היקב מהיום הראשון ומנהלת את מרכז המבקרים, היו חלק ממקהלת משפחת ברבדו המורחבת, שהתאספה באירוע, וביצעה את 'שיר נבואי קוסמי עליז', בלחן של יוני רכטר עם מילים שנכתבו במיוחד לאירוע.

שר החקלאות עודד פורר ובן עמי ברבדו. צילום איל גוטמן

גם חברי וחברות תא עיתונאי היין של ארגון העיתונאים השתתפו באירוע, אותו הנחה איש הרדיו הוותיק אמנון פאר. שר החקלאות עודד פורר ואמר בין היתר: "תפקידי כשר חקלאות ושל שרי הממשלה, הוא לאפשר לכם ליצור וליזום בדיוק כפי שאתה בן עמי עשית כאן. הצלחת בחלק מהמקרים, למרות מדינת ישראל. אני בטוח שבדרך היו הרבה הפרעות מכל מיני סוגים וכיוונים. בתפקידי אני מנהל משא ומתן מאד אינטנסיבי כדי לנסות ולשבור את החסמים, את ההפרעות ואת המוסכמות גם בתחום הזה. כדי לאפשר לחקלאי, כדי לאפשר ליזם, כדי לאפשר לפרופסור הממציא שיודע למצוא בדיוק את מה שיש לנו ואין לאחרים, לאפשר ליצור כאן עם מינימום מגבלות ומקסימום יכולות, להפיק את מה שאפשר להפיק כאן".

בתקווה שהרמת כוסית זאת היא תחילתה של ידידות מופלאה עם הענף: השר פורר (מימין), אריאל אפשטיין הכרם, חיים גן איש הענבים, אורי שקד, חלקית משמאל: צחי דותן מועצת גפן יין. צילום איל גוטמן

השר פורר דיבר גם על רצונו להחזיר את גודל השקעות המדינה במו"פ חקלאי, בחדשנות ובעידוד השקעות הון בחקלאות, להיקפן בעבר, ועל כך שלדעתו לא צריך להיות הבדל בין ההטבות הניתנות למפעלי תעשייה מייצאים לבין אלה הניתנות לחקלאים המייצאים ואינם שייכים לחוק עידוד השקעות הון. לדבריו, הקטר הבא של הכלכלה הישראלית, לא יהיה ההיי-טק, אלא החקלאות. בסיום דבריו אמר השר פורר: "אני חושב שהיין הוא אולי הדובדבן שבקצפת של החקלאות הישראלית. אז תודה רבה, ואני מאחל לך עוד הרבה מאד שנים שאנחנו נתברך בידע שלך, ביכולות שלך ובחזון שלך. לחיים!".

צחי דותן (יושב) וד"ר ארקדי פפיקיאן. צילום איל גוטמן

צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן יין, שחגג גם הוא יום הולדת באותו יום, דיבר על הקשר האישי שלו לרותי ובן עמי ברבדו, ואיך רק כאשר הגיע למועצה לגפן יין, הבין מה מקומו של בן עמי בעולם היין, וכמה הוא מוכר. דותן נזכר בראיון שנתן ברבדו לאחד העיתונים, ובו דיבר על מהפכות בעולם היין. ברבדו סיפר על המהפכה בתקופת הברון רוטשילד, על המהפכה שעשה יקב רמת הגולן, והמהפכה השלישית של יקבי הבוטיק, ואף ציטט מתוך דבריו של ברבדו בראיון: "אני מקווה שהיין הישראלי יתפוס מקום של כבוד בשל העובדה שהוא מוצר איכותי ומוקפד, ולא בהיותו כשר לפסח".

לדברי דותן, היום אליו קיווה ברבדו אכן הגיע, והיין הישראלי מקבל פרסים בכל רחבי העולם. דותן הזכיר את דברי שר החקלאות לגבי הקמת ענף היין, ואמר: "אחד האנשים שמגיעה לו התודה הכי גדולה הוא פרופסור ברבדו, גם על הצד האקדמי, גם על הצד החקלאי וגם על הצד היינני. יישר כוח ועוד הרבה שנים".

חיים גן בלחיצת יד חמה לבן עמי, כשרותי משקיפה. משמאל צחי דותן מוכן להענקת התעודה. צילום איל גוטמן

את הפרס העניקו לפרופסור ברבדו, צחי דותן, חיים גן, מיכאל בן יוסף – זוכה פרס מפעל חיים של איש הענבים ונשיא כבוד של תא עיתונאי היין, ורותי ברבדו – רעייתו של בן עמי. חיים גן: "איני בטוח מה מהישגיו של פרופסור ברבדו גדול יותר: היותו שם דבר בתחום ענף גפן היין והחקלאות בכלל, או שמא דבר שפחות מקובל כיום – העובדה שהוא נשוי לרות מאז יוני 1958 – כבר 63 שנים! אני גם לא בטוח אם ההישג הוא שלו או שלה. היכרותי עם פרופסור ברבדו ארוכת שנים, ותחילתה אולי באחת הכתבות הראשונות שכתבתי אי שם בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20; אז נתבקשתי על ידי עורך 'מגזין יין וגורמה', גיא לוי יוריסטה, לכתוב על יקבים חדשים יותר ופחות בישראל. היו אלו יקב קסטל, בן חיים וברבדו. הפגישה שנקבעה לי עם ברבדו ושוסיוב במושב, הייתה סוג של סטירת לחי מפכחת. אדמת המושב הרטובה הצעידה לעברי שתי דמויות, שבין חזותן באותו הרגע ובין הסוגה העילית של האקדמיה, מרחק שרק דמיוני יכול היה להגות. מצאתי אדם שמחובר ברמ"ח אבריו לאדמה, לחקלאות, לכרם וליין. היה זה ראיון שהכניס אותי לפרופורציות הנכונות בבחינת הקשר שבין היינן והאדמה.

אנשי טפרברג באו להוקיר: מימין היינן אוליביה פרתי, משמאל היינן הראשי שיקי ראוכברגר. במרכז שירה דרורי רעייתו של שיבי דרורי מיקב גבעות. צילום איל גוטמן

היום פרופסור ברבדו הוא אחד מגדולי הדור שלנו, של ישראל, של ענף גפן היין. כשנולד בנתניה בשנת 1933 להוריו יצחק ודינה, ענף זה וודאי שלא דמיין לאן יתפתח ולכמה מדינות על הגלובוס ישלח את זרועותיו. מי חשב אז שידברו ויעלו על נס את יינות ישראל בקהילות שונות ובתחרויות בעולם. וודאי תרמה לכך העובדה שפרופסור ברבדו היה נציג ישראל בארגון ה OIV -, ובתוכו יו"ר ועדת המומחים של הארגון וגם יו"ר הוועדה לחידושים טכנולוגיים בגפן ויין. שמו הולך לפניו, אולם עימו גם שמה של תעשיית היין הישראלית של העת המודרנית.

אומרים שמורה משפיע על הנצח; כך שלעולם אין הוא יכול לדעת היכן תמה השפעתו. ואכן, נראה כי השפעתו של פרופסור ברבדו כמי שגידל כאן דורות של מי שהפכו למרצים, חוקרים ומורים בעצמם, ניכרת מאוד. את הדוקטורט שלו קיבל מהאוניברסיטה העברית בשנת 1965, ובתוך מעט יותר מעשור הפך לפרופסור ומורם של מורים, מצמיחם של נצרים. בין מחקריו הרבים ורבי ההשפעה, גם כאלו שתרמו תרומה גדולה מאוד לגידול גפנים בנגב על אדמות מלוחות, משטרי השקיה, וכן גם לגידול זיתים. אי אז בימים ההם ניתן מקום של כבוד בעיתונים להצלחות בתחום החקלאות.

מייסדי יקב בן-חיים באו להביע הערכה: רותי ואלי בן-חיים. צילום איל גוטמן

פרופסור ברבדו אינו רק חוקר, מדען, איש אקדמיה; הוא אדם בעל חזון שהפך את הידע הבלתי נדלה שלו לאחד היקבים היפים והטעימים בישראל. עבודתו האקדמית לא התפוררה לאורך השנים; ההיפך הוא הנכון. הוא הצליח לעודד אנשים נוספים ויקבים נוספים בישראל, היא ביתנו, ללכת בדרכו ובדרך שותפו תלמידו פרופסור שוסיוב.

אולם בכך לא תמה העבודה. ענף גפן היין המביא גאווה רבה לישראל בארץ ומחוצה לה, זקוק באופן דחוף להגנות ורגולציה מחד, ולהשקעות מדינה מאידך. היינו ארץ יין, והאזכורים לכך במקורות רבים מספור. אין סיבה שהגפן המניבה פרמיות גבוהות יותר מענפי חקלאות אחרים, לא תוביל אותנו להיות מדינת היין שהיא יכולה להיות. שיתופי פעולה ופורומים משותפים של משרד החקלאות ופיתוח הכפר והמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל שבראשותו של השר הנכבד פורר, יחד עם משרדי התיירות והחינוך, הם הדרך להצליח בכך. כל זאת ביד אחת – פוליטיקאים – חקלאים – ייננים – בעלי יקבים, והרצון הטוב המנשב במסדרונות הממשלה היום. כל אלו יחד יכולים להניע תהליך שיצמיח ויעודד את הענף לפרוץ קדימה.

אלי שירן מיקב שירן ואילנית צמח שמקדמת את הענף בתנופה ואנרגיה. צילום איל גוטמן

פרופסור ברבדו משלב את כל אלו בתוכו (למעט התחום הפוליטי, אבל מי יודע… עוד לא מאוחר מדי). הדרך היחידה לקדם את חקלאות היין בישראל היא התמקצעות, מחקר, חינוך, פריצות דרך וגם אכזבות. כל אלו תוך שילובו של הדור הבא בעשייה והפיתוח. באחד מהראיונות עימו בשנת 2003, צוטט בתשובה לשאלה מה הציון שהוא נותן ליין של עצמו: "יש אולי יינות טובים יותר בעולם – אבל אין כמוהו", הוא אמר. ובפרפראזה ותיקון קל אומר אני – יש אולי פרופסורים נוספים בעולם – אבל אין עוד אחד כמוהו.

אלון גונן הגיע ארצה לפחות מ-24 שעות במיוחד לאירוע, וחזר לאירופה כדי להאכיל את הצנחנים שצנחו לרגל 100 שנה להולדתה של חנה סנש. צילום איל גוטמן

אלון גונן, שהפיק, בהתנדבות כמובן, את אירוע הענקת הפרס, פתח את דבריו בשאלה: "Do you really know him?. כשמבקר יין טועם יינות על מנת לתאר אותם ולדרג אותם לקוראים שלו, העסק די פשוט. יש לו פרמטרים מאוד ברורים ופרוטוקול קבוע – מראה, ארומה, טעם, זיהוי פגמים ופוטנציאל התיישנות.

הדר אלרואי-ברבדו עם אלי בן זקן מיקב קסטל. צילום איל גוטמן

יש שישה יקבים בארץ מתוך השלוש מאות, שכשאני יושב וטועם את היינות שלהם, העסק שונה לחלוטין, והאחריות מאוד גדולה. לא מדובר רק בנוזל שנמצא בבקבוק; מדובר בפילוסופיה ובאינטליגנציה של אותו יינן שטועם מאות פעמים את הנוזל בטרם הוא מאשר לבקבק אותו. אלה הם יקב רמת הגולן, יקב קסטל, יקב סוסון ים, יקב צרעה, יקב גבעות, ויקב ברבדו.

מדובר בשש פילוסופיות שונות לחלוטין, ואני לא אכנס לכל נושא הטרואר, החבית, זמן הבציר, שימוש בשמרים, זמן התיישנות וכולי. אגיע ישר לסוף, לאותו מוצר מוגמר שבסופו של דבר הוא זה שיגידו עליו טעים או לא טעים. זו המהות האמיתית של יין שנפתח במסעדה, או סתם בארוחת ערב ביתית. טעים או לא טעים.

גדולתו של יקב נמדדת על פי היין הבסיסי שלו, והדוגמאות הטובות ביותר הן: הר חרמון של יקב רמת הגולן ובקצה השני קצרין של רמת הגולן; המרלו של יקב ברבדו והמרלו 2 B של יקב ברבדו. שתי סקאלות בהבדלי מחיר עצומים, אבל שניהם נמדדים על פי אותו פרמטר בסופו של דבר – טעים או לא טעים.

בן עמי ורותי ברבדו. צילמה את ההורים הדר אלרואי-ברבדו

לא פעם ישבתי עם בן עמי ומולנו היו כמה בקבוקים של היקב, פתוחים ומוכנים לטעימה של מבקר יין. מה שריתק אותי בכל טעימה כזו, זו השתיקה של הפרופסור. הוא לא אמר מילה, הוא נתן לי לטעום. זה היה הפוך, בדרך כלל אני זה שמפחיד את הצד השני, באותן פעמים הוא הפחיד אותי. מצאתי את עצמי לוגם  מהיין, שוקע בעיניו הכחולות והטובות, ולא עניינו אותי פתאום כל השטויות והמילים המפוצצות שהייתי אמור לכתוב לאחר הטעימה: עפיצות, פירות יער, איזון, ועוד מילים חסרות משמעות שהתגמדו למילה "טעים". פרופסור בן עמי הכניס את המילה טעים ללקסיקון שלי, ועל כך אני מודה לו, כי בלעדי זה אני לא בטוח שהייתי נהנה מיין כלשהו.

אצולות נפגשות: פרופ' בן עמי ברבדו (מימין) ומימי (מיכאל) בן יוסף – אגדה בפני עצמו. צילום אלון גונן

שישה היקבים שציינתי הם השגרירים האמיתיים שלנו ברחבי העולם. בכל פעם שאני נוסע לתערוכה או פגישה, המתנה הקטנה שאני מביא היא בקבוק יין ישראלי של אחד מהיקבים הללו. זה לא רק היין, זה האיש שחתום על הבקבוק, זה אלי בן זקן, זה ויקטור שונפלד, זה זאב דוניה, זה ערן פיק, זה שיבי דרורי, וזה פרופסור ברבדו. זו הישראליות במיטבה, זה מסע לאורך ולרוחב במדינת ישראל על כל גווניה.

מרימים כוסית לחיי ערב מרגש ומיוחד זה. למארגנים, למשתתפים, לעמיתים העסקיים ולמשפחה. ואיך לא: לבן עמי ברבדו – עד מאה ועשרים. צילום איל גוטמן

כשאני נותן את היין של ברבדו, השאלה הראשונה היא Do you really know him?, אז כן – יש לי הכבוד להכיר ולאהוב את האיש שלימד אותי להגיד טעים על יין ישראלי, ואני מודה לו על כך". פרופסור בן עמי ברבדו הודה לנוכחות ולנוכחים: "אני נרגש, ואני מודה לכם ומאחל לכם בציר מוצלח. אני ממש נפעם לראות את ההישגים שישנם ביקבים השונים ובשיווק של היין בעולם. תודה רבה."

מערכת אכול ושאטו מברכת מכל הלב את בן עמי ברבדו – ואת כל המשפחה. זכיתם

ביקב אדם התחילו עם בציר ויונייה ורוסאן. צילום רוני לב

בציר 2021 – יקב אדם

אורנה לב ייננית יקב אדם כתבה ורוני לב צילם: "בציר 2021 יצא לדרך. כרם היקב ברמת צבאים ניטע על ידנו בשנת 2015, ומשנת 2019 כל יינות היקב מענבי הכרם שלנו. השנה הזאת מאתגרת – חמסינים בזמן פריחה, ימים לוהטים בסיום בוחל. העונה נראה כי הטבע דאג לדילול טבעי בכרם, עם הבשלה אחידה, גרגרים קטנטנים ויבול נמוך.

חוגגים סיום יום בציר ראשון. צילום רוני לב

הקדמת בציר בשבוע עד עשרה ימים מסתמנת בכל הזנים. מועד בציר בימים לוהטים כאלה, מחייב בדיקות תכופות מאוד – מעבדה ופה (הבשלה פנולית, טעמים, חמיצות). הנתונים משתנים במהירות . ביום שלישי השבוע בצרנו את הרוסאן והויונייה (ויונייה ל'זהבה' שלנו עם מעט סירה). בהמשך נבצור ממש בקרוב את הרוזה, ואחריו האדומים. בציר מוצלח לכולם".

צילום המכון למצוות התלויות בארץ

 2: שנת השמיטה – עניין של כלכלה וקלקלה

כאשר מדברים על שנת השמיטה, מדובר בעיקר בעניין של כוח ושליטה של ציבור חרדי קטן אשר סולד מהחילונים ומהדתיים. הפירוש שניתן לשמיטה על ידי אותו ציבור חרדי, הוא לצורך כשרות בלבד כאשר השמיטה הפכה להיות בעיה שצריך למצוא לה פתרונות יצירתיים, ואולי לכן זו הסיבה לכך שהציבור החילוני מזלזל בשנת השמיטה.

יש כל מיני קומבינות הלכתיות, והדוגמה הטובה ביותר הוא "היתר מכירה" המהווה תרמית הלכתית, וכל הסיפור הוא מלחמה פוליטית על אינטרסים כלכליים. משווקי התוצרת ה”מהודרת” מואשמים לא פעם על ידי דתיים כחבורת מושחתים. בשמיטה בזמננו אין כמעט זכר לחזון הרדיקלי של לתת מנוחה לקרקע, לשבות מחלק גדול מהמלאכות בשדות חקלאיים בארץ ישראל, ולהפקיר את הפירות לכל המעוניין לקוטפם.

מרן הגאון אב"ד מבריסק למען קרן השביעית של הישובים האגודאים קוממיות וכפר גדעון. ירושלים, תשי"ח. צילום מארכיון הספריה הלאומית

התקציב הכולל עבור שנת השמיטה תשפ"ב (2021-2022) עומד סביב 150 מיליון שקלים, כאשר המשרד לשירותי דת יתוקצב בכ-30 מיליון שקלים, לצורך היערכות לשנת השמיטה, בדגש על הקמת מערך היתר המכירה ותמיכה באוצרות בית הדין. שאר התקציב יועבר למשרד החקלאות לצורך תמיכה בחקלאים. אלא שכאשר החקלאים רואים את התקציב ולאן באמת הולך הכסף, הם אינם יודעים אם לבכות או לצחוק. בשנת השמיטה הקודמת הושבתו כ-18 אלף דונם כרמים של ענבי יין, אבל הנתון הזה לא מעניין את המדינה, והתקציב לא יחולק בהתאם לו, אלא על פי התקציב שאושר לענף הגפן, וזו חלוקה ביזיונית.

דיברתי על הקומבינה, והנה היא. בגלל שהממשלה לא מחלקת את התקציב נכון, מה שיקרה בפועל, זה שהיקבים יתנו הוראה לכורמים להשבית רק את החלקות מהן מניבים יין זול, דהיינו יקבלו 2,000 שקל עבור דונם שהם משלמים עליו הרבה פחות לחקלאי (החקלאי יקבל את הצ'ק, אבל יתקזז בדרך זו או אחרת עם היקב. סוג של קומבינה).

את החלקות המשובחות ימשיכו לעבד, כי מהן מייצרים את היין היקר, שלא ממש נפגע משנת השמיטה. רק היינות הזולים, שמיוצרים במיליוני בקבוקים, נפגעים, כי אותם קשה למכור. כך שבעצם שנת השמיטה תעשה טוב ליקבים הגדולים, הם יוכלו להיפטר מהמלאי הגדול של היינות הזולים וקצת לנשום לרווחה, כי הם לא יצטרכו לשלם לכורם עבור שנה זו. הטענה כי תכנון לקוי וארוך טווח של יקבים גרם למלאי מופרז ולא מתקבל על הדעת, היא נכונה ורצינית. אבל בהעדר פיקוח, כמו למשל הפיקוח במועצת החלב, אי אפשר לעשות דבר. המחירים ירדו כאשר יהיה מלאי שלא יוכל להימכר, ובאיזשהו שלב, יקבים שלא יצליחו להיפטר מהמלאי יפשטו את הרגל. שנת השמיטה עם תקצובה הלא סביר בעצם עשתה רק טוב לענף היין.

בתמונה: צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין מעניק לנחום נווה – מנהל הכרמים של יקב דלתון את פרס אשכול הזהב לכורם מצטיין. צילום דוד סילברמן dpsimages

צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין, רוצה לראות את תקציב שנת השמיטה הולך דווקא למקום אחר. הוא רוצה תכנית תלת שנתית לפרסום ושיווק של יינות ישראל בארץ ובעולם, על מנת להעלות את תצרוכת היין, וככה לאפשר ליקבים לשרוד, ולא לתת פלסטר כל שבע שנים. אבל כל עוד רבנים עירוניים רדיקליים מחליטים כי בשנת שמיטה לא מכניסים לאולמות אירועים ולרשתות שיווק יין משנה זו, תהיה בעיה של עודף יין. בשנת שמיטה 2015 נמכרו יינות במבצעים מטורפים, ואפילו חולקו כמעט חינם לכל דורש. התקווה היא כי שנת שמיטה תשפ"ב 2021-2022, תצמצם את מלאי היינות הזולים, ותיתן קצת אורך נשימה ליקבים.

ארנון הראל איש רמת הגולן. צילום פרטי

ארנון הראל, מי שהיה מנהל השיווק של רמת הגולן ושל יקב כרמל (היום כרם שבו), ומכיר את תעשיית היין כמו את כף ידו, מתריע כבר שנים ומאשים את היקבים הגדולים בחוסר תכנון, ואלה דבריו: "שנת שמיטה הופכת לתירוץ עלוב לפתרון הבעיות. לא מעט יקבים מנצלים את המצב, כאילו שבעיית מכירת יין שמיטה היא הבעיה היחידה והעיקרית שלהם, ושזו הסיבה היחידה בגללה הם לא יכולים למכור יין.  מדובר בקשקוש. למה נוטעים כמו משוגעים ללא תכנון לטווח ארוך? שנת שמיטה יש בישראל כל שבע שנים. היא לא מפתיעה אף אחד. לדעתי פשוט כולם תקועים עם מלאי יין גדולים, ועכשיו שנת השמיטה צריכה להפוך מבעייתו של היקב, שהוא גוף מסחרי וכלכלי, אשר אמור לתכנן את פעולותיו שנים קדימה, לבעיה של מדינת ישראל, מועצת גפן היין, ובעיקר של הציבור הישראלי, שהרי את עלות הפיצוי העצומה יצטרכו לקחת מתקציב כלשהו, שהוא של כולנו ומתשלום כספי המיסים של כלל אזרחי ישראל. מדוע צריכה המדינה לשלם על החזירות וחוסר התכנון של היקבים? סליחה, אך בעיני זו חוצפה ועזות מצח. אין גבול? ומה לגבי הכורמים? הם יקבלו פיצוי קטן שלא יאפשר להם לקיים את הכרם ולהתקיים, הרי מי שהבטיחו להם חוזים ארוכי טווח הם היקבים, ועל סמך הסכמות והסכמים אלו, הם נטעו ועיבדו והשקיעו לאורך זמן.

ארנון הראל: "אני קורא לכל הגורמים בענף להתחיל ולנהוג בצורה יותר שקולה והגיונית". צילום מומו סופר

ומה יקרה אם בעוד שלוש שנים יגידו שקשה למכור מרלו? אז יבואו למדינה ויבקשו את השבתת כרמי המרלו כי קשה למכור? ברור שלא. יקב הוא עסק, ועסק צריך לנהל את עצמו ולהעריך את העתיד לבוא, ובמידה וטעה, הוא זה שצריך לשלם את המחיר ולא אנחנו אזרחי ישראל.

לסיכום: התנהלות חסרת חזון ותכנון לקוי לאורך שנים, הם שהביאו את היקבים למצב בו הם תקועים עם מלאי יין בלתי סבירים, וכתוצאה מכך הם דורשים מהמדינה להכניס את היד לכיס, ולממן את המגלומניה של מנהלי ובעלי היקבים לאורך שנים. אז כחלק מרכזי ומתוך תחושת אחריות גדולה לענף היין בארץ, אני קורא לכל הגורמים בענף להתחיל ולנהוג בצורה יותר שקולה והגיונית, כי במצב הקיים אנחנו כורתים את הגפן ממנה אנחנו בוצרים. פתרון של פיצוי במקום מחשבה לטווח ארוך, הוא פתרון לטווח קצר. הרי שנת השמיטה תיגמר, ובשנה שלאחריה שוב ינטעו בלי מחשבה, ומיד נחזור בדיוק לאותו מקום: חוסר איזון בין היצע לביקוש. יש לנו אחריות גדולה, אז אני קורא לכולם לעבוד במחשבה ארוכת טווח (כן, אני יודע כמה שזה לא מקובל), אבל זו הדרך היחידה הנכונה".

כשרויות על כשרויות - וזה עוד לא הכל...
כשרויות על כשרויות – וזה עוד לא הכל… נעסוק בכך בשבוע הבא סביב החוק החדש (אם יהיה כזה)

דברים אמיצים כתב ארנון הראל, ואלו דברים שהקודקודים לא אוהבים לשמוע. להם לא אכפת, הם באים לכמה שנים לנהל יקב, לקבל  משכורת שמנה ולעבור לתפקיד הבא. אין לאף אחד מהם אומץ להילחם או אפילו להביע את דעתו כנגד מנגנון מושחת של 30 מיליון שקלים לצורך היערכות לשנת השמיטה, בדגש על הקמת מערך היתר המכירה ותמיכה באוצרות בית הדין. תגידו אנחנו השתגענו? תעיפו כבר את העלוקות האלה מכל המדרגות. חבורה של חרדים לא ציונים, ששום דבר לא מעניין אותם מלבד המנגנון המושחת שלהם, והם מעדיפים לאכול תוצרת ערבית או יבוא ממקומות אחרים, ובלבד שלא יאכלו דבר מתוצרת אדמת ארץ ישראל. בכל מקרה צריך לזכור שאין קשר או אזכור לדבר האמיתי שלמענו חוקק חוק השמיטה; דהיינו צדק חברתי וסביבתי.

בציר סוביניון בלאן בתבור. צילום מיכל אקרמן

 בציר 2021 – יקב תבור סוביניון בלאן

מיכל אקרמן מנהלת יקב תבור צילמה וכתבה: "טרי מהיום! (שני 19.7.21) ענבי סוביניון בלאן מכרם כפר תבור. השנה נקלוט כמעט 2,000 טון ענבים. 55% לבן 45% אדום. (יחס שאין לו אח ורע בתעשייה שלנו). יש חלקות חדשות של קברנה וסוביניון בלאן בצפון רמת הגולן, ואנחנו עובדים היום ביקב עם 24 זנים שונים.

ממיינים ענבי סוביניון בלאן ביקב תבור. צילום מיכל אקרמן

בין הזנים האדומים: קברנה סוביניון, מרלו, סירה-שיראז, פטיט סירה, פטי ורדו, ברברה, טמפרניו, מרסלאן, מלבק, קריניאן. לבנים: שרדונה, סוביניון בלאן, שנין בלאן, רוסאן, מרסן, פרנץ׳ קולומבר, ריזלינג לבן, מוסקט קאנלי  ועוד כמה זנים מעניינים להמשך. היינות שנייצר מהם משתייכים לסדרות הרגילות שלנו, ובנוסף הפתעות שאנחנו מכינים כמו בכל בציר".

אמנון וייס (משמאל) ושיבי דרורי. יודעים לעשות יין טוב
אמנון וייס (משמאל) ושיבי דרורי. יודעים לעשות יין טוב – שנין בלאן 2015 שלהם היה הפתעת הטעימה. צילום דוד סילברמן dpsimages

3: אז איך היו יינות שנת השמיטה 2015?

כל שנה אני חוזר על השאלה שאני מפנה ליקבים: "נו, איך הייתה השנה?". אז 2015 הייתה שנת שמיטה, שהיו בה שני גלי חום באוגוסט תוך כדי הבציר, וסופות אבק. בציר 2015 נחשב להכי מפתיע בשנים האחרונות. במהלך השנים חזרתי על טעימת יינות מ-2015, שמשום מה היו לה הרבה יחסי ציבור מהיקבים, ולמדנו לאהוב אותה ולפרגן ליינות שלה, אבל אי אפשר להשוות אותה לשנת 2016 המצוינת, שאיכשהו נשכחה. קחו לדוגמה את גראנד קסטל 15 לעומת 16. בציר 16 פשוט מבריק – הטוב ביותר. שורש 15 של צרעה לא התפתח לכיוון אליו יועד, אף על פי שערן פיק סיים לבצור אותו לפני גל החום, וגם פה ה- 16 של היקב הוא אחד המשובחים. שאר היינות בסדרות הביניים של היקבים, לא ממש החזיקו מעמד מעבר לשלוש ארבע שנים, אבל כאמור יחסי ציבור טובים, כי מה לעשות? צריך למכור.

הוכרזו הזוכים בתחרות טרה וינו 2016
בטרה וינו 2016 לא זכה אף יקב גדול במדליית זהב

האינדיקציה של תחרות טרה וינו שופכת קצת אור על בציר 2015. בטרה וינו 2016 לא זכה אף יקב גדול במדליית זהב (בציר מאוחר 2015 של בנימינה מענבי גוורצטרמינר, יין קינוח, זכה במדליית זהב). גם בתחרות ב-2017 לא זכה אף יקב גדול במדליית זהב. טוב, זה כבר לא מפתיע, כי גם  2018 לא הניבה לאף יקב גדול מדליית זהב. תיראו מופתעים, כי נכון, גם לא תחרות 2019. תחרות 2020 העניקה ציון זהב כפול למרסלן 15 של רקנאטי, וגם יקב כרמל זכה במדליית זהב אחת עם שני 15. אבל הזוכה הגדול היה יקב הר אודם הצפוני צפוני, שקטף כמה מדליות זהב. אם לסכם את יינות 2015, אז אין הרבה הצלחה ליינות הישראלים של היקבים שרגילים לקטוף מדליות: ברקן, כרמל, רמת הגולן, רקנאטי, דלתון ועוד.

רקנאטי ספיישל רזרב אדום 2015. צילום דוד סילברמן dpsimages

מי שמסכם את בציר 15 באופן מדויק, הוא שגיא קופר מאתר המרקקה: "לא הייתי קונה מהם יין כדי להשכיב במרתף. לא בלי טעימה מוקדמת או טעימה בעוד שנה. בהחלט ישנם יינות טובים, אבל ההתרשמות שלי היא שמדובר בבציר חם, די בשל ומאוד בעייתי. בוודאי שכצרכן יין הייתי מתעלם מכל הקומוניקטים למיניהם, ובוחר את היינות שאני קונה בצורה קפדנית יותר". אז טעמנו:

יקב רקנאטי – ספיישל רזרב אדום 2015: יין הדגל של היקב הוא בלנד אדום שהרכבו משתנה מבציר לבציר, כשהוא משלב בין זנים בורדולזים קלאסיים, וים תיכוניים – סירה וקריניאן. 18 חודשי חבית. יין שצפו לו גדולות, אבל התדרדר ועבר את שיאו לפני שנתיים.

ויקטור שונפלד משדר קיימות. צילום ישראל פרקר
ויקטור שונפלד – היינן הראשי של יקב רמת הגולן. צילום ישראל פרקר

יקב רמת הגולן – ירדן סירה 2015:  דובדבן בשל ואוכמניות, לצד ניחוחות של עץ ארז, אדמה, טבק, שוקולד, נקניק סלמי ומנטה. יין בומבסטי וכבד. החמיצות לא יצאה, והיין הפך לריבתי מדי.

יקב רמת הגולן – ירדן קברנה סוביניון 2015: גם פה היין טוב, אבל חסר חיות.

יקב כרמל ויניארדס קברנה סוביניון מרום הגליל 2015 – עדיין יופי של יין. צילום איל קרן

יקב כרמל – ויניארדס קברנה סוביניון מרום הגליל 2015: פירות יער, מנטה ווניל. בפה מרקם עשיר. עדיין יופי של יין.

יקב ברקן – קברנה סוביניון רזרב 2015: עבר זמנו בטל קורבנו מזמן.

יקב ברקן – מרלו רזרב בציר 2015: שטוח, מריר.

מימין לשמאל: אלכס ובילי הרוני, מתי ואן הרוני, היינן גיא אשל. צילום דוד סילברמן dpsimages
מימין לשמאל: אלכס מנכ"ל יקב דלתון ובילי הרוני, מתי ואן הרוני, היינן גיא אשל. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב דלתון – קברנה סוביניון כרם אורגני צבעון 2015: הצבע הסגול הפך למעט חום. בפה ליקריץ ותו לא. הפרי נעלם.

יקב ספרה ווייט קונספטס ריזלינג 2015: הפנטזיה הייתה שזהו ריזלינג של עשור, לאור החמיצות שהייתה בו בטעימה לפני ארבע שנים. לפני חודשיים בטעימה: הארומות הפרחוניות שופעות, אבל הפה מאכזב. הפטרוליות שהובטחה לא נולדה.

יקב פלם – קברנה סוביניון 2015: ריחות של מנטה ועדיין פרי צעיר. הפה הפך לריבתי.

אספרו 15 – יין נפלא

יקב טוליפ – אספרו 2015: יין נפלא, מאוזן. חמיצות בשיאה, פרי עגול. שאפו.

יקב פלטר – פינו נואר טי סלקשן 2015: חמיצות טובה, אף מעט אלכוהולי, ריבתי בפה. מעיק.

יקב ויתקין – פינו נואר 2015: היין הכשר הראשון של היקב, ולפניו היו 12 בצירים של אותו זן. קטיפתי, מלטף, עשיר מאוד, חמיצות עדיין בשמיים. טוב וטעים.

יקב ויתקין מייצר פינו נואר מ-2003 - הזן שמזוהה כל כך עם צרפת, לא ממש מתאקלם או נחשק בישראל. צילום ישראל פרקר
יקב ויתקין מייצר פינו נואר מ-2003 – הזן שמזוהה כל כך עם צרפת, לא ממש מתאקלם או נחשק בישראל. צילום ישראל פרקר

יקב גבעות – שנין בלאן 2015: הפתעת הטעימה. חי ובועט, ארומות נפלאות, פה חמאתי. יופי של יין. מהמקרר של מיכאל (מימי) בן יוסף.

יקב סוסון ים – אנטואן 2015: כנראה הזמן עצר מלכת. ינוקא, תינוק, בן תשחורת. עובד ועובד ותוקף בלי רחמים. שוב תודה למקרר של מיכאל בן יוסף על החוויה.

תוצר של חומרי גלם טובים עם יד שתורמת את הייחוד המסוים
אליגוטה קברנה פרנק 2015: מי שיכול לשים עליו יד – שישים

יקב אליגוטה – קברנה פרנק 2015: יין עשיר, מורכב, שופע, מדויק מאוד. ירקרקות מדהימה. מי שיכול לשים עליו יד – שישים. נפלא.

 

מתכוננים לנטיעת הכרם בצפרירים. צילום שייקה לנדר

נוטעים כרם – יקב צפרירים

שייקה לנדר מיקב צפרירים צילם וכתב: "בדרך לכרם משלנו. 100% עבודה לנדרית". רעייתו לורי הייננית הוסיפה מידע: "הכרם יינטע על שטחי פלחה. שטח נטו כרם כרגע 8 דונם, בעתיד 20 דונם. זנים: דוריף (פטיט סירה), קברנה פרנק, שנין בלאן. בני המשפחה העוסקים בהכשרת הקרקע ונטיעת הכרם: שייקה, והבנים אבישי ויואב".

4: השיטפונות הקשים בגרמניה – אובדן חיים ונזקים כבדים גם לכרמים וליקבים

אזורי כרמים ויין רבים בגרמניה סבלו מנזקים כבדים בשיטפונות הקשים בשבוע האחרון, בנוסף ליותר מ- 150 אנשים שמתו בשיטפונות כאשר כ- 150 מ"מ ירדו תוך מספר שעות ופגעו באזורים שלמים בהם אזורי היין אייפל (Eifel) ומוזל (Mosell). באופן טבעי חשבנו על היקבים בגרמניה שקשורים ליקבים בישראל במסגרת ברית היקבים התאומים, וביקשנו לוודא שלא ניזוקו באדם ורכוש. גרמניה אינה ישראל אלא ארץ ששטחה גדול מאוד, ומסתבר כי היקבים התאומים לא שוכנים באזורי השיטפונות.

הנה מספר דיווחים שבחלקם חוזרים על עצמם, ומעבירים מסר של כאב בענף והזדהות עם יקבים באזורי השיטפונות, ובכלל נפגעי אסון אקלימי זה. את מרבית התמונות המדברות בעד עצמן קיבלנו מיקב מוסבכר שלא נפגע, באמצעות אסף פז יינן יקב ויתקין התאום. תודות ליקב בגרמניה ולאסף פז.

צילום באדיבות יקב גאורג מוסבכר

חוחי זלצמן – ז.ג. יינות, יזמי פרויקט היקבים התאומים ישראל-גרמניה

"רנה (רעייתו של חוחי ושותפתו להובלת מיזם) כתבה לכל היקבים התאומים, ואלה שענו הודיעו שהם עצמם לא נפגעו, אך כולם ציינו את הנזקים החמורים שנגרמו ליקבים באזור ה- Ahr (אהרטל). בעבר היה לנו יקב תאום אחד מאזור זה. כמה מהיקבים התאומים אמרו לנו שהם מתארגנים באזור שלהם לאיסוף כסף ולסיוע אחר לטובת היקבים שנפגעו".

צילום באדיבות יקב זלבך אוסטר

ערן פיק מיקב צרעה – יקב תאום: זלבך אוסטר מאזור המוזל

מסתבר שיש לפחות יקב תאום אחד שניזוק –זלבך אוסטר מזלטינגן שבמוזל (יבואן יינותיו לישראל: אלדד לוי), שאנשיו כתבו בדף האינסטגרם: "שיטפול במוזל בחודש יולי? דבר כזה לא נשמע. המרתף הוצף, אנו מנקים את המרתף ומחזיקים אצבעות עד להערכת גודל הנזק. מחשבותינו הן עם עמיתינו שאיבדו את עסקיהם, כל המשפחות שיקיריהן נעדרים, ועל כל החיים שאבדו".

קראו כתבה מקיפה של שלמה גרדמן באתר 'איש הענבים' על סיור יקבים באזורי מוזל וריינגאו (2019) ובהם גם זלבך אוסטר

סבינה ויורגן מוסבכר

אסף פז יקב ויתקין – יקב תאום: גאורג מוסבכר באזור הפפאלץ

יורגן וסבינה מוסבכר שלחו את המסר הבא: "אזור היין Ahr ששוכן 200 ק"מ צפונה ל Pfalz- (פפאלץ) שלא נפגע, סבל מהשיטפון באופן קשה ביותר. ה- Ahr  הינו בדרך כלל נהר קטן רגוע, שליו ויפה. אבל אחרי תקופה ממושכת של גשמים, הקרקע הייתה רטובה מדי מכדי לספוג עוד מים. לילה של גשמים כבדים גרם לשיטפון שלא נראה אף פעם קודם, שגרם למותם של יותר מ- 100 איש ולנזקים כבדים, אשר יביאו לחיסולם של לא מעט יקבים. הם איבדו כרמים, מבנים, ציוד ומלאי יינות"

צילום באדיבות יקב מוסבכר

אסף מרגלית יקב מרגלית – יקב תאום: היימן לובנשטיין מ- Winningen שבמוזל ליד קובלנץ

שרה מהיקב כתבה: "תודה רבה על ההתעניינות. למזלנו השיטפונות לא היו כה גבוהים בווינינגן, כך שלא היו לנו כאן בעיות אמיתיות. אבל אנחנו המומים מהקטסטרופה בעמק ה-Ahr. כל כך הרבה אנשים מתו ועדיין נעדרים, ויקבים של עמיתים שלנו נהרסו, באמת איום ונורא!"

צילום באדיבות יקב מוסבכר

רועי יצחקי יקב טוליפ – יקב תאום: Prinz Salm מהכפר Wallhausen דרומית לעיר וויסבאדן

"תודה על ההתעניינות. כולנו בסדר גמור, האזור שלנו לא נפגע, צפונה מאיתנו זו קטסטרופה. יקבים נמחקו מעל פני האדמה, עשרות אנשים מתו, אזורים שלמים בלי חשמל ומים. אנחנו נרתמים לסייע להם"

צילום באדיבות יקב מוסבכר

יואב לוי מיקב בזלת הגולן – יקב תאום: Weingut von Hövel, Saar

מקס פילד כתב: "אנחנו בסדר גמור. היה לנו כל כך הרבה מזל שלא יאומן. אין נזקים אך קרוב אלינו הרבה אנשים מתו וזה נורא"

צילום מיקב קאופמן

זאב דוניה מיקב סוסון ים – יקב תאום: קאופמן (לשעבר Hans Lang) בריינגאו (אזור מיינץ)

נהר הריין עלה על גדותיו בהאטנהיים (Hattenheim)  – ליקב קאופמן שלום. בהזדמנות זו קצת על היקב ששוכן בעיירה האטנהיים באזור הריינגאו (עמק נהר הריין) – אחד מאזורי היין הגדולים בגרמניה. היקב שנרכש על ידי אורבן קאופמן ואווה ראפס לפני כעשור, מייצר בעיקר יינות ריזלינג מכרמי האחוזה, הממוקמים מעל לנהר הריין במדרון קל הפונה דרומה, וכן יינות אדומים מזן שפאיט-בורגונדר – גרסה מקומית של פינו נואר.

נוטעים כרם ליקב טברנקל. צילום מאינסטגרם

חילופי יינן וכרם חדש – יקב טברנקל

חדשות משמעותיות ליקב הבוטיק הגלילי טברנקל בצוות היקב ובכרם החדש שלו. יוסי איזיקוביץ', יינן היקב בשלוש השנים האחרונות סיים את תפקידו, ואת מקומו ביקב כיינן תופס ארי טננבאום. וכך כתב יוסי איזיקוביץ' בדף הפייסבוק שלו: "וואוו, איך הזמן טס כשנהנים… אבל לאחר כשלוש שנות עבודה מאתגרת ומאמצת, כשבתחילת הדרך הגעתי ליקב קטן בתחילת דרכו וכיום יקב מוכר עם יינות מעולים שמקבלים הכרה וזוכים במדליות, הגיע הזמן להתקדם הלאה. אז תודה רבה לאנשים הנפלאים של יקב טברנקל על הזכות לעבוד לצידכם, ותודה מיוחדת לאיתי להט שלמדתי ממנו כל כך הרבה. בהצלחה בהמשך ונתראה בפרויקט הבא".

יוסי איזיקוביץ בטקס פרסי אשכול הזהב 2021

ארי טננבאום נולד וגדל בלונג איילנד, ניו יורק. ב- 2014 הגיע לישראל ועבד כעוזר יינן ביקב לוריא עד 2018. במהלך תקופתו ביקב הוא רכש ידע מעמיק בייצור יין, מהכרם עד הבקבוק. בשנת 2019 קיבל מאוניברסיטת קורנל תואר מוסמך (Master) במדעי המזון, עם מומחיות במיקרוביולוגיה של היין, ויטיקולטורה  ואנולוגיה. עם קבלת התואר הוא שב ארצה, והתחיל לעבוד ביקב טברנקל השוכן במושב צוריאל בגליל המערבי. בשבוע שעבר נכנס ארי לתפקיד יינן היקב, ויהיה אחראי על בציר 2021 ואילך.

ארי טננבאום יינן יקב טברנקל

הכרם של יקב טברנקל ממוקם בצפון הגולן בגובה 900 מטר, ליד מושב שעל, ושטחו 120 דונם. זנים: קברנה סוביניון, קברנה פרנק, פטי ורדו, סירה. בדף האינסטגרם של טברנקל נכתב: "בספר ישעיהו (פרק ה') מוזכרות בפירוט רב כל המלאכות הקשות הנדרשות לגידול כרם ליין: וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ; וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. המקרא עוד מאריך ומתאר את התהליך הארוך והקשה של נטיעת הכרם ועיבודו, תהליך הדורש ידע, ניסיון ועמל רב.

לאחר איתור השטח המתאים יש לבצע הכשרת קרקע קשה ומפרכת, הכוללת בין השאר את סיקול השדה – תוך ניצול מלא של אבני השדה שסוקלו, המשמשות להקמת דפנות המדרגות – טראסות, הגדרות והשומרות. תפקיד המדרגות לעצב את מדרון ההר לחלקות שטוחות ומפולסות, הניתנות לעיבוד חקלאי. הן עוצרות ואף אוצרות את הסחף ושטפי המים. וכל זאת- עוד לפני שהזכרנו את מלאכת הבציר המורכבת והקשה כל כך. כמה עבודה וכמה עמל דרושים – עד למזיגת כוס יין נפלאה, צלולה ועשירה".

מאיר ויניק

5: מחלוצי הענף – מאיר ויניק שהקים את המעבדה בכרמל מזרחי בראשון לציון

רני רוגל מדווח: לפני שבועיים קראתי את המדור האהוב עלי (אחד מהם) במוסף הארץ, 'מהשפה פנימה' של אילון גלעד. תחת הכותרת 'תזונה' קראתי על ישיבות הוועדה למונחי לשון בכימיה שהתקיימו בשנת 1928, כאשר הוועדה התבססה בעיקר על עבודתו של מאיר ויניק ש"בתחילה ייסד את המעבדה ביקב בראשון לציון ועבד בה, אך מאוחר יותר החל ללמד בבתי הספר מקוה ישראל (שם הקים את היקב הלימודי -ר.ר.) וגימנסיה הרצליה בתל אביב". בין חידושי הלשון שלו שתקפים עד היום: אשלגן, זרחן, סידן, צורן, פחמימה ותמיסה.

צילום מתוך דף הפייסבוק ראשון לציון עיר עם נוסטלגיה

סיקרן אותי מאוד לגלות עוד על אחד מחלוצי תעשיית היין, ניסיתי לאתר בני משפחה שלו אך כשלתי בכך, אבל שני מומחים לתולדות ראשון לציון – ישראל פרקר, עיתונאי היין ומי שהקים את קבוצת 'ראשון לציון עיר עם נוסטלגיה', וורדית רויטר, אחראית אלבום  המשפחות במוזיאון ראשון לציון, סייעו לי מאוד. בין השאר שלחה לי ורדית פרק מספרו של שמואל אביצור – מאמצים וממציאים: מחוללי המפיכה בדרכי הייצור בארץ, בו נכתב כך על מאיר ויניק, תחת הכותרת 'משביח תירוש ודגן':

"מאיר ויניק נולד באודסה בשנת 1885 לאב אמיד שהיה בעל בית-חרושת. אחרי שקיבל בילדותו חינוך מסורתי-יהודי למד בבית-ספר למסחר, ובסיומו עמד בהצלחה בבחינות "התחרות" (קונקורס בלע"ז) והתקבל כתלמיד מן המניין בפוליטיכניקום של ורשה. לאחר שסיים לימודיו בהצטיינות וקיבל תואר של מהנדס-טכנולוג, התמחה בכימיה ונסע לעיר הנפט בקו בקווקז, לעבוד שם ב"חברת הים הכספי  והים השחור", שמאחוריה עמד הברון רוטשילד.

נס בראשון לציון: באוגוסט 2016 הוגדלו זכויות הבנייה באורח פלא. צילום מאתר יקב כרמל
כאן בראשון לציון הכל התחיל. צילום מאתר היקב

בשנת 1906 עלה לארץ-ישראל. באונייה נפגש במקרה עם זאב גלוסקין, מי שהוזמן לנהל את היקבים של ראשון-לציון וזיכרון-יעקב ולעמוד בראש אגודת הכורמים שקיבלה את היקבים. פגישה זו קבעה את דרכו, גורלו ועתידו של ויניק. גלוסקין, שעמד במידת-מה על תכונותיו של המהנדס הצעיר, הזמין אותו לעבוד ככימאי ביקב של ראשון-לציון, לשכלל את שיטות הייצור ולייעל את העבודה. אולם ויניק השהה את קבלת ההצעה הנדיבה והמחמיאה, והחליט שתחילה עליו לעבוד כפועל פשוט בחקלאות. ורק כעבור חצי שנה (בספטמבר 1906) התחיל לעבוד ביקב, שם החל לפתח מעבדה קטנה בהתמסרו לחקר תנאי תעשיית היין מבחינה כימית וטכנולוגית, השפעת התנאים הייחודיים של האקלים והמקום של תהליכי התסיסה ודרכי שימור היין. אגב כך חקר את תכונותיהם של זני ענבים שונים ומצא דרך להשבחתם, לשכלול דרכי העיבוד בכרמים ולהגברת יבוליהם. מכאן עבר להתעמק יותר ויותר בחקר הקרקע, סוגי הזיבול הטבעי והדישון הכימי והשפעותיהם. תוצאות ניסיונותיו בזיבול הפלחה ובמטעים עשו אותו למומחה בה"א הידיעה בכימיה חקלאית ובחקר הקרקע.

בשנות התשעים של המאה ה-19 נחצב היקב של מקווה ישראל, נבנה מרתף לשמירת היין וגם כיתות לימוד. צילום PikiWiki Israel

לאחר שהוכיח עצמו בעבודתו ביקב, נסע ויניק בשנת 1910 להשתלם במחלקת התסיסה של מכון פסטר בפריס. כן עבד במכון לחקר החקלאות, ובטרם שב ארצה ביקר בדרום צרפת, דרום איטליה (לרבות סיציליה) ואלג'יר. בשובו התחיל ויניק ליישם את תוצאות הניסיונות שביצע במשך כארבע שנים לפני נסיעתו, וכן את מה שקלט בסיורו הלימודי. הוא הנהיג חידושים רבים, שלאחרים מהם נוסע אופי מהפכני של ממש בהשוואה לשיטות העבודה המקובלות, כמו: שימוש בדו-תחמוצת גופרית לוויסות תהליך תסיסת היין (שהיה בגדר חידוש אפילו באירופה), דבר שהבטיח תסיסה טובה ומניעת גופים זרים ביין; ריכוז התירוש (מיץ ענבים) בעזרת מכשיר וואקום; פישוט תהליך הקירור והוזלתו (לפני כן הופעל באמצע קרח), וכן שכלולים ותיקונים בתהליכי עבודה שונים ביקב. ויניק המשיך לבלוט בארץ ישראל ומדינת ישראל. בשנת תשט"ז (1955-1956) – זכה בפרס ישראל לחקלאות, וב- 1966 נפטר.

ראוי כי תרומתו של מאיר ויניק לפיתוח החקלאות הוראתה ולענף היין בישראל תיזכר לשנים רבות

סימה ודורון רב הון הם ליבו הפועם של יקב ספרה. צילום דוד סילברמן dpsimages

6: כותבת אורחת – גלית בר און: מיקב ספרה לאנשים שאוהבים יין שיש בו שקט

וכך גלית מגדירה את עצמה: "טועמת, חווה, מתנסה, ורצה לספר לחבר'ה"

כל המשאבים שלי מגויסים ללא-להקשיב לגבר המזוקן שיושב מולי, שמספר לי בהתלהבות על איך שחצה לאורך (או אולי לרוחב? מכל מקום, חצה) את אנגליה (או אולי את בריטניה? מכל מקום, ירד גשם) ברגל, עם תרמיל ומקל, כדי להוכיח משהו לאבא שלו (האמת שבדיעבד זה דווקא עושה רושם של סיפור מעניין. אולי חבל שלא הקשבתי).

צילום דוד סילברמן dpsimages

במשך כל הזמן הזה אני מביטה פזורת דעת בצלחת הארנצ'יני שמונחת לפני, ותוהה האם מקובל חברתית להרים כדור שמנמן אחד לפה באצבעות ולא להשתמש לשם כך במזלג (קרוב לוודאי שלא), והאם אני אעשה את זה בכל זאת (קרוב לוודאי שכן).

נוגסת בגרגיר פלפל שחור סורר שהתחבא במעטה האורז. מושיטה יד לקנקן המים. לא מגיעה אליו.

האיש המשעמם (ועכשיו גם מכעיס) שמולי ממשיך לנאום בהתלהבות (הגשם חודר לאוהל שלו עכשיו), ולא מבחין במצוקה שלי.

הפלפל השחור מציק ביתר-שאת. בצר לי מושיטה יד לכוס היין הקרובה, בה משתכשך בנימוס פינו גרי (אלזס!!! אולי הוא חצה את אלזס…?).

מרימה אותה לשפתיים. העיניים נפערות בהפתעה.

צילום דוד סילברמן dpsimages

במשך הרבה (מדי) זמן היה יין לבן עבורי, מה ששותים כשקנקן המים מונח רחוק מדי. לקח לי זמן לגלות את אינסופיות הטעמים, הריחות והגוונים שלו, ולאפשר לו לעניין, להסעיר ולרגש אותי (או לשעמם. בדיוק כמו יין אדום. או אוכל, או אנשים, או כל דבר אחר בעולם), ולדעת לשלב גם אותו במצב הרוח, בחברה, באירוע, במוסיקה. בחיים.

יקב ספרה – יינן דורון רב הון, וסימה המנוע. ווייט קונספט פירסט פייג' 2019, שנין בלאן, רוסאן וסמיון, 10 חודשי חבית, 109 ₪.

היין הזה הוא לא רק "יין לבן"; זה יין שהמהות שלו לבנה. הפרחוניות שלו היא של פרחים לבנים, הפירותיות שלו היא של אפרסק, ואפילו המרירות העדינה (והמקסימה) שלו, היא מרירות לבנה – כמו החלק הלבן של קליפת אשכולית. הטעמים שלו עדינים ומתונים, וצריך לידו אוכל שלא יאפיל על השקט שלו, ואנשים שאוהבים יין שיש בו שקט.

גולן פלם יינן יקב פלם. צילום יונתן לבני

7: יונתן לבני מבקר – יקב פלם

לאחרונה השתתפתי בטעימה של יינות יקב פלם הממוקם ליד יער הקדושים באזור אשתאול, לא הרחק מבית שמש. היקב הוקם בשנת 1998 על ידי האחים גולן וגלעד פלם. גולן למד ייננות באיטליה ועבד ביקבים בטוסקנה ובאוסטרליה, והוא יינן היקב. גלעד הינו בוגר משפטים ומנהל עסקים, והוא הצד המקצועי-ניהולי, של יקב פלם. בהקמה הם נעזרו באביהם ישראל, שהיה במשך שנים רבות היינן הראשי ביקב כרמל.

צילום דוד סילברמן dpsimages

שני דברים חשובים יש ליקב: האחד הוא האמרה של היינן גולן "יין טוב מתחיל בכרם", ואכן הענבים ליינות פלם מגיעים עד היום ממקומות מצוינים בהרי יהודה. הנושא השני שאני נזכר בו בקשר ליקב, אלו המחמאות שחילק בזמנו, עם פתיחת היקב, מבקר היין הידוע דניאל רוגוב ז"ל: "יינות מעולים ומלהיבים", הוא כתב בעיתון הארץ. אחד היינות המעולים של אז היה יין בסגנון איטלקי, מין "סופר טוסקן" ישראלי – הקלאסיקו שמיוצר שם כל שנה ,ובאותם ימים נחשב כחדשן בשוק היינות הישראלים. חזרתי ליקב לבחון מחדש הכצעקתה. במילה אחת – לא. בשלוש – לצערי פחות מבעבר. בטעימה השתתפתי עם חבורת "יין ישמח לבב אנוש" .

צילום דוד סילברמן dpsimages

בלאנק 2020 – סוביניון בלאן מענבים מהרי יהודה. בוקה חלש לסוביניון שבדדרך כלל יש לו בוקה חזק ואופייני. יין קליל ונחמד, אבל לא סוביניון בלאן מרשים. יש יינות סוביניון בלאן טובים מענבי האזור. המחיר 110 ₪ – לא  VFM (תמורה לכסף).

קמליה 2020 – היין על שם אימם של בני פלם. 100% שרדונה מאשכולות שלמים ששהו 7 חודשים SUR LIE בחביות עץ אלון צרפתי. הענבים מכרם יחידני ליד מושב מטע בהרי יהודה. אין ליין בוקה המאפיין כל כך והניתן לזיהוי בקלות של השרדונה. יין עם גוף חלש וללא מרקם חמאתי שמאפיין בדרך כלל יין שעשוי באותה צורה של הכנה מאותו אזור, שכמה ממנו הם מהשרדונה-ים הטובים בארץ. לא מרשים, וחבל. המחיר 149 ₪ – לא VFM .

מימין לשמאל: רוני פלם הצעירה, איתי פלם ,ישראל פלם – בציר 55, עלי פלם, נועה פלם, תמר פלם, וגולן פלם – בציר 2020 שהיה ה-25 של היקב. צילום דורי בר

קלאסיקו 2019 – כאמור, הקלאסיקו של פלם היה בזמנו היין בה' הידיעה של היקב. תקופה מסוימת הוא היה יין הבית שלי. הקלאסיקו עשוי מענבים מהרי יהודה מזני מרלו, קברנה סוביניון, סירה, קברנה פרנק, פטי ורדו ומלבק, שהתיישנו משך כ-10 חודשים בחביות עץ אלון. בוקה נהדר האופייני לבלנד ולזנים המרכיבים אותו. הקלאסיקו היה לכשיצא לראשונה, מהבלנדים הטובים שיוצרו אז בארץ. יין דומה מיוצר על ידי טוליפ, וגם הטריו של יקב פלטר מתחרה בו בטעם אך במחיר זול בהרבה. סיומת מתוקה לטעמי, המסתיימת גם במעט מרירות. עדיין אחד היינות הפופולריים של היקב, שנעלם מהר מהמדפים. המחיר 105 ₪.  במחיר 90 ₪ הוא היהVFM .

סירה רזרב  2019 –  סירה מכרם בן זמרה בהרי הגליל. מי שאומר בן זמרה, אומר איכות. פעם חשבתי שכרם בן זמרה הוא בגודל מדינת ישראל, כי כל כך הרבה יקבים טענו שהענבים שלהם משם. היין התיישן במשך 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי חדשות וישנות. אחד מהיינות הטובים שנמזגו באותה טעימה. יין מרוכז, עוצמתי ורב שכבתי. אף וטעם מתובל, פרחוני ופלפלי. שאפו. לדעתי היין יתפתח ויהיה הרבה יותר עוצמתי וטעים עוד מספר שנים. המחיר 145 ₪ –  VFM מאוד בהתחשב באיכות.

קברנה סוביניון 2019 – יין מסדרת רזרב. עשוי בעיקר מקברנה סוביניון עם נגיעות של פטי ורדו, סירה וקברנה פרנק. יין שופע ריח ומעט ירוק. הקברנה כמובן מבן זמרה, וענבים האחרים מכרם דישון. היין שהה 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יש לו סיומת ארוכה, אך לטעמי בומבסטית ומתוקה מדי וריבתית. לאוהבי קברנה כבד ומפוצץ, כמו אלה מקליפורניה, הוא יהיה נהדר. המחיר 175 ₪ – לא VFM .

צילום דוד סילברמן dpsimages

NOBEL 2017  – יין הדגל של היקב. בלנד של 67% קברנה סוביניון, 18% מרלו, 9% סירה ו- 6% פטי ורדו. הענבים מכרם דישון ובן זמרה .היין שהה 20 חודש בחביות חדשות, שהשפיעו מאוד על הטעמים החביתיים לטעמי. היינן סבור ש"הנובל מספר מדי שנה סיפור על המפגש בין אדמה, אקלים וכרם". הוא מדבר גם על נובילה דה מונטפלוצ'יאנו האיטלקי כאביו הרוחני של היין. הרבה פרי אדום לצד ארומה כבדה. טעמי פירות יבשים כמו דבלים ודובדבנים. לטעמי הוא מתוק מדי, ריבתי מדי, ועם סיומת קצרה מדי. אבל בהחלט ביינות האדומים של פלם זהו הקו המחבר בין היינות: ריבתיות, הרבה עוצמה וכובד, ורבים מקהל שותי היין ועיתונאי היין אוהבים בדיוק את התכונות האלה. לא מדובר חלילה וחס בפגם, אלא בסגנון שאני אישית לעומת רבים, לא אוהב. אגב אין לי ספק שהיין עדיין לא מוכן, והוא בוודאי ישתבח עם השנים. מחירו 360 ₪. איך אומר מורי ורבי אלון גונן? במחיר כזה ממש לא VFM , למרות היותו יין הדגל של היקב.

איזה מבצעי תחילת שנה או סיומה יציע אתר האלכוהול של פוקס?

8: האם פוקס תסתער על מכירות אונליין של אלכוהול?

בעיתון כלכליסט (שלישי, 20.7.21), צוין כי בתשקיף לקראת הנפקת אתר טרמינל איקס – אתר הסחר של פוקס שפועל שלוש שנים וחצי, עם הכנסות של 226 מיליון שקל (גידול של 182 אחוז לעומת 2019, נכתב כי "ככל ולפוקס תהיה פעילות ייעודית בתחום מכירת מוצרי אלכוהול, אשר תתחיל לא יאוחר מאפריל 2023, פעילות זו תוצע תחילה לטרמינל איקס לצורך מכירת מוצרים אלו באתר החברה… אם טרמינל איקס תוותר על האפשרות למכור את המותגים באמצעות אתר החברה, אזי פוקס תוכל להציע את המותגים העתידיים ללקוחותיה בכל דרך שתבחר לנכון". כלומר פוקס כבר החליטה על האסטרטגיה – עכשיו נותר להחליט על הטקטיקה.

כדי להבין קצת יותר על מכירות אונליין של אלכוהול והסיכויים של פוקס בשוק זה – בעצם הסיכויים של גופי מכירות אונליין של אלכוהול לשרוד כאשר פוקס תדרוס ותרמוס, שוחחנו עם אחד הגורמים הפעילים בשוק זה, שביקש לשמור על אנונימיות. השאלה הראשונה שלנו הייתה על התפתחות שוק האונליין לאלכוהול – לא יין, בתקופת הקורונה. קנו ושתו יותר אלכוהול חום – "וויסקי וקוניאק, "לפני הקורונה (תחילת 2020), הפעילות רוכזה בידי מספר אתרים עיקריים – פנקו (PANECO), Wine Depot ועוד שניים שלושה. פנקו הוא החזק ביותר, הודות למערך שילוח איכותי ומקצועי, ומחירים אטרקטיביים. הקורונה העלתה את המכירות בעשרות אחוזים, למרות שניתוח מדויק מראה כי קודם קנו אנשים פרטיים בעיקר לחתונות ואירועים אחרים. בתקופת הקורונה לא התקיימו אירועים כאלה והצריכה הייתה פרטית הביתה. כך שאם המחזורים עלו ב- 50-60%, בפועל למעשה הוכפלו נוכח הירידה בקניות לאירועים. אנשים קנו ושתו יותר "אלכוהול חום" – ויסקי וקוניאק, וב"אלכוהול לבן" כמו וודקה, שתו בלוגה, קבאלי ומותגי סופר פרמיום אחרים, ופחות פינלנדיה, אבסולוט, גריי גוס ומותגים נוספים.

שאלתי את בן שיחי מה קורה עכשיו: "ממשיכים עם קניות אונליין. כרגע יש מצוקת סחורות אלכוהול בעולם – גם ליבואנים רשמיים, מה שמביא לאספקות נמוכות ביחס להזמנות. לא כולם חזרו לעבודה מלאה וכמויות הייצור קטנות יותר. אחד היתרונות של חברה כמו פנקו, הוא היותה קשורה לחברת הדיוטי פרי של ארה"ב, ולכן יש לה זמינות גדולה יותר של סחורה".

צילום דוד סילברמן dpsimages

ומה עם בדבר כניסת פוקס לתחום? "טרמינל איקס שבבעלות פוקס, הם כמעט היעילים ביותר בתחום אספקות אונליין בארץ  – מהיום להיום או למחרת ההזמנה. יש להם מערך לוגיסטי משוכלל, ומבחינתם להכניס אלכוהול למגוון שלהם, לכאורה לא מסובך יותר ממכירת ואספקת בגדים. אבל כשמוכרים אלכוהול, לפי החוק צריך להיות בבית מבוגר מעל גיל 18 שיזדהה ויקבל את הסחורה. זה מסרבל ומסבך את התהליך, ובמידה מסוימת גם מייקר אותו.

וודקה בלוגה – להיט בשנת הקורונה. אולי לא אכלו איתה קוויאר אבל זה עוד יגיע

המפתח להצלחתם במכירות אונליין של אלכוהול יהיה תלוי במקורות אספקה. אם יקנו רק מיבואנים רשמיים ולא יהיו להם מקורות אחרים, זה יגביל אותם. אם יעסקו ביבוא מקביל – ויש להם קשרים ויכולות לכך, זה יביא אותם למצב של יתרון רציני בשוק".

תלמה ויעקב בר חיים – אוהבי צרפת ואוהבי אלכוהול. כבר התחלה טובה. צילום מהאתר

9: כשליבואני אלכוהול קוראים Julian6 – זה כבר מסקרן

רני רוגל מדווח: תלמה ויעקב בר-חיים הם זוג בעבודה ובחיים, הורים לשלוש בנות, אחת מהן עיתונאית שנונה וחדת-לשון, כאשר שניהם לא פחות חדי לשון (את הבנות האחרות איני מכיר), אוהבי צרפת ומנעמיה, ובילו בילדותם תקופות בפריז – כל אחד לחוד, ומזה שנים רבות יחד. כאשר פרשו לגמלאות החליטו לעסוק במה שמעניין אותם באמת: אלכוהול, צרפתי, ממזקקות בוטיק ברובן, שהם יגיעו לכל אחת מהן אישית – יכירו את הבעלים היצרן והמשווק (אותו אדם ברוב המקרים), יגבשו פורטפוליו מצומצם אך מנומק, ואפילו יביאו בעצמם אל המשלח את כמויות הבקבוקים אותם קנו ארצה.

הקוניאקים של ג'וליאן 6. צילום מהאתר

לפעילות שלהם, שהמטה שלה שוכן בביתם באבן יהודה בשרון, הם נתנו את השם המובן מאליו Julian6 – למי אין כלב גדול וידידותי בשם ג'וליאן, ושישה חתולים סיאמיים? כאמור, את הבקבוקים מהקטלוג והמחירון שלהם הם מכירים אישית, ויספרו לכם בחפץ לב על היצרן ששם להם ברז ולא קיבל לפגישה שנקבעה, אליה ואליו נסעו במיוחד, ועל אלה שכשהם מגיעים אליהם, חובה להישאר לארוחה. נראה לי שתלמה ויעקב נהנים משלב חיפוש היצרנים והמוצרים לא פחות ממכירת הבקבוקים והפרידה מהם.

ואם נדמה לכם שהמחירים אינם זולים, הרי יעקב שעסק בחייו המקצועיים בלא מעט התמקחויות מצד הקונה ברכישת פתרונות טכנולוגיה, מצויד בנתונים ובתשובות שיביאו אתכם כמעט לאמפתיה של "לי זה עולה יותר" והבנת תלאותיו של יבואן בכמויות קטנות.

קלבדוס מיד מעורר געגועים לנורמנדי שבצרפת. חיזוק לא רע בימי קורונה. צילום מהאתר

ומה אני קניתי אצל יעקב ותלמה? בקבוק קלבדוס ב- 320 ₪ לרעייתי שוחרת המשקה, אחרי שהוצע לי אחיו הזול ממנו ב- 230, אבל מהבעת הפנים של שלושתנו היה ברור שהממש זול ממש לא בשבילי. ובמעט רצינות: אצל תלמה ויעקב תוכלו לפגוש ולקנות אלכוהולים אותם לא פוגשים במרבית החנויות, נחמה מסוימת בימים אלה בהם אפשר לדבר על טיולים של פעם ולחלום על אלה של העתיד.

ג’וליאן 6, http://julian6.com 054-4509863, [email protected] ובפייסבוק

 כדאי לכם לקרוא גם את זה

נלהב יין (Wine Enthusiast) עדי רוזנטל 

"ככל שאני לומד יותר, כך אני מבין שמה שאני מבין ויודע הוא טיפה באוקיינוס ההבנה והידע של עולם היין. מדובר באוקיינוס ידע אדיר, לא אגזים אם אומר, שמדובר אפילו ביקום. וכמו באוקיינוס, וביקום, אנחנו צפויים לפגוש הרבה אתגרים והרבה עולמות משנה מסקרנים עד אין סוף". קראו כאן

 

 






תגובה אחת

  1. כתבת "ציבור חרדי קטן אשר סולד מהחילונים ומהדתיים". אז ככה, סקר של מנו גבע שפורסם ע"י ארגון 'פנימה' רק לפני 5 ימים אומר כך: 38% מהציבור החילוני שונא חרדים ורק 2% מהחרדים שונאים חילונים.
    אז לפני שאתה מייצר שנאה ע"י אמירות שקריות תביט במראה ותראה מי איש קטן ומלא שנאה שמזכירה תקופות אפלות רק שבאותם תקופות היו אבותיך מהצד השני של המתרס…
    על 'היתר מכירה' אותו הגדרת כקומבינה, אין חרדי שאוכל היתר מכירה, אין שום בד"ץ שנותן על זה כשרות! רבנות בלבד. המכתב מלא חתימות רבנים שהבאת, נועד לתמוך בחקלאים שישמרו שמיטה כהלכתה ללא הסתמכות על היתר מכירה. היתר מכירה זה פיתרון אמיץ שנועד נטו בשביל החקלאים שלא מסוגלים לשמור שמיטה בצורה מהודרת. דוגמה להתחשבות של הרבנים לתמוך בישוב א"י ולחשוב גם על מי שלא מסוגל לדקדק בהלכה כמו שהציבור שלהם נוהג. רק שנאה עיוורת יכולה לסמא את העיניים וראות את המציאות בצורה כ"כ מעוותת.

כתבו תגובה