1: יקב כרמל סגר את השער בראשון לציון
הפעם זה היה סופי. בכירי יקב כרמל ואגודת הכורמים באו ליקב בראשון ביום רביעי האחרון, והיו עדים במו עיניהם למשאית האחרונה שהובילה את הציוד שנשאר. יקב כרמל, על ההנהלה החדשה, החליט לפני שנתיים למכור את הנכס הוותיק ביותר בתולדות ענף היין לטובת נדל"ן. לפני 130 שנים כאשר הציונות, ההתיישבות והחקלאות היוו את חזון המדינה שעדיין לא הייתה, הקימו את יקב כרמל מזרחי בהנחה שהוא יספק מאות מקומות עבודה ליהודים, ראשון לציון הייתה עיר היין הראשונה, ובה הונחה אבן היסוד לתעשיית היין הישראלית.
כמו הרבה דברים נוסטלגיים במדינה, גם היקב בראשון הפך בהדרגה לפחות רלוונטי, ואת מקומו תפס את היקב בזיכרון יעקב, ובשנה האחרונה עברה מרבית הפעילות לאלון תבור בגליל התחתון. חובות של שנים הביאו את כרמל לחפש משקיעים חדשים, כשחלק מתוכנית השיקום הייתה למכור נכסים שנמצאים על קרקע מאוד יקרה, וראשון לציון היא יעד נד"לן מאוד מבוקש. הנכס נמכר ביותר מ-100 מיליון שקל, ובמקומו יוקמו גורדי שחקים. כחלק מתוכנית שיקום בתים לשימור, הבטיחה העיריה לשמור על מבנה היקב. אכן זה לא כל כך נעים לראות יקב סגור, אבל הפנים של יקב כרמל לעתיד. בשנים האחרונות הוא משקם אט אט את שמו, ויש הקפדה על חומרי גלם איכותיים. המעבר ליקב החדש באלון הגליל מקל מבחינה כלכלית, ואין סיבה בעולם שהיקב לא יחזור לימיו היפים. נחכה ונראה.
ידידנו ישראל פרקר – החרד לשימור מורשת היקב בראשון וחרד מגורלו הנדל"ני; האיר את עינינו והחכים אותנו:
המון שאלות יש סביב שימור מתחם יקבי כרמל. נקווה לטוב. אותי (בטח רק אותי) מטרידה שאלה חדשה. בחזית היקב בראשון ועל הרבה תוויות נכתב: כרמל מזרחי נוסד ב-1882. למה? זה הרי לא נכון !! קצת היסטוריה, חברים וחברות: ראשון לציון נוסדה בשנת 1882 ביוזמת ועד חלוצי יסוד המעלה. חיים אמזלג, סגן הקונסול הבריטי ביפו, רכש על שמו את אדמת עין-קרא (על שמה מחלף עין הקורא), ששכנה על שטח של 3,340 דונם. על שטח זה נבנתה המושבה ראשון לציון, שמקור שמה בפסוק המבטא את שאיפת בוניה לשיבת ציון: "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלם מְבַשֵׂר אֶתֵּן" (ספר ישעיהו, פרק מ"א, פסוק כ"ז). בט"ו באב ה'תרמ"ב (31 ביולי 1882) עלו על הקרקע שבעה עשר מייסדי המושבה. בניית היקב בראשון לציון החלה בשנת ,1889 ובציר ראשון הוכנס אליו לייצור יין בשנת 1890. היקב נקרא בתחילה "יקב ראשון לציון". גם בזיכרון יעקב הוקם יקב כרמל מזרחי שהחל לעבוד בשנת 1890. ב- 11 בפברואר 1896 הגיע מכתב מהמפקח הכללי על מושבות ארץ ישראל, אליהו שייך. במכתב הוא מאשר כי יש הסכם בין הברון רוטשילד לבאי כוח חברת מנוחה ונחלה, כי מכירת יינות וקוניאק מיקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב תהייה מעתה ע"י החברה החדשה כרמל, שנוסדה בוורשה לתכלית זו. אז מאיפה 1882?
2: Tasting Room תל אביב נפרדים מרוני ססלוב
רוני ססלוב, ייננית יקב ססלוב ומי שהייתה שותפה בהקמה של הטייסטינג רום במתחם שרונה, נפרדת מהמקום וממשיכה הלאה. המקום הוא הבר וחנות היין הראשונה בשרונה על בסיס מערכות מזיגה אוטומטיות ממוחשבות, המוזגות ממבחר של 40 יינות בשלוש מידות מזיגה שונות. במקום מאות יינות מהארץ ומהעולם הניתנים לשתייה במקום או לרכישה במחיר חנות.
ה- Tasting Room מאפשר להכיר מקרוב יקבים גדולים וקטנים, מפורסמים ועלומי שם, עם האפשרות לטעום כזית על מנת לדעת אם היין אכן טוב וטעים לנו. רוני ססלוב ליוותה את המקום מבחינה מקצועית, ואף העבירה שם קורסים שונים בתחום היין. מקצוענות קודם כל, יינות טובים ומרתקים, ואווירה של אהבה ליין, עטפו את המקום בזכות רוני ססלוב, שעוזבת לטובת פרויקט אחר (כן כן, קשור ליין. אני מקווה שבקרוב נטעם שוב מיינותיה של הססלובית). המקום ממשיך לפעול ולעבוד עם צוות חדש ומקצועי, וכל שנותר לנו לאחל ל- Tasting Room זה המשך עבודה פורה, ולססלובית שתעניק לנו יין טוב ומשובח בעתיד.
3: יקב הרי גליל במיתוג חדש
'מה שלא עושה הטבע עושה הצבע' זה משפט מאוד מוכר, אבל דווקא כשמדובר במיתוג החדש של יקב הרי גליל, יש תחושה שהדבר נעשה בצורה הטובה ביותר, והמשפט, הצבע והטבע מתמזגים נפלא. היינות של הרי גליל תמיד היו מרתקים, ודיברו לקהל צעיר שחיפש דברים מחוץ לקופסה (עץ, ריבה, וספר מתכונים) – יותר שובביות ביין, יותר ביטוי לפרי משובח ופחות דקויות. הקו החדש של התוויות יותר היי-טקיסטי, ומשדר בדיוק את המוצר של הרי גליל. אני מאוד אוהב.
4: קצת על האנשים וביקורת יינות 2013 של יקב יתיר
משוחררים עתה לשוק פטי וורדו 2013 ויער יתיר 2013 – בלנד של קברנה ופטי וורדו, משנה טובה מבחינת אקלים לתעשיית היין, מיקב הבוטיק של יקב כרמל, שפועל כיקב עצמאי עם מנכ"ל (יעקב בן דור) ויינן (ערן גולדווסר), שמשתייך לאסכולת הייננים שעבורם הטרואר הוא החשוב ביותר בעשיית היין, ולכן אופי גידול הענבים והיחס לגפנים בכרמים, מהווים עבורו חלק נכבד בעשייה.
יעקב בן דור המנכ"ל נמצא ביקב מיומו הראשון, ולו מגיעה כל תהילתו. צניעות, אהבה ליין ולאדמה, וכמובן אינטימיות בין היקב לקהל הלקוחות המסור שמלווה את היקב ומעריך מאוד את אופי פעילותו וכמובן את היינות שלו. לא שכחנו את אתי אדרי – מי שגורמת לאנשים להתאהב ביתר קלות ביינות ובאזור שהיקב נמצא בו. כאחראית על מרכז המבקרים ומועדון הלקוחות, היא מעניקה לאלפי לקוחות היקב את ההרגשה הכל כך טבעית, שהיין נעשה רק בשבילם. אישיות כובשת וחיוך נצחי, ומעל הכל מקצוענות אמיתית, מכניסים את אתי למשולש הקדוש עם ערן ויעקב. הם הם יקב יתיר.
פטי וורדו 2013 (15% מלבק)
יין שרירי. עושר של ריחות – בעיקר פטל שחור, אוכמניות וטבק. בפה הטאנינים מאוד קטיפתיים, וריכוז הענב מורגש היטב. לאחר כמה דקות בכוס מגלים שזו דוגמה יוצאת דופן של הזן, וארומות של עשבי תיבול טריים, זסט פרי הדר ושכבות של פירות שחורים, פורצים החוצה באיזון נפלא. יין מרתק. המחיר 139 ₪ – VFM (תל"כ – תמורה לכסף) לחלוטין.
יער יתיר 2013
בלנד של קברנה סוביניון ו- 32% פטי וורדו. ניחוחות של דובדבן שחור, קאסיס וענבים (סוף סוף). הפה רווי ומאוד קטיפתי. מעט תחושה לאקטית שנאבקת עם הטאנינים. קצת וניל, קצת אלון, עגבניות בשלות, שזיפים, שוקולד ועשבי תיבול, עושים חגיגה נפלאה בפה. יין קלאסי משובח. המחיר 250 ₪ – VFM. זה יין הדגל של היקב, אז מותר להם.
5: ביקורת יין יקב פלטר – סוביניון בלאן 2016
אני לא יודע איך להגיד את זה בעדינות, אבל מישהו ביקב כתב על היין "מאופיין בניחוח עשבוני, טעמי אננס וליים, ובעל סיומת חדה ורעננה". אז לא – אין בו עשבוניות. לא – אין בו טעמי אננס וליים. לא – אין בו סיומת חדה ורעננה. מדובר בסוביניון בלאן מאוד אנמי, מאוד מיימי, שנעלם לאחר שלוש דקות בכוס. המחיר 75 ₪ – VFM לא, ולא משנה כמה יבקשו עבורו.
6: דורון רב רון, ספרה: "לא נעשה אדומים, לא נקפוץ מעל הפופיק"
רני רוגל מדווח: ביקרתי את דורון רב הון ביקב ספרה השוכן במושב גבעת ישעיה בעמק האלה. היקב מתמרק ומצטחצח לקראת ההשקה הראשונה שתתקיים במקום ב- 12 במאי, ולא בגלריה מאירהוף בתל אביב כבעבר. שמעתי מדורון על הפילוסופיה שלו לגבי היקב שלו ושל רעייתו סימה, אותו הקימו לאחר שסיים עבודתו כיינן הראשי של עמק האלה, ובכלל אמירות שוות קריאה.
אז ספרה שנושא את דגל ייצור יינות לבנים בלבד, ימשיך כך: "לא נעשה יינות אדומים, ולא נקפוץ מעל הפופיק", הוא אומר. מה זה לקפוץ מעל הפופיק? "לקפוץ על הרבה תוויות, כי אולי יצא זן מגניב, וכך רואים יקב קטן של 20,000 בקבוקים עם עשר תוויות ובריחה ממיקוד".עוד קפיצת-פופיק היא שכשליקב נגמר היין, הוא רואה זאת כמחמאה ורץ לקנות ענבים בחוץ, העיקר לעשות יותר יין. בניגוד לכך, ביקב ספרה עובדים לפי תכנית ונוטעים בצורה מסודרת. פרט לסוביניון בלאן שמגיע מהצפון, כל הכרמים בגבעת ישעיהו.
למה בחרו להתמקם בגבעת ישעיהו? "התחלנו כאן בשכירת המקום, ואז קיבלנו ביטחון לשלב הבא של בניית יקב, עם מימוש הטכנולוגיה ונוחות עבודה. ארבעה בצירים הלכו טוב, ולא גדלנו יותר מדי. בשנה שעברה היו לנו 16,000 בקבוקים, השנה 20,000, וגם בסוף מימוש התכנית העסקית, לא נהיה יקב של יותר מ-40,000-45,000 בקבוקים".
כשאני שואל את דורון רב הון מתי עלה אצלו הרעיון של יין לבן בלבד, הוא עונה כי הוא תמיד חשב על כך, וכשדיבר על זה צחקו עליו. "כשיצאתי מיקב עמק האלה, היה לי ברור שזה כיוון הפרויקט. כי זה מה שאני אוהב לעשות ולשתות. יותר מעניין ומרתק מאדומים". נראה שיקב ספרה נכנס לתחום היינות הלבנים בזמן הנכון. זאת לאור הדיווחים על הביקושים הגוברים, עליית צריכת יינות לבנים, והמחסור המדווח ביקבים רבים. אך דורון לא מקבל את התיזה שהיין הלבן תופס בשוק הרחב: "זה יותר אצל חובבי יין ומביני יין. נכון שזה מחלחל ויקרה, אבל יעבור זמן עד אז".
בינתיים נראה כי מצבו של ספרה טוב בשוק, והקונספט (גם שם של אחד היינות) עובד. כבר מספר חודשים הם בלי יין. ריזלינג 2016 נמכר מראש, סיגנצ'ר 2015 כמעט כולו נמכר מראש. הלבנים של ספרה אהודים במסעדות נחשבות, והוא אומר כי הם סלקטיביים מבחינת עבודה עם מסעדות וחנויות. תחום מעניין בספרה הוא היצוא – 15% מהייצור, וזה בפנייה ישירה אליהם מהשוק הלא כשר בארה"ב, אנגליה, הונג קונג והולנד – "אלה שגרירויות טובות לספרה", הוא אומר ומציין כי "היצוא הוא יעד מעניין ואפיק גידול". המטרה שלו לגדול ביצוא ולהישאר עם אותה כמות בארץ – כך שהגידול יהיה בחו"ל. "בכל מקרה קשה לנבא, ואנחנו עם הרגליים על הקרקע". איש של אנדרסטייטמנט הדורון רב הון הזה.
7: הקוורטט מהרי יהודה מתרחב
טוב, ידענו ואמרנו. רביעייה זה נחמד, אבל לא ממש מספיק לאורגיה. אז מתרחבים ופותחים את הדלת ליקבים נוספים שחושבים כי הם ראויים ויכולים לתרום ולהשקיע על מנת לקדם את מותג "הרי יהודה". נראה שהרי יהודה הולכים להיות סוג של סימפוניה בלתי גמורה, כשכל הזמן יצטרף אליה עוד נגן ועוד נגן.
מבקר מוזיקה אחד כתב פרשנות מודרנית על הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט, וסיכם: "היום קיימים כלים לאבטחת איכות ואחידות בביצוע, אשר מוטב היה לו הופעלו לפני שהסימפוניה יצאה לשוק. לו הקפיד מר שוברט על צעדי ייעול, אין ספק שהיה מספיק לסיים את עבודתו ולא היה משאיר אותנו עם סימפוניה בלתי גמורה". אנחנו בעד הקוורטט ובעד ההרחבה המבוקרת שלו.
