יין צריך להיות טעים – שירצו לשתות עוד

שני מושגי בסיס מעבירים את המסר של יקב קלו דה גת, בשולי הכביש מצומת נחשון לבית שמש (נכנסים למצפה הראל):
הגת העתיקה בת 3,000 שנה הממוקמת בחצר היקב. כן, כבר אז דרכו יין.
קלו – מקום סגור מוקף בגדר אבן. יקב קלו דה גת סגור יותר מאשר רק פיזית: טעימות מתקיימות רק בתיאום מראש, היקב סגור בשבת וחג, ואינו מפעיל מרכז מבקרים. הדגש הוא על קוני יין – פחות מעודדים ביקורים ותיירות.

המבנה של יקב קלו דה גת נבנה במיוחד ליקב, עם אולם ייצור למעלה והמרתף למטה, במקביל לנטיעת הכרמים ב- 99 – 1998. היקב מוקף ב- 17 דונם של קברנה סוביניון בכרם הראשון הנטוע
מ- 1998. שאר הכרמים, בשטח כולל של 135 דונם, מצויים גם הם מסביב ליקב: סירה, פטי ורדו, שרדונה, קברנה סוביניון, ומרלו, כאשר השרדונה נושק ליער והעצים שותים את המים לגפנים הקרובות אליהם.
הכרם מדולל ל- 500 ק"ג לדונם, מה שמעלה את איכות היין. ב- 2005 היה יבול נמוך, ובחלק מתחלקות פחות מ- 500 ק"ג לדונם. הבציר מתבצע ידנית, כאשר השנה התחילו ביולי.

הענבים מועברים לשתי אמבטיות תסיסה פתוחות ללא מכסה, אם כי מצוידות בגוף קירור. המכוסות בקרש עץ עליו עומדים 3-4 פעמים ביום ועם המקלות מערבלים את היין, כאשר למעלה יש שכבת קליפות קשיחה שקשה לשבור אותה. זו עבודה עדינה יותר ממיכלי התססה עם מערבלים. ענבי הסירה מותססים רק במיכלים הפתוחים, והיינות האחרים בהתאם לזמינות המיכלים.

אולם המיכלים ממוקם מעל מרתף החביות ובו מעל 300 חביות עץ אלון צרפתי. כל היין עולה ויורד דרך צינורות ברצפת האולם אל המרתף בתהליכים השונים. כל חבית מכילה 225 ליטר, כלומר 300 בקבוקים.

איל רותם, האדם שמאחורי המותג, לא משתמש בשמרים. גישתו היא שיש מספיק שמר-בר בענב. הוא משאיר את התירוש לתסיסה ספונטנית טבעית ועוקב אחרי התהליך, עם הוספה מזערית אם צריך.

סדרת קלו דה גת שוהה שנה וחצי בחביות, שאחר מכן משמשות ליין אחר. בסך הכל מדובר בשלוש שנים של שימוש בחביות, כלומר שני 2 מחזורים, ואז מוכרים את החביות, שסביבת הפקק שלהן אדומה מהמשקעים.

כל שלושה חודשים מבצעים שפיה, מאחר שלא עושים סינון. מעלים את היין למיכלים דרך צינור, ושוטפים החביות לניקוי משקעים. כל חודשיים-שלושה מבצעים גם טופינג. חבית אחת מועברת למיכל – ומשם משלימים גובה יין בחביות כדי שלא יהיה בהן אוויר.
השרדונה הוא סיפור שונה. היין מותסס בחביות ולא במיכלים. אחרי הבציר מבצעים press, מוציאים קליפות, נותנים ליין מכת קור, מורידים אותו לחביות ומתחילה תסיסה ספונטנית, עם כמה שפחות התערבות.

לכל חבית סיפור משלה בכל מה שנוגע לתסיסה וערבוב משקעים. השרדונה שוהה בחביות שנה, עד שעולה למיכלים למעלה לבקבוקים המגיעים מסנט גובן בצרפת. הביקבוק ידני, וכך גם מתבצעת פקיקה ידנית של 60,000 בקבוקים בשנה.

יקב קלו דה גת מייצר 3,000 – 2,000 בקבוקי שרדונה שנחטפים מהר, מה שלדברי שרון גבע, האחראית על טעימות, אירוח והדרכות ביקב, מעיד על כך ש"בכל זאת יש ביקוש בישראל ללבנים".


"משתדלים לא לקלקל"
איל רותם, היינן והבעלים של קלו דה גת, גר ביקב ונמצא בכרמים וביקב כל הזמן.
ב- 2001, אחרי שנטע כרמים ובנה יקב, נסע איל ללמוד באוסטרליה ללמוד איך עושים יין, ביקב שכולו עולם ישן, אפילו יותר מהצרפתים, שמתסיס באמבטיות עץ.

הפילוסופיה של איל פשוטה: יין צריך להיות טעים – שירצו לשתות עוד.
איך עושים יין טעים? מגדלים ענבים טובים, ומשתדלים לא לקלקל. "היין מתחיל בכרם ובענבים – מענבים טובים אפשר לעשות יין טוב, ההיפך אי אפשר", הוא אומר.
"צריך כמה שפחות להתערב ביין, לא לטלטל, לא להשפריץ, לא לשים שמרים, לא לסנן – יש לזה מחיר בסוף".
הפילוסופיה של איל באה לביטוי בבלנדים: 9 חודשים היינות לבד לפי חלקות, ואחרי 9 חודשים – בלנדים לפי ניסוי ותהיה. העבודה הכי קשה זה לעשות בלנדים. משתנה משנה לשנה: האחוזים, החלקות שהולכות לכל יין.

מוכרים בארץ ובחו"ל
המכירה של יינות קלו דה גת מתבצעת דרך האחים שקד בארץ. סישל מצרפת, שהנה בעלת יקבים, משווקת בחו"ל, וקלו דה גת הוא היין הלא צרפתי היחיד שהם משווקים. כ- 20 אחוז מהכמות נמכרת בחו"ל, והכמות הולכת וגדלה.
יינות סדרת קלו דה גת הכוללת שרדונה, אדום-בלנד, קברנה ומרלו, פטי ורדו, נמכרים בארץ ב- 160 – 119 ₪. בחו"ל המחירים קצת יותר גבוהים. סדרת הראל-קברנה סוביניון, וב- 2004 גם מרלו וסירה, נמכרת ב– 89 ₪ בארץ. היינות מתחרים בחו"ל בשוק היין – בלי שום תווית של כשרות, ונמכרים לרשתות של יין. במלטה הוזמנו 1,250 בקבוקים לאחרונה. היין של קלו דה גת מופץ ע"י סישל מהמחסן שלהם בבורדו, יחד עם יינות אחרים שלהם. גם בביקור בהרודס בלונדון תוכלו אתם, והאנגלים, לקנות קלו דה גת.

בסדרת הראל יש סירה: 85% סירה, 15% קברנה סוביניון; ומרלו 2004 – 100% שיוצא לראשונה
(בסדרת קלו דה גת יש מרלו 2003 – עוד לא למכירה, ישהה עוד כחצי שנה בבקבוקים).
"קברנה סוביניון 2003 נעלם מאוד מהר, אז כנראה שאוהבים יותר. את הסירה לא מכירים – נכנס לאט",, אומר איל רותם. הראל קברנה סוביניון: 92% קברנה, 5% מרלו, 3% פטי ורדו.
כל סדרת הראל שוהה שנה בחביות, חלק חדשות וחלק בנות עד שנתיים.
יש גם רוזה 2005 – קליל, נעים, ורוד, מתקתק, משעשע חיך. רוזה 2004 נמכר כולו למסעדת קלואליס ברמת גן. הרוזה מ- 2005 – או ימכר למסעדה, או שחלק ייצא למכירה.

הרוזה של קלו דה גת מומלץ: עשוי מסירה (שליש), ושני שליש קברנה, בתהליך כמו ייצור יין לבן: מיץ ישר אחרי שהענבים נכנסים למיכל, מתסיסים רק מיץ בלי קליפות, תסיסה ארוכה בטמפרטורה נמוכה – לכן פירותי. הרוזה השנה מתקתק יותר מאשר בשנה שעברה, יש למה לארוב בחנויות או במסעדות.

איל רותם: אין לנו מה להתבייש
הצרכן הישראלי, כמו כל אחד, מציב לעצמו רף. בישראל שותים קצת פחות באופן טבעי, כי יש לנו ארץ חמה ותרבות יין לא מספיק מפותחת. אבל אין מה להתבייש. היין בארץ הולך ומשתפר. ריבוי היקבים רק עושה טוב. מגביר צריכה אצל אנשים והשוואה בין יינות ויקבים מעבר למה שהיה פעם: כרמל, רמת הגולן ובוטיק קסטל ומרגלית. היום יש מבחר גדול יותר.
כמו בכל טרנד, תהיה התייצבות בשנים הבאות. חלק מהיקבים ייצאו/יכנסו/יתאחדו. זה טוב ובריא כי שוק צריך להיות דינמי, אחרת נרדמים.
הכיוון שלנו הוא להמשיך ולשפר את היין, כך יימכר יותר, וכמובן להיות ידועים בחו"ל ולהימכר בחו"ל . הגיע הזמן שיין ישראלי יהיה ידוע ויימכר בחו"ל לא על סמך כשרות.


יקב קלו דה גת
טל. 02-9993505
052-2586011
www.closdegat.com







היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה