1: הטירוף בעקבות מחירי הר חרמון של רמת הגולן
השבוע פרסמנו ידיעה זאת על צניחת מחירי הר חרמון של יקב רמת הגולן, שאמנם שויכה לשתי רשתות אך מאחוריה יש הרבה יותר מכך. לכולם היה ברור שזה עניין של זמן קצר ביותר עד שמחירי היינות הישראלים לקראת חג הפסח יצנחו, אבל גם אני הופתעתי שזה לקח לא יותר מיומיים, ויקבים נוספים שראו את מחירי החיסול של הר חרמון החליטו גם הם להוריד מחירים בצורה דרסטית.
קודם כל שיהיה ברור: אני בעד הורדת מחירי היין הישראלי על מנת שתהיה אפשרות להגדיל את כמות הליטרים שאנו שותים בשנה. אבל אני נגד ירידת מחירים זמנית רק כשזה נוח ליקב או חג מתקרב. היינות הישראלים השולחנים צריכים להיות כל השנה במחיר הזה. זה המחיר הריאלי של היין. יקב רמת הגולן קבע את מחירו האמתי של הר חרמון, ואנו, ציבור שותי היין, אסור לנו להסכים לקנות אותו בעוד חודש במחיר כפול ומשולש, כפי שהיה עד לאותה ירידת מחירים. אסור לנו לאפשר ליקבים שמרוויחים גם כשהמחיר נמוך, לדרוש על אותו יין פי שלושה וארבעה מהמחיר שהם קבעו עכשיו.
כאמור, יקב רמת הגולן לא לבד. יקב עמק האלה יצא במבצע של בקבוק EVERRED ב- 19 שקלים לבקבוק, והיינות נמכרים באיקאה. יקב כרמל מוכר את סלקטד ב- 15 שקלים ברשת שופרסל, ועוד ועוד מחירים צונחים על המדפים – יינות של ברקן, תשבי ואחרים. המלאי במחסנים של היקבים עצום. מספיק רק להסתכל על שנת הבציר שנמצאת על המדפים ולהבין את זה. חג, מבצע ועוד קושיות כאלה ואחרות לא צריכים לעניין אותנו. זה המחיר הריאלי של היינות הללו. פשוט לזכור ולא לקנות אותם אחרי החג במחירים המופקעים שהיו עד עכשיו. ליקבים יש האינטרס הכי גדול להעלות את כמות היין ששותים פה. ליקבים יש האינטרס הכי גדול לפנות את המחסנים שלהם. אף אחד מהם לא מתכוון להודות שזה המצב שלו, אבל האמת יצאה למדפים. תמכרו בזול כל השנה אז נקנה יין כל השנה, ולא רק בחגים ובמבצעים.
2: תחרות הסומליירים הצעירים
לאחר שבתערוכת סומלייה 2017 הוכרזו הזוכים בתחרות תפריטי היין של המסעדות, להם אחראים בדרך כלל הסומליירים; מקיים מסדר אבירי הגריל, הארגון הקולינרי הוותיק בעולם, תחרות מקצועית ארצית שזכתה לכותרת "תחרות אוצרי היין הצעירים", שנועדה לאתר את הסומליירים העולים בשמי עולם היין בישראל.
עד לפני מספר שנים קיים יקב רמת הגולן סוג של תחרות של מלצרי יין. הייתה זו תקופה בה יקב רמת הגולן כיכב כמעט בכל המסעדות הנחשבות, והתחרות העניקה ליקב רמת הגולן סוג של פרסום והכרה כמובילים את תחום היין במסעדות. כחלק מהתמוססות יינות רמת הגולן במסעדות הופסקה התחרות, ומסדר אבירי הגריל החליט לקחת על עצמו את משימת התחרות שמהווה הזדמנות פז עבור סומליירים מוכשרים, חלקם אנונימיים, החפצים בהכרה, ועשויה להוות את כרטיס הכניסה אל זירת המסעדנות המקומית ואפילו הבינלאומית.
אבירם כץ נבחר לנהל את התחרות מבחינה מקצועית. אבירם – כתב יין וסומלייה – מלווה בשנים האחרונות את פורום הסומליירים הצעירים, שנפגשים פעם בחודשיים ועורכים סדנאות וטעימות, ומחליפים מידע ללא מימון של ספק יין גדול או יקב.
תפקיד הסומלייה בארץ עדיין נמצא בשלב של בניית זהות, ונופל בין ההגדרות של אחראי תחום יין ואלכוהול, מנהל משמרת, וכל מושג שיהיה יותר קל לבעל מסעדה לבלוע כדי לא לשלם משכורת ראויה למומחה בתחום. עדיין אפשר לספור על יד אחת את המסעדות שמחזיקות סומלייה במשרה מלאה ונותנות לו לתפקד כאיש מקצוע, מעבר להמליץ על יין ללקוח. מדובר בחופש פעולה בבניית תפריט יין, חיפוש אחרי יינות מיוחדים, בניית תפריט יין בצמוד לשף המסעדה והתחשבות בתפריט, בניית תפריט כוסות ממגוון גדול ומשתנה, תמחור שפוי על פי ערך היין, בניית קהל לקוחות שיבוא בשביל יין, לימוד והעשרת הצוות ועוד.
נשיא מסדר אבירי הגריל הוא רון פוגל, ומי שאחראי על תחום היין במסדר אבירי הגריל הוא דן חי. אין יקב או יינן שדן לא מכיר, וכחלק ממסעותיו בארץ ובעולם הוא מודע לצרכים של הלקוחות בכל מה שקשור ליין. שני אנשים אלה נותנים חסות לתחרות זו במטרה להעלות לתודעה את רבדיו הרבים של עולם האלכוהול, ולתת במה לאנשי מקצוע בענף האירוח וההסעדה, שיפגינו את יכולותיהם ויתמודדו על כרטיס כניסה לתחרות סומליירים בינלאומית.
כמה מילים לרון פוגל שנכנס לאחרונה לתפקיד נשיא מסדר אבירי הגריל בישראל: כניסתך לתפקיד מהווה שינוי משמעותי בארגון. שינוי בתפיסת העולם הקולינרי שינגיש אותו בצורה מכובדת, שיעניק לחברים בו מעמד ראוי ופחות עם נוצות טווס, שהדיבור על הקולינריה יהיה בשפה ברורה ולא מתנשאת, עם תחושה שבארגון יש מאות חברים מכובדים ולא אדם אחד שחושב שהוא הארגון. זו הזדמנות להגדיל את המסדר באנשים טובים שנמנעו להצטרף. התחרות היא ההזדמנות להוכיח שאכן אתה מביא לשינוי. זו תחרות שצריכה להתנהל ללא התערבות אינטריגות מסחריות, יקבים גדולים, או עיתונאי מזוהה עם ענף היין. מסדר אבירי הגריל צריך לחרוט על דגלו בתחרות זאת יושרה מקצועית, אישית וחברתית, ולא לתת לאף גורם או אדם שמונע מאינטרסים לקחת חלק בתחרות. זו תחרות מבורכת שרק יכולה לקדם את היין ואת תעשיית היין הישראלי, וכמובן לתת כבוד למקצוע הכל כך חשוב הזה של אוצר יין בכל מסעדה. ניתן להירשם לתחרות עד 10במרץ אצל אבירם כץ, ואירוע התחרות יתקיים במסעדת נורמן במלון נורמן בתל אביב, שתפריט היין שלו הוכתר כטוב ביותר בתחרות שהתקיימה בתערוכת סומלייה, ולו אחראית אוצרת היין שירה צידון.
3: יקב בן חיים חוגג 20
יקב בן חיים חוגג השנה 20 שנה להקמתו על ידי משפחה שבמקור היו אנשיה יצרני חביות ברומניה, שעלו ארצה והמשיכו לייצר חביות עד שהחליטו כי צריך גם למלא את החביות הללו ביין, והנה עברו להן 20 שנים. החביות ברובן צרפתיות, הכרמים בבעלות המשפחה, היינן הוא איתי בן חיים, והמשפחה כולה מעורבת עד צוואר בייצור יין ובגידול ענבים. היקב, שפעל בתחילה בכפר אז"ר, התמקם בשנים האחרונות ברמת השרון, ומהווה מקום מפגש לחובבי מוזיקת ג'אז ואופנועי הרלי דווידסון – במפתיע, הדברים שאיתי אוהב. כל שישי מתקיימת ביקב קבלת שבת עם הרבה יין ואוכל ומוזיקה, ואנשים שעומדים על השולחנות ופשוט נהנים.
בשנים האחרונות היקב גם עבר מהפכה תדמיתית, ואיתי החל להנגיש את היינות – שהיו ידועים ככבדים ועתירי עץ, גם לקהל הרחב, עם סדרות יותר קלילות, כאלה שמתאימות לאוכל וכמובן למזג האוויר המקומי שלנו. מסורת, אהבה ליין ולאדמה, ויותר מכל מה שמזהה את משפחת בן חיים זה האושר הגדול שנמצא בכל פינה ביקב ובכל בקבוק. לעוד הרבה שנות יצירה. לחיים.
קברנה פרנק 2011 – באף ניחוחות של אוכמניות, ארז ורוזמרין. בקצוות חלפיניו ודובדבן שחור. החך מלוטש ועסיסי, מציע דומדמניות אדומות, פטל ועשבי תיבול ים תיכוני. יש איזון נהדר בין טעמי פירות ומלוחים, ולאחר דקות ארוכות בכוס, היין יוצא בכל הדרו: שוקולד לבן, נענע, חלפיניו. טאנינים חלקים ומרשימים, זה יין מהליגה של הגדולים. המחיר 144 ₪ – VFM (תל"כ – תמורה לכסף) לחלוטין. שאפו.
בן חיים סנה טרדישן 2012 – בלנד של 75% ענבי קברנה סוביניון, 15% מרלו, ו- 10% קברנה פרנק. האף מאושר משלל ריחות נקיים של פרי צעיר ומוצק, בעיקר שזיף ועשבי תיבול רטובים. בפה יש שלל טעמים של פרי כחול וסגול, עשבי תיבול טריים, מוקה וקקאו שנכנסים בחינניות, שמעניקים עושר טעמים בפה. יין שעובד ומתפתח כל שנייה בכוס. יין לאוכל. המחיר 90 ₪ – VFM. אחד היינות הנפלאים של היקב.
4: ביקורות יין: יקב דלתון ויקב עגור
יקב דלתון – יינן גיא אשל – עלמה 2013 ALMA CRIMSON
בלנד של 65% קברנה סוביניון, 32% מרלו, ותוספת של 3% קברנה פרנק. היין מוגדר כ'יין גלילי שמעניק לשותה אותו חוויה גלילית ייחודית'. כמבקר קשה לי להתייחס לפרמטר הגלילי, ואני משאיר אותו לאנשי היח"צ. לעניין השם על התווית: CRIMSON הוא זן ענבי מאכל, אולם אין כל קשר ליין הזה, כי CRIMSON הוא גם שם של צבע אדום עמוק וארגמני המתאר את צבעו של היין.
בטעימה: האף אוהב את ריחות האוכמניות הכתושות, קפה קלוי, וניל, פאדג' ולילך. בפה טעמי שזיף אדום ודובדבן שחור בלגימה ראשונה, ואחריו יוצאים טעמים רעננים מאוד של גרגרי בויזן – שזו חוויה בפני עצמה להיתקל בזה. בקצוות יוצאים קינמון ותבלינים,, ומעט הקברנה פרנק מספק את הירקרקות הנפלאה, ומעניק איזו פראות Sauvage ליין הזה. נפלא. המחיר 75 ₪ – VFM. מחיר מגוחך ליין מסוג זה.
יקב עגור – יינן שוקי ישוב – קרקע 2014 הרי יהודה. יינן שוקי ישוב
100% ענבי אוזלטה (Oseleta) – זן ענבי יין אדום נדיר מאוד, שגדלים רק מצפון לעיר וורונה באזור וונטו של איטליה. ענבי אוזלטה משמשים בעיקר כדי להוסיף צבע וטאנינים ליינות אדומים. בארץ לא מגדלים את הזן הזה מלבד חלקה קטנה בהרי יהודה, שהייתה חלקת ניסיון ואיכשהו שוקי ישוב שם את ידו עליה.
בטעימה: גם באף וגם בפה הטאנינים קשוחים. ריחות וטעמים של גרגרי יער כהים ועשירים. יין מרוכז, עמוס במינרלים. זה יין שצריך לידו אוכל עם תיבול אגרסיבי; עופות צלויים, טלה שומני. קשה מאוד לשתות אותו ללא משהו ליד. יין מסובך, שונה, מרתק, ובד בבד מאוד מהנה. מסובך כבר אמרתי. לא בטוח שיינן אחר היה מחליט לבקבק את היין הזה. שוקי כן, כי זה שוקי. המחיר 105 ₪ – VFM. זה יין אחר, שונה ומרתק, שווה לחוות. לא בטוח שיעשו מזן זה שוב יין זני.
5: זאב דוניה מיקב סוסון ים יוזם משלוח מנות – תרומה לנזקקים
חברנו זאב דוניה, בעלים ויינן יקב סוסון ים, כותב לנו כך: נושא העוני מטריד אותי כבר שנים רבות. מדברים על כך יום בשנה, כשהסטטיסטיקה מתפרסמת, ואחר כך שוכחים… אז החלטנו לעשות מעשה. בשבת 11.3.17 נקיים ביקב מכירה מיוחדת של יינות, שכל הכנסותיה (מינוס המע"מ) יועברו למחלקת הרווחה של המועצה האזורית מטה יהודה. ליתר דיוק: אנו נקנה בכסף תלושי קנייה של אחת מרשתות השיווק, ונעביר את התלושים לחלוקה לנזקקים באמצעות מחלקת הרווחה של המועצה. הרעיון פשוט: אתם קונים יין, נהנים, ובנוסף תורמים לנזקקים. מי שלא יוכל להגיע בשבת 11.3.17 בין השעות 11:00-15:00, יכול להזמין במייל: [email protected] או טלפונית 054-4843495.
6: קוניאק לא מהעולם הזה – Godet
משפחת גודה (Godet) היא המשפחה האחרונה בצרפת שבבעלותה מזקקת קוניאק (כל השאר כבר בבעלות תאגידי ענק עולמיים). הם מייצרים כ- 200 אלף בקבוקים בשנה. רק לסבר את האוזן: הנסי (Hennessy) מייצרים כ- 72 מיליון בקבוקי קוניאק בשנה. אז מדובר בסוג של בוטיק מאוד ייחודי. מקום מושב המזקקה בעיר לה רושל בצרפת, והבן סיריל גודה הוא הדור ה- 15 שמייצר קוניאק משפחתי. ובזכות היותם 'לא מסחריים', הם מקפידים על יישון ארוך במיוחד של הקוניאקים שלהם: כשלוש שנים כשהחוק קובע כשנתיים ל- VS, ה- VSOP מיושן כעשר שנים כשהחוק קובע ארבע שנים, וה- XO מיושן כשלושים שנה כשהחוק קובע כעשר שנים.
אנטרטיקה – קוניאק לבן. מיושן כשלוש שנים בחביות בנות 100 שנה. כמעט ללא פיגמנטציה. קוניאק שקוף ללא תוספת צבע קרמל או חבית. מדובר בסוג של נקטר האלים. חלק, חמאתי, ומרגש במיוחד בשוט. מטורף.
גסטרונום – מהדורה מיוחדת של קוניאק 'קולינרי'. יבש ועשיר בטעם. מתאים במיוחד ללוות מנות כבדות.
פירדייז (שילוב של אגס – pear, וגן עדן) – ליקר קוניאק ואגסים. עשיר, מתקתק ומפנק את החך.
את כל הקוניאקים של משפחת גודה מייבאת חברת יורוסטנדרט, ורוב הקוניאקים כשרים.
