יינות קסטל הצרפתיים מגיעים לישראל – “יין בלי פוזה”

חברת “ריספקט” קיימה טעימת יינות יקב קסטל מצרפת לרגל השקת יבוא ושיווק היינות בישראל.

באירוע, שהתקיים בחדר ה- VIP של חנות “טיב טעם” בראשון לציון, הובהר לנו כבר עם ראשיתו, שהקשר שבין השם המוכר לנו מהיין הישראלי המשובח ומותג היין “יקב קסטל”, למותג הצרפתי “יקב קסטל”, הוא מקרי לחלוטין.
בכל מקרה, בשוק הצרפתי וגם באירופה מוכרים יינות היקב, וזאת על שום מערך הפצה ענק באירופה דרך רשת חנויות יין הנקראת “ניקולא”, ומאידך ליצרן יין מהגדולים בעולם, וכך שמענו: גם הכי גדול בצרפת.

אלא שכאן מגיע ההבדל. היין של יקב קסטל אינו יין צרפתי טיפוסי, כי אם יין שבתפיסת יצרניו ומשוקיו מכוון לקהל אחר, קהל צעיר יותר, דינמי יותר. מכאן, כך סבור המשווק, החיבור של יקב קסטל ומפיציו בצרפת עם רשת “טיב טעם”, מבטא עבורם חדשנות, דינמיות, משהו צעיר, רשת בעלת תנופת גידול והתרחבות, ופוטנציאל לפרישה ארצית לקהל שמחפש אוכל טוב ויין טוב.

אנחנו טעמנו יינות שמרביתם צעירים מבציר 2004, ואלה, כפי שאמרתי, לא היו יינות צרפתיים טיפוסיים אליהם מורגל חובב היינות הצרפתיים, ובעיקר אלו הקלאסיים. הם דומים יותר ליינות שנמכרים ברשתות המזון, אותם יינות שולחניים שגם שותה היין הישראלי שאינו נמנה על קהילת חובבי היין המושבעים, ייקנה לא אחת בסופר בערב החג, או לקראת איזה אירוע. יינות פשוטים, ניתן לומר, ברמת מחיר הנעה מאזור ה- 40 שקל לכיוון ה-50 שקל. מחיר שאינו נמוך, אך אינו גבוה יתר על המידה, ומציע מגוון של מספר יינות.

טעמנו את הסירה בציר 2004, בורדו (למעשה בלנד) 2004, שרדונה 2004, מרלו 2004, וקברנה סוביניון 2004.
כל קבוצת היינות הללו מגיעה מכרמים בדרום צרפת.

בורדו 2004 – שהיה הכי אהוב עלי ועל הטועמים בסביבתי, הינו יין בורדולזי שמורכב מקברנה סוביניון, קברנה פרנק, ומרלו 50%, כשהמרלו נותן הטעם היותר דומיננטי בהרכב, אך שלושת הזנים בבלנד מעניקים חיבור טוב של טעמים רכים וארומות פרי אדום. הטנינים מורגשים, והגוון אדום סגלגל עם גוף בינוני נוטה למלא. מחירו של בקבוק הבורדו על מדף “טיב טעם” יהיה כ- 50 שקלים, ולטעמי הוא הטוב שבקבוצה ובהחלט נותן תמורה למחיר.

סירה 2004 – היה היין החביב עלי אחרי הבורדו. צבעו אדום כהה, טעמיו טעמי סירה/שיראז אופייניים, ריחו באף וטעמו בפה החזיקו גם אפטר טייסט עם סיומת די ארוכה, והוא בהחלט נעם לחיכנו.

שרדונה 2004 – היחיד בקבוצת היינות שהיה יין לבן. את הקבוצה הזו מייצג די בכבוד שרדונה שהיה מאוזן, חומצי במידה, הוגש מקורר כנדרש, צבעיו כעין החיטה, ניחוחו מתקתק משהו עם רמז לחמאה, והיה חביב על הנשים הטועמות שלצידי.

קברנה סוביניון 2004 – חסר את האלגנטיות, העומק, הצבע, והתקיפות המתבקשת מהקברנה.

מרלו 2004 – לטעמי היה החלש שבקבוצה. חסרו לו טעמי מרלו טיפוסיים, ולא מצאנו בו יכולת להתפתח לטוב יותר ממה שהוא עתה.

לסיכום, חברת “ריספקט” היבואנית והנציגה המתמחה ביבוא ושיווק יינות וגבינות איכות, וצוותה המקסים, עשו מאמץ לתת לקהל הישראלי, יין צרפתי אחר. יין ששווה לכל נפש במחיר. יין שיקלע לפלח קהל שותי יין עממי, המבקרים ברשתות המזון ורוכשים אוכל ויין כחלק מהתנהלות חיים שגרתית.
היצרן כיוון את היין באמירתו “זהו יין בלי פוזה”.

במחירי יינות הנעים מחמישים ₪ מלמעלה ועד 40 ₪ מלמטה, התמורה והעסקה של קניית ליין יבוא מצרפת, של חברה מוכרת מפורסמת וממותגת כ”קסטל”, היא בהחלט הוגנת ואף מהנה.









היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה