עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. השבוע: המחלוקת המשפטית בין רשות המסים ויקב רמת הגולן, יינות בפסטיבל מוזיאון ישראל ופסטיבל התחנה
1: יקב רמת הגולן בדלתיים סגורות
רשות המסים (מס קנייה) דורשת מיקב רמת הגולן (בתמונה המנכ"לית ענת לוי) 2 מיליון שקל, בגין אי תשלום
מס קנייה עבור ייצור ומכירת אלכוהול (כוהל).
עד כאן הכל די פשוט לכאורה, אולם כשהתחלנו להתעניין ולנסות לברר פרטים, הוצא חיסיון על התיק המשפטי שמתנהל בדלתיים סגורות בבית המשפט המחוזי בחיפה.
הסיפור: בימים אלה הוגש ערר נגד חוב בסך 2 מיליון שקל, שרשות המיסים דורשת מיקב רמת הגולן, וזאת בגין אי-תשלום מס קנייה על מכירת כהל ענבים שמיוצר ביקב. בכתב הערר שהגיש היקב, נטען בין היתר כי היקב לא ידע שצריך לשלם מס בגין כך. עוד נטען על ידי היקב כי הכוהל שמיוצר ביקב משמש לחיזוק היין שהיקב מייצר (הידיעה בנושא פורסמה לראשונה ב- E-food – עיתון כלכלי למקבלי החלטות בענף המזון והמשקאות).
יקב רמת הגולן מייצר כ- 4 מיליון ליטר יין בשנה. כהל ענבים משמש לחיזוק יינות ולחיטוי חביות יין. בשנים האחרונות הוטלו מסי עתק על יבוא אלכוהול נקי לארץ, והרבה יקבים החליטו לייצר לעצמם כהל, בזיקוק פשוט יחסית של שאריות הקליפות או מיינות מקולקלים. מס הקנייה עומד היום על 105 ₪ לליטר אלכוהול.
בשיחה עם בכיר לשעבר ברשות המסים (מנהל הרשות הוא משה אשר,
בתמונה), שביקש להישאר בעילום שם, הוסבר לי איך הרשות מתנהלת במצב של אי-תשלום חוב מס קנייה. בשלב ראשון מוציאים דרישת חוב לנישום, שבפניו עומדות שתי אפשרויות: לשלם את החוב , או לגשת לוועדת ערר בבית משפט מחוזי.
בוועדת הערר מתנהל דיון על גובה החוב, ונשאלות השאלות מדוע לא שולמו מסי הקנייה. הרשות יכולה לחקור עדים מומחים, ופתוחה בפניה הדרך לבצע חקירה פלילית, במידה ויש חשד להעלמת המס במתכוון.
במקרים כאלה מעלה הרשות על דוכן העדים מומחי יין ואלכוהול, אשר יסבירו לבית המשפט את כל העניינים הטכניים בייצור יין ובשימוש בכוהל לשם כך. שאלות כמו כמות כוהל לצורך שימוש עצמי לטובת חיזוק יין ושאר ניקיונות, הן העניין המרכזי כנגד טענת יקב רמת הגולן שייצר כוהל לשימוש עצמי.
לשאלתי, האם בעצם מדובר בסוג של העלמת מס של יותר מ- 2 מיליון שקל, נעניתי כי ברגע שמגישים בקשה לבדיקת חוב לוועדת ערר, כל העניין נבדק שם, והחלטות יגובשו בהתאם להחלטת השופט.
הטענה של היקב כי "לא ידענו שצריך לשלם מס קנייה", כפי שטוענים כנראה עורכי הדין של היקב, פשוט לא רלוונטית וקצת תמוהה, מאחר ואי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, מה גם שהיקב מלווה ברואי חשבון ובייעוץ משפטי כל השנה.
שאלתי מספר בעלי יקבים גדולים שמייצרים כהל גם לשימוש עצמי, האם הם משלמים מס קנייה על הכוהל שמיוצר בחצר היקב. התשובה הייתה חד משמעית: כן.
לגבי חיסיון התיק המשפטי: בדרך כלל מוטל חיסיון ודיון מתקיים בדלתיים סגורות כאשר מדובר בתיקים מאוד רגישים: פגיעה בביטחון המדינה, עניני משפחה, עבירות מין וכדומה. ברור לכולם כי זה לא המקרה.
בתיקים אזרחיים מבקשים חיסיון בקדם-משפט כאשר יש חשד למעשים פליליים, ואז הצד שכנגד מבקש להתדיין במסלול של כופר תשלום.
כפי שהוסבר לי, ברוב המקרים, כשזה מגיע לידי כך, מעדיפים החייבים לגשת להליך כופר, שהוא למעשה הליך מזורז המהווה חלופה לניהול הליך פלילי נגד נאשם בעבירות מס מסוימות, כמו עבירות בתחום מס קנייה.
בהליך פלילי מוגש כתב אישום בגין עבירות מס כנגד המעלים או המתחמק מתשלום המס, ומתקיים דיון משפטי בו על התביעה להוכיח את ההאשמות, והנאשם מנסה להתגונן. כל זה נמנע בהליך הטלת הכופר.
נכון להיום לא מתקיימת חקירה פלילית נגד מנהלי היקב, אולם כפי שמתנהלת רשות המסים בשנים האחרונות, הם אוהבים להשאיר את כל האופציות החוקיות פתוחות מבחינת כל ההליכים, על מנת שמעלים המס ישלם בסוף את התשלום המגיע למדינה.
שתי שאלות מעניינות אותי מעבר לכל הדיון המשפטי שנמצא בו היקב:
1. יקב רמת הגולן מצהיר בבקשה שלו למחיקת החוב, כי הוא ייצר אלכוהול על מנת לחזק את היינות שלו. בהנחה שמדובר בסכום חוב של 2 מיליון שקל והמיסוי על אלכוהול הוא 105 שקלים לליטר, אז
היקב מייצר בסביבות 20,000 ליטר אלכוהול שמיועד לחיזוק יין, וזה על פי ההצהרה שלהם בבית המשפט, שהאלכוהול שהם מייצרים נועד לחיזוק יין. על פי החוק אסור לחזק יינות יבשים, אלא רק יינות בסגנון פורט או ברנדי.
יקב רמת הגולן מייצר את ירדן T בריבוע, שהוא יין בסגנון פורט שמייצרים ממנו כמה אלפי בקבוקים. ברנדי, היקב קונה ולא מייצר. אז נשאלת השאלה: איזה יינות אתם מחזקים בדיוק? ושוב, על פי החוק אסור לחזק יינות יבשים.
2. מבחינת זכות הציבור לדעת, האם לא זכותנו לדעת שאתם מחזקים יינות? וזה לא סוג של העלמת מידע, או שמא שוב לא ידעתם?
אנו נמשיך לעקוב אחרי המשפט. יהיה מעניין.
תגובת יקב רמת הגולן: היקב סירב להגיב לאכול ושאטו.
תגובת רשות המסים: העניין יתבהר בבית המשפט. לגבי החיסיון בתיק, רשות המיסים מסרה כי הבקשה לכך הוגשה על ידי היקב לבית המשפט, ועל פי חוק רשות המסים אינה יכולה למנוע זאת.
2: פסטיבלי היין שהתקיימו השבוע
בפסטיבל במוזיאון ישראל בירושלים, לא נרשמו השנה השתכרויות בוטות 
(התבקשתי לעקוב, אז אני מוסר את המידע). בפסטיבל במתחם התחנה בתל אביב, לא נצפו בשטח ייננים, בעלי יקבים ועובדי יקבים – וחבל. הגיע הזמן למשהו אחר ומרגש יותר במתחם התחנה .
היינות אותם טעמתי:
יקב פלטר: שלוחת מטר הכשרה
מטר סוביניון בלאן סמיון 2014.
דווקא בבלנד כזה ציפיתי למצוא יותר פירותיות, יותר פרחוניות ויותר עוצמת פרי. לצערי החומציות השתלטה על כל חלקה טובה. בציר מאוד מוקדם, תיקוני חומצה ביד נדיבה מדי. משהו דפק את היין.
מטר שאנין בלאן 2014
שאנין בלאן יכול להיעשות בשני סגנונות: האחד דרום אפריקאי, והשני צרפתי. כשטועמים יין מענבי שאנין בלאן מחפשים בפה, פסיפלורה, אננס, מנגו, נקטרינות, משמשים, מנדרינה, תפוז, לימון, צוף מלונים. האף מחפש ניחוחות של עשב, תבלינים, פרחים, מינרליות, אדמה, דבש, ג'ינג'ר, קרמל.
כשטועמים את השאנין בלאן של מטר, מורגש בעיקר הלימון. שוב, מה קורה עם הלבנים של מטר? האם אפשר פשוט להניח שיש לכם משגיח כשרות שלא עושה מה שמבקשים ממנו?
יקב שאטו גולן: סוביניון בלאן 2014
עשוי היטב, קלאסי. סוביניון בלאן פירותי, עם טעמי הדר וסיד, לימון ואשכולית. יין מעורר תיאבון, חומציות פריכה. סגנון נקי ומרענן.
יקב רמת הגולן: גמלא השמורה ויונייה (80%) שרדונה (20%)
יין אקזוטי עם טעמי אפרסק ומשמש, וקצת ריחן בקצוות. בטעימה יש המון רעננות. אין הרבה ייננים שיכולים לשלוט בויונייה כזה מאוזן.
יקב רמת הגולן: סוביניון בלאן גמלא השמורה
ריחות נעימים של פרי הדר, עשב לימון ומלון בהיר, עם צמחים רטובים. יין עשיר ובעל מורכבות.
יקב רמת הגולן: הר חרמון לבן 2015
שרדונה, ויונייה ומוסקט. פעם נוספת, יקב רמת הגולן – בעקביות ראויה לשבח –
ממשיך להשקיע ביין הכי זול שלו, ומעניק לחובבי היין יין טוב במחיר הכי טוב שיש בישראל.
התפיסה כי יין טוב לא יכול להיות זול, פשוט מתנפצת ליקבים אחרים בפנים. דווקא היינות שהם הכי נגישים לקהל שותי היין, חייבים להיות מאוד איכותיים, כי בזכות זה הקהל יקנה גם את היינות היקרים.
הר חרמון לבן מספק תערובת יוצאת דופן ומרתקת. אף אקזוטי, חריף, פרחוני, ובפה תפוחים אפוים מתובלים. רעננות מצוינת וגימור חמאתי מאוד. שאפו.
יקב הרי גליל: מירון 2012
סירה, קברנה סוביניון ופטיט סירה. יין פיקנטי. אף דובדבן ופטל חמוץ. עשיר מאוד ובעל גוף חסון. מרקם מלוטש, טאנינים בשלים, איזון עדין. יופי של יין.
יקב הר ברכה: קברנה פרנק 2013
יין נהדר, קברנה פרנק קלאסי. פירות אדומים עסיסיים, טאנינים מוצקים ומינרליות צנועה. יופי של קברנה פרנק.
יקב אייל: גוורצטרמינר 2014
אגס ואפרסק בשלים. ריחות עדינים ומאוד מפתיעים בגלל היותו חצי יבש. רעננות מקסימה. היין לא מפסיק להפתיע, ומשחרר בכל לגימה עוד ועוד טעמים.
יקב 1848: שרדונה 2015
יין לא מאוזן. מריר, תיקון חומצות חובבני.
יקב סגל: רכסים דישון קברנה סוביניון 2012
המון תבלינים, פטל, טוסט קלוי עם שלל ריחות פרחוניים. רעננות מרשימה. יופי של יין.
יקב מורלי: אלברטו 2013
שיראז, קברנה סוביניון, מרלו. יין מלוטש. הרבה פירות שחורים. מאוזן היטב. האלכוהול קופץ מדי פעם, אבל הפרי מתמודד היטב.
יין בעל עושר טעמים מרשים. גוף חסון. גימור מאוד מהנה. שאפו.
יין חדש מיקב יתיר: פטי וורדו 2012
יין בשל, שמבטא ניחוחות של תבלינים ומעט אלון. דובדבנים שחורים, פטל שחור מחוספס, ריחות קלויים. גוף מלא ויין מאוד לעיס. על החך טאנינים מוצקים, אך גם תחושה של איזון המספקת גימור פיקנטי. אפטר טייסט עם חומציות מתונה שמעניקה רעננות מקסימה, בעיקר עם מעט הליקריץ שמגיע בסיום. יופי של יין.
יין חדש מיקב תבור: סופה 2013 – קברנה סוביניון פטיט סירה.
היין הזה מספק מורכבות מינרלית עצומה. ריחות בשר מעושן. בעל גוף מלא. המון דובדבנים וקאסיס. ניואנסים של עלה דפנה. טאנינים עוצמתיים. יין מרתק על גבול המבלבל, ועל הגבול של העולם החדש.
משחק יפה מאוד של חביות ותיבול מעניין ומקצועי מאוד של פטיט סירה. יופי של יין. מחירו 85 ₪
דני יניב הגיב:
כמה יקבים הציגו בפסטיבל היין שהתקיים לאחרונה בירושלים? אני ספרתי 17 אבל אולי אני טועה . אם אני לא טועה, אני מצר על כך שיקבים איכותיים קטנים לא יכולים להגיע ולהציג (מבלי לפשוט רגל…). היתי שמח לשוחח עם מי ממנהלי/מארגני הפסטיבל.
