השבוע בענף היין 87: הוא יחליט והוא ינווט, ולאן בדיוק אנחנו נגיע?

הייננים שישבו בפאנל בהנחיית יאיר גת זזו באי נוחות כששמעו את פרופסור עבדאללה גרה - והייתה לכך סיבה טובה
עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם וגם קצת רכילות. השבוע: פוליטיקאי ולא איש מקצוע עם ביצים – פרופסור גרה בכנס אוהלו, נהנינו בפסטיבל הקריניאן הראשון, ומברוק לקובי ארביב

1: כנס אוהלו – כסומא בארובה

אמנם כנס היין הישראלי השמיני של מכללת אוהלו בקצרין התקיים ב- 1 ביוני, אבל לא מאוחר לעסוק בכנס שנושאו השנה היה חומר הריבוי והתפשטות הווירוס בכרמים. אז איך בעצם מנטרלים מטען מול חבורה של חקלאים שיודעים את האמת, מול חבורה של ייננים שנאבקים יום יום מול המציאות הנוראה בכרמים? זה בעצם מאוד פשוט: מביאים את האיש שעומד בפסגת הפירמידה שהייתה אמורה להגן על אותם חקלאים ועל אותם כרמים, ולומר להם בפנים מבלי למצמץ: "אני אשם. הם, כל אותם חוקרים שלי ורפרנטים ומדריכי הגפן במשרד, כולם עשו טעויות, אבל אני אשם ולוקח את האשמה עלי". האיש הזה הוא לא אחר מאשר פרופסור עבדאללה (עבד) גרה, מנהל השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

ואז דממה באולם. כי מה כבר אפשר להגיד לאדם שמודה, וסומך רק על האינטליגנציה שלו ועל המשפט "מודה ועוזב ירוחם"? ואכן, הפצצה נוטרלה בשניות. רק הייננים שישבו בפאנל אותו הנחה עיתונאי היין יאיר גת (ישראל היום), זזו באי נוחות. מיכל אקרמן, האגרונומית רבת הידע מיקב תבור, לא ממש ידעה איפה לקבור את עצמה מרוב בושה וייאוש. גבי סדן הג'ינג'י הלוחמני מיקב שבו, פשוט נאלם דום והמילים לא יצאו מרוב כעס על ההתנשאות של הפרופסור. אפילו תרצה זהבי ממו"פ צפון, שישבה בקהל, ביקשה מהפרופסור לא להאשים ולפגוע בעובדי המשרד שנמצאים בשטח. מעבר לקבלת האשמה (לא האחריות), כל מה שאמר הפרופסור היו הבטחות, שלאף אחד – כולל אנשי משרדו, אין מושג איך מבצעים אותן. בטח יזמינו עוד מחקר, עוד וועדה, עוד פגישות, וגורנישט עם גורנישט.

כשכתבתי בזמנו כי אולי סוף סוף יש מנהל חדש שיוכל לעשות סדר בבלגן, כנראה שטעיתי. לאחר ששמעתי אותו מדבר, הבנתי שזהו כנראה פוליטיקאי, ולא כפי שחשבתי, שמינו איש מקצוע בעל ביצים (כפי שכיניתי את המינוי) .

אפשר לברך על האומץ, בחירת הנושא, הבאת המרצים המקצועיים ביותר, והבאת הכורמים והייננים לצד הסטודנטים
אפשר לברך על האומץ, בחירת הנושא, הבאת המרצים המקצועיים ביותר, והבאת הכורמים והייננים לצד הסטודנטים. צילום איל גוטמן

כאשר שמע הפרופסור כי הייננים הקימו ועדה שתנסה לקבל החלטות אופרטיביות, גיחך ואמר ככה בשקט, ומאחר וישבתי בשורה הראשונה, שמעתי את דבריו: "שום וועדה לא תחליט מה יקרה, רק אני". זה בעצם המשפט הכי חשוב שהייתם צרכים לשמוע – כורמים, ייננים ובעלי יקבים. אתם לא מחליטים כלום, אתם לא יכולים לעשות דבר וחצי דבר. תיפגשו, תדברו, תביאו חומר מדעי, תביאו פתרונות; שום דבר לא רלוונטי. מחלקת השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות בראשות פרופסור עבדאללה (עבד) גרה לא מכירה בכם, לא מכירה את העובדות, לא מכירה את הצרכים האמתיים של הענף. האנשים בשטח של מו"פ צפון, מרכז, שטחים, דרום, הם כמוכם תחת שליטה של בירוקרטיה של אגו, של אנשים שאוהבים לדבר, להגיד 'אני אחליט, אני אנווט אני האחראי היחידי'. זו זריית חול ישר בעיניים, והם כולם ימשיכו להיות כסומא בארובה.

ההרצאות שעסקו בווירוס הליפרול 3 חידדו והציפו את הבעיה
ההרצאות שעסקו בווירוס הליפרול 3 חידדו והציפו את הבעיה

דרך אגב, הכינוס במכללת אוהלו היה מרתק. ההרצאות שעסקו בווירוס הליפרול 3 חידדו והציפו את הבעיה. מה שהוסתר במשך שנים כמחדל הגדול של משרד החקלאות בענף גפן יין, יצא ועמד במרכז הדיונים. אני לא יודע האם פרופסור שמעון עמר, נשיא מכללת אוהלו, יודע איזה מטען חומר נפץ הוא הכניס לאודיטוריום באותו יום. אבל אפשר רק לברך על האומץ, על בחירת הנושא, על הבאת המרצים המקצועיים ביותר, וכמובן על הבאת הכורמים והייננים לצד הסטודנטים שלו, שכולם קיבלו מנה גדושה של פוליטיקה ומחדלים, וראו ושמעו את גודל הבעיה שענף זה נמצא בה. נתראה בשנה הבאה.

אורן שלייף (מנהל המחלקה החקלאית ביקב כרמל) הגיב

אלון, אני חושב שאתה טועה ומטעה לגבי עבד גרה. אל תפסול את מי שרוצה לעשות משהו לטובת הענף הזה . הוא אמר שהוא יוביל צוות מקצועי שיכלול את אנשי הענף. הוא טען לגבי דברים שהרגיזו את גבי ומיכל, וזה לא נורא שיש כעס גם של החברים הנ"ל וגם של ייננים שעד היום לא עשו כלום בנושא שבוער מ- 2007. אני חושב שיש לך במה גדולה, ולכן אתה נדרש להמשיך מסיום הכתבה שלך הראשונה בנושא, ולראות ולחקור מי שם רגליים לשיפור מצבנו, ומי בזבז כסף רב על מחקר שלא תרם כלום לענף.

 

 

קריניאן – אותו זן כמותי ששימש שנים רבות לייצור יין זול ולא איכותי
קריניאן – אותו זן כמותי ששימש שנים רבות לייצור יין זול ולא איכותי

2: פסטיבל הקריניאן הראשון – עושים כבוד לזן

בחמישי שעבר התקיים לראשונה פסטיבל הקריניאן הראשון בישראל, במושב נווה ירק. מומו שמילוביץ, שותף לשעבר ביקב יזרעאל שמייצר יין מענבי קריניאן, אירגן בחצר המטופחת של ביתו, יקבים ישראלים שמייצרים יין מקריניאן – אותו זן כמותי ששימש שנים רבות לייצור יין זול ולא איכותי, שמביא איתו שורה של חסרונות כמו הבשלה מאוחרת, גפן רגישה שמצריכה הרבה ריסוסים, ומאוד קשה לבצור אותו בבציר מכני בגלל הגבעולים הקשים. מבחינת היין הוא נחשב ליין קשה, בעל טאנינים גסים וחומציות גבוהה, וכמובן המרירות האופיינית.

ביקב יזרעאל מרגישים נוח עם הזן
ביקב יזרעאל מרגישים נוח עם הזן. צילום ישראל פרקר

מקורותיו של הקריניאן בספרד, והזן נפוץ יותר בקטלוניה, שם הוא ידוע כ"סמסו". בריוחה מייצרים ממנו יינות איכותיים, לדוגמה יקב  Marqués de Murrieta שגפני הקריניאן שלו בנות 60 עד 80 שנים, והענבים שנבצרים מגיעים לגודל של צימוקים. אחת הסיבות העיקריות לעשיית יין מקריניאן, הייתה ועודנה שאפשר לסכם אותה במילה אחת, והיא: תשואה. גפן קריניאן מניבה פי ארבעה ענבים מאשר קברנה סוביניון, למשל. בשנים האחרונות עלתה בארץ המודעות לקריניאן, בעיקר בזכות שלושה יקבים: ויתקין, סומק ורקנאטי. שם בחרו להתייחס לזן הזה לא בצורה מסחרית, ודיללו את הכרמים והקפידו על משטר מים כדי לא לנפח את הענבים במים, וכמובן הקפידו בזמן הוויניפיקציה (התהליך בו הופכים תירוש ליין, ובעיקר הצורך לרכך אותו)

קריניאן סומק: הרבה פרי אדום נקי, בקצוות פרחים יבשים, עץ מינורי שמשתלב נפלא, עפיצות שמחזקת את הטעמים ופותחת תיאבון. לאחר כמה דקות מגיעים התבלינים וקצת גרידת תפוז בוסרי. מאוזן באופן מושלם (115 ש"ח בערב זה).

יקב ויתקין: צבע סגול מבריק. יין מעובה וצפוף, ריחות של פטל בשל לצד מנטה ושומר. בפה טעמים עזים וקרים. אפטר טייסט אדמתי. יין מרתק בעיניי (105 ש"ח בערב זה).

יקב יזרעאל: קריניאן מכרם ותיק – בדומה לקריניאנים רבים אחרים שמגיעים מכרמים שפעם הפיקו מהם טונות ענבים לדונם. יזרעאל מרגיש נוח עם הקריניאן, שיחד עם הסוזאו מרכיבים את זן הארגמן, שהיקב הוא נושא דגלו בארץ (120 ש"ח בערב זה).

קריניאן פרא רקנאטי וקריניאן נווה ירק
קריניאן פרא רקנאטי וקריניאן נווה ירק. צילום ישראל פרקר

יקב רקנאטי: קריניאן פרא. התפרצות של שוקולד מריר באף, לצד פרי שחור ואדמה שחורה. בפה חמיצות טובה לצד מתיקות מאוזנת, כשבקצוות עולים עשבי תיבול והעץ הקלוי. יין חזק, אגרסיבי, שקשה להפסיק לשתות ממנו (149 ש"ח בערב זה).

יקב נווה ירק: קריניאן של היינן מומו שמילוביץ. הענבים מכרם אותו מומו גילה במקרה ומטפח אותו. מבין היינות שטעמתי זהו יין יותר רגוע, עם ריחות נעימים של פרי אדום צעיר, וריח חד של שמן אקליפטוס. בפה כאמור היין קליל ורגוע. יין מאוד נעים לשתייה (165 ש"ח בערב זה – הכי יקר).

יקב וורטמן: חי וורטמן עושה בחיפה קריניאן מתון ונעים לשתייה, כשל- 85% קריניאן הוסיף 15% סירה. צבע אדום-שחור, ריחות וטעמי פרי ופרחים, ויש גם קפה ותבלינים (110 ש"ח בערב זה).

הפתעת הערב: רוזה מענבי קריניאן
הפתעת הערב: רוזה מענבי קריניאן. צילום ישראל פרקר

יקב פלדשטיין: הפתעת הערב הייתה יין רוזה שנעשה מענבי קריניאן, פרי יצירתו של אבי פלדשטיין. קצת מוזר לעשות יין רוזה דווקא מהענבים הללו וזה נשמע הזוי, אבל פלדשטיין סחט, השרה קצת על הקליפות, וטיפל נכון במרירות שחיכתה בפינה. מה יש להגיד, יצא יין מקסים, מלא טעמים וריחות בוסריים שגורמים לחייך חיוך גדול כשטועמים את היין הזה (110 ש"ח בערב זה).

איילת קרבצקי הגיבה

לשלם מעל 100 ש"ח לבקבוק קריניאן זו גזלה. יש יקבים שעושים יינות נפלאים מהזן הזה ולא עוברים 100 ש"ח לבקבוק (לדוגמא: יקב זימנבודה – 78 ש"ח, יקב אלונה 80 – ש"ח, רד פואטרי – 80 ש"ח, יקב כרמל – 70 ש"ח). שוב ייננים מגזימים?

אליק איימוס הגיב

שאלתי בעל חנות יין מה הולך אצלו יותר, יין ישראלי או יין תוצרת חוץ. ענה הבחור שיין ישראלי נמכר בעיקר בתקופת החגים, כי יש מבצעים חזקים ויש את עניין הכשרות, ובשאר השנה אנשים מבינים שמחירי היין הישראלי חורגים מעבר לכל פרופורציה. הוא טען שעד לפני חמש שנים היה באזז חזק על יין ישראלי, אבל הצרכן התפכח וכבר מבין שמגוון היבוא שיש הוא מעל ומעבר.

מערכת אכול ושאטו מברכת את קובי, ומאחלת לנו יינות טובים ממנו

מערכת אכול ושאטו מברכת את קובי (בתמונה עם גיל שצברג), ומאחלת לנו יינות טובים ממנו. צילום בן יוסטר

3: קובי ארביב – יינן ראשי ביקב רקנאטי

השבוע התבשרנו על מינוי חדש ביקב רקנאטי, כאשר קובי ארביב מונה ליינן ראשי של היקב לצדו של גיל שצברג, סמנכ"ל תחום היין ברקנאטי. קובי הגיע ליקב בשנת 2006, ותוך עשור הגיע לתפקיד הבכיר ביותר בייצור היין ביקב. כמו קודמו בתפקיד, עידו לוינסון שעבר כיינן ראשי ליקב ברקן, גם קובי מייצר יין בוטיקי קטן – מיה לוצ'ה, מה שאפשר לו להראות לנו את היכולת והפילוסופיה הייננית שלו. אם חלק מזה ייגע ביינות שלו ברקנאטי, אז הולך להיות מעניין בעתיד של היקב. מערכת אכול ושאטו מברכת את קובי, ומאחלת לנו יינות טובים ממנו.

 

 

2 תגובות

  1. שום וועדה לא תחליט רק אני ! זה לא מסתדר לי עם "המודה ועוזב ירוחם" שלו !?
    בשפה שלנו זה נקרא "גאוות שררה " הרגשת עליונות על אנשי המקצוע שמבינים טוב ממנו
    נחכה ונראה מה עוד יקרה לענף הזה ובכלל לחקלאות …

  2. בדיוק כפי שהחקלאות תמשיך למרות משרד החקלאות כך התיירות לישראל תמשיך למרות משרד התיירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר