טיול לשבת: תבלינים, טרקטורונים, תצפית, מסעדה ויקב

אחרי שאת ניו יורק, וושינגטון וקנדה, אשתי לקחה בעיניים עצומות; נראה כי לתכנן משהו בהפתעה לבני המשפחה לשבת הפך להיות קצת קטן עליה. אבל חלילה אל תקלו ראש, שכן אצל אשתי, בלי תכנון מוקדם, מדויק עד להתייצבות בדיוק על השנייה בכל נקודה, המשפחה תרגיש שמשהו אולי חסר, ואת זה, חברים, הס מלהזכיר.

את הבוקר התחלנו בביקור בחוות דרך התבלינים בבית לחם הגלילית. החווה מייצרת ומגדלת צמחי מרפא, תערובות ותבלינים איכותיים. הצבעוניות, השפע, הטריות, האיכות, ההיצע והמגוון – כנראה כאן טמון סוד הקסם של המקום, אותו ייסדה ומובילה משפחת ציטרשפילר כבר למעלה מ- 50  שנה.

כשאתם נכנסים אל החנות, אינכם יודעים מה לטעום קודם, או לקחת הביתה. לצידי ראיתי אישה עם בנה המבוגר, כשהוא אומר לה "אימא,  תיקחי מזה ותיקחי מזה, ואת זה את לא מכירה", ושוכנעתי שהוא כבר מחכה לרגע בו יוזמן לסעוד על שולחנה.
אז ראיתי אינסוף של אפשרויות של ריחות וטעמים, מחליטות צמחים ופירות לתה, דרך חליטות רפואיות להורדת כולסטרול ולחץ דם וסוכר, המשך בכמון וג'ינג'ר, הל וכורכום, זרעי חרדל ורשאד, זרעי סלרי, קצח, טחינה גולמית, אזוב, חמוציות, פשתה, אניס, שומר, קימל, ציפורן חתול פראי, הל, חילבה, מתבלים של גבינה, צמחי מרפא, נגד גזים ולקיבה עצבנית, לנשירת שיער ולהורדת לחץ דם, תערובות משגעות לאורז עם פיסטוק, בוכרי, מג'דרה, צימוק ושקד, להודי, לפרסי, לגן עדן.

יש פה תערובות לבשר לגריל, לשניצל, לפרגיות, לקבב, לגרנולה עם חלווה או פקאן לסיידר לקוקוס ולחמוציות, לסלטים לחסה, לסלט ירוק, לפסגת הסלט ולפיסטוקי הסלט, לגורמה ברגע, לחומוס טחינה, לפשטידה ולחביתה, לפיצה ולפסטה, לקינואה וגם לבטטה, לשקשוקה, לתפוחי האדמה עם הרוזמרין ועם השום, לזעתר הלבנוני, לרוטב אלפרדו, לשום ולבצל ולמלח השום.
אתם חושבים שרשמתי הכול? שקנינו הכול? אז בטח שקנינו. גם מחבת קטן לחביתה של הילד קנינו. גם טחינה גולמית אל ארז קנינו. גם תה עם פירות שתינו. ואז אשתי אמרה: "ועכשיו בואו ונעשה פיקניק ונאכל ארוחת בוקר"….ואתם חושבים שלא אכלנו? בטח שאכלנו.

עשינו את דרכנו לעבר הנקודה הבאה במסלול, אותו טוותה אשתי בנ.צ. מדויקים וזמני הגעה מדויקים עוד יותר. היעד הבא: כפר יובל הנמצא בין קריית שמונה למטולה. שם, בשעה 11:30, המתינה לנו שיירת טרקטורונים לרכיבת שטח חווייתית ואתגרית, אבל לפני שהגענו לשם הייתי צריך להסביר לשוטר התנועה הנחמד למה אני נוסע מעל למהירות המותרת; ואני נשבע לכם שרק רציתי להגיע ליעד הבא בשלום, ובעיקר בזמן.

אז השוטר היה נחמד, אולי בגלל שגם אנחנו היינו כאלה, וממש, אבל ממש, עשינו עליו רושם של משפחה של נחמדים. וככה הגענו שבעים מהבוקר ואף מרוצים ל"טרקטורוני הכפר" בכפר יובל.
גיא המדריך התעקש שאף טרקטורון לא יתניע ולא ינוע בטרם הוא יסיים להעביר הנחיות בטיחות חדות וברורות, וטוב שכך, שכן הבנים הגדולים החליטו שהגב הדפוק שלי לא הרגיש עדיין את מה שהם הכינו לו בדרך. נכון, אמנם שלא הכול תלוי בנהג, אבל החיבור שבין רכיבת שטח בשילוב של ענני אבק, סלעים, שקעים, מהמורות, גבעות ונוף הרי הלבנון, במסע שארך כשעה וחצי עם הפסקה אחת להחלפת נהגים ואתנחתא להסבר קצר ביטחוני/היסטורי/גיאוגרפי מול הגבול, והפסקה שנייה להסבר ולשטיפת פנים בטבע הגיאוגרפי, בשמורת נחל עיון, הזכירו לי את המסע במעלה ה- SPACE MOUNTAIN ביורו דיסני. ולא שזה לא כייף. זה כייף. אבל עד שהכייף נגמר יש דרך לשם, והיא לגמרי לא קלה, אם כי בסוף היא בהחלט מהנה.

את הנקודה הבאה במסלול אסור לכם להחמיץ, שכן הנוף המשגע של הגולן, גבול ישראל לבנון, עמק החולה, הרי הגליל, מטולה, כפרי הגבול, הנשקף מול עיניכם במצפה בניה הנמצא למרגלות קיבוץ משגב עם, הוא לא פחות מאשר עוצר נשימה. נוף מרהיב, הנפרש כשטיח קסום ומנציח את זכרו של רב סרן בניה ריין ז"ל, שנהרג יחד עם חבריו לטנק במלחמת לבנון השנייה. עד אשר טנק זה נפגע, עסק הצוות בפעולות מורכבות של הספקת ציוד וחילוץ לוחמים ופצועים משדה הקרב – משימות מסוכנות ומורכבות בלב שטח אויב, תוך סיכון חיים וחירוף נפש. בן 27 היה רב סרן בניה ריין במותו, וקולה המצמרר של אמו הבוקע ממתקן השמע המוצב בעמדת התצפית, מלמד הרבה על בניה בחייו ובמותו. ואיך אשתי אומרת, ואתם יודעים שהיא תמיד צודקת: "אין, אין, אנשים כאלו".

מכשיר הג'י.פי.אס, כיוון את עצמו ליעד הבא במסלול של אשתי, ואולי זו הייתה קיבתו של בני הגדול שהמהם כל הדרך: עכשיו חומוס, עכשיו חומוס.
במסעדת ג'סקלה הארזים בגוש חלב עשינו לנו את הפסקת הצהרים. הסדר אצלנו במשפחה הוא קצר, תכליתי וברור. האישה אוכלת רק צמחוני. הקטן אוכל רק צ'יפס, אצל האמצעי אין עמדה ברורה, ואצלי אתם כבר יודעים – אני אוכל הכול. מהכול.
הבן הגדול הזמין חומוס משאוושה – 20 ₪. הבן האמצעי חומוס פטריות – 25 ₪. האישה פטריות חמות – 20 ₪ וסלט ירקות – 15 ₪. הקטן צ'יפס גדול – 28 ₪, האמצעי שיפוד פרגיות – 25 ₪.
עבדכם הלך לכיוון המטבח הלבנוני, ולפיכך קיבלתי עלי גפן ממולאים – 40 ₪, ושיך אלמחשי – קישואים ממולאים בבשר מבושל, מוגשים על מצע של יוגורט עם גבעת אורז טעים ודקורטיבי – 48 ₪.
הוסיפו דיאט קולה,קולה וספרייט – 9 ₪ לבקבוק, ובירה מאלט שחורה – 10 ₪, והרי לכם סך הכול של 267 ₪. עיגול של טיפ ל- 300 ₪, ונסתיימה הארוחה.

 

איך היה, אתם שואלים? אז ככה. רעייתי גורסת שהמסעדה ממול – אלי אלי, בה התארחנו בעבר, "הייתה טעימה יותר, משביעה יותר, המנות היו גדולות יותר ויצאנו אז שבעים יותר". אישור לטיעון קיבלה רעייתי מהבן הגדול. אצל בני הקטן, מבקר הצ'יפס הנודע, לא נרשמה תגובה. כך גם אצל הבן האמצעי, שגם על יין יקר הוא תמיד אומר לי "אבא, הכול אותו הדבר".
ואני ? ובכן, המנות העיקריות אותן אכלתי, המצוינות בתפריט תחת הכותרת "המיוחדים של השף", היו בסדר. לא יותר מבסדר. הן היו קטנות, הן מופיעות בקטגוריה של "עיקריות" אך לא היו משביעות ולא בהכרח מצדיקות את מחירן, או את המוניטין הרווח במסעדות מזרחיות.

כאן תם ונשלם המסלול של אשתי. ובבקשה חברים, אל תגידו שלא היה שווה. היה גם היה. אבל עכשיו תורי. משזיהיתי ולמדתי בדרך, שמסלול ההפתעה הולך להסתיים ופרטיו החלו להיחשף בפניי, הרמתי טלפון לשכן הכי קרוב למסעדת ג'סקלה, הרי הוא יקב ג'סקלה.
אצלי, בטיול בלי יין אני מרגיש תמיד איזה פספוס. ריצ'רד ח'ריש, היינן של יקב ג'סקלה היה טרוד עת התקשרתי אליו מהדרך וללא תיאום מראש, אבל אחיו נסר ח'ריש, הבעלים, החקלאי והכורם, המתין לי בכניסה אל היקב כשחיוך גדול נסוך על פניו.
זוהי היכרות ראשונה שלי פנים אל פנים עם היקב, עם יינותיו, עם מי משלושת האחים המנהלים את היקב, והזדמנות שכזו לא הרשיתי לעצמי להחמיץ.

היקב ממוקם בג'יש, או בשמו העברי של הישוב: גוש-חלב, במבנה עתיק ששופץ ושוחזר. אין הערכה מהו גילו האמיתי של מבנה האבן היפהפה, אך יש הגורסים כי בעקבות רעידת האדמה שהתרחשה במקום ב- 1867, בה כל הכפר נחרב, הונחו יסודות האבן המקורייםת למבנה.
. נסר ח'ריש, ג'סקלה
היקב הנו עסק משפחתי, שכרגע נמצא בתהליך של השקעה על ידי שלושת האחים ח'ריש. שלושתם שותפים, ולכל אחד הגדרת אחריות ועיסוק. את השניים הראשונים, כולל מארחי נסר, הצגתי כבר, ואילו האח השלישי, שמו שרבל (השם לקוח מהשפה הארמית שרבה-אל), הוא הממונה על הכספים.

ריצ'רד היינן קיבל את הכשרתו הייננית במכללת תל-חי, אבל אחיו נסר אומר ומפרגן שהוא ניחן בחושים מאוד מפותחים, הרבה מעבר לאסכולה האקדמית של הלימודים.

כרגע היקב משווק את היינות של 2005 ו- 2006.  מדובר ביקב בוטיק עם שאיפות לגדול, המייצר כרגע כמה אלפי בקבוקים של שירז, מרלו, קברנה סוביניון, פה ושם יש מעט קברנה פרנק לבלנד, ולאחרונה יש גם כוונה להוציא יינות לבנים כמו סוביניון בלאן שכבר נמצא במיכלים, ורוזה.
נסר ח'ריש, ג'סקלה
בחביות נמצאים יינות מבציר 2008 ו- 2009. הלבנים הם לראשונה מבציר 2010. ממוצע היישון של היינות בחביות ביקב הוא כ- 18 חודש, אבל נסר מדגיש שמדי שבועיים הם מבצעים טעימת היינות בחביות בכדי לקבוע את מועד הביקבוק.
באר מים עתיקה ששופצה והיום הנה ריקה בתוך מבנה היקב, חושפת בור עמוק בו מונחת כרגע חבית, ועוד 2-3 חביות יתווספו אליה. החביות, כך מתכננים ביקב, ישמשו ליישון ברנדי.

בבציר הראשון, ב- 2006, הוציא היקב כ- 2,500-3,000 בקבוקים, ב-2010 כבר עומדת הכמות על 10,000 בקבוקים. כרגע מחכים לניבה מלאה של הכרמים, ומקווים להגיע ל- 20,000-22,000 בקבוקים בשנה. 

הקברנה סוביניון רזרב 2006 של היקב הוא יין הדגל, שהשתתף בתחרות טרה-וינו 2009 וזכה במדליית זהב. הענבים כולם מגיעים מכרמים בבעלות המשפחה בסביבות הכפר. עד היום כל היינות נמכרים רק ביקב. לאחרונה נסגרו מספר עסקאות, ויינות יקב ג'סקלה יוצעו למכירה גם בחנויות היין. 

הקונספט של היקב הוא ייצור יינות עולם ישן. כאן המקום להדגיש שהגעתי הלא מתוכננת ולא מתואמת ליקב לא הכינה אותי לכמה דברים, לא ליופיו של מבנה היקב מבפנים ומבחוץ, לא לחדר החביות שמזכיר משהו עתיק רב רושם מימי הביניים, לא האפלוליות והקור הנעים שבתוך חלל מבנה היקב, לרבות המיזוג שפעל בעוצמה בכדי לשמר את היינות במיטבם, וגם לא לעובדה שהיינות אותם טעמתי היו פתוחים, לדברי נסר, לא פחות מאשר כבר שלושה ימים. הבקבוקים נאטמו חזרה בפקק גומי מיוחד ובמשאבת וואקום, ונשמרו בתנאים האופטימליים שביקב. הבקבוקים היו קרירים למגע, היין היה בדיוק בטמפרטורת ההגשה, וכל היינות היו עם כוחם במותניהם. אם תשאלו אותי, עצם היותם פתוחים כבר קודם, אולי אפילו עשה להם רק טוב.

יקב ג'סקלה מרלו 2006
עשוי מענבי מרלו עם תוספת מזערית של ענבי קברנה סוביניון, שהותססו ויושנו בנפרד בחביות עץ אלון צרפתיות למשך 14 חודש, ולאחר מכן עורבבו יחדיו והוכנסו להתיישנות של 4 חודשים נוספים. התוצאה המתקבלת היא יין בעל צבע חום כהה ובוהק עם שוליים מבריקים, באף תותי עץ ודובדבן לכיוון הליקר שרי, ותבלינים. עפיצות נעימה וקלה. זה אינו מרלו טיפוסי, אלא כזה הלוקח את היין באף ובטעם למחוזות אחרים ומורכבים. ככזה, הוא היה החביב עלי מכל היינות.
מחירו 70 ₪.

יקב ג'סקלה קברנה סוביניון 2006 
עשוי מענבי קברנה סוביניון עם תוספת מזערית של ענבי מרלו, שהותססו ויושנו בנפרד בחביות עץ אלון צרפתיות למשך 14 חודש, ולאחר מכן עורבבו יחדיו והוכנסו להתיישנות של 4 חודשים נוספים. ליין צבע חום כהה ובוהק. באף אוכמניות, פטל ודובדבנים, המשתלבים ברקע עם תבלינים, רמזים של עשבים טריים ונגיעות קלות של עץ אלון.
מחירו 70 ₪.

יקב ג'סקלה קברנה סוביניון רזרב 2006 
היין עשוי מענבי קברנה סוביניון בתוספת מזערית של ענבי שירז, שהותססו ויושנו בנפרד בחביות עץ אלון צרפתיות למשך 14 חודש, ולאחר מכן עורבבו יחדיו והוכנסו להתיישנות של 4 חודשים נוספים. גם כאן, וכנראה שזה מוטיב הצבע הדומיננטי שמילווה את כל יינות ג'סקלה, מתקבל יין בעל צבע חום כהה ובוהק עם שוליים מבריקים.
באף נגיעות של שזיף מיובש, קסיס ואוכמניות. בפה מורגש גוף בינוני-מלא, עם נוכחות פירות יבשים, נגיעות שזיף, אוכמניות ופטל.
הקברנה סוביניון רזרב 2006 הוא יין הדגל של היקב עד היום; יין שהשתתף בתחרות טרה-וינו 2009 וזכה במדליית זהב.
מחירו 120 ₪.

יקב ג'סקלה שירז 2006 
היין עשוי על טהרת 100% ענבי שירז שהתיישנו בחביות עץ אלון צרפתי במשך 18 חודש. עוד יין בעל צבע חום כהה ובוהק עם שוליים מבריקים, ולא הסגול הארגמני האופייני לזן הסירה או השירז. היין מאופיין בטעמים של פלפל שחור, דובדבן ומעט וניל. מחירו 75 ₪.

יקב ג'סקלה קברנה סוביניון 2005 
לא לחינם שמר נסר את היין הזה לסוף הטעימה. הרגשתי שהוא סקרן, נרגש במעט בעת שמזג לי מהיין. טעמתי. הייתה לי ביקורת עליו, אך חיכיתי למוצא פיו של נסר, שאמר: "כן. אני יודע. ביין יש כמעט 18 אחוזי אלכוהול. עשינו עם היין הזה, שהיה הראשון שלנו, כמעט כל טעות של יינן בתחילת הדרך. אפילו טעויות שהחלו עוד לפני הבציר. הוא נבצר בבריקס גבוה, זה בא אחר כך לידי ביטוי באלכוהול, בזמן התסיסה שוב קרתה תקלה בשמירה על הטמפרטורות, וחרף זאת היין בוקבק.
מי יצא נשכר מכך? ובכן, נסר מספר כי במגזר הרוס מאוד אוהבים את היין. במגזר הערבי (הנוצרי כמובם) הדעות חלוקות, אבל כולם סבורים שמדובר "ביין חזק שתופס וממלא לך את כל הפה".
נותרו מהיין למכירה עוד כ-300 בקבוקים. שלא תבינו לא נכון. כאן קוראים ליין "טעות שהצליחה", ומנסים לשחזר ולחזור למתכון המדויק שממנו נוצר היין אבל לא מצליחים. מחירו 80 ₪.

אתם חייבים לעצמכם ביקור ביקב ג'סקלה. הם נחמדים. הם מזמינים. הם יופי של מארחים ומסבירי פנים. מחירי היינות סבירים, והיקב עצמו לא פחות מיפהפה.

חוות דרך התבלינים – בית לחם הגלילית
טל. 04-9533405

טרקטורוני הכפר – כפר יובל (דנה/גיא)
טל. 04-6905421, 050-5405454

מסעדת ג'סקלה הארזים – ג'ש – גוש חלב, בכניסה לכפר, מצד שמאל
טל. 04-6987762, 054-5407148

יקב ג'סקלה – ג'ש – גוש חלב
טל. 04-6990559, 0544400546 – נסר ח'ריש, 052-3833261 – ריצ'רד ח'ריש






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה